פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתביעה שלפנינו הגב' פלונית (להלן: התובעת) עותרת להכיר באירוע של דחק נפשי כפגיעה בעבודה, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

2.ביום 8.6.22 התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן: הנתבע), תביעה להכרה באירוע של דחק נפשי כפגיעה בעבודה עקב אירוע מיוחד מיום 20.4.22. במכתב מיום 25.10.22 דחה הנתבע את התביעה בנימוק שלא אירע לתובעת אירוע תאונתי חריג ביום זה וכי לחץ ומתח מתמשך אינם בגדר אירוע תאונתי.

3.לאחר שנוהל דיון הוכחות, קבענו שביום 20.4.22 (להלן: האירוע) אירע לתובעת אירוע מיוחד בעבודתה. בהתאם, נקבעה התשתית העובדתית למינוי מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין בתחום הפסיכיאטריה.

רקע עובדתי

4.להלן העובדות כפי שקבענו אותן בהחלטה מיום 3.2.25: התובעת ילידת X.X.1973. בתקופה הרלוונטית התובעת שירתה במשטרת ישראל. בתפקיד האחרון שימשה התובעת מפעילת מרכז מתנדבים במוקד 100 במרכז שליטה מחוז צפון. תפקידה של התובעת כלל איתור מתנדבים חדשים, גיוסם והכשרתם לאיוש עמדות במוקד. התובעת הייתה אחראית על ליווי והדרכה של כ- 30 מתנדבים.

5.לפני האירוע החלה התובעת טיפול בציפרלקס על רקע לחצים בעבודה. באותה תקופה כיהן בתפקיד מפקד משל"ט צפון אדם בשם דרור, אשר נכנס לתפקיד בחודש נובמבר 2020, וניהל את היחידה באופן נוקשה. לאחר שיחה עמו פנתה התובעת לרופאת משפחה, התלוננה על לחצים ועל קושי בעבודה וקיבלה כאמור טיפול תרופתי, אולם לא פנתה לטיפול בתחום הנפשי.

6.מפקדת המוקד היא הממונה על התובעת (להלן: הממונה). עם כניסתה לתפקיד הממונה בדקה את התנהלות התובעת מול המתנדבים וגילתה פערים; הממונה העירה לתובעת בעניינים מקצועיים וקיימה עמה שיחת תיאום ציפיות. מסיכום ראיון שערכה הממונה לתובעת ביום 8.3.22 עולה שהממונה ביקשה מהתובעת להשתבץ למשמרות צהריים, והתובעת הודיעה שהיא מוכנה לעבוד רק בשעות הבוקר ולא יכולה לעבוד משמרות צהריים.

7.ביום 20.4.22 התובעת שובצה למשמרת שהסתיימה בשעה 14:00 (להלן: המשמרת). במשמרת זו הדריכה התובעת מתנדבת וחנכה אותה במוקד 100 (להלן: המתלמדת). לקראת סוף המשמרת התקבלה שיחה במוקד, אשר טופלה על ידי התובעת. בתום השיחה של התובעת עם האזרחית התובעת הבחינה להפתעתה שהממונה עומדת מאחוריה. הממונה אמרה לתובעת שהיא צועקת וששומעים אותה עד סוף המוקד. הממונה ביקשה מהתובעת להנמיך את קולה. הממונה פנתה אל התובעת בטון אסרטיבי, אך לא צעקה עליה. התובעת לא הגיבה להערה של הממונה, ורק השיבה "בסדר". לאחר האירוע התובעת החליטה לסגור את העמדה שלה במוקד והפסיקה את ההדרכה. האירוע הינו אירוע מיוחד אשר גרם לתובעת דחק נפשי בלתי רגיל.

8.בעקבות האירוע התובעת חשה מושפלת, מובכת ופגועה. התובעת יצאה מהמשמרת נסערת ובוכה. התובעת ראתה עצמה כשוטרת ותיקה ומנוסה (11 שנה בתפקיד), כשנמתחת עליה ביקורת על ידי ממונה צעירה ממנה עם ותק של חודשים ספורים במוקד. התובעת חוותה את האירוע כפגיעה בכבודה מאחר שהערת הממונה נאמרה בפומבי לאוזני כל הנוכחים במוקד, בין היתר בנוכחות מתלמדת שאותה הדריכה, ולא בארבע עיניים.

9.התובעת פנתה לטיפול רפואי ביום 24.4.22 בקופת חולים ונבדקה ע"י ד"ר לנדא, רופאת משפחה. התובעת נבדקה ביום 26.5.22 ע"י ד"ר גייר, מומחה בפסיכיאטריה. לאחר האירוע התובעת שהתה בחופשת מחלה, ולא שבה לעבודתה במשטרה. התובעת ניתקה קשר עם היחידה בה שירתה, החליפה מספר טלפון וההתקשרות עם היחידה היתה באמצעות בת הזוג שלה. התובעת פרשה משירותה במשטרת ישראל בחודש 12/2022 מסיבות רפואיות.