אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ת' רשלנות מקצועית בחלקה, של לקוח נגד עו"ד בגין אשם תורם

דחיית ת' רשלנות מקצועית בחלקה, של לקוח נגד עו"ד בגין אשם תורם

תאריך פרסום : 01/06/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
19561-03
29/05/2008
בפני השופט:
דניאל פיש

- נגד -
התובע:
דן מוקדי בע"מ ח.פ. 512545534
עו"ד גיריס נעים
הנתבע:
1. כהן מגורי פנחס עו"ד ונוטריון
2. איילון חב' לביטוח בע"מ

עו"ד שטיין אהוד
פסק-דין

1        התובעת, חברת דן מוקדי בע"מ, הגישה תובענה כספית על סך 500,000 ש"ח נגד עו"ד פנחס מגורי כהן ואילון חברה לביטוח בע"מ. נטען שעו"ד מגורי גרם לתובעת נזקים כספיים כתוצאה מרשלנות מקצועית בייצוגה.

גירסת התובעת

2.       הרוח החיה מאחורי התובעת הינו האיש דן מוקדי. על פי תצהירו, הוא יליד 1965 כאשר בשנת 1997 הקים את החברה הנושאת את שמו לאחר שהשתחרר משירות צבאי כטייס בחיל האויר. לדבריו, בסמוך לאחר הקמת החברה הוא התעניין בפרוייקטים ביפו ובפברואר 1998 הכיר באמצעות אדם אחר, את מוחמד סקחפי מרחוב דונולו הרופא 16 ביפו, שהיה מעוניין למכור מגרש עליו ניתן לבנות שלוש יחידות דיור. מוקדי פנה לאבי לוי, מתווך באיזור יפו, על מנת להתייעץ עמו ולוי הציע לו עסקה נוספת. לוי היפנה אותו לעו"ד מגורי. לדברי מוקדי, "עורך הדין מגורי הגיע לפגישה [הראשונה] רכוב על וספה ועשה רושם של עורך דין נמרץ ופעיל". לפגישה הגיעו גם הבעלים בשתי העסקאות לגביהן התעניין מוקדי וחתמו לעו"ד מגורי על ייפוי כוח על מנת שיבדוק את מצב הזכויות במגרשים שבבעלותם. לדברי מוקדי, עו"ד מגורי הציג עצמו כמי שמנוסה בביצוע עסקאות באיזור יפו המכיר את הפרוצדורה הכרוכה בהן. מוקדי נפגש עם אדריכלית, גב' גרוברמן, לקבלת חוות דעת על הפוטנציאל הטמון בשתי העסקאות. מוקדי בחר במגורי לייצגו לאור נסיונו הרב. לדבריו, "סמכתי על עורך הדין מגורי כי ידאג לטיפול מלא בעסקה ולהעברת הזכויות במגרש על שמה של החברה בהתאם למסוכם עם בני הזוג סקחפי". מגורי קיבל על עצמו גם את ייצוג בני הזוג סקחפי.

3        תחילה סוכם שחוזה העיסקה ייחתם בתחילת מרץ 1998, ומגורי הכין טיוטת חוזה והחתימה נקבעה ליום 9.3.98. מוקדי הכין המחאה בנקאית לטובת המוכרים על סך 538,050 ש"ח לתאריך זה. ברם, ההסכם לא נחתם באותו מועד כיוון שמוחמד סקחפי הערים קשיים. מגורי הודיע לאחר מספר ימים כי הודע לו מהחברה המשכנת, נכסי אריאלי, אצלה התנהלו הרישומים, כי רובצות על הנכס שתי משכנתאות: האחת לבנק כרמל והשניה לבנק הפועלים. סקחפי הודיע כי ישחרר את המשכנתאות, אולם נסיונותיו בכל הנוגע לבנק כרמל נכשלו. מגורי הודיע למוקדי כי תמורת תשלום נוסף הוא מוכן לטפל בהסרת המשכנתא מבנק כרמל. מגורי הודיע שהוא מכיר את האחראית בבנק כרמל, עו"ד תמי סלמניק, שהיא מיודדת עמו והוא בטוח כי יוכל להסדיר את סילוק המשכנתא מהמגרש.

4.       בערך באותה עת, נוכח העיכוב שחל בחתימה על ההסכם, ביקש סקחפי ממוקדי הלוואה פרטית שתוחזר מיד עם החתימה על הסכם המכר. מוקדי נעתר לבקשה "לאור יחסי הקרבה" שנוצרו בין השניים ונתן לו הלוואה פרטית על סך 25,000 דולר. צויין כי ללא קשר להסכם המכר החזיר סקחפי חלק מההלוואה, בסך 11,200 דולר.

5.       מגורי קבע פגישה בבנק כרמל עם עו"ד סלמניק ביום 5.5.98. היות ובאותו יום מוקדי היה בשירות מילואים, הוא קיבל דיווח טלפוני ממגורי כי בנק כרמל מסכים לשחרור המשכנתא וצמצומה לדירתו של סקחפי בלבד בשלושה תנאים מצטברים: ששוויה של הדירה שתישאר משועבדת לבנק יהיה לפחות בגובה מחצית מן ההלוואה בהתאם לחוות דעת שמאי; שסקחפי ישלם באופן מיידי תשלומי משכנתא של חודשיים בסכומים של 6,000 ש"ח; שסחקפי יוכיח יכולת כלכלית לעמוד בתשלומי המשכנתא באמצעות תלושי שכר. מגורי מסר שיצר קשר עם שמאי וכי זה מסר לו כי לא תהיה בעיה לשחרר את המשכנתא, שכן שווי הדירה עומד בתנאי הראשון.

6.       מגורי הודיע כי הוא נוסע לחו"ל ל-10 ימים ומאחר שסחקפי הודיע כי לא יוכל להמתין נקבעה פגישה לאותו יום. בסופו של יום ובהתייעצות עם מגורי נקבעה פגישה לחתימת החוזה במשרדו של מגורי אשר הדפיס את החוזה בעצמו והכין אותו לחתימה. מוקדי הגיע לפגישה עם המתווך לוי. במהלך הפגישה יידע מוקדי את מגורי על ההלוואה הפרטית שנתן לסחקפי. בנוגע למשכנתא, הסביר מגורי כי הובטח לו בבנק כרמל כי עניין המשכנתא "סגור" וכי ניתן להשלים את העסקה ולא תהיה בעיה כלשהי ולכן אין מניעה לחתום על החוזה.

