פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעה להכרה באירוע לבבי כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובע יליד 1967, עבד במועדים הרלוונטיים לתביעה במפעלי ים המלח בע"מ בתפקיד מסגר.

    

2. ביום 22.11.2022 אושפז התובע בבית החולים סורוקה בעקבות כאבים בחזה. ביום 23.11.2022 עבר התובע צנתור, וביום 1.12.2022 עבר ניתוח מעקפים בליבו.

    

3. לטענת התובע, מצבו הרפואי נגרם כתוצאה מאירוע חריג בעבודתו שהתרחש ביום 21.11.2022. לטענתו, באותו יום הורה לו מנהל העבודה, מר יניב אבוטבול (להלן – יניב), לבצע החלפת בד במסנן ביחד עם עובד נוסף. התובע פנה ליניב ואמר לו שעבודה זו דורשת 4 עובדים. בעקבות אמירתו זו של התובע, התפתח ויכוח קולני בין התובע ליניב. מנהל מחלקת האחזקה, מר יוסי דרעי (להלן – יוסי) אשר שמע את הצעקות, ירד ממשרדו אף הוא לצעוק על התובע תוך שהוא אומר לו, בין היתר, "שב שב שב אני הייתי עושה במקומך את העבודה". התובע שחש פגוע בעקבות הצעקות של מנהל המחלקה שנאמרו בנוכחות עובדים אחרים, החליט בכל זאת לבצע את המשימה שהוטלה עליו. כשעה לאחר תחילת ביצוע העבודה הרגיש התובע לחץ בחזה והתפנה למרפאה. באותו היום בשעות הערב המשיך התובע לחוש ברע ובבוקר היום למחרת, 22.11.2022, פנה לקופת החולים שם נבדק ופונה באמצעות ניידת טיפול נמרץ לבית החולים סורוקה. לטענת התובע, הוויכוח הקולני בעבודה ביום 21.11.2022 היה אירוע חריג בעבודה, אשר מצדיק למנות מומחה רפואי. בסיכומיו הוסיף וטען התובע כי גם העבודה שהוא נדרש לבצע באותו היום הייתה עבודה מאומצת וחריגה שהתובע לא היה רגיל אליה.

    

4. לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), התובע לא הוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה ביום 21.11.2022. לעניין זה נטען, בתמצית, כי מהעדויות בתיק עולה כי התובע הגיע לעבודה ביום 21.11.2022 כשהוא אינו חש בטוב; העבודה שהתובע נדרש לבצע באותו יום הייתה פשוטה מהרגיל, ולא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה; התיעוד הרפואי סותר את טענות התובע בדבר קיומו של אירוע חריג בעבודה; והאוטם הלבבי של התובע נגרם אך ורק בשל תחלואה טבעית וגורמי סיכון של התובע, וללא כל קשר לעבודתו. נוכח האמור, לטענת המוסד יש לדחות את התביעה מבלי להידרש למינוי מומחה רפואי.

    

   דיון והכרעה

    

5. בסעיף 79 לחוק הוגדרה תאונת עבודה כך: "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

    

6. על פי ההלכה הפסוקה, בתאונה אשר נגרמה כתוצאה מגורמים שאינם נראים לעין חל מבחן "האירוע החריג", לפיו "יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה שהינו בלתי שגרתי לעובד אשר התרחש עובר לקרות אירוע הפגיעה הגופנית. מדובר באירוע אשר יכלול הפעלת מאמץ פיזי מיוחד, דחק נפשי, מתח או התרגזות יוצאת דופן שהעובד אינו מורגל בה בעבודת היום יום שלו" (עב"ל (ארצי) 24894-10-21 עובד גוהר - המוסד לביטוח לאומי (מיום 15.6.2022); עב"ל (ארצי) 32691-06-10 אליהו דהן - המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן (מיום 19.6.2012)).

