אלקבץ נ' סטפן ואח'

פסק דין

זו תביעה כספית, שהוגשה בסדר דין מקוצר, ע"ס 59,500 ₪ בצירוף מע"מ, ובגין דמי תיווך שלא שולמו.

סכום התביעה ביחס לנתבע 1 34,000 ₪ בצירוף מע"מ , וביחס לנתבע 2 25,500 ₪ בצירוף מע"מ.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, ובדיון שהתקיים ביום 17.5.12, התקבלה הבקשה.

רקע

ביום 26.7.11, חתם הנתבע 2 על הסכם מכר עם הנתבע 1 ובת זוגו, נטלי שילמן, (להלן: "נטלי"), לפיו מכר הנתבע 2 לנתבע 1 ונטלי את דירתו ברח' יהודה ימית 53 ביפו.

טענות הצדדים

התובע, מתווך נדל"ן, חתם עם הנתבע 2 ביום 9.10.09 על הסכם והזמנת שירותי תיווך מס' 0108, למכירת ו/או השכרת נכס מקרקעין, ברח' יהודה ימית 53 ת"א שבבעלות הנתבע 2 , בבלעדיות למשך 3 חודשים, כאשר על פי המוסכם, בחלוף תקופת הבלעדיות יהווה ההסכם הזמנת שירותי תיווך רגילה, וללא בלעדיות. וכן נחתמה הזמנה, מס' 0110, הכוללת תיאור של הדירה והמפרטת בין היתר את התמורה לה יהא התובע זכאי בגין מכירתה. הוסכם בין הצדדים, כי בגין פעולת התיווך בקשר לדירה ישלם הנתבע 2, לתובע דמי תיווך בשיעור 1.5% ממחיר המכירה הכולל של הדירה, בתוספת מע"מ.

לטענתו, לאחר שהציג את הדירה בפני רוכשים פוטנציאלים רבים, הציג ביום 4.4.11 בפני הנתבע 1 ונטלי את הדירה, כאשר במועד זה חתם הנתבע 1, על טופס הזמנת שירותי תיווך לקניה ו/או השכרת נכס מקרקעין מס 0739. כאשר בין הצדדים הוסכם כי ישולמו דמי תיווך בשיעור 2% ממחיר המכירה של הדירה בתוספת מע"מ כחוק.

התובע טוען כי בטרם הציג את הדירה בפני הנתבע 1 ונטלי, הבהיר להם כי מדובר בדירה בבניין בו מצויה הדירה בה הם מתגוררים בשכירות. נטען כי הנתבע 1 ונטלי לא הביעו הסתייגות כלשהי ולא ציינו בפני התובע כי ראו בבניין זה את הדירה או דירות אחרות המוצעות למכירה. אלא רק לאחר שהציג בפניהם את דירתו של הנתבע 2 , נזכרה לפתע נטלי כי ראו את הדירה.

נטען כי ביום 25.7.11, ועקב שירותי התיווך של התובע, רכשו הנתבע 1 ונטלי את הדירה מהנתבע 2, ותוך שהנתבעים מסתירים מהתובע את דבר ניהול המו"מ בגין הרכישה, והרכישה בפועל בסך 1,700,000 ₪. נטען, כי התובע פנה לנתבע 2 במהלך חודש יוני 2011 וביקש להציג את הדירה בפני רוכשים פוטנציאלים אחרים והנתבע 2 הודיע לו כי הדירה נמכרה, לרוכשים שהגיעו אליו דרך מכרים ושאינם מתגוררים ביפו, זמן מה לאחר מכן גילה כי הדירה טרם נמכרה, ומתנהל מו"מ עם הנתבע 1 ונטלי, והנתבע 2 אישר זאת ואמר לו שיידע אותו, לאחר חתימת החוזה. נטען כי פנה לנתבע 2 לקבלת דמי תיווך, תחילה טען כי טרם קיבל את הכספים ולאחר מכן שינה גרסתו וסרב לשלם לו את דמי התיווך, ותוך שיתוף פעולה עם הנתבע 1 ונטלי. נטען כי פנה במכתבי דרישה לנתבעים, אך הנתבעים דחו דרישתו.

לטענת הנתבע 1, מתגורר יחד עם נטלי בבניין ברח' יהודה הימית 53 ת"א, בשכ"ד חודשי, משנת 2005 , ומכירים היטב את כל השכנים לרבות הנתבע 2, והיו בדירה שלו מס' פעמים.

