מדינת ישראל נ' פלוני

כתב האישום המתוקן; הסדר הטיעון; והודאת הנאשם

1.הנאשם, יליד 1979, רופא במקצועו, הודה, במסגרת הסדר טיעון שנחתם לאחר שהמתלוננת החלה להעיד בחקירה נגדית, בכתב אישום מתוקן המייחס לו שתי עבירות של תקיפה סתם (בן זוג), לפי סעיף 382(ב)(1) יחד עם סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג), לפי סעיף 382(ג) יחד עם סעיף 380 לחוק העונשין.

2.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בעת הרלוונטית היו הנאשם והמתלוננת בני זוג נשואים מזה 15 שנים ולהם ארבעה ילדים בגילאים 11-2 והם התגוררו בXXX.

בחודש אוקטובר 2019 התפתח ויכוח בין הנאשם למתלוננת על רקע בקשתו ממנה שתצטרף אליו לנסיעה לקולומביה, אליה היה אמור לצאת יומיים לאחר מכן. בנסיבות אלה, המתלוננת התכוונה לצאת מהבית, לאסוף את אחד הילדים מהגן ולהתנדב בחלוקת אוכל לנזקקים, אך הנאשם חסם את דרכה. או אז משך הנאשם בשערה של המתלוננת, שנסוגה לאחור על מנת להשתחרר מאחיזתו, אך הוא תפס בחוזקה את ידה הימנית וסובב אותה לאחור, ולאחר מכן היא נפלה ארצה.

בחודש ספטמבר 2019 נסעו הנאשם והמתלוננת ממסעדה בתל אביב לביתם. במהלך הנסיעה הלין הנאשם על כך שהמתלוננת מסרבת לטוס איתו ליפן כפי שתכננו ושאל אותה מספר פעמים אם היא עומדת על סירובה. משהשיבה המתלוננת בחיוב, ובעודו אוחז בהגה בידו השמאלית, משך הנאשם בשיערה עד שהפצירה בו לשחרר אותה כי אנשים יראו אותם.

ביום 30.11.16, בעודם בבית, ביקש הנאשם מהמתלוננת שתצטרף אליו לנסיעה לחו"ל, אך היא סירבה עקב אילוצי עבודה. בנסיבות אלה, נטל הנאשם כפית ממתכת שהיתה מונחת על הספה בבית והכה באמצעותה את המתלוננת על ראשה. כתוצאה מכך, נגרם למתלוננת חתך בגודל 1.5 ס"מ שטופל בהדבקה בבית חולים "מאיר" בכפר-סבא.

3.כאמור, לאחר שהמתלוננת העידה בחקירה ראשית והחלה להישמע חקירתה הנגדית, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן ויישלח לשרות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו, אשר לבקשת ההגנה יבחן את שאלת סיום ההליך ללא הרשעה. לא היתה הסכמה לעונש וכל צד טען כראות עיניו. כתב אישום נוסף שהיה תלוי ועומד נגד הנאשם (ת"פ 27742-07-22) נמחק בהסכמת הצדדים, ללא צו להוצאות.

תסקיר שרות המבחן

4.מתסקיר שרות המבחן מיום 22.6.25 עולה שהנאשם, בן 46, גרוש ואב לארבעה ילדים בגילאים 16-8, הגדלים בחזקת גרושתו, כשבנם הצעיר מאובחן על הספקטרום האוטיסטי ועם אחת מבנותיו הוא אינו בקשר מזה כשנתיים. הנאשם מתגורר עם בת זוגו הנוכחית ושלושת ילדיה, סיים לימודים ושרות צבאי מלא, בוגר לימודי רפואה באוניברסיטה, מתמחה ברפואת ילדים, עובד כרופא ילדים בקופת חולים "מכבי" ועוסק גם במתן ייעוץ באופן פרטי. תאר כי מעסיקו מודע לעבירות שביצע, כשבפער לכך תאר היותו מעורך במסגרת תפקידו והציג מכתבי המלצה ממטופלים. לאחר הגירושין התמודד עם אבחון טרום סרטני ומצוי במעקב ונוטל טיפול תרופתי.

הנאשם הכיר את המתלוננת בשנת 2006, לאחר תקופה קצרה נישאו והקימו משפחה, נפרדו בשנת 2019 והתגרשו כשנה לאחר מכן. הוא לא מקיים קשר ישיר עם המתלוננת אלא בעקיפין באמצעות בתם הבכורה, עורכי דין והתכתבויות מייל בנוגע למזונות. הוא עומד בהסדרי הראייה אך עולה קושי בשיתוף פעולה הורי כשבנו אובחן על הספקטרום האוטיסטי, כאמור, ובן נוסף בעל קשיי התנהגות. הקשר עם בתו השניה נותק לאחר שהתלוננה על אלימות שהפנה כלפיה, אולם בהמשך התיק נסגר. כיום הנאשם מקיים זוגיות מזה כארבע שנים עם אישה בת גילו, גרושה ואם לשלושה ילדים במשמורת משותפת, ובכוונתם להתחתן.

הנאשם נעדר עבר פלילי, התייחס למעצרו כחוויה מטלטלת ומשברית עבורו בפער לאורחותיו ולתפיסתו את עצמו כאדם נורמטיבי. ביחס לעבירות דנן תופס את התנהגותו כפועל יוצא של עיוותי חשיבה בהם נקט, כשברקע תאר מצב נפשי קשה נוכח פגיעה משמעותית שחווה מצד המתלוננת קודם לכן. האלימות הפיזית חריגה בעוצמתה ושלל אלימות פיזית עד אז לאורך הקשר. ביחס לדינמיקה הזוגית, תאר כי אופיינה בחוסר כבוד והיעדר פרגון, תסכול בהיבט האינטימי, אלימות מילולית, גם בנוכחות הילדים.

הנאשם מסר שאינו כועס על פנייתה של המתלוננת לגורמי אכיפת החוק, מעריך את הגבול החיצוני שהוצב ותרם לסיום הקשר ביניהם, וכן הביע צער כלפי הפגיעה והנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו.

בעקבות ההליך המשפטי הנאשם פנה לטיפול, בהמלצת באת-כוחו, ועד היום מתמיד בכך. ממידע שהתקבל מהמטפלת, ד"ר לקרימינולוגיה, פסיכולוגית ועו"ס, עולה שהוא פנה אליה בשנת 2021 על רקע קשיים רגשיים עם פירוק המשפחה, היציאה מהבית וההליך המשפטי. בתקופת הטיפול קיבל ויישם אסטרטגיות התמודדות עם מצבי דחק וקושי בוויסות רגשי, נעשתה עבודה בהיבט של קבלת אחריות, הבעת אמפתיה למתלוננת והעמקת התבוננות ביקורתית. בשלב זה המטפלת מסרה שהנאשם מצוי בשלבי תחזוקה בלבד ולהתרשמותה הרשעתו תפגע במצבו הנפשי, דימויו ויכולתו ותביא לנסיגה במצבו.

בשנתיים האחרונות הנאשם מטופל גם אצל פסיכותרפיסט אינטגרטיבי להשגת איזון נפשי בחייו. ממידע שהתקבל מהמטפל עולה שהנאשם מכיר בחלקים שתרמו למתיחות בינו למתלוננת, משקיע מאמצים להוות דמות הורית מיטיבה ומצליח ליישם את הכלים שלמד במסגרת הטיפול, מסוגל לבטא צרכיו ולשפר תקשורת עם הסביבה וכיום מצוי בתהליך התפתחות והתחזקות אישית וזוגית.

מהשיחות עם הנאשם התרשם השרות שכיום הוא מצליח להתבונן על דפוסיו הבעייתיים, ובכלל זה אלו האלימים, הוא מדבר בפתיחות על קשייו וצרכיו, והגם שתופס עצמו כקורבן להתנהגות אלימה וכוחנית מצד המתלוננת, הרי שמסוגל לקחת אחריות על התנהגותו הפוגענית כלפיה במהלך הקשר ומזהה שמאופיין בצרכי שליטה גבוהים ונוטה לאובססיביות.

משיחה עם המתלוננת התרשם השרות שהיא חוותה פגיעות מהנאשם ששיקפו צרכי שליטה גבוהים, רכושנות, קנאה, אובססיביות ואלימות פיזית ונפשית, אף מול הילדים, ובהיותה הרה. עלו פערים והתייחסויות סותרות למול תיאוריו של הנאשם, באופן שהבליט שגם כיום כל אחד מהם ממוקד בהתנהגויות פוגעניות של האחר כלפיו, מתוך תחושת קורבנות וכעס.

שרות המבחן התרשם שככל שהזמן חלף מאז ביצוע העבירות, הנאשם עבר תהליך התבוננות עצמית ביקורתית וכיום פחות עסוק במתלוננת, מושקע רגשית בזוגיות אחרת ומכיר במחירים הנלווים להתנהגות אלימה כלפי המתלוננת, והאפשרות שייפגע בהיבט התעסוקתי בעלת משמעות מרתיעה בפני עצמה. ההתרשמות היא שפחת הסיכון להתנהגות אלימה פיזית מצדו של הנאשם, אם כי נראה שהיחסים ממשיכים להיות מאופיינים במאבקי כוח ושליטה, ריחוק רגשי, העדר יכולת לשיתוף פעולה הורי והעדר מיומנות לתקשורת תקינה.

שרות המבחן העריך שנוכח העויינות ההדדית הקיימת ביניהם כיום, לצד העובדה שההליכים להשלמת הגירושין טרם הסתיימו, לא ניתן לשלול התלקחות חוזרת של קונפליקט בין השניים, ויש חשיבות לענישה בעלת משמעות מציבת גבול לעתיד.

בנסיבות אלה, מאחר שהנאשם מחובר למרחבי טיפול שהולמים את צרכיו והיה משולב בטיפול אינטנסיבי ייעודי משך זמן, העריך שרות המבחן שיש מקום להטיל עליו צו מבחן למשך שנה, במסגרתו יתמקד השרות בניסיון לסייע לו לקדם שיתוף פעולה הורי עם המתלוננת לטובת ילדיהם.

באשר לשאלת ההרשעה, ציין שרות המבחן שהימנעות מהרשעה לא תאפשר הטלת מאסר על תנאי כגבול עתידי ותפגע בתחושת המוגנות של המתלוננת. עם זאת, הנאשם ביטא חשש שאובדן רישיונו יפגע ביציבות הכלכלית, בביטחונו העצמי וברווחתו הנפשית. כמו כן, הנאשם העביר מכתב לא פורמלי מרופא המנהל את המרחב בו הוא מועסק בקופת חולים, במסגרתו צוין שהרשעה עלולה להוביל להשבתתו כרופא ולהציב בסיכון את רישיונו לעסוק ברפואה בהתאם לעמדת משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית.

לאור האמור, המליץ שרות המבחן לשקול בחיוב סיום ההליך ללא הרשעה, לצד צו מבחן, צו של"צ בהיקף 200 שעות ופיצוי למתלוננת.

ראיות לעונש

5.במסגרת הראיות לעונש הגישה ההגנה מקבץ רחב של תארים, תעודות הוקרה ותעודות הערכה והצטיינות שהוענקו לנאשם במהלך השנים בהן הוא עובד כרופא ילדים בקופת חולים (נע/1), טבלת פסיקה (נע/2), וכן חוות דעת טיפולית מאת ד"ר יערה טורן, פסיכולוגית פורנזית, ד"ר לקרימינולוגיה ועו"ס ממרכז טיפול, שיקום ואבחון "יערה".

בנוסף, במסגרת הראיות לעונש העידו שני עדי אופי, ד"ר ר' ר', מנהלו של הנאשם במסגרת קופת חולים "מכבי", וגב' מ' ר', בת זוגו של הנאשם.

6.מחוות הדעת הטיפולית ממרכז "יערה" עולה שהנאשם פנה מיוזמתו למרכז במרץ 2022, מיד עם הגשת כתב האישום, ובמהלך למעלה משנתיים עבר טיפול פרטני אינטנסיבי, פעל לעיבוד מעמיק של דפוסי ילדות מוקדמים שהשפיעו על מערכות יחסים בוגרות. עוד עולה שהנאשם עבר תהליך משמעותי בהקשר ליכולת לפתח אמפתיה מורכבת כלפי ילדיו וגרושתו, תוך השתחררות מדפוסי קורבנות רגשית וריכוז עצמי, ויצירת שיח פנימי בוגר ואחראי יותר. כיום הנאשם שוהה בעמדה טיפולית מבוססת יותר, מכיר באחריותו, פועל על מנת שדפוסיו לא ישובו להתעורר ותרגל כלים לוויסות רגשי, שליטה עצמית, אמפתיה וניהול קונפליקט. ההתרשמות היא שהנאשם מצוי כיום בעמדה פנימית יציבה ובעלת משאבים נפשיים משמעותיים, עשה דרך טיפולית מרשימה וכי מסוכנותו נמצאת ברף התחתון להתנהגות תוקפנית בכלל, ומסוכנות להתנהגות כזו כלפי גרושתו בפרט.

7.ד"ר ר', המשמש כרופא מנהלי בקופת חולים "מכבי" באריאל החל משנת 2012, ומכיר את הנאשם משנת 2018 כשהחל לעבוד כרופא עצמאי בקופה, סיפר שעבור הנאשם הרפואה בקהילה היא המהות, הוא משתדל לייעל ולהקל על קהל המטופלים, מעניק טיפול כולל ומקיף למי שמגיע אליו מאריאל ומהסביבה כולה. באשר למשמעות הרשעתו של הנאשם בדין, העיד ד"ר ר', שמכיוון שבעניינו של הנאשם מדובר בחוזה אישי מיוחד המתחדש מדי שנה, הרי שכבכל שנה תבדוק המערכת אם "ישתלם" לה לשלם תוספת על מנת להמשיך ולהעסיקו. במצב דברים זה, נטען שמקום בו "נקנה" שרות מרופא עצמאי, הרי שהרשעתו תהווה שיקול ותפגע בו בבוא הקופה לשקול חידוש החוזה עמו.

ד"ר ר' אישר שעובר להחלטה אודות המשך העסקתו של הנאשם על ידי רופא המחוז, תתבקש המלצתו שלו על הנאשם, בהיותו האחראי המנהלי עליו, אולם עדיין הרשעה בפלילים עלולה להוות גורם מכריע במכלול השיקולים.

8.גב' ר' סיפרה שהיא במערכת יחסים זוגית עם הנאשם מזה 5 שנים, הם גרים ביחד בשנתיים האחרונות, הם מאורסים ועתידים להינשא. לדבריה הנאשם אדם טוב, חם, אוהב ואכפתי, בעל יכולת תקשורת חיובית, מבצע את כל מטלות הבית ועוזר לה ולילדיה בכל. גם מהפן המקצועי העידה שהוא רופא מקצועי מאוד, גאון, מציל ילדים ומאבחן תופעות נדירות מאוד. גב' ר' סיפרה שהיא והנאשם משתתפים בטיפול זוגי, עוברים הדרכה הורית ועושים כל שניתן לטובת הילדים.

טיעוני ב"כ הצדדים

9.ב"כ המאשימה הפנה לערכים החברתיים המוגנים בעבירות אותן ביצע הנאשם ולמידת הפגיעה הבינונית בהם, כאשר לטעמו המעשים מלמדים על הפטרוניות בה נהג הנאשם במתלוננת והריכוז העצמי שלו בטובתו האישית, באופן שמתכתב עם חוות הדעת הטיפולית שהוגשה מטעמו.

התובע ציין במיוחד את חומרתו של אירוע האלימות האחרון, במסגרתו תקף הנאשם את המתלוננת באמצעות כפית ממתכת וגרם לה לחתך שטופל בבית החולים באמצעות הדבקה, כאשר קיימת הסלמה בהתנהלותו של הנאשם כלפי המתלוננת. לענין מתחם העונש ההולם נטען שהענישה מחמירה כאשר מדובר בעבירות אלימות בתא המשפחתי, כך שנתבקש לקבוע מתחם עונש הולם שתחתיתו מאסר בפועל שיכול וירוצה בדרך של עבודות שרות.

התובע הכיר בכך שמחוות דעת פרטית טיפולית ומתסקיר שרות המבחן עולה שהנאשם השתתף בהליך טיפולי-שיקומי משמעותי, מקבל אחריות על התנהלותו הפוגענית ומביע צער. לצד זאת, צוין שהנאשם עדיין מחזיק בעמדות קורבניות ותולה האחריות בהתנהלותה של המתלוננת. בנוסף, נטען ששרות המבחן הביע חשש אמיתי בנוגע למסוכנות הנובעת מהתלקחות חוזרת של הקונפליקט בין בני הזוג, ולכן הוא קבע שיש חשיבות לענישה מציבת גבול, כשהאמפתיה לעבודת הנאשם והרצון להמליץ על הימנעות מהרשעה הביאה את שרות המבחן להמלצה שאינה מותאמת.

המאשימה הסכימה שיש מקום לסטיה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, בשים לב לחלוף הזמן ולהליך הטיפולי, אולם ציינה שהימנעות מהרשעה אינה מהווה סטיה מטעמי שיקום, אלא חריג, בהתאם לתנאי הפסיקה. לענין טיב העבירה, חומרתה ונסיבותיה, נטען שגרימת חתך בראשה של המתלוננת, באמצעות כפית, אשר טופל בבית החולים בהדבקה, אינו מסוג המקרים המתאימים לשקילת הימנעות מהרשעה; כן נטען שגם המבחן השני, שעניינו הוכחת פגיעה קונקרטית, ברורה וממשית בנאשם אינו מתקיים, שכן לא די בהעלאת אפשרות עתידית וערטילאית לפגיעה כזו.

לענין זה נטען שלפי סעיף 44 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976, אין הכרח שאדם שהורשע בעבירות פליליות לא יוכל לשמש כרופא, כשמנהלו של הנאשם, תעודות ההוקרה וההמלצות מעידים על הנאשם שהוא אדם הגון ומקצועי, וכן סעיף 41 לפקודה מעניק לשר שיקול דעת אם לבטל או להתלות רישיונו של רופא שהורשע בדין. בסוגיה זו נטען שבית המשפט העליון שב והזכיר את ההלכה שבית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הגורם המקצועי בנקיטת צעד של הימנעות מהרשעה, אלא מותיר את ההכרעה בענין ביטול או התליה של רישיון מקצועי בידי הגורם האחראי.

בנסיבות אלה, עתרה המאשימה להרשעת הנאשם בדין ולאימוץ המלצת שרות המבחן בדבר הטלת צו מבחן, צו של"צ, לצד מאסר על תנאי ופיצוי.

10.ב"כ הנאשם טענה שלאחר שמיעת עדות המתלוננת התבררה דינמיקה מורכבת בין הצדדים, המריבות היו סביב חופשות, ולאחר 14 שנות נישואים הנאשם והמתלוננת נפרדו בשנת 2019 והתגרשו בשנת 2020. ההגנה עתרה לקביעת מתחם עונש הולם כולל עבור כלל האירועים.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נטען שמדובר במעשים שלא תוכננו או בוצעו בתחכום, על רקע רצון הנאשם להיות עם המתלוננת. נטען שבאירוע משנת 2016 נדרשה הדבקת החתך בעקבות מכה בכפית, שלא בצדה החד אלא בצדה הרחב, ושני האירועים משנת 2019 אירעו בהפרש של חודש, כאשר במנעד עבירות האלימות לא מדובר ברף חומרה גבוה ועל כן, נטען שמידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים נמוכה. לפיכך, עתרה ההגנה לקביעת מתחם עונש הולם הנע ממאסר על תנאי עד 9 חודשי מאסר בעבודות שרות. ההגנה הסכימה להמלצת שרות המבחן להטלת צו מבחן, צו של"צ ופיצוי, כך שלמעשה המחלוקת היחידה נוגעת לשאלת ההרשעה.

הסניגורית הפנתה לעולה מהתסקיר שאחד הגורמים לביצוע העבירות הוא הבית בו גדל והדינמיקה שהיתה לו מול הוריו. עוד הפנתה ללקיחת האחריות, להודיה, לאמפתיה למתלוננת, זאת לאחר שבתחילת הדרך הנאשם הציג עמדה קורבנית. נטען שהנאשם פנה לטיפול מיוזמתו והוא מתמיד בו למעלה מ-3 שנים, כמפורט בחוות הדעת הפרטית.

ההגנה טענה לחלוף זמן משמעותי של 9 שנים מאז גרימת החבלה ו-6 שנים מאז אירועי התקיפה, והפנתה לפסקה 36 לחוות הדעת הפרטית שם נאמר שהרושם שמסוכנותו של הנאשם נמצאת ברף התחתון להתנהגות תוקפנית בכלל ומסוכנות להתנהגות תוקפנית כלפי גרושתו בפרט.

נטען שכיום הנאשם נמצא במקום אחר, הוא חי בזוגיות, ואין תיקים חדשים שנפתחו בהקשר למתלוננת ובכלל.

נטען שבגין תיק זה נעצר הנאשם בשנת 2019 למשך 6 ימים ומאז ההליך תלוי ועומד, כתב האישום הוגש בשנת 2022, ושרות המבחן מדבר על כך שההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע.

ההגנה הפנתה לסעיף 41(5) לפקודת הרופאים, לפיו התנאי המקדמי להגעת עניינו של נאשם-רופא לוועדת המשמעת הוא שהנאשם יורשע בעבירה פלילית, כך שבמידה ובית המשפט יימנע מהרשעתו בדין, עניינו כלל לא יגיע לוועדת המשמעת ורישיונו לא יעמוד בסיכון להתליה.

הסניגורית הפנתה לעדותו של ד"ר ר', מנהלו הישיר של הנאשם, לפיה נוכח העובדה שהנאשם רופא עצמאי שמועסק בחוזה אישי מתחדש, הדרך להפסיק העסקתו "קלה" יותר. עוד נטען ששרות המבחן, כמו גם המטפלת הפרטית, סברו שאובדן הרישיון יפגע ביציבותו הכלכלית של הנאשם, בביטחונו העצמי וברווחה הנפשית שלו.

לבסוף נטען שהנאשם עומד בפרמטרים שנקבעו בפסיקה לשקילת הימנעות מהרשעה, לרבות, היעדר עבר פלילי, הודאה, נטילת אחריות, הירתמות לטיפול, סבירות נמוכה להישנות עבירות, אין מדובר בדפוס התנהגות כרוני, נסיבות ביצוע העבירה אינן חמורות, מעמדו ותפקידו חשובים ולהרשעה השפעה על העיסוק המקצועי. עוד נטען שבפסיקה דובר על "מקבילית הכוחות", שככל שהמעשה חמור יותר על ההגנה לעמוד ברף הוכחה חמור יותר של פגיעה קונקרטית בנאשם, וככל שהמעשה פחות חמור ניתן להסתפק בפגיעה פחותה.

לאור האמור, עתרה ההגנה להימנע מהרשעת הנאשם בדין ולאמץ את המלצות שרות המבחן.

ההגנה הפנתה לפסיקה (נע/2).

10.הנאשם בדברו האחרון לקח אחריות על מעשיו והביע צער ובושה. הנאשם סיפר שבמשך 13 שנים בהן היה נשוי למתלוננת ניסה לעשות את המיטב, למרות שכיום יודע שמערכת היחסים לא היתה טובה לשניהם. הנאשם והמתלוננת פרודים כ-6 שנים ומאז עבר דרך ארוכה, יזם טיפולים, קיבל כלים ששינו אותו, נמצא בזוגיות חדשה מזה 5 שנים והיום הוא אדם אחר. באשר לעבודתו העיד שמקצוע הרפואה הוא כל חייו. משנת 2000 הוא עוסק ברפואה ומשנת 2010 הוא רופא ילדים, עושה את עבודתו בתחושת שליחות גדולה ועוזר להמון ילדים ומשפחות. בנוסף, העבודה מאפשרת לו לשלם מזונות גבוהים בסך 7,000 ₪ לילדיו ולפרנס אותם.

דיון והכרעה

11.בפסיקה עקבית עמדו בתי המשפט על חומרתן של עבירות האלימות במשפחה והתייחסו אליהן כתופעה נפסדת ורחבת היקף, אשר למרבה הצער הפכה לנגע רע בחברה שיש לפעול למיגורו. עוד עמדו בתי המשפט על הצורך בהעברת מסר מרתיע וחד משמעי באשר להיעדר סובלנות ביחס לאלימות המתרחשת בין בני זוג, בעיקר נוכח הקושי האינהרנטי שבחשיפת המעשים, בהיותם מבוצעים בתוך הבית, וכן בהתייחס לפגיעה הקשה שהם מסבים לתחושת הביטחון של בני המשפחה בכלל, ושל נפגעות העבירה בפרט [רע"פ 340/21 מסרי נ' מדינת ישראל (28.1.21); רע"פ 1884/19 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.19)].

