ת"א 2768-05 מינהל מקרקעי ישראל ואח' נ' דניס השקעות בע"מ ואח'

בפניי בקשת לחייב את התובעת שכנגד (להלן: "המשיבה"), בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת שכנגד (להלן: "המבקשת"), בתביעה שכנגד שסכומה 27 מיליון ₪.

טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת כי על המשיבה חלות הוראות סעיף 353א לחוק החברות. על פי החזקה הקבועה בחוק, בית המשפט יחייב כל תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל, בערובה להוצאות הנתבע. לפיכך, לטענת המבקשת, יש לחייב את המשיבה בערובה, ובפרט שמדובר בחברת חוץ. הנטל להוכיח כי יש לחרוג מכלל זה מוטל על המשיבה.

    

   המבקשת טוענת כי במקרה דנן מדובר בחברה שמצבה הכלכלי רעוע, אשר שקועה עד צוואר בהליכים משפטיים רבים ואינה פורעת את חובותיה. לראייה, מצביעה המבקשת על כך שהמשיבה לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לטובת המבקשת במסגרת ע"א 26167-06-12 (ערעור שהוגש על פסק הדין שניתן בתיק זה) עד אשר הוגשה בקשה זו, ורק אז שולמו ההוצאות. המבקשת טוענת כי הדבר מוכיח את הצורך במתן ערובה להבטחת הוצאות המבקשת. כמו כן נטען כי למשיבה חובות לאוצר המדינה ולרשם החברות, ולפיכך היא צפויה אף לעיצומים כספיים בגין אי פרעון חובותיה לרשם החברות. בנוסף טוענת המבקשת כי לחברה נכס דלא ניידי אחד – המלון נשוא התביעה – וכי מוטלים עליו, כמו גם על יתר נכסי החברה, שעבודים כאלה ואחרים.

    

   המבקשת טוענת כי מדובר בתביעה רחבת היקף, אך סיכוייה קלושים לאור טענות התיישנות ומניעות שעומדות כלפי המשיבה. המבקשת מקצה משאבים ומוציאה הוצאות רבות לשם ההגנה בתביעה זו – ובכלל זאת, תשלום שכרם של עדים מומחים וכן זמנם של עובדי הפרקליטות ועובדי המבקשת.

    

   כן נטען כי יש לחייב בהפקדה בשיעור של 2.5% - 5% מסכום התביעה.

    

2. המשיבה טוענת כי עיתוי הגשת הבקשה מעיד על חוסר תום לב בניהול הליכי משפט, שכן היא מוגשת בחלוף עשר שנים ממועד תחילת ההליכים ולאחר שהמבקשת לא הגישה את תצהיריה במועד שנקבע – ותחת זאת הגישה את הבקשה דנן. לטענת המשיבה, המבקשת גורמת להתמשכות ההליכים בדחיות חוזרות ונשנות. בקשה זו מוגשת בשיהוי רב, ועיתוי הגשתה מעיד כי הוגשה משיקולים טקטיים, במטרה לעכב את ההליכים המשפטיים ולהימנע מדיון לגופו של עניין בטענות המשיבה, בשל הקושי של המבקשת להתמודד עמן. לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה אך מטעם זה, שכן עקרון תום הלב חולש על כלל ענפי המשפט, לרבות על אופן ניהול ההליך המשפטי. הדבר מקבל משנה תוקף ביחס למבקשת, שעליה מוטלות חובות מוגברות מתחום המשפט הציבורי והמנהלי.

    

   לגופו של עניין נטען כי מצבה הכלכלי של המשיבה יציב ולא יהיה לה כל קושי לשאת בתשלום במקרה שתחויב בהוצאות משפט. המשיבה טוענת כי הינה חברה סולבנטית, בעלת מלון יוקרה ששוויו עשרות מיליוני דולרים, ללא הערת "עסק חי", כי היא עומדת בכל התחייבויותיה הכספיות ומגישה דוחות במועד ודוחותיה מלמדים על הכנסות. המשיבה טוענת כי שילמה את הוצאות המשפט בערעור ואת האגרה, וקיומם של סכסוכים עסקיים משפטיים בהם מעורבת המשיבה אינו מעיד על מצב כלכלי רעוע. המשיבה ציינה כי היא אינה חברת חוץ.

    

   עוד טענה המשיבה כי לתביעה שכנגד סיכויים גבוהים להתקבל, ואילו דין טענות ההתיישנות והמניעות להידחות. המשיבה פירטה בבקשה את טענותיה הרבות כנגד המבקשת, המגבשות לטענתה עילה איתנה כנגדה, ולפיכך מנסה המבקשת להתחמק מבירור העניין לגופו. כמו כן המבקשת לא הפריכה את טענות המשיבה בתצהיריה, ובחרה שלא להגיש תצהירים משלימים מטעמה.