פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") שהגיש התובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 11.8.2017, כאשר רכב צד ג' סטה ממסלולו והתנגש ברכבו (להלן: "התאונה").

הנתבעת ביטחה את השימוש ברכב במועד התאונה ואינה חולקת על חבותה לפצות את התובע על נזקיו. המחלוקת בתיק נוגעת לגובה הפיצוי המגיע לתובע.

התובע יליד 1996. הוא היה בן 21 בעת אירוע התאונה, וכיום והוא בן 30.

התאונה התרחשה בעת שהתובע היה חייל בשירות סדיר בצה"ל ולכן קמה לו זכות להגיש תביעה נגד קצין התגמולים מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים"). התובע מימש זכות זו, תביעתו הוכרה, ונכון להיום הוא מקבל קצבה חודשית והטבות שונות ממשרד הביטחון.

על פי הוראת סעיף 36(א) לחוק הנכים, התובע חייב לבחור בין קבלת פיצויים לפי חוק הפיצויים לבין תגמולים לפי חוק הנכים. הוא אינו זכאי לקבל פיצויים ותגמולים במקביל.

לפי הפסיקה, הבחירה יכולה להיעשות גם לאחר מתן פסק הדין בתביעת הנזיקין. משמעות הדבר שבסופו של הליך זה, יוכל התובע להחליט האם לקבל את הפיצויים שייפסקו או להמשיך לקבל את ההטבות ממשרד הביטחון. אם יבחר התובע בפיצויים שייפסקו לפי חוק הפיצויים, יהיה עליו להחזיר למשרד הביטחון את הסכומים ואת שווי ההטבות שקיבל עד היום.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת להשלכות שיש לסכומים ששילם משרד הביטחון עבור אשפוזים וטיפולים על גובה הפיצוי בתיק. השאלה מתעוררת נוכח הסכומים הגבוהים ששילם משרד הביטחון עבור טיפולים וצרכי שיקום, סכומים שיהיה על התובע להחזיר למשרד הביטחון אם יבחר בפיצוי לפי חוק הפיצויים, ושקופת החולים לא תחזיר לו.

התובע טוען שעל הנתבעת לשאת בכל הסכומים שיהיה עליו להחזיר למשרד הביטחון, ושקופת החולים לא תישא בהם. הנתבעת טוענת שעל פי ההסדרים הנוהגים, קופת החולים היא האחראית הבלעדית לשאת בהוצאות הרפואיות ולכן אין מקום לחייבה בסכומים אלה, גם אם קופת החולים לא תישא בהם.

מטעם התובע העידו אמו XXXXX, אחיו XXX, אחותו XXXXX, חברו XXX והתובע עצמו. התובע הגיש את חוות הדעת של הכלכלן משה קצין בעניין עלויות ניידות; את חוות הדעת של שמאי המקרקעין ירון יוניצמן בעניין עלויות דיור, וכן שלוש חוות דעת של אילה שיפמן בעניין עלויות שיקום ועזרה.

הנתבעת הגישה שתי חוות הדעת של גדעון האס, בעניין עלויות השיקום; את חוות הדעת של מר בועז מוגילבקין (שמאי טכני בוחן וקצין בטיחות מורשה) לעניין ניידות; את חוות הדעת של שמאי המקרקעין חיים בן ארי לגבי עלויות דיור וחוות דעת אקטואריות לעניין הניכויים.

כמו כן הגישה הנתבעת תצהיר חוקר.

לקראת מתן פסק הדין הודיעו ב"כ הצדדים שהם מסכימים שמכל סכום שייפסק יש לעכב סכום של 3,635,000 ₪ עד שהתובע ימצה את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, בהנחה שיבחר לקבל את הפיצוי שייפסק.

הנכות הרפואית

התובע נפגע קשה וסבל מפגיעה רב מערכתית. שברים בפנים ובגולגולת, דימום תוך גולגולתי ותוך מוחי, קונטוזיה של הריאות, שברים בצלעות, בעצם הירך משמאל והטיביה מימין ושבר בעצם הזרוע משמאל. הוא עבר ניתוחים לקיבוע השברים, לניקוז הדמם התוך גולגולתי וכן ניתוח פיום הקנה (עמ' 4 בחוות דעת ד"ר קוריצקי).

לבדיקת התובע ולקביעת נכותו וצרכי השיקום שלו מונו שבעה מומחים: פרופ' אברהם גנאל בתחום האורתופדיה, ד"ר אריה קוריצקי בתחום הנוירולוגיה, פרופ' נוויל ברקמן בתחום הריאות, ד"ר מחמוד ג'ברין בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' איתן יניב בתחום א.א.ג, פרופ' ארנה גייר בתחום העיניים, ופרופ' ישראל דודקביץ בתחום השיקום.

הנכויות שנקבעו לתובע הן:

100% בגין חולשת פלג גוף ימין עם שיתוק מלא של היד. הנכות נקבעה הן על ידי המומחה בתחום הנוירולוגיה והן על ידי המומחה בתחום האורתופדיה. ד"ר גנאל (המומחה בתחום האורתופדיה) השיב שהנכות שהוא קבע חופפת לנכות שקבע הנוירולוג (תשובה מיום 24.2.2020).

המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע גם 15% נכות בגין תסמונת שלאחר חבלת ראש ו- 10% בגין ירידה קוגניטיבית. הנכות בגין התסמונת שלאחר חבלת ראש אינה חופפת לנכות הפסיכיאטרית (תשובות ד"ר קוריצקי מיום 18.11.2021 – עמ' 135 למוצגי הנתבעת).

כן קבע המומחה בתחום הנוירולוגיה נכות בשיעור של 10% בגין דיסארטריה (הפרעת דיבור; תשובות לשאלות מיום 3.12.2023 – עמ' 579 למוצגי התובע).

המומחה בתחום האורתופדיה קבע גם נכות בשיעור של 25% בגין הגבלה בתנועת כתף שמאל, ו- 20% בגין צלקות. בתשובה לשאלות הבהרה השיב שהנכות בגין הצלקות היא אסתטית בלבד (תשובה מיום 24.2.2020).

המומחה בתחום הפסיכיאטריה קבע נכות בשיעור של 15% בגין תסמונת אפקטיבית דיכאונית על רקע אורגני. הוא ציין שנכות זו אינה מתייחסת להנמכה קוגניטיבית ולשינויים אישיותיים שנקבעו על ידי הנוירולוג.

המומחה בתחום הריאות קבע נכות בשיעור 20% בגין ליקוי רסטרקטיבי קל בתפקודי הריאה.

המומחה בתחום אף אוזן גרון קבע נכות בשיעור 10% בגין טנטון ו- 1% בגין פגיעה קלה בשמיעה באוזן ימין. המומחה מצא ירידה קלה בשמיעה אשר אינה מקנה נכות.

התובע מתלונן גם על סחרחורות. המומחה בתחום אף אוזן גרון קבע שמקור הסחרחורות אינו באוזן וכי הנכות בגין הסחרחורת כלולה בנכות שקבע ד"ר קוריצקי בתחום הנוירולוגיה בגין תסמונת שלאחר חבלה.

המומחית בתחום העיניים קבעה שלא נותרה נכות בתחום העיניים.

התפקוד של התובע במומו

התובע מתגורר עם אמו ועם אחיו XXX בXXXXX (סעיף 3 בתצהיר התובע). בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי: "מאז התאונה אני נכה קשה, בקושי זז, לא יכול להשתמש בהרבה מאוד איברים, מוגבל בכל דבר, אפילו לקחת משהו, אפילו להגיע לאן שהוא, אפילו לדבר ולהגיד דברים..." (סעיף 30 בתצהיר). לפי תצהירו הוא זקוק לעזרה ולליווי בכל יציאה מהבית, ובהליכה בעליות הוא זקוק למישהו שייתן לו יד (סעיף 34 בתצהירו). גם בפעולות פשוטות הוא זקוק לאדם שיעזור לו (סעיף 35 בתצהירו). התובע הצהיר שמצבו הנפשי מחמיר את הקושי; הוא מתקשה בשינה, סובל מעייפות ומחוסר אנרגיה לאורך היום, קשה לו לתפקד כמו שצריך, הוא סובל מכאבים קשים, עצבני וחסר סבלנות, נוטה להתפרץ ורוצה שיניחו לו (סעיף 36 בתצהירו).

אמו של התובע הצהירה דברים דומים. לפי תצהירה, מאז התאונה סובל התובע מכאבים חזקים, צד ימין של גופו משותק ולא מתפקד והוא משתמש בסד מיוחד ליד ימין ובמכשיר "ביונס" לייצוב הרגל בזמן הליכה (סעיף 18 בתצהירה). הוא אינו יכול ללכת ללא הסד או ה"ביונס", הוא צולע ועם קב שמחזיק ביד שמאל. הליכתו עקומה והוא נוטה לצד. הוא נפגע גם בכתף שמאל ומוגבל בתפקוד, לא נושם טוב ומתעייף מהר. הוא סובל מרעידות ביד ימין וברגל ימין, מכאבי ראש וסחרחורות. הוא מדבר לאט, קשה לו להרים את הקול ולא מבינים מה הוא אומר. מצבו הנפשי קשה, הוא צועק וחסר סבלנות (סעיפים 18 – 26 בתצהירה).

בחקירתה הנגדית השיבה האם כי היא מקלחת את התובע ומלבישה. שמה משחת שיניים על המברשת. הוא לא יכול להתקלח לבד כיוון שלעיתים הוא סובל מסחרחורות ואינו יכול לעמוד זמן רב על הרגל. הוא חייב השגחה כל הזמן. מתקלח לפעמים בישיבה ולפעמים בעמידה (עמ' 52 בפרוטוקול). היא מכינה לו אוכל, חותכת לו ומגישה (עמ' 53 בפרוטוקול).

התובע עמד בפני ועדה רפואית של משרד הבריאות שקבעה כי הוא מוגבל בניידות בשיעור של 60% (סעיף 47 בתצהיר התובע; נ/7 במוצגי הנתבעת) נוהג ברכב שהותאם לו על ידי משרד הביטחון עם דוושה לרגל שמאל, תפוח ליד שמאל עם פונקציות, מחסום למאיץ והגה כוח (נ/8 במוצגי הנתבעת). הוא הצהיר שהוא זקוק לעזרה כדי להגיע לרכב ולצאת ממנו. אמו מלווה אותו ביציאה מהבית ומסייעת לו לעלות עד למפלס הרחוב שבו הרכב חונה, וכך גם כשהוא חוזר הביתה (סעיף 34 בתצהירו). הוא נוהג למרחקים קצרים בלבד. בנסיעות למרחקים ארוכים הוא נעזר בנהג מלווה. כך למשל כשהוא נוסע לבית הלוחם או לטיפולים רפואיים בחיפה (סעיף 34 בתצהירו). הנהיגה עוזרת לו ונותנת לו תחושה טובה שהוא יכול לעשות משהו (סעיף 49 בתצהירו).

חברו של התובע, XXXX, הצהיר שהתובע נהג לחיפה אך לא לבדו, וכשהתובע התעייף הוא החליף אותו (סעיף 14 בתצהיר). אמו של התובע העידה שכשהיא רוצה לעשות קניות, התובע לוקח אותה עם הרכב, מחכה לה והם חוזרים הביתה (עמ' 54, 60 בפרוטוקול).

התובע חזר והדגיש בתצהיר את הצורך בליווי יום ולילה בכל יציאה מהבית, לשיקום, לנשום אוויר ולהתאוורר, לטיפולים רפואיים בבית הלוחם, לטיפולים בבני ציון או אפילו לביקור של משפחה או חבר (סעיף 35 בתצהירו).

פרופ' דודקביץ שנתן חוות דעת בתחום השיקום קבע שהפגיעה קשה וגורמת ללקות תפקודית ולתלות בזולת. לפי חוות הדעת, מצבו של התובע יציב ולא צפוי שיפור בעתיד. לתובע אין השכלה פורמאלית ומקצועית ונוכח אופי הפגיעה, סיכוייו להשתלב בשוק העבודה קלושים ביותר (עמ' 8 בחוות הדעת). לפי חוות הדעת התובע מסר לו שהוא מתקשה במעברים וזקוק לאמו שתרכיב לו את ה'ביונס'. עוד מסר שהוא עלול ליפול עקב חוסר ריכוז בבית, הוא מתנייד עם קב קנדי, ובחוץ נעזר בליווי של אמו או של חברים. הוא נוהג למרחקים קצרים ברכב אוטומטי (עמ' 2 בחוות הדעת).

פרופ' דודקביץ הניח שהתובע אינו יכול לנהוג כשהוא לבד ברכב. בחקירה הנגדית הוא השיב שלפי המידע שנמסר לו, התובע נוהג למרחקים קצרים ולא יוצא בלי מלווה (עמ' 119 בפרוטוקול).

המעקב אחר התובע

הנתבעת הציגה שני סרטוני מעקב אחר התובע. האחד מיום 11.2.2020 והשני מיום 1.3.2021. לטענתה יש פער עצום בין התפקוד שהציג התובע בתצהירו ובמידע שהוא מסר למומחה השיקום, ובין תפקודו בפועל כפי שעולה מסרטוני המעקב.

בסרט מיום 11.2.2020 נראה הרכב של התובע נוסע. לאחר מכן עוצר והתובע נכנס לחנות למערכות מולטימדיה. המקום שייך לאח של המלווה שלו XXXX (התובע בעמ' 47 בפרוטוקול).

בסרט מיום 11.3.2021 נראה התובע יוצא לבד מהרכב, סוגר את דלת הנהג, פותח את הדלת האחורית השמאלית ומוציא קב. בהמשך הוא החזיר את הקב, כשהוא עומד על שתי רגליים, התיישב, נכנס לכיסא הנהג, סגר את הדלת ונסע (הערת בית המשפט בעמ' 47 בפרוטוקול).

בשעה 13:11 רואים את התובע יוצא מהרכב ועומד בתחנת דלק בעזרת הקב. הוא נכנס ויושב במושב ליד הנהג. יוצא מהרכב, מקיף אותו מאחור. פותח את הדלת השמאלית האחורית, מכניס את הקב, מתיישב על כיסא הנהג, מרים את שתי רגליו ומכניס אותן לרכב. המוכר מגיש לו קפה.

בשעה 13:13 רואים את התובע יוצא מהרכב, מגיע לכניסה לחנות אביזרי רכב. המצלמות מפסיקות לעבוד. לאחר מכן הוא לוקח בקבוק ביד שמאל ומתקדם (הערת בית המשפט בעמ' 48 בפרוטוקול).

התובע התבקש להתייחס לסרטון והשיב שהמקום נמצא ליד הכפר. הוא ביקש קפה והביאו לו קפה. הוא הוסיף שהסרטון צולם לפני 4 שנים, לפני שהוא התחיל להשתמש בקנאביס, כשלא היו לו את הרעידות ברגליים (עמ' 48 בפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם הוא לא נוסע יותר להתאוורר עם הרכב הוא השיב שכיום הוא לא נוסע לבד. לפעמים הוא משלם למלווה שיבוא וייקח אותו לעשות סיבוב להתאוורר (עמ' 48 לפרוטוקול).

לאחר שהוצגו לו סרטוני המעקב השיב פרופ' דודקביץ שזה לא מה שנמסר לו (עמ' 121 בפרוטוקול). התמונה שהוצגה לו בבדיקה הייתה שונה ממה שנראה בסרטונים. התפקוד הקוגניטיבי של התובע והיכולות שלו כנראה קצת יותר טובים ממה שהוצג וממה שנכתב בחלק מהמסמכים (עמ' 122, 125 בפרוטוקול). לפי פרופ' דודקביץ, אם אלה היכולות שבשגרה, אז לפחות חלקית הוא כנראה מסתדר. מבחינה פיזית, מבחינת יכולת, הוא מסתדר (עמ' 122 בפרוטוקול).

פרופ' דודקביץ היה מוטרד מהפן הקוגניטיבי. הוא העיד שהבעיה הקוגניטיבית (בשילוב המגבלה הפיזית) מפריעה לתובע לנהל את חייו (עמ' 116 בפרוטוקול). בעיה זו משפיעה ומשליכה על היכולת של התובע ללמוד טכניקות להתמודדות או להשתמש באביזרים לעזרה. בשל הבעיה הקוגניטיבית הוא המליץ על עזרה במשך כל שעות היממה (עמ' 116 בפרוטוקול).

דברים אלה נאמרו לפני שפרופ' דודקביץ ראה את סרטי המעקבים.

לאחר שהוא ראה את הסרטים הוא השיב, כאמור, שקיים פער בין מה שהוצג למה שנראה בסרטים (עמ' 123 בפרוטוקול). כאשר התמונה הקוגניטיבית שהוצגה לו הייתה חמורה יותר מהמצב בפועל. לדבריו, התובע נראה נוסע לבד ומכאן שהוא מכיר את הדרך ומצליח להגיע ליעד. התובע גם יודע להסתדר ולהזמין לעצמו קפה (עמ' 122 בפרוטוקול). אם אלו היכולות הקבועות שלו, היינו הוא מצליח לנהוג עצמאית, להיכנס לרכב ולצאת ממנו, אזי לאותם מרחקים הוא לא חייב עזרה (עמ' 126 בפרוטוקול).

המומחה לא חזר בו מהקביעה הכללית שהתובע זקוק לאדם שיהיה זמין עבורו 24 שעות ביממה. כאשר הוא נשאל במה התפקוד של התובע כפי שרואים בסרטונים משנה לגבי העזרה. הוא השיב, כאמור, שאם אלו היכולות הקבועות שלו הוא לא חייב עזרה לאותם מרחקים (עמ' 126).

בסיכומיו טען התובע כי סרטוני המעקב תומכים בגרסתו ומוכיחים שהוא זקוק לעזרה ולא יכול להסתדר לבד. הוא אינו יכול להיכנס לבד לחנות הנוחות והמוכר נאלץ להגיש לו את הקפה. בתחילת הסרטון מיום 11.3.2021 התובע לא מתרחק מהרכב ואדם אחר יוצא אליו מהבניין. בסרטון האחר התובע ממתין לבחור עם קפוצ'ון שילווה אותו.

ד"ר קוריצקי מצא בבדיקתו הפרעה קוגניטיבית קלה יחסית, בעיקר בקשב ובתפיסה המרחבית, ובגינה קבע לתובע נכות בשיעור של 10% (עמ' 5 לחוות הדעת). פרופ' דודקביץ התרשם מבעיה קוגניטיבית משמעותית, אולם העיד, כאמור, שקיים פער בין מה שנמסר לו ומה שנראה בסרטים. המומחה בתחום הפסיכיאטריה מצא בבדיקה התמצאות בזמן לקויה והתמצאות במקום לקויה חלקית וכן הפרעה בריכוז ותובנות ושיפוט לקויים חלקית (עמ' 8 בחוות הדעת). ממצאים אלה אינם מופיעים בחוות הדעת הנוירולוגית ואינם מתיישבים עם הנכות שנקבעה על ידי הנוירולוג. בבדיקה הנוירולוגית צוין שהתובע התקשה במציאת מילה, אך ענה לעניין והתמצא בפרטים (עמ' 3 בחוות הדעת). נראה שאין עקביות בהצגת התמונה הקוגניטיבית על ידי התובע. כן נראה שהתובע יכול להסתדר לבד בנסיעות למרחקים קצרים.

הנתבעת מפנה לכך שהתובע החל להשתמש בקנאביס בינואר 2021, ואחד המעקבים נערך במרץ 2021, דהיינו כחודשיים לאחר מכן, והדבר סותר את טענת התובע שהוא הפסיק לנהוג לבד בגלל הקנאביס.

