ת"א 733-10-15 מחאמיד נ' מחאמיד ואח'

1. בפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, שהוגשה על ידי התובע, נגד הנתבעים.

תחילתה של המחלוקת בתביעה שהגיש התובע באשר לשימוש בדרך, שהיא חלק מחלקה 38 בגוש 20331 בכפר מועאוויה, ואשר כונתה שם "דרך 40" (להלן – הדרך). התובע ביקש לקבל כנגד הנתבעים צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבע 1 לעשות שימוש בדרך, וכן יאסור על הנתבע 2 לעשות בדרך שימוש לצורך חניה.

2. ביום 22.12.16 ניתן על ידי פסק דין בתביעה. בפסק הדין קבעתי כי השימוש היחיד שמותר לנתבעים לעשות בדרך, הוא למעבר ברגל או ברכב, וכי שימוש זה מותר רק לבעלי הזכויות בחלקות ב/1-ב/4 ולבאי ביתם.

וכך נקבע בפסק הדין:

"התוצאה היא איפה שאני קובעת כי השימוש היחיד המותר בדרך הוא למעבר ברגל או ברכב, והוא מותר רק לבעלי הזכויות בחלקות ב/1-ב-4 ולבאי ביתם... התוצאה היא לכן שניתן בזה צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים או מי מטעמם לחנות בדרך המסומנת "דרך 40", וכן אוסר עליהם לבצע כל פעולת בניה או כל פעולה אחרת בדרך" (סעיף 13 לפסק הדין מיום 22.12.17). (להלן – פסק הדין)

3. לטענת התובע הפירו הנתבעים את הצו שניתן בפסק הדין, והם עושים בדרך שימוש שאינו לשם מעבר. לטענת התובע הנתבעים, ואחרים מטעמם, מעמידים את רכביהם בדרך לפרקי זמן שונים, ובניגוד לאמור בפסק הדין.

התובע צירף לבקשה דיסק ובו סרטונים שצולמו במצלמות האבטחה הממוקמות בביתו ואשר תיעדו לטענתו את ההפרות הנטענות של הנתבעים.

4.התובע מבקש כי פסק הדין, שאוסר על הנתבעים שימוש שאינו למעבר, ייאכף באופן שיושתו על הנתבעים קנס ומאסר בגין כל הפרה של פסק הדין.

5. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את הבקשה. לטענתם, הם אינם מפרים את הוראות פסק הדין. לטענת הנתבעים פסק הדין אמנם אוסר לחנות בדרך, אולם אינו אוסר העמדה של רכבים לשם פריקה וטעינה, שאינה, כך לטענת הנתבעים, בגדר חניה. לטענת הנתבעים הם, וכן נותני שירותים שונים, עוצרים בדרך רק על מנת לטעון או לפרוק אנשים או מוצרים שונים. שימוש כזה, לטענת הנתבעים, אינו אסור על פי פסק הדין. לטענת הנתבעים, בדיסקים שהגישו התובע רואים באופן ברור כי כל הרכבים שעמדו בדרך עזבו את המקום לאחר מספר דקות (עמ' 6, ש' 3).

6. לטענת הנתבעים, קבלת פרשנותו של התובע פוגעת פגיעה אנושה בזכותם לעשות שימוש בדרך, ובפרט לנוכח הנכות והמגבלות שמהם סובלים חלק מבני משפחתם.

7.ביום 19.01.17 התקיים בפני דיון ובו נשמעו טענות הצדדים ונחקרו מגישי התצהירים מטעם הצדדים. התובע עצמו לא התייצב, ונטען כי הוא שוהה בבית החולים ולכן לא יכול היה להגיע לדיון. במקומו נשמעו בניו, אשר מסרו תצהירים במסגרת הבקשה.