בתאריך 18/12/2022 נפטרה בבית החולים הגב' פלונית ז"ל מפציעה קשה כתוצאה מתאונת דרכים בה היתה מעורבת.
הגברת פלונית ז"ל (להלן: "המנוחה") ישבה לצידו של ידידה, מר אלמוני (להלן: "הנאשם") , ברכבו, בעודו נוהג בכביש 44 מכיוון מזרח למערב ביום 29/8/2022 בשעה 23:06, או בסמוך לכך.
הנאשם נסע בנתיב השני מימין בכביש, לכיוון ישר בלבד.
באותה עת נהג מר פריג' עבדול רחים (להלן: "נהג צמ"ה") ברכב צמ"ה מסוג מחפר אופני ( להלן: "רכב צמ"ה/ מחפר") בנתיב נסיעתו של הנאשם , לפניו בכביש.
נהג הצמ"ה נהג במחפר בכביש באופן איטי, תוך הדלקת פנסים ושימוש באורות ייעודיים בקדמת ובאחור המחפר, באופן הנראה לעין כל .
אותה עת שררו במקום התנאים הבאים: שעת לילה, ראות טובה, תאורת הכביש תקינה ומזג האויר נאה. כביש אספלט תקין, יבש וישר. נתיבי הכביש מופרדים בקו מקווקו באופן הנראה לעין.
מהירות נסיעה מותרת 70 קמ"ש.
במהלך נסיעת הנאשם בנתיב , התנגש הוא בעוצמה עם חזית הרכב בחלקו האחורי של רכב הצמ"ה אשר היה בנסיעה לפניו בנתיב.
נהג הצמ"ה עצר את הרכב מיד כאשר חש בהתנגשות ויצא מן המחפר.
כתוצאה מההתנגשות, נלכדו המנוחה והנאשם ברכב עד אשר חולצו ע"י עוברי אורח ששהו במקום.
נזק הרסני נגרם לחזית הרכב.
ניידת מד"א שהוזעקה למקום פינתה את המנוחה בבהילות ,לאחר מאמצי החייאה , לבית החולים תל השומר, כשהיא פצועה באופן קשה ומונשמת.
במקביל, פונה הנאשם לבית החולים כשהוא פצוע באופן בינוני ומצוי בהכרה.
המנוחה אובחנה כסובלת מנזק רב מערכתי בכל חלקי גופה, בכלל זאת חבלות בריאות, שברים בחוליות הגב ופגיעה מוחית קשה.
במהלך אשפוזה נותרה מורדמת ומונשמת והיא הוגדרה סיעודית. נוכח מצבה, הועברה למוסד שיקומי להמשך טיפול.
בשל הפציעה הקשה נפטרה המנוחה כאמור ביום 18/12/22.
כתב האישום המתוקן, אשר הוגש ביום 1/1/25, מייחס לנאשם אחריות לתאונה וכן למותה של המנוחה.
כך נטען, הנאשם נהג ברשלנות , לא הבחין באורות המחפר האופני אשר נסע לפניו, על אף שדה ראיה פתוח לפנים.
הנאשם לא האט מהירות נסיעותו באופן שהיה מונע התנגשות הרכב באחורי המחפר.
הנאשם נהג ללא תשומת לב לדרך אשר לפניו, לא שמר מרחק מהמחפר באופן שהיה מאפשר לו לבלום את הרכב טרם הפגיעה במחפר.
הוראת החיקוק לפיה מואשם הנאשם:
גרימת מוות בנהיגה רשלנית- עבירה לפי סעיף 64 ביחד עם סעיף 40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א, 1961.
ביום 1/1/25 ניתנה הכרעת הדין המרשיעה, לאחר שהוגש כתב אישום מתוקן וכן הוצג הסדר הטיעון שבין הצדדים.
במועד זה נכחו באולם בית המשפט בני משפחת המנוחה, אחיה ובנה וחברתה אשר ביקשו להגיד את אשר על ליבם.
מצאתי להתייחס לדברי בנה של המנוחה , י', אשר סיפר ברגישות רבה על הרגע בו נודע לו דבר האסון, בעודו משרת בצבא. הבן ביקש להדגיש כי חייו לא ישובו להיות כפי שהיו ותאר את הקושי שחווה כאשר לא יכול היה להפרד מאמו, נוכח מצבה טרם הפטירה.
הבן י' , בתמיכת יתר בני המשפחה, מבקש להשית על הנאשם את העונש המקסימלי הקבוע בחוק.
יצויין , במסגרת ההסכם שהוגש לתיק , המאשימה הודיעה כי נפגעי העבירה הביעו הסתייגותם מהסדר הטיעון.
בני המשפחה בחרו שלא להתייצב למועד שנקבע לטיעונים לעונש, ביום 17/3/25.
נוכח היעדרותם, לא נשמעו טיעונים לעונש אולם נשמעו דברי אביו של הנאשם, מר ר' ואמו של הנאשם, הגב' ס', אליהם אתייחס בהמשך.
טיעונים לעונש נקבעו ליום 5/5/25.
גם למועד זה זומנו בני משפחת המנוחה אולם בחרו שלא להתייצב.
ב"כ המאשימה טוענת לעונש:
מבקשת לכבד את ההסדר ולהטיל על הנאשם 7 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופסילה מותנת.
בנוסף, שלא בהסכמת הצדדים, מבוקש להטיל פיצוי משמעותי שלא יפחת מ- 20,000 ₪, אשר יהיה בו כדי לשקף את התוצאה הטרגית.
כמו כן, שלא בהסכמה, מבוקש להטיל על הנאשם 8 שנות פסילה. דרישה זו עולה חרף הקושי הצפוי למשפחת הנאשם בעקבות הפסילה הצפויה, ולאחר שנלקחו בחשבון גם דברי הוריו.
לעניין עברו התעבורתי- אוחז ברישיון נהיגה מאז 1989, צבר בעשור האחרון שתי הרשעות בלבד, ברירות קנס. הרשעה אחרונה משנת 2018. יתר ההרשעות נפרסות על פני שנים.
ב"כ המאשימה מציינת את העובדה כי הנאשם הודה במיוחס לו, נטל אחריות, חסך זמן שיפוטי . כן צויינו נסיבותיו האישיות והעובדה כי הנאשם עצמו נפגע בארוע.
הוגשו:
הצהרת נפגע עבירה
גליון רישום תעבורה ופלילי.
ב"כ הנאשם טוען לעונש:
ב"כ הנאשם מתייחס למצבו של הנאשם כתוצאה מהתאונה, העובדה שנפצע אף הוא.
חל שיהוי משמעותי בהגשת כתב האישום.
מאז, הנאשם השתקם רפואית , עובד , מחזיק ברישיון נהיגה.
הנאשם, בן 53, אב לארבעה ילדים, מהם ילד שנפטר בהיותו תינוק. ילדו של הנאשם מוכר כבעל מוגבלות וילד נוסף מטופל על רקע קשיים נפשיים. הנאשם מתגורר עם הוריו, שניהם סובלים מבעיות רפואיות קשות. אביו מתנייד בכסא גלגלים. אחיו סובלים אף הם מבעיות רפואיות, שניים מהם מכורים לסמים. הנאשם התמודד עם קשיים כלכליים , בריאותיים ונפשיים גם קודם התאונה ותמך בבני משפחתו. לאחר התאונה הבעיות אף החמירו.
מבחינה כלכלית- מצוי בהליך פש"ר. הנאשם לא הצליח לעמוד בתשלומים שהוטלו עליו במסגרת ההסדר והם הוקפאו.
הבעיות הרפואיות הוחמרו לאחר התאונה, עבר מספר ניתוחים , שהה באשפוז במספר בתי חולים.
גם ברובד הנפשי מצבו הוחמר לאחר התאונה. בעיקר מדגיש את תחושת באשמה, נטילת האחריות הכנה. נטען כי נטילת האחריות למעשה הביאה את הנאשם לוותר על טענות ראייתיות כבדות משקל אשר חלקן פורטו לפרוטוקול.
הנאשם הנו אדם נורמטיבי, ללא עבר תעבורתי .
חל שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום.
מאז התאונה הנאשם עובד בנהיגה וגומע אלפי קילומטרים, ללא כל עבירה שנרשמה לחובתו. הנאשם לא נפסל עד תום ההליכים וגם לכך יש לתת את הדעת.
עוד מבוקש לקחת בחשבון את העובדה כי המנוחה היא מכרה – חברה של הנאשם.
באשר לאינטרס הציבורי- ב"כ הנאשם מדגיש את סבלה של משפחת המנוחה , והוא אשר עומד בראש הסולם. עם זאת, יש לקחת בחשבון גם את סבלו של הנאשם ובני משפחתו. האינטרס הציבורי מחייב למנוע סבל נוסף , ובעניין זה מבוקש לקחת בחשבון את משך הפסילה ואת גובה הפיצוי שיושת על הנאשם. נטען כי הנזק יעלה על התועלת באם ביהמ"ש יחמיר עם הנאשם.
ב"כ הנאשם מבקש להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, בהתאם להסדר, לצד מאסר על תנאי ופסילה על תנאי. ביחס לעונש הפסילה, מבוקש להעמידו על המינימום הקבוע בחוק, 3 שנים. באשר לפיצוי, מבקש להשית פיצוי סמלי, מתוך הבנה שאת הפיצוי המשמעותי עתידים לקבל בני משפחת המנוחה מחברת הביטוח.
הוגשו:
מסמכים רפואיים הן ביחס למצבו הרפואי של הנאשם, הן ביחס למצבם הרפואי של בני המשפחה הנתמכים על ידו.
דו"ח רפואי ממועד הארוע
חוו"ד עו"ס- מטעם קרימינולוגית חברתית שיקומית, המפרטת את נסיבות חייו ומצבו של הנאשם.
דו"ח סוציאלי- עו"ס משפחה גן יבנה
מידע על מצב כלכלי- דו"ח תיקים לחייב
חוו"ד מעסיק
פנייה בכתב מטעם בתו של הנאשם
כמו כן, הצדדים הגישו אסופת פסיקה.
הנאשם אף הוא ביקש לשאת דברים.
הנאשם שיבח את המנוחה, שגידלה שני בנים לבדה, ציין את היותה אם מסורה. הנאשם תאר את האשמה שחש בשל מותה, תאר עצמו כ "אדם מחוק" . ציין את העזרה שהוא נזקק לה, הוא והוריו וביקש את רחמי בית המשפט.
במסגרת ההסדר שהוגש לתיק, ואשר מבוקש כי ביהמ"ש יאמץ- הוסכם כי הנאשם ירצה 7 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. כמו כן הנאשם יפסל לתקופה שבין 3 שנים ועד 8 שנים. בנוסף לרכיבים אשר יהיו נתונים לשיקול בית המשפט: מאסר מותנה, פסילה על תנאי ופיצוי- לגביו יוכלו הצדדים לטעון באופן חופשי.
חוו"ד הממונה התקבלה ביום 17.3.25 לפיה הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות.
המסגרת המשפטית
סעיף 64 לפקודת התעבורה קובע כי עונש מאסר לעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית לא יפחת משישה חודשים:
"העובר עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, דינו – מאסר שלוש שנים ולא פחות משישה חודשים; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום כאמור מטעמים שיפרש בפסק הדין".
סעיף 40 לפקודת התעבורה קובע כי לצד כל עונש אחר, תתווסף פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים:
"הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 64 או לפי סעיף 64א, דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".
במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הובנה שיקול הדעת השיפוטי בכל הקשור לענישה.
במסגרת סעיף 40 ט לחוק העונשין נקבעו נסיבות ביצוע העבירה בהן יתחשב בית המשפט לצורך קביעת מתחם הענישה בגין העבירה, סעיף 40י לחוק העונשין, תשל"ז-1977 עוסק באופן קביעת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובהתאם להוראות סעיף 40יא לחוק העונשין נקבע שבגזירת העונש בתוך מתחם הענישה שנקבע, רשאי בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לנסיבות ביצוע העבירה. סעיף 40יב לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לשקול נסיבות נוספות בעת גזירת העונש.
הערכים שנפגעו מביצוע העבירה בה הורשע הנאשם הנם שמירה על שלומם ביטחונם של עוברי הדרך וכן שמירה על הערך העליון של קדושת החיים.
לאור קיפוח חייה של המנוחה כתוצאה מרשלנותו של הנאשם, הרי שמידת הפגיעה בערכים האמורים היא ברף הגבוה.
מדיניות הענישה הנהוגה:
העקרונות לפיהם יזגר דינו של מי שהורשע בגרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים נקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מיום 16.11.09:
" נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".
