איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אבייב ואח'

פסק דין

לפני תביעה על סך 15,721 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב נהוג על ידי התובע 2 ומבוטח התובעת 1 , עקב תאונה מיום 1.3.12.

1.התובע 2 (להלן: "התובע") הצהיר כי ביקש להגיע לחניון במקום עבודתו, כאשר לאור תמרור האוסר כניסה משמאל, נסע בנתיב מימין לאי תנועה, על מנת לבצע פניית פרסה ולהגיע לחניון מימין. במהלך ביצוע הפניה שמאלה הגיע רכב נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") משמאל לתובע, בניגוד לכיוון הנסיעה המותר במקום, והרכבים התנגשו. הנהג הכחיש כי רכב הנתבע עמד במקום והצהיר כי לו כך היה, היה מבחין בו ובולם את רכבו. הנהג אישר כי במועד התאונה ירד גשם וחלונות רכבו היו סגורים.

2.הנתבע הצהיר כי נסע אף הוא בנתיב מימין לאי התנועה , אך במקום לפנות שמאלה עם כיוון הנסיעה, ביצע נסיעה אחרונית ועמד עם פניו בניגוד לכיוון התנועה, כשבצידו הימני אי התנועה. משסיים הנתבע לפרוק סחורה לחנות המצויה בסמוך ומאחר שירד גשם, המתין הנתבע, כהצהרתו, כ-10 דקות ברכב ולא החל בנסיעתו. רכב התובע הגיע מימינו, לא הבחין ברכב הנתבע ופגע בו בדלת ימין. הנתבע אישר כי בכוונתו היה לצאת ממקום עמידת הרכב נגד כיוון הנסיעה, כפי שעמד. הנתבע אישר כי רכבו בלט כמטר לתוך הצומת. הנתבע אישר כי אם ימצא אחראי לתאונה יהיה עליו לשלם את דמי ההשתתפות העצמית.

3.ב"כ התובעים עתר לקבלת גירסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה. הנתבע חנה במקום אסור ולא מסתבר כי התובע מבחין היה ברכב הנתבע ובכל זאת מתנגש בו. מוקדי הנזק מתיישבים עם גירסת התובעת.

4.ב"כ הנתבעים טען כי התובע לא הבחין ברכב הנתבע לפני התאונה, ומכאן אין בפי התובעים גירסה פוזיטיבית באשר לאופן התרחשות התאונה. אין רלוונטיות לתמרור האוסר כניסה למקום. גירסת הנתבע כי הרכב עמד במקום לא נסתרה וניתן היה להתרשם מעדותו הספונטנית והעיקבית.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים, להלן החלטתי:

אין חולק כי עובר לתאונה רכב התובע פנה שמאלה למקום המהווה מתחם חניות.

גירסת התובע, כי במהלך פנייתו שמאלה הגיע רכב הנתבע בניגוד לכיוון הנסיעה, עלתה כבר בטופס הודעתו על מקרה הביטוח, ת/1, שניתן כ-5 ימים לאחר התאונה. בטופס אף קיים שרטוט בדבר אופן התרחשות התאונה (יצוין כי כפי הנראה בטעות נרשם כי התאונה ארעה עקב פניה ימינה, אך אין חולק כי התאונה ארעה במהלך פניה שמאלה שביצע התובע).

התובע עמד על הצהרתו בפני כי לא הבחין ברכב הנתבע קודם לתאונה ואף לא ציפה כי רכב הנתבע יגיח משמאלו לעברו, לאור העובדה שמדובר בנסיעה בניגוד לכיוון הנסיעה המותר (ועל כך אין חולק בין הצדדים).

הנתבע, לעומת זאת, טוען כי רכבו עמד כשפניו בניגוד לכיוון הנסיעה המותר כשהוא בולט כמטר לתוך נתיב נסיעת התובע. לא מסתבר בעיני כי באם כך היה, היה אכן התובע ממשיך בנסיעתו ופונה שמאלה תוך שההתנגשות בין הרכבים ברורה וצפויה.

אף לא מסתברת בעיני גירסת הנתבע כי, לאור העובדה שירד גשם באותה עת, המתין משך 10 דקות בעודו ישוב בתוך הרכב ולאחר מכן ארעה התאונה. זאת כאשר הצהיר בתחילה כי מיהר: "אני יצאתי לראות למה אני צריך לעבוד שאני לא אתקע... נסעתי אחורה כדי לרדת מהר ולצאת" (לאחר מכן חזר בו מהצהרתו כי מיהר).

זאת ועוד, טופס ההודעה על מקרה הביטוח מטעם הנתבע, נ/1, ניתן כ-3 חודשים לאחר התאונה. ממנו עולה כי משאית הנתבע עמדה במקום לצורך פריקת סחורה, כאשר הנתבע הצהיר בפני כי למעשה התאונה ארעה לאחר שכבר סיים את פריקת הסחורה.

יצוין עוד כי בהתאם לתמונות המקום, אסורה היתה חניית רכב הנתבע במקום (ראה התמרור בתמונה העליונה בת/4. יצוין כי לא ניתן להבחין בתמרור המתיר פריקה וטעינה במקום). הנתבע אף אישר כי ביקש לצאת מהמקום בו חנה בנסיעה קדימה בניגוד לכיוון הנסיעה.

לאור כל האמור, מסתברת בעיני גירסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה מאשר גירסת הנתבע.

6.אני קובעת, לפיכך, כי בעת שהתובע ביצע פניה שמאלה, החל הנתבע בנסיעתו קדימה ובניגוד לנתיב הנסיעה באופן שלא היה על נהג התובעת לצפותו.

אשר על כן, הנתבע אחראי להתרחשות התאונה.

7.באשר לנזקים הנתבעים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורף אישור בגין שכר טרחת השמאי. בנוסף, צורף פירוט התשלומים ששילמה התובעת 1 למבוטחה וכן אישור בדבר הפסדי התובע 2.

8.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם כדלקמן:

לתובעת 1 - סך 11,728 ₪.