פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתביעה שלפנינו הגב' פלונית (להלן: התובעת) עותרת להכיר באירוע של דחק נפשי כפגיעה בעבודה, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

2.ביום 8.6.22 התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן: הנתבע), תביעה להכרה באירוע של דחק נפשי כפגיעה בעבודה עקב אירוע מיוחד מיום 20.4.22. במכתב מיום 25.10.22 דחה הנתבע את התביעה בנימוק שלא אירע לתובעת אירוע תאונתי חריג ביום זה וכי לחץ ומתח מתמשך אינם בגדר אירוע תאונתי.

3.לאחר שנוהל דיון הוכחות, קבענו שביום 20.4.22 (להלן: האירוע) אירע לתובעת אירוע מיוחד בעבודתה. בהתאם, נקבעה התשתית העובדתית למינוי מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין בתחום הפסיכיאטריה.

רקע עובדתי

4.להלן העובדות כפי שקבענו אותן בהחלטה מיום 3.2.25: התובעת ילידת X.X.1973. בתקופה הרלוונטית התובעת שירתה במשטרת ישראל. בתפקיד האחרון שימשה התובעת מפעילת מרכז מתנדבים במוקד 100 במרכז שליטה מחוז צפון. תפקידה של התובעת כלל איתור מתנדבים חדשים, גיוסם והכשרתם לאיוש עמדות במוקד. התובעת הייתה אחראית על ליווי והדרכה של כ- 30 מתנדבים.

5.לפני האירוע החלה התובעת טיפול בציפרלקס על רקע לחצים בעבודה. באותה תקופה כיהן בתפקיד מפקד משל"ט צפון אדם בשם דרור, אשר נכנס לתפקיד בחודש נובמבר 2020, וניהל את היחידה באופן נוקשה. לאחר שיחה עמו פנתה התובעת לרופאת משפחה, התלוננה על לחצים ועל קושי בעבודה וקיבלה כאמור טיפול תרופתי, אולם לא פנתה לטיפול בתחום הנפשי.

6.מפקדת המוקד היא הממונה על התובעת (להלן: הממונה). עם כניסתה לתפקיד הממונה בדקה את התנהלות התובעת מול המתנדבים וגילתה פערים; הממונה העירה לתובעת בעניינים מקצועיים וקיימה עמה שיחת תיאום ציפיות. מסיכום ראיון שערכה הממונה לתובעת ביום 8.3.22 עולה שהממונה ביקשה מהתובעת להשתבץ למשמרות צהריים, והתובעת הודיעה שהיא מוכנה לעבוד רק בשעות הבוקר ולא יכולה לעבוד משמרות צהריים.

7.ביום 20.4.22 התובעת שובצה למשמרת שהסתיימה בשעה 14:00 (להלן: המשמרת). במשמרת זו הדריכה התובעת מתנדבת וחנכה אותה במוקד 100 (להלן: המתלמדת). לקראת סוף המשמרת התקבלה שיחה במוקד, אשר טופלה על ידי התובעת. בתום השיחה של התובעת עם האזרחית התובעת הבחינה להפתעתה שהממונה עומדת מאחוריה. הממונה אמרה לתובעת שהיא צועקת וששומעים אותה עד סוף המוקד. הממונה ביקשה מהתובעת להנמיך את קולה. הממונה פנתה אל התובעת בטון אסרטיבי, אך לא צעקה עליה. התובעת לא הגיבה להערה של הממונה, ורק השיבה "בסדר". לאחר האירוע התובעת החליטה לסגור את העמדה שלה במוקד והפסיקה את ההדרכה. האירוע הינו אירוע מיוחד אשר גרם לתובעת דחק נפשי בלתי רגיל.

