ב"ל 13415-12-13 ע.א. נגד המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.10.13 אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 19% .

2.למערער היו מספר השגות על החלטת הועדה אולם במהלך הדיון נותרה במחלוקת הטענה בדבר קביעת הועדה בנוגע לקיצור הרגל.

3. לטענת המערער, רגלו התקצרה ב- 3.5 ס"מ ויש לקבוע לו נכות בהתאם לסעיף 47(5)(ג). המערער טוען כי הוועדה שגתה במדידת התקצרות הרגל ויש בידי המערער ממצאי בדיקת C.T , המאוחרים למועד הוועדה, ומהם ניתן ללמוד כי הועדה שגתה במדידת התקצרות הרגל.

לטענת המשיב, מדובר בקביעה עובדתית ורפואית שאינה מגלה עילה משפטית להתערב בה. בדיקת ההדמיה מאוחרת למועד התכנסות הוועדה, ומדובר בפגיעה בשוק ימין והשוואת אורך בין צד ימין לצד שמאל, מראה שהקיצור של השוק הוא אכן כ- 1.5 ס"מ בלבד.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במלוא המסמכים הקיימים בתיק, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

סעיף הלקוי, סעיף 47(5) עוסק בהתקצרות רגל:

"(5)התקצרות של רגל אחת

(א)עד 2 סנטימטרים0%

(ב)מעל ל-2 ועד 3 סנטימטרים5%

(ג)מעל ל-3 ועד 5 סנטימטרים10%

(ד)..."

הועדה קבעה כי "לפי המדידות קיצור שוק ימין הינו 1.5 ס"מ". כמו כן ציינה הועדה כי ד"ר נסינג בחוות דעתו מיום 19.8.13 העניק נכות בגין קיצור השוק , שעה שמעיון בחוות דעתו עולה כי ד"ר נסינג התייחס לקיצור הרגל ב- 2 ס"מ. בנוסף, סעיף הליקוי, סעיף 47(5) מתייחס להתקצרות של רגל אחת, בעוד שמבדיקת הוועדה עולה כי נבדקה התקצרות השוק.

אשר על כן התיק מוחזר לועדה על מנת שתסביר כיצד יש למדוד את התקצרות הרגל בהתאם לסעיף 47 (5) ובהתאם לממצאי בדיקתה, תשקול הענקת נכות בגין סעיף ליקוי 47 (5) הדן בהתקצרות הרגל.

המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.