תוחלת חיים

הצדדים הסכימו שפרופ' דודקביץ, שמונה למומחה בתחום השיקום, יתייחס לתוחלת החיים של התובע. פרופ' דודקביץ קבע שמאחר שהתובע נייד ושולט על סוגריו, ובהנחה שישמור אורח חיים בריא, לא צפוי קיצור משמעותי בתוחלת חייו ביחס לאדם בגילו (עמ' 8 בחוות הדעת). בחקירתו הנגדית חזר על קביעה זו (עמ' 106 בפרוטוקול).

קודם למינויו של פרופ' דודקביץ שלחה הנתבעת שאלת הבהרה בנושא תוחלת החיים למומחה בתחום הנוירולוגיה. ד"ר קוריצקי השיב שלתובע צפוי קיצור של כ- 11 שנים בתוחלת החיים לעומת הממוצע באוכלוסייה הכללית. ד"ר קוריצקי לא הוזמן לחקירה ולא עומת עם עמדתו של פרופ' דודקביץ.

פרופ' דודקביץ נחקר בבית המשפט והעיד כי על פי הספרות הרפואית שמתייחסת לקיצור תוחלת חיים, הכלל הוא שכאשר אדם נייד ושולט בסוגריו, ואין ספק בענייננו שהתובע עונה על קריטריונים אלו, אין לצפות לקיצור משמעותי בתוחלת החיים (עמ' 127 בפרוטוקול). כאשר התבקש להתייחס לקביעה של המומחה בתחום הנוירולוגיה כי צפוי קיצור בתוחלת חיי התובע השיב שהוא חולק על כך.

אני מעדיפה את עמדתו של פרופ' דודקביץ וקובעת שהתאונה לא גרמה לקיצור בתוחלת החיים של התובע. קביעה זו מתיישבת עם פסיקות לגבי קיצור תוחלת חיים של נכים קשים. זאת מבלי להביע עמדה במחלוקת האם יש להתחשב בתשובתו של ד"ר קוריצקי לאחר שהוסכם שמומחה השיקום הוא שיכריע בשאלת תוחלת החיים.

לשאלה אם תוחלת החיים של התובע תעלה אם תהיה עלייה בתוחלת החיים הממוצעת של האוכלוסייה הכללית, השיב פרופ' דודקביץ שהוא מניח שכן, אולם זו הנחה בלבד (עמ' 107 בפרוטוקול).

את תוחלת החיים יש לקבוע בהתאם לממוצע של כלל האוכלוסייה בישראל (ראו והשוו ע"א 8074/15 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (22.5.2016)). תוחלת החיים של גבר בגילו של התובע היא 81.5 שנים, כלומר עוד 51.5 שנים.

הפגיעה בכושר ההשתכרות

פרופ' דודקביץ קבע, כאמור, שסיכויי התובע להשתלב בשוק העבודה קלושים ביותר. ד"ר קוריצקי קבע שהיד הימנית של התובע איננה תפקודית כלל. התובע סובל גם מחולשה מוטורית ברגל ימין ולצורך הרמת כף הרגל הוא נעזר בסד מתאים. עקב מצב זה הוא מוגבל ביכולת הניידות והליכתו מוגבלת למאות מטרים בלבד.

אף שהסרטונים מציגים תפקוד טוב יותר של התובע מזה שהוצג לפני פרופ' דודקביץ, גם בפן הקוגניטיבי, אינני מוצאת שיש בכך כדי לסתור את הקביעה ביחס לסיכויי התובע להשתלב בשוק העבודה. זאת נוכח מכלול הנכויות שנקבעו לתובע על ידי מומחי בית המשפט בתחום הנוירולוגי, בתחום הפסיכיאטרי ובתחום האורתופדי, אשר לא נסתרו. כאמור, לתובע נכות בשיעור 100% בגין חולשת פלג גוף ימין עם שיתוק מלא של יד ימין. 25% נכות בגין הגבלה בתנועת כתף שמאל, 15% נכות בגין תסמונת שלאחר חבלת ראש, הכוללת גם סחרחורות. 10% בגין ירידה קוגניטיבית, 10% בגין הפרעת דיבור ו- 15% בגין דיכאון.

הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד יחושב על בסיס הפסד מלא של כושר ההשתכרות.

בסיס השכר

מאחר שהתובע היה חייל בשירות סדיר בצה"ל במועד התאונה, אין מחלוקת בין הצדדים שאת הפיצוי יש לחשב לפי השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה.

השכר הממוצע במשק לכלל השכירים נכון להיום, עומד על סך של 13,991 ₪, ובניכוי מס הכנסה: 1,370 ₪, סך של 12,621 ₪.

הפסד השתכרות

התובע שוחרר מצה"ל בחודש ספטמבר 2017. מאז ועד היום חלפו – 105 חודשים.

אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 1,325,205 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה, ובסה"כ: 1,482,300 ₪ (במעוגל).

תחשיב אקטוארי המבוסס על הפסד מלא בגובה השכר ממוצע במשק נטו עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם היוון: 267.9937) מגיע ל- 3,382,348 ₪.

אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום זה.

הפסד פנסיה

אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסדי הפנסיה לפי 12.5% מהפסדי השכר בעבר ובעתיד. סה"כ 608,081 ₪.

הטבות משרד הביטחון והשפעתן על אופן וגובה פסיקת הפיצויים

אין מחלוקת שנפגע אשר זכאי לפיצויים הן לפי חוק הפיצויים והן לפי חוק הנכים, רשאי לנקוט הליכים משפטיים כדי לזכות בשתי העילות, אולם אינו רשאי לגבות פיצויים משני המקורות. אם יבחר לגבות פיצויים מהנתבעת בהתאם לפסק הדין שיינתן בתיק זה, הוא יאבד את זכאותו לפי חוק הנכים ויהיה עליו להשיב למשרד הביטחון את הסכומים שקיבל ואת עלות הטיפולים שניתנו לו.

מתעודת עובד הציבור מיום 16.7.2024 שערכה ראש היחידה לתגמולים, תשלומים והטבות במשרד הביטחון, עולה שאם יבחר התובע במסלול לפי חוק הפיצויים יהיה עליו להחזיר למשרד הביטחון סכום של כ- 2,200,000 ₪ (במעוגל) בגין הוצאות רפואיות, וסכום של כ- 2,616,000 ₪ בגין עזרה וליווי.

סה"כ יהיה עליו להחזיר כ- 4,800,000 ₪.

השפעת חובת ההשבה למשרד הביטחון על גובה הפיצוי

התובע טוען כי החובה להחזיר את ההטבות שקיבל ממשרד הביטחון משפיעה על גובה הפיצוי בתיק. לטענתו יש לראות את ההוצאות האלה כהוצאות שהוצאו "במהלך הרגיל של הדברים" כמשמעותו בסעיף 76 לפקודת הנזיקין. התובע מדגיש כי אין לו אפשרות "להחזיר את הגלגל לאחור" ולא הייתה לו יכולת השפעה על החלטות הטיפול והשיקום שנקבעו עבורו, לרבות בחירת בתי החולים ומסגרות הסיעוד. אי פסיקת פיצוי בגובה ההטבות, כחלק מהנזק, תוביל למצב שיהיה עליו לממן את ההחזר עבור הטיפולים בעבר מכספי הפיצויים המיועדים לטיפולים בעתיד או שהדבר יאלץ אותו לוותר על זכות הבחירה בין המסלולים. מימון עצמי של ההוצאות מנוגד לפסיקת בית המשפט העליון.

הנתבעת אינה חולקת על חובת התובע להחזיר את הכספים למשרד הביטחון, אולם טוענת שאין בכך כדי להשפיע על גובה הפיצוי. לטענתה, פעמים רבות הסכומים שמשלם משרד הביטחון אינם עולים בקנה אחד עם הסכומים שנפסקים לפי חוק הפיצויים וחלקם כלל לא מכוסים לפי חוק הפיצויים. יש לשום את הפיצוי לפי קביעות מומחי בית המשפט ולא לפי הטיפולים שאושרו על ידי משרד הביטחון. הנתבעת מוסיפה שהחובה להחזיר למשרד הביטחון את הסכומים שהוציא חלה על התובע ולא עליה. הנתבעת מפנה לשורת פסקי דין.

אני מקבלת את עמדת הנתבעת שלפיה ההטבות ששילם משרד הביטחון לתובע אינן יכולות להשפיע על גובה הפיצוי בתיק. לכל מסלול יש את ההטבות שהוא מקנה לתובע, ועל התובע לבחור בין המסלולים.

הדבר בא לידי ביטוי בתביעות שיבוב שמגישה המדינה נגד המבטחות במקרים שהיא משלמת תגמולים בעקבות תאונת דרכים. בתביעות אלה, המדינה זכאית להשבה בהתאם לגובה הפיצוי המגיע לנפגע לפי חוק הפיצויים, ללא קשר להטבות שהיא נותנת לו. ראו לעניין זה את הוראת סעיף 36 (א)(2) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959 [נוסח משולב] שלפיו, השיבוב של המדינה הוא "עד לסכום אותם הפיצויים" שלהם זכאי הנפגע. וכן את רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' הפול, פ"ד מה (4) 230 (1991).

סעיף 76 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שאליו מפנה התובע קובע: "סבל התובע נזק, יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע".

ההטבות והתגמולים ששילם משרד הביטחון אינם נכנסים לגדר "נזק" וגם ההפרש בין ההטבות ובין הפיצוי שנפסק לפי חוק הפיצויים אינו נכנס לגדר "נזק" שנגרם לנפגע.

על המזיק לשלם את הנזק שגרם, ולא יותר. חיוב הנתבעת בתשלומים אשר עולים על גובה הפיצוי המגיע לתובע לפי חוק הפיצויים, או בתשלום עבור הוצאות רפואיות שהיא אינה חבה בהן (כפי שיפורט להלן), יגרמו לכך שהפיצוי שתשלם הנתבעת יעלה על הנזק שנגרם.

