עמ"נ 52682-08-16

לפניי בקשה לסעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים מיום 17.8.2016 (ערר (ת"א) 2692-16) שדחה את עררם של המבקשים על החלטת משרד הפנים לפיה המבקשת 2 (להלן – "המבקשת") תורחק מן הארץ.

תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים עד כה

1. המבקש 1 (להלן – "המבקש") הינו אזרח ישראלי והמבקשת הינה נתינת מולדובה.

2. המבקשת נכנסה לישראל ושהתה בה מיום 18.6.2008 ועד ליום 26.11.2009 מכוח אשרה מסוג ב/1 בענף הסיעוד, ונכנסה לישראל שוב מכוח אשרה זו ביום 8.7.2011. ביום 26.6.2013 סיימה המבקשת את העסקתה ומאז ועד היום לא עזבה את ישראל.

3. ביום 4.8.2016 נעצרה המבקשת במהלך פעילות אכיפה של המשיבה, נערך לה שימוע בפני ממונה ביקורת גבולות ובסופו של השימוע ניתנו לה צווי משמורת והרחקה (נספחים "1"-"3" לתגובת המשיבה; נספח "ג" לבקשה).

4. ביום 7.8.2016 נערך למבקשת ראיון בו סירבה לשתף פעולה עם הרחקתה וכן סירבה לחתום על טופס הראיון.

   בו ביום נערך דיון בבית הדין לביקורת משמורת, ולאחריו דחה בית הדין את בקשת המבקשת לשחרורה ונקבע כי היא תשאר במשמורת (נספחים "4"-"5" לתגובת המשיבה).

5. ביום 9.8.2016 הגישו המבקשים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה (עת"ם 16790-08-16) בה ביקשו כי בית המשפט יאפשר להם להגיש בקשה לקבלת מעמד עבור המבקשת, וכן בקשה לצו ביניים לעיכוב הליכי הרחקת המבקשת מישראל.

   בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט קיסרי) נתן צו ארעי וקבע כי המבקשת לא תורחק מישראל עד להחלטה אחרת (נספח "א", "ה" ו-"ו" לבקשה).

6. ביני לביני הגישו המבקשים בקשה למשיבה למתן מעמד למבקשת מכוח חייה המשותפים עם המבקש, ונקבע להם תור ליום 18.8.2016.

7. ביום 10.8.2016 וביום 11.8.2016 פנו המבקשים לבית הדין לביקורת משמורת בבקשה כי המבקשת תשוחרר ממשמורת.