1.לפנינו תביעת התובע, להכיר במחלת הריאות ממנה הוא סובל כתאונת עבודה, כאמור בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״), על פי תורת המיקרוטראומה.
2.ביום 21.08.22 הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 04.1.23 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:
״הרינו מאשרים את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעתך מתאריך 14/10/2021, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים:
על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
״תאונת עבודה״ היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו/ העיסוק במשלח היד.
״מחלת מקצוע״ הינה מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות, והמבוטח חלה
בה תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו/ העיסוק במשלח היד.
מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
מכאן התביעה שלפנינו.
טענות הצדדים
טענות התובע
3.התובע יליד 1960, משנת 1982 עד להיום התובע עובד כאזרח עובד צה"ל במחסנים של הצבא.
4.לטענת התובע, במסגרת התפקיד מקבל ומספק סחורות במחסנים, כגון חומרי הדברה, תרופות ועוד.
5.גגות המחסנים, מקום עבודתו של התובע, עשויים מאסבסט, אשר מתפורר עם הזמן בעקבות פגעי מזר האוויר.
6.לטענת התובע, במהלך עבודתו נחשף לאבק וסיבי אסבסט, כמו גם לאבק במהלך עבודתו במחסנים, ולגזי פליטת דיזל מהמלגזות העובדות בסביבה.
7.התובע עובד 5 ימים בשבוע (עד שנות התשעים 6 ימים בשבוע) משעה 7:00 עד לשעה 16:00.
8.לטענת התובע, בעקבות החשיפה הממושכת שלו לאבק, אסבסט, גזי פליטה ועוד חומרים, הוא סובל מפגיעה בריאות.
טענות הנתבע
9.הנתבע יטען כי לא הוכחה כל תשתית עובדתית לתאונת עבודה ו/או מחלת מקצוע. הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע אינו מחלת מקצוע או מחלה שנובעת ממיקרוטראומה. התובע לא הניח תשתית ראייתית להכרה בפגיעה כפגיעת מיקרוטראומה, שהינה תוצאה מפגיעות זעירות רבות חוזרות ונשנות בעבודתו. אין קשר סיבתי בין הליקוי לבין עבודתו של התובע. עבודתו של התובע היא עבודה מגוונת. הנתבע יטען כי עבודת התובע לא השפיעה על הופעת הליקוי הרפואי אצלו ולחילופין, גם אם השפיעה, הרי שהשפעה זו הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. הנתבע יטען כי הופעת המחלה אצל התובע הופיעה על רקע מצב תחלואתי טבעי ו/או מצב קודם, ולא כתוצאה מעבודתו. לאור הנסיבות המנויות לעיל, כב' בית הדין מתבקש לדחות את התביעה.
ההליכים בתיק
10.הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן, כדלקמן: ״התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה/מחלת מקצוע בעבודת התובע ובשאלת הקשר הסיבתי בין תשתית כאמור אם תוכח, ומחלת התובע". (החלטת כב' השופטת יפית מזרחי-לוי מיום 10/03/2024).
11.דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 05.05.2025 במסגרתו נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהירו וכן עד נוסף מטעמו: מר רמי סולטן.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
המסגרת המשפטית
12.סעיף 79 לחוק הביטח הלאומי מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.
13.תורת מיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי עבודה (עב"ל 57714-11-12 המוסד – אסתר נוח, 22.12.14).
14.על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהי נגרמה כתוצאה מיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים (עב"ל 313/97 המוסד – אשר יניב פד"ע לה 529, 532):
״...האחד – קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי –התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא ״זהות במהותן״ כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.
השני – על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה – רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע...״.
15.נפסק כי הפעולות החוזרות והנשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא כי ניתן לבודד פעולות מסוימות ממכלול הפעולות שמבצע העובד במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות (עב"ל 465/07 עופר יהודאי – המוסד, 30.12.2007).
16.לעניין תדירות התנועות החוזרות ונשנות, נקבע אומנם כי תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אך יש צורך בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר שיש בו לפגוע בכושר עבודתו של הנפגע.
17.אשר למקרה של חשיפה לחומרים רעילים נפסק, כי על מנת להוכיח את התשתית העובדתית הנחוצה להוכחת היסוד הראשון של עילת המיקרוטראומה, נדרש התובע להוכיח כי היה חשוף באופן רציף לחומרים הרעילים. עליו להוכיח מהם בדיוק אותם חומרים ומה היה מינונם. על התובע לתאר במקרה זה במדוייק את מהות והיקף עבודתו, תוך שימוש באותם חומרים, תדירות השימוש בהם וכן כיצד בוצעה החשיפה לאותם חומרים (דב"ע (ארצי) מח/0-11 המוסד לביטוח לאומי - חליוא, פד"ע יט 379 (1988) אוזכר בדב"ע (ארצי) נב/ 0-209 המוסד לביטוח לאומי - שאכר, פד"ע כו 210 (1993); וראו גם עב"ל (ארצי) 346/96 לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 49 (1999)).
מן הכלל אל הפרט
18.האם עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית של חשיפה לחומרים מזיקים על בסיס יומיומי ובמרבית שעות עבודתו אשר גרמו למחלת הריאות ממנה הוא סובל וייחשבו כתאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה? לטעמינו יש להשיב על שאלה זו בחיוב. נסביר מסקנתנו.
19.בתצהירו מתאר התובע כך:
״אני יליד שנת 1960.
בשנת 1977 עליתי לארץ מברית המועצות לשעבר.
משנת 1982 עד להיום אני עובד כאזרח עובד צה"ל בתפקיד מנהל מחסן תרופות בבסיס תל השומר, מלבד תקופה של כ 4 שנים בהם עבדתי בתפקידים אחרים.
עד לשנת 2015 בערך הייתי חשוף לאורך שעות היום לאבק ולעשן בכמויות גדולות, כמפורט למטה.
המחסנים אותם אני מנהל כוללים סוגי תרופות שונים, חומרי מעבדה כימיים וחומרי הדברה.
חומרי ההדברה מאוחסנים במחסנים ובתוך מכולה סגורה ללא אוורור, מדי יום מגיעים מדבירים צבאיים לקבל מכלים של חומרי ההדברה כמו DDT, מלתיון, ליזול, דיאזינון ועוד.
חומרי ההדברה היו בתוך מכלים סגורים, אולם לא פעם היו סדקים ומכלים שבורים, לכן כל הזמן היה ריח חריף של חומרי הדברה במכולה ובמחסנים, ונחשפתי לריח הזה כל יום, בעיקר בזמן אספקת חומרי ההדברה למדבירים שהיו מגיעים לקבלם ,ובמהלך סידור החומרים בתוך המכולה והמחסנים לאחר קבלתם, להערכתי ביום ממוצע נחשפתי לריחות של חומרי ