אינה לכטן נ' מדינת ישראל/המשרד לבטחון פנים

פסק דין

1.עניינה של התביעה שבפניי הינה תגמולי ביטוח על סך 23,277 ₪.

2.על פי כתב התביעה, הנתבעת היתה הבעלים ו/או המחזיקה של טנדר משטרתי סגור ו/או מעבידתו של ארז טל, נהג הטנדר.

בתאריך 7.11.08 בשעה 23:00 או בסמוך לכך נהג מר איליה לכטמן ברכב ברח' השומר בפתח תקווה והתקרב לצומת במפגש עם רח' אחוה, אותה עת נהג מר טל בטנדר מלפני הרכב, באותו כביש ובאותו כיוון נסיעה.

הטנדר חצה את הצומת בכיוון ישר ועצר עצירה מוחלטת, ולפיכך גם נהג התובעת עצר את הרכב מאחורי הטנדר, ומשסבר כי הטנדר חפץ לנסוע לאחור, שילב את הרכב להילוך אחורי, נסע לאחור בכדי לאפשר לטנדר לנסוע לאחור, ועצר עצירה מוחלטת.

לפתע – נסע הטנדר במהירות לאחור ופגע בעוצמה עם אחוריו החזית הרכב.

לאחר התאונה התנצל מר טל בפני הנהג והתובעת, ביקש את סליחתם, הודה באשמתו בתאונה, נתן את פרטיו האישיים, ואף דיווח על המקרה באמצעות מכשיר הקשר שברשותו.

בנסיבות התאונה חל הכלל "הדבר מדבר בעדו" ו"הדבר מסוכן", ועל הנתבעת נטל ההוכחה.

התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבעת ו/או הפרת חובות שבחוק, והנתבעת חייבת לפצות את התובעת על נזקיה מכח אחריותה הישירה או השילוחית בנזיקין.

כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב קשות, כאשר שמאי הרכב העריך את הנזק ב-17,042 ₪ ובהיות שוויו ביום התאונה 23,000 ₪ - הוכרז כאובדן כללי.

עפ"י הערכת השמאי הנזקים שנגרמו לרכב הם 20,700 ₪ (שווי הרכב פחות שווי השרידים לפירוק), שכ"ט שמאי היה 1,200 ₪, וכן נגרמה עוגמת נפש רבה בסך 1,000 ₪. כן חושבו הפרשי הצמדה וריבית.

אשר על כן ביקשו לחייב הנתבעת לשלם לתובעת מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.

כן צורפו: דו"ח השמאי; שכ"ט שמאי; הודעה לחב' הביטוח; רשיון רכב; אישור אי הגשת תביעה; אישור בדבר הגשת תלונה.

מאידך, בכתב ההגנה נטען כי בתאריך 7.11.08 נסעה ניידת ברח' אחווה בפ"ת, כאשר בפינת רח' השומר זוהה חשוד, והניידת נעצרה. באותו שלב רכב התובעת אשר נסע מאחורי הניידת ברח' אחווה לא שמר מרחק כדין מהניידת, ופגע בה מאחור.

בשום שלב לא נסעה הניידת לאחור, והטענה כי נסעה לאחור נולדה מאוחר יותר לצורך הקמת חבות של הנתבעת יש מאין.

התאונה אירעה מחמת רשלנותו הבלעדית ולחלופין התורמת של נהג התובעת ו/או הפרת חובות שבדין.

נהג הניידת אכן מסר את פרטיו כנדרש על פי דין, אך לא התנצל ולא הודה באחריות לתאונה.

אין בנסיבות התאונה תחולה לחזקות הנטענות והנטל להוכחת התביעה מוטל על התובעת.

סכומי הנזק הינם מופרכים ו/או מוגזמים, ואין קשר סיבתי בינם לבין התאונה.

אין התובעת זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש.