פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

  1.לפני תביעת התובע, להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 31.3.22 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 6.11.22 נדחתה תביעה זו מן הנימוק, כדלקמן: "אנו מאשרים את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם בשריר הלב שארע בתאריך 31.3.2022 אולם לצערנו עלינו לדחותה עפ"י הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים שיובאו להלן: על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו. על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתך ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 31.3.22״

3.לאור דחיית תביעתו הגיש התובע לבית הדין ביום 22.10.23 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4.הפלוגתאות שנקבעו בתיק הם כדלקמן: "התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומו של אירוע חריג מיום 31.3.22 בעבודת התובע ובשאלת הקשר הסיבתי בין אירוע כאמור אם יוכח ומחלת/הליקוי התובע". (החלטת השופטת יפית מזרחי-לוי מיום 05.12.23).

5.דיון ההוכחות התקיים ביום 9.9.24 במסגרתו נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהירו.

6.בהחלטה מיום 27.5.23 נקבע (ברוב דעות כנגד דעתה החולקת של נציגת ציבור עובדים גב' אורנה רזניק) כי הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע ביום 31.3.22 ולפיכך יש מקום למנות מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם הלבבי בו לקה.

7.לפיכך, מינה בית הדין ביום 6.6.25 מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") בתחום הקרדיולוגיה אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם הלבבי בו לקה התובע, לפי העובדות הבאות:

7.1התובע יליד 1972, עבד כמנכ״ל חברת XXX בישראל מחודש מאי 2017.

7.2בחודש יולי 2021 נערך לתובע שיחת משוב על ידי מנהלו הישיר מר א' ר' (יו"ר החברה) וציין בפני התובע שלא מרוצים, שאין לתובע צוות יציב ואמר שמתוכנן שינוי ארגוני וגם הייתה לתובע שיחה עם סמנכ"ל משאבי אנוש (גב' שירי ענתבי) שאמרה שבעקבות השינויים בחברה אולי התובע לא ימשיך לעבוד.

7.3בחודש דצמבר 2021 הובהר לתובע בשיחה על ידי מנהלו הישיר, מר א' ר' (ויו"ר החברה), כי לאור שינויים הנעשים בחברה עליו לסיים את העסקתו של התובע כמנכ"ל החברה. למרות שהבשורה לא הייתה נעימה לתובע הוא קיבל אותה בהבנה. כמו כן, מפאת היותו של התובע כמנכ"ל החברה הוחלט כי העסקתו תסתיים במסגרת הסדר פרישה מרצון במקום התפטרות.

7.4במסגרת הסדר הפרישה המשיך התובע לעבוד בחברה ואף לחפוף את מי שנועד להחליפו, עד לסיום עבודתו בתאריך 6.4.2022 שלאחריו יצא התובע לחופשה ארוכה עד לסיום יחסי העבודה ביום 6.11.2022.

7.5כשבוע לפני יציאת התובע לחופשה (בתאריך 31.3.2022) התקיימה לכל עובדי החברה פגישת זום לצורך הרמת כוסית לכבוד חג הפסח. התובע ציפה לפגישה זו וראה בה הזדמנות טובה שבה יוכל להיפרד בצורה מכובדת מכלל עובדי החברה. התובע כתב מילות פרידה ואף תכנן לשאת נאום במהלך האירוע.

7.6ביום פגישת הזום התובע עבד מהבית והפגישה התחילה בשעה 09:00 בבוקר. בתחילת הפגישה דיבר מר א' ר'. הוא סיפר לעובדים אודות הישגי החברה ויעדיה. לאחר מכן הודיע מר ר' לעובדי החברה שהתובע מסיים את תפקידו, הציג את המחליף שהגיע במקום התובע והחל לשאת מילות פרידה כלפי התובע.

7.7התובע התרגש מאוד למשמע המילים המחמיאות שנשא מר ר' אודות ביצועי התובע במהלך שנות עבודתו בחברה, על תרומתו לחברה ועשייתו המשמעותית – הכל למול 320 עובדי החברה שנכחו בפגישת הזום.   

7.8תוך כדי דבריו של מר ר' התובע התבונן בחלונות הזום על עובדים שהיו קרובים אילו בחברה. התובע חש שחלקם עצובים וחלקם מרחמים עליו בגלל שהוא עוזב את החברה. התובע סבר שיתכן והם יודעים או מבינים שהוא לא באמת עוזב את תפקידו מרצונו או מיוזמתו. אז, לצד ההתרגשות הגדולה ממילותיו של מר ר', החל התובע לחוש תחושות בושה ועלבון נוכח המבטים המרחמים של מי שעד לפני רגע היו עובדיו.

7.9לאחר שמר ר' סיים את דבריו הגיע תורו של התובע להיפרד מהעובדים. התובע החל להקריא את הנאום שהכין מבעוד מועד. הסיטואציה הייתה זרה ולא טבעית לתובע לנאום מילות פרידה בזום שבו נוכחים מאות מעובדי החברה, תוך שהם בוהים בתובע ומבטיהם מסגירים כי הם מודעים לנסיבות עזיבתו את תפקיד המנכ"ל.

