פס"ד בתביעת אישה למינויה כאפוטרופוס יחידה ובלעדית על בנה

לפני תובענה למינוי התובעת כאפוטרופוס יחידה ובלעדית של הקטין יליד שנת 2018 (כבן 7) (להלן: "הקטין").

רקע בתמצית וההליכים בין הצדדים

הצדדים ניהלו מערכת יחסים קצרה בעקבותיה הרתה התובעת. מערכת היחסים בין הצדדים פסקה עוד בתקופת ההיריון.

הנתבע ניהל את מערכת היחסים עם התובעת בעודו נשוי לאחרת ואב לבן. כתוצאה מגילוי ההיריון התערערה מערכת היחסים בין הנתבע לרעייתו, שסירבה לקבל כל קשר בין הנתבע לקטין.

לאחר הולדת הקטין לא נרשם הנתבע כאביו.

במסגרת הליך 8968-02-19 (אבהות) בוצעה בהסכמה בדיקת רקמות וממנה עלה שאכן הצדדים הינם הוריו הביולוגיים של הקטין, פס"ד בהליך זה ניתן ביום 9.9.2019 ובעקבותיו נרשם הנתבע כאביו של הקטין.

במסגרת הליך 12103-11-19 (חלוקת זמני שהות) ניתן פסק דין ביום 28.4.20 ולפיו בהסכמת הצדדים משמורת הקטין תהא בידי התובעת, זמני שהות בין הקטין לנתבע ייקבעו בהסכמה בין ההורים ובהיעדר הסכמה, יהיה רשאי הנתבע לפתוח בהליך מתאים. במסגרת אותו הליך הוגש לביהמ"ש תסקיר עו"ס לסדרי דין אשר תיאר את המורכבות המשפחתית אליה נקלע הנתבע שעה שהקטין נולד מחוץ למסגרת הנישואין ובנו הגדול לא היה מודע לקיומו של הקטין. באותו תסקיר הומלץ לנתבע לפנות לתחנה לטיפול משפחתי על מנת שיסייעו לו ולרעייתו לעבד את קיומו של הקטין ולאפשר לו להיות נוכח בחייו של הקטין. טיפול שכזה מעולם לא בוצע נוכח התנגדות רעייתו של הנתבע.

במסגרת הליך 12035-11-19 (תביעת מזונות), ניתן בהסכמה פסק דין ביום 18.6.20 במסגרתו נקבעו מזונותיו של הקטין וכן חלוקת הוצאות החינוך והבריאות של הקטין בחלקים שווים בין הצדדים.

מאז הולדת הקטין, ולמעט פעמים בודדות בהם ראה הנתבע את הקטין, לא התקיים כל קשר בין הקטין לנתבע, לא מתקיימים הסדרי שהות ונטל הטיפול בקטין רובץ כולו על כתפיה של התובעת.

ביום 28.5.24 הוגשה התובענה דנן למתן צו מינוי התובעת (האם) כאפוטרופוס יחידה של הקטין.