פס"ד בנוגע לקביעת זהות יורשי מנוח שנפטר ב-2018

לפני הליכים לקביעת זהות יורשי המנוח א. ח. ז"ל ת"ז .... , אשר נפטר ביום 9.10.18.

הצדדים, רקע בתמצית וההליכים שהתנהלו

1.הצדדים למעט הנתבעת 2, עשרה אחים, ילדי המנוח והמנוחה ש.ח. ז"ל (להלן: "האם").האם נפטרה ביום 19.3.15, עובר לפטירת המנוח. ביום 8.11.15 קוימה צוואתה מיום 20.8.2006.הנתבעת 2 הנה אשתו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבעת" ו"הנתבע", בהתאמה). 2.המנוח ערך בחייו מספר צוואות:צוואה אחרונה מיום 13.10.2016 –נחתמה על ידי המנוח בפני שני עדים, עו"ד אלעד בן הרוש ועו"ד גיא רוזנברג, ובה קבע:

1. זכויותיו במשק לתובעת, אשר תוכל להעביר או למכור את הזכויות בו רק כעבור עשור ממועד פטירתו, ואז מחצית מהתמורה שתתקבל תשולם לתובעת ובן נוסף, המחצית השניה תחולק בין שאר ילדיו, למעט הנתבע;

2. מלוא תכולת הבית במושב ורכבו יועברו לתובעת;

3. כספים בחשבון הבנק ויתר כספים וזכויות כספיות – יחולקו בין כלל ילדיו, למעט הנתבע;

4. מלוא ההכנסות מהמשק והשטח החקלאי יחולקו מחצית לתובעת והמחצית השניה לכל ילדיו למעט הנתבע;

5. זכויותיו בגמלת ניצולי שואה – לתובעת;

6. הנתבע לא יקבל דבר מהעיזבון בשל כך כי במהלך חיי המנוח קיבל את כספי ניהול המשק;

7. כל הצוואות הקודמות למועד עריכת צוואה זו בטלות.

   (להלן: "צוואת 10/2016")

    

   צוואה מיום 1.3.2016 –

   נחתמה על ידי המנוח בפני שני עדים, עו"ד ישעיהו הורוביץ ועו"ד אלי זיו, ובה קבע המנוח:

   • הצוואה משלימה לצוואתו מיום 20.8.2006 ביחס לפריטים אשר לא הופיעו בה;

   • את כל עיזבונו (למעט המשק) – תירש התובעת.

     (להלן: "צוואת 3/2016")

      

     צוואה מיום 20.8.2006 –

     נחתמה על ידי המנוח בפני שני עדים, עו"ד ישעיהו הורוביץ ועד נוסף ובה קבע המנוח:

     1. את כל עיזבונו מכל סוג תירש האם בלבד;

     2. ככל שלא תהיה בין החיים במועד פטירתו או אם יפטרו מהעולם כאחד– מלוא זכויותיו במשק יועברו לנתבעים 1-2.

        המנוח לא קבע זהות יורשיו ביתר עיזבונו לאחר פטירת האם, למעט המשק.

        האם ערכה צוואה זהה לצוואה זו, אשר קוימה ביום 8.11.15.

        שני המנוחים בצוואותיהם אפשרו ביטול או שינוי צוואתם, בזו הלשון (סעיף 2): "הנני מורה בזה כי צוואתי זו תעמוד בתוקפה כל עוד לא תבוטל על ידי באמצעות מסמך בכתב, חתומה על ידי בנוכחות שני עדים ובחתימתם".

        (להלן: "צוואת 2006")

         

        3.התובעת – הגישה בקשה לקיום צוואת 10/2016.

        תובעים 2-7 – הצטרפו לבקשת התובעת לקיום צוואת 10/2016.

        נתבעים 1-2 – הגישו התנגדות לקיום צוואת 10/2016, ובקשה לקיום צוואת 2006.

        נתבעים 3 ו-4 מודעים להליך (פרוטוקול 22.12.24), לא הגישו תגובות ולא התייצבו לדיונים.

        צוואת 3/2016 לא הוגשה לקיום על ידי מי מהצדדים.

        ב"כ האפוטרופוס הכללי הודיע כי אינו מתערב בהליכים.

         

        4.טענות הנתבעים 1-2 –

        -הצוואה מנוגדת לצוואה הדדית של המנוח והאם מיום 20.8.2006, בה קבעו כי המשק יועבר אליהם לאחר פטירת שניהם, עליה הסתמכו.

        הזכות לביטול צוואה הדדית, אשר נערכה לאחר כניסת תיקון 12 לחוק הירושה, כפופה לתנאי סעיף 8א בחוק הירושה אשר לא מתקיימים בעניינינו ומתוך כך צוואת 10/2016 בטלה.

        -העדר כשירות המנוח לחתום על צוואת 10/2016 – המנוח סבל מדמנציה, לא התמצא בזמן ובמקום, היה תלוי בזולת 24 שעות ביממה, מרותק לביתו כשהוא נזקק למחולל חמצן.

        -לא ניתן להזקק לחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית משפט שכן מדובר בחוות דעת רטרוספקטיבית הנסמכת על תיעוד בדיקות שלא נערכו ברובן למטרות של בדיקת כשרות.