כפי שצוין בע"פ 3633/21 פלוני נ' מדינת ישראל (9.11.22):

"כבר למדנו שאלימות נגד בנות זוג היא תופעה רחבת היקף, חוצת תרבויות ומגזרים, הדורשת התגייסות, גם של בתי המשפט, לשם מיגורה. עבירות מעין אלה, המבוצעות במרחב הפרטי המשפחתי, במקום בו אדם אמור להרגיש בטוח ומוגן ביותר, פוגעות באופן עמוק בתחושת הביטחון ובתחושת הערך העצמי של נשים... אלימות המופעלת מצד גברים כלפי בנות-זוגם, פוגענית גם מנקודת מבט רחבה יותר, במובן זה שהיא מבטאת תפיסה שגויה ומסוכנת שלפיה האיסור הפלילי והחברתי על נקיטת אלימות מתרופף ונחלש בתחומי המרחב הפרטי הזוגי. בית משפט זה נדרש לתרום את חלקו בהתמודדות עם תופעה זו על ידי הטלת עונשים חמורים ומרתיעים על כל מעשה אלימות המבוצע במרחב המשפחתי, עוד בטרם תגיע אלימות זו לנקודת האל חזור".

12.במעשיו פגע הנאשם בערכים חברתיים מוגנים שעניינם הגנה על זכותה של המתלוננת לשמירה על שלמות גופה; זכותה של המתלוננת לכבוד ולביטחון אישי בביתה-מבצרה; ומניעת פגיעה בשלמות התא המשפחתי. מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים במקרה שלפניי בינונית הואיל ומדובר בביצוע שלוש עבירות, שתיים מהן בוצעו בסמיכות זמנים של חודש זו מזו, והשלישית אמנם בוצעה כ-3 שנים קודם לכן, אך בוצעה תוך שימוש בחפץ מתכתי שגרם לחבלה, חתך במצח, שהצריך טיפול רפואי, הדבקה, בבית חולים.

מנסיבות הקשורות בביצוע העבירות עולה כי ראשית התנהגותו האלימה של הנאשם כלפי המתלוננת בנובמבר 2016, עת נטל כפית ממתכת והכה באמצעותה את המתלוננת על ראשה, בשל סירובה להצטרף אליו לנסיעה לחו"ל. בנסיבות אלה, נגרם למתלוננת חתך באורך 1.5 ס"מ שטופל בהדבקה בבית חולים "מאיר" בכפר-סבא.

בספטמבר 2019 בעת שנסעו ברכב, בעודו אוחז בהגה, משך הנאשם בשערה של המתלוננת עד שהפצירה בו לשחרר אותה כי אנשים יראו אותם, כל זאת בשל ויכוח נוסף ביניהם אודות סירובה להצטרף אליו לנסיעה לחו"ל.

חודש לאחר מכן, באוקטובר 2019, בעת שהמתלוננת עמדה לצאת מהבית שב הנאשם ומשך בשערה, וכשנסוגה לאחור על מנת להשתחרר מאחיזתו, תפס בחוזקה את ידה הימנית וסובב אותה לאחור עד שנפלה ארצה.

במעשיו שב הנאשם וניצל את כוחו הפיזי על מנת לנהוג באלימות כלפי בת זוגו דאז, בשלושה אירועים שונים, שניים מהם בטווח של חודש ימים, ואחד שלוש שנים קודם לכן, כולם בגין ויכוחים פעוטים של מה בכך. באירוע הראשון בזמן גרם הנאשם למתלוננת לנזק פיזי של ממש, ואולם בכלל האירועים ודאי שנגרמה למתלוננת עוגמת נפש רבה ותחושת השפלה.

למותר לציין שפוטנציאל הנזק באירועים מסוג זה גבוה, הואיל ולא אחת אירועי אלימות נוטים להסלים ולצאת מכלל שליטה, ופעמים רבות מסתיימים בגרימת חבלות קשות אף יותר.

יצוין שבעוד ששניים מהאירועים בוצעו בביתם של המתלוננת והנאשם, הרי שהאירוע השלישי בוצע במהלך נסיעה ברכב, דהיינו ברשות הרבים, ותוך שנגרם סיכון נוסף מעצם המשיכה בשיערה של המתלוננת במהלך נהיגה ברכב.

13.מדיניות הענישה בעבירות דנן כוללת מנעד רחב של עונשים בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. חרף העובדה שמדובר בשלושה מקרים, בפער של חודש אחד מהשני, ובפער של שלוש שנים מהמקרה המוקדם, הרי שנוכח "מבחן הקשר ההדוק", הדמיון בין המעשים והעובדה שהתרחשו בין אותם צדדים, ראיתי לקבוע מתחם עונש כולל אחד.

אני קובע שמתחם העונש ההולם נע בין 8 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות ועד 18 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.

[רע"פ 1884/19 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.19); רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.16; רע"פ 303/16 פלוני נ' מדינת ישראל (13.1.16)].

14.בשולי הדברים יוער שטבלת הפסיקה שהגישה ההגנה (נע/2) תומכת במתחם הענישה שנקבע על ידי, כאשר בפסקי דין 7-5 דובר על סטיה מן המתחם מטעמי שיקום. גזרי דין 11-8 בטבלה, במסגרתם בוטלה ההרשעה, כולם של בתי משפט השלום, דנים בעבירות קלות יותר בהשוואה לענייננו, ומכל מקום באף אחד מהם לא דובר על תקיפה באמצעות כלי ממתכת וגרימת חתך שהצריך הדבקה בבית חולים.

סוגיית ההימנעות מהרשעה

15.הלכה היא שמשהוכח מעשה עבירה על בית המשפט להרשיע את הנאשם בדין, ואילו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לסטות מכלל זה. בית המשפט העליון הורה כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטברם של שני תנאים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה, על ההרשעה וזאת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, נב(3) 337).

16.אינני סבור שעניינו של הנאשם נופל בגדרם של מקרים חריגים אלה, שכן הוא אינו ממלא אחר התנאים האמורים, ולפיכך, אין מנוס מהרשעתו בדין.

