אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ר.ת. נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח

ר.ת. נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח

תאריך פרסום : 06/08/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
171942-09
30/07/2017
בפני השופט:
שי משה מזרחי

- נגד -
תובע:
ר' ת'
עו"ד קולקר
נתבעת:
המאגר בע"מ - חברה לבטוח
עו"ד ברטוב
פסק דין
 

 

גדר המחלוקת:

  1. האם הוכיח התובע את התאונה הנטענת על ידו?

  2. במידה והוכיח, מהם נזקיו של התובע בגינה?

     

    אלה שתי השאלות העיקריות העומדות במרכז פסק הדין.

     

    אירוע התאונה:

  3. ביום 16.6.2009 הגיש התובע, חוקר פרטי במקצועו, יליד 1954, כתב תביעה ובמסגרתו טען כי ביום 26.8.2007 בשעה 10:45 או בסמוך לכך "עת נהג עלה התובע על הקטנוע, החליק התובע ונפגע בפלג גופו השמאלי" (כך במקור). הנתבעת הכחישה נמרצות את התאונה בכתב ההגנה וטענה לחילופין כי אין המדובר בתאונת דרכים, גם אם יוכחו נסיבותיה.

  4. ביום 15.5.2011 ביקש התובע לתקן את כתב התביעה ובא כוחו טען כי "בעת שהח"מ קיבל מהתובע את עובדות תצהירו והעלה אותן על הכתב, התברר כי הניסוח של סעיף 3 לכתב התביעה אינו מדויק כל צורכו, ועלול להעלות מחלוקות אודות מרחב הטיעון על פי כתבי הטענות." עוד נכתב כי "כתב התביעה המקורי נוסח לפי השפה והמונחים השגורים בפי התובע, ונוצר חשש שאלו עומדים בסתירה לשימוש שעושים משפטנים במונח 'עלייה לרכב' לפי החוק".

    האמת ניתנת להיאמר כבר עתה, כי לא ירדתי לסוף נימוקיו של התובע.

     

    התובע צירף תצהיר מפורט ומפאת חשיבותו אביא את האמור בו במלואו:

    תמונה 2

    תמונה 3

  5. כתב התביעה תוקן לימים ונכתב בו כי "לאחר שהתובע עלה על הקטנוע, החליק התובע ונפגע בפלג גופו השמאלי".

  6. בדו"ח מד"א מיום האירוע נכתב כי התובע "נפל מאופנוע עומד".

  7. במכתב השחרור ממרכז רופאי ע"ש "רבין" מיום 27.8.2007 נכתב כי ביום קבלתו "לדבריו בזמן העבודה חבלה סיבובית ברך שמאל בירידה מאופנוע".

  8. בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי מיום 28.10.2007 כתב התובע כי "בזמן עליה על האופנוע החלקתי על רגל שמאל. אציין כי בדוח מד"א נרשם בזמן ירידה מהאופנוע, בפועל זה היה בזמן עליה על האופנוע".

     

     

     

  9. במכתבו לפקידת התביעות במוסד לביטוח לאומי כתב התובע ביום 20.11.2007 כך:

    "קמתי ממקומי ופניתי למקום החניה. הגעתי לאופנוע ובזמן שעליתי עליו החלקתי על רגל שמאל...נפלתי על הכביש ולא יכולתי לזוז יותר ממקומי. במקום היו מאיר וכן פקידת המפעל בחורה בשם אורלי ועוד מספר אנשים".

  10. בתצהיר עדותו הראשית חזר על עיקרי תצהירו בבקשה לתיקון כתב התביעה. התובע הוסיף כי בעודו על הקרקע ראה שני אנשים בקרבתו: אדם בשם מאיר ומזכירת המפעל אורלי. התובע הכביר לספר כי נדרשו אנשים "לשלוף" אותו מפני שרגלו השמאלית היתה "ממש מתחת לאופנוע". התובע הסביר כי מאז התאונה עזבו השניים את העבודה במפעל והוא התקשה באיתורם. למזלו הצליח בסופו של יום לפגוש את מאיר (חלפון) אולם האחרון לא ראה מה קדם לנפילה אם כי זכר את היותו של התובע שרוע על הקרקע ליד האופנוע. מר חלפון חתם על הצהרה. גם עם הגברת אורלי (סחייק) הצליח התובע ליצור קשר ואת שיחת השניים הקליט. לימים חתמה אורלי גם על תצהיר.

    התובע הצהיר עוד כי בעודו באמבולנס שמע את אחד מאנשי הצוות מקריא את שכותב ("נפל בעת ירידה מאופנוע") ועל כן העיר התובע כי אין זה נכון שנפל בזמן ירידה מאופנוע כי אם "שנפלתי מאופנוע".

