-
לפניי תביעה בגין הפרה נטענת של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"). התביעה הוגשה על סך של 75,000 ₪, ונוגעת למשלוח 44 הודעות דואר אלקטרוני ששוגרו בין 23.3.2014 ועד 5.11.2015.
-
אין מחלוקת בין הצדדים, כי כאשר ביקש התובע להנפיק לו כרטיס אשראי של הנתבעות, הוא חתם על טופס בקשה, ובו תנייה כדלקמן:
"ידוע לי כי המידע האמור ישמר במאגרי המידע של Cal ו/או של גופים שיפעלו מטעם Cal ו/או במאגר המידע של המועדון אליו אצטרף (אם אצטרף), ואני מתיר ל Cal ו/או למועדון לעשות שימוש במאגר לצורך דיוור ישיר, אלא אם אודיע אחרת.[...]" (להלן: "תניית הדיוור הישיר")
-
התובע טוען, כי הסכמה זו, שאין הוא מתכחש לכך שחתם עליה, אינה עונה לדרישות הוראות סעיף 30א (ב) לחוק התקשורת, ועל כן לטענתו, משלוח ההודעות נעשה שלא כדין. עוד מלין התובע על כך שגם לאחר ששלח הודעות סירוב, כדרישת סעיף 30א (ד) לחוק התקשורת, לא הסירו הנתבעות את פרטיו מן המאגר, והוסיפו לשלוח אליו פניות.
-
מאחר שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים היא משפטית, הסכימו הצדדים (בהמלצתי) להגיש סיכומים בכתב, וכך עשו. כעת באה העת להכריע.
-
השאלה הראשונה שיש להתייחס אליה נוגעת לשאלת תוקפה של תניית הדיוור הישיר, ולשאלה אם ניתן לראות בה הסכמה דרישת סעיף 30א (ב) לחוק. אני סבור כי התשובה לשאלה זו היא בחיוב, וכי הוראותיה של תניית הדיוור הישיר עומדות בדרישות חוק התקשורת, ואבאר.
-
סעיף 30א (ב) קובע, בין היתר כי:
"לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת"
תכליתה של הוראה זו בחוק התקשורת היא לוודא כי דברי פרסומת נשלחים למי שהסכים לקבלם. הוראות חוק התקשורת מתייחסות, כמובן, לסוג מסוים של דברי פרסומת – אלה המשוגרים באמצעות מתקן בזק, אולם מן הבחינה המהותית, אין כל הבדל בין דברי פרסומת המשוגרים באמצעות מתקן בזק ובין דברי פרסומת המשוגרים באמצעים אחרים – דוגמת הנחה בתיבות הדואר.
טוען התובע, כי תניית הדיוור הישיר עושה שימוש במונח "דיוור ישיר" ולא "דבר פרסומת". בסיכומיו, הרחיב התובע הרחבה יתרה בהבחנות השונות שבין "דבר פרסומת" ובין "דיוור ישיר". הבחנה זו נראית בעיניי מלאכותית ובלתי סבירה. אני סבור, כי השינוי במינוח נובע בעיקר משינויים באופנות הדיבור: הביטוי "דבר פרסומת" מקורו בתיקון לחוק התקשורת משנת 2008, ואילו הטפסים שעליהם חתם התובע נערכו בשנת 2004 או אפילו קודם. זאת ועוד. הביטוי "דיוור ישיר", שאיננו ביטוי משפטי, מבטא בהבנה הסבירה פרקטיקה מוכרת היטב של משלוח דברי פרסומת ומידע פרסומי, אשר נכללים בהחלט בהגדרת "דבר פרסומת". אינני סבור שנכון לראות ב"דיוור ישיר" קטגוריה נפרדת מ"דבר פרסומת", או הסכמה למשלוח דווקא באמצעי אחד ולא באמצעי אחר.
-
אשר לטענה בדבר עצם הימצאה של כתובת הדוא"ל של התובע בידי הנתבעות – כפי שציינו הנתבעות, ובצדק – בכתב התביעה עצמו ציין התובע, כי בבירור שערך מול הנתבעות נמסר לו שהתובע מסר את כתובת הדוא"ל בעת ההרשמה לאתר הנתבעת 2, והוא לא הכחיש טענה זו בכתב התביעה. מכאן שבשונה מן הנאמר, הכתובת נמסרה על ידי התובע עצמו, ובכך ניתנה רשות לצרפה למאגר המידע.