17.בחינת סוג העבירות, מהותן, אופיין והנסיבות שאפפו את ביצוע המעשים אינה מאפשרת סיום ההליך ללא הרשעה, מבלי שהדבר יפגע פגיעה ממשית בשיקולי הענישה האחרים, ובכללם באינטרס הציבורי ובהרתעת הרבים. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר באלימות שהופנתה כלפי המתלוננת, בשלוש הזדמנויות שונות, אלימות שכללה חסימת דרכה של המתלוננת בבית, משיכה בשיערה, עיקום ידה לאחור עד שנפלה ארצה; משיכה בשיער תוך כדי נהיגה ברכב; והכאה בראשה של המתלוננת באמצעות חפץ מתכתי (כפית), באופן שגרם לחתך שהצריך הדבקה בבית החולים. המעשים, איפוא, ובעיקר הפציעה באמצעות כפית מתכת, אינם נמצאים ברף חומרה נמוך, כזה המאפשר בחינת סיום ההליך ללא הרשעה.

18.זאת ועוד, לא מצאתי שעניינו של הנאשם עומד בתנאי השני הדורש הוכחה בדבר פגיעה ממשית, מוחשית וקונקרטית בעתידו, בתעסוקתו או בשיקומו של הנאשם.

ברע"פ 6117/23 אפרים נווה ואח' נ' מדינת ישראל (2.5.24) נקבע בפסקה 30:

"בכל הנוגע לקיומו של התנאי הראשון, נפסק כי על הנאשם להצביע על פגיעה מוחשית וקונקרטית בשיקומו המבוססת על תשתית ראייתית הולמת... בנוסף, בפסיקתו של בית המשפט הסתמנה המגמה לפיה מקום בו הרשעה בעבירה פלילית עלולה להשפיע על כשרותו של הנאשם לעסוק במקצוע מסוים, ובכלל זה במקצוע עריכת דין, ראוי כי בית המשפט ימנע מלעסוק בכך ויותיר את הסוגיה לבחינתם ולשיקול דעתם של גורמי המקצוע המוסמכים".

ברע"פ 1/15 כצמן נ' מדינת ישראל (19.1.15), דובר בנאשם, רופא, שהורשע בעבירת איומים, בכך שבמהלך ויכוח עם בת זוגו נטל זכוכית, חתך את ידיו, ואמר למתלוננת שיגיד למשטרה שהיא שרטה אותו, וכאשר נלקח לתחנת המשטרה, תלש שרוך הדרכה מחולצתו של שוטר, ואיים בהתאבדות תוך שהוא כורך את השרוך סביב צווארו שלו. בית המשפט דחה את בקשת הנאשם להימנע מהרשעתו, ופסקה 7 קבע:

"לעניין הפגיעה האפשרית בתוקף רישיונו של המבקש לעסוק ברפואה, יצוין כי עצם קיומה של אפשרות כזו, איננו מצדיק הימנעות מהרשעה".

ברע"פ 5100/14 ד"ר אחמד מסארווה נ' מדינת ישראל (28.7.14), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, רופא, שהורשע בתקיפה סתם, בנסיבות קלות במידה ניכרת מענייננו ונקבע בפסקה 11:

"אינני נדרש לדון בהשלכה של ההרשעה על עתידו התעסוקתי של המבקש. יחד עם זאת, אציין, כי לטעמי צדק בית משפט קמא בכך שהותיר את הדיון בסוגיה זו לוועדת המשמעת, אשר תעשה כחוכמתה".

בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 72187-01-18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל (30.5.18) נדונה בהרחבה בקשתו של הנאשם, סטודנט לרפואה, לביטול ההרשעה, לאחר ביצע עבירה של גידול סם מסוג קנבוס במשקל חצי ק"ג, בקשה אותה דחה בית המשפט המחוזי, בקבעו בפסקה 8:

"המערער 1 טוען כי בנוסף לכברת הדרך הארוכה שביצע וקבלת האחריות, הרי שהוא לומד כעת רפואה באוניברסיטה באיטליה, והותרת ההרשעה על כנה תפריע לו בהמשך ברצונו להיות רופא, שכן עליו להראות שהוא נעדר רישום עבר פלילי. ביטול ההרשעה משמעותו כי בית המשפט ישקול כבר עתה את השיקולים אשר אמורים הגופים הרלוונטיים, בבוא העת, לשקול בעניינו של הערער 1, ולמעשה למנוע מהם את הידיעה על ביצוע העבירה החמורה שביצע המערער 1, כך שלא יוכלו הם להביא את ביצועה במסגרת שיקוליהם. יש להותיר את שיקול הדעת בידי הגוף הרלבנטי אשר יבחן ויכריע בבוא העת אם יש מקום או אין מקום לאפשר למי שביצע את העבירה בנסיבות המפורטות לעיל, להיות רופא. ביחס להותרת שיקול הדעת לגופים הרלבנטיים, אפנה לפסיקה להלן אשר במקרים של רופא, רוקח וכבאי קבעה כי יש להותיר את שיקול הדעת בידי הגורם המוסמך".

בקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם נדחתה (רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל (21.10.18)).

בע"פ (מחוזי מרכז) 81-06-09 וחיד סולטאן נ' מדינת ישראל (2.9.09) דובר במערער, רופא שיניים, אשר הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות איומים (כלפי אשתו וכלפי שוטר) והכשלת שוטר. בקשתו לבטל את ההרשעה נדחתה על ידי בית השלום וערעור שהגיש נדחה.

בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 66903-07-20 טאופיק אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.20) נדון עניינו של מערער, בוגר לימודי רפואה, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בכך שתקף יחד עם אחרים את המתלונן, חנק אותו כשאחר בועט בו ואדם נוסף מכה בגבו מכת אגרוף. כתוצאה מכך נגרמה למתלונן חבלה בדמות המטומה, פצע שטחי בקרקפת ונפיחות בלסת. בית משפט השלום דחה בקשת המערער לביטול הרשעתו בדין. בבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות. דעת הרוב קבעה שחלקו של המערער בביצוע העבירה היה מוגבל באופן יחסי וכך גם הנזק שנגרם למתלונן היה מוגבל בהיקפו. עוד נקבע שהמערער נקלע לאירוע ולא יזם אותו, תוך שהוא מבקש להתערב בסכסוך בין אחיו הקטין למתלונן. משכך, נקבע שטיב העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרות שקילת ביטול ההרשעה. באשר להוכחת קיומו של נזק קונקרטי, בדמות אי קליטתו של המערער במעגל העבודה בתחום הרפואה, נקבע שככל שבית המשפט משתכנע שסוג העבירה אינו מחייב את הרשעת הנאשם, יש בכוחו לבחון את הפגיעה בשיקומו של הנאשם בפריזמה מרוככת יותר, במובן זה שאם לא מוכח נזק קונקרטי או אף מידת וודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי, אלא אך השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי, הרי שיהא בכוחו של בית המשפט לשקול את ביטול ההרשעה. בית המשפט, איפוא, השתכנע ש"אפשר כי ייקשה על המערער לקבל רישיון רפואה בישראל" (עמ' 10). משכך, בוטלה הרשעת המערער בדין.