        -קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח לערוך את צוואת 10/2016. מהחומר הרפואי בתיק עולה כי המנוח היה חסר ישע, מרותק לחלוטין לביתו ולכסאו ותלוי בזולת, נסיבות חתימת הצוואה מקימות חזקה בדבר קיום השפעה בלתי הוגנת. על הנטל לעבור לכתפי התובעים להוכיח כי הצוואה נחתמה מתוך רצון חופשי ועצמאי של המנוח, ללא השפעה בלתי הוגנת.

        -המנוחים מינו את הנתבעים 1-2 כבנים ממשיכים ונרשמו כאלה בסוכנות. ההסכם התלת צדדי בין רמ"י, הסוכנות והאגודה אינו דורש מינוי פורמלי.

        -אין כל הסבר לקביעות המנוח בצוואת 10/2016 להדרת הנתבעים 1-2 מעיזבונו;

         

        5.טענות התובעים 2-7 -

        -צוואת 2006 אינה צוואה הדדית. המנוח והאם לא כתבו בצוואות כי מדובר בצוואה הדדית, כל אחד מהם ערך צוואה עצמאית נפרדת הניתנת לביטול ושינוי, על פי לשונן.

        -אין בידי הנתבעים 1-2 כל ראיה התומכת בכך שמונו "בנים ממשיכים" על ידי המנוח והאם. הדבר אינו מגובה בכתובים והם אינם רשומים ככאלו.

        -הנתבעים 1-2 אשר מיוצגים החתימו את התובעת במהלך שמיעת הוכחות על הסכם לדחיית בקשתה לקיום צוואת 10/2016, כאשר היא אינה מיוצגת, התנערה מההסכם וחזרה על תביעתה לקיום הצוואה האחרונה.

        -בצוואתו האחרונה ביקש המנוח מפורשות מספר פעמים כי הנתבע לא ירש דבר מעיזבונו ואף נימק זאת בכך שבמהלך השנים קיבל את הכספים מניהול המשק. מדובר בסכומי עתק.

        -תמוה כי הנתבע פתח בהליכי פש"ר מספר חודשים לפני פטירת המנוח.

        -התובעת התגוררה בבית המנוח ממועד הולדתה, טיפלה בו סעדה אותו ודאגה לכל צרכיו עד פטירתו. התובעת חד הורית ויש להניח כי המנוח רצה לדאוג לה ולעתידה.

        -רצון המנוח הנו עקרון העל ויש לקיים רצונו כפי שביטא בצוואתו האחרונה.

        -המומחה קבע כי המנוח היה כשיר לערוך צוואתו האחרונה. הנתבעים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה, לא ביקשו לזמנו לחקירה ויש לראותם כמסכימים למסקנתו. חוות דעת המומחה מפורטת ומנומקת, ולא נסתרה.

         

        6.טענות התובעת -

        התובעת חזרה על טענות התובעים 2-7 והוסיפה:

     3. התגוררה עם ההורים המנוחים במשק כל חייה, עזרה להם וחלקה אתם את המעט שהיה לה. לאחר פטירת האם ערכה קניות עבור המנוח, דאגה לו לתרופות ולכל צרכיו.

     4. המנוח כעס על הנתבע בשנותיו האחרונות, והוריש לה את המשק וליתר האחים זכויות.

     5. לתובעת לא היה כל קשר עם עריכת הצוואה ולא ליתר האחים. הנתבעים לא הוכיחו זאת.

     6. המנוח היה כשיר לערוך את צוואת 10/2016 וכך קבע גם המומחה מטעם בימ"ש.

     7. לאחר סיום החקירות פנו אליה הנתבעים 1-2 וב"כ שתחתום על הסכם שיביא לסיום ההליכים. התובעת לא היתה מיוצגת וכל רצונה היה שההליך יגיע לסיומו. לאחר שחתמה הוברר לה כי לא ניתן להגיע לסיום ההליכים ללא הסכמת התובעים 2-7. התובעת הוטעתה, כשהיא אינה מיוצגת, בהליך סבוך מרובה צדדים והוחתמה בלחץ בדיוני ההוכחות. בדיון הבהירה לשאלות בימ"ש כי היא חוזרת בה מההסכם ומבקשת לקיים את צוואת 10/2016.

         

        7.במהלך ניהול ההליך מונה פרופ' פניג כמומחה מטעם בימ"ש למתן חוות דעתו בשאלה כשרות המנוח לערוך את צוואות 3/2016 ו- 10/2016.

        המומחה הגיש חוות דעתו ביום 18.3.24, לפיה:

        הסבירות שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה בחודש 10/2016 גבוהה מהסבירות שהיה בלתי כשיר;

        הסבירות שהמנוח היה בלתי כשיר לערוך צוואה בחודש 3/2016 גבוהה מהסבירות שהיה כשיר.

        אף צד לא הגיש שאלות הבהרה למומחה, ולא ביקש לזמנו לחקירה בהתאם לתקנות.

         

        8.הנתבעים לא ביקשו לזמן את עורך צוואת 10/2016 והעדים לה, לחקירה.

        נחקרו בהליך התובעת, התובע 3 והנתבע.

         

        9.במהלך שמיעת הראיות בתיק הגישו הנתבעים 1-2 בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם בינם לתובעת לפיו ינתן צו לקיום צוואת המנוח מיום 20.8.2006, והסכמות נוספות שנרשמו.

        בקשתם נדחתה בהחלטות מהימים 29.6.25, 30.6.25 וראו להלן.

         

        דיון והכרעה

         

        טענת הנתבעים להסתמכות המנוח על צוואה הדדית מיום 20.8.2006 - נדחית

        10.המנוח והאם, ערכו צוואות נפרדות ביום 20.8.2006. צוואת האם קוימה, ללא התנגדות.

        הגם שלשון הצוואות זהה, כל אחד מהמצווים פרט את רצונו בנפרד, בגוף ראשון.

        כך למשל, קבע המנוח בצוואתו זו: "ברצוני לערוך את צוואתי", "רצוני האחרון", "הוראותיי", "הנני עורך בזה...את צוואתי האחרונה", "הנני מצווה..", "הנני מורה..." וכיוצ"ב.

        המילה "הדדית" אינה מופיעה בכותרת איזו מהצוואות.

        לצד זאת אין בכך בלבד כדי להביא למסקנה שלא מדובר בצוואה הדדית.

        לצורך כך יש לבחון את רצון המנוחים כפי שעולה מתוכן הצוואות ולשונן, מבחינה מהותית.

         

        11.ככל שימצא כי מדובר בצוואה הדדית, אשר נערכה לאחר תיקון 12 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), אין תוקף לביטולן בצוואת 10/2016 אלא בהתקיים אחד מהתנאים הקבועים בסעיף 8א(ב) לחוק הירושה, ולעניינו רלוונטי ס"ק (2):

        "לאחר מות אחד מבני הזוג –

        (א)כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;

        (ב)לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש".

         

        סעיף 8א(ג) לחוק הירושה קובע -

        הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת..."

         

        12.בחינת לשון הצוואות מעלה כי אין בהן מנגנון קנייני הקובע הוראות בדבר שמירה כל רכוש המצווה לאחר פטירתו על ידי הנותר בחיים. הן המנוח והן האם לא הגבילו בצוואותיהם את יכולתו של הנותר בחיים לעשות שימוש ברכוש שירש מהאחר לאחר פטירתו.

        מעבר לכך, אין בהן מנגנון הסתמכות שכן כל אחד מהמצווים קבע בסעיף 2 "צוואתי תעמוד בתוקפה כל עוד לא תבוטל על ידי באמצעות מסמך בכתב, חתומה על ידי בנוכחות שני עדים ובחתימתם".

        כל אחד מהמנוחים שמר לעצמו את היכולת לבטל צוואתו באופן מפורש. מכאן, כי לא הסתמכו על צוואת האחר ועל פניו אומד דעתם כי כל אחד מהם יכול לשנות צוואתו ללא תנאי, ובחריגה מהקבוע בסעיף 8א(ב) לחוק הירושה.

        המסקנה מתוך הדברים כי גם מבחינה מהותית לא מדובר בצוואה הדדית אלא לכל היותר בצוואה משותפת שאינה הדדית.

        השוו לעניין זה בע"מ 1957/24 פלונית נ' פלונית (2.12.2024, פסקאות 50 ו-52 בפסק דינו של כב' השופט א. שטיין).

        וכן ראו בע"מ 9353-01-25 פלונית נ' פלונית (30.1.25).

         

        13.הנתבעים 1-2 בסיכומים חוזרים וטוענים כי אומד דעת המנוחים בעריכת הצוואות היה כזה שמדובר בצוואה הדדית כאשר כל אחד הסתמך על צוואת האחר ויש להורות על ביטול צוואת המנוח מחודש 10/2016 המשנה מהצוואה ההדדית.

        צוואות 2006 נערכו על ידי עו"ד הורוביץ, אשר גם ערך את צוואת 3/2016 של המנוח אותה הגדירו הנתבעים 1-2 כצוואה משלימה.

        הגם שכך, הנתבעים 1-2 לא ביקשו לזמן את עו"ד הורוביץ לעדות כדי לבסס טענתם בדבר אומד דעתם של המנוחים ואת כוונתם במועד עריכת צוואות אלו, על כל המשתמע מכך.

        הימנעות הנתבעים 1-2 מזימון עורך הצוואות לעדות מדברת בעד עצמה, מקימה חזקה כי לו היה מעיד היתה עדותו תומכת בטענות התובעים דווקא, ומחזקת המסקנה בסעיף 12 לעיל.

         

        14.אשר על כן נדחית טענת הנתבעים 1-2 כי צוואת 2006 הנה צוואה הדדית, ונדחית טענתם כי אין תוקף לצוואת 10/2016 מהטעם שבה ביטל המנוח את צוואת 2006.

        מכאן מסקנתי כי לא היתה כל מניעה שהמנוח יערוך צוואתו בחודש 10/2016 כפי שעשה.