7.       סקחפי הפעיל לחץ כבד על מוקדי ועל מגורי לחתום מיידית על החוזה ולקבל מיד עם החתימה סכום שבין  120,000 דולר ל- 150,000 דולר מתוך התמורה הכוללת של  225,000 דולר. מגורי ערך חישובים ביחס לסכומים שיש לשלם לבנקים לפדיון המשכנתאות ולמס שבח והודיע כי סכום של 110,000 דולר הינו סכום שניתן לשלמו וכי יוותרו עודפים בתמורה לתשלומים השונים. על בסיס עצה זו הסכים מוקדי לסכום זה כתשלום ראשון על פי החוזה.

8.       מוקדי טען כי לימים הודע לו כי מלכתחילה חישובים אלה היו מוטעים וכי לאחר תשלום המשכנתא לבנק הפועלים בסך 110,000 דולר ו- 10,000 דולר שאושרו לגמר הבניה נותרה יתרה של 105,000 דולר בלבד שהיתה אמורה להספיק הן לתשלום מס שבח והן לפדיון המשכנתא בבנק כרמל. חוב נוסף לעיריה כלל לא נלקח בחשבון.

9.       מוקדי טען כי אילו עו"ד מגורי היה מסביר לו את המצב המשפטי הנכון ומציג חישוב נכון לפרטיו, הוא לא היה חותם על החוזה ולא היה משלם את התשלום הראשון ישירות לבנק הפועלים מבלי לקבל אישור מבנק כרמל על הסכמתו להסרת המשכנתא מהמגרש בתנאים שדווחו על ידי מגורי בעל פה.

10.     מגורי הכין באותו מעמד שני הסכמים ושטר משכון, אחד למכר המגרש בגוש 7036 חלקות 114 ו-115 ברחוב דונולו הרופא 16 ביפו והסכם שני לשיתוף ואיחוד של המקרקעין בהתאם להסכם בינו לבין מוקדי לבין סקחפי. ההסכמים נחתמו, מוקדי קיבל הוראות לצורך השלמת החוזה ומגורי הטיל עליו לבצע רישום משכון על הנכס, הוצאת אישור זכויות לנכס, הפקדת החוזה החתום אצל נכסי אריאל, שלטענת עו"ד מגורי שוות ערך לרישום הערת אזהרה ותשלום הסכום הראשון לבנק הפועלים תמורת קבלת אישור על שחרור המשכנתא. למגורי שולם סך של 2,000 ש"ח, מתוכם 1,170 ש"ח עבור הערכת שמאי.

11.     מוקדי טען כי גילה לימים כי אישור הזכויות שהוטל עליו ניתן לחלקה 115 בלבד והוא לא ראה מעולם אישור זכויות לחלקה 114 ואינו יודע אם סקחפי הינו הבעלים היחיד של חלקה זו ואם רובצים עליה עיקולים ונטלים אחרים. ביום 8.5.98, לאחר חתימת החוזה שילם מוקדי דמי ייעוץ בסך 19,433 ש"ח. כאשר חזר מגורי מחו"ל נטען כי הוא וסקחפי לחצו על מוקדי עד שהסכים ביום 20.5.98 לשלם את חלקו של סקחפי בשכר טרחתו של מגורי בסך 12,621 ש"ח על חשבון התשלומים לפי החוזה.

12.     מגורי הודיע למוקדי כי פנה לבנק כרמל וביקש שחרור המשכנתא בהתאם לסכום שהושג בפגישה שתוארה קודם. למרבה ההפתעה, כעבור זמן קצר הודיע מגורי כי בנק כרמל אינו מכבד את ההסכמה שהושגה בטענה שהבנק רומה, שכן החוזה נושא את אותו תאריך של הפגישה בבנק. עו"ד מגורי טען כי הבנק נקט בעמדה שהחתימה על החוזה התרחשה לפני ההבטחה של הבנק לסילוק המשכנתא. הודע למוקדי שהבנק מאיים לנקוט בצעדים נגד סקחפי ומתכוון להעמיד את המשכנתא לפרעון מיידי. מוקדי טען שמגורי היה נסער וקבע פגישה עם עו"ד סלמניק. מוקדי הגיע לפגישה אולם ישב מחוץ לחדר. הפגישה נכשלה, אולם מוקדי טען שמגורי נטע בליבו תקוה כי העסקה תצא לפועל כיוון שהודיע לו כי פסיקה חדשה קבעה כי הבנק לא יוכל לממש את המשכנתא ולפנות את סקחפי מביתו ולכן ייאלץ להתגמש. בעקבות הודעתו של בנק כרמל, עו"ד מגורי דיווח למוקדי שסקחפי ביטל את ייצוגו. בדיקה בעיריה העלתה שקיים חוב לעיריה על הנכס בסך 40,000 ש"ח.

13.     נוכח ההתפתחות האמורות, ובידיעת מגורי, פנה מוקדי לייעוץ אצל עורך דין נוסף, עו"ד כהנא. מגורי השתתף בחלק מהפגישות. בינתיים התברר כי על הנכס של סקחפי הוטלו עיקולים נוספים. עד לאותו שלב העיסקה לא דווחה למס שבח. מגורי לא רצה לחתום על הטפסים למס שבח בשם סקחפי ולא רצה להשתמש בטפסים החתומים שהיו אצלו כיוון שלטענתו סקחפי ביטל את ייפוי הכוח שניתן לו והפסיק את הייצוג. חברת מוקדי דיווחה על העסקה ומס שבח דרש עליה למעלה מ- 400,000 ש"ח טרם הוספת ריביות וקנסות איחור בדיווח,  וסכום כולל של למעלה מ- 600,000 ש"ח.

14.     סקחפי פנה למוקדי והודיע כי הוא מעוניין לבטל את העסקה. בתמורה לביטול החוזה הציע סקחפי לתת דירה חלופית שרשומה על שם חתנו, חסן אבו ריאש, אבל למעשה שייכת לו ובאותה עת התגורר בה בנו. מגורי הכין הסכם לביטול הסכם המכר ודיווח על כך לרשויות המס. הדירה החלופית נמצאה ברחוב יהודה הימית 34 ביפו והיתה רשומה על שם חתנו של סקחפי, חסאן אבו ריש, כדייר מוגן. סקחפי הציע כי הוא ימכור את הדירה ומהכספים יחזיר את הכספים ששולמו לו. מגורי לא סמך על כך שסקחפי יעביר לו את הכספים ולכן הציע שיערכו הסכם לפיו מוקדי יהא זכאי לקבל את הזכויות בדירה. מגורי הסביר שלכשימצא קונה לדירה ייערך הסכם בין אבו ריאש לבין הקונה והכספים שיתקבלו בתמורה מהסכם המכר ישולמו לחברת מוקדי עד לגובה החוב של סקחפי כלפיו וכלפי החברה. מגורי לא דיווח על העסקה למס שבח.

15.     נחתם הסכם מרובע שהוכן על ידי מגורי בין מוקדי לבין סקחפי ואשתו, החברה (חברת מוקדי) וחסן אבו ריאש. מכיוון שסקחפי הודיע שאין לו כסף לרכוש את זכויות הדיירות המוגנת שעמדו על כ- 107,000 ש"ח, הוסכם בהמלצת מגורי כי מימון רכישת זכויות הבעלות של אבו ריאש יחולק שווה בשווה בינו לבין סקחפי ומוקדי יתן הלוואה לסקחפי בגובה חלקו ברכישת הדיירות המוגנת כאשר ההלוואה תוחזר בהלוואות דחויות. להמחאות שנתן סקחפי לא היה כיסוי ובסוף מוקדי מימן ושילם את רכישת הזכויות של אבו ריאש. נטען שהחוזה שנחתם לא שיקף את תמונת המציאות האמיתית שפורטה לעיל. נטען כי מגורי האמין בהצלחת העסקה ברחוב יהודה הימית וכי באמצעותה ניתן יהיה להחזיר למוקדי את ההוצאות שנגרמו לו בעסקה הקודמת. מגורי אמר שהחתימה של סקחפי ואבו ריאש על ייפוי הכוח השונים מבטיחה את זכויותיה של החברה בדירה ביהודה הימית. מגורי טיפל ברכישת זכויות בעלות בדירה אבו אבו ריש והדירה ביהודה הימית הועמדה למכירה. במאי 2001 נמצא קונה לדירה ב-300,000 ש"ח.

16.     לקראת סיום ניהול המשא ומתן התקשר מגורי למוקדי והודיע לו כי לא יוכל לחתום בשם אבו ריאש על מסמכי מס שבח שכן נדרשת חתימה אישית של המוכר על בקשת הפטור ממס שבח. מגורי לא חתם על מסמכי החוזה עם הקונה לפי ייפוי הכוח שנמצאים אצלו והזמין את אבו ריאש לחתום בעצמו על המסמכים. במקום לחתום, אבו ריאש לקח את ייפוי הכוח וביטל אותו. הקונה הודיע באמצעות עורך דינו כי אינו מעוניין בדירה אלא אם הזכויות בה ימכרו ישירות מהחברה. נטען כי רק אז הגיע מגורי למסקנה כי יש להעביר את הזכויות בדירה על שם החברה קודם למכירתה לקונה אחר. לטענת מוקדי, פעולה זו היתה צריכה להתבצע עוד בשנת 1999 עם חתימת ההסכם הראשוני בנוגע לדירה ברחוב יהודה הימית טרם השקעת הכספים על ידי מוקדי. רק ביום 6.8.01, הכין מגורי הסכם מכר בין אבו ריאש לבין חברת מוקדי. מגורי, שחשש שיוטל מס על העסקה והוא יחוייב בו מכוח חתימה כמיופה כוח, החתים את החברה על התחייבות כי אם יחול מס שבח הוא ישולם על ידי החברה. לאחר החתימה דווחה העסקה לרשויות המס והתקבלו שומות בגובה 60,000 ש"ח ואז החל משא ומתן ותכתובת עניפה בין עו"ד מגורי ועו"ד שנשכר על ידי אבו ריאש. לבסוף, אבו ריאש הציע כי בתמורה לתשלום נוסף, הוא יסכים לחתום על כל המסמכים. הוא דרש 30,000 ש"ח נוספים בתמורה לחתימה על המסמכים ומאחר שהשקיע כספים כה רבים עד אותו שלב אשר נראה כמכשול האחרון, הסכים מוקדי לממן גם את הסכום המבוקש האמור.

17.     בין הפגישה לבין ביצוע התשלום פנה עו"ד מגורי לעיריית תל אביב ושם התברר לו כי קיימים חובות שונים בקשר לדירה בסך 8,036 ש"ח כאשר בסופו של דבר לא קיבל מוקדי הנחה כלשהי בתשלומם. באמצעות עו"ד מגורי בוצעה העסקה והדירה נרשמה על שמה של חברת מוקדי. לימים התברר כי אדם פלש לדירה הריקה ביהודה הימית ולא ניתן היה למכור אותה. מוקדי הבין שיוכל למכור את הדירה רק לאדם המכיר את הפולש. ביום 31.12.04, הצליח מוקדי למכור את הדירה עבור 200,000 ש"ח לאחר שנאלץ להחזיר חיבור חשמל בעלות של 3,000 ש"ח ולשלם לפולש 4,400 ש"ח תמורת פינוי הדירה. שווי העסקה נקבע בהתחשב בקיומו של פולש. פרטי העסקה הודעו לנתבע וניתנה לו הזדמנות למכור את הדירה בכל סכום שיצליח.

18.     מוקדי טען כי אילו היה מקבל ייעוץ על המצב לאשורו בקשר לנכס של סקחפי ברחוב דונולו הוא לא היה נכנס לעסקה ללא אישור בכתב מבנק כרמל ותשלום החובות לעיריה בסך 40,000 ש"ח ולא היה מבצע את התשלום הראשון בסך 110,000 דולר. לטענתו לאחר ההסתבכות עם הבית ברחוב דונולו הרופא, במקום להמליץ לו לסגת מהעסקה ולנסות לממש את המשכון שנרשם, נטע בו מגורי תקוה כי העסקה תושלם בהצלחה והוא נתן בו אמון מוחלט. אותו מצב היה קיים לגבי העסקה ברחוב יהודה הימית. נטען שעו"ד מגורי גרם למוקדי נזקים רבים בכך שלא בירר את מצב הזכויות האמיתי של הנכס בעת חתימת החוזה ב- 1999 והמליץ להכנס לעסקה מאוד מורכבת ומסובכת של רכישת זכויות בדירה מוגנת וגרם להוצאה מיותרת של תשלום 30,000 ש"ח לחסן אבו ריאש, לא העביר את הזכויות על שם החברה בסמוך לאחר ההסכם וגרם להפסד הצעה של 300,000 ש"ח. מוקדי טען עוד כי ביקר עשרות פעמים רבות ביפו במהלך התקופה והפסיד ימי עבודה ונגרמו לו הוצאות אחרות בסך 65,000 ש"ח.