דעת המיעוט סברה שהמערער אינו צולח את המבחן הראשון שעניינו בחינת חומרת העבירה ונסיבות ביצועה (פסקה 4), וכן קבעה שאת השאלה אם יש בהרשעה כדי למנוע מן המערער לקבל רישיון רפואי יש להותיר בידי הגורם המוסמך על פי סעיפים 4 ו-41 לפקודת הרופאים.

ברע"פ 654/13 פאדי אבו בכר נ' מדינת ישראל (26.2.13), נדון עניינו של נאשם, רוקח, שהורשע במכירתם של כדורי ויאגרה מזויפים בבית מרקחת שבבעלותו, ואף מבלי שהוצג בפניו מרשם רופא. בדחותו את בקשתו לבטל את ההרשעה, קבע בית המשפט העליון:

"למעלה מן הצורך, אציין, כי אני מצטרף להערתו של בית המשפט המחוזי בסיפת פסק דינו, לעניין סעיף 56 לפקודת הרוקחים. הרשעת המבקש אינה מחייבת נקיטת סנקציה נגדו, בהתאם לפקודת הרוקחים, אשר מעניקה לשר הבריאות סמכות שבשיקול דעת, להפעיל אמצעים שונים, או להימנע מכך, בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי ולחומרתו. שיקוליו של הגורם המקצועי, בהקשר זה, אינם זהים לשיקולי בית המשפט, בבואו להרשיע נאשם שאשמתו הוכחה מעבר לספק סביר".

בע"פ (מחוזי מרכז) 35980-09-10 מדינת ישראל נ' נטלי רוסטובצב (8.9.11) נעתר בית המשפט לבקשת ההגנה ונמנע מהרשעתה של נאשמת, רופאת שיניים, אשר ביצעה עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, בכך שהיכתה בראשו של בן זוגה באמצעות פטיש במשקל כ-5 ק"ג וגרמה לו לפציעה באוזן ובאצבע ידו. בית המשפט נימק החלטתו בכך שמדובר בנאשמת אישה, כאשר ביצוע עבירות אלימות על ידי נשים אינו נפוץ וההרתעה נדרשת, בעיקר, בעניינם של נאשמים גברים; הרקע לאלימות היא העובדה שהנאשמת במשך שנים קורבן של בן זוגה, כולל עבירות אלימות שביצע כלפיה וכלפי בתה, והיא ביצעה את העבירה בשעה שהיתה נתונה במשבר חריף ובסיכון להיפגע; ערב ביצוע העבירה הוצע לה לעזוב את הבית ולצאת למקלט לנשים מוכות; ביום האירוע הפנה בן הזוג איומים כלפי הנאשמת; ומעשה האלימות ביטא מצוקה וקריאה לעזרה; להרשעתה בדין השלכות הרסניות על מצבה הנפשי ופגיעה בסיכוייה לשיקום (עמ' 26-25 להחלטה).

19.ובחזרה לענייננו. מקום בו שאלת המשך העסקתו של נאשם מסור לשיקול דעתן של וועדות מקצועיות וגורמים רלוונטיים לאותו תחום תעסוקה, הרי שיש להותיר בידן את ההחלטה.

בענייננו סוגיית הפגיעה הצפויה בתעסוקתו של הנאשם כתוצאה מהרשעתו, תלויה בהחלטה של וועדת המשמעת (סעיפים 44-41 לפקודת הרופאים), והיא בעלת שיקול דעת רחב לענין הטלת סנקציה דוגמת נזיפה, התראה, או התלייה זמנית של הרישיון, כך שלא מתחייב, בהכרח, שרישיונו של הנאשם יישלל.

למותר לציין כי מקום בו הוועדה המקצועית מוצאת לנכון להשתמש בסנקציה מרחיקת לכת דוגמת שלילת רישיון, או הדחה מגילדה מקצועית, אם מצאה שעבירה פלילית עלולה להשפיע על כשירותו של אדם לעסוק במקצוע מסוים הטעון רישוי, הרי שממילא מדובר באינטרס ציבורי ראשון במעלה להרחיק את הנאשם מתחום עיסוקו (רע"פ 1240/19 עופר בר לוי נ' מדינת ישראל (24.3.19); רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל (21.10.19)).

על כך, בהקשר של עבירות אלימות במשפחה, עמד בית המשפט העליון ברע"פ 1454/21 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.21):

"בית משפט זה שב וקבע כי לא די בחשש אפשרי שהרשעה תפגע בעתיד המקצועי של נאשם כדי להצדיק ביטול הרשעתו, שהרי פגיעה זו היא תוצאה ישירה מהוכחת אשמו של אדם בהליך פלילי... תופעת האלימות במשפחה, הפוגעת קשות בתחושת הביטחון של בני המשפחה בכלל וקורבן האלימות בפרט, דורשת מדיניות ענישה מרתיעה, על מנת להביא למיגורה... לא נעלמה מעיניי דרך השיקום הארוכה שעבר המבקש ושעתיד עוד לעבור. ואולם, כידוע שיקולי שיקום אינם חזות הכל, ולצידם ניצבים שיקולי ענישה נוספים, ובכלל זה עקרון הגמול, ההרתעה וההגנה על שלום הציבור".

20.יצוין שבמקרה דנן עלה במפורש מעדותו של ד"ר ר', מנהלו הישיר של הנאשם בקופת חולים "מכבי", כי חוזה ההעסקה של הנאשם מתחדש מידי שנה, בכפוף לשיקול דעת קופת החולים ולהמלצה שלו עצמו, כשד"ר ר' העיד שהנאשם רופא מקצועי ומוערך מאוד (עמ' 126; עמ' 130):

"ש. בהינתן ההצטיינות שלו, בהינתן התועלת החברתית שלו והתרומה המשמעותית שלו לקופה שלכם ובהינתן העובדה שהוא עובד באריאל שלא כל אדם שש לעבוד שם כפי שאתה אמרת יכול להיות שהוא כן יאריך לו? למרות ההרשעה בעבירה שקרתה לפני המון-המון זמן?

