רצ"פ 896-05

1.בהחלטתי מתאריך 23.6.2016 ביקשתי מבא כוח המבקשים, ליתן טעם מדוע לא יחויב באופן אישי בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.

 2.החלטתי ניתנה לאחר שבתאריך 22.6.2016, הגיש בא כוח המבקשים בקשה, בה עתר לבטל החלטה שניתנה על ידי בתאריך 7.6.2016. ההחלטה שבא כוח המבקשים עתר לביטולה לא הייתה החלטה שניתנה במעמד צד אחד או בהעדר כתב טענות מהצד שכנגד, אלא החלטה שניתנה לאחר שהתקיים דיון, במהלכו נשמעו טענות באי כוח הצדדים. באותו דיון אף המבקש מס' 1, מר אברהם סימון, טען טענותיו (וזאת בנוסף לטענות שנטענו על ידי בא כוח המבקשים). הנימוק שהמבקשים העלו, כנימוק המצדיק את ביטול ההחלטה, נוסח כדלקמן:

" ... עקב כך שקביעות מהותיות שנקבעו בהחלטה עומדות בניגוד למציאות ולהלכות בית המשפט העליון".

3.הבקשה שהוגשה הייתה בקשת סרק מובהקת, שהרי ברור לכל אדם, שהנימוק המובא בבקשה, המצדיק לטענת המבקשים את ביטול ההחלטה, הוא נימוק לערכאת הערעור ולא לערכאה שנתנה את ההחלטה.

4.בתגובה להחלטתי, בא כוח המבקשים אכן נתן טעמיו מדוע לא יחוייב בהוצאות, ואצטט את החלק הרלבנטי מתגובתו כלשונו:

"2.1המבקשים עמדו על דעתם שהח"מ יגיש "בקשה לביטול החלטה מיום 7.6.2016" כדי לזעוק את זעקתם כי על פי תפישתם, זכויותיהם נרמסות ובבקשה זו ביקשו להאיר עיני בית המשפט בבקשתם להציג עמדתם וחלילה שלא לפעול נגדו ו/או להטרידו.

2.2תפקידו של הח"מ על פי סעיף [2] לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986 (להלן – "הכללים") "עורך דין ייצג לקוחו בנאמנות, מסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט".

2.3מכלל המקובץ, הח"מ מניח כי פעל על פי הכללים ובכך תשובתו תניח דעתו של בית המשפט להחלטה שברישא התגובה."

עם כל הכבוד לבא כוח המבקשים ( אשר בדיון שהתקיים לפני בתאריך 6.6.2016 עשה עלי רושם חיובי ביותר), תגובתו אינה מניחה את דעתי, ולהשקפתי היא אף מקוממת.