עפ"א 495-05-16 מדינת ישראל נ' גרבי

1.לפניי ערעור המדינה (להלן: "המערערת"), על הכרעת דינו של בית משפט השלום בחדרה (כבוד סגן הנשיא, השופט אביהו גופמן), מיום 16.03.2016, בתיק רע"ס 29243-08-13, במסגרתה הוחלט לזכות את המשיב מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

2.בכתב האישום שהוגש נגד המשיב בתיק קמא, ביום 18.08.2013, הואשם המשיב בעבירה של עיסוק בעסק ללא רישיון - עבירה לפי סעיף 4 ו-14 (א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. בכתב האישום נטען, כי "הנאשם עוסק ו/או משמש כמנהל בעצמו ו/או באמצעות מורשהו בעסק מסוג ממכר מזון, פירות וירקות + מספרה, הממוקם ברח' הפרדס 4-6 בשכונת בית אליעזר בחדרה הידוע גם כגוש 7730, חלקה 101 בחדרה (להלן: 'העסק')".

3.בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, ביום 01.05.2014, לא כפר המשיב בכך שהעסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, אך טען כי אין ולא היה לו מעולם קשר לעסק, הוא לא עסק בו ולא ניהל אותו בעצמו ולא באמצעות מורשה. עוד טען המשיב, כי הוא קיבל את המקרקעין מעיריית חדרה, ומסרם בידי גיסו, מר יותם מדינה, אשר הקים את העסק מראשיתו, ניהל את העסק והתפרנס ממנו, בעוד שלמשיב אין כל קשר לעסק. משכך טען המשיב, כי בהעדר כל קשר לעסק, לא ניתן להרשיעו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

כן טען המשיב להגנה מן הצדק, שעיקרה שיהוי בהגשת כתב האישום. טענה זו נדחתה על ידי בימ"ש קמא ואין היא נושא לדיון בערעור זה.

4.יצוין, כי במקביל להגשת התביעה נגד המשיב בבית משפט קמא, הוגש ע"י המאשימה ברע"ס 29231-08-13 כתב אישום נגד מר בנימין ניסנוב, בגין אותו עסק ממש והוא הורשע על פי הודאתו בניהול עסק ללא רישיון.

5.כאמור, ביום 16.03.2016 ולאחר שמיעת הראיות בתיק והגשת סיכומים, החליט בית משפט קמא לזכות את המשיב מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, בקבעו כי "המאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר שלנאשם לא קיימת ההגנה של סעיף 14 (ג) לחוק רישוי עסקים".

הכרעת הדין בבימ"ש קמא:

6.ביהמ"ש קמא קבע, עובדתית, כי:

• בשנת 2001 קיבל המשיב לידיו את המקרקעין וחתם על הסכם מול העיריה (ת/1), לפיו הוא שכר את המקרקעין מהעירייה לשם הקמת עסק לממכר פירות וירקות, על ידו.

• ניתן למשיב היתר שימוש למשך 36 חודשים (ת/3).