כן ראה דברי בית המשפט העליון (בדעת רוב) ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), מיום 19.1.06, המתארים את הדילמה העומדת בפני ביהמ"ש בגזרו את הדין:
"..אכן, מרבית המורשעים בעבירות אלה – מן הסתם – הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמטיביים, אלא שנמצא לבתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על-ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחות הקרבנות, ותחושת אין האונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קרבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים. האם יש בכך תועלת של ממש? האם ההרתעה פועלת? האם יש תרומה למאבק בתאונות הדרכים בגזרי דין שעניינם מאסר אנשים נורמטיביים בקרב חברה עבריינית שאינה מקומם? התשובה לכך אינה ברורה".
כאמור, אמת המידה העיקרית בעבירה זו היא רמת הרשלנות.
יש ליתן משקל , אך לא מהותי, לנסיבות האישיות . זאת בשל עקרון קדושת החיים ושיקולי הרתעה, וכן מאחר ומדובר בעבירה אשר מבצעיה , במקרים רבים, הם אנשים נורמטיבים .
לצורך קביעת רמת הרשלנות יש לבחון את נסיבות גרימת התאונה, האם מדובר ברשלנות רגעית או רשלנות נמשכת, האם נתלוו לרשלנות זו עבירות תעבורה נוספות והאם קיים אשם תורם. כן יש לקחת בחשבון את מספר הנפגעים.
רמת הרשלנות העולה מהאירוע המתואר בכתב האישום הנה ברף תחתון- בינוני .
מסקירת הפסיקה עולה כי קיים מנעד רחב של ענישה במקרים של נהיגה רשלנית אשר תוצאותה קטלנית, החל מענישת המינימום , מאסר למשך 6 חודשים, אשר ניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות ועד מאסר ממושך המגיע כדי 24 חודשים מאחורי סורג ובריח בהם מדובר ברשלנות חמורה, ואף למעלה מכך. בין לבין נמצאים אותם מקרים של רשלנות במדרג בינוני- נמוך או בינוני- גבוה, כל זאת לצד מאסר מותנה, פסילה שלא תפחת משלוש שנים ועד פסילה של שנים רבות, פסילה מותנת, קנס ופיצוי.
ר' עפ"ת (חי') 1545-12-17 מדינת ישראל נ' אנואר ח'רבאוי (פורסם בנבו), מיום 18.1.18.
באשר לרכיב המאסר:
מן העבר האחד, קובע ביהמ"ש העליון ברע"פ 4930/21, דנית קורן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), מיום 4.8.21:
"בית משפט זה שב וציין את החומרה שבקיפוח חיי אדם כתוצאה מנהיגה רשלנית, וקבע כי על הגורם למותו של אחר לתת את הדין על מעשיו, וזאת בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח. אמנם מציאות זו אינה קלה, אך היא הכרחית להרתעת נהגים מפני נהיגה רשלנית, וחיונית למיגור תאונות הדרכים בישראל (רע"פ 3575/19 תבור נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 14 (30.6.2019)".
וכן ר' רע"פ 3981/23, אגא כרים אזימוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), מיום 31.5.23:
-
"... בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבות הטלתה של ענישה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח במקרים בהם נהיגה רשלנית הביאה לקיפוח חיים (ראו למשל: רע"פ 9094/18 בושרי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (02.01.2019) [פורסם בנבו]; רע"פ 1652/20 סעיד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (15.03.2020) [פורסם בנבו]; רע"פ 370/23 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (24.01.2023) [פורסם בנבו])."
מן העבר השני, מפנה לרע"פ 548/05, מאירה לוין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), מיום 19.1.06, דברי כב' השופט ג'ובראן:
" נהיגתה של המבקשת הובילה לתוצאה טרגית בדמות קיפוח חייהם של שני אנשים ופציעתם של אנשים נוספים. המציאות מלמדת, כי פעמים רבות, התרשלות רגעית או אי תשומת-לב עשויים להסתיים באסון כבד ביותר. במקרים שכאלו, חרף העובדה, כי ניתן לבסס בהם הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עשוי בית-המשפט, בנסיבות חריגות ומיוחדות ביותר, להימנע מהשתת עונש מאסר בפועל, ולהסתפק בעונש של פסילת רישיון לזמן ארוך ומאסר לריצוי בעבודות שירות (ראו למשל ע"פ 2569/00 שמעון דהן נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 613; ע"פ 1443/94, 889/94 רון מקרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5198/94 יוסף כרמלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שבפנינו, מסכים אני עם דעת המיעוט שהובעה בבית-המשפט המחוזי, לפיה לא נראה שמאסר בפועל בנסיבות העניין יפחית את מידת המסוכנות של המבקשת, אשר חוותה בעצמה טראומה קשה. לדידי, אין ספק, כפי שקבעו שתי הערכאות הקודמות, כי נהיגתה של המבקשת הביאה לתוצאה קשה מנשוא וכי היה מקום להרשיעה בדין ולהשית עליה עונש. עם זאת, לאור היותה של התנהגות המבקשת סוג של אובדן שליטה זמני, בשילוב עם נסיבותיה האישיות המיוחדות, סבורני, כי מקרה זה בא בגדר מקרים חריגים אלו המצוינים לעיל וכי יש מקום להתערב בגזר הדין אשר הושת על המבקשת".
וכן-
"מקובל, כי אין מנוס, מקביעת עונש מרתיע בעבירות כגון גרם מוות ברשלנות, על מנת לשקף את החומרה הטמונה בעבריינות הכביש אשר אחראית לקורבנות רבים מספור. ואכן, על-פי רוב, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל הורדתו של הנהג, אשר ביצע עבירה זו, מן הכביש לתקופה ארוכה והשתת עונש מאסר בפועל. אולם כאמור, אין זהו כלל חלוט ובהחלט ייתכן, כי שיקולי צדק יעמידו בפנינו עילה להתערבות ולהקלה בעונש".
במקרים של נהיגה רשלנית עת דובר ברף רשלנות נמוך, נגזרו על נהגים עונשי מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות; למשל, רע"פ 548/05 מאירה לוין שאוזכר לעיל וכן רע"פ 4261/04 יעקב פארין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (3), 440.
במקרים של רף רשלנות בינוני ביהמ"ש קבע מתחם של 7 חודשי מאסר בפועל ועד 17 חודשי מאסר וכן פסילת רישיון למשך מספר שנים. ביהמ"ש העליון אישר את הקביעה ברע"פ 3575/19, דן אהרון תבור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), מיום 30.6.19.
במסגרת רף רשלנות בינוני-גבוה הועמד המתחם על 10-24 חודשי מאסר בפועל ו- 10-20 שנות פסילת רישיון נהיגה. ביהמ"ש העליון מאשר את המתחם ואת הענישה במסגרת ע"פ 634/19 שמעיה יהושע גבאי נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו) מיום 26.2.20.
נוכח המתואר, מצאתי לקבוע כי ההסדר שבין הצדדים ביחס לרכיב המאסר, עומד במתחם הענישה המקובל.
רכיב הפסילה:
בקביעת מתחם העונש ההולם יש לקחת בחשבון כי לרכיב המאסר מתווספים רכיבי ענישה נוספים, והעיקרי שבהם הוא רכיב של פסילה ממושכת שהינו רכיב ענישה משמעותי.
ראו דבריו של כב' נשיא בית משפט המחוזי בחיפה, השופט שפירא בעפ"ת (חי' ) 21675-02-18 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), מיום 12.4.18:
"הפסיקה הדנה בענישה שמה את הדגש על רכיב המאסר ובפועל נמדדת חומרת הענישה בהתייחס לרכיב המאסר שבעונש. לגישתי, כאשר נבחן העונש הראוי לא ניתן להתעלם גם מאמצעי ענישה נוספים הכלולים בארגז הכלים העומד לרשות בית המשפט והמאפשר שימוש באמצעי ענישה נוספים, הן בדרך של התאמת סוג הענישה לטיב העבירה והן בדרך של מתן משקל לחומרת הענישה הנדרשת בדרך של שילוב באמצעי ענישה נוספים שגם בהם יש היבט של הכבדה על נאשם והבאה לידי ביטוי של חומרת המעשה...
... במקרה של גרימת מוות ברשלנות בעת אירוע של תאונת דרכים, נראה כי יש מקום לבחון את התאמת הענישה וחומרתה גם בהתייחס לרכיב שלילת רישיון הנהיגה...
... לגישתי, עונש של שלילת רישיון נהיגה במציאות חברתית בה ניידות הינה מפתח לתעסוקה ולהשתלבות בחברה, מהווה עונש משמעותי וחמור. בנוסף, סבור אני כי עונש זה הולם את טיב העבירה של גרימת מוות ברשלנות בעת נהיגה ברכב בהיותו של העונש כלי להרחקת העבריין מהכביש ומניעת המסוכנות שבאה לידי ביטוי בהתנהגותו. סבור אני כי שיקול זה צריך להיות מנחה במסגרת קביעת העונש ההולם ולא ניתן להסתפק בבחינת העונש רק בדרך של מדידת משך וטיב המאסר שנגזר..".
ברע"פ 3981/23 אגא כרים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) מיום 31.5.23- דובר על נאשם כבן 78 במועד גזר הדין, אשר לו עבר תעבורתי מכביד, כולל הרשעות בתאונות דרכים, אשר לא נטל אחריות לארוע. ביהמ"ש הטיל על הנאשם עונש פסילה לצמיתות. העונש אושר בביהמ"ש העליון.
בעפ"ת 19604-08-24 שם טוב נ' מדינת ישראל , (פורסם בנבו) מיום 5.1.25- הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות. מדובר בנהג מקצועי. ביהמ"ש המחוזי הקל ברכיב המאסר והעמידו על 9 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות. כמו כן נידון ל- 10 שנות פסילה. נלקחו בחשבון גילו המתקדם ומצבו הרפואי.
עפ"ת (י-ם) 38420-08-22 וקסילשטיין נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו) מיום 29.1.19-
הנאשם, נורמטיבי, לקח אחריות ואף נפצע בעצמו. נקבע כי רמת הרשלנות היא לכל הפחות ברף הבינוני.
ביהמ"ש המיר את הענישה שנגזרה על הנאשם ממאסר לריצוי בפועל למאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. מנגד, איזן באופן שהוא מחמיר ברכיב הפסילה, בהסכמת המערער והעמיד אותה על 12 שנים חלף 8 שנות פסילה שנגזרו בבימ"ש קמא.
עפ"ת (נצרת) 37444-06-18 קומא נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו) מיום 29.1.19- הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות. נידון ל- 9 חודשי מאסר ופסילה למשך 10 שנים. ביהמ"ש המחוזי קובע כי מדובר ברף רשלנות נמוך, מעמיד את רף הפסילה על 7-15 שנים ומקל בעונשו באופן שירוצו 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ו- 7 שנות פסילה.
עפ"ת (מרכז) 71239-12-18 ליבה נ' מדינת ישראל , (פורסם בנבו) 2.7.19- הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות. נקבע רף רשלנות בינוני. נידון ל- 5 שנות פסילה.
עפ"ת (נצרת) 15041-07-18 עלי שלבי נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו) מיום 8.1.2019 –ביהמ"ש קובע כי טווח הענישה בנסיבות בהן דרגת הרשלנות של המערער אינה נמוכה אך גם איננה בינונית גבוהה עומדת על 7-20 חודשי מאסר בפועל ו- 7-14 שנות פסילה.
בנסיבות תיק זה מצאתי כי ההסדר ראוי בהתחשב במתחם הענישה המקובל, ביחס לרכיב הפסילה.
באשר לרכיב הפיצוי:
כפי שהובהר גם למשפחת המנוחה באולם ביהמ"ש, הפיצוי שיפסק אין בו כדי להוות פיצוי של ממש על אובדן חיי המנוחה.
כל סכום שייפסק לא יקל על תחושת האובדן ועל הקושי עמו מתמודדים חברי ובני משפחת המנוחה, בכלל זאת שני בניה.
רכיב הפיצוי טומן בחובו אלמנט עונשי וסכום הפיצוי לוקח בחשבון הן את נסיבותיו האישיות של הנאשם והן את העובדה כי תשלום הפיצוי ע"י הנאשם אינו מהווה מקור הפיצוי המשמעותי והעיקרי.
נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה:
הנאשם הודה, נטל אחריות והביע צער וחרטה עמוקה על התרחשות התאונה ותוצאותיה.
הנאשם הכיר את המנוחה וגם לכך ניתן ביטוי בדבריו.
הנאשם ללא עבר תעבורתי משמעותי (כאמור, צבר לחובתו שתי הרשעות מסוג ברירת קנס בעשור האחרון, האחרונה בשנת 2018) וגם זאת יש לזקוף לזכותו.
הנאשם נפגע בעצמו בתאונה.