7.10שילוב ההתרגשות מהמחמאות בצירוף המעמד החריג ותחושת הבושה הובילו לסערת רגשות. התובע מתאר את הפגישה כאירוע בו ״נפל לו האסימון״, ולמעשה רק בו עיכל את עזיבת מקום עבודתו לאחר 5 שנות עבודה.

7.11תחושת ההתרגשות מהולה בעצב שחש התובע ליוותה אותו בהמשך היום. בלילה שלאחר מכן התעורר התובע לפנות בוקר מכאבים איומים בחזה שהקרינו לידו השמאלית. נוסף על כך חווה התובע צרבות כבדות וקושי בנשימה, הוא ניסה להקיא אך לא הצליח. בעקבות זאת, הוזמן אמבולנס שפינה את התובע לאיכילוב שם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב ובהתאמה עבר צינתור.  

• 7.12יתר הפרטים כעולה מתיקו הרפואי.

   

  8.בהתאם לאמור, מונה פרופ' וולטר מרקוביץ כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות, כדלקמן:

   

  8.1מהי המחלה ממנה סבל התובע כמפורט במסמכים הרפואיים?

   

  8.2האם קיים לדעת המומחה, ברמת הסתברות העולה על 50%, קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם בו לקה התובע? דהיינו, איזו מבין שתי האפשרויות הבאות יותר סבירה: הראשונה – יש קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אירוע הלב? אין קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אירוע הלב?

   

  8.3אם בתשובה לשאלה הקודמת תקבע כי האפשרות הראשונה סבירה יותר, האם סביר יותר להניח כי האוטם היה מתרחש במועד שבו אירע, גם אלמלא התרחש האירוע החריג, או שמא אלמלא קרה הארוע החריג בעבודה, היה מועד התרחשותו של האוטם נדחה למועד מאוחר יותר?

   

  9.בחוות הדעת מיום 8.7.25 השיב פרופ' מרקוביץ לשאלות בית הדין כדלקמן:

   

  "שאלה א': מהי המחלה ממנה סבל התובע כמפורט במסמכים הרפואיים?

  התובע פיתח אוטם חד בשריר הלב ב 1.4.22 עם עליית קטע ST. האבחנה של אוטם וודאית על סמך התלונות שהיו, השינויים באקו, בצנתור, באקו לב ובמעבדה. האוטם נבע מסתימה פתאומית של ענף אלכסוני ראשון על רקע טרשת העורקים הכליליים.

  ...

  סיכום: בהתחשב בכל הנתונים שבידי, ובמיוחד בכך שהאוטם פרץ פחות מ 24 שעות מהדחק הנפשי החריג, אצל חולה שלמרות מחלה כלילית קשה ומפושטת תפקד ועבד בצורה תקינה, ניתן לקבוע בסבירות העולה על 50%, שקיים קשר סיבתי בין האירוע ובין פרוץ האוטם.

  ...

   

  שאלה ג': אם בתשובה לשאלה הקודמת תקבע כי האפשרות הראשונה סבירה יותר, האם סביר יותר להניח כי האוטם היה מתרחש במועד שבו אירע, גם אלמלא התרחש האירוע החריג, או שמא אלמלא קרה הארוע החריג בעבודה, היה מועד התרחשותו של האוטם נדחה למועד מאוחר יותר?

   

  סביר יותר להניח כי אלמלא התרחש האירוע החריג בעבודה, היה מועד התרחשותו של האוטם נדחה למועד מאוחר יותר. לא מן הנמנע שללא האירוע בעבודה מחלת הלב של התובע הייתה מתגלה, החולה היה עובר טיפול מתאים והאוטם היה נמנע".

   

  10.הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

   

  טענות הצדדים

   

  11.בסיכומיו טען התובע כי יש לפסוק על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר קבע באופן חד משמעי בחוות דעת מנומקת וברורה שיש קשר סיבתי בין האירוע החריג שאירע לתובע בעבודתו ביום 31.3.22 לבין האוטם שפרץ פחות מ 24 שעות מהאירוע החריג.

   

  12.התובע מוסיף ומציין, כי המומחה חיווה דעתו על בסיס התיק הרפואי של התובע אשר עמד בפניו וסבר כי ביום 1.4.22 התובע פיתח אוטם בשריר הלב לאחר שהמומחה פירט באופן ברור את מנגנון גרימת האוטם ושקלל את כל הגורמים (ביניהם גם את מחלת הלב ממנה סבל התובע וגורמי הסיכון שקיננו בו) וקבע כי ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה אשר הביא לדחק נפשי חריג, לבין האוטם שפרץ פחות מ 24 שעות מהדחק. בהמשך למסקנתו זו קבע כי אלמלא האירוע החריג בעבודתו של התובע סביר להניח כי מועד התרחשותו של האוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר.

   

  13.חוות דעתו של המומחה נהירה ומפורטת והנתבע אף לא ביקש להעביר למומחה שאלות הבהרה. לפיכך מתבקש בית הדין לקבל את התביעה.

  14.הנתבע ממקד בסיכומיו את הטענה לפיה לא היה מקום מלכתחילה למנות מומחה רפואי, שכן לתובע לא אירע אירוע חריג בעבודה. לטענת הנתבע מכלל העדויות עולה תמונה ברורה לפיה התובע היה לכל היותר במתח נפשי מתמשך ולא באירוע חריג או מיוחד כפי שנטען. עוד נטען שהתובע לא הוכיח את החריגות באירוע וכי התובע לא הביא ראשית ראיה לאף אחד מהיסודות הנדרשים להכרה בתביעתו, לא לעצם קיומו של אירוע תאונתי, אירוע חריג ו/או אירוע מיוחד.

   

  15.עוד נטען לגבי חוות הדעת של המומחה, כי למרות כל גורמי הסיכון מהם סובל התובע סבור המומחה כי קיים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה ובין פרוץ האוטם, אולם המומחה לא נתן טעם לקביעתו ועל מה ביסס את הקביעה.

   

  16.לאור האמור ולאור קביעתו הבלתי ברורה של המומחה הרפואי שמנה סיבות בעד וסיבות נגד קשר סיבתי והחליט בעד קיומו של קשר סיבתי ללא בדל נימוק לטענותיו - מתבקש בית הדין לדחות את התביעה.

   

  דיון והכרעה

   

  17.הלכה פסוקה היא כי:

  "אין המומחה - היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

  18.מעיון בחוות דעתו של המומחה מיום 8.7.25 עולה, שהמומחה סבור כי "בהתחשב בכל הנתונים שבידי, ובמיוחד בכך שהאוטם פרץ פחות מ 24 שעות מהדחק הנפשי החריג, אצל חולה שלמרות מחלה כלילית קשה ומפושטת תפקד ועבד בצורה תקינה, ניתן לקבוע בסבירות העולה על 50%, שקיים קשר סיבתי בין האירוע ובין פרוץ האוטם". עוד ציין המומחה כי אלמלא האירוע החריג בעבודתו של התובע סביר להניח כי מועד התרחשותו של האוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר.

   

  19.חרף טענות הנתבע בסיכומיו, מצאנו שקביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0  המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

   

  20.על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

   

  21.בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

   

  "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

   

  מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

   

  אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

   

  ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

   

  "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

   

   

   

  22.בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה – להתקבל. המומחה השיב לשאלות באופן מקצועי וענייני וסיפק מענה שלם ומלא לכל שאלות בית הדין.

   

  23.בהקשר זה אציין, כי המומחה חיווה דעתו על בסיס התיק הרפואי של התובע אשר עמד בפניו וסבר כי ביום 1.4.22 התובע פיתח אוטם בשריר הלב לאחר שהמומחה פירט באופן ברור את מנגנון גרימת האוטם ושקלל את כל הגורמים (ביניהם גם את מחלת הלב ממנה סבל התובע וגורמי הסיכון שקיננו בו) וקבע כי ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה אשר הביא לדחק נפשי חריג, לבין האוטם שפרץ פחות מ 24 שעות מהדחק.

   

  24.באשר לטענות הנתבע בסיכומים כי לא היה מקום למנות מומחה בתיק זה מלכתחילה (משהתובע לא עמד בנטל ההוכחה במישור העובדתי), הרי שבית הדין כבר קבע לעניין זה בהחלטתו מיום 27.5.25 ולא מצאתי לנכון לשנות מהחלטה זו שניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת מעמיק.

   

  25.כמו כן, טענות הנתבע באשר לכשלים שנפלו בחוות הדעת של המומחה דינם להידחות. טענות הנתבע בהקשר זה הן טענות היוצאות כנגד שיקול דעתו הרפואי של המומחה וחזקה שחוות דעתו ניתנה על סמך מקצועיותו רבת השנים.

   

  26.עוד אציין, כי ככל שלנתבע היו השגות לגבי חוות הדעת, הדרך הנכונה הייתה לשלוח למומחה שאלות הבהרה ולעמת את המומחה עם סוגיות רפואיות/מקצועיות שונות, אולם הנתבע בחר שלא לשלוח למומחה שאלות הבהרה על כל המשתמע מכך.

   

  סוף דבר:

  27.התביעה מתקבלת.

  28.האוטם הלבבי שאירע לתובע ביום 1.4.22 מהווה תאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. התובע יוזמן לוועדה הרפואית לקביעת אחוזי נכותו כמקובל.

  29.הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

   

  זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

   

  ניתן היום, ט"ו כסלו תשפ"ו, (05 דצמבר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.