אי היכולת לצרף ערעור ובקשת עיכוב ביצוע בעניין אחד אל ערעור שבעניין אחר

בהחלטתי מיום י"ז באלול התשפ"א (25.8.21) (להלן ההחלטה הראשונה) כתבתי כדלהלן (ההדגשות נוספו):

[...] בכתב הערעור שלפניי נכרכו בערבוביה שלושה נושאים (לפחות, בהנחה שאין נושא נוסף שהערבוב האמור העלימו מעיניי...) מזונות הקטין, משמורתו והסדר תשלומי הכתובה, ועל כל אלה חופפים אי־בהירות ואי־סדר כלליים בנוגע לכל אחד מהם ובנוגע לכולם יחד.

בערעור כזה אין בית הדין יכול לדון – מטעמי פרוצדורה שכן כל נושא מחייב תיק לעצמו ותשלום אגרה לעצמו, ומטעמי מהות שכן כשהדברים מעורבבים ואינם ברורים – קשה עד בלתי אפשרי לבור בהם את הבר מן התבן ולעשות צדק [...]

נוכח כל האמור לעיל אני קובע:

א. המערער יגיש כתב ערעור מתוקן שיעסוק רק בסוגיה שלה נועד תיק זה ויסדר בו את טיעוניו כראוי, היינו יבהיר מהן ההחלטות שעליהן הוא מערער, מתי ניתנו, ומה טיעוניו ההלכתיים, המשפטיים או העובדתיים נגד אותן החלטות, להבדיל מטיעונים שאינם נוגעים להן או מכאלה שאינן הלכתיים, משפטיים או עובדתיים. כתב הערעור המתוקן יוגש בתוך עשרים יום שבכללם גם ימי פגרה.

ב. ככל שמבקש המערער לערער גם על החלטות שבעניינים אחרים – משמורת, הסדרי תשלום הכתובה וכו' – יתכבד ויגיש בעניינם כתבי ערעור נפרדים, תוך פתיחת תיקים מתאימים ותשלום אגרה. למותר לציין כי כתבי הערעור הללו יידרשו לעמוד בכללים שבתקנות הדיון (לרבות עניין המועדים) ולא יוכלו להינשא על כתפי ערעור זה ועל עמידתו שלו (לכאורה ועל יסוד החלטות קודמות של בית דיננו) בכללים אלה [...]

עשרים הימים הנקובים בהחלטה כמעט כלו, וכתב ערעור מתוקן לא הוגש. גם כתבי ערעור בנושאים האחרים לא הוגשו ואין צריך לומר שלא שולמה אגרה כדין בעבורם.

חלף זאת הגיש המערער ביום כ"ח באלול התשפ"א (5.9.21) בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הכתובה שכאמור אין בענייננו תיק ערעור בגינו, ומשכך נתתי בו ביום החלטה נוספת (להלן ההחלטה השנייה) שזו לשונה:

בפני בית הדין מונחת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין בעניין הכתובה.

הבקשה שלפנינו אמורה להיות סעד לערעור. כפי שכתבנו בהחלטה קודמת, לא מונח בפנינו כתב ערעור כנדרש בנושא זה. באין תביעה עיקרית אין מקום למתן סעד.

לאור האמור דוחים הבקשה על הסף.

עתה לפניי בקשה נוספת של המערער שכותרתה "בקשת הבהרה להתחשבות לקיים את החלטת כבוד בית הדין הנכבד מ־25.8.21 ועיכוב ביצוע תשלום הכתובה בלבד". בבקשה מתפלמס המערער עם ההחלטה השנייה (אף שההחלטה הראשונה היא המוזכרת בכותרת שצוטטה) וטוען:

בית הדין הנכבד לא צירף את כתב הערעור שהוגש כסעד עיקרי בתאריך 4.7.21 ושולמה אגרה כחוק, מאכן שיש כתב ערעור שהוא כתב תביעה עיקרי. אומנם כבוד בית הדין ביקש שהמערער יפצל כל נושא לגופו למרות שבהחלטת כבוד בית הדין קמא טבריה הועלו כל הנושאים בהחלטה אחת. פיצול הנושאים מצריך זמן, במיוחד שהנגיף עדיין משתולל בחוץ, באת כוח המערער לא במיטבה עקב החיסונים שקיבלה, הפגרה הסתיימה רק ב־5.9.21 וחגי תשרי מצריכים זמן והשקעה [...]

דומה כי מושכלות יסוד מסוימות נעלמו משום מה מעיני המערער, נחזור אפוא ונבהירן – הפעם לפנים משורת הדין למרות הגשת בקשה זו (שוב) בתוך תיק מזונות הילדים וללא תיק מתאים, ולפנים משורת הדין נעשה זאת הפעם גם ללא חיוב בהוצאות שהיה ראוי שייפסק כלפי בעל דין המתפלמס עם החלטות ומטריח את בית הדין לשוב ולהבהיר את שכבר הובהר בהחלטות הקודמות:

1. הליך שיפוטי יכול להתנהל רק כשמתקיימים כמה תנאים מצטברים: א. הגשת כתב תביעה או ערעור; ב. פתיחת תיק מתאים שאליו יוכנס כתב התביעה האמור; ג. תשלום אגרה בהתאם לחוק ולתקנות.
2. כל התנאים האמורים נדרשים בנוגע לכל תביעה ותביעה ולכל ערעור וערעור, אי אפשר לנהל הליך בשתי תביעות או ערעורים או יותר בתיק אחד, ובעיקר לא על יסוד תשלום אגרה בעבור הליך אחד בלבד. אכן כשדנה ערכאה שיפוטית בכמה תביעות או ערעורים שבין אותם בעלי דין, ובייחוד כשיש זיקה בין ההליכים, עשוי הדיון להתנהל בכולם יחד ואף פסק הדין עשוי לכלול כמה מהם או את כולם במסמך אחד, אף שמן הבחינה המהותית מדובר בכמה פסקי דין שכל אחד מהם עומד בפני עצמו.

גם בנוגע להגשת כתבי התביעה או הערעור: אפשר לעיתים לכלול במסמך אחד כמה תביעות או ערעורים, ואותו מסמך יתויק בכל התיקים שאליו הוא נוגע ובלבד שאכן יש תיקים כאלה ושולמה בעבורם האגרה. עם זאת כפי שהבהרתי בהחלטה הראשונה כדי שיוכל הצדק להיעשות צריכים הדברים להיות בהירים וברורים – מסמך אחד כן, אבל 'סלט' לא.

ומכלל אל הפרט: