ZUOFENG נ' משרד הפנים

פסק דין

1.בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מן הארץ ומעצרו עד להכרעה בעתירה.

זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל.

לטענת העותר, נשקפת לו סכנת חיים במולדתו בשל השתייכותו לדת הבודהיזם ורדיפתו על-ידי השלטונות בסין.

כן טוען העותר כי היה על המשיבה להחיל בנסיבות העניין את הנוהל הישן ובהתאם לנוהל זה לבחון את בקשתו של העותר למקלט מדיני בישראל.

תחילה יצויין כי, ביום 28.12.11 משסברתי שלא הוגשה תגובת המשיבה לבקשה למתן צו ביניים שהגיש העותר (בניגוד להחלטתי מיום 15.12.11), הוריתי על מתן צו ביניים האוסר על הרחקת העותר מן הארץ ועל מתן צו משמורת עד למתן פסק דין בעתירה.

המשיבה הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטתי הנ"ל, בה נטען כי תגובתה הוגשה כבר ביום 27.12.11, טרם מתן ההחלטה הנ"ל, ומשכך מבוקש לבטל את ההחלטה שניתנה בהעדר תגובה וליתן החלטה לגופו של עניין לאור תגובת המשיבה.

לאחר עיון בבקשת המשיבה לעיון מחדש ובתגובת העותר לבקשה זו, אני סבור כי בנסיבות העניין ועל-אף שתגובת המשיבה הוגשה באיחור (על-פי החלטתי על המשיבה היה להגיש את תגובתה עד ליום 25.12.11), יש מקום לבטל את החלטתי הנ"ל שניתנה בהעדר תגובה, וליתן תגובה לגופו של עניין, בין היתר, מהטעם שהחלטתי בבקשה למתן צו ביניים בהעדר תגובת המשיב ניתנה ביום 28.12.11 לאחר שתגובת המשיבה כבר הוגשה לבית המשפט וכן מן הראוי להתייחס לטענות עצמן מבחינה מהותית ולא טכנית.

2.לגופו של עניין, כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.בענייננו, העותר נכנס לישראל ביום 23.5.04 באשרת עבודה מסוג ב/1 לעבודה בתחום המסעדנות. אשרת עבודתו של העותר הוארכה מעת לעת ותוקפה פג ביום 23.8.09 לאחר שהעותר מיצה את תקופת השהייה המקסימלית בישראל.

ביום 7.12.09 נעצר העותר על-ידי יחידת עוז והובא בפני הממונה על ביקורת הגבולות לשימוע, בסופו הוחלט על מתן צו הרחקה ומשמורת כנגד העותר.

ביום 14.12.09 הגיש העותר עתירה לבית המשפט (עת"מ 16531-12-09) (להלן: "העתירה הראשונה"), בה התבקש לעכב את הרחקתו של העותר עד לשמיעת עדותו המוקדמת כנגד מעסיקו האחרון בבית הדין האזורי לעבודה, ולאחר הגשת תגובת המדינה לעתירה זו, ביקש העותר למחוק את העתירה, וניתן פסק דין כמבוקש.

ביום 13.5.10 הגיש העותר את בקשתו למקלט מדיני, ולאחר קיום ראיונות ובחינת בקשתו של העותר, הוחלט לדחות את בקשתו למקלט מדיני בישראל.