19.     בתצהירו של אבי לוי שניתן לטובת מוקדי נאמר כי הוא נכח בפגישה שהתקיימה במשרדו של מגורי ביום 5.5.98 עובר לחתימת החוזה לביצוע העסקה הראשונה. כאשר החוזה לא נחתם באותה פגישה, הפעיל סקחפי לחץ על הצדדים שיחתמו עליו ומוקדי ביקש לדעת אם מבחינה משפטית ניתן לחתום על החוזה. מגורי אמר למוקדי לאחר שיחה עם בנק הפועלים שאינו רואה מניעה להסדיר את הנושא. מגורי לא הזהיר במפורש את מוקדי ולא התריע בפניו כי הסכום שננקב בחוזה כתשלום ראשון בסך 110,000 דולר הינו סכום גבוה נוכח העובדה שההבנה בבנק היתה בעל פה בטרם ניתן  אישור בכתב.

גירסת הנתבעים

20.     עו"ד מגורי ציין כי הוא משמש כעורך דין מזה שנים רבות, מאז 1976. על פי גרסתו, ב- 22.2.98 הוא התבקש על ידי המתווך אבי לוי לטפל בעריכת חוזה מכר לפיו ירכוש מוקדי מגרש ביפו. חוזה המכר עסק במגרש של סקחפי ואשתו. המגרש עמד למכירה והיה חלק ממגרש גדול יותר שעל חלקו השני היה בנוי ביתם של הזוג סקחפי (חלק זה לא עמד למכירה). במועד הפגישה קיבל מגורי ייפוי כוח חתום על ידי בני הזוג סקחפי על מנת לברר את מצב הזכויות. הוא קיבל נסח רישום מקרקעין, בדק ועיין בתיק הבנין ברחוב דונולו 16 ביפו במחלקת ההנדסה של עירית תל אביב ושוחח עם אדריכל שהכין לבקשת סקחפי את תכניות הבית שאמור היה לקום במגרש. הוא בדק מצב הזכויות ברשם המשכונות וניגש בעצמו ובדק באופן אישי את תיק הנכס בחברת נכסי אריאל (סוכן מורשה של מינהל מקרקעי ישראל שבאמצעותו מוסדר מצב הזכויות של נכסי המדינה ביפו). הוא טען כי לא הסתפק בקבלת אישור זכויות מחברה זו וכפי שעשה תמיד בדק באופן אישי את תיק המוכר אצל החברה המנהלת את הרישום. מאז הפגישה הראשונית ועד לחתימת ההסכם ביום 5.5.98, משך כ-3 חודשים, התנהל משא ומתן בין הצדדים ותוך כדי כך הוא ערך את כל הבדיקות המחוייבות לעסקת מקרקעין. ביום 4.3.98, הוא פנה לנכסי אריאל וביקש אישור שאין להם התנגדות למכירת הנכס.

21.     לדבריו, מוקדי היה "כל כך להוט לבצע את העסקה" שהיה מוכן לשלם את הסכום הראשון לסקחפי עוד בטרם נחתם החוזה ובטרם הסתיימו כל הבירורים על מצב הזכויות. ללא ידיעתו או אישורו הכין מוקדי שיק בנקאי על סך 538,050 ש"ח לפקודת סקחפי ורצה למסור אותו ללא כל בטחונות. ביום 9.3.98, הופיע מוקדי במשרדו עם השיק ומגורי הורה לו שלא למסור אותו לסקחפי בשום פנים ואופן. מגורי טען כי האמור בתצהירו של מוקדי, שהודע לו שהחוזה היה מוכן באותו יום, אינו נכון נוכח השיעבודים שרבצו על הנכס. מגורי טען כי מעולם לא נקבע על ידו תאריך לחתימת ההסכם והוא נחתם בסוף ביום בו קבעו הצדדים שייחתם. לטענת מגורי, סקחפי לא הערים קשיים על חתימת החוזה אלא היה מעוניין לחתום עליו ללא השתהות והלחיץ בהתאם את מוקדי.

22.     מגורי מצא כי רובצים על הנכס שני שעבודים: הראשון ללא הגבלת סכום משנת 1994 לזכות בנק כרמל והשני עד לסך 450,000 ש"ח משנת 1996 לבנק הפועלים. נמצא גם עיקול על הנכס בסך  9,000 ש"ח על זכויותיהם של בני הזוג סקחפי. השעבוד לטובת בנק כרמל רבץ על זכויות בני הזוג סקחפי בנכס וכלל הן את המגרש הנמכר והן את ביתם. עוד טרם חתימת ההסכם סקחפי התחייב לדאוג לביטול השעבודים. לפיכך פנה סקחפי למנהל מחלקת התביעות בבנק כרמל להסרת החלק מהשעבוד שרבץ על המגרש באופן שיישאר רישום שעבוד על הבית בלבד. היות וסקחפי לא הצליח להביא לצמצום השעבוד, מוקדי פנה אליו והוא הציע לנסות לפעול לצמצום השעבוד לטובת בנק כרמל. לטענת מגורי, הוא הסכים לקחת על עצמו את הטיפול, אך לעולם לא הבטיח שהשעבוד יוסר שכן הדבר אינו תלוי בו אלא בהחלטת בנק כרמל. הוא פגש את מנהל מחלקת הגביה בבנק כרמל, אך ללא הועיל ולכן ביום 5.5.98 פגש את סמנכ"ל הבנק עו"ד תמר סלמניק שהכיר שנים רבות קודם לכן. הוא הציג בפניה את העובדות הידועות לו וביקש צמצום השעבוד. היא הבהירה כי בטרם יוסר השעבוד יש למלא אחר שלושה תנאים מצטברים: כי 50% משווי הדירה יכסו את יתרת ההלוואה בהתאם להערכת שמאי הבנק, כי סקחפי ישלם שני תשלומים על חשבון יתרת המשכנתא ותוצג הוכחה לגבי יכולתו לעמוד בתשלומי המשכנתא. מגורי פעל לביצוע התנאים. הוא דיבר עם שמאי שהעריך כי אין בעיה למלא אחר התנאי הראשון. הוא עדכן את הצדדים לגבי הפגישה, אך טען כי מעולם לא אמר כי הבנק כבר מסכים ומתחייב להסיר את השעבוד אלא הבהיר שהבנק מתנה את הסרתו במילוי שלושת התנאים הנ"ל והבהיר כי לא ניתנה התחייבות. 