  11. בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי ישב עם עורכת דין ממשרדו של בא כוחו וסיפר את השתלשלות העניינים "ועל סמך מה שסיפרתי, על סמך המסמכים שהגשתי, על סמך זה הוגשה התביעה". עוד הסביר כי בעודו כאוב כתוצאה מהתאונה "הדבר האחרון שחשוב לי...זה ללכת ולתת לו (לפאראמדיק- שמ.מ.) הסברים". התובע עמד על דעתו שמר חלפון לא ראה את התאונה אלא כי הגיע והרים אותו. על התאונה שב והסביר:

    "הלכתי לאופנוע, אפילו לא לקחתי את הקסדה, לקחתי את המפתחות, הכנסתי אותם ב'סוויטש', עליתי על האופנוע, ניסיתי להזיז אותו מהדורגלים. אני לא יודע מאיזו סיבה, נפלתי על הרצפה...אני נפלתי, והרגל נכנסה מתחת לאופנוע...האופנוע לא נפל עלי".

     

     

     

     

     

     

     

    תמונה מס' 7 בתיק מוצגיו של התובע מתארת את מצבו של התובע לפני שנפל:

    תמונה 4

    המשיך התובע ותיאר את אירוע התאונה:

    "האופנוע עומד, ברגע שאני מוציא את המפתח, הכידון ננעל. אני לא יכול להזיז את האופנוע, אם הכידון הוא לא משוחרר. אני מגיע לאופנוע, אני משחרר עם המפתח את הדורגלים, אני רואה שהכידון משוחרר. אני, כמו שאת רואה, פוזיציה 7...אני מטה את הגוף שלי קדימה ואחורה, ואז אני נותן תנופה לאופנוע כדי לשחרר את הדורגלים. בפוזיציה הזו של הניסיון לשחרר, זה השלב שבו החלקתי".

    התובע הסביר כי נפל לצד ימין של האופנוע. "ההערכה שלי, הרגליים החליקו, ואיבדתי את האחיזה עם הקרקע, ונפלתי... להערכה שלי, תוך כדי הדחיפה, הרגל שלי איבדה את האחיזה עם הקרקע, השריר הזה נקרע, ואני נפלתי על הרצפה".

    לשאלת בית המשפט השיב התובע נחרצות כי "רגל ימין מתחת לאופנוע...נפלתי ימינה עם רגל ימין מתחת לאופנוע". למקרא התצהיר הקובע כי רגלו השמאלית נקלעה אל מתחת לאופנוע, ביקש התובע לתקן וקבע כי "אני נפלתי על צד ימין...לפי דעתי הרגל ימין הייתה מתחת לאופנוע, אבל אני כולי שכבתי ליד האופנוע".

  12. הגברת סחייק חתמה על תצהיר באוגוסט 2014 ובו היא כותבת כי ביום האירוע הייתה בדרכה לחדר האוכל. "ראיתי את ר.ת. שהכרתי כמזכירת המנכ"ל יושב על האופנוע שלו. לא ייחסתי לזה כל משקל, ולפתע ראיתי שהוא נופל ארצה וצועק מכאבים. הרגל נשארה מתחת לאופנוע".

  13. מתמליל השיחה בין התובע לבין הגברת סחייק מיום 14.8.2014 עולים הפרטים הבאים: "אני זוכרת שהיית באופנוע ונפלת, אני לא זוכרת בדיוק...שהיית באופנוע ופתאם כזה נפלת...אני זוכרת שזה היה כמו כאילו התעלפת או משהו כזה...אני זוכרת שראיתי שפתאום אתה עם הראש כזה למטה ונופל". לשאלת התובע אם זוכרת שראתה אותו כשעלה על האופנוע או כשהזיז אותו, השיבה העדה כי היא אינה זוכרת זאת אלא זוכרת ש"רק ראיתי אותך יושב על האופנוע ופתאום נפלת ממנו...וגם לא היית בנסיעה, אתה היית בישיבה...דיברת עם מישהו או לא יודעת מה ופתאום זה קרה לך, כאילו התעלפת".

  14. הגברת סחייק שוחחה גם עם חוקר הנתבעת בשנת 2009 וכך אמרה לו " אני כשאני באתי ראיתי אותו כבר במצב של נפילה על מאיר. זהו, הוא נפל על מאיר בדיוק". לשאלת החוקר ממה נפל התובע השיבה העדה כי היא אינה יודעת "אני לא ראיתי. אני לא ראיתי ממה. אני לא יודעת אם הוא קיבל מכה או, אני לא יודעת מה, מה היה. אני גם לא כל כך זוכרת מה היה, אבל מה שאני זוכרת שראיתי אותו נופל על, על מאיר ומאיר השכיב אותו על הרצפה...זה לא שהוא נפל בהליכה או בריצה. הוא פשוט עמד. הוא היה בעמידה. אני לא יודעת מה, מה קרה לו, אבל הוא היה בעמידה. אני כבר לא זוכרת מה, מה בדיוק היה, אבל זה לא היה משהו שהוא היה בתנועה". לשאלת החוקר לגורם הנפילה הסבירה העדה כי "הוא עמד ליד האופנוע שלו, הוא בדיוק בא לעלות לאופנוע ואז זה קרה לו...הוא היה בדיוק בדרך לאופנוע...ממש ליד האופנוע זה קרה לו. אבל הוא לא היה על האופנוע או שנפל ממשהו...זה מה שאני זוכרת...לא, הוא לא היה על האופנוע...ראיתי שהוא ממש עומד ליפול על מאיר, מאיר תפס אותו ואז השכיב אותו על הרצפה...הוא עמד ליד האופנוע...אני ראיתי אותו כבר ממש כמעט בידיים של מאיר ...מבחינתי הוא לא עלה לאופנוע". לשאלת החוקר העריכה העדה כי התובע היה כחצי מטר מהאופנוע וענתה בשלילה לשאלת החוקר אם התובע בא במגע עם האופנוע.

  15. בחקירתה הנגדית של הגברת סחייק בינואר 2017 עמדה העדה על דעתה כי היא זוכרת היטב את יום התאונה. העדה הסבירה כי היא לא ראתה "בוודאות" מה שקרה "את כל התמונה".

    ""כשאני באתי, ראיתי בן אדם שנופל, כי הוא היה על יד האופנוע, כי הוא נפל מהאופנוע, זה לא אומר שהוא נפל (מ)איזה סולם. הייתי צריכה כנראה לפרט בצורה, קצת ברזולוציה יותר גבוהה לפרט את הפרטים האלו, שהוא לא נפל מאיזה מקום, או משהו כזה, כי בסך הכול זה מחסן, ויש שם ברזלים. הוא היה צמוד לאופנוע שלו. אני לא יודעת אם זה היה חצי מטר, או 20 ס"מ, הוא פשוט נפל".

     

     

     

     

    לשאלת בית המשפט הכבירה העדה לספר את שראתה לטענתה:

    "אני יצאתי לכיוון חדר האוכל, כי זה היה בשעה שצריכים ללכת לאכול, זה היה בין 13:00 ל-13:30, יצאתי לכיוון חדר האוכל. באמצע המחסן היה ר'. זה לא היה מחסן, זו הייתה כזו רחבה, היה ר' עם אופנוע. לא זוכרת בדיוק אם הוא ישב, מה שראיתי, ראיתי שהוא נופל. אני לא יודעת אם הוא נפל ממשהו. זה מה שאני זוכרת כרגע. על מה שהיה בעבר, אני באמת, כששחזרתי את זה, כי הייתי צריכה לזכור את זה, אז ממש נכנסתי למחשבות, להיזכר מה היה.

    כשהוא היה על הרצפה, הוא התחיל לצרוח. אני נכנסתי למשרד, קראתי למנהל שלי, כי אני נבהלתי. הוא אמר לי, תזמיני לו מהר אמבולנס. הזמנתי אמבולנס, בזמן הזה כבר הייתה התקהלות, חזרתי, וזהו, ולא התקרבתי. זה מה שאני זוכרת".

     

    "כב' השופט:1ג'(לתצהיר עדותה), "ראיתי את ר.ת., שהכרתי כמזכירת המנכ"ל, יושב על האופנוע שלו". ראית, או לא ראית אותו יושב על האופנוע שלו?

    ת:אני לא זוכרת אם ראיתי אותו לפני שאני הגעתי לחדר אוכל, כי אני כל הזמן יוצאת מהמחסן. אני באמת לא זוכרת את הקטע הזה, כי אני הייתי הרבה פעמים יוצאת החוצה. כל הזמן הייתי יוצאת החוצה, כי הייתה לי שם תכנית שהייתי צריכה להגיע אליהם. אני ראיתי עוד לפני זה, אבל כרגע אני לא זוכרת בדיוק, אם הוא ישב באותו רגע, ונפל, או שבדיוק הוא נפל. אני זוכרת שאף אחד לא היה כבר קרוב אלי, אולי מאיר באמת. במעורפל אני זוכרת שאולי מאיר היה שם, שעכשיו כששמעתי את ההקלטה.

    אבל אני זוכרת שהוא נפל, או בדיוק שראיתי אותו איך שהוא נפל, והוא התחיל לצרוח. זה הדבר היחיד שאני זוכרת. אבל הוא היה ממש צמוד לאופנוע, יכול להיות שהוא כן ישב, יכול להיות שהוא בדיוק נפל מהאופנוע, אבל לדעתי, ואם אני משחזרת את זה עכשיו, כשאני קצת יותר צלולה, ואני עברתי את כל הלידות, ואת כל העניינים, אז כן, הוא כן ישב על האופנוע, והוא נפל מהאופנוע. כשהוא נפל מהאופנוע, אני בדיוק באתי, זה היה מאוד צמוד".

    "אני זוכרת שהוא נפל מהאופנוע. לא יודעת אם הוא ישב באופנוע, או שהוא עמד ליד האופנוע, אני לא זוכרת את הקטע הזה ספציפית".

  16. במכתבו של מר חלפון משנת 2014 כתב בכתב יד כי "עד כמה שזכור לי מהמקרה, ראיתי את ר' שוכב ליד האופנוע שלו בחצר המפעל ומיד באתי לעזרתו. אני לא ראיתי בדיוק כיצד הוא נפל. רק ראיתי שהוא שוכב ליד האופנוע על הכורכר...אני לא זוכר באיזה צד של האופנוע ראיתי אותו שוכב".

     

    הוכחת התאונה- דיון והכרעה:

  17. ניסיון החיים המשפטי והכללי מלמד שתאונות עשויות להתרחש בשלל סיטואציות שונות ומשונות שאיש לא העלה על דעתו שיכול ויקרו. לדידי בסופו של יום לשכל הישר ולניסיון החיים מקום בלתי מבוטל בהכרה בהיתכנותה של התאונה ו/או של תוצאותיה.

  18. לאחר ששמעתי את שלל העדויות לעניין נסיבות התאונה ועיינתי בראיות שצורפו, מצאתי לקבל את גרסתו של התובע לאירוע התאונה, גם אם לא על בסיס כל הראיות שעליהן תמך אותה.

  19. ראשית, אינני מקבל את עדותה של הגברת סחייק. הראיות מעלות כי היא כלל לא נכחה בעת האירוע אלא הגיע לאחר שהתובע כבר שכב על הארץ וטופל על ידי מר חלפון. ממכתבו של מר חלפון עולה כי הוא הבחין בתובע שכוב על הארץ וחש לעזרתו. את התאונה עצמה לא ראה. מעדותה של הגברת סחייק לפני חוקר הנתבעת משנת 2009, הזמן הקרוב ביותר לאירוע התאונה, עולה כי הגיעה לזירת התאונה לאחר מר חלפון (שלא נכח בעצמו בעת התאונה). מכאן כי לא יכלה לראות את אירוע התאונה ועל כן כל גרסתה לאירוע התאונה, הן בשנת 2009 (וממנה עולה ממילא כי לא ראתה את התאונה), הן בשנת 2014 והן לעת חקירתה בבית המשפט אינה אלא גרסה מופרכת, שנועדה כל כולה לרצות את התובע. מעדותה עולה ברורות כי היא אינה זוכרת את פרטי האירוע וכי כל ביסוס עובדתי על עדותה לא יהיה יותר מאשר כמשענת קנה רצוץ.

  20. עדותו של התובע והראיות הסמוכות לתאונה מקובלות עלי. מעדותו, אותה אני מקבל, עולה כי ניגש לאופנוע, אשר חנה על משטח כורכר, על מנת להזיזו ממקומו. התובע עלה לאופנוע, שיחרר את הכידון וביקש לשחרר את דורגלי האופנוע, אולם אז החליקו רגליו, בברכו השמאלית אירעה חבלה סיבובית והוא נפל לצדו הימני של האופנוע. רגלו הימנית, ככל הנראה, נכנסה תחת האופנוע והגם שטען לאורך כל ההליך כי הייתה זו רגלו השמאלית, לא מצאתי לייחס לטעות זו משקל של ממש שיכול להביא לדחיית הגרסה. גרסה זו גם נתמכת בדוח מד"א וגיליון בית החולים הסמוכים לאירוע התאונה, וגם אם נרשמו בהם תיאורים כאלה ואחרים, אין בהם כדי לאיין את גרסתו של התובע אשר בבסיסה נותרה אחידה ואיתנה.

  21. מכאן אני קובע כי התובע הוכיח את אירוע התאונה וזו נחשבת כ"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

     

     

     

    הנזק:

    הנכות הזמנית והצמיתה:

  22. התובע בחר למצות את זכויותיו במסגרת המוסד לביטוח לאומי ועל כן הנכות שנקבעה לתובע על ידי הוועדה הרפואית שליד המל"ל היא המחייבת. במסגרת הוועדה הרפואית הועמדה נכותו הצמיתה של התובע על שיעור של 10% מיום 1.9.2008, בגין הפגיעה בברך שמאל ("מצב לאחר תפירה שריר 4 ראשי משמאל").