8.בעקבות האירוע התובעת חשה מושפלת, מובכת ופגועה. התובעת יצאה מהמשמרת נסערת ובוכה. התובעת ראתה עצמה כשוטרת ותיקה ומנוסה (11 שנה בתפקיד), כשנמתחת עליה ביקורת על ידי ממונה צעירה ממנה עם ותק של חודשים ספורים במוקד. התובעת חוותה את האירוע כפגיעה בכבודה מאחר שהערת הממונה נאמרה בפומבי לאוזני כל הנוכחים במוקד, בין היתר בנוכחות מתלמדת שאותה הדריכה, ולא בארבע עיניים.

9.התובעת פנתה לטיפול רפואי ביום 24.4.22 בקופת חולים ונבדקה ע"י ד"ר לנדא, רופאת משפחה. התובעת נבדקה ביום 26.5.22 ע"י ד"ר גייר, מומחה בפסיכיאטריה. לאחר האירוע התובעת שהתה בחופשת מחלה, ולא שבה לעבודתה במשטרה. התובעת ניתקה קשר עם היחידה בה שירתה, החליפה מספר טלפון וההתקשרות עם היחידה היתה באמצעות בת הזוג שלה. התובעת פרשה משירותה במשטרת ישראל בחודש 12/2022 מסיבות רפואיות.

חוות דעת המומחית

10.על יסוד תשתית עובדתית זו מונתה ד"ר פנינה דורפמן אתרוג, מומחית בפסיכיאטריה כמומחית-יועצת רפואית מטעם בית הדין (להלן: המומחית). המומחית התבקשה להשיב על השאלות הבאות, והשיבה עליהן במסגרת חוות דעתה מיום 2.3.25:

שאלה א: מהו הליקוי ממנו התובעת סובלת בתחום הנפשי, כמפורט במסמכים הרפואיים?

תשובה: להערכתי התובעת לוקה בשתי הפרעות בעת בדיקתה במרפאתי: הפרעה נפשית והתנהגותית הנובעת כתוצאה משימוש בסמי הרגעה ובסמי שינה – המקוטלגת כ 13F, לפי 10-ICD של ארגון הבריאות העולמי. וכן באפיזודה דיכאונית מתונה עם סימפטומים גופניים המקוטלגת ה 32.01F, לפי 10-ICD של ארגון הבריאות העולמי.

שאלה ב: האם קיים לדעת המומחית, ברמת הסתברות העולה על 50%, קשר סיבתי בין האירוע המיוחד מיום 20.4.22, כפי שתואר בהחלטת בית הדין, ובין הליקוי הנפשי? דהיינו, איזו מבין שתי האפשרויות הבאות יותר סבירה: הראשונה – יש קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ובין הליקוי הנפשי; השנייה – אין קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ובין הליקוי הנפשי?

תשובה: להערכתי ישנו קשר סיבתי בין האירוע מיום 20.4.22 לבין הליקוי הנפשי שממנו סובלת התובעת. וזאת משום שטרם לאירוע לא מצאתי עדות להסתמנות של תלות בסמי שינה או לאפיזודה דיכאונית משמעותית בתיקה של התובעת שנשלח אליי באדיבות בית המשפט.

שאלה ג: אם בתשובה לשאלה ב' תקבעי כי האפשרות הראשונה היא סבירה יותר, אנא השבי על השאלה הבאה: האם בנוסף לאירוע מיום 20.4.22 פעלו גורמים נוספים לגרימה או להחמרה של הליקוי? אם כן, מהם? ככל שפעלו גורמים נוספים, מה היחס בין הגורמים נוספים אלה ובין האירוע מיום 20.4.22, קרי: האם השפעת האירוע מיום 20.4.22 על הופעת המחלה או על החמרתה היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים הנוספים?

תשובה: הגורמים הנוספים שפעלו טרם לאירוע היו מאפייני האישיות הנרקיסיסטית של התובעת – אלו יכולים להיחשב כגורמי סיכון בלבד. הפרעת האישיות של התובעת יכולה להיחשב רק כגורם סיכון, וכרגישות אישית להערות שנחוות כפוגעניות, כפי שחוותה באירוע.

11.בהחלטה מיום 2.4.25, נעתר בית הדין לבקשת הנתבע להפנות למומחית את שאלות ההבהרה הבאות, והמומחית השיבה עליהן במסמך מיום 3.4.25 כמפורט להלן:

שאלה א: על פי סיכום מרופאת משפחה מתאריך 29.8.21, התובעת אובחנה כסובלת מגל דיכאוני והפרעות שינה והומלץ על טיפול בציפרלקס ואמביאן (טיפול לשינה). לנוכח הסיכום הרפואי שמוכיח קיום של עבר פסיכיאטרי טרם האירוע הנדון מיום 20.4.22, עם קיום של תסמינים דיכאוניים, הפרעות שינה עם טיפול תרופתי נוגד דיכאון ולשינה טרם האירוע הנדון מתאריך 20.4.22 – האם נכון כי סביר יותר לקבוע שההפרעה הנפשית של התובעת החלה טרם האירוע הנדון וללא קשר לאירוע הנדון?

תשובה: להערכתי קיומה של אפיזודה דיכאונית כשמונה חודשים לפני האירוע שבכתב התביעה אינה פוסלת את האפשרות שהאירוע החמיר את מצבה הנפשי היות והטיפול בציפרלקס ובתרופות שינה שקיבלה התובעת בתאריך 29.8.21 הינו טיפול בעיקרו טיפול במינון נמוך שמסייע באפיזודה דיכאונית מתונה, או באפיזודה חרדתית ומשפיע בתוך מספר ימים עד שבועיים להפגת הסימפטומים הדיכאוניים והחרדתיים, הוא אמור להילקח עד 6 חודשים על ידי המטופל, ולכן לא ברור האם האפיזודה הדיכאונית הייתה אבחנה פעילה וממשית בעת האירוע ב 20.4.22, כשמונה חודשים לאחר שהאבחנה נכתבה על ידי רופאת המשפחה.

שאלה ב: על פי הסיכומים הרפואיים מיום 29.8.21, 10.10.21, 19.12.21, 24.2.22 – התובעת טופלה בכדורי שינה (אמביאן) טרם האירוע הנדון. האם נכון כי לאור התיעוד הרפואי סביר יותר לקבוע שהשימוש והתלות בכדורי השינה החלו טרם האירוע הנדון וללא קשר לאירוע הנדון מיום 20.4.22?

תשובה: תלות בכדורי שינה או בחומרים פסיכו-אקטיביים אחרים, נחשבת כאשר האדם זקוק לכמויות גוברות של החומרים על מנת להשיג את אותו אפקט, וגם ממשיך להשתמש בחומר הממכר למרות אפקטים שליליים כתוצאה מהשימוש. להערכתי לא היה תיעוד בתאריכים שצוינו בשאלה לעליה בצריכת כדורי השינה על ידי התובעת ולפיכך יש להניח שהתלות התפתחה מאוחר יותר ובסמוך לאירוע שבכתב התביעה.

שאלה ג: על פי הסיכום הרפואי מיום 24.2.22 (טרם האירוע הנדון), התובעת הופנתה באופן דחוף לייעוץ פסיכיאטרי בשל החמרה במצבה הנפשי של דיכאון וחרדה והפרעות שינה (מעל שנה) עם חוסר תפקוד. האם נכון כי לנוכח התיעוד הרפואי הזה, סביר יותר לקבוע שאין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של התובעת ובין האירוע הנדון מיום 20.4.22?

תשובה: אבחנות של הפרעה דיכאונית וגם אבחנה של תלות בכדורי שינה אינם נגרמים כתוצאה מאירועים כלשהם, ולכן הקפדתי בתשובותיי הראשונות לציין כי האירוע לא גרם אלא החמיר את מצבה של התובעת.