    

7. עוד נפסק כי חריגותו של אירוע נבחנת באופן סובייקטיבי ביחס למבוטח הספציפי, כך שגם אם סביר להניח כי אירוע מסוים לא יחווה על ידי רוב אנשים כחריג, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי מבחינת המבוטח הספציפי אותו אירוע יהווה אירוע חריג. עם זאת, גרסתו של המבוטח צריכה להיבחן גם בשים לב לראיות אובייקטיביות שקיימות או נעדרות לצורך הערכת גרסת המבוטח (עב"ל (ארצי) 18610-05-16 משה סידי - המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.9.2017)).

    

8. בית הדין הארצי לעבודה עמד על ההבחנה בין מאמץ גופני חריג לדחק חריג. לעניין זה נפסק, כי כאשר מבוקש להוכיח כי אירוע הלב נגרם כתוצאה של דחק חריג, על המבוטח להוכיח במאזן ההסתברויות קיומו של אירוע יסוד שאירע עקב העבודה בעבודה, וכן כי אותו אירוע יסוד גרם לו לדחק חריג. לעניין היקף הדרישה הראייתית להוכחת דחק חריג, נפסק כי נדרשות ראיות אובייקטיביות להוכחת חריגות הדחק וככלל לא די לעניין זה בעדות המבוטח. בצד זאת נקבע כי "ככל שחֲרִיגוּת אירוע היסוד שהוכח קיצונית יותר, כך ניתן יהיה להקל בהיקף הדרישה לראיות אובייקטיביות, אשר יעידו על הדחק החריג שנגרם למבוטח בעקבות אירוע היסוד" (עב"ל (ארצי) 25208-01-23 חוסני מסארווה – המוסד לביטוח לאומי (מיום 20.5.2024)).

    

9. אם קיים ספק בדבר חריגות האירוע, אך הוכחה סמיכות זמנים הנדרשת בין האירוע בעבודה לאירוע הלבבי, יש למנות מומחה יועץ רפואי, על מנת שלא לנעול את דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין הפגיעה הגופנית בה לקה המבוטח (עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין – המוסד לביטוח לאומי (מיום 23.7.2014); עב"ל (ארצי) 27065-05-15 מישה ציונוב – המוסד לביטוח לאומי (מיום 21.2.2016)).

    

10. מן הכלל את הפרט – לאחר בחינת טענות הצדדים על יסוד הראיות אשר הובאו בפנינו, שוכנענו כי התובע הוכיח קיומו של ויכוח קולני בעבודה בינו לממונים עליו ביום 21.11.2022, וכי בנסיבות העניין יש לראות בוויכוח זה כאירוע חריג בעבודה, ולכל הפחות קיים ספק בדבר חריגות אירוע זה באופן המצדיק למנות מומחה רפואי. מנגד, יש לדחות את הטענה, שהועלתה רק בסיכומי התובע, בדבר מאמץ פיזי חריג בעבודה באותו יום.

     

11. אשר לעצם התרחשות הוויכוח בעבודה – נראה כי בעניין זה אין מחלוקת ממשית בין הצדדים. גרסתו של התובע בדבר קיומו של ויכוח קולני בעבודה בבוקרו של יום 21.11.2022, נתמכת הן בהודעות שנגבו מהתובע וממנהליו על ידי חוקר המוסד, והן בעדותם של הנ"ל בבית הדין. התובע העיד כי בשל מחסור בעובדים הוא התבקש ביחד עם עובד נוסף לבצע עבודה של החלפת בד במסנן, עבודה אשר בדרך כלל מתבצעת על ידי 4 עובדים. לאחר שהתובע ביקש מיניב מנהל העבודה סיוע של עובדים נוספים, יניב התפרץ וצעק עליו ונוצר ויכוח ביניהם (ע' 2, ש' 29-33). בהמשך הגיע מנהל המחלקה יוסי "ובא בצעקות- אל תעבדו, צ'ף צ'ף צ'ף, מי שלא רוצה שלא יעבוד, חבל שבאת, למה באת לעבוד? אל תעשה..." (ע' 3, ש' 8-9). התובע העיד כי הוא נפגע במיוחד מיוסי, שכן הוא ויוסי עובדים הרבה שנים ביחד וקיים קשר טוב ביניהם:

     

    "זה סידור, זה סידור עבודה, תן לי... זה סידור עבודה, יושבים 3 יחידות באותו זמן, וכולם צעירים וזה דוח חדש שמתחלף, הרבה יצאו צעירים. אתה פוגע בי בהשפלה, צ'ף צ'ף צ'ף, לכלך. אני לא ילד, אני מספיק שנים בים המלח, יש לי ילדים, יש לי נכדים, אני מכיר אותך, אנחנו יש בינינו משהו, קשר היה בינינו, אבל... העבודה אני מפריד, אבל היחס אני לא יכול להפריד, זה נתן לי בום. ליד 30 עובדים שמקבלים סידור עבודה, הרגשתי כמו בומים בגוף. ואז הוא צעק ואמר לי לך לעבודה, ואז אני הלכתי לשקט, והלכתי לבצע את המשימה, והמשכנו, הלכנו אני והבן זוג שלי הלכנו לבצע את המשימה, ואני הלכתי עם כאב, כי אני מיניב לא נפגעתי, אני נפגעתי מיוסי דרעי, מיניב לא נפגעתי כי הוא מנהל חדש שאולי הוא לא יודע מה הוא רצה, והלכתי לבצע את המשימה. עבדנו קשה, זה עבודה קשה ומורכבת. עבדנו, אחרי שעה לא הרגשתי טוב".

     

12. כאמור, הן יניב והן יוסי לא הכחישו את קיומו של הוויכוח הקולני בעבודה. יניב העיד לפנינו כי היה "ויכוח קטן" האם התובע יכול לעבוד או לא, לאחר שהתובע אמר לו שהוא לא מרגיש טוב. בהמשך העיד יניב כי "זה אולי זה היה טיפה יותר חריג, היה קצת יותר בקול, כי תראה, תשמע, בכל מקרה אנחנו, גם עלינו יש לחץ של עבודות, יש פה ייצור, יש פה תהליך, יש פה דברים שצריך לעמוד בהם, זה זמנים גם, לפעמים מלחיצים אותנו בזמנים, אבל... עו"ד אלון: היו צרחות? ת: היו קצת צעקות, אתה יודע, זה... זה לא משהו כאילו אישי, זה צעקות שכאילו עבודה" (ע' 12, ש' 28-34). גם יוסי מנהל המחלקה אישר בעדותו כי הוא הרים את קולו על התובע: "אני הרמתי קצת את הטונים, כן, ברור, אבל זה לא דבר שהוא חריג. לפעמים אנחנו, אמרתי, אנחנו נמצאים במקום עבודה שהוא אינטנסיבי, וגם במקומות עבודה יותר רגועים, אנחנו רואים שטונים לפעמים עולים, אבל זה לא משהו אישי" (ע' 22, ש' 15-17).

     

13. מהאמור עולה, כי בבוקר יום 21.11.2022 היה אירוע של ויכוח קולני בין התובע לממונים עליו, בעקבות בקשתו של התובע לקבל סיוע בעבודה אותה הוא נדרש לבצע.

     

14. אשר למידת חריגותו של הוויכוח – כאמור, התובע טען כי הוויכוח הקולני בינו לממונים עליו היה אירוע חריג בעבודה, ובמיוחד העובדה שיוסי מנהל המחלקה צעק עליו בפני העובדים האחרים. אמנם, יניב ויוסי טענו בתחילה בעדותם, כי אין מדובר באירוע חריג בעבודה, שכן מדובר בעבודה אינטנסיבית עם לחץ ולעיתים יש ויכוחים בעבודה. אולם, בהמשך עדותם של השניים הם אישרו כי הוויכוח עם התובע באותו יום היה חריג באופן יחסי. כך, יניב ציין בעדותו כי "זה אולי זה היה טיפה יותר חריג, היה קצת יותר בקול" (ע' 12, ש' 38). גם יוסי מנהל המחלקה הודה בסוף עדותו כי ניתן לראות בהרמת הקול שלו על התובע כאירוע חריג: "כב' השופט: כי אני שואל אם האירוע הזה של הרמת הקול היה משהו חריג? או שזה קורה הרבה? ביחס ליוסי, לא לעובד אחר, אני שואל לגביו. ת: יכול להיות שזה היה חריג, יכול להיות, יכול להיות" (ע' 31, ש' 25). מהאמור עולה, כי הוויכוח בין התובע לממונים עליו, בו הם הרימו את קולם על התובע מול עובדים אחרים שהיו נוכחים במקום האירוע היה אירוע חריג יחסית בעבודה, ולכל הפחות נראה כי קיים ספק בדבר חריגותו של האירוע.

     

15. עוד עולה מהראיות שלפנינו כי ביום האירוע, בסביבות השעה 11:30, פנה התובע למרפאה כשהוא חיוור וחש כאבים בחזה. על אף שלא הוגש לפנינו תיעוד רפואי מהביקור במרפאה בעבודה, גרסתו של התובע בעניין זה נתמכת בעדויות כל העדים שהעידו לפנינו. הן יניב והן יוסי אישרו בעדותם כי התובע הופנה למרפאה בעבודה באותו יום (ע' 18, ש' 1; ע' 24, ש' 25). אשר למצבו של התובע בעת הפנייה למרפאה העיד לפנינו מר אלירן יפרח, חברו לעבודה של התובע, כך:

     

    "ת. כן, אני חזרתי מהעבודה שלי בסביבות 11:30 משהו כזה, 11:45. הבחנתי בו יושב בפינה ליד הקולר, יש לנו איזה פינה איפה העמדה, והוא היה נראה במצב שהיה קשה שלא להבחין בו.

    ש: מה הוא אמר לך באותו רגע? שאלת אותו איך אתה מרגיש? קרה משהו?

    ת: ראיתי אותו כזה עם היד על ה... היה נראה לא טוב, כאילו הבנתי ש...

    ש: הוא אמר לך למה זה קרה באותו רגע? באותו רגע, הוא אמר לך אם זה...

    ת: לא, יש לי כאבים, אני סוג של התעקשתי איתו לקחת אותו.

    ש: הבנתי. והוא לא אמר לך שהוא... פשוט ראית בן אדם יושב, בן אדם שאתה רגיל לראות ביום יום, יושב ולא מרגיש טוב?

    ת: נראה לא טוב, מחזיק את היד בחזה.

    ש: נראה לא טוב בכלל.

    ת: כן.

    ש: הגיוני. ונכנסתי איתו לחדר של הפרמדיק.

    ת: אני כמעט בטוח ש... אני לא זוכר ב- 100%, אני רק זוכר שהוא אמר לו יש לך כנראה צרבת, נתן לו כדורים של צרבת" (ע' 7-8).

     

16. מהעדויות הנ"ל עולה כי כבר ביום 21.11.2022 בסביבות השעה 11:30, שעות ספורות לאחר הוויכוח הקולני בעבודה בין התובע לממונים עליו, התובע חש כאבים בחזה ופנה לטיפול רפואי ראשוני במרפאת העבודה.

     

17. אמנם, כפי שנטען על ידי המוסד, אין תימוכין בתיעוד הרפואי בסמוך לאירוע לקיומו קשר סיבתי בין הוויכוח בעבודה לאירוע הלבבי. אולם, בשים לב למצבו של התובע עת הגיעו לטיפול הרפואי ולבית החולים, נדמה כי אין לצפות שהתובע יקשר באותו הרגע בין מצבו הרפואי לאירוע בעבודה. יצוין בהקשר זה, כי מעדותו של יוסי מנהל המחלקה של התובע עולה כי כבר כעבור מספר ימים התובע קישר בין הוויכוח בעבודה לאירוע הלבבי. כך, יוסי העיד לפנינו כי כאשר הוא הגיע לבקר את התובע בבית החולים אמר לו התובע "אתה יודע שזה קרה לי בגללך? הוא גמר עליי באותה שנייה, הייתי מת כבר ללכת, ולא יודע, ויוסי תשמע את זה, זה פעם ראשונה שאני אומר את זה" (ע' 28, ש' 34-37). אמירה זו של התובע למנהלו, שהייתה בסמוך לאירוע הלבבי ולניתוח אותו עבר התובע, יש בה כדי להעיד הן על העובדה שכבר בסמוך לאירוע התובע ראה בוויכוח בעבודה כאירוע חריג הקשור לאירוע הלבבי, והן על מידת הפגיעה של התובע מהצעקות בעבודה של מנהל המחלקה. מכל מקום, שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לאירוע הלבבי היא שאלה רפואית, שצריכה להיבחן לאחר קבלת חוות דעת מומחה רפואי.

     

18. כמפורט לעיל, בחקירתו הנגדית ובסיכומיו העלה התובע טענה נוספת בדבר חריגות העבודה אותה הוא נדרש לבצע באותו יום, שכן מדובר היה בעבודה מאומצת שדרשה ממנו מאמץ פיזי חריג. אין בידינו לקבל טענה זו משני טעמים. ראשית, טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ובתצהירו של התובע והועלתה רק בשלב מאוחר של ההליך. שנית ועיקר, מהעדויות שהובאו לפנינו, לא הוכח כי נדרשה מהתובע עבודה פיזית מאומצת באותו יום. יניב העיד לפנינו כי העבודה שנדרשה מהתובע הייתה להפעיל עגורן באמצעות שלט, וכי לא נדרשה ממנו כל עבודה פיזית (ע' 12, 1-16). גם יוסי מנהל המחלקה העיד באופן דומה כי העבודה היא "ללחוץ על כפתורים" וכי לא נדרשה מהתובע עבודה מאומצת חריגה (ע' 21, ש' 24-39). לאור האמור, דין טענה זו להידחות.

     

19. לסיכום, שוכנענו כי ביום 21.11.2022 התובע היה מעורב בוויכוח קולני בעבודה בינו לממונים עליו, וכי בנסיבות העניין יש לראות בוויכוח זה כאירוע חריג בעבודה, ולמצער קיים ספק בדבר מידת חריגות אירוע זה באופן המצדיק למנות מומחה רפואי.

     

20. להלן העובדות לצורך מינוי מומחה רפואי:

     

    1. התובע יליד 1967, עבד במועדים הרלוונטיים לתביעה במפעלי ים המלח בע"מ בתפקיד מסגר.

        

    2. ביום 21.11.2022, עם קבלת סידור העבודה בתחילת יום העבודה, היה התובע מעורב בוויכוח קולני בינו לממונים עליו בעקבות עבודה שהוטלה עליו ועל עובד נוסף ודרישת התובע לקבל סיוע של עובדים נוספים. בעקבות דרישת התובע התפתח ויכוח קולני בין התובע למנהל העבודה שלו. בעקבות זאת, מנהל מחלקת האחזקה ירד ממשרדו ואף הוא הרים את קולו על התובע, בנוכחות עובדים אחרים (להלן – האירוע החריג).

        

    3. התובע שחש פגוע מהצעקות של מנהל המחלקה החליט בכל זאת לבצע את המשימה שהוטלה עליו. באותו יום, בסביבות השעה 11:30, הרגיש התובע כאבים בחזה והתפנה למרפאה במקום עבודתו, שם ניתנו לו כדורים כנגד צרבת.

        

    4. בבוקר היום למחרת, 22.11.2022, פנה התובע לקופת החולים, שם נבדק ופונה באמצעות ניידת טיפול נמרץ לבית החולים סורוקה.

        

    5. מצבו הרפואי של התובע כעולה מהחומר הרפואי.

        

21. החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד.

     

    ניתנה היום, י"ט אדר תשפ"ו, (08 מרץ 2026), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

    מר שלום שמעון נציג ציבור (מעסיקים)		עדו בן צור שופט