    נכותו הזמנית הועמדה על שיעורים כדלקמן:

    100% עד 27.11.2007.

    70% עד 31.12.2007.

    40% עד 31.3.2008.

    20% עד ליום 31.8.2008.

    לא הופעלה תקנה 15 ונקבע כי התובע "יכול לחזור לעבודתו הקודמת".

    כאן המקום לציין כי בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה שהגיש התובע בחודש נובמבר 2007 לא העלה התובע כל טענה בתחום הנפש והדבר אף לא עלה ולו ברמז במהלך הוועדות הרפואיות לפניהן עמד התובע (אחרונה מיום 21.9.2008).

  23. התובע צירף שלל תעודות מחלה לנפגע בעבודה ומהן עולה כי רופאיו מצאו לנכון לקבוע כי הוא אינו כשיר לעבודה החל מיום התאונה ועד 30.4.2008. החל מיום 1.5.2008 הגביל רופא תעסוקתי את התובע לעבודה בחצי משרה בלבד "בתפקידו הנוכחי" זאת עד ליום 31.8.2008. ביום 14.9.2008 קבע אותו רופא כי התובע אינו כשיר לביצוע מעקבים בעזרת אופנוע או לעבודה הכרוכה בהליכה מרובה זאת עד ליום 14.11.2008.

  24. עוד עולה כי התובע עבר מספר לא מבוטל של טיפולי פיזיותרפיה החל מחודש אוקטובר 2007 ועד חודש מאי 2008.

  25. התובע טוען כי משך 4 חודשים גר אצל חברתו לעת התאונה, בעקבות הפגיעה בברך והיא שסעדה אותו משך כל אותה תקופה (לא זומנה לעדות). במשך שלושה שבועות חופפים סעדה אותו גם אמו נוכח נסיעתה של החברה לחו"ל. מתצהירו עולה כי מיצה עד תום את חופשות המחלה (בחקירתו הנגדית קבע כי מדובר ב-14 חודשים) וההגבלות שהוטלו עליו ועשה כל שניתן לחזור לתפקוד. התובע טוען כי חזר לרכוב על אופנוע בעבור שנתיים מיום התאונה "אולם רק לנסיעות מנהלתיות". עוד עולה מחקירתו הנגדית כי במהלך חופשת המחלה שנפסקה לו קיבל תגמולי מביטוח לאומי ומהביטוח הפרטי.

  26. לאחר שעיינתי בשלל המסמכים והראיות נחה דעתי לקבוע כי התובע היה מצוי באי כושר מלא לעבודה החל מיום התאונה ועד סוף חודש אפריל 2008. אכן, המל"ל פסק לתובע אחוזי נכות ניכרים עד תום חודש מרץ 2008 והרופא התעסוקתי הגבילו לעבודה עד תום חודש אפריל. ניכר מהמסמכים הרפואיים כי התובע היה מנוע מעבודה כל אותה תקופה וכך אני קובע. החל מחודש מאי 2008 יכול היה התובע לחזור לעבודה, גם אם מצומצמת. לא ניתן להתעלם מקביעת הוועדה הרפואית מחודש ספטמבר 2008 כי התובע כבר אז יכול היה לחזור לעבודתו, ולא נרשמו כל מגבלות.

     

    נכותו התפקודית של התובע:

  27. בפתח הדיון על נכותו התפקודית של התובע, לא למותר לציין כי התובע חווה תאנ"ד נוספת ביום 7.4.2010 בעודו רוכב על אופנוע. בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט כתב בא כוחו כי "התובע תפקד היטב בעבודתו כחוקר פרטי ובשאר תחומי החיים". על טענה זו חזר התובע בתצהיר שהוגש לבית המשפט ביום 6.10.2015, כשנה וחודשיים לאחר שהגיש כאן את תצהיר עדותו הראשית. בחקירתו הנגדית נדרש התובע להתייחס לתביעה שהוגשה בהרצליה והשיב כי :

    "את מסלפת, את מערבבת בין שתי התביעות. 'לתפקד היטב' זה שאני יכול לנסוע לחו"ל ולפקח על העבודה. לא כתוב פה, שאני עוקב, ושאני רוכב על אופנוע, ואני עושה מעקבים עם האופנוע. תפקד, נכון לאותו זמן, זה היה התפקוד שלי, עד היום".