שאלה ד: לתובעת רקע של תורשה פסיכיאטרית במשפחה, ניסיון אובדני בגיל 12, התובעת אחות שכולה (אחיה נרצח – ר' החלטת ועדה רפואית משטרתית שהועברה לעיונך), התובעת עברה אונס (על פי סיכום רפואי מיום 27.9.11) ורקע גופני של TIA חוזרים. לנוכח הטריגרים הרבים האלה שאינם קשורים לאירוע הנדון, האם נכון כי סביר יותר לקבוע כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של התובעת ובין האירוע הנדון מיום 20.4.22?

תשובה: אין כל תורשתית באבחנה של תלות בכדורי שינה, וכפי שעניתי בתשובה ג' שלעיל, אירועי חיים אינם גורמים להפרעות הנפשיות הללו (הפרעה דיכאונית והפרעת תלות בכדורי שינה), להערכתי האירוע ב 20.4.22 החמיר את ההפרעות והליקויים הנפשיים של התובעת, אך לא נחשב לגורם סיבתי, וכך כבר עניתי בעבר לשאלות בתיק זה.

12.בהחלטה מיום 2.7.25 נדחתה בקשת הנתבע למינוי מומחה אחר או נוסף בנימוק שלא מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות זאת שעה שחוות דעתה של המומחית נותנת תשובות ברורות ומפורטות. יחד עם זאת, בהחלטה מיום 2.7.25 בית הדין הפנה מיוזמתו שאלות הבהרה נוספות למומחית. נפרט להלן את שאלות ההבהרה הנוספות ואת תשובות המומחית במסמך מיום 3.7.25 (ההדגשות במקור – מ"ש):

שאלה א: ציינת בתשובותיך לשאלות ההבהרה (סעיף ב), כי "תלות בכדורי שינה או בחומרים פסיכו-אקטיביים אחרים, נחשבת כאשר אדם זקוק לכמויות גוברות של החומרים על מנת להשיג את אותו אפקט, וגם ממשיך להשתמש בחומר הממכר למרות אפקטים שליליים כתוצאה מהשימוש".

(1)מכרטיסה הרפואי של התובעת עולה כי התובעת טופלה טרם האירוע מיום 20.4.22 בכדור 1 של אמיבאן לפני השינה, ולאחר האירוע מיום 20.4.22 בנוסף טופלה התובעת בשני כדורי זודורם לשינה. האם נכון יהיה לומר כי מדובר בעלייה מתונה ולא בכמויות גוברות של תרופות עד כדי תלות בכדורים?

(2)האם להערכתך התובעת פיתחה "אפקטים שליליים כתוצאה מהשימוש" בכדורי הרגעה ושינה? אם כן, אנא פרטי במה מדובר.

(3)האם נכון שהפסיכיאטר המטפל בתובעת בקופת חולים לא אבחן את התובעת כסובלת מתלות בכדורים ולא אבחן אצל התובעת אפקטים שליליים של שימוש בכדורים?

תשובה: (1) להערכתי העלייה במינון כדורי השינה אינה "מתונה" והיא שקולה להערכה של הכפלת שתיית משקה אלכוהולי לכמות כפולה מבראשונה.

יש ליידע אתה השואל כי כדורי השינה פועלים במוח האנושי תוך קישור לקולטני GABA, כמו שאלכוהול נקשר בדיוק לאותם קולטנים. כדורי השינה פועלים באותם מרכזים מוחיים ולכן העלאת מינון איננה "מתונה", היא משקפת תלות, והאפקטים השליליים בשימוש חוותה גם התובעת ולא הורידה במינון כדורי השינה אותם צרכה, במרשם הרופא שקיבלה, מעידה שאכן אבחנת התלות שרירה וקיימת.

(2) האפקטים השליליים כתוצאה מהשימוש אותם חוותה התובעת הם ירידה באיכות השינה – היות שהטיפול בכדורי השינה מקטין את כמות השינה העמוקה בכל מחזור שינה, ואכן התובעת התלוננה על עייפות, לאות ואנ-ארגיה כללית, וכן תחושות של חולשת שרירים כל זאת תואם את האפקטים של כדורי השינה.