         

        טענת הנתבעים להעדר כשרות המנוח לערוך צוואה בחודש 10/2016 – נדחית

        15.בהחלטה מיום 14.11.22 מונה מומחה מטעם בימ"ש, פרופ' שמואל פניג, לצורך מתן חוות בתיק בשאלת כשרותו של המנוח לערוך צוואותיו מחודש 3/2016 ומחודש 10/2016.

        הוגשה חוות דעת המומחה מיום 18.3.24.

        חוות הדעת מחזיקה 9 עמודים, לצורך מתן חווה"ד עמדו בפני המומחה מסמכים רפואיים וסוציאליים, הערכת תלות, סיכומי אשפוז וייעוץ, מחודש 1/2015 ועד מועד פטירת המנוח.

         

        בפרק סיכום ודיון בחוות הדעת נרשם (הדגשה במקור):

        "המנוח ערך שתי צוואות בהפרש של כתשעה חודשים. בשני המועדים היה המנוח תשוש וסיעודי וזקוק להשגחה של 24 שעות, כאשר ילדיו הגרים בסביבתו במושב אינם משאירים אותו לבד. המנוח סבל מאי ספיקה נשימתית על רקע אי ספיקת לב קשה, נזקק למחולל חמצן בשל התקפים של קוצר נשימה ... התקשה אפילו להתחבר למחולל החמצן ונזקק לעזרת הילדים.

        מבחינה קוגניטיבית במועדים נשוא חוות הדעת הזו הרי שבמועד השני, אוקטובר 2016 נראה שמצבו הקוגניטיבי היה תקין, וזאת גם לפי מבחני התלות שנעשו לו.

        במועד הראשון הסמוך יותר למבחן התלות הראשון היה דיכאוני ומבחינה קוגניטיבית יש ציון אפילו שלא זכר את שמות ילדיו וקרא להם בשמות לא נכונים.

        אמנם הגריאטר, במכתב מינואר 2015 מציין דיכאון ודמנציה עם ירידה הדרגתית החל מפברואר 2016, אולם להערכתי ולאור המהלך (שאיננו אופייני לדמנציה) הירידה הקוגניטיבית בתקופה זו היתה פועל יוצא של הדיכאון הקשה שבו היה שרוי בתקופה זו עקב מחלת הסרטן הסופנית של אשתו. מספר שבועות לאחר מכן נפטרה האישה.

        ...

        נראה שירידה זו (קוגניטיבית – ע'ב'ג') היא תלויית המצב הדכאוני.

        ב 16.2.2016 מציין הרופא הגריאטר כי המטופל סובל מאי ספיקת לב קשה הגורמת לו להיות מרותק למיטה תלוי לחלוטין בזולת בכל תפקודי היום יום. לאחרונה סובל מאירועים מתמשכים של בלבול ופגיעה בהתמצאות בזמן ובמקום. שבועיים לאחר מכן הוא עורך את צוואתו הראשונה.

        מכיוון שאין תיעוד אחר הרי שהסבירות שהיה כשיר לערוך צוואה שבועיים לאחר מכן, כאשר התיעוד מצביע על מצבי בלבוד מתמשכים ... היא נמוכה מ-50%.

        המצב שונה לגבי הצוואה השניה

        הן התיעוד הרפואי...והן מבחני התלות שנערכו כחודשיים אחרי הצוואה השניה מצביעים על שינוי, הן במצבו הרגשי והן במצבו הקוגניטיבי. נראה שיצא מהמצב הדכאוני שבו היה שרוי סמוך לעריכת הצוואה הראשונה ושבמקביל גם חל שיפור בתפקודו הקוגניטיבי (מה שלא היה צפוי אם מדובר היה בתהליך דמנטי). גם הקפדתו על הגיינה במועד השני מעידה על השיפור במצב הרוח. גם היזימה היא בשיפור.

        תלותו הגופנית בסביבה לא השתנתה...

        גם הבדיקות המאוחרות יותר מאמתות את הממצאים, שהמהלך מבחינת התפקוד הקוגניטיבי והרגשי הוא מהלך של דיכאון בשיפור. במאי 2018 הוא נבדק ספציפית לנושא התפקוד הקוגניטיבי ומצויין במפורש שאין סימנים לדמנציה.

         

        מסקנות המומחה –

        לעניין צוואת 3/2016 – הסבירות שהמנוח היה בלתי כשיר לערוך צוואה גבוהה מהסבירות שהיה כשיר.

        לעניין צוואת 10/2016 – הסבירות שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה גבוהה מהסבירות שהיה בלתי כשיר.

         

        16.הנתבעים 1-2 בחרו שלא להגיש שאלות הבהרה למומחה ושלא לזמנו לחקירה במועד ההוכחות שנקבע.

        בדיון קדם משפט מסכם שהתקיים ביום 22.12.24, תשעה חודשים לאחר הגשת חוו"ד המומחה, ב"כ הנתבעים 1-2 הודיע כי מטעמם יחקרו התובעת והתובעת 3 בלבד. בתום הדיון נקבעו מועדי הוכחות בהתאם לימים 29-30/6/25.

        יום לפני ההוכחות (ביום ה 25.6, כאשר הוכחות קבועים ליום א 29.6) הגישו הנתבעים 1-2 בקשה לזימון המומחה לחקירה אשר נדחתה בהחלטה שניתנה בו ביום, מנימוקיה.

