TICAREL VE SANAYI GERECLERI DORUKEV ואח' נ' טלל בע"מ ואח'

פסק - דין

מבוא

1. לפני תביעה ותביעה שכנגד. במסגרת התביעה העיקרית עותרים התובעים 1 ו-2 לתשלום יתרת תמורה המגיעה לתובעת 1 (להלן: "התובעת"), בגין הזמנת תנורים אותה ביצעה הנתבעת 1 (להלן: "טלל") ממפעל התובעת שבתורכיה. לטענת התובעת התנורים שווקו בישראל באמצעות הנתבעות 1 ו-2, אותן ניהל הנתבע 3.

התובעת 2 ביטחה את התובעת בביטוח סיכוני סחר חוץ, שילמה לה תגמולי ביטוח בסך 150,000$ והצטרפה לתביעת התובעת כמשובבת הסכום אותו שילמה.

2. למול תביעת התובעים 1 ו-2 הגישה טלל (התובעת שכנגד) תביעה שכנגד כנגד התובעים 1 ו-2 וכן כנגד מר ג'מאל דרוגלו מהנדס מפעל התובעת בתקופה הרלוונטית. טלל ראתה בו אחראי, ביחד עם הנתבעים הנוספים, לנזקיה. לטענת התובעת שכנגד נגרמו לה נזקים בשל הצורך להתמודד עם תנורים לקויים לרבות הצורך בהחלפתם ותיקונם, כמו גם נגרמו לה נזקים בשל הפרשי מחיר בהתייחס ל- 4,000 תנורים שהיו אמורים להימכר לה במחיר ישן אך נדרש בגינם מחיר חדש וגבוה יותר. מעבר לאלה עתרה טלל לפיצוי בגין הנחת מחזור בגין רכישותיה, החזר עבור הוצאות מכון התקנים ולבסוף להפרת סיכום בינה לבין התובעת בכל הקשור עם פטנט לבניית תנור הכולל פלטת שבת. התובעת שכנגד עתרה לקיזוז נזקיה מתביעת התובעים מחד ובמקביל תבעה 4 מיליון ₪, לצרכי אגרה, בשל הנזקים שנגרמו לה לטענתה מעבר לקיזוז במסגרת התביעה שכנגד.

טענות התובעים כעולה מכתב התביעה העיקרי

3. התובעת רשומה בלשכת המסחר באיסטנבול שתורכיה והינה כאמור חברה המייצרת ומשווקת תנורים בתורכיה ומחוצה לה וידועה גם בשמה המסחרי "SUSELER".

טלל ייבאה ושיווקה את תנורי התובעת בישראל. הנתבעת 2 (להלן: "שאוב לורנץ") אף היא עוסקת ביבוא ושיווק מוצרי חשמל אותם היא מוכרת בישראל, כאשר התנורים אותם היא מוכרת יוצרו בין היתר על ידי התובעת ויובאו בפועל לישראל על ידי טלל. לפיכך, ביקשה התובעת לראות בשאוב לורנץ מי שייבאה התנורים באופן ישיר מהתובעת בדומה לטלל ולכן לטעמה על שתי הנתבעות – טלל ושאוב לורנץ – לשאת בחבות כלפי התובעת באופן ישיר.

אשר לנתבע 3 טענה התובעת כי הינו בעל מניות יחיד ומנהל יחיד הן של טלל והן של שאוב לורנץ, והיה מי שניהל את היחסים המסחריים עם התובעת באמצעות טלל ושאוב לורנץ.

4. מערכת היחסים העסקית בין התובעת לטלל החלה כבר בשנת 1997, עת האחרונה ייבאה תנורים תוצרת התובעת לישראל והיא נמשכה עד שנת 2007. בשנה זו הזמינה טלל מהתובעת משלוח גדול במיוחד של תנורים אך נמנעה לשלם תמורתו מה שהביא להגשת התובענה.

פניות התובעת לטלל להסדרת התשלום נדחו. לתובעת התברר, כך טענה, כי הנתבע 3 העביר את פעילותה של טלל לשאוב לורנץ, רוקן את המלאי העסקי של טלל, ושאוב לורנץ מציגה עצמה כיבואנית התנורים אותם ייבאה טלל, עוסקת בשיווקם בישראל ונהנית מתמורת מכירתם והכל מבלי ששילמה עליהם דבר לתובעת.

בהתנהלות טלל ראתה התובעת הפרת הסכם, חוסר תום לב ואף תרמית כלפיה, כאשר טלל מתעשרת על חשבונה שלא כדין. שאוב לורנץ, כך נטען, חבה אף היא כלפי התובעת בשל הפרת ההסכם, הפרת חובת תום הלב וביצוע תרמית בהיותה מעורבת ישירות ביבוא, וכאשר יש לייחס לה את חובות טלל ואת חובות הנתבע 3 כלפי התובעת באמצעות הרמת מסך ההתאגדות. כך גם שאוב לורנץ חבה בטענת גרם הפרת חוזה. הנתבע 3 עצמו חב כלפי התובעת לטענתה בשל הפרת ההסכם, חובת תום הלב ואף תרמית, אף זאת באמצעות הרמת מסך ההתאגדות, ואף בשל חבות אישית בעוולת הרשלנות. כלל הנתבעים חבים לתובעת בשל התעשרותם שלא כדין על חשבונה. לפיכך עתרה לחיובם ביחד ולחוד בסכום ההזמנה שלא נפרע עומד לטעמה על קרן 943,880$ .

5. תביעת התובעת 2 כמשובבת כלולה כאמור בעילות תביעת התובעת 1 ושלובה בהן.

טיעוני ההגנה והתביעה שכנגד

6. הנתבעים טענו כי עסקינן בתביעת סרק שנועדה להקדים את תביעת טלל ולהציג בפני בית המשפט את תביעתם כתביעה העיקרית, וכל זאת למרות שהתובעת כשלה מהותית במערכת יחסיה מול טלל. כך גם העלימה התובעת עובדות ומסמכים והעלתה מנגד טענות שאינן אוחזות במציאות.

אשר לתובעת, טענו הנתבעים להעדר יריבות, שכן החוב הומחה לטענתם במלואו לתובע 2 כבר בשנת 2008. מעבר לכך טענו הנתבעים, כי לא ברורה המחאת הזכויות שבין התובעת לתובע 2, מה גם שהדין הזר התורכי לא הוכח בכל הקשור להמחאת הזכות.

כך גם דינה של תביעת התובע 2 להידחות על הסף מחמת התיישנות לאור הוראות הדין התורכי.

7. מעבר לטענות הסף טענו הנתבעים, כי שאוב לורנץ אינה חבה לתובעת דבר באשר אין ביניהן כל קשר עסקי או משפטי, וכי את אותם תנורים שרכשה שאוב לורנץ מטלל, היא שילמה לטלל מחיר מלא, כולל עמלה.

בכל הקשור לנתבע 3 טענו, כי הוא פעל מאז ומעולם כאורגן של טלל כדין והוא אינו מחויב אישית כלפי התובעת. הנתבעות הדגישו, כי הנתבע 3 לא הציג כלפי התובעת כל מצג בשמו באופן פרטי או בשם שאוב לורנץ כלפי התובעת.

8. הנתבעים הדגישו, כי מעולם לא נכרת בין הצדדים הסכם בכתב אלא בעל פה בלבד. מכל מקום, אין כל אמת בטענת התובעת, כי טלל רוקנה את עסקיה והעבירה אותם לשאוב לורנץ, וכי עסקינן בטענת סרק. מעבר לכך, טענת התובעת כאילו טלל ביצעה הזמנה חריגה בגודלה בשנת 2007 אינה מדויקת, שכן הזמנת המשלוח נעשתה כבר בשנת 2006, לא היתה חריגה בגודלה והמשיכה בשנת 2007. טלל הדגישה כי השינוי בגודל ההזמנה ביחס לשנים עברו נבע מרצונה של התובעת לשפותה בגין נזקיה.