  28. התובע טוען בתצהירו כי איננו "איש משרד" וכי לשם ביצוע עבודות משרדיות הוא מעסיק מאז ומעולם שכיר אשר עושה את העבודה מביתו (סעיף 38 לתצהיר). עוד טוען התובע כי מאז התאונה הוא נמנע ממעקבים רכובים על אופנוע מחשש שלא יוכל לעמוד בהם עקב מגבלתו. על כן שכר את שירותיו של חוקר פרטי בשם אורי סבר. התובע טוען כי הוא מוגבל בהליכה, עליה במדרגות, דילוג על מכשולים והגם שחזר לרכוב על אופנוע "זו איננה אותה רכיבה".

  29. בחקירתו הנגדית עמד התובע על כי עד היום הוא מתקשה במעקבים, אפילו עם מכונית. התובע הסביר כי היום הוא "מפקח" על חוקרים כשצריך להוציאם אל השטח ואין הוא משמש יותר כ"עוקב מהמניין".

  30. התקשיתי לקבל את טענות התובע לנכות תפקודית גבוהה מזו הרפואית. אכן, נכותו נפסקה לפי סעיף נכות המדבר על השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות ורופאי הוועדה מצאו דלדול שרירים קל והגבלה קלה בתנועות הברך בהשוואה לזו המקבילה. ועם זאת לא התרשמתי כי נכותו של התובע מגבילה אותו הגבלה של ממש. התובע חזר לרכוב על אופנוע לאחר התאונה נשוא כתב התביעה ואף נחבל בתאנ"ד בשנת 2010 בעודו רכוב על אופנוע שלא במסגרת עבודתו. התובע אישר כי הוא רוכב על אופנוע (אם כי רק לצרכים מנהלתיים) אלא שדווקא הוצאות האופנוע לשנת 2010 דומות להפליא להוצאות האופנוע קודם התאונה ובשנת התאונה (ראה בהמשך). מעדותו של מר סביר עולה כי השירותים שנתן לתובע לאחר התאונה פסקו זה מכבר (עד כי לא זכר תקופה מדויקת ואמד אותה ב-3-4 שנים, עמ' 15-16 לפרוטוקול) וכיום כבר אינו מעניק לו שירותים. כך גם לא ידע לספר על מגבלותיו של התובע נכון להיום.

  31. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 10%, כנכותו הרפואית.

     

    הפסדי הכנסה לעבר:

  32. ראיות למכביר צירף התובע להוכחת נזקיו הנטענים, אולם נשאלת השאלה מה משקלן ומה ניתן להפיק מהן. החל בתצהירו של מר סבר, עבור דרך חוות דעתו של מר דוד גולדשטיין (יועץ מס לתובע) וכלה בתיק עב כרס המכיל עשרות מסמכים על הכנסתו של התובע. אסקור בקצרה את הראיות קודם דיון והכרעה בהן.

  33. בחוות דעתו, נסמך מר גולדשטיין (להלן: "המומחה") על כרטסת הנה"ח של התובע לשנים 2007-2012 ועל דוחותיו השנתיים שהוגשו לפקיד השומה לאותה תקופה. לדעתו של המומחה ועל פי קווי ההנחיה של רשות המיסים, "ניתן לראות בברור שבעקבות התאונה השימוש בחוקרים-קבלני משנה עלה על הנורמה המקובלת תוך שאיפה להביא לעליה בהכנסה כפי שהייתה טרם התאונה". לדעתו של המומחה היחס הגבוה בין מחזור העסקאות לתשלום לקבלני משנה, מגלם למעשה הפסד רעיוני שהיה לתובע כתוצאה מתלותו בחוקרים/קבלני משנה, מעבר למקובל ובשל תנאי השוק, ולא יכול היה לגבות את מלוא העלות מהלקוחות וספג את ההפרש. המומחה צירף טבלה ועל פי עלה התשלום לקבלני משנה בשנת 2008 בהשוואה לשנת 2007 ב 5,000 ₪, בשנת 2009 ב 65,000 ₪, בשנת 2010 ב 217,000 ₪, בשנת 2011 ב 103,000 ₪ ובשנת 2012 ב 142,000 ₪.

    כבר עתה ניתן לציין כי תחשיבו של המומחה החל בשנת התאונה (כאשר התאונה אירעה באוגוסט אותה שנה) ולא ניתן כל מדד להשוואה לשנים שקדמו לשנת התאונה, וכבר מן הטעם הזה ניכר בה קושי לא מבוטל כמדד השוואתי.

    תמהתי מדוע כמנהל החשבונות של התובע לא צירף העד ראיות על הכנסתו של התובע עד התאונה באותה שנה ומיום התאונה ועד סוף שנת 2007, ולו כנקודת מוצא.