        בדיון ההוכחות חזר ב"כ הנתבעים 1-2 על בקשתו לחקור את המומחה. כאשר נשאל מדוע לא העביר למומחה שאלות הבהרה השיב שסבר שאין צורך. לשאלה מדוע לא הגיש בקשה לזמנו לחקירה עם חלוף המועד להגשת שאלות הבהרה אלא לראשונה מעל שנה לאחר הגשת חווה"ד וערב מועד החקירות, בניגוד לתקנות וללא נימוקים לשיהוי, לא היתה תשובה מניחה את הדעת. התשובה כי ביקש לחקור את המומחה לאחר ש"צלל לתוך החומר" לא התקבלה כאשר "החומר", היינו תצהירי הצדדים והאסמכתאות, כבר הוגשו לפני קדם המשפט המסכם בחודש 12/24. מהתנהלות הנתבעים 1-2 עולה כי ויתרו על חקירתו וכך נקבע בהחלטה שניתנה בדיון (פרוט' 30.6 עמ' 90- 94).

         

        17.חוות דעת המומחה מנומקת ומפורטת, המומחה התייחס לכלל החומר הרפואי שהוצג לפניו.

        המומחה לא התעלם מהמסמכים הרפואיים שהציגו הנתבעים 1-2 בדבר מצבו הרפואי של המנוח ומבחני תלות.

        המומחה פרט ונימק השינוי שנראה כי חל במצבו הרגשי והקוגניטיבי של המנוח לאחר עריכת צוואת 3/2016. המומחה התרשם כי המבחנים שנערכו למנוח כחודשיים לאחר צוואת 3/2016 מצביעים על שינוי לטובה הן במצבו הרגשי והן במצבו הקוגניטיבי.

        המומחה אף נימק מדוע על פי התרשמותו וחרף הרשום במסמך רפואי מחודש 2/2016 המנוח לא סבל מדמנציה.

        המנוח הסביר כי על פי התיעוד הרפואי והסוציאלי נראה כי המנוח יצא מהמצב הדכאוני שבו היה שרוי סמוך לפני עריכת צוואת 3/2016, הקפדתו על הגיינה שמעידה על השיפור במצב הרוח, וכן יכולתו ליזום. זאת לצד תלותו הגופנית בסביבה שלא השתנתה.

        המומחה נימק מסקנתו בדבר סבירות גבוהה יותר של כשירות המנוח לערוך את צוואת 10/2016 בתוצאות בדיקות מאוחרות יותר המאמתות את הממצאים. המומחה הפנה לבדיקה קוגניטיבית שנערכה למנוח בחודש מאי 2018, כשנה וחצי לאחר מועד צוואתו האחרונה ממנה עולה במפורש שהמנוח לא סבל מדמנציה.

         

        18.מסקנת המומחה, בעניין שבמומחיותו לא נסתרה על ידי הנתבעים 1-2 והימנעותם מלשלוח שאלות הבהרה למומחה ומלזמנו לחקירה בהתאם לתקנות מחזקת זאת.

         

        19.חיזוק נוסף למסקנת המומחה בחוות הדעת אני מוצאת בהסתמכות הנתבעים 1-2 על צוואת 3/2016 הגם שלא הוגשה לקיום. בסעיף 7 בסיכומי הנתבעים 1-2, על תתי סעיפיו, מדגישים כי צוואת 3/2016 שערך המנוח הנה צוואה משלימה לצוואתו משנת 2006 ומחזקת כי צוואת 2006 הנה הדדית. לטענתם עריכת צוואת 3/2016 "היא ראיה ניצחת לכך שהמנוח ידע היטב כי הצוואה הראשונה היא צוואה הדדית". מטענותיהם עולה כי לדידם לא היתה מניעה קוגניטיבית בעריכת צוואת 3/2016 על ידי המנוח. על פי חוות דעת המומחה מצבו של המנוח השתפר לאחר עריכת צוואה זו.

        מעבר לכך, בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי המנוח הגיע לעו"ד הורוביץ לעריכת צוואת 3/2016 עם מטפלת (פרוט' 29.6 עמ' 39). כאשר נשאל אם עו"ד הורוביץ לא ידע את מצבו הרפואי כפי טוען השיב "תשאל אותו" (פרוט' שם עמ' 42). הנתבעים לא ביקשו לזמנו לעדות.

         

        20.סיכומו של דבר, אני מקבלת את מסקנות המומחה בחוות הדעת שלא נסתרה.

         

        טענת הנתבעים להשפעה בלתי הוגנת על המנוח לערוך את צוואת 10/2016 – נדחית

        21.על יסוד כלל המסמכים הרפואיים והסוציאליים אשר הוגשו, כמו גם חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, עולה כי מצבו הרפואי של המנוח היה מורכב, סבל מאי ספיקת לב ונעזר במחולל חמצן, לא התנייד עצמאית והיה תלוי בזולת.

        דומה כי קביעה זו אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת על יסוד המצוי בתיק.

         

        22.לצד זאת וגם אם הוכח כי המנוח היה תלוי באחרים פיזית במועד עריכת הצוואה, אין די כך כדי לפסול את הצוואה ואף לא להעביר את הנטל לתובעים בנסיבות העניין.