כפי שטוען התובע, אכן נפסק כי פיצוי יתר לנפגע עדיף על פני חיוב חלקי של המזיק (ראו ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.3.2018)). מדובר במקרים שבהם הבחירה היא בין פיצוי יתר לנפגע לבין תשלום חלקי של המזיק. לא זה המצב בענייננו. אם תתקבל עמדת התובע, התוצאה תהיה שהמזיק ישלם יותר מהנזק המגיע לפי חוק הפיצויים.

על בסיס קביעה זו אבחן את הפיצויים המגיעים לתובע לפי העקרונות של חוק הפיצויים.

עזרת צד ג'

התובע הצהיר, כאמור שאמו היא המטפלת העיקרית בו והיא נמצאת איתו רוב שעות היום (סעיף 40 בתצהירו). משרד הביטחון משלם לאם עבור עזרה וליווי. לתובע אין מלווה קבוע, וכאשר הוא נדרש למלווה שילווה אותו לבית הלוחם, אמו משלמת לו בעצמה (סעיף 43 בתצהירו). לפי התצהיר, המלווה מסייע לו בנהיגה, בהחלפת בגדים, בכניסה לבריכה, לעיתים בחדר כושר ובמקלחת, בכל מה שהוא צריך. הוא נזקק למלווה כזה פעמיים-שלוש בשבוע, כשהוא נוסע לבית הלוחם (סעיף 43 בתצהירו).

אמו של התובע העידה על סדר יומו של התובע ועל הקשיים התפקודיים שאיתם הוא מתמודד. התובע אינו יכול לגרוב גרביים ולנעול נעליים לבד, אינו מסוגל לשים משחה על מברשת השיניים (ראו גם סעיפים 28 – 29 בתצהירה). הוא זקוק לעזרה ותמיכה במקלחת (סעיף 34 בתצהיר). היא או אחיו של התובע מגלחים אותו או שהוא הולך לספר, וקשה לו להתלבש לבד. הוא לא יכול להכין לעצמו אוכל. היא חותכת לו מזון קשה ומכינה לו שתייה חמה (סעיף 31 בתצהירה). בעבר, היא הייתה מסייעת לו בשירותים, אך כיום הוא מסתדר לבד באמצעות יד שמאל, למרות הקושי (סעיף 35 בתצהירה). בלילה יש לתובע בקבוק ליד המיטה למתן שתן, אך אם הוא צריך לשירותים הוא מעיר אותה (סעיף 36 בתצהירה). התובע העיד דברים דומים על סדר יומו וקשייו (ראו גם סעיפים 34 – 39 בתצהירו). לפי תצהירו הוא נפל בבית מספר פעמים. גם המלווה XXXX הצהיר על הסיוע שהוא נותן לתובע (סעיפים 15 – 22 בתצהירו). לפי תצהירו, הוא קיבל עבור העזרה שכר מינימום מחברת נתיב במשך כשנה וחצי (סעיף 13 בתצהיר; עמ' 77 בפרוטוקול). התלושים צורפו כנספח ג' בתצהיר.

XXXXX, אחותו של התובע, הצהירה שהיא מגיעה לבית אמה כל סוף שבוע כדי להקל על האם כמה שאפשר (סעיף 39 בתצהירה). היא תיארה עזרה בהחלפת מצעים, ניקיון החדר, חימום והגשת אוכל, חיתוך מזון קשה, הכנת שתייה, וסיוע ביציאה מהבית וליווי לרכב (סעיף 40 בתצהירה).

בחקירה הנגדית העידה שהיא עוזרת לתובע גם בעניינים האדמיניסטרטיביים בתיאום תורים, תשלום חובות, החזר עבור תשלום תרופות (עמ' 70 – 72 בפרוטוקול). XXXXX אישרה שהיא עוזרת לאמה עם התובע, גוזרת לו ציפורניים, מחממת לו אוכל ומקפלת כביסה (עמ' 75 בפרוטוקול).

פרופ' דודקביץ קבע, כאמור, בחוות דעתו כי בשל השילוב של פגיעה קוגניטיבית ופגיעה גופנית שמגבילה את התנועתיות של התובע בפלג גוף ימין, הוא זקוק לעזרה בכל תפקודי ADL בסיסיים ומורכבים, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. בחקירה הנגדית השיב שהתובע זקוק לעזרה מלאה בלבוש וברחצה, ולעזרה חלקית בהיגיינה (עמ' 108 בפרוטוקול). הוא זקוק למישהו נגיש לידו במהלך היממה לסיוע בפעולות כמו לבוש, רחצה, היגיינה, הכנת אוכל, חיתוך מזון ואיסוף חפצים שנפלו (108 – 111 בפרוטוקול). תשובות המומחה ניתנו במהלך החקירה הנגדית של ב"כ התובע, לפני שהמומחה ראה את סרטוני המעקב, אך המומחה לא חזר בו מעיקרי הדברים לאחר שראה את הסרטונים. כאשר התבקש להתייחס לצורך של התובע בעזרה השיב, כאמור, שבמרחקים ובמקומות שהתובע נוהג בהם לבד הוא לא חייב עזרה (עמ' 126 בפרוטוקול).

ד"ר קוריצקי קבע, כאמור, שהיד הימנית של התובע איננה תפקודית כלל והתובע סובל מחולשה מוטורית ברגל ימין.

אני מקבלת את חוות דעתו של פרופ' דודקביץ וקובעת שהתובע נזקק לאדם נגיש לידו במהלך היממה. אביו של התובע נפטר כשנה לפני התאונה, אמו כבת 71 כיום, וככל הנראה לא תוכל לסעוד אותו בערוב ימיה. אחיו נשואים ומתגוררים מחוץ לכפר. נסיבות אלה תומכות בכך שבעתיד יזדקק התובע למטפל שיתגורר איתו וייתן מענה לצרכיו. פרופ' דודקביץ העיד כי מלווה מבחינתו יכול להיות בן משפחה ויכול להיות משהו זר (עמ' 112 בפרוטוקול). הוא חושב שאדם אחד כמלווה אמור להספיק (עמ' 113 בפרוטוקול). אפשר למצוא עובד זר מתאים שיוכל לתקשר עם התובע (עמ' 113 בפרוטוקול). אין צורך באדם נוסף לצורך פעילות חברתית (עמ' 112 – 114 בפרוטוקול).

הפיצוי לתובע ייפסק על בסיס עלות עזרה של מטפל זר.

בפסק דין אקסלרד נקבע המדד לפיצוי בגין עזרת צד ג' לנכים קשים (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ"ד(4) 450 (2000)) (להלן: "אקסלרד").

הסכום שנפסק בעניין אקסלרד, כשהוא משוערך להיום עומד על 18,200 ₪ (במעוגל). הפיצוי נפסק לאדם עם נכות בשיעור 100% שסבל משיתוק מלא בכל גפיו ללא שליטה על סוגרים (ללא פגיעה שכלית) שנזקק לעזרה בכל הפעולות היום-יומיות. גובה הפיצוי משקלל עלות של אדם שיסעד את הנפגע, יהיה בקרבתו כדי להשגיח עליו ולהושיט לו עזרה ככל שיידרש במשך כל שעות היממה.

נתוניו של התובע ותפקודו, כפי שהוכחו, שונים מאוד ממצב הנפגע שאליו מתייחסת הלכת אקסלרד.

טענות הצדדים בעניין עזרה

התובע מפנה לחוות דעתה של אילה שיפמן שלפיה העלות החודשית של מטפל זר עם מחליף ישראלי מגיעה ל- 21,000 ₪. לסכום זה הוא מוסיף את העלות של מטפל ישראלי בתקופת הביניים, שבהן לא יהיה מטפל, וטוען שיש לחשב את הפיצוי בגין עזרה לפי 22,000 ₪. התובע ער לסכום שנפסק בעניין אקסלרד וטוען כי זה הסכום הבסיסי שיש לקחת בחשבון. עוד לטענתו, פסיקת סכום נמוך יותר יכולה לבוא בחשבון כאשר אין צורך בהעסקת עובד סיעודי 24 שעות ביממה. ואילו במקרה של התובע יש לפסוק סכום גבוה יותר.

הנתבעת מדגישה שעיקר הטיפול ניתן לתובע על ידי אמו שאינה עובדת מאז שנת 1996 וכי היקף העזרה שלה הוא זקוק נמוך מזה שהוא מציג. את הפיצוי בגין עזרת צד ג' מציעה הנתבעת להעמיד על 7,000 ₪ לחודש.

עלות עובד זר

לפי חוות דעתה המעודכנת של אילה שיפמן, עלות חודשית של עובד זר עומדת על 10,991 ₪. כולל שכר מינימום, דמי ביטוח לאומי, דמי כיס, הפרשה לפיצויים ופנסיה, דמי הבראה, תשלום לחברת כוח האדם והוצאות מחיה.

לפי חוות הדעת המעודכנת של גדעון האס, העלות החודשית של מטפל זר ללא מחליף לסוף שבוע היא 8,019 ₪. הסכום כולל שכר, דמי כיס, ביטוח לאומי, ביטוח רפואי תשלום לחברת כוח אדם וכד'. גובה השכר לפי גדעון האס הוא 6,783 ₪. עלות השהייה בבית כולל ארוחות ואחזקת דירה היא 1,236 ₪. עלות העזרה עם מחליף לסוף השבוע היא 9,743 ₪.

לגבי החלפה בסופי שבוע, אילה שיפמן קובעת עלות בסך של 10,477 ₪ לפי עובד ישראלי (חוות הדעת המשלימה). גדעון האס כתב בחוות דעתו המשלימה מיום 12.2.2025 כי בסופי שבוע ניתן לקבל עובד זר מחליף או שהמטפל עצמו נשאר בעלות של 401 ₪ לסוף שבוע, דהיינו 1,724 ₪ לחודש.

