אירוע ביטוחי של אובדן יהלומים ומחלוקת בשאלת חבות המבטחת לפצות בגין האירוע, לאור העובדה כי היהלומים בוטחו בביטוח "כל הסיכונים".

השופט א' ברק: המערערים סוחרים ביהלומים. יש להם משרד ומפעל בארץ ומשרד בלוס-אנג'לס
שבארצות-הברית. המשיבים הוציאו למערערים )בדצמבר 1986( פוליסת ביטוח מסוג "כל
תחילה הקיפה פוליסה זו את המשרד והמפעל בארץ. לימים הורחבה .(ALL RISKS) "הסיכונים
גם למשרד בארצות- הברית. במהלך שנת הביטוח מסרו המערערים יהלומים בשווי
להלן - חברת אנטוורפן(. חברת) ANTVERPEN DIAMOND CO. של104,131.55 דולר לחברה בשם
אנטוורפן החזירה למערערים יהלומים בשווי של 39,954.40 דולר. שאר היהלומים לא
הוחזרו, ותמורתם לא שולמה. הטעם לכך הוא בטענתה של חברת אנטוורפן, כי יתרת היהלומים
שמסרו לה המערערים נשדדה מהם. על רקע זה פנו המערערים למבטחים המשיבים ותבעו שיפוי
על נזם. לטענתם, היהלומים נמסרו במסגרת עסקת קונסיגנציה, ומשלא הוחזרו, על המבטח
לשפותם. עד לבירור העניין, שילמו המשיבים למערערים סך של 51,338.37 דולר. סכום זה
ניתן כהלוואה פטורה מריבית. בהסכם ההלוואה נאמר, כי אם לא יכירו המשיבים בחבותם
לשלם על-פי הפוליסה, יוחזר סכום זה על-פי דרישה ראשונה. המשיבים לא הכירו בחבותם,
ודרשו החזרת ההלוואה. המערערים סירבו. על רקע זה הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעתם של
המערערים כנגד המשיבים על-פי הפוליסה, ואילו המשיבים הגישו תביעה נגדית להחזרת
ההלוואה. 2. בית המשפט המחוזי )השופטת ה' בן-עתו( דחה את תביעת המערערים וקיבל את