    בחקירתו הנגדית לא ידע העד לומר באיזו שנה פורסמו הנחיות רשויות המס עליהן נסמך. העד הוסיף כי הנחיות אלה נועדו לבדוק כל ענף וענף במשק מבחינת סבירות ההכנסה התוצאתית. עוד הוסיף כי חרף הסטייה הניכרת של דוחות התובע מההנחיות, לא נדרש מס הכנסה לבדיקת דיווחיו עד עצם היום הזה. העד הסביר כי לא נדרש לצירוף בסיס הנתונים עליו כתב את חוות הדעת ועל כן לא צירף את דוחות השומה של התובע וכיוב' מסמכים. עוד הסביר כי נתבקש לסקור את הכנסותיו והוצאותיו של התובע החל משנת התאונה.

    לאחר שהוצג לפניו דוח השומה של התובע לשנת 2006 הסכים העד כי יחס המחזור של התובע לאותה תקופה בראי קבלני המשנה עמד על כ-40% (כבשנת 2008, 2010, 2012).

    בהשוואה למר סבר, אשר גם בעניינו הגיש סקירה, סבר העד כי רוב השנים הנסקרות לא הצביעו על חריגה כזו או אחרת מהנחיות רשות המיסים למעט שנה אחת, כאשר חריגה של 10% אינה נחשבת כסטייה לפי הרשויות. העד הסביר כי את ההשוואה ערך לא רק על פי הנחיות רשות המיסים אלא ובעיקר ביחס לשנת 2007 בה היחס היה נמוך ועמד על 21.66%.

    העד אישר כי לא בדק את שנת 2007 בראי העובדה שהתובע לא עבד במהלכה מאז התאונה אלא רק גבה חובות.

    כאמור לעיל, קושי ניכר יש בקבלת חוות דעתו של העד כאשר הוא אינו מציג מדדי השוואה של התובע מחד גיסא, ומאידך גיסא מציג מדד השוואתי של עמיתו לחקירות אשר אינו עוסק בחקירות חו"ל, למשל, ונתוני הפתיחה שלו שונים משל התובע. כמוסבר להלן, אין באמור בחוות הדעת כדי לשכנע שהתובע ספג הפסדים בגובה הנטען על ידו.

  34. נתונים נוספים מן הראיות שצורפו:

    שכר רבע שנתי קודם לתאונה: 36,036 ₪.

    שומה לשנת 2006: 88,000 ₪.

    שומה לשנת 2007: 183,000 ₪.

    שומה לשנת 2008: 29,000 ₪.

    שומה לשנת 2009: 92,000 ₪.

    שומה לשנת 2010: 108,000 ₪.

  35. למרבה הצער לא השכיל התובע לצרף לשלל ראיותיו הוכחות על הכנסתו קודם התאונה. הייתה זו הנתבעת אשר צירפה נתונים לשנת 2006, אולם כמדד השוואתי קשה עד מאד להסתמך על שנה אחת, כפי שקשה לסמוך ידיים על טענת התובע כי דווקא שנת 2007 היטיבה עמו עד למאד. זאת ועוד וכאמור לעיל, חוות הדעת שצורפה לאקונית וקשה להסיק ממנה נתונים. צירוף תיקו של התובע לשנת המס 2010 כך שבית המשפט יידרש לעשיית המלאכה אינה מקובלת, והגם שעברתי על שלל המסמכים והוצאתי מהם את הנדרש, הנטל הינו על התובע להוכחת הפסדיו.

  36. התובע לא הוכיח שגבה רק חובות לאחר התאונה כטענתו (שהרי לא צורפו ספריו לאותה שנה), התובע לא הוכיח כי השכרת שירותיהם של קבלני משנה עלתה משמעותית בשנת התאונה ובשנת 2008 (הבדל של 5,000 ₪ בין השנים הינו של מה בכך. זאת ועוד, אם בשנת התאונה שכר את שירותיהם של קבלני משנה עד לתום חודש אוגוסט בסך 101,000 ₪, הייתי מצפה כי עלות השכרתם לשנת 2008 תעלה הרבה יותר, אולם זו עלתה רק בחמישה אחוז בקרוב ורק בשנת 2009 ניכרת עליה אותה ניתן להסביר בהרחבת עבודתו של התובע לחו"ל. מכל מקום לא הוכח מה הייתה עלות השכרתם של השירותים קודם התאונה ואחריה). התובע, כאמור, הרחיב את עסקיו לחו"ל כבר בשנת 2009 ובשנת 2010 שכר את שירותיהם של קבלני משנה בחו"ל בסך של 258,000 ₪ ולא מצאתי לקבוע כל קשר סיבתי בין השכרה זו למגבלתו של התובע. הרחבה זו דווקא מעידה על הרחבת עסקיו של התובע וכושרו.

  37. המדד הנכון והאובייקטיבי ביותר לסמוך את ידיו עליו הינו דיווחיו של התובע למל"ל וקביעתו של האחרון את הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע קודם התאונה. לפי נתון זה עמדה הכנסתו הרבע שנתית של התובע על סך של 36,000 ₪ ובממוצע חודשי: 12,000 ₪. בהצמדה להיום וניכוי מ"ה עומד סכום זה על 12,750 ₪ נטו.

  38. קבעתי את אי כושרו המלא של התובע לשמונה חודשים ומכאן כי הפסדיו עומדים על סך של 102,000 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 117,000 ₪. אציין כי סכום זה אל מול דוחות השומה של התובע (ושנת התאונה היטיבה עם התובע) נראה בהחלט סביר בראי חסרונן של הראיות.

  39. מאז תום אי הכושר ועד היום חלפו 9 שנים וארבעה חודשים בקרוב. ראיות על שבע השנים האחרונות איין ואם תמצי לומר כי תצהירו של התובע הוגש בשנת 2014, אשאל אני היכן ראיותיו לשנים 2011-2014 לכל הפחות. דבר לא הוגש.

  40. על כן ובראי נכותו התפקודית של התובע מצאתי לנכון לפסוק לו סכום גלובאלי מאז תום אי הכושר ועד היום המשקף את נכותו הקלה מחד גיסא ואת התפתחות עסקיו מאידך גיסא. אני אומד הפסדיו לתקופה זו בסך כולל של 70,000 ₪.

     

     

    הפסדי הכנסה לעתיד:

  41. התובע כיום בן 63 (יליד דצמבר 1954) וכעצמאי יש לחשב הפסדיו לתקופה של 7 שנים מלאות נוספות ועוד חמישה חודשים (עד שיגיע לגיל 70 בדצמבר 2024). התובע טען בחצי פה כי יש לחשב את הפסדיו עד גיל 75 אולם דבר לא הוכח.

  42. אשר על כן אני קובע כי הפסדיו של התובע בראש נזק זה עומדים על סך כולל של 107,000 ₪.

     

    עזרה לעבר ולעתיד:

  43. דבר לא הוכח למעט עדותו של התובע. עזרת חברתו ו/או אימו לא עלו על הסביר לדעתי ועל כן לא מצאתי לפסוק בראש נזק זה דבר לעבר.

  44. נכותו של התובע קלה. המדובר בתאנ"ע ובראי גילו של התובע ומעמדו כרווק, ברי כי יזדקק מפעם לפעם לעזרה שאינה מכוסה על ידי המל"ל ושאותה אני אומד בסך של 15,000 ₪.

     

    ניידות לעבר ולעתיד:

  45. התובע הוכיח כי הוא נייד. לא התרשמתי מקושי עכשווי בניידות. בכל הנוגע לעבר, היה על התובע לפנות למל"ל בדרישה להחזר הוצאותיו ומשלא עשה כן אין לו לבוא בטרוניה לנתבעת על אוזלת ידו בנדון.

     

    הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:

  46. התובע טוען כי בעקבות התאונה נזדקק לטיפולים בתחום הנפש. על כך צירף קבלות אולם לא עתר להבאת ראיות לסתור, אין ולו ברמז דבר בתחום הנפשי בוועדות הרפואיות לפניהן הופיע התובע ולא ניתן הלקים קשר סיבתי בין טענותיו אלה לבין התאונה נשוא כתב התביעה.

  47. ממילא כל הוצאות הרפואיות נכללות בחובת ביטוח לאומי להחזר לפי סעיפים 81-96 לחוק הביטוח הלאומי והיה על התובע לעתור למל"ל להחזרם. הדבר נכון גם לעניין טענתו בכל הנוגע למדרסים שאותם הוא נדרש לקנות מדי שנה. לא מצאתי ראשית ראיה להוכחה כי בעתיד יזדקק התובע לטיפול רפואי בגין נכותו האורתופדית וממילא נקבע כי נכותו צמיתה.

     

    כאב וסבל:

  48. לפי גילו ונכותו של התובע לרבות יום אשפוז, סך הנזק עולה כדי 16,000 ₪.

     

     

     

     

     

    סוף דבר:

  49. נזקיו של התובע מגיעים כדי סך של: 325,000 ₪.

    ניכויי מל"ל משוערכים (90,360 ₪): 112,000 ₪.

    סה"כ: 213,000 ₪.

    שכ"ט עו"ד ומע"מ: 32,400 ₪.

    אגרה משוערכת: 786 ₪.

  50. הסכום הכולל בסך 246,186 ₪ יועבר לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

     

    המזכירות תחזיר לב"כ התובע את התיק הכתום המצוי בתיק בית המשפט.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין

     

     

     

    ניתן היום, ז' אב תשע"ז, 30 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