עמ"נ 58120-11-16

1.החלטה מאוחדת בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה ולמתן פטור מחובת הפקדת ערבון שהוטלה על המערערת מכוח תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי.

אפתח בעירבון.

2.שניים הם התנאים המצטברים למתן פטור מהפקדת ערבון. ראשית, שיניח המבקש תשתית מספקת שתלמד על העדר יכולת כלכלית; ושנית, שיצביע על כך שיש לערעור שהגיש סיכויים של ממש [ראה בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, (פורסם בנבו), פסקה 7 (17.10.2007)].

3.אשר לשאלת יכולתה הכלכלית של המערערת. בתמיכה לבקשתה, צרפה המבקשת הסכם שכירות בלתי מוגנת לתקופה שמיום 1.12.2015 ועד ליום 1.1.2017 ממנו עולה כי המבקשת שוכרת דירה בת 3 חדרים, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 1,600 ₪; במועד חתימת ההסכם שילמה המבקשת דמי שכירות מראש ל – 13 חודשי שכירות (20,800 ₪). כן צורפו אסמכתאות בדבר תשלומי חשמל, מים וגז בהם נושאת המבקשת. לדברי המבקשת בבקשתה, הינה אלמנה, עובדת בעבודה זמנית ושכרה מינימאלי. יחד עם זאת, אסמכתא לתמיכה בדבר שכרה הנטען, לא צורפה. אין בפני, אפוא, תלושי שכר, ומנגד, על הפרק בעלת דין שיכלה לשלם דמי שכירות לשנה מראש. ולכל היותר, בגבול שורת הדין אייחס משקל מסוים, גם אם מוגבל לתצהירה, לא מעבר לכך.

4.לשאלת סיכויי הערעור. בית המשפט עיין בפסיקה המהווה בסיס לערעור ובטענות המבקשת. בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל דחה את בקשתה של המבקשת לקבלת מעמד בישראל, תוך שנקבע בסעיף 19 לפסק הדין כי בישראל, "למעשה, אין 'תא משפחתי' עליו יש להגן" ובהמשך אף נפסק בסעיף 22 לפסק הדין, כי לא נפל פגם מנהלי במהלך עריכת הראיון של המבקשת. אין לומר שסיכויי הערעור נחזים להיות גבוהים ובתוך כך תצוין בש"א 9651/07 אבו רביע נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו, 6.2.2008) לפיה, הנחה היא לבית משפט זה, שפסק הדין נשוא הערעור נכון ומכאן שיש הצדקה בחיוב המערערת בערבון.

5.מן הצד האחד, יש לייחס משקל להערכתי שסיכויי הערעור גבוליים, אך מן הצד האחר, נכון אני במעט לקבל את הטענה שהמצב הכלכלי מצדיק התחשבות מסוימת. נוכח זאת, הבקשה לביטול ערבון תידחה, אך במקביל, נכון אני להפחיתו ברבע ולהעמיד את שיעורו על הסך 1125 ₪.

6.ובאשר לאגרה. מאותם טעמים, תופחת האגרה ותעמוד על הסך של 1041 ₪.

7.תשלום האגרה והפקדת העירבון תוך 14 יום.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ז, 11 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.