כתוצאה מהתאונה חלה התדרדרות הן במצבו הרפואי, הן במצבו הנפשי והן במצבו הכלכלי.
לחלוף הזמן משקל משמעותי, בין היתר לקחתי בחשבון את העובדה כי כתב האישום הוגש לאחר חודשים ארוכים ממועד התאונה. מאז התאונה המשיך הנאשם לנהוג, לפרנסתו, ולא ביצע עבירות נוספות.
כמו כן, לקחתי בחשבון את השלכות הענישה על הנאשם בהיבט המשפחתי. הוריו של הנאשם, אשר ביקשו אף הם לשאת דברים בפני ביהמ"ש, שבו וציינו את הקושי בו הם עתידים להיות נתונים בעת שהנאשם יאלץ להפקיד את רישיון הנהיגה שלו. מדובר בזוג הורים מבוגר, אינו בריא כלל ואינו מסוגל להתנייד בעצמו. הנאשם מסייע להוריו גם מבחינה כלכלית.
הקושי שהם צפויים להיתקל בו בגין העדר ניידות של הנאשם ברורה.
בנקודה זו, מצאתי לשוב ולציין , גם ביחס למשך הפסילה , את הקושי בגזירת עונשו של נאשמים מסוגו של הנאשם אשר בפניי.
ראו למשל רע"פ 2996/13 טטיאנה נייאזוב ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), מיום 13.8.2014:
"..האמת תורה דרכה, כי הענישה במקרי גרימת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים או תאונות אחרות היא אתגר קשה, שכן עסקינן ככלל בנאשמים נורמטיביים שמעדו והתרשלו בהיסח הדעת של רגע, וחרב עולמן של שתי משפחות; בראש וראשונה, וברמה עילאית, של משפחת הקרבן שקופדו חייו בשל רשלנות; אליה נכמר הלב. אך במרבית המקרים ישנה גם טראומה לפוגע ולמשפחתו, לא רק בשל הענישה אלא בשל המעשה, ומאמינים אנו איפוא כי הנאשמים מתייסרים אף הם, בכלל וגם בפרשה שלפנינו. כפי שאמרו זאת בתי המשפט הקודמים בתיקים אלה שלפנינו, מלאכת גזירת הדין בכגון דא קשה היא מן הרגיל.."
ההדגשות אינן במקור (מ.ד.ב)
לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את הסדר הטיעון שהוצג בפני ביהמ"ש ולגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
-
הנאשם ירצה 7 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.
בהתאם לחוות הדעת שהוגשה, עבודות השירות תבוצענה באגודה למען העיוור, ברחוב הראשונים 11א , אשדוד.
הנאשם יתייצב לצורך קליטה והצבה במשרדי הממונה על עבודות השירות, יחידת ברקאי, שלוחת דרום, בתוך60 ימים, או במועד אחר שייקבע הממונה.
בית המשפט מזהיר את הנאשם כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים המצריכים התייצבות רציפה והתנהלות על פי הנחיות החוק והממונה.
חריגה מכללים אלו יביאו להפסקת ריצוי עונשו בדרך זו ונשיאת יתרת העונש באופן של מאסר בפועל.
2. הנני מטילה על הנאשם מאסר על תנאי בן 9 חודשים וזאת למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או גרימת מוות בנהיגה רשלנית.
3. פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה למשך 5 שנים .
לפנים משורת הדין, הפסילה תחל לא יאוחר מיום 16/9/25
מוסבר לנאשם כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט עד ליום 16/9/25 על מנת שמניין ימי הפסילה יחל.
4. פסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה למשך 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
5. פיצוי כספי ליורשיה החוקיים של המנוחה בסך 12,000 ₪.
הפרקליטות תעביר פרטי היורשים החוקיים למזכירות בתוך 14 ימים.
הפיצוי ישולם לא יאוחר מיום 16/9/25
וזאת על פי אחת האפשרויות להלן ובחלוף 72 שעות לפחות ממועד גזר הדין:
באמצעות כרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגביה, www.eca.gov.il , או במוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 0732055000 או במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).
הנאשם מוזהר כי אי תשלום במועד יוביל לתוספת ריבית פיגורים וככלל, בית המשפט לא ייעתר לבקשות לביטול ריבית הפיגורים, למעט במקרים חריגים.
הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.
ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ה, 16 יולי 2025, במעמד הנוכחים
