ת"א
בית משפט השלום קריית גת
|
216-09
25/12/2014
|
בפני השופט:
ישראל פבלו אקסלרד
|
| - נגד - |
תובעת:
שולמית הלוי
עו"ד אשר (חופי) חפוטה
עו"ד בינימין חדד
|
נתבעים:
1. בלה מגאלשוילי
2. מיכאל מגל
עו"ד דפנה ז'אק -רוזנפלד ו שחאדה
|
| פסק דין |
עניינו של פסק דין זה, הוא בתביעה לביטול חלקי (סעיף 75), של פסק דינו של בימ"ש השלום באשדוד, (כב' השופט חיים חדש) מיום 28.2.2002 (להלן: "פסק הדין של כב' השו' חדש" או
"פסה"ד") והחלטה של אותו המותב הנכבד, מיום 29.12.2013, אשר נתנה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים במסגרת הליך של ביזיון בית משפט (להלן: "ההחלטה של כב' השו' חדש", או "ההחלטה"). כפועל יוצא מן הביטול, נתבעו סעדים כספיים והדברים יובהרו בהמשך.
ההליכים הקודמים – פסק הדין של כב' השו' חדש והחלטתו בהליך ביזיון בימ"ש
התובעת חתמה בשנת 1993, על הסכם לרכישת חנות בשטח של 19 מ"ר, אליה צמוד שטח מקורה בגודל של 17 מ"ר. החוזה נחתם עם הנתבע 2 ומר ציון מגאלשוילי ז"ל, שהיה בעלה של הנתבעת 1 (להלן: "האחים מגאלשוילי"). השטח אשר אמור להיות צמוד לחנות שרכשה התובעת, מצוי ליד החנות והצדדים כינו את המעבר שם, בשם "קולונדה".
התובעת מצאה כי שטח החנות שנמסרה לה, קטן מן השטח שמצוין בחוזה, וכן טענה, כי על פי היתרי העירייה, הקולונדה היא בגדר מעבר ציבורי ולא ניתן להצמידו בפועל. על כן, הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעים דנא, בבימ"ש השלום באשדוד, אשר בעקבותיה ניתן פסק הדין של כב' השו' חדש. תביעתה של התובעת התקבלה באופן חלקי: בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בשל החסר בשטח החנות; בית המשפט דחה את התובענה בכל הנוגע לשטח הקולונדה "בכפוף לחיובם של הנתבעים להצמיד לחנות שטח של 17 מ"ר, באופן שיקבל אישור הגורמים המוסמכים להצבה של שולחנות וכיסאות בכולו" (ההדגשה במקור– י.פ.א).
הואיל והתובעת טענה, כי הנתבעים לא ביצעו את ההצמדה, הם פתחו בהליך של ביזיון בית משפט במסגרת תיק התובענה באשדוד. בדיון שהתקיים בפני כב' השו' חדש ביום 29.12.2003, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה. תוכן ההסכמה באה לידי ביטוי בהחלטת בימ"ש ונקבע בה, כי על הנתבעים להצמיד את השטח אשר סומן בתשריט מב/1, ואשר היווה חלק מן ההחלטה (כ-17 מ"ר). כן הוסדרו בהסכמה ובהחלטה נושאים שונים שאינם נוגעים לענייננו. בסעיף 3 להחלטה קבע כב' השו' חדש כי: "במידה ומסיבה כלשהי לא תקבל ההצמדה הנ"ל את אישורה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אשדוד- רשאים הצדדים, או מי מהם לחזור ולהגיש כל בקשה לביהמ"ש".
התובעת, הגישה בקשה נוספת לבימ"ש השלום באשדוד ובמסגרתה ביקשה לבטל את ההחלטה של כב' השו' חדש, שניתנה בעקבות הסכמת הצדדים, כאמור. בהחלטה מיום 17.2.2005, דחה כב' השו' חדש את הבקשה תוך שהוא מציין שהמבקשת (התובעת דנא), מתקשה להפנים את העובדה, שקיים פס"ד חלוט בסכסוך בינה לבין הנתבעים. כן ציין כב' השו' חדש, כי על התובעת להבין שהליכי רישום צו בית משותף בפרויקט מעין זה, ובנסיבותיו המיוחדות, טבעם שהם מתארכים.
חלפו כ-5 שנים מתום ההליכים באשדוד, והתובעת הגישה את התובענה שבפניי לאחר שנוכחה לדעת, כטענתה, כי הנתבעים רימו את בימ"ש, רימו את התובעת והתלו בה וכאשר התברר לתובעת שאין בכוונתם של הנתבעים וביכולתם למלא אחר פסק דינו והחלטתו של כב' השו' חדש. על כן, מבקשים לבטל את פסה"ד וההחלטה ולפסוק להם פיצוי בשל העדר הצמדה של שטח בקולונדה, פיצויי הפרת הסכם ופיצויים עונשיים.
טענות התובעת
בסיכומיה טוענת התובעת, טענות רבות מאוד, תוך חזרה עליהם שוב ושוב ושוב, ביניהן טענות אשר כבר הוכרעו בפסה"ד של כב' השו' חדש, שהוא פסק דין חלוט. אציין גם שהסיכומים אינם עולים בקנה אחד עם המתכונת שנקבעה בצו לסיכומים, שכן גודל האותיות קטן באופן משמעותי ממה שנקבע. בסיכומים קיים פירוט יתר, ארוך, של הליכים אחרים הקשורים בצורה כזו או אחרת לצדדים ואשר הידיעה על קיומם כלל אין בה צורך לצורך ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים (כדוגמת ההליך הפלילי נגד הנתבע בשל הצהרה כוזבת לרשויות המס). סיכומים המוגשים באופן זה, יש בהם כדי להכביד הכבדה יתרה על הצד שכנגד ובוודאי על בית המשפט, אשר נאלץ להקדיש זמן רב כדי "לברור את המוץ מן התבן". להלן, בתמצית, טענות התובעת כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיה:
-
יש לראות בפסה"ד ובהחלטה של כב' השו' חדש, מקשה אחת.