פש"ר 37575-11-15 צ' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

המבקשת הגישה בקשה לקציבת מזונות עבור בנה הקטין (יליד 2004) ובנה הבגיר, חייל בצה"ל (יליד 1997), על פי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, וע"פ פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, במסגרתו אושר הסכם הגירושין בין החייב למבקשת. בהסכם זה הועמדו מזונת שני ילדיהם הקטינים דאז על סך 2,600 ₪ לחודש (1,300 ₪ לכל קטין), ו-40% עבור כל קטין ממועד הגיעו לגיל 18.

המבקשת עותרת לקצוב סך של 3,000 ₪, הכוללים את דמי המזונות השוטפים בסך 1,820 ₪ וכן תשלום נוסף בגין חובות העבר של מזונות החייב, בגינם פתחה כנגדו תיק הוצל"פ.

צו כינוס בענייננו של החייב ניתן ביום 9.12.15 והושת עליו תשלום חודשי של 1,000 ₪.

מהאסמכתאות שצרפה המבקשת לבקשה עולה כי היא מתגוררת בשכירות, ומשלמת דמי שכירות בסך 6,000 ₪ לחודש. המבקשת מציינת כי הוצאותיה החודשיות עומדות על הסך של כ-3,000 ₪. המבקשת השתכרה בחודש ינואר כ-7,000 ₪, ובנוסף זכאית לקצבת ילדים מהביטוח הלאומי בסך 150 ₪. עוד טוענת המבקשת כי בנה הקטין זקוק לטיפול פסיכולוגי וכי בהסכם הגירושין בין הצדדים נקבע כי על החייב לקחת חלק בעלותם של טיפולים מסוג זה. עוד טוענת המבקשת כי הוצאות החייב כפי שדווחו על ידו מופרזות, ואף בחלקן אינן נכונות.

החייב מפנה להסכם הגירושין שנחתם בינו לבין המבקשת ולסכומים שנקבעו בו. לטענתו הוא משתכר כ-8,200 ₪ נטו לחודש. עוד הוא טוען כי הוצאותיה של המבקשת מופרזות וכי היא מתנהגת בפזרנות, בשים לב להוצאות המגורים הגבוהות. לדבריו, המבקשת החסירה מידע בדבר הכנסות נוספות בהן סיוע כלכלי מהוריה וכן משכורתו הצבאית של הבן הבגיר, הכנסות המגיעות לכדי כ-2,500 ₪. החייב מציין כי צמצם הוצאותיו ואף שילם למבקשת בתקופה שלאחר צו הכינוס סכום של 2,300 ₪. לטענתו אין באפשרותו לשלם מעבר לסכום של 800 ₪. החייב מדגיש כי אין לקבל עתירת המבקשת לתשלום חובות עבר, ומקומה של טענה זו במסגרת תביעות החוב ולא במסגרת בקשה לקציבת מזונות . עוד לטענתו, חוב המזונות שנצבר ממועד צו הכינוס עומד על 6326 ₪, הוא שילם 2,300 ₪ ע"ח חוב זה כך שיתרת החוב עומדת על 4,436 ₪ בלבד.

על בית המשפט של פשיטת הרגל לאזן בין אינטרס הזכאי לקבל מזונות ובין האינטרס של כלל נושי החייב:

"צרכיו של נזקק המזונות (חשובים כאשר יהיו), בשלב זה, אינם מהווים עוד חזות הכל, ובית המשפט בוחן אף את צרכיהם של הנושים, כאשר מן הראוי ליתן את הדעת על מספרם, סוג נשייתם, מיהותם וסך כל חובותיו של החייב (שאינם נשוא חוב מזונות), לעומת התשלום החודשי המקסימלי שניתן להשית עליו על פי דין..." (פש"ר 1831/00 (תל-אביב-יפו) אביטל סקס ואח' נ' דוד סקס ואח').