אילה שיפמן הגישה חוות דעת משלימה שבה כתבה בין היתר שהחוק מחייב להביא עובדים באמצעות חברת כוח אדם. ולתת לעובד חופשות.

כיום, משרד הביטחון מפעיל את מערך הסיעוד והליווי באמצעות חברת נתיב 2. חברה זו היא ששילמה את שכר האם שטיפלה בתובע, את שכרו של XXXX ושכרה של האחות.

מתעודות עובד הציבור שצירף התובע עולה כי אמו קיבלה בממוצע 11,163 ₪ לחודש ברוטו שהם 8,320 ₪ נטו. זאת מאחר שנחשבה עובדת של חברת נתיב 2 (סעיף 179 לסיכומי התובע). התובע מדגיש שחלק ניכר מהסכום ששילם משכר הביטחון לא הגיע לכיסה של האם, ושולם בגין מע"מ, חלק המעסיק לביטוח לאומי, מס הכנסה, זכויות סוציאליות ו- 5% רווח של חברת נתיב 2.

XXXX קיבל שכר מפברואר 2021 עד מרץ 2022 (למעט 3 חודשים בשנת 2021 שבהם לא עבד). שכרו המצטבר לפי תלוש דצמבר 2021 עמד על סך של 10,483 ₪ (1,200 ₪ במעוגל בממוצע לחודש).  

על בסיס חוות הדעת שהוגשו, וצרכי התובע כפי שהוכחו, ובהתייחס לפיצוי שנקבע בעניין אקסלרד, כמדד לפיצוי בגין עזרה לנכים קשים, הפיצוי בגין עזרת הזולת יעמוד על 13,000 ₪ לחודש.

אני דוחה את דרישת התובע לפיצוי עבור עלות רישיון נהיגה לעובד הזר. הוכח כי התובע נוהג בעצמו ברכבו, כפי שעלה מסרטוני המעקב שהוצגו לבית המשפט ומעדויות בני משפחתו. גם פרופ' דודקביץ, לאחר שצפה בסרטוני המעקב, אישר כי התובע נראה נוהג ומתפקד מחוץ לביתו, וציין כי אם המרב"ד אישר לו לנהוג אין סיבה לפקפק בכשירותו (עמ' 121 – 122 בפרוטוקול). משום כך התובע לא זקוק לעובד זר בעל רישיון נהיגה.

עזרה בעבר

התובע היה מאושפז 175 ימים בבתי החולים רמב"ם ובית לוינשטיין. בגין עזרה מוגברת של בני המשפחה בתקופת האשפוז אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של לפי 6,000 ₪ לחודש. סה"כ 36,000 ₪.

לאחר תקופה זו, כולל בתקופה שבה היה התובע באשפוז יום במרכז הרפואי בני ציון יחושב הפיצוי לפי עלות של מטפל זר. העובדה שהמשפחה היא שטיפלה בתובע אינה משנה לעניין גובה הפיצוי.

אני פוסקת לתובע פיצוי בסך לפי 13,000 ₪ לתקופה של 100 חודשים. סה"כ: 1,300,000 ₪.

אם יבחר התובע בפיצויים לפי פסק דין זה יהיה עליו להחזיר למשרד הביטחון סכום של כ- 2,616,000 ₪ בגין העזרה בעבר. כאמור, הסכום שיהיה על התובע להחזיר למשרד הביטחון אינו רלוונטי לפסיקת הפיצוי בתיק זה שנעשית לפי אמות המידה המקובלות בתיקי תאונות דרכים.

עזרה בעתיד

בגין עזרה לעתיד אני פוסקת לתובע סכום של 4,088,638 ₪. הסכום מבוסס על 13,000 ₪ לחודש, מקדם היוון עד גיל 81.5: 314.5106).

עלות מלונית

אמו של התובע שהתה במלונית בבית החולים לוינשטיין, והתובע זכאי לפיצוי בגין הוצאה זו. עלות ההוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומדת על 55,350 ₪. מדובר בסכום שבו נשא משרד הביטחון, ויהיה על התובע להחזיר אותו.

אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום זה.

ניידות

פרופ' דודקביץ המליץ בחוות הדעת על רכב מותאם בשל חולשה מצד ימין לפי המלצת ועדת ניידות ומומחה להתאמת רכב.

הוועדה הרפואית של משרד הבריאות קבעה לתובע מוגבלות בניידות בשיעור של 60% (נספח נ' למוצגי התובע). המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מצא את התובע כשיר לנהוג ברכב מסוג B עם התאמות שכוללות מאיץ בצד שמאל של הבלם, מחסום לדוושת המאיץ, תפוח בגלגל ההגה עם פונקציות והגה כוח (נספח נ"א למוצגי התובע).

משרד הביטחון אישר לתובע סיוע לרכישת רכב רפואי בנפח מנוע של 2,000 סמ"ק (נספח נ"ב למוצגי התובע). התובע רכש רכב מסוג אאודי 3S בנפח מנוע 1,984 סמ"ק. ברכב הותקנו מנגנון לנכה, מאיץ בצד שמאל ותפוח להגה (סעיף 51 בתצהירו; נספח נ"ד למוצגי התובע). מחיר הרכב היה 320,543 ₪. 200,000 ₪ ניתנו לתובע כמענק, ו- 50,000 ₪ ניתנו לו כהלוואה ממשרד הביטחון, את היתרה שילם מכספו.

בחודש 12/2022 התובע החליף את רכב האאודי לרכב מדגם קופרה של חברת SEAT (סעיף 52 בתצהירו). משרד הביטחון שילם לו מענק נוסף בסך 118,960 ₪ בגין החלפת הרכב.

התובע, כמי שהוכר כמוגבל בניידות זכאי לפטור ממסים בעת רכישת רכב. התובע מדגיש שמשרד הביטחון לא זכאי לפטור ממיסים, וגם התובע לא יכול היה לקבל את הפטור כל עוד לא בחר במסלול לפי חוק הפיצויים.

התובע התקין בשני הרכבים אביזרים מתאימים בעלות של 11,185 ₪.

הנתבעת טוענת שהתובע בחר ברכבים יקרים והסכומים שהוא מבקש גבוהים משמעותית מהמקובל. הרכב היציג לתובע הוא יונדאי I10 שעלותו נמוכה משמעותית.

בעז מוגילבקין, המומחה מטעם הנתבעת, קבע שהרכב היציג לנכה עם מוגבלות בניידות בשיעור של 60% הוא עד 1,300 סמ"ק וכי אין הצדקה תחבורתית, בטיחותית או כלכלית לכך שהתובע ירכוש רכב בנפח גדול יותר. משה קצין מטעם התובע הסכים שהמכונית היציגה עבור מי שמוגבלותו בניידות עד 79% היא מכונית 1,300 סמ"ק אוטומטית (עמ' 5 בחוות הדעת). את חוות הדעת הוא ערך לפי שתי חלופות, מכונית 1,300 סמ"ק ומכונית 1,600 סמ"ק.

משה קצין העריך את עלות האחזקה החודשית של רכב בנפח 1,600 סמ"ק ב-2,233 ₪, ושל רכב בנפח 1,300 סמ"ק ב-1,878 ₪. בועז מוגילבקין, העריך עלות אחזקה חודשית של רכב בנפח 1,300 סמ"ק ב-1,606 ₪.

בהערות התייחס משה קצין לעלויות של הרכב שבו נוהג התובע עם מנוע כ- 2,000 סמ"ק.

לפי חוות הדעת, מחירו המלא של הרכב בזמן הרכישה היה כ- 320,000 ₪, עלות האחזקה החודשית, הכוללת את המיסים על הרכב, 6,428 ₪ והעלות החודשית ללא הוצאה הונית וללא אגרה שנתית היא 2,267 ₪ לחודש (עמ' 19 בחוות הדעת).

לפני התאונה, לתובע היה רכב מסוג פולקסווגן שנת 2011, עם נפח מנוע 1,984 סמ"ק.

על בסיס חוות הדעת שהוגשו וגובה הפיצוי שנפסק לנכים כמו התובע, אני פוסקת לתובע פיצוי כמפורט להלן:

בגין עלות רכישה ראשונה של רכב – 105,000 ₪ (לפי עלות של רכב פטור ממיסים).

תשלום עבור האביזרים בעבר בסך של 11,185 ₪.

הוצאות בעבר – לפי הוצאה חודשית בסך של 1,750 ₪ X 100 חודשים בעבר – 175,000 ₪.

הוצאות בעתיד – לפי הוצאה חודשית בסך של 1,750 ₪ ומקדם ההיוון עד תוחלת חיים (314.5106) סה"כ: 550,394 ₪.

אביזרים לעתיד בסך 99 ₪ לחודש (מקדם היוון: 314.5106 ₪ ובסה"כ: 31,137 ₪.

סה"כ הפיצוי בגין ניידות 870,000 ₪ במעוגל.

הסכומים נפסקו תוך התחשבות בנפח המנוע של הרכב שהיה לתובע לפני התאונה, בהוצאות שבהן נשא התובע לפני התאונה וללא קשר אליה, ובעלויות של רכבים עם נפח מנוע המתאים לנכים כמו התובע.

הוצאות נסיעה בעבר

התובע אושפז למשך כחודש בבית חולים רמב"ם ולאחר מכן למשך כ-140 ימים בבית החולים לוינשטיין. בתקופות אלו ולאחר מכן במסגרת אשפוז היום בבית החולים בני ציון נשא התובע בהוצאות נסיעה הכוללות נסיעה באמבולנסים ומוניות לטיפולים ונסיעות של בני המשפחה.

התובע הגיש קבלות למשרד הביטחון עבור נסיעות באמבולנסים ובמוניות. סכום ההוצאות כ- 130,000 ₪.

אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 130,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה בעבר.

