תמ"ר 701609-08 רשות השידור חיפה נ' חסון_עלי

בפני בקשת הנתבע לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה כנגדו וזאת ביום 2.7.08. פסק הדין מחייבו לשלם את חוב אגרת רשות השידור על סך 2,107 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט.

לטענת הנתבע בבקשתו כתב התביעה או פסק הדין לא נמסרו לו, וגם אזהרה בתיק ההוצל"פ לא קיבל, ונודע לו אודות קיומו של פסק הדין רק כשבוע לפני הגשת הבקשה לאחר שהוטלו הגבלות ועיקולים (ככל הנראה על חידוש רשיון הנהיגה).

בתגובתה לבקשה ציינה התובעת כי אמנם אין ברשותה העתק מאישור המסירה של כתב התביעה או פסק הדין לנתבע, שכן בשל חלוף הזמן הרב (כמעט 7 שנים) התיק במשרדה, כמו גם בבית המשפט, לא אותר, אולם הוצג על ידה אישור מסירה המעיד, לכאורה, על כך שאזהרה בתיק ההוצל"פ נמסרה לנתבע (ע"י רשות הדואר) עוד בחודש 12/08 וחתימתו עליה מעידה, כאלף עדים, על כך שידע אודות פסק הדין כבר אז אך לא עשה דבר על מנת לבטלו.

יתירה מכך, התובעת מציינת כי בתיק ההוצל"פ ננקטו הליכים שונים (לרבות צו עיכוב יציאה מהארץ והטלת הגבלה על חידוש רשיון הנהיגה) ומכאן שיש להניח כי הרשויות הרלבנטיות הודיעו לנתבע אודות נקיטת הליכים אלו, אולם כל עוד אלו לא הפריעו לו במהלך ניהול חייו הרגילים הוא לא מצא לנכון לנקוט בהליך כלשהו ביחס אליהם.

לטענת התובעת הנתבע בבקשתו אינו מעלה הגנה כנגד התביעה, שכן זו מבוססת על דו"ח סוחרים לפיו הנתבע רכש מקלט טלויזיה בשנת 2004 והנתבע לא הודיע, בשום שלב (עד לשנת 2010) כי המקלט אינו ברשותו עוד. בשנת 2010 אמנם היתה פנייה של הנתבע אל התובעת, באמצעות עו"ד מטעמו, לבטל את החוב בגין מגוריו עם הוריו, אולם אין בפנייה זו לאיין את החוב, אלא דווקא להעיד על כך שהנתבע היה מודע היטב לקיום פסק הדין, וזאת בניגוד לנטען על ידו בבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ובעיקר נוכח העובדה כי הנתבע לא מצא לנכון להגיב לטענות בדבר ביצוע מסירת אזהרה כבר בחודש 12/08, על אף שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן, אני מוצאת לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל לשכנע כי היה טעם מספק מדוע לא הגיש בקשה זו במשך 6 שנים!! ממועד מסירת האזהרה לידיו.

גם באם אצא מהנחה כי כתב התביעה ופסק הדין לא נמסרו לפני מועד זה, הרי שאי הגשת הבקשה בסמוך למועד ידיעת הנתבע אודות פסק הדין לראשונה, מהווה מחדל משמעותי מצידו אשר די בה להביא לדחיית הבקשה, בהעדר בקשה מנומקת להארכת מועד להגשתה.

מעבר לכך, גם לגופה של התביעה אני סבורה שהנתבע אינו מגלה הגנה משמעותית, אם כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי טענותיו מעלות הגנה, ולו קלושה, ככל שהיה מצליח להוכיח כי המכשיר שנרכש על ידו שימש את בני הבית של הוריו (לרבות הנתבע עצמו) וכי אלו נושאים בתשלום האגרה (דבר שאפילו לא נטען כך בבקשה).

לאור כל האמור לעיל, ולפנים משורת הדין, על מנת שלא לחסום את שערי בית המשפט בפני הנתבע על אף המחדל המשמעותי מצידו, אעתר לבקשה רק בתנאי שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 4,600 ₪ להבטחת גביית פסק הדין והוצאות התובעת בגין בקשה זו.