נטען כי חיפשו דירה לרכישה, והופנו אל התובע, וכאשר נטלי מכירה את התובע ולאחר שהראה לה בעבר דירה אחרת בבניין (חסן- קומה 3) ושהבהירה לו כי אינם מעוניינים שיראה להם דירות בבניין. נטען כי בסוף מרץ 2011 פנה אליו התובע וטען כי יש דירה עבורם, אך לא ציין כי מדובר בדירה בבניין, וקבע להיפגש עמם ברחוב, הפגישה נדחתה ונקבעה למחרת, 4.4.11, אז התקשר התובע וביקש שירדו למטה, ללובי של הבניין, וביקש לקבל שם הזמנה לתיווך. נטען כי נטלי שאלה מס' פעמים אם מדובר בדירה בבניין בו מתגוררים, והתובע התחמק מלתת תשובה, ורק רצה למלא את טופס ההזמנה, וכאשר יודע בבירור כי מדובר בדירה בבניין בו הם מתגוררים, וכאשר יודע כי אינם מסכימים שיראה להם דירה באותו בניין, וכאשר ברור כי לא היו חותמים על הטופס אם היו יודעים כי מדובר באותו בניין. נטען כי התפתח ויכוח בין נטלי לבין התובע, שאמרה לו כל העת כי אין להם צורך בשירותי התיווך שלו בכל הקשור לדירות בבניין, וכן טענה כי אין לה ת.ז, אז הוציא הנתבע 1 את ת.ז שלו ומילא בכתב ידו את שמו ומס' הזהות שלו. נטען, כי על טופס ההזמנה היה רשום שם הרחוב אך ללא מס' הבית, וללא מס' הדירה, ורק לאחר שהנתבע 1 חתם על הטופס, מילא התובע את מס' הבית באותו מעמד, תוך שפורץ בצחוק רם. נטלי ציינה בפניו שאין להם עניין לראות את הדירה, והחליטו לחזור לביתם, אולם התובע הלך אחריהם ונעצר בקומה של הנתבע 2 ליד דירתו, וכאשר הדלת הייתה סגורה, והנתבע 2 כלל לא שהה בביתו באותה עת, וגרסתו של התובע, כי הנתבע 2 פתח את הדלת רצופת שקרים, וכאשר נטלי מציינת בפני התובע , מדוע הוא מראה להם את הדירה, כאשר יודע כי הם מכירים את הנתבע 2, וכאשר המחיר המבוקש גבוה מהתקציב שברשותם, ונמצאים עמו בקשר רצוף. נטען כי החתימה על הטופס הוצאה ממנו במרמה, ולא ניתן היה להוסיף ו/או לשנות פרטים לאחר שנחתם, וכן טופס ההזמנה חסר פרטים מלאים של הנכס וכאשר באותה עת עמדו דירות נוספות בבניין למכירה, נטען כי התובע לא היה הגורם היעיל בכל התקשרות בעסקה אשר נחתמה בין הנתבעים. עוד נטען כי לנתבע 1 ונטלי, היה "עבר" לא מוצלח במיוחד מול התובע , כאשר סיכל להם עסקה ברח' יהודה ימית 24 ביפו.

הנתבע 2 טוען כי גר בשכנות לנתבע 1 ונטלי, והיו מתראים פעמים רבות כדרכם של שכנים בבית משותף. כן ביקרו בדירתו והתעניינו ברכישתה , עוד בשנת 2008, וכן בשל היותו יו"ר ועד בית. נטען כי לא רכשו את הדירה הן בשל היקף התקציב שהיה ברשותם באותה עת, ושלא רצו דירה בקומה ראשונה. ביום 26.7.11 מכר להם את דירתו. נטען כי התובע מגולל מסכת שקרים בגרסתו, הוא מעולם לא היווה גורם יעיל בעסקה בין הנתבעים, ולא תיווך ביניהם כי לא היה צורך בכך. התובע מעולם לא תאם עם הנתבע 2 מועד שיבוא להראות לנתבע 1 ונטלי את דירתו, ומעולם לא פתח להם את הדלת מאחר ולא היה בבית באותה עת ומדובר בשקר. נטען כי חתם עם התובע על הסכם בלעדיות מוגבל לשלושה חודשים, וזאת לאחר שהתובע פנה אליו לאחר שראה מודעה שהתפרסמה באינטרנט, ושלא הצליח לעמוד בהבטחתו למכור את הדירה. נטען כי לאחר אותה תקופת בלעדיות, אינו חייב לתובע דבר. נטען כי התובע רימה את הנתבע 1, עת החתים אותו על טופס ההזמנה וכאשר יודע שמתגורר באותו בניין .

דיון והכרעה

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

בדיון ההוכחות מיום 1.7.13 , העידו מטעם התובע פרץ משה שהיה במו"מ עם הנתבע 1 ונטלי, והתובע בעצמו.

מטעם הנתבעים העידו הגב' תורג'מן אשרת- חברה, אריק דרעי-חבר, נועה וידמן-חברה, הדר פלדמן- בעלת הדירה ברח' יהודה ימית 53 יפו, אלדד יגן- מתווך, הגב' נטלי שילמן, והנתבעים בעצמם.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לדחות את התביעה ואלו נימוקי:

אין מחלוקת כי הנתבעים חתמו על הסכם להזמנת שירותי תיווך במקרקעין.