23.     לבקשת הצדדים, וטרם הסרת השעבודים הוא הכין טיוטה ראשונית של ההסכם ולבקשת מוקדי העביר לעיון עורך דינו בחיפה. הטיוטות הוכנו מתוך ההנחה שהשעבודים על הנכס יוסרו עוד טרם חתימת ההסכם. הטיוטות עברו מספר גרסאות שמוקדי היה מעורב בתיקונן וביקש הסברים לגבי כל סעיף וסעיף שלא היה מובן לו ומגורי הבהיר לו את המשמעויות השונות. על אף הכנת הטיוטות, מגורי טען שכלל לא תכנן להחתים את הצדדים על החוזה לפני סיום בדיקת מצב הזכויות של הנכס ובלא אישור על הסרת השעבודים. הוא טען כי "לי היה ברור שללא סילוק השעבודים - אין עסקה, וכך גם הבהרתי למוקדי וסקחפי".

24.     ביום 5.5.98, הוא עמד לטוס לארה"ב ל-10 ימים. בשעות הערב קיבל טלפון בהול מהמתווך אבי לוי שביקש לערוך את ההסכם לחתימה באותו ערב לפני טיסתו. מגורי אמר שהדברים אינם מוכנים וכי ניתן להמתין עוד כיוון שממילא הצדדים התעכבו שלושה חודשים. מגורי טען כי אמר למתווך כי אין זה רצוי לחתום על ההסכם אולם המתווך טען שהצדדים מעונינים לחתום באותו יום. מגורי הגיע למשרדו ולמרות שלא הבין מדוע הלחץ ולמרות שביקש לדחות את החתימה עד שיחזור, "דרשו הצדדים בתוקף שהחוזה ייחתם באותו ערב". מגורי הבהיר כי רק לאחר חתימת ההסכם התברר לו שמוקדי נתן לסקחפי עוד לפני חתימתו וללא ידיעתו סכום של 25,000 דולר. התברר לו לאחר מכן כי סקחפי הודיע למוקדי כי ישנם קונים פוטנציאליים אחרים המעונינים במגרש במחיר גבוה יותר ומוקדי חשש מהאפשרות שסקחפי ימכור את הנכס וכך יפסיד את המגרש ואת האפשרות לקבל בחזרה את ה- 25,000 דולר שמוקדי הלווה לו ללא כל בטחונות. מגורי חיווה דעתו כי מסמך זה היה טעון דיווח למס שבח, שכן מדובר בעסקה במקרקעין נוכח העובדה שקיימת בו התחייבות למכור לתובעת את כל זכויותיו של סקחפי במגרש וצויין סכום העסקה 225,000 דולר. לטענת מגורי, מוקדי פעל באופן לא זהיר ולא סביר ללא ידיעתו ואישורו והיה מוכן לשלם לסקחפי ממון רב ללא בטחונות. מוקדי ציין כי מוקדי רצה להבטיח לעצמו את עסקת הרכישה גם מאחר וסבר כי מחיר המגרש נמוך יחסית ליפו. מגורי המליץ למוקדי במעמד חתימת החוזה שתשלום ראשון יהיה 10,000 דולר ולאחר צמצום השעבודים ישולם סכום נוסף גבוה יותר. סקחפי דרש 150,000 דולר ומוקדי הסכים לתשלום ראשון של 110,000 דולר. מגורי התנגד בתוקף לתשלום זה אולם מוקדי עמד על דעתו והסכים לתנאי בניגוד לעצתו המפורשת.

25.     מגורי טען כי התריע בפני מוקדי במעמד חתימת ההסכם ובמשך כל התקופה עובר לחתימתו על הבעייתיות הטמונה בחתימה עליו כאשר הנכס משועבד ללא הגבלת סכום לטובת הבנק ללא אישור בכתב על צמצום השעבוד או הסרתו.

26.     מגורי טען כי המתווך לוי לא היה נוכח במרבית חילופי הדברים בין הצדדים. הוא אכן הגיע למשרד עם הצדדים בערב החתימה, אולם לא הקשיב, לא התעניין ולא השתתף בניסוחי החוזה ובדיונים וכי הוא נכנס ויצא משך כל הפגישה ועסק בענינים אחרים.

27.     רק לאחר חתימת ההסכם בניגוד לעצתו, ערך מגורי חישובים גסים בדבר גובה מס השבח הצפוי והגיע למסקנה שיתרת התמורה בגין המגרש לאחר התשלום יכולה להספיק לתשלום מס שבח ויתר ההוצאות. הוא טען כי חוב הארנונה שייך לבית ולא למגרש וכי פדיון ההלוואה לבנק כרמל מכספי התמורה בגין מכירת המגרש מעולם לא עמד על הפרק. מגורי טען שלא הוא המליץ על הסכום וכי הוא נקבע שלא על דעתו.

28.     מגורי טען שהדריך את מוקדי ביחס לפעולות שיש לבצע למחרת החתימה לאור העדרותו הצפויה וביקש שהדברים ייעשו טרם ימסרו לסקחפי את התשלום הראשון. בנוסף, הוא הדריך את מוקדי לשלם לבנק הפועלים את סכום החוב של סקחפי בסך 60,000 ש"ח ולקבל מהבנק אישור על שחרור המשכון בסך 450,000 ש"ח. מאחר ורצה לוודא שמוקדי הבין, הוא צלצל מיוזמתו משדה התעופה והבהיר לו פעם נוספת ביחס לביצוע הדברים האמורים. מגורי טען שבהתאם לתשריט הנכס ניכר בבירור כי המגרש הנמכר נמצא בתחום חלקות 114 ו-115. מאידך בחוזה של עמידר עם סקחפי בו נמכר לו מגרש זה מוזכר בטעות כי מדובר בחלקה 115 בלבד. כך נטען כי כיוון שרק חלקת 115 רשומה, אין בסיס לטענת מוקדי בקשר לאי הוצאת אישור בקשר לחלקה 114.

29.     כאשר שב מחו"ל פנה מגורי לביצוע התנאים שהציעה לו עו"ד סלמניק. התנאי הראשון קויים ומלבד זאת הוא דרש מסקחפי וקיבל נתוני השתכרותם מהם עולה בבירור שהוא מסוגל לעמוד בהמשך תשלומי ההלוואה. תנאי הבנק התמלאו, אולם להפתעתו הוא קיבל מכתב כי הבנק מסרב לכבד את ההתחייבות ולהתיר את צמצום השעבוד.  הבנק נימק את החלטתו בטענה כי ביום 5.5.98 כבר היה חוזה חתום. מגורי עמד על כך שהחוזה נחתם בערב והפגישה התקיימה בצהריים, אולם לא עזרו כל ההסברים והבנק סרב לכבד את הסיכום. לאחר שסקחפי נוכח כי לא התקבל אישור בנק כרמל לצמצום השעבוד החליטו הצדדים על ביטול עסקת המכר. מגורי טען כי פעמים רבות ציין בפני מוקדי כי עומדת לרשותו אפשרות של פניה לערכאות להשבת הסכומים ששילם לסקחפי, אולם פעם נוספת בחר מוקדי להתעלם מעצתו ותחת זאת בחר לחתום על הסכם נוסף עם סקחפי.

