תבור ואח' נ' ג'ינו

לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות הנתבע לדיון שהתקיים ביום 5.9.17 ולפיו חויבה לשלם לתובעים סך של 33,000 ₪ הכולל הוצאות משפט . עניינה של התובענה רכישת רכב שנעשתה במרמה ובחוסר תום לב.

ביום 23.1.18 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר וטען כי לא קיבל את ההודעה בדבר הקדמת הדיון ואת הזימון למועד החדש. כמו כן טוען הנתבע כי סיכויי ההגנה טובים נוכח העובדה כי בין הצדדים נחתם זיכרון דברים ובו צוין במפורש כי ברכב נשוא התביעה הוחלף לוח השעונים וכי הרכב נסע יותר והיה בבעלות מדינת ישראל.

הבקשה הועברה לתגובת התובע וזה עמד על דחייתה. לדבריו, הנתבע בחר שלא לקחת את דברי הדואר ואף עשה כל שניתן על מנת להתחמק מהתובעים. לטענת התובע חתימתו זויפה בזיכרון הדברים.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובה לה מצאתי כי דינה להתקבל מהנימוקים הבאים ובכפוף להפקדת הפקדה כספית.

אקדים ואומר שבעוד שההזמנה לדיון הומצאה לנתבע כדין, אין חובה לבטל את פסק הדין. עיון בתיק

בית המשפט מלמד כי הזמנה לדיון נשלחה שלוש פעמים ואולם בשני מקרים האישור חזר כ"לא נדרש"

משכך, אין עילה לביטול פסק הדין מכוח חובת הצדק ועל כן הביטול המבוקש הינו מתוקף שיקול

דעת בית המשפט במקרה זה על התובע להוכיח שני יסודות מצטברים :

א.סיבה טובה למחדלו כאשר בעניין זה יש לבחון את אי הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת.

ב.סיכויי הצלחה בתביעה אם יבוטל פסק הדין כאשר מבחן זה הוא המבחן העיקרי (ראה- בר"ע (מחוזי חיפה) 1835/07 יהודה לוי ואח' נ' מזיג דוד ([פורסם בנבו] פורסם ביום 5.11.2007).

במקרה זה שוכנעתי כי מחדלו של הנתבע נובע מתום לב או טעות כלשהי ואני סבורה כי התנהגותו של

לא נבעה מזלזול בהליך המשפטי .

באשר לסיכויי הגנתו של הנתבע. הרי שהנתבע מפנה לזיכרון הדברים החתום על ידי התובע אשר הוא

עצמו טוען כי חתימתו זויפה. לפיכך, מבלי לנקוט עמדה כלשהי באשר לקבלת התביעה הרי שיש

מקום לברר טענות הגנתו של הנתבע.