איזון זכויות פנסיוניות בין צד שפרש לפנסיה מוקדמת לצד שפרישתו הצפויה רחוקה

בקשות, תגובות, וסיכומי באי כוחם של הצדדים במכלול ענייני הרכוש שבהם הם חלוקים הונחו לפנינו.

[...]

הפנסיה המוקדמת של התובע

בשאלה זו חלוקים באי כוחם של הצדדים – אם יש להגדיר פנסיה מוקדמת בגין נסיבות בריאותיות ככספי פנסיה רגילה שהיא בת איזון, או שיש להגדירה ככספי פיצויים שאינם ברי איזון.

מדובר בכספי פנסיה המשולמים לתובע על בסיס חודשי. הוא פרש מעבודתו בשב"ס בשל נסיבות בריאותיות ואושרה לו פנסיה מוקדמת ופיצויי פיטורין. פיצויי הפיטורין הוזכרו לעיל בסעיף 2 ולדברי התובע הם שימשו לרכישת רכב.

עקרונית יש לקבל את עמדת בא כוחה של הנתבעת שלפיה מדובר בפנסיה לכל דבר והיא בכלל איזון המשאבים הנערכים בין בני זוג. לא מדובר בפיצוי גוף שניתן לאדם אלא בהקדמת זכויותיו הפנסיוניות שאותן צבר במהלך עבודתו, אלא שנסיבות רפואיות מצערות גרמו להקדמת מועד פירעונן. אכן זוהי הגישה המשפטית הרווחת, ויפה ציין בא כוחה של הנתבעת לפסיקות השונות שניתנו בנושא כמו בבע"מ 1018/04 בעניין פרטוש; וראו גם בע"מ 3514/13 (מפי השופט הנדל) שבו נכתבו הדברים הבאים:

אשר לחלוקת מענק הפרישה והזכויות הפנסיוניות בין בני הזוג שנפרדו – כבר נפסק כי זכויות פנסיוניות נכללות בחלוקת הרכוש בין בני זוג. כיום מופיע הדבר בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 המורה על חלוקה שוויונית של כלל נכסי בני הזוג עם התרת נישואיהם.

אמנם טענת המבקש מתייחסת לאיזון משאבים של זכויות פנסיוניות כאשר מדובר בפרישה מוקדמת, אך בכך אין הצדקה להחלת דין שונה נוכח לשון החוק והפסיקה.

ככל שהעניין נוגע לחלוקת נכסי בני זוג שנפרדו, ככלל לא יהיה זה נכון להבדיל בהחלת הדין בין פנסיה שמקבל אדם בהגיעו לגיל פרישה לבין פנסיה שמקבל אדם בעת פרישה מוקדמת ועד גיל הפרישה מכוח החוק. אף כי יש הבדלים מסוימים ביניהן, בשתי הקבוצות הפנסיה נועדה להבטיח את יכולתו של העובד להתקיים לאחר שפרש מעבודתו.

עסקינן בהטבה שמוענקת לעובד בעת פרישתו כחלק מיחסי העבודה שהיו ולכן אם הושגה בעת הנישואים הרי זהו משאב בר חלוקה. הפנסיה היא מוקדמת לפנסיה הרגילה בכך שהיא מוקדמת בזמן לצפי מסוים, אך אינה מוקדמת בכך שהיא משולמת טרם סיום הקשר בין המעביד והעובד.

לפיכך, ההבחנות בין שני סוגי הפנסיה אינן רלוונטיות לאיזון המשאבים בין בני הזוג. המרכיב היסודי והעיקרי של הפנסיה נשמר בין אם היא מוקדמת ובין אם היא רגילה. העיקר הוא סיום הקשר ביחסי עובד־מעביד וטפלה היא דרך סיום הקשר. נוכח כל האמור, ונוכח הצטברות הזכות במהלך חיי הנישואים, אין להתערב בעניין זה במקרה דנן.

אך עם זאת יש לתת את הדעת לבעיה קשה הבאה בעקבותיה ובעטיה של פסיקה עקרונית זו, והיא בעיית חוסר הצדק החלוקתי בפן המעשי שלה. חלוקה זו עלולה לגרור את בעל הפנסיה המוקדמת למשבר כלכלי קשה, מלבד השבר הגופני הקיים בלאו הכי שבגינו הפסיק לעבוד ולהשתכר.

בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (כבוד השופט יהורם שקד בתמ"ש 48482/07 מיום ד' בכסלו תשע"ב – 30.11.2011; פורסם) ישב בית המשפט על מדוכה זו ועסק בשאלת איזון המשאבים בפנסיה המוקדמת – קרי בפרקטיקה המעשית של החלוקה.

נבהיר את הקושי הקיים בנושא:

במקרים של פרישה לפנסיה מוקדמת בשל נסיבות רפואיות או נכות, יש הסתברות גבוהה להיווצרות משבר כלכלי קשה עם הגירושין וביצוע איזון המשאבים. למשל, בעל שהפסיק לעבוד בשל נכות והכנסתו ממוצעת בשוק – ייאלץ לשלם ממועד הגירושין מדי חודש בחודשו חלק נכבד מהפנסיה החודשית שלו לגרושתו, בעוד גרושתו ממשיכה לעבוד ולהשתכר משכורת מלאה ורגילה, ופעמים גם מתווספים לה ממנו דמי מזונות קטינים. הפער המשמעותי ביחסי הכנסות הצדדים שנוצר לאחר הגירושין והמצוקה הקשה שאליה עלול הבעל להיקלע לאחר גירושיו מאשתו – אינם סבירים, אינם מוצדקים, ואינם הוגנים!

 על הבעל יהיה להמתין עוד שנים רבות (ופעמים גם עשרות שנים) עד למועד הפרישה של האישה כדי לקבל את חלקה בפנסיה החודשית שלה בהתאם לאיזון המשאבים. קשה לדמיין ולצייר בעיני רוחנו את הקושי הכלכלי שאליו עלול להיקלע הבעל הנכה לאחר גירושיו, מעבר למצוקתו הגופנית שבגינה חדל לעבוד.

מציאות זו יכולה כמובן לבוא בצורה הפוכה – והפעם כחרב פיפיות על האישה – אם זו חלילה תיאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת בנסיבות המצערות שהוזכרו. אם נוסיף לכך גם נתון סטטיסטי ידוע וּמְצַעֵר שלפיו במדינת ישראל כושר ההשתכרות של נשים נמוך מכושר ההשתכרות של גברים, ולבעל עוד נותרו שנים רבות על למועד יציאתו לפנסיה – הרי שמצוקתה הכלכלית של האישה לאחר גירושיה עלולה להיות קשה שבעתיים. במציאות זו נטילת מחצית מהפנסיה של האישה במסגרת איזון המשאבים תגרום עוול קשה לאישה, ואין לתת לכך יד.