(3) כן לצערי הפסיכיאטר המטפל בקופ"ח, לא איבחן את התלות בכדורי השינה.

שאלה ב: בהינתן שהתובעת השתחררה משירותה במשטרה בסוף חודש 11/22 עקב PTSD, כולל מחשבות אובדניות לאחר מות אחיה השוטר שנרצח מסכין ע"י מחבל, האם יש בכך כדי לשנות ממסקנתך שהאירוע מיום 20.4.22 גרם להחמרה במצבה הנפשי של התובעת, לאמור הפרעה נפשית והתנהגותית הנובעת משימוש בסמי הרגעה ושינה ואפיזודה דיכאונית מתונה עם סימפטומים גופניים?

תשובה: אין סתירה בין אבחנת ההפרעה הבתר חבלתית בעקבות הטרגדיה של רצח אחיה, לאבחנה של אפיזודה דיכאונית והפרעת התלות, אפשרי באדם מספר אבחנות רפואיות, כפי שמקובל לראות מספר אבחנות של מחלות גופניות באדם אחד.

שאלה ג: ברישום הרפואי של התובעת בקופ"ח ביום 24.2.22, חודשיים טרם האירוע מיום 20.4.22, צוין כי התובעת יותר משנה בדיכאון עם החמרה, לא מסוגלת לתפקד, וזקוקה לייעוץ פסיכיאטרי באופן דחוף.

(1)האם יש ברישום זה כדי לשנות את קביעתך בתשובה א' לשאלות ההבהרה, כי "לא ברור האם האפיזודה הדיכאונית היתה אבחנה פעילה וממשית בעת האירוע ב- 20.4.22"?

(2)האם נכון יותר לקבוע שהאפיזודה הדיכאונית אצל התובעת היתה אבחנה פעילה ואף החמירה סמוך לפני האירוע מיום 20.4.22?

תשובה: (1) הרישום שתואר בשאלה זאת – נערך על ידי רופא המשפחה בתאריך 24.2.22, אני סבורה שרופאי המשפחה אינם מוסמכים לאבחן "דיכאון עם החמרה", והם נוהגים בצדק כאשר הם מפנים מטופלים לאבחון ולטיפול אצל רופאים מומחים ומוסמכים, במידה וימצא רישום של פסיכיאטר מתאריך זה הקובע אבחנה שכזאת אשמח לעיין ברישום שכזה.

(2) בהעדר רישום של פסיכיאטר מומחה מתאריך 24.2.22, אינני סבורה שיש מקום לשינוי קביעתי הקודמת.

שאלה ד: אנא הבהירי את עמדתך (תשובה ג' לשאלות ההבהרה), כי האירוע מיום 20.4.22 "החמיר את מצבה של התובעת", כאשר לדעתך "אבחנות של הפרעה נפשית דיכאונית וגם אבחנה של תלות בכדורי שינה אינם נגרמים כתוצאה מאירועים כלשהם".

תשובה: הסתמנויות של אפיזודות דיכאוניות והפרעות של תלות בכדורי שינה אינם תוצאה של סיבה ידועה בפסיכיאטריה. אירועי דחק עלולים להחמיר את ההסתמנות של ההפרעות הנפשיות הללו – ולכן כתבתי בזהירות על תרומת האירוע שבכתב התביעה על מצבה של התובעת.

טענות הצדדים

13.התובעת טענה בסיכומיה, כי קביעות המומחית בחוות הדעת סדורות, הגיוניות וקוהרנטיות, ובית הדין התבקש לאמץ את חוות דעת המומחית ואת מסקנותיה בעניין האבחנות של הפרעה נפשית והתנהגותית כתוצאה משימוש בסמי הרגעה ובסמי שינה ואפיזודה דיכאונית מתונה עם סימפטומים גופניים. בהתאם, התובעת ביקשה להכיר באירוע מיום 20.4.22 כפגיעה בעבודה בקשר סיבתי מסוג החמרה.