דיור

התאמות בבית האם

פרופ' דודקביץ קבע כי בשל הפגיעה יש צורך בהתאמות דיור כגון התאמת הבית מבחינת גישה לכיסא גלגלים, הרחבת פתחים ורדיוס הסיבוב. לפי חוות הדעת, התובע זקוק לבית קרקע ללא מדרגות ועם רמפה או דירה בבניין עם מעלית וכן להתאמת המקלחת לכיסא רחצה ושימוש בכיסא שירותים למקלחת.

כאשר התובע חזר התובע מבית החולים נעשו עבורו התאמות בבית האם כדי שיוכל להתקלח ולהשתמש בשירותים. במסגרת זו, שופצו האמבטיה והשירותים, הותקן מקלחון והורמו האסלות לגובה נוח. כמו כן הותאמה חניה לרכב בשטח החצר. התובע הצהיר ששילם 70,000 ₪ עבור שיפוץ חדר הרחצה והשירותים, 70,000 ₪ עבור בניית החנייה ו-10,000 ₪ עבור סככת קירוי לחניה. בסך הכל עלות השיפוצים הסתכמה ב- 150,000 ₪. התובע ציין כי השיפוצים והבנייה נעשו ללא קבלות כדי להוזיל את העלויות (סעיף 54 בתצהירו). לתצהירו צירף תמונות המדגימות את השינויים.

הנתבעת טוענת כי בהיעדר קבלות על השיפוץ, ובהתחשב בכך שהשירותים והמקלחת הם בחדר אחד, יש לפצותו בגין הוצאות אלו לפי חוות הדעת של השמאי בן ארי, בסכום של 120,000 ₪.

אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין השיפוצים בעבר.

את הפיצוי לעתיד מבקש התובע לבסס על עלות של בית משלו. התובע הגיש חוות דעת של שמאי המקרקעין ירון יוניצמן (נספח ס"ב בתיק מוצגי התובע). הנתבעת הגישה את חוות הדעת של חיים בן ארי.

את הפיצוי לעתיד בגין התאמת דיור אבסס על הסכומים המקובלים בפסיקה.

אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 350,000 ₪ בגין התאמת הדיור בעתיד. הפיצוי כולל את דרישת הפיצוי בגין מעלית.

הוצאות רפואיות

משרד הביטחון נשא עד היום בהוצאות הרפואיות. מתעודת עובד הציבור שהוגשה עולה שהוא שילם 1,047,936 ₪ לספקים ו- 693,331 ₪ למוסדות רפואיים בגין אשפוזים וטיפולים אמבולטוריים.

התובע דורש, כאמור, פיצוי בגין הוצאות אלה.

סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט - 2009, תיקן את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על פי התיקון, האחריות הביטוחית למתן שירותים רפואיים לנפגעי תאונות דרכים (בהנחה שהם נכללים בסל הבריאות), הועברה מחברות הביטוח אל קופות החולים.

"טרם כניסתו של התיקוף לתוקף, מומנו כל הטיפולים הרפואיים שלהם נזקק הנפגע על ידי התחייבות שהוצאה באמצעות חברה הביטוח, תוך שהיא מתחשבנת ישירות עם קופת החולים בה חבר הנפגע..." (רע"א 1001/11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (18.7.2011)).

הסעיף נחקק כדי לחסוך את העלויות המנהליות הכבדות שנגרמו בהתחשבנות שבין קופות החולים ובין חברות הביטוח בגין שירותים וטיפולים רפואיים שניתנו לחברי הקופה שנפגעו בתאונת דרכים.

מדברי ההסבר לחוק עולה כי המחוקק התכוון לשנות "את שיטת ההתחשבנות בין קופות החולים לבין חברות הביטוח. במקום שקופת החולים תחזרנה על פתחי חברות הביטוח...

המצב כיום הוא שחברות הביטוח מעבירות לקרנית אחוז מסויים מתוך הפרמיות המשתלמות להן על פי פוליסות ביטוח חובה, קרנית מעבירה את הסכום למוסד לביטוח לאומי וזה מחלק אותו בין קופות החולים על פי יחס ההקצאה הקבוע בסעיף 17 לחוק ביטוח בריאות... (סעיפים 12ה - 12ו לחוק הפיצויים).

באופן זה, קופות החולים מקבלות, ללא צורך בהתדיינויות עם חברות הביטוח, סכום גלובלי בגובה העלות המוערכת של השירותים והטיפולים שהן נותנות לכלל מבוטחיהן שנפגעו בתאונות דרכים" (רע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (12.11.2013)).

שירותי הבריאות המצויים באחריות קופות החולים מפורטים בתוספת השנייה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

בעקבות התיקון נקבע בסעיף 3(ה)(1) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, כי פוליסה לפי דרישות הפקודה, אינה כוללת כיסוי לתושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השנייה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור, ובלבד שהוא זכאי להם לפי אותו חוק.

משמעות הדבר שחברות הביטוח נושאות בעלות הטיפולים במסגרת ההתחשבנות עם קופות החולים ולא נפסקים פיצויים בגין אותם טיפולים הכלולים בתוספת השנייה.

הלשכה המשפטית של שירותי בריאות כללית אישרה כי: "נפגע תאונת דרכים זכאי לקבל את השירותים הכלולים בסל שירותי הבריאות, ובנוסף יהיה פטור מתשלום השתתפות עצמית עבור תרופות הקשורות לתאונה, ופטור מתשלום עבור אגרות והשתתפות עצמית לאשפוז סיעודי מורכב" (נ/14 בתיק מוצגי הנתבעת).

התובע בחר לתבוע את קצין התגמולים, ומטעם זה לא קיבל את הטיפולים עד היום במסגרת קופת החולים או במימונה אלא במימון משרד הביטחון. אם יבחר התובע במסלול לפי חוק הפיצויים, תישא קופת החולים בהוצאות הרפואיות המכוסות החל מהיום.

קופת החולים הבהירה שלא תחזיר לתובע את עלות הטיפולים שהוא קיבל במימון משרד הביטחון (ראו לעניין זה את דברי ב"כ קופת החולים בדיון שהתקיים ברע"א 15805-12-24 (פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.4.2025)). מטעם זה טוען התובע שיש לפסוק לו פיצוי בגובה ההוצאות הרפואיות שבהן נשא משרד הביטחון, ואשר בגינן דורש משרד הביטחון החזר.

אני דוחה את דרישת התובע לחייב את הנתבעת בהוצאות הרפואיות בעבר, שבהן הייתה נושאת קופת החולים, אלמלא בחר התובע לתבוע את קצין התגמולים. קופת החולים לא נשאה, אמנם, בהוצאות של התובע עצמו, אולם כפי שטוענת הנתבעת, לאור ההסדר שנקבע בחוק ההתייעלות, חיובה בסכומים אלו יהווה כפל תשלום שכן היא שילמה סכומים נכבדים לקופות החולים באמצעות המנגנון שנקבע בחוק ההתייעלות הכלכלית, כדי שיעניקו טיפולים רפואיים לנפגעי תאונות דרכים. הוראת סעיף 3(ה)(1) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 שלפיה פוליסה לפי דרישות הפקודה, אינה כוללת כיסוי לתושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השניה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור, תומכת במסקנה זו.

התייחסות המומחים לטיפולים שמימן משרד הביטחון

התובע הגיש תעודת עובד ציבור של משרד הביטחון מתאריך 30.3.2023 ובה מפורטים הטיפולים הרפואיים שמימן משרד הביטחון (נספח 10 למוצגי התובע). תעודה נוספת מתאריך 9.3.2022 מתייחסת לנושא הקנאביס (הוגשה במסגרת הודעה על הגשת תעודת עובד ציבור ביום 16.3.2022).

מהתעודות עולה שבעקבות התאונה קיבל התובע טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הידרותרפיה, בדיקות רפואיות והזרקות בוטוקס.

התובע שלח אל המומחים שאלות הבהרה בעניין סבירות הטיפולים שקיבל התובע ורובם אישרו שהטיפולים סבירים.

הנוירולוג, ד"ר קוריצקי, השיב שהטיפולים שקיבל התובע, שהיה חייל סדיר, עם פציעה קשה מאוד הם סבירים (תשובות מיום 3.12.2023, עמ' 578 במוצגי התובע). הפסיכיאטר, ד"ר ג'ברין, השיב שנראה לו שהטיפולים שקיבל התובע שהיה חייל, סבירים (תשובות מיום 24.1.2024 עמ' 630 במוצגי התובע). פרופ' איתן יניב, המומחה בתחום א.א.ג, השיב אף הוא שניתן לקבוע שהטיפול שקיבל התובע בתחום א.א.ג היה הולם (תשובה מיום 2.2.2024, עמ' 179 במוצגי התובע). האורתופד, פרופ' אברהם גנאל, השיב: "חזקה עלי שבבסיס הטיפול עומד רק רצון טוב לעזור ולשקם" (תשובה מיום 27.1.2024 עמ' 579, 592, 595 במוצגי התובע).

פרופ' דודקביץ לא נשאל בחקירה הנגדית לגבי סבירות הטיפולים שקיבל התובע.

לא די בכך שהמומחים אישרו את סבירות הטיפולים כדי לחייב את הנתבעת לשאת בהם. כאמור, התובע זכאי לפיצוי בגין אותם טיפולים שבהם קופת החולים לא הייתה נושאת ולא תישא בעתיד ועל רקע קביעה זו אבחן את דרישות התובע.

פיזיותרפיה והידרותרפיה

פרופ' דודקביץ קבע שהתובע יזדקק להמשך פעילות שיקומית משמרת כגון פיזיותרפיה לשימור טווחי התנועה והשרירים. בתשובותיו מיום 3.1.2025 השיב כי מדובר בטיפול פיזיותרפיה בהיקף של פעם בשבוע והידרותרפיה בהיקף של פעם בשבוע. כלומר 52 טיפולי פיזיותרפיה בשנה ו- 52 טיפולי הידרותרפיה.

בחקירה הנגדית השיב פרופ' דודקביץ כי לא שינה את דעתו וקבע תדירות סבירה ומקובלת (עמ' 116 בפרוטוקול). לדבריו, לא מדובר בתוכנית שיקומית אלא בתוכנית שימור (עמ' 117 בפרוטוקול).

קופת החולים השיבה שטיפולי הידרותרפיה וטיפולי פיזיותרפיה נכללים במסגרת סל שירותי הבריאות וניתנים בקהילה או בבתי החולים שבהסדר. הקופה לא מאשרת החזרים או טיפולים אצל ספק פרטי. הזכאות בסל הבריאות היא עד 12 טיפולים בשנה. טיפול הידרותרפיה הוא סוג של טיפול פיזיותרפיה ולא תינתן כפל זכאות (עמ' 48 לבקשת התובע לצירוף מסמכים, נספח ג').

לפי חוות הדעת המשלימה של אילה שיפמן מטעם התובע, עלות טיפול פיזיותרפיה היא 350 ₪, ועלות טיפול הידרותרפיה היא 190 ₪ לטיפול (עמ' 3 בחוות הדעת המשלימה מיום 31.3.2025). לפי חוות הדעת של גדעון האס מטעם הנתבעת, עלות טיפולי פיזיותרפיה או הידרותרפיה בקופת החולים באמצעות הביטוח המשלים, היא 50 ₪ לטיפול, ואילו במכון פרטי היא נעה בין 150 ₪ לבין 170 ₪.

אמו של התובע הצהירה שבירור שהיא ערכה במכון "צבר" העלה שעלות טיפול פיזיותרפיה היא 330 ₪ ל- 45 דקות (סעיף 50 בתצהירה). הצעת המחיר של המכון צורפה לתצהירה (נספח ו' בתצהירה).

הפיצוי בגין טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה לעתיד יחושב על בסיס 40 טיפולי פיזיותרפיה בשנה (נוסף ל-12 הטיפולים שמגיעים לו מקופת החולים ללא עלות), ו- 52 טיפולי הידרותרפיה בשנה.

אני פוסקת פיצוי עבור טיפולי פיזיותרפיה בעבר לתקופה של 100 חודשים בסך 110,000 ₪, ועבור טיפולי הידרותרפיה סכום של 78,000 ₪.

בגין טיפולי פיזיותרפיה לעתיד אני פוסקת סכום של 346,000 ₪. הסכום מבוסס על 40 טיפולי פיזיותרפיה בשנה לפי 330 ₪ לטיפול במכפלת מקדם היוון עד תוחלת חיים (314.5109).

בגין טיפולי הידרותרפיה לעתיד אני פוסקת סכום של 245,000 ₪. הסכום מבוסס על 52 טיפולי הידרותרפיה בשנה לפי 180 ₪ לטיפול.

טיפולים נפשיים

ד"ר מחמוד ג'ברין, המומחה בתחום הפסיכיאטריה השיב שהתובע יזדקק לאורך השנים למעקב פסיכיאטרי בהיקף של מפגש אחד אחת ל-3 חודשים. הוא המליץ על שילובו בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) למשך שנתיים (עמ' 626 בתיק מוצגי התובע). נוסף על כך, השיב כי לאור חלוף הזמן מהתאונה, הוא לא חושב שטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי נוסף עשוי לשנות את מצבו הנפשי של התובע (עמ' 630 בתיק מוצגי התובע).

פרופ' דודקביץ קבע שהתובע זקוק לטיפול נפשי שבועי למשך שנה, ולאחר מכן להערכה על ידי רופא שיקום פסיכיאטר. עוד הוא קבע שהתובע זקוק לטיפול ולמעקב פסיכיאטרי אחת ל-3 – 4 חודשים (עמ' 8 בחוות דעתו).

התובע השיב שהוא מקבל טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים בבית הלוחם בחיפה ובבני ציון (עמ' 35 בפרוטוקול) וטיפול פסיכולוגי אחת לשבוע בעפולה (עמ' 38 בפרוטוקול). אמו העידה שלאחרונה הטיפול הופסק והתובע נדרש לבקש המשך טיפול ממשרד הביטחון שכן מצבו לא יציב והוא שוקע במחשבות (עמ' 58, 62 – 63 בפרוטוקול).

על בסיס המלצת המומחה בתחום הפסיכיאטריה ומומחה השיקום אני פוסקת לתובע עבור טיפול קוגניטיבי התנהגותי פיצוי בסך של 40,000 ₪.

קנאביס

התובע העיד שהוא משתמש בקנאביס רפואי משנת 2021 ומשרד הביטחון משלם לו את עלויות הטיפול (סעיף 58 בתצהירו; נספח ס"ג בתיק המוצגים של התובע). לפי תצהירו הוא מטופל במינון של 40 גרם קנאביס לחודש, בעלות של כ-1,100 ₪.

בתשובה לשאלה האם המלצת הרופאים לקנאביס מתאימה למצבו הרפואי של התובע והאם השימוש בו סביר, השיב פרופ' דודקביץ כי הוא אינו עוסק בתחום זה ויש להתייעץ עם רופא מומחה בתחום (תשובות לשאלות מיום 7.11.2024). בחקירתו לא נשאל בנושא זה שוב.

ד"ר קוריצקי, המומחה בתחום הנוירולוגיה השיב בתשובה לשאלות הבהרה שהטיפול בקנאביס הוא טיפול סביר (תשובות לשאלות הבהרה מיום 3.12.2023, עמ' 579 במוצגי התובע).

מתעודת עובד הציבור שהגיש משרד הביטחון עולה שעד ליום 9.3.2022 שולם עבור קנאביס סכום של 5,384 ₪. לא די בקביעה של ד"ר קוריצקי שהטיפול סביר כדי לפסוק פיצוי לעתיד בגין שימוש בקנאביס, מה גם שלא הוכח שהתובע ממשיך להשתמש בקנאביס.

בגין הוצאות עבור קנאביס בעבר אני פוסקת לתובע 5,384 ₪.

הזרקות בוטוקס

התובע מקבל זריקות בוטוקס מדי שלושה-ארבעה חודשים. משרד הביטחון הכיר בצורך בטיפולים אלה ונשא בתשלום. שירותי בריאות כללית אישרה שטיפולי הבוטוקס כלולים בסל הבריאות (ראו מכתבה של ד"ר רותם לוי, מנהלת סל השירותים בקופת חולים כללית) אולם היא לא תישא בהחזר הוצאות בעבר ששולמו על ידי משרד הביטחון.

הראיות תומכות בכך שכל עוד יש המלצה של מומחה שיקום, התובע זקוק להזרקות בוטוקס.

פרופ' דודקביץ קבע שעל מומחה השיקום לקבוע את הצורך בהזרקות. ד"ר קוריצקי השיב שהצורך בטיפול תלוי בהשפעתו על הספסטיות, ויש מקום לתת אותו, כל עוד צוות המחלקה רואה שיפור. הטיפול יעיל למשך כ-4 חודשים, ויש צורך לחדשו כל תקופה. הטיפול לא מרפא אך עשוי להקל על הסבל ולאפשר תנועה מסוימת ולכן מומלץ (תשובות לשאלות הבהרה מיום 9.6.2022, אשר הוגשו לבית המשפט ביום 23.6.2022).

מאחר שהטיפול כלול בסל הבריאות, לא ייפסק בגינו פיצוי לעתיד.

המסקנה שאליה הגעתי בנוגע להחזר ההוצאות בעבר עבור טיפולים שבסל הבריאות, נכונה גם ביחס להזרקות הבוטוקוס ולכן לא ייפסק פיצוי בגין הוצאות בעבר.

טיפולים אחרים

התובע טוען שיש לפסוק פיצוי גלובלי בגין התייעצויות רפואיות וטיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות. לטענתו, לא תמיד יינתנו אישורים לטיפולים והטיפולים לא תמיד זמינים.

בין היתר מתייחס התובע לכך שהוא עשוי להיזקק לייעוץ ולטיפולים בתחום המיני.

הנתבעת מתנגדת לפיצוי הגלובלי. לטענתה טיפולים בתחום המיני עלו לראשונה בחקירה הנגדית של מומחה השיקום והיא התנגדה לכך. לשאלת בית המשפט האם התובע התלונן על בעיה בתחום זה השיב פרופ' דודקביץ שעד היום לא עלה הצורך, ומומחה השיקום המטפל בתובע לא נזקק לנושא (עמ' 115 – 116 בפרוטוקול). לאור זאת לא ייפסק פיצוי בגין הוצאה זו.

התובע שילם סך של 20,000 ₪ עבור טיפולים בתא לחץ, אשר לא אושרו על ידי משרד הביטחון. המומחים לא נשאלו לגבי טיפול זה. לכן לא ייפסק פיצוי גם בגין הוצאה זו.

בהתחשב בטיפולים שלהם זכאי התובע במסגרת סל הבריאות ובהתחשב בגובה הפיצויים שנפסקו בגין הטיפולים שאינם מכוסים, לא אפסוק פיצוי נוסף גלובלי בגין טיפולים רפואיים.

אביזרים

פרופ' דודקביץ המליץ על האביזרים הבאים: כיסא שירותים למקלחת; כיסא גלגלים קל משקל; כרית טמפור למניעת פצעי לחץ; כרית לתמיכת הגוף וקביים קנדיות (עמ' 8-7 בחוות הדעת).

קופת החולים הודיעה שציוד שיקום וניידות כמו כיסא גלגלים, כיסא רחצה, כרית למניעת פצעי לחץ וקביים קנדיות, כלולים בסל הבריאות (עמ' 28 למוצגים, בקשה מיום 6.3.2025).

פרופ' דודקביץ המליץ על סד AFO לרגל וסד ליד ימין (תשובות לשאלות הבהרה מיום 7.11.2024). קופת החולים הודיעה שסד AFO לרגל מסופק על ידי משרד הבריאות ואינו באחריות קופות החולים. סד ליד, כלול בסל הבריאות (בקשת התובע לצירוף מוצגים מיום 6.3.2025, עמ' 28 – 29).

משרד הביטחון שילם עבור הסדים בעבר (ראו תעודת עובד ציבור מיום 26.1.2025, עמ' 13 – 14). כך גם הצהיר התובע בסעיפים 64 – 65 בתצהירו.

בסיכומים מאשר התובע שהאביזרים כלולים בסל הבריאות. אולם הוא מבקש סכום גלובאלי, למקרים דחופים ולמקרים שאביזרים לא יאושרו או שסל הבריאות ישתנה.

התובע יוכל לקבל את הציוד והאביזרים שלהם הוא זקוק מקופת החולים ולכן לא ייפסק פיצוי בגינם.

מהטעמים שפורטו לעיל, אינני פוסקת פיצוי בגין הסכום שיהיה על התובע להחזיר למשרד הביטחון בגין עלות האביזרים בעבר.

BIONESS לרגל

בחוות הדעת קבע פרופ' דודקביץ שהתובע זקוק למכשיר ביונס לרגל ימין, שיקל על התובע וישפר את ניידותו. את המכשיר יש להחליף אחת ל- 4 שנים. מכשיר ביונס מגרה את העצב ההיקפי ומפעיל את השריר כדי לשפר את תבנית ההליכה (פרופ' דודקביץ בעמ' 107 בפרוטוקול).

משרד הביטחון לא מממן את המכשיר ולא נשא בתשלום. קופת החולים הודיעה שהמכשיר אינו כלול בסל הבריאות.

התובע רכש ביום 11.4.2023 מכשיר ביונס (חשבוניות עבור המכשיר והאלקטרודות צורפו כנספחים ע"ג ו- ע"ה לתיק מוצגי התובע). הנתבעת אינה חולקת על עלות המכשיר ועל כך שיש צורך גם באלקטרודות.

אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 34,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום 11.4.2023 בגין רכישת המכשיר בעבר. ובסך הכל סכום של 37,390 ₪.

אני פוסקת לתובע פיצוי בגין רכישות בעתיד בסך של 225,000 ₪ (במעוגל).

מועדון ספורט/ חדר כושר

בחקירה הנגדית השיב פרופ' דודקביץ שפעילות כושר מומלצת לתובע כפי שהיא מומלצת לכל אדם אחר. הוא הדגיש שהתובע בהיותו נכה, זקוק למקום מונגש. אין חובה שהפעילות תהיה דווקא בחדר כושר. יש צורך בסביבה מונגשת לפעילות גופנית (עמ' 105 – 106 בפרוטוקול).

מהראיות עולה שהתובע נוסע כיום לבית הלוחם בחיפה.

התובע הצהיר שבמועדון הציבורי של עיריית עפולה (קאנטרי) יש חדר כושר נגיש לנכים וכן מעלון לבריכה עבור נכים כמוהו (סעיף 59 בתצהירו). במענה לפנייתו נמסר כי עלות מינוי שנתי לתובע היא 4,500 ₪. העירייה מעניקה לנכים בדרגה של 100% נכות הנחה של 10%, כך שהעלות עבורו תהיה 4,050 ₪ לשנה, שהם 337 ₪ לחודש. לפי גדעון האס, העלות השנתית למינוי במועדון ספורט לנכים אלי"ן בחיפה היא 2,260 ₪.

בהתחשב בנכותו של התובע ובכך שבפועל הוא אכן נוסע לבית הלוחם בחיפה, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 100,000 ₪.

מנהל אדמיניסטרטיבי

לא הוכח שהתובע סובל ממצב נפשי וקוגניטיבי קשה המצדיק עזרה בניהול ענייניו. ד"ר קוריצקי מצא בבדיקתו הפרעה קוגניטיבית קלה יחסית, בעיקר בקשב ובתפיסה המרחבית, ובגינה קבע לתובע נכות בשיעור של 10%. פרופ' דודקביץ התרשם מבעיה קוגניטיבית משמעותית, אולם העיד, כאמור, שקיים פער בין מה שנמסר לו ומה שנראה בסרטים שהוצגו לו. המומחה בתחום הפסיכיאטריה, מצא בבדיקה התמצאות בזמן לקויה והתמצאות במקום לקויה חלקית וכן הפרעה בריכוז ותובנות ושיפוט לקויים חלקית, ממצאים שאינם מופיעים בחוות הדעת הנוירולוגית ואינם מתיישבים עם הנכות שנקבעה על ידי הנוירולוג ועם תפקוד התובע כפי שנראה בסרטונים.

במהלך החקירה הנגדית נשאל פרופ' דודקביץ האם התובע זקוק לעזרה בניהול העניינים האדמיניסטרטיביים, קביעת התורים, תשלום החשבונות וכיוצב' והשיב שזו אחת מהסיבות שבגינן הוא ממליץ על עובד זר (עמ' 116 בפרוטוקול). משנפסק פיצוי לפי עלות של עובד זר, אין הצדקה לפסיקת פיצוי נוסף בגין מנהל אדמיניסטרטיבי.

כאב וסבל

אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 243,325 ₪ בגין כאב וסבל.

סיכום הפיצויים

להלן סיכום הפיצויים שנפסקו לתובע:

הניכויים

אם יבחר התובע לקבל פיצויים לפי חוק הפיצויים, יהיה עליו למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי.

הצדדים הגיעו להסכמה לגבי הסכומים שיש להקפיא עד לאחר שהתובע ימצה את זכויותיו (הודעה מיום 5.5.2026).

לפי ההודעה יש להקפיא 3,635,000 ₪ (במעוגל). הסכום כולל: 1,148,039 ₪ בגין גמלת נכות כללית, 2,336,548 ₪ בגין גמלת שירותים מיוחדים, ו- 149,870 ₪ בגין גמלת ניידות.

הסכום יוקפא עד לקבלת החלטה סופית של המוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע. לאחר קבלת ההחלטה, תיערך התחשבנות על בסיס הסכום שהוקפא והתשלומים שיתקבלו בפועל.

אם הסכומים שיקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי יעלו על הסכום שהוקפא, יחזיר התובע לנתבעת את ההפרשים. ככל שהסכומים לא יעלו על הסכום שהוקפא או יפחתו ממנו, ההפרש יועבר במלואו לתובע, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ.

מהסכום שנפסק, יוקפא, אפוא, סכום של 3,635,000 ₪.

שכר טרחת עו"ד

ב"כ התובע טוען שבין אם הוא יבחר בפיצוי שייפסק בתיק זה ובין אם התובע יבחר להמשיך ולקבל תגמולים, יש לשלם לו שכר טרחה בשיעור של 13% בצירוף מע"מ על הפיצוי שנפסק. לטענתו, זכותו לנהל את הליך הפיצויים עד תום ורק לאחר מכן, כשפסק הדין חלוט, לבחור במסלול. לטענתו, אם התובע יבחר בסופו של יום במסלול התגמולים, משרד הביטחון יהיה זכאי לחזור אל המבטחת בתביעת שיפוי, עד לגובה סכום הפיצויים בהתאם לפסק דין זה. מסיבה זו, פסק הדין יחסוך למשרד הביטחון את הצורך להוכיח את סכום הפיצויים לפי חוק הפיצויים. במצב דברים זה, אי פסיקת שכר טרחת עו"ד תעמיד את הנתבעת במקום שבו היא חוסכת את שכר הטרחה או משלמת אותו למשרד הביטחון, בשעה שהתובע הוא זה שצריך לשאת בשכר הטרחה והוא זה שניהל את הליך הפלת"ד.

הנתבעת טוענת שאם יבחר התובע שלא לקבל את הכספים שלהם הוא זכאי לפי חוק הפיצויים אין מקום לפסוק לו שכר טרחה בגינם. פסיקת שכר טרחת עו"ד בתביעה זו תחטא לתכלית הסוציאלית של החוק שכל מטרתו הייתה להקל את הנפגעים ולאפשר להם לקבל פיצוי מהיר על פגיעתם גם אם אין באפשרותם לשכור שירותי עורך דין.

כל אחד מהצדדים מפנה לפסק דין של בית המשפט העליון התומך בטענותיו. התובע מפנה לע"א 2144/13 עזבון מנטין נ' הרש"פ (16.12.2017) והנתבעת מפנה לע"א 575/88 קריכלי נ' ביהם, פ"ד מג(3) 602 (1989).

אני מעדיפה את עמדת הנתבעת וקובעת שאת שכר הטרחה יהיה על הנתבעת לשלם לתובע רק אם יבחר בפיצויים שנפסקו לפי חוק הפיצויים ועל בסיס אותם פיצויים.

הוצאות משפט

התובע דורש לקבל החזר בגין הוצאות המשפט שבהן נשא בין אם יבחר בפיצויים שייפסקו ובין אם יבחר להמשיך ולקבל תגמולים ממשרד הביטחון. הנתבעת דורשת לקבל הוצאות לאור התעקשות התובע לנהל הליך זה, על אף שברור לכל כי הפיצוי שזכאי התובע לקבל ממשרד הביטחון עולה על הפיצוי שנפסק. לטענת הנתבעת, אם יבחר התובע לוותר על הפיצוי לפי חוק הפיצויים, יש לחייבו לשאת במלוא הוצאותיה בניהול ההליך, לרבות מימון חוות דעת רפואיות ושכ"ט עורכי דינה.

זכותו של התובע לנהל את ההליך ולבחור את המסלול המועדף לאחר שיינתן פסק דין. לאור זאת אני דוחה את דרישת הנתבעת לחייב אותו בהוצאות במקרה שיבחר להמשיך ולקבל תגמולים ממשרד הביטחון.

החזר בגין הוצאות המשפט שהוציא התובע בתיק זה הוא יהיה זכאי לקבל מהנתבעת אם יבחר בפיצוי לפי חוק הפיצויים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו סיוון תשפ"ו, 11 יוני 2026, בהיעדר הצדדים.