אלמוני נ' הקרן לטיפול בחסויים-תל אביב

1. לפניי עתירה נוספת של המבקש, אדם שמונה לו אפוטרופוס, היא הנתבעת 2, לאפשר את יציאתו מן הארץ לטיול.

2. המבקש אינו פנים חדשות בבית המשפט ולמעשה בית המשפט נדרש לענייניו מזה שנים לא מעטות.

3. בהחלטות אשר ניתנו בעבר בעניינו של המבקש, דן בית המשפט בעתירותיו של המבקש לאפשר לו לצאת מן הארץ (לרוב לטורקיה) וניסיון העבר לימד כי כוחותיו של המבקש ויכולותיו אינם מאפשרים לו שהיה בטוחה מחוץ לגבולות ישראל.

4. כפי שנכתב בהחלטות קודמות, לא אחת המבקש הסתבך בשהייתו בטורקיה עד אשר נדרשה הנתבעת ועד אשר נדרשו הרשויות לסייע בהשבתו ארצה. בפעם האחרונה שהתרתי למבקש לטוס לחוץ לארץ, לטיול של 7 ימים, בפועל שב המבקש ארצה לאחר כ- 7 שבועות.

5. ביום 26.12.2018 התקיים לפניי דיון בעניינו של המבקש (א"פ 41812-03-17) ולאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר ששמעתי אף את המבקש מצאתי ליתן החלטה מנומקת מדוע יהא זה בלתי אחראי בעליל לאפשר יציאתו מן הארץ של המבקש. במסגרת אותה החלטה סקרתי גם את ניסיונות העבר באשר לשהייתו של המבקש בחוץ לארץ (ראה, לדוגמא סעיף 6 להחלטה). עוד בהחלטתי לא הבעתי כל אמון כי המבקש נוטל את תרופותיו באופן סדיר. למסקנה זו הגעתי, בין היתר גם מחוות דעת של דוקטור גורביץ (ראה סעיף 7 להחלטה). אשר על כן הוריתי באופן מוחלט ושאינו ניתן לכל פרשנות כדלהלן:

"8. בנסיבות שתוארו, וכפי שנכתב לעיל, אינני מעלה על דעתי אפילו לאפשר למר אלמוני לצאת לחו"ל ולמעשה על מר אלמוני לאסוף את שארית כוחותיו ולהסכים לקבלת טיפול באמצעות זריקה. בית המשפט איננו מאמין כי מר אלמוני נוטל תרופות, הדבר חסר שחר וצר לי שכך הם פני הדברים."

6. בשים לב לממצאים, המסקנה אליה הגעתי היתה כדלהלן:

"9. אשר על כן לא תוגש על-ידי מר אלמוני כל בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ עד אשר יוכיח לבית המשפט כי הוא נוטל טיפול באמצעות זריקות ונמצא במעקב. אלו הם תנאי סף לקיום דיון באשר לביטול עיכוב יציאתו מהארץ של מר אלמוני ובלעדיהם בית המשפט מודיע כי לא ישהה (צ"ל ישעה) לכל בקשה ואף לא יעבירה לצד שכנגד, אשר מוטרד ונגרמות לו הוצאות. ...".

7. חרף האמור לעיל פנה מר אלמוני לבית המשפט בעתירתו כאשר הוא מיוצג על-ידי עורך הדין אבוש וטוען בבקשתו כי הוא מאוזן וכי הוא נוטל טיפול תרופתי.