אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 5818/16 פ' א' נ' מדינת ישראל

בש"פ 5818/16 פ' א' נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 04/08/2016 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
5818-16
04/08/2016
בפני השופטת:
ד' ברק-ארז

- נגד -
העורר:
פ' א'
עו"ד צופית טל
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד מורן פולמן
החלטה

 

 

 


  

  1.        בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.7.2016 (מ"ת 3358-03-16, השופטת מ' ברק נבו). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש העורר לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1.        ביום 2.3.2016 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות שונות נגד אשתו וילדיו. לפי המתואר בכתב האישום, היחסים בין העורר לאשתו (להלן: המתלוננת) אינם יציבים מזה מספר שנים. בשנת 2003 ביקשה המתלוננת להתגרש מהעורר אולם הוא סירב לכך. העורר המשיך להתגורר בבית המשפחה אך לן בנפרד מהמתלוננת, ובהמשך עבר להתגורר בחדר נפרד בחצר הבית. לעורר ולמתלוננת חמישה ילדים משותפים, ביניהם א', שהוא כבר בגיר, והקטינים י' ו-ב'. כפי שנטען בכתב האישום, ביום 3.9.2015 התפתח ויכוח בין המתלוננת לעורר, במסגרתו נטל העורר סכין וניסה לדקור את המתלוננת בבטנה. המתלוננת נפגעה בידה מן הסכין כאשר התגוננה מפניו של העורר. בהמשך לכך, ניסה הקטין י' למנוע מן העורר להמשיך ולפגוע במתלוננת, ובתגובה לכך דקר אותו העורר בגבו. כמו כן, העורר כיוון את הסכין לצווארה של המתלוננת וצעק לעברה כי הוא מתכוון להרוג אותה. בשלב זה ניסה הקטין ב' למשוך את העורר מן המתלוננת, ובעקבות זאת עזב העורר את הבית. כתוצאה ממעשיו של העורר נגרם למתלוננת חתך עמוק בידה ופגיעה בעצב היד, והיא נזקקה לניתוח ולהמשך טיפול פיזיותראפי ותרופתי. ל-י' נגרם פצע דקירה בגבו והוא קיבל טיפול אנטיביוטי. כמתואר בכתב האישום, המתלוננת וילדיה החליטו שלא לערב את רשויות החוק בעניין בשל חששם מהעורר. עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך להתרחשות המתוארת, הזמין העורר את בניו א' ו-י' לנסוע עמו ברכב. העורר דיבר סרה במתלוננת ובעקבות זאת יצא י' מהרכב. לאחר מכן, נטען שהעורר אמר ל-א' כי הוא מצטער שלא הרג את המתלוננת, גם אם בשל כך היה צריך לשבת בכלא. בעקבות זאת, שיתפו א' ו-י' את המתלוננת בחששם מכך שהעורר יפגע בה שוב. לבסוף, לאחר אירוע שבו י' שתה אלכוהול בכמות גדולה ואושפז בבית החולים, הגישה המתלוננת תלונה במשטרה נגד העורר.

 

  1. בגין המעשים המתוארים לעיל יוחסו לעורר העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א) ו-329(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), תקיפת קטין לפי סעיף 638ב(ב) סיפא לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

 

  1.        בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, וביום 22.3.2016 נערך דיון בבית המשפט המחוזי בבקשה זו. בדיון הסכים בא-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אולם ביקש לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני. בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ד' עטר) על הגשת תסקיר בעניינו של העורר.

 

  1.        בהמשך לכך, ביום 8.5.2016 ניתן תסקיר המעצר בעניינו של העורר. תסקיר זה העלה תמונה בעייתית, בשים לב לכך שהעורר לא הודה בהתנהגות אלימה כלפי המתלוננת ותאר עצמו כמי שמנהל אורח חיים תקין, וזאת חרף העובדה שהוא הורשע בעבר בעבירות אלימות כלפי המתלוננת. כמו כן, תוארו בתסקיר תחושות הפחד של המתלוננת מן העורר בשל האפשרות שישוב לפגוע בה. בהתייחס למפקחים המוצעים צוין כי הם אינם מגלים כלפי העורר יחס ביקורתי ויתקשו לשמש גורמים ממתנים וסמכותיים עבורו. בסיכומו של דבר, התסקיר הסתיים בהמלצה שלא לשחרר את העורר, נוכח הסיכון הבולט הנשקף ממנו ובשל הצורך להבטיח את ההפרדה בינו לבין המתלוננת וילדיהם המשותפים.

 

  1.        ביום 15.5.2016, לאחר שקיבל את התסקיר ושמע את טיעוני הצדדים ביחס אליו, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי בעניינו של העורר חלה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בית המשפט המחוזי ציין כי העורר כבר הורשע בעבר בגין מעשי אלימות שנקט כלפי המתלוננת ואף ריצה עונש מאסר. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין את חששה של המתלוננת מהעורר נוכח הנזק הפיזי שנגרם לה וכן על רקע העובדה שהסכסוך בין העורר לבינה וילדיה שריר וקיים. בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס להתרשמותו של שירות המבחן בתסקיר שהוגש בעניינו של העורר לפיה נשקפת מהעורר מסוכנות גבוהה. בשים לב לכל האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לתת בעורר את האמון הדרוש לשם שחרורו לחלופת מעצר, אף לא כזו שנמצאת בריחוק גאוגרפי ממקום מגורי המתלוננת וילדיה. בית המשפט המחוזי ציין כי במקרי אלימות במשפחה אין בהכרח די בריחוק גיאוגרפי כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן הגורם האלים, נוכח אופיין המתפרץ והבלתי נשלט של עבירות אלה.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