14.הנתבע טען בסיכומיו, כי חוות דעת המומחית ותשובותיה לשאלות ההבהרה אינן הגיוניות וסבירות ומלאות סתירות, ולכן שב על בקשתו למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף. לטענת הנתבע, התובעת סבלה מהפרעה נפשית דיכאונית עוד טרם האירוע וללא קשר לאירוע נשוא התביעה, אולם המומחית לא התמודדה עם עברה הנפשי של התובעת, ולא התייחסה באופן מספק לתיעוד הרפואי שלה. ככל שתידחה הבקשה החוזרת למינוי מומחה אחר או נוסף, הנתבע טען שאין לקבל את חוות דעתה של המומחית.

דיון והכרעה

15.לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל. מסקנתנו מבוססת על האמור בחוות דעתה של המומחית ותשובותיה לשאלות ההבהרה ולשאלות ההבהרה הנוספות (להלן יכונו אלה יחדיו: חוות הדעת). חוות הדעת מנומקת ונתנה מענה לכל השאלות שהופנו אל המומחית. מסקנות המומחית היו נהירות, קוהרנטיות ועקביות. המומחית ערכה לתובעת בדיקה קלינית, וקביעותיה נסמכות על התשתית העובדתית שהציג בית הדין למומחית ועל תיקיה הרפואיים של התובעת. על כן, לא מצאנו טעם כלשהו שלא לאמצה.

16.המומחית קבעה באופן ברור ומפורט, כי התובעת לוקה בשתי הפרעות נפשיות – הפרעה נפשית והתנהגותית הנובעת משימוש בסמי הרגעה ובסמי שינה ואפיזודה דיכאונית מתונה עם סימפטומים גופניים. לדעת המומחית, קיים קשר סיבתי בין הליקויים הנפשיים של התובעת ובין האירוע המיוחד בעבודתה ביום 20.4.22 בקשר של החמרה ולא גרימה.

17.בסיכומיו טען הנתבע, כי המומחית לא התמודדה עם עברה הנפשי של התובעת קודם לאירוע בעבודתה. דין הטענה להידחות. מעיון בחוות הדעת עולה, כי המומחית התמודדה עם התיעוד הרפואי ביחס לעברה הנפשי של התובעת, והסבירה, כי הליקויים הנפשיים לא נגרמו בעקבות האירוע בעבודה, אלא שהאירוע בעבודה החמיר את המצבה של התובעת. המומחית היתה ערה להפרעת האישיות של התובעת ולמאפייני האישיות הנרקיסיסטית שלה, והסבירה כי מדובר בגורמי סיכון בלבד. המומחית התייחסה גם לאפיזודה דיכאונית שחוותה התובעת כ- 8 חודשים לפני האירוע. לדעת המומחית, המינון הנמוך של התרופות שנרשמו לתובעת בשנת 2021 מלמד שהתרופות נלקחות לתקופה זמנית, ולא מדובר באבחנה פעילה. המומחית התמודדה גם עם הרקע התורשתי של התובעת, והסבירה, כי "אין כל תורשתיות באבחנה של תלות בכדורי שינה".

18.באשר לטענת הנתבע בסיכומים בנוגע לטיפול התרופתי – לטענת הנתבע, התובעת טופלה בכדורי שינה וקיבלה טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה עוד קודם לאירוע, כך שהתלות בכדורי שינה החלה עוד לפני האירוע וללא קשר אליו. לאחר שעיינה בתיקה הרפואי של התובעת עובר לאירוע בעבודה קבעה המומחית, כי בתיק הרפואי לא נמצא תיעוד המצביע על עלייה בצריכת הטיפול התרופתי באופן שמקיים תלות בסמי שינה. אולם, המומחה הוסיפה וציינה, כי "יש להניח שהתלות התפתחה מאוחר יותר ובסמוך לאירוע". המומחית היתה ערה לכך שהרופא הפסיכיאטר המטפל של התובעת לא קבע אבחנה של תלות בכדורים, ועל יסוד התרשמותה מהשיחה עם התובעת, מהבדיקה הקלינית שערכה לה ומהרישומים בתיק הרפואי הגיעה המומחית למסקנה שהתובעת סובלת מתלות בכדורי שינה. הקביעה שמדובר בעלייה בצריכת סמי הרגעה וסמי שינה באופן המפתח תלות – היא קביעה רפואית המסורה לשיקול דעתה המקצועי של המומחית. המומחית הדגישה, כי העלאת המינון לוותה באפקטים שליליים עקב השימוש, אולם התובעת "לא הורידה במינון כדורי השינה אותם צרכה, במרשם הרופא שקיבלה", ומכאן עמדתה שקיימת תלות בסמי השינה. לאור האמור, טענת הנתבע שמדובר בעלייה מתונה ולא בכמויות גדולות, לא יכולה להתקבל בהיותה לכל היותר ויכוח רפואי.

19.הנתבע הוסיף וטען, כי לא סביר שהפסיכיאטר המטפל של התובעת לא אבחן את האבחנה שמצאה המומחית (תלות בכדורי שינה), שעה שהמומחית בדקה את התובעת במפגש בודד, ולכן לשיטת הנתבע מדובר באבחנה שגויה. דין הטענה להידחות. המומחית שוחחה עם התובעת וערכה לה בדיקה קלינית. התרשמותה מבוססת בין היתר על הרישומים בתיק הרפואי, ובחוות דעתה נימקה את הקביעה שהתלות בכדורי השינה התפתחה לאחר האירוע בעקבות העלייה בצריכת הכדורים.

20.המומחית התמודדה בחוות דעתה גם עם הרישומים של רופאת המשפחה, אשר רשמה אבחנה של "דיכאון עם החמרה". המומחית הסבירה, כי רופאי משפחה אינם מוסמכים לקבוע אבחנות נפשיות. המומחית הוסיפה וציינה, כי האבחון והטיפול במחלות נפש מסור למומחיות הרופאים הפסיכיאטרים, ואין בתיקה הרפואי של התובעת אבחנה כזו. בכך הבהירה המומחית את עמדתה ונימקה מדוע עמדתה שונה מהרישום של רופאת המשפחה מיום 24.2.22. המומחית חזרה על מסקנתה שהאירוע בעבודתה של התובעת החמיר את הליקויים הנפשיים של הפרעה דיכאונית והפרעת תלות בכדורי שינה, ואין בסיס לטענה שהמומחית התקבעה בעמדתה.

21.לא מצאנו ממש בטענת הנתבע בנוגע לפרישתה של התובעת מהשירות במשטרה. בהליך זה לא נבחן הקשר הסיבתי שבין הפרישה ובין מצבה הנפשי של התובעת.

22.באשר לבקשתו החוזרת של הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, הרי שדחינו בקשה זו בהחלטה מיום 2.7.25. הנתבע לא העלה בסיכומיו טיעון עובדתי או משפטי חדש ולא הצביע על נסיבות חדשות מצדיקות מינוי מומחה נוסף או פסילת חוות הדעת. כפי שקבענו לעיל, חוות הדעת מנומקת ונותנת תשובות חד משמעיות וברורות. מקום בו המומחית הסבירה את עמדתה וענתה לכל השאלות שהוצגו בפניה, מוצתה הסוגיה בשלמותה.

סוף דבר

23.התביעה מתקבלת על יסוד האמור בחוות הדעת של המומחית כך שהאירוע מיום 20.4.22 גרם לתובעת לליקוי נפשי בקשר של החמרה, ולכן יש להכיר בו כפגיעה בעבודה.

24.אין צו להוצאות מאחר שהתובעת יוצגה על ידי עורכת דין במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ב אלול תשפ"ה, (15 ספטמבר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.