עמ"נ 42340-05-16 יחזקאל ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון חולון

לפניי בקשה לפטור מערבון שהגישו המבקשים במסגרת ערעור מינהלי שהגישו על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה (להלן – "הבקשה").

לטענת המבקשים, סיכויי הערעור הם גבוהים, מאחר ומדובר בערעור על החלטת הוועדה לדחות את עררם על הסף, בשלב מקדמי ומבלי שנערך כל דיון או חקירה בעניינם. לטענתם, באם הייתה ניתנת להם ההזדמנות, בקשתם לפטור מתשלום היטל השבחה הייתה מתקבלת.

עוד טוענים המבקשים כי לא ייגרם למשיבה כל נזק ומצבה לא ישתנה אם יפטור בית המשפט את המבקשים מהפקדת ערבון, וזאת משום שהיטל ההשבחה שולם ועל כן המשיבה לא תצא נפסדת.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה, המבקשים כלל לא התייחסו למצבם הכלכלי ואף לא צירפו כל אסמכתא מטעמם בנושא זה, והפרט היחידי שצוין על-ידם הוא העובדה כי שילמו את ההיטל תחת מחאה (מה שמעיד על יכולתם לשאת בתשלום הערבון.

עוד טוענת המשיבה, כי הטענות שפורטו על-ידי המבקשים אינן קשורות להליך דנן אלא מדובר בטענות שהוגשו לוועדת הערר, במסגרת הערר לעניין הפטור, והמבקשים לא הבהירו מדוע שגתה ועדת הערר בהחלטתה.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה אף לאור העובדה שבתי המשפט אינם נוהגים להתערב בהחלטות ועדות הערר אלא בנסיבות חריגות, ובנוסף טוענת המשיבה כי למבקשים עמדה האפשרות להגיש בקשה להארכת מועד, והם לא נקטו באפשרות זו. עוד טוענת המשיבה כי אל מול האינטרסים של המבקשים עומד אינטרס סופיות הדיון, יעילות, ודאות משפטית ומניעת עינוי דין, ומשכך – לאור הנסיבות דנן, לא נפל כל פגם בסילוק הערר על הסף.

המבקשים הגיבו לתגובת המשיבה. בתגובתם, הם חוזרים על טענותיהם ומציינים כי אמנם הם "אינם מעוטי יכולת הרעבים ללחם", אך מנגד הם אינם "עשירים כקורח אלא אזרחים פשוטים בעלי הכנסה ממוצעת ומטה". לטענתם, תשלום היטל ההשבחה (בסך של כ-40,000 ₪) וכן הערבון והאגרה, מקשים עליהם קושי ממשי ואף עשוי לגרום להם לוותר על זכותם היסודית בבית המשפט (ראו גם סעיף 12 לתגובה).

המבקשים הוסיפו וטענו טענות הנוגעות לחוסר תום לבה של המשיבה, וטענו כי אם חובת תשלום הערבון תותר על כנה, בית המשפט מתבקש להמירו בהתחייבות אישית מטעמם.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות ואין לפטור את המבקשים מהפקדת ערבון.

בעל דין המבקש פטור מהפקדת ערבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את מלוא הוצאותיו, אם ייפסקו כאלה, נדרש לבסס שני תנאים מצטברים: ראשית, עליו להוכיח כדבעי את חוסר יכולתו הכלכלית, ולשם כך עליו להציג תשתית עובדתית ראייתית מלאה ביותר ועדכנית, ושנית, עליו לשכנע כי קיימים סיכויים טובים להצלחת ההליך (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 17.10.2007)).