30.     ביום 15.12.98, פיטר סקחפי את מגורי והוא אמר שהוא ומוקדי אינם מיוצגים על ידו יותר וכי הלכו לעורך דין אחר. סקחפי הורה לו מפורשות שלא לדווח בשמו על העסקה. מגורי הודיע מייד למוקדי כי הוא יכול לדווח על העסקה אף ללא שיתוף פעולה של סקחפי וכי יש לעשות זאת עד לסוף השנה. מטעם זה הוגשה הצהרה של הקונה בלבד ללא צירוף נספח שומה עצמית מטעם המוכר.

31.     מגורי טען שמוקדי העדיף להמתין עם הגשת הדיווח למס שבח בתקוה שסקחפי יחזור בו מסירובו לבצע את העסקה ובשל כך בלבד הוגש הדיווח באיחור ומכאן הקנסות. העיקולים שהוטלו על הנכס נבעו מאי תשלום  שומת מס השבח ממנה התעלם סקחפי.

32.     באוגוסט 1999 יצרו הצדדים עם מגורי קשר לצורך הכנת הסכם לביטול העסקה. בטרם החתימה הגיעו סקחפי ומוקדי למשרדו של מגורי לאחר שכבר סיכמו ביניהם על ביטול העסקה תוך הסכמה שהדירה ביהודה הימית תשמש לכיסוי חובו של סקחפי למוקדי. באותו שלב חובותיו של סקחפי למוקדי עמדו על 126,000 דולר. מגורי טען שלא יזם או עודד את העסקה האמורה. מגורי  דיווח על הסכם הביטול ביום 5.5.98 על מנת לבטל את החיוב במס שבח ומס רכישה בגין העסקה הראשונה וניסח הסכמי ביטול מיום 1.11.99 ויום 2.11.99 בהתאם להסכמות של הצדדים. מגורי  טען כי דאג לזכויותיו של מוקדי בהסכמים האלה. בנוסף נטען כי הצדדים הסכימו עוד לפני שהגיעו למגורי כי סקחפי יתחייב לשאת במימון ביניים ורכישת זכויות הבעלות בדירה מאת מינהל מקרקעי ישראל ומוקדי ישיב לו מחצית מהסכום. נטען כי אחרי שסקחפי לא עמד בהתחייבותו, ויתר לו מוקדי והסכים לשלם עבורו סכום כסף גדול. מגורי טען שהוא לא המליץ על כך.

33.     ביחס לקונה הפוטנציאלי הראשון של הדירה, טען מגורי כי הציע סכום נמוך באופן משמעותי מהשווי שהוערך על ידי סקחפי ומוקדי ולפיכך סבר מגורי כי יהיה נכון להחתים את בעל הזכויות בדירה, חסן אבו ריאש, על חוזה המכר עם הקונה. בהמשך טען מגורי  שלא היתה לו ברירה אלא להחזיר את ייפוי הכוח לידי חסן אבו ריאש, אך חש מרומה על ידו וערך לאחר מכן ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לטובת מוקדי בע"מ והעביר בו את זכויותיו שלו בהתאם לייפוי הכוח שנתן לו חסן אבו ריאש.

34.     מגורי טען שהפעולות האחרות בקשר לדירה היו פרי יוזמתו של מוקדי, לא היו קשורות להמלצות שניתנו על ידו ואף עמדו בניגוד להן.

החקירות בבית המשפט והטענות בסיכומים

35.     בחקירתו עשה מוקדי רושם של אדם שנכנס לעסקי מקרקעין מסובכים ללא כל ידע מקדים וללא תפיסה כי מדובר בתחום מסובך (עמ' 20 - 26). לא מצאתי בחקירתו כי הועלו ממצאים חדשים שיש בהם כדי לשכנע אחרת. גם עו"ד ממגורי חזר בעקרון על עמדתו שהובאה בתצהירו במהלך חקירתו.

36.     אבי לוי העיד שגם מוקדי וגם סקחפי היו מאוד "לחוצים" על ביצוע העסקה, כל אחד מטעמיו (עמ' 38). הוא העיד גם אודות הפגישה במשרדו של מגורי ואמר שמגורי אמר שפגש "מישהי" שאמרה לו שהעסקה בסדר לגבי הפיצול (השארת המשכנתא על הבית בלבד) והוא מחכה לאישור בכתב (עמ' 40 לפרוטוקול). יש לציין כי עדות זו אינה מפורטת דיה ביחס לפגישה שהתקיימה לדברי העד משך שעתיים-שלוש כאשר העד הודה כי לא נכח בה ברציפות (עמ' 41 לפרוטוקול).

37.     בסיכומיהם חזרו באי כוח התובעת על הטענות בעניין הרשלנות המקצועית המיוחסת למגורי. לדבריהם, עורך דין סביר שהתבקש לערוך עסקת מכר במקרקעין ובודאי עסקה מורכבת הדורשת הסכמים נלווים וזכויות מעבר בחלקות אחרות חייב תחילה לוודא את כל הפרטים הקשורים במקרקעין, לרבות שעבודים ומשכנתאות הרובצים עליהם. נטען כי מגורי התרשל בכך שאיפשר לצדדים לחתום על ההסכם מבלי שהיו בפניו כל האישורים הדרושים בכתב לצורך העסקה, ובייחוד הסכמת בנק כרמל לסילוק השעבוד מהמגרש. כך, עיקר הטענות כוונו נגד המנעותו של עו"ד מגורי להביא אישור בכתב מבנק כרמל טרם חתימה על החוזה, או להסדיר את העניין בדרך אחרת. נטען כי אחת הסיבות שעו"ד מגורי נמנע מבדיקת הפרטים האמורים היתה כי בחר לייצג את שני הצדדים בעסקה. כמו כן, נטען שלא היתה בידי מגורי הסכמת נכסי אריאל למכירה ומצב הנכס בעירייה לא נבדק. בנוסף, הוחתמו המוכרים על טופס מש"ח ריק. בהמשך לא דווחה העסקה למס שבח בפרק הזמן שנקבע בחוק ועניין זה גרר שומה גבוהה וקנסות.

38.     נטען כי המעשים הרשלניים נמשכו גם בקשר לעסקה בדירה ברחוב יהודה הימית. נטען כי מגורי חטא ברשלנות מקצועית בטיפולו בעניני התובעת והפר את התחייבותו לדאוג לעניניה כנגד תשלום והפר חובת הנאמנות הקבועה בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. נטען כי אין זה מעלה או מוריד אם הלקוח מוקדי הפעיל לחץ לחתימת החוזה לעניין קיום חובת הזהירות כאשר מגורי לא דאג לקבל הסכמה בכתב מצד בנק כרמל להסרת המשכנתא מהמגרש טרם החתימה או מנגנון אחר שיבטיח את הסרתו (ת"א (ת"א) 2184/99 שרון אמיר נ' עו"ד ליבוביץ כרמל ואח').  נטען כי היה על עורך הדין להתפטר. ראו גם א' זר, רשלנות מקצועית של עורכי דין רופאים מהנדסים ואדריכלים (כרמל) תוספת שביעית (עמ' 48). כמו כן, הוא איפשר לתובעת לשלם למוכרים תשלום ראשון בסך 110,000 דולר ללא בטחון שהמשכנתא תוסר. בנסיבות, כאשר גובה המשכנתא לטובת בנק הפועלים לא היה ידוע והיה צפוי כי יוטל מס שבח גבוה על העסקה תשלום סכום זה היה צריך להשמר כפקדון. נטען בנוסף כי מגורי לא ביצע את כל הברורים הדרושים טרם חתימת החוזה, לרבות אישור זכויות, בירור יתרת משכנתא בבנק הפועלים, בירור מצב הנכס בעיריית תל אביב, במס רכוש, רשם המשכונות, חישוב מס השבח הצפוי, הערכת יכולתו הכלכלית של סקחפי לעמוד בדרישות כרמל ועוד.

39.     נטען בנוסף כי ייצוג שני הצדדים בעסקה הביא לכך שמגורי הסתמך על דבריו של סקחפי בעניין גובה המשכנתא בבנק הפועלים, הבטחתו להסיר המשכנתאות וליכולתו הכלכלית לעמוד בדרישות בנק כרמל והזניח את עניינה של התובעת.

40.     נטען כי מגורי הטיל על מוקדי ביצוע פעולות משפטיות שהיו באחריותו, כגון בדיקה של אישור הזכויות למחרת חתימת החוזה ורישום משכון שעה שהיה צריך לבצעם בעצמו. לא נעשה שימוש כמתחייב ביפוי כוח בלתי חוזר שנמסר על ידי המוכרים ולא דווח על העסקה במועד לרשויות המס, דבר שגרם שיוטל עיקול על חלקה של התובעת על ידי רשויות המס.

41.     ביחס לדירה השניה נטען כי מגורי לא מנע מהתובעת להתקשר בעסקה מורכבת ומסוכנת. נטען שמגורי היה צריך למנוע מהתובעת להתקשר בהסכם זה, בייחוד על רקע הפעולות הקודמות. נטען כי הוא הכין וערך חוזה שלא שיקף את המצב העובדתי לאשורו, ושהוא לא רשם את הדירה על שם התובעת מיד עם רכישת הזכויות הבעלות על שם אבו ריאש, דבר המנוגד לחוק. נטען כי הוא לא החתים את המעורבים על כל הטפסים שניתן היה להחתימם במעמד החתימה על החוזה, כגון טופס מש"ח על העסקה העתידית הצפויה להחתם לצורך העברת זכויות הבעלות לטובת הקונה כאשר ירכשו זכויות הדיירות המוגנת, והוא לא ביצע את כל הבירורים הדרושים בעת חתימת החוזה על מנת להבטיח את קיומו (דוגמת בירור קיום חובות לעיריה ותשלומים שונים).

42.     בסך הכל נטען לנזק בסך 1,136,142 ש"ח שבניכוי 200,000 ש"ח ששולמו עבור הדירה מסתכם ב- 899,116 ש"ח. לאחר הגבלת התביעה מטעמי האגרה מגיע הסכום הנדרש לסך של  622,345 ש"ח.

43.     בסיכומיו טען הנתבע כי השאלה היחידה הרלוונטית היא מדוע נחתם ההסכם ביום 5.5.98, אם בשל מחדלו של הנתבע בשמירה על זכויותיה של התובעת או בשל להיטות התובעת (בהנהגתו של מוקדי) אחר העסקה ובעובדה שהתובעת או מוקדי כבר הקדימו עובר למועד החתימה להעביר לסקחפי תשלום משמעותי ונבהלו מהאפשרות להפסיד את העסקה, על אף אזהרות הנתבע לתובעת מלחתום על ההסכם בטרם התקבל אישור סופי מבעל המשכנתא. נטען כי הקשר של דן מוקדי עם הנתבע לא היה ישר וכי מוקדי פעל מאחורי גבו והסתיר ממנו עובדות ובעיקר את העובדה ששילם לסקחפי 25,000 דולר על חשבון עסקת המכר ללא ידיעת הנתבע טרם חתימת ההסכם בניגוד לדין על מנת להמנע מדיווח לשלטונות המס. נטען כי הדיבור על הלוואה פרטית שניתן כאות ידידות למוכר אינו אלא הסוואה לתשלום על חשבון המקרקעין. בנוסף, נטען כי עדיין היה רשום על הנכס משכון לזכות התובעת אולם התובעת לא עשתה דבר למימוש המשכון משיקוליה היא. נטען בנוסף כי מוקדי נעזר לאורך כל הדרך ביועצים מקצועיים נוספים שיעצו לו, לרבות המתווך אבי לוי ועורכי דין אחרים.

ממצאים ודיון

44.     מבחינה עובדתית מדובר במקרה מתגלגל המתפרס על פני תקופה ארוכה יחסית, במהלכה בוצעו שתי עיסקאות מקרקרעין. העיסקה השניה נולדה על רקע הסתבכות העיסקה הראשונה. מצאתי כי חלק קטן מהפעולות היוו תפניות קריטיות וקבעו, הלכה למעשה, את מסלולן של יתר הפעולות. יש בדעתי להתרכז באלה, למרות שהצדדים הציגו כל אחד רצף מורכב, לכאורה, של פעולות ותגובות אשר לדידם מהווה את פרטי הרשלנות המקצועית המיוחסת לנתבע, או הפזיזות העיסקית המיוחסת לתובעת.

46.     ראשית, אעיר שתי הערות כלליות, אחת לחובת כל אחד מהצדדים:

           התנהגותו של מוקדי, אשר החליט, כפי הנראה, יום אחד וללא הכשרה פרקטית או עיונית ולהפוך לסוחר נדל"ן ומשום מה החליט עוד לבצע עסקאותיו הראשונות באיזור מסובך כמו יפו אינה יכולה אלא להעלות תמיהות. כניסה לתחום מסובך כל כך בקלילות דעת גדולה כזאת היתה מועדת לפורענות.

ביחס למגורי יש להעיר כי החלטה של עורך דין לקבל על עצמו ייצוג של שני צדדים בעסקת מקרקעין טומנת בחובה בעייתיות מרובה עם פוטנציאל גבוה ליצור סיכונים רבים שהדעת נותנת כי ניתן היה להימנע מהם אילו היה מייצג צד אחד בלבד. במקרה דנן הייצוג הכפול פתח פתח רחב ליצירת תקלות כאמור (ע"א 2625/02 נחום עו"ד נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385).

47.     מתוך שלל הפרטים שנמסרו על ידי הצדדים והאחריות בגין התוצאות הרעות שהם מייחסים אחד למשנהו, הנני מוצא שתי נקודות קריטיות אשר לדעתי קבעו את המסלול של יתר הפעולות ואשר אילולא הן לא היתה מתבצעת העסקה הראשונה מעבר לשלבים הראשונים, או לחילופין לא היתה מסתבכת.

48.     לחובת מוקדי ישנה החלטתו ליתן לסקחפי את הסכום שכונה על ידו "הלוואה פרטית" בסך 25,000 דולר "לאור יחסי הקרבה" שנרקמו, כביכול ביניהם. היות ומדובר בשני אדונים שכל קרבתם התבטאה ביחסים עיסקיים של רוכש פוטנציאלי ומוכר פוטנציאלי שהיו זרים גמורים אחד לשני טרם תחילת העסקה, איני מקבל גרסה זו של מוקדי. בין אם מוקדי נתן לסקחפי הלוואה פרטית לצד העסקה, או בין אם היה מדובר בחלק מהתמורה שהוסוותה והועברה מוקדם ללא ידיעת מגורי, מקובל עלי כי הפקדת הסכום בידי סקחפי הביאה את מוקדי למצב שרצה את העסקה מהר ככל האפשר וכי הוא החליט שאת העסקה הוא מבצע ויהי מה. מקובל עלי גם כי ללא ביצוע העסקה, הסיכוי שיזכה לראות את כספו חוזר אליו מידי סקחפי היו קלושים, אם בכלל.

49.     באשר למגורי, נוצרה נקודה קריטית כאשר הוא אישר לעסקה להתקדם ללא מסמך חתום שישקף את ההתחייבות שלכאורה קיבל בעל פה מנציגי בנק כרמל, שיסכימו להסרת השיעבוד מהחלק של הנכס שנרכש על ידי מוקדי. לכל הדעות, מדובר בתנאי חיוני ביותר לשמירה על האינטרסים של מוקדי (כפי שהתברר סקחפי הסתדר גם ככה) ובנתוני העיסקה, ובין היתר העובדה כי מגורי מייצג את שני הצדדים בו-זמנית, היה עליו לדאוג לאישור כאמור בכתב. לחלופין, ולכל הפחות, היה עליו להבהיר בכתב למוקדי כי אישור בעל פה מהבנק אינו שווה ערך לאישור בכתב במקרה של הסתבכות. היה על מגורי להבהיר למוקדי כי הוא מסכן לא רק את הכספים שהעביר לסקחפי עוד קודם אלא גם סכום גדול פי חמישה ממנו כל עוד אין אישור בכתב בידיו מאת הבנק. בהחלטה לקדם את העסקה ללא אישור בכתב מהבנק התרשל מגורי כלפי התובעת ולקח את הסיכון על עצמו. מפירוט השתלשלות הדברים שתואר לעיל, אין כל ספק כי התקלה עם הבנק הביאה באופן ישיר להסתבכות העסקה וגרמה לתובעת נזק כספי.

50.     באשר לעיסקה השניה, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, לרבות זו של סקחפי, מקובל עלי כי מוקדי קיבל החלטה להמשיך ולנסות להתיר את תסבוכת שנוצרה על ידי עסקת המשך עם סקחפי בדעה צלולה, או נכון יותר, בדעה נחושה. החלטה זו היא שהביאה לנזקים הנוספים שנגרמו בהמשך ולא עצה כלשהי שניתנה על ידי מגורי. לאחר שנכווה בפעם הראשונה בנסיון לעשות עסקים עם סקחפי היה למוקדי את כל המידע הנחוץ והרלוונטי לשקול את התבונה במהלך של עסקה נוספת עמו. על ההמשך אין לו להלין אלא על עצמו.

51      הנזק בביצוע התשלום מיום 6.5.98 טרם אישור הסרת השיעבוד הינו סך של 110,000 דולר (406,670 ש"ח לפי השער היציג ביום הגשת הסיכומים אשר לאור השינויים התכופים בשער הדולר יהווה את הסכום הרלוונטי בהליך זה). אולם, יש מקום לתת ביטוי משמעותי ללחץ שהופעל על ידי מוקדי לביצוע העיסקה ופזיזתו על רקע מתן ההלוואה לסקחפי אשר הציב בפני עו"ד מגורי סוג של fait accompli. יחסי האמון בין עורך דין ללקוח הם דרך דו-סיטרית. גם ללקוח חובות ומחוייבויות כלפי עורך דינו; למשל, חייב הלקוח לגלות לעורך דינו בעוד מועד את את כל הנתונים הרלוונטיים לנושא המטופל על ידו ולהימנע נקיטת פעולות שיסכלו את עבודתו של עורך הדין. במידה והלקוח מפר את חובותיו, כמו במקרה דנן, עליו לשאת בחלקו של האחריות בגין התוצאה (ראו: ת"א(י-ם) 7445/05 אוהבי יעקב נ' עו"ד יעקב פודים (נבו)) . במקרה דנן יש לייחס למוקדי, באמצעות התובעת, אשם תורם בשיעור של 35%. לסכום האמור יש להוסיף סכום נוסף בסך 12,621 ש"ח (בתוספת שיערוך מיום הגשת התביעה) שהינו הסכום ששולם כשכ"ט. יתר פרטי התביעה נדחים מהנימוקים שפורטו לעיל.

52.     אשר על כן, על הנתבעים לשלם לתובעת, יחד ולחוד, סך של 276,956 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה ולא מיום כריתת החוזה היות ולא ברור מדוע המתין מוקדי זמן כה רב להגיש את תביעתו. בנוסף, על הנתבעים לשלם שכ"ט עו"ד בסך 10% מהסכום המשוערך בתוספת מע"מ כדין ו-2,500 ש"ח הוצאות משפט.

 

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ד באייר, תשס"ח (29 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

דניאל פיש, שופט

קלדנית:  שרה

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