ת. זה בכנות אני לא יכול לענות כי אין ספק שאני אנסה להיות סנגור, להגיד לך שאני אכתיב לרופא המחוזי את הזה, לאיש הכספים?

ש. מה תהיה ההמלצה שלך?

ת. ההמלצה שלי תהיה שכן, אחרת לא הייתי פה (עמ' 130 ש' 18-11).

21.עוד יש לציין שגם שרות המבחן שסיכם בתסקירו כי ניתן לשקול בחיוב סיום ההליך ללא הרשעה (עמ' 6), ציין שבמצב דברים זה לא תתאפשר הטלת מאסר מותנה כגבול עתידי. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח ההתרשמות לפיה בשיחות עם הנאשם והמתלוננת בנפרד עלה שמדובר בדינמיקה זוגית שממשיכה להיות טעונה ומורכבת, במסגרתה המתלוננת מוטרדת מהאפשרות שהנאשם יחזור ויפגע בה, והיא מרגישה מאוימת מפניו בהעדר צו הרחקה בתוקף או ענישה מותנית מרתיעה (עמ' 4). בנוסף, העריך שרות המבחן שנוכח העויינות ההדדית הקיימת ביניהם כיום, לצד העובדה שההליכים להשלמת הגירושין טרם הסתיימו (אז), לא ניתן לשלול התלקחות חוזרת של קונפליקט בי השניים, ויש חשיבות לענישה בעלת משמעות מיציבת גבול לעתיד (עמ' 5).

22.לאור האמור לעיל, לא ראיתי להימנע מהרשעת הנאשם בדין.

חריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום

23.בחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות מעלה שיש מקום במקרה זה לסטות ממתחם העונש ההולם, וזאת מטעמי שיקום. להלן תיסקרנה הנסיבות המצדיקות סטיה כאמור, והן תיסקרנה ביתר פירוט על מנת שתעמודנה לנגד עיני הוועדה שתתכנס בעניינו של הנאשם - ככל שתתכנס - ולנגד עיני הגורם המוסמך לחדש את חוזה ההעסקה של הנאשם בקופת חולים "מכבי":

א.הנאשם, בן 46, גרוש ואב לארבעה ילדים, עובד כרופא ילדים בקופת חולים ובאופן פרטי, בוגר תואר במדעי הרפואה בהצטיינות (2006), תואר דוקטור לרפואה ורישיון לעסוק ברפואה (2011), מומחה לרפואת ילדים (2017), נעדר כל עבר פלילי וניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין עד לביצוע העבירות בתיק דנן וגם לאחר מכן.

ב.הנאשם הודה בביצוע העבירות, נטל אחריות מלאה והביע חרטה מלאה וכנה.

ג.תסקיר שרות המבחן שהוגש בעניינו חיובי וממנו עולה שהנאשם אינו מאופיין בדפוסים שוליים או עבריינים, הוא בעל תפיסה עצמית נורמטיבית, בזמן שחלף מאז העבירות ערך תהליך התבוננות עצמית ביקורתית וכיום מצוי במערכת יחסים אחרת ויציבה, מזה כארבע שנים, גר כשנה וחצי עם בת זוגו וילדיה והם עתידים להינשא. בנסיבות אלה, פחת הסיכון להתנהגות אלימה מצדו.

ד.הנאשם פנה מיוזמתו ומשולב מזה מספר שנים בטיפול ייעודי פרטני, כאשר מחוות הדעת שהוגשה בעניינו, כמו גם ממכתבו של המטפל הפסיכותרפיסט האינטגרטיבי, מר תום הנדל, עולה שהוא עבר תהליך משמעותי בהקשר ליכולת לפתח אמפתיה מורכבת כלפי ילדיו וגרושתו, תוך שחרור מדפוסי קורבנות רגשית וריכוז עצמי ויצירת שיח פנימי בוגר ואחראי יותר. הוא מצוי בעמדה טיפולית מבוססת יותר, מכיר באחריותו, פועל על מנת שדפוסיו לא ישובו להתעורר ותרגל כלים לוויסות רגשי, שליטה עצמית אמפתיה וניהול קונפליקט. הנאשם עשה דרך טיפולית מרשימה ומסוכנותו נמצאת ברף התחתון להתנהגות תוקפנית ככלל, ומסוכנות להתנהגות כזו כלפי גרושתו בפרט.

ה.יש לזכור שהעבירות בוצעו בתוך מסגרת התא המשפחתי ואינן קשורות לתפקידו ולתפקודו של הנאשם כרופא. כמו כן, העבירות אינן נושאות אופי של קלון.

ו.העבירות בוצעו בשנים 2016 ו-2019, דהיינו לפני 9 ו-6 שנים, כך שמדובר בחלוף זמן משמעותי. הנאשם נעצר למשך 6 ימים בגין תיק זה והמעצר וההליך הפלילי שבא בעקבותיו היוו עבורו גורם מרתיע ומציב גבול.

ז.עיון באסופת המסמכים שהוגשה (נע/1) מעלה שאכן מדובר בנאשם שהוא רופא יוצא דופן במקצועיותו, ברגישותו, באחריותו, באכפתיות, בשרות שהוא מעניק למטופלים, "זן נדיר" כדברי אחת מכותבות התודה וההערכה, אשר לא אחת הביא לאבחנות מסובכות וחדות ולהצלת חיים ממש.

24.לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, וגוזר עליו את העונשים הבאים:

א.6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום שלא יעבור כל עבירת אלימות.

ב.פיצוי לנפגעת העבירה (ע"ת 1) בסך 1,000 ₪ לתשלום עד ליום 1.12.25.

ג.הנאשם יבצע 200 שעות של"צ כמומלץ על ידי שרות המבחן ובהסכמתו, וזאת בהתאם לתכנית שיכין שרות המבחן אותה יעביר לאישורי בתוך 30 יום.

ד.אני מעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה מהיום.

מובהר לנאשם שככל ולא יבצע את צו השל"צ או יפר את צו המבחן ולא יישמע להוראות שרות המבחן ונהליו יהיה מוסמך בית המשפט לשוב ולגזור את דינו מחדש.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ו, 20 אוקטובר 2025, במעמד ב"כ המאשימה, עו"ד שלומי רותם גרינבוים, הנאשם ובאת-כוחו.