איסק פארי(אחר/נוסף) נ' שעבי

החלטה

המבקשת הגישה ביום 1.12.2011 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ. צור) מיום 24.11.2011 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שתביעת שכר הטרחה שהוגשה על ידי המבקשת, עורכת דין במקצועה - נדחתה, והתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיב התקבלה. על כן, חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 46,077 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ובצירוף הוצאות אגרה.

בפניי מונחת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה על ידי עו"ד עילית איסק - פארי (להלן: "המבקשת"), דהיינו עיכוב ביצוע התשלום הכספי והוצאות המשפט שנפסקו למר שעבי עקאב (להלן: "המשיב"), לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא – נדחתה.

עיכוב הביצוע לו עותרת המבקשת הינו עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

רקע:

מערכת היחסים בין הצדדים החלה כאשר המשיב, אשר נפגע בתאונת עבודה בשנת 1996 (להלן: "התאונה הראשונה"), פנה אל המבקשת על מנת שתייצגו בתביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. לאחר שהמשיב חתם על הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם הראשון") הגישה המבקשת בשם המשיב תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל), במסגרתה נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 45% המזכה אותו בקצבה חודשית. כמו כן הוגשה תביעה בנזיקין שנדחתה בבית המשפט המחוזי. המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אל בית המשפט העליון אך לאחר הדיון בבית המשפט העליון חזר בו המשיב מהערעור.

בשנת 2005 נפגע המשיב בתאונת עבודה נוספת (להלן: "התאונה השנייה"), ועל כן, פנה שוב אל המבקשת על מנת שתייצגו בהליכים בעקבות תאונה זו. לאחר שנחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם השני"), הגישה המבקשת תביעה בשם המשיב למל"ל שבמסגרתה נקבעה למשיב נכות בשיעור של 10% בעקבות תאונה זו. בנוסף, הגישה המבקשת בשם המשיב תביעת נזיקין בבית משפט השלום בחיפה אשר הסתיימה בהסכם פשרה לפיו ישולם למשיב סך של 62,262 ₪ מעבר לתקבולי המל"ל.

המבקשת קיבלה את הפיצוי שנפסק למשיב עבור התאונה השנייה ולא העבירה אותו למשיב.

ביום 5.8.2010 הגישה המבקשת תביעה אל בית משפט השלום בחיפה בה עתרה כי המשיב ישלם לה את חובו עבור שכר הטרחה המגיע לה בשל הטיפול בהליכים המשפטיים בשתי התאונות.

המשיב הגיש כתב הגנה וכן תביעה שכנגד בה עתר לחייב את המבקשת לשלם לו חלק מהפיצויים שנפסקו לזכותו בתביעת הנזיקין השנייה וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני הואיל והמבקשת מחזיקה בסכום הפיצויים שלא כדין.

ביום 24.11.2011 ניתן פסק הדין אשר דחה את תביעת המבקשת וקיבל את התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיב.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין של בית משפט קמא וכן בקשת עיכוב ביצוע, אשר נדחתה.

עתה עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין בפני ערכאת הערעור.

טענות הצדדים:

המבקשת טוענת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין היות וסיכויי הערעור טובים. עיקר טענותיה של המבקשת מתמקדת בכך שבית משפט קמא התעלם מהראיות שהוהאו בפניו המלמדות כי המשיב מבין את השפה העברית, ויש ביכולתו להבין מסמכים הכתובים בשפה העברית. על כן, טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי לעניין התאונה הראשונה לא נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה תקף.

המבקשת מוסיפה ומציינת כי הכרעת בית משפט קמא התעלמה מעדותה לפיה הסבירה למשיב על ההסכם הראשון בטרם חתם עליו, וכן מעדותו של עו"ד מנסור אשר עבד במשרדה בתקופות הרלוונטיות, ואשר העיד כי הסביר למשיב על תוכנו של ההסכם הראשון במספר הזדמנויות.

בנוסף, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה משום שהמשיב מתקיים מקצבת מל"ל בסך של 1,700 ₪ בלבד. מאחר והמשיב אינו עובד ואין ברשותו כל רכוש , קיים חשש ממשי כי המבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיב אם תזכה בערעור.

עוד מציינת המבקשת, כי בקבלת הבקשה לא ייגרם כל נזק למשיב שכן במידה והערעור יידחה, לא תהא כל מניעה כי המשיב יקבל את הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית משפט קמא, היות והכספים מוחזקים בידיה הנאמנות אצל המבקשת.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הערעור שהוגש על ידי המבקשת הינו ערעור סרק שסיכוייו קלושים מאחר ופסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק והערעור נשען על קביעות עובדתיות ועל קביעות מהימנות .

עוד טוען המשיב כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי המבקשת העלתה טענות עובדתיות סותרות בנוגע לנסיבות חתימת המשיב על ההסכם הראשון, ובכך שהעדיף את גרסת המשיב לפיו לא הבין את תוכנו של הסכם שכר הטרחה הראשון.