טספנס נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

1. ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל-אביב (להלן: "בית הדין") אשר דחה את הערר שהגיש המערער על הוראת שהייה שניתנה בעניינו, בהתאם לסעיף 32ד' לתיקון מס' 5 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תש"ד-1954 (להלן: "החוק"), המורה לו להתייצב במרכז השהייה "חולות" ביום 22.8.16 ולמשך 12 חודשים (להלן: "המרכז").

2.המערער, נתין אריתריאה ויליד 1982, הסתנן לישראל ביום 21.2.11, כך על פי הצהרתו. מאז שוהה הוא בישראל ברשות מכוח רישיון שניתן לו על פי סעיף 3(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. הרישיון חודש מעת לעת ועד ליום 13.6.16.

3. ביום 13.6.16 התייצב המערער במשרדי המשיב שם נמסר לו זימון לשימוע לשם בחינת עמידתו בתנאים ובקריטריונים לשם הפניה למרכז.

4. בתום הליך, במסגרתו התאפשר למערער לעבור בדיקות רפואיות נדרשות, לטענתו, מחמת מצבו, הוצאה הוראת השהייה – 7.8.16.

5. בערר שהגיש על ההחלטה בדבר הוראת השהייה, הציג המערער חוות דעת רפואית ראשונית בה צוין, כי עליו להמשיך בבירור מצבו על מנת לוודא האם הוא "אכן נשא של HBV. במידה וכן נהיר שהוא מהווה סכנה רפואית מיידית, והוא אינו יכול לשהות במתקן, כמו חולות. בתלות בעומס הנגיפי נשקול את הצורך בטיפול תרופתי"; וחוות דעת משלימה, לאחר הבירור, בה צוין, כי למערער "דלקת ויראלית, הפטיטיס B, HBV. נהיר שיש לטפל בזיהום זה. בהחלט יש סכנה להדבקה של הוירוס במיוחד בעת קיום יחסי מין או כל מגע עם נוזלי הגוף".

6. אל מול שתי חוות דעת אלו הונחה לפני בית הדין חוות דעתו של הגורם הרפואי במינהל הרפואה משרד הבריאות, ד"ר עדית סגל (להלן: "הגורם הרפואי המוסמך") לפיה אין מניעה רפואית לשהותו של המערער במרכז.

7. לאחר שבחן את טענות הצדדים, שהתמקדו במצבו הרפואי של המערער כמונע את שהייתו במרכז – דחה בית הדין את הערר תוך שהוא נותן משקל לעמדת הגורם הרפואי המוסמך כמי שמכירה "היטב את תנאי המחיה במתקן השהייה ואת אפשרויות הטיפול בעורר וחזקה עליו כי ער הוא לסיכונים, ככל ואלה קיימים להדבקתם של יתר השוהים במרכז במידה ויתייצב העורר במתקן".

מכאן הערעור.

8. בעיקרי הטיעון שבכתב הערעור ובטיעוניו בעל פה, חזר וטען המערער, באמצעות בא כוחו, כי עמדת הגורם המוסמך הרפואי אינה בגדר חוות דעת ואין בה כדי להוות משקל נגד לחוות הדעת שהגיש מטעמו בוודאי שעה שניתנה ללא בדיקה של המערער ועל סמך מסמכים בלבד. במצב דברים זה "ישנו סיכוי של ממש כי המחלה הנגיפית המדבקת אותה הוא נושא תדביק את דרי ובאי המתקן, ורק מטעם זה בלבד מתבקש בית המשפט הנכבד לבטל את הוראת השהייה".

המשיב, באמצעות באי כוחו, תמך בפסק דינו של בית הדין. לטעמו, אין כל חובה לבדוק את המערער לשם מתן חוות דעת בדבר מניעות רפואית, כזו או אחרת, לשהייתו במרכז ודי בחוות דעתו של הגורם הרפואי המוסמך לעניין זה. משזו ניתנה, בחן בית הדין את מכלול הנתונים שהיו לפניו והגיע למסקנה, הנכונה בנסיבות העניין, לדחות את הערר.

דיון והכרעה