אי.די.סי חברה להנדסה ופיתוח יועצים בע"מ נ' שגיב

החלטה

מונחת בפני בקשה למחיקת כותרת ומתן רשות להגן מפני תביעה לתשלום סך של 26,735 ₪, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.

תמצית טענות המשיבה בכתב התביעה

המשיבה הינה חברה העוסקת במתן שירותי ניהול ופיקוח. המבקש הינו אחד מבעלי הזכויות במקרקעין הידועים בכינוי "הגוש הגדול" בתל אביב.

ביום 6.3.00 נכרת הסכם (להלן: "ההסכם") בין המבקש לבין בעלי זכויות במקרקעין (להלן: "הבעלים"), לפיו שכרו הבעלים את שירותי המבקשת לניהול ופיקוח על הפרויקט, במסגרתו ייבנו בנייני מגורים על המקרקעין. המבקש הינו בעליהן של דירות בבניין המכונה בניין 87, מבנן 8 (להלן: "הבניין") והינו אחד הבעלים, אשר התקשרו עם המשיבה בהסכם באמצעות פרקליטו, עו"ד שפטלר.

בהתאם להסכם, התחייבה המשיבה ליתן לבעלים שירותי ניהול ופיקוח על כל הכרוך בפיקוח על התכנון והבנייה, החל משלב טרום תכנון ותכנון מוקדם, עבור בשלב הבנייה וכלה בתקופת הבדק. הכל – כמפורט בהסכם. כנגד זאת, התחייבו הבעלים לשאת בשכר המבקשת כאשר כל אחד מיחידי הבעלים, נושא בשכר המבקשת בהתאם למספר יחידות הדיור להן הוא זכאי. הצדדים צפו מראש את האפשרות שחלק מהפרויקט יבוצע בהתקשרות עם קבלנים בהסכמי קומבינציה וקבעו כי במקרה שכזה יהיה שכר המשיבה 4,225 ₪ בתוספת מע"מ בגין כל יחידת דיור. ביום 5.1.06 הסכימו חלק מהבעלים, בהם המבקש, לתקן את שכר המשיבה ולהעלותו ב- 40%, לסך של 5,915 ₪.

לפי תחשיבי המשיבה, למבקש 14.4027% מהבניין, בבניין זה 27 יחידות דיור ולפיכך על המבקש לשאת ב- 14.4027% ממכפלת מספר יחידות הדיור בבניין ב- 5,915 ₪. בניכוי 20% אשר כבר שולמו למשיבה ובצירוף הפרשי הצמדה ומע"מ, טוענת המשיבה שעל המבקש לשלם לה סך של 26,735 ₪.

תמצית טענות המבקש

המבקש מודה שהינו בעל דירות בבניין ומודה בהתקשרותו עם המשיבה בהסכם, אף שזה נחתם בין המשיבה לבין עו"ד שפטלר. מאידך, כופר המבקש בתחשיבי המשיבה. לטענתו, תחשיב חובו צריך להיעשות על פי מספר היחידות שקבל בפועל ובלא קשר לפיקוח הנדרש ממילא גם על בניית הרכוש המשותף. כיוון שנערך הסכם קומבינציה לבניית הבניין ובמסגרתו קבל המבקש שתי דירות בלבד, טוען המבקש כי שכר המשיבה עומד (כולל הפרשי הצמדה) על סך של 8,594 ₪ לכל דירה ובניכוי תשלום 20% עומד החוב על 13,750 ₪ בלבד בגין שתי דירותיו.

בנוסף, כופר המבקש גם בזכות המשיבה לתשלום שלפי תחשיביו, באשר לא עמדה בהתחייבויותיה. לטענתו, לא בצעה המשיבה כלל "פיקוח צמוד, מקיף ויום יומי", לא בצעה פיקוח בתקופת הבדק, לא מסרה לו דיווחים כלשהם אודות פעילותה, לא פקחה על השינויים שבקש בדירות, לא גלתה טעות במטבח שסופק לו, לא טפלה בתיקון הטעות במטבח לאחר שנתגלתה ולא בצעה כלל את השלב בפרויקט המתייחס לפיקוח על מסירת הדירות. מוסיף המבקש וטוען כי נאלץ לממן הכנת דו"ח הליקויים בדירותיו בעלות של 2,900 ₪ אף שאת הביקורת אמורה הייתה לבצע המשיבה. משכך, טוען המבקש, כלל לא עמדה המשיבה בהתחייבויותיה לפי ההסכם ואין היא זכאית לכל תשלום ממנו.

בנוסף לטענות אלו בעטיין עותר המבקש לקבלת רשות להגן, טוען המבקש שיש למחוק את כותרת התביעה, באשר תחשיבי המשיבה מתבססים על פרשנותה בדבר חלקו של המבקש ובאשר לא צורפה לתביעה אסמכתא לתחשיבי ההצמדה.

דיון

עתירתו הראשונה של המבקש הינה למחיקת כותרת התביעה.

תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 להלן: "התקנות"), מורה:

"ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

"(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות –

(א)מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב".

בהתאם להלכה הפסוקה, יש ליתן לדרישת "הראיה בכתב" לעניין תקנה 202 לתקנות, פירוש מצמצם. אין צורך כי הראיה שבכתב תידרש למלוא העילה אלא די בראשית ראיה (ע"א 16/89 "ורדים" חברה ישראלית לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מה(5), 729, 735). בענייננו, על פניו מתבססת התביעה על חוזה, יש ראיה בכתב הקושרת את המבקש לחוזה ואין באי צירופם של תחשיבי ההצמדה כדי לבסס טענה למחיקת כותרת.

אשר לדרישה כי התביעה תהא על סכום קצוב, הרי שמשמעות דרישה זו הינה כי מדובר בסכום שניתן להגיע אליו בחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בהערכה או שומה. הסכום אשר תובעת המשיבה מתבסס על חישוב אריתמטי, איננו פרי שומה ועומד בתנאי זה. מחלוקת באשר לתחשיב או באשר לפרשנות הנכונה של ההסכם אינם שוללים את היות התביעה מבוססת על סכום קצוב. טענת המבקש למחיקת הכותרת – נדחית.

טענתו השנייה של המבקש הינה למתן רשות להגן.