ת"א 518-99 מינהל מקרקעי ישראל נ' טרבאי ואח'

1.המדובר בתביעה לפינוי וסילוק יד הנתבעים, ממקרקעין בלתי מוסדרים ברמת הגולן.

הנתבעים טענו, בין היתר, כי ירשו את המקרקעין מאביהם שרכש את המקרקעין

בשנת 1938 וכי המקרקעין אף נרשמו על שם אביהם ע"פ נסח טאבו שהוצא ע"י מוסד סורי ממשלתי-נ/2. בנוסף טענו הנתבעים להתיישנות רוכשת על פיה רכשו זכות חזקה במקרקעין.

2.פסק הדין בתיק ניתן ביום 4.9.11 ע"י כב' השופטת בדימוס סמסון ועל פיו התביעה התקבלה.

3.ביה"מ המחוזי אשר דן בערעור אשר הוגש על פסק הדין (7232-11-11), החזיר את התיק לביה"מ זה, רק לצורך הקביעה האם אכן קיימים לנתבעים 12 דונם כנטען על ידם ומיקומם.

יובהר כי התביעה התייחסה למקרקעין שהוגדרו בתרשים שצורף לתביעה בהיקף של 30 דונם. כב' השופטת סמסון דחתה עובדתית את טענת ההתיישנות הרוכשת וקבעה כי לא הופרכה הטענה שמ-1993 החלקה לא הייתה מעובדת. כאמור בעניין זה פסק הדין חלוט.

יחד עם זאת ,ביה"מ המחוזי הבהיר כי גם למען יעשה צדק,תוך הפניה לאמור ע"י בית משפט השלום בסימן 32 לפסק הדין מיום,יוחזר התיק לביה"מ זה בעניין אותם 12 דונם ומיקומם כשכל צד יוכל להוסיף ראיותיו.

4.הנתבעים הגישו תצהירים נוספים בעניין ואילו המשיבה לא הגישה ראיות והסתפקה בחקירת העדים.

לאחר שעיינתי בתצהירים הנוספים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מחקירת העדים, שוכנעתי כי בטרם יינתן פסק הדין, יש מקום למינוי מודד כמומחה מטעם ביה"מ:

בפסקה 32 בע"מ 15 לפסק הדין-פסקה אליה הפנה ביה"מ המחוזי בהחזירו את הדיון לביה"מ נקבע:

"על פי הראיות שהוצגו כאמור, לכל היותר ניתן לקבוע, כי חלק מהחלקה בהיקף של 12 דונם נרכשה ע"י אביהם של נתבעים 1 ו-2 בהתאם ל- נ\2 ו- נ\3, אך הנתבעים לא הניחו תשתית ראייתית כלשהי, כדי להוכיח איזה חלק מתוך החלקה שגודלה 23.5 דונם, היא החלקה הנקובה ב- נ\2".

הנה כי כן, על הנתבעים היה להוכיח כי אותם 12 דונם הנקובים בנ/2 מצויים בתוך החלקה נשוא התביעה ואיזה חלק הם ממנה.

יצויין כי כב' השופטת סמסון קבעה (ראה בסעיף 32 לפסק הדין בע"מ 14),כי אמנם בנ/2 מתואר גודל החלקה הרשומה על שם האב-12 דונם ואף מתוארים גבולותיה ואולם הנתבעים לא הציגו גרסה באיזה אופן החלקות משתלבות בחלקה נשוא התביעה-לא בדרך של חוות דעת מודד, לא בדרך של תרשים ולא בכל דרך אחרת. כאמור, לצורך עניין זה הוחזר התיק לביה"מ.