        הנתבעים 1-2 לא טענו וממילא לא הוכיחו כי המנוח היה תלוי באופן מוחלט בתובעת דווקא או במי מהתובעים, לא טענו וממילא לא הוכיחו כי התובעים או מי מהם ניצלו לרעה את תלות המנוח כדי להשפיע עליו השפעה בלתי הוגנת לערוך צוואתו האחרונה.

        הנתבע בחקירתו הצהיר כי בשנת 2016 היה בקשר עמוק עם המנוח וביקר אותו כל יום, הם היו "צמודים", כלשונו. למנוח היתה מטפלת 24/7 והיא עשתה את כל העבודה. חוץ ממנה לא צריך אף אחד (כלשונו). לדבריו אביו היה מגיע אליו בעזרת המטפלת, אביו היה מתייעץ אתו הרבה, פרוט' 29.6 עמ' 49-50).

        מעדותו עולה כי לא היתה תלות של המנוח בתובעת או במי מיתר האחים.

         

        23.הנתבעים בסיכומים נתלים על נסיבות עריכת הצוואה, שהנן חלק ממבחני הפסיקה לבחינת השפעה בלתי הוגנת (הלכת מרום), ולטענתם יש בנסיבות עריכת הצוואה כדי להביא לפסלותה.

        אלא שהנתבעים נמנעו מלהביא כל ראיה בדבר נסיבות ערכית הצוואה.

        הנתבעים נמנעו מלזמן את עורך הצוואה והעדים לה לעדות בדבר נסיבות עריכת הצוואה. למעשה מנעו את היכולת לבחון את טענתם בדבר נסיבות עריכת הצוואה, כשהנטל על כתפם. חזקה היא כי לו היו מבקשים לזמן לעדות את העדים לצוואה, היתה עדותם מחזקת את טענות התובעים ואת המסקנה כי לא נפל כל פגם בצוואה על יסוד נסיבות עריכתה.

        אין בצוואה פגמים צורניים וחזקה כי משקפת את רצונו האחרון החופשי של המנוח.

         

        עדות הנתבע -

        24.הנתבע טוען כי המנוח מינה אותו ואת אשתו כבנים ממשיכים במשק כבר בשנות השמונים. בנוסף טוען כי נחתם הסכם בין המנוח והאם לבינו והנתבעת כי המשק יועבר להם לאחר פטירתם, לכן צוואת 2006 היא המשקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח.

         

        25במועד פתיחת ההליכים בעניין עיזבון המנוח, הנתבע היה בהליך פש"ר שהגיש. במהלך ניהול ההליכים לפני, ביום 22.11.21, קיבל הפטר (פרוט' 22.12.24, עמ' 15).

        בהחלטה מיום 21.4.19 התבקש הנאמן להגיש תגובה בתיק. בדיון מיום 30.7.20 טען הנתבע כי המציא לנאמן את ההחלטה וההליך ידוע לו. חרף זאת לא הוגשה תגובתו.

        הנתבע אישר בדיון מיום 22.12.24 כי לא הצהיר בהליך הפש"ר שהינו בעל זכויות בן ממשיך במשק, ולא זכור לו שהצהיר כי אביו מינה אותו לבן ממשיך. יש לכך משמעות כמובן בבחינת ההפטר שקיבל, לעניינו יש בכך כדי להשליך על מהימנות גרסתו.

         

        26.הנתבע נסמך בתצהירו על מסמך משנת 2010 (נספח 3) - פקס ששלח עו"ד הורוביץ בשם המנוחים לסוכנות בו ביקש לקבל מידע בדבר מינוי הנתבעים 1-2 כבנים ממשיכים. בתשובת הסוכנות בכתב יד על גבי המסמך נרשם כי הליך המינוי לא הסתיים.

        הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא כי הליך המינוי הסתיים.

        בחקירתו הנתבע אישר כי הליך המינוי לא הסתיים (פרוט' 29.6 עמ' 31).

        גם יתר המסמכים עליהם נסמכים הנתבעים 1-2 אינם תומכים בטענתם כי מונו בנים ממשיכים.

        טופס הבקשה למינוי הנתבעים 1-2 כבנים ממשיכים אינו מאומת על ידי עו"ד כנדרש, ואין בו אישור של שום גורם (הטופס ריק).

        הנתבעים 1-2 לא ביקשו לזמן כל גורם לעדות או אף לקבל תעודת עובד ציבור, לא מרמ"י, לא מהסוכנות, לא מהאגודה.

         

        27.גם בהסכם לכאורה בין המנוח והאם לבין הנתבעים 1-2 אשר צורף (נספח 6 לתצהיר) אין ממש, שכן הוא אינו נושא תאריך, אינו מאומת ונרשם בו כי המשק יעבור לנתבעים 1-2 לאחר פטירת המנוח ואשתו. זאת בניגוד לאיסור עסקאות בירושה על פי סעיף 8(א) לחוק הירושה וממילא דינו בטלות.

        כאשר הנתבע נחקר לגבי נסיבות חתימת ההסכם הצהיר כי הוא נערך בשנות ה-80, 90 (פרוט' 29.6 עמ' 44). בהסכם נרשם כי נערכה צוואה לטובת הנתבעים 1-2. אלא שהצוואה בה מבקש המנוח להוריש לנתבעים את המשק הנה משנת 2006.

        כאשר הנתבע התבקש להסביר תשובתו היתה שלא זוכר (פרוט' שם).

         

        28.הנתבע אישר כי עו"ד הורוביץ טיפל עבור המנוחים בהליך מינוי הנתבעים 1-2 כבנים ממשיכים והוא מכיר אותו משנות ה-80 (פרוט' 29.6 עמ' 30).

        הנתבע אישר כי עו"ד הורוביץ היה עו"ד שלו בשנת 2006 (פרוט' שם עמ' 41).

         

        29.הנתבע בטיעוניו להעדר כשרות המנוח לצוות נסמך על חוות דעת של ד"ר מור משנת 2015. בחקירתו הנגדית אישר כי חוות דעת זו הוזמנה עבור המנוח לצורך הצגתה בהליך פלילי ונרשם בה כי כליאתו תחמיר את מצבו הרפואי.

        הנתבע פרט כי נגד המנוח הוגש כתב אישום על מבנים שבנה הנתבע במשק ללא היתר. מי ששילם עבור אותה חוות דעת היתה החברה של הנתבע (פרוט' 29.6 עמ' 28-29).

         

        30.עדותו של הנתבע ותשובותיו בחקירתו לא רק שאינם תומכים בגרסת הנתבעים 1-2 אלא אני מוצאת בהם להחליש את גרסתם וטענותיהם בהליך.

         

         

         

         

         

        הסכם שנחתם בין התובעת לנתבעים 1-2

        31.בראשית הדיון שהתקיים ביום 29.6 הציג ב"כ הנתבעים 1-2 הסכם בין התובעת והנתבעים 1-2 לפיו תדחה הבקשה לקיום צוואת 10/2016 וינתן צו לקיום צוואת 2006. לדבריו ההסכם הסופי המודפס טרם נשלח ממשרדו ומתוך כך גם טרם נחתם באותו שלב. לדבריו לא התקיים שיח עם יתר התובעים לגבי ההסכם.

         

        כאשר נשאלה התובעת על ידי בימ"ש בנוגע להסכם השיבה (פרוט' שם עמ' 21):

        "התובעת:זאת אומרת לגבי ההסכם כן, אני רוצה להגיד כבוד השופטת אחרי הדיון האחרון שהיה זה, היה לפני חודשים, הגיע למצב כזה לי, מבחינתי היה קשה עם זה לי ועו"ד טמיר יצר איתי קשר למטרת ההסכם, זה היה כמה מפגשים, הרבה פעמים לא הסכמתי על מיליון דברים, פשוט לא הסכמתי, המטרה שלי של ההסכם שאחרי אני חושבת כמה זה כבר 7 שנים המשפט הזה שמאחד את כל המשפחה, שכולם יהיו מרוצים.

        בימ"ש:פנית ליתר האחים כדי לאחד את המשפחה ושכולם יהיו מרוצים?

        התובעת:אבל לפי שכאילו בקטע של,

        בימ"ש:התייעצת עם עו"ד?

        התובעת:זה מה שאני רוצה להגיד.

        בימ"ש:כן.

        התובעת:הקטע של עו"ד פשוט לא צלח".

         

        בהמשך התובעת נשאלה על ידי ב"כ הנתבעים 1-2 אם לחץ עליה, והשיבה בשלילה.

         

        32.לאחר הדיון הוגשה בקשה בתיק לאישור הסכם חתום בין הנתבעים 1-2 לתובעת.

        בדיון למחרת, 30.6 במסגרת חקירתה נשאלה התובעת על ידי ב"כ הנתבעים 1-2 על ההסכמות וכן התבקשה להבהיר רצונה על ידי בימ"ש.

        מתשובותיה עולה כי כוונתה היתה בהסכם אשר יסיים את המחלוקת בין האחים ויסיים את ההליך המשפטי. לאחר שהבינה כי בהעדר הסכמת התובעים 2-7 ההליכים ממשיכים להתברר, השיבה שמבקשת לקיים את צוואת 10/2016 (פרוט' עמ' 31):

         

        "בימ"ש:אני מבינה וגברתי תתקן אותי אם לא הבנתי נכון, שגברתי מבקשת את התוצאה של ההסכם כפוף לכך שזה בהסכמה של כולם.

        התובעת:שזה יהיה בהסכמה של כולם.

        בימ"ש:כולל האחים שמתנגדים פה, הבנתי נכון?

        התובעת:בשביל שזה ייסגר הכל, כן, עכשיו כן.

        עו"ד פלדמן: ואם הם לא,

        עו"ד טמיר: מפעילים עליה לחץ, כן.

        עו"ד פלדמן: מי מפעיל עליה?

        התובעת:כן, זהו.

        בימ"ש:האחים הודיעו שהם לא מסכימים להסכם הזה ואז שאלתי את גברתי אז מה עמדתך בהליכים פה בין קיום הצוואה,

        התובעת:נמשיך עם זה.

        בימ"ש:לבין התנגגדות?

        עו"ד פלדמן: היא אמרה, הצוואה האחרונה.

        עו"ד טמיר: מה?

        ...

        התובעת:אז אני אומרת, נמשיך עם קיום הצוואה, ממה שאני מבינה"

         

        בסיכומיה טענה התובעת כי הוחתמה על ההסכם בלחץ, ערב דיוני ההוכחות כשהיא אינה מיוצגת ותוך הטעייה. לאחר שהבינה כי ההסכם בינה לבין הנתבעים 1-2 בלבד אינו מסיים את הסכסוך בין האחים וההליך ממשיך להתברר, השיבה בחקירתה כי היא מבקשת לקיים את צוואתו האחרונה של המנוח כפי שהגישה אותה לקיום מלכתחילה.

        הנתבעים 1-2 בסיכומי התשובה לא התייחסו כלל לטענותיה ואף לא ניסו להפריכן.

         

        עדות התובעת (פרוט' 30.6 עמ' 34-38) –

        33.בדיון הודיע ב"כ הנתבעים 1-2 כי הוא מוותר על חקירתה הנגדית על תצהירה.

        מתוך כך, הגם שגרה עם המנוח כל השנים, לא נחקרה על מצבו, סדר יומו העזרה שקיבל, על ידי מי וכיוצ"ב.

        התובעת הצהירה כי אינה יודעת כיצד הגיע המנוח לעוה"ד ומי לקח אותו לעוה"ד לערוך את צוואת 10/2016.

        הצהירה כי אביה היה כשיר לערוך צוואה.

        הצהירה כי אביה אהב להסתובב ולטייל. מי שלקח אותו לטייל היו מטפלת שלו, היא עצמה, התובע 4 והנתבע 1.

        אישרה כי גרה בבית עם המנוח, היתה הכי קשורה אליו וטיפלה בו.

        הצהירה כי אביה לא דיבר אתה על הצוואה.

        עדותה של התובעת מהימנה עלי והיא לא נסתרה.

         

        עדות התובעת 3 (פרוט' עמ' 38)-

        34.לעדותה מספר אחים מתגוררים במשק.

        עו"ד הורוביץ ערך למנוח את צוואת 3/2016 ולצורך כך הגיע למשק ושוחח עם המנוח בסככה. היא ראתה אותם יושבים יחד, לא ראתה ממש את ההתרחשות.

        הצהירה כי מצבו הקוגניטיבי של המנוח היה תקין ולא סבל מדמנציה.

        לגבי צוואת 10/2016 לעדותה לא יודעת מידיעה אישית כיצד הגיע המנוח לעו"ד, משערת שבמונית.

        לעדותה אביה כעס על הנתבע, המשק שייך לאב המנוח והנתבע "לא נתן לו לנשום ולא נתן לו לחיות, ממש כל הזמן חג סביבו", כלשונה.

        העדה לא ידעה להשיב למה לדעתה ציווה המנוח כפי שציווה "כנראה קיבל בינה והחליט, ראה את המצב של (התובעת) וראה את המצב של זה והחליט לעשות את הדברים". לצד זאת אישרה כי לו היה בין החיים אולי היה משנה שוב לצוואה אחרת.

        העדה נחקרה ארוכות בחקירתה הנגדית על מצבו של המנוח, הגם שלא התגוררה במשק 30 שנים לפני פטירתו (להבדיל מהתובעת, אשר כאמור כלל לא נחקרה נגדית בעניין).

        העדה נחקרה רבות על פגישת המנוח עם עו"ד הורוביץ, כאשר הצהירה כי לא נכחה במפגש. עו"ד הורוביץ עצמו לא זומן לעדות.

        לא מצאתי בעדותה, אשר רובה אינה מידיעה אישית או זכרון חלקי או כלל לא, כדי להעלות או להוריד מגרסאות מי מהצדדים.

         

        סוף דבר

        35.מכלל הראיות שהוצגו, חוות דעת המומחה והתרשמותי מעדויות הצדדים לפני, לא מצאתי כי נפל פגם בצוואת המנוח מיום 13.10.2016.

        שוכנעתי כי המנוח חתם על צוואתו זו האחרונה כשהוא כשיר לערוך צוואה, מרצונו החופשי, ללא השפעה בלתי הוגנת.

        התנגדות הנתבעים 1-2 לקיום צוואתו האחרונה של המנוח מיום 13.10.26 נדחית. 

        בקשת התובעים לקיומה מתקבלת.

        צו לקיום הצוואה ינתן בנפרד.

         

        36.הנתבעים 1-2 ישלמו הוצאות ההליכים ושכ"ט עו"ד –

        לתובעת, אשר לא היתה מיוצגת בהליך, וכתבי טענותיה נסמכו בעיקר על כתבי טענות יתר התובעים – סך 15,000 ₪.

        לתובעים 2-7 אשר היו מיוצגים בהליך ומלוא טענותיהם התקבלו, ובשים לב למשך ניהול ההליך ולמספר הדיונים שהתקיימו - סך 65,000 ₪.

         

        המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.

        פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

         

        ניתן היום, ט"ו אדר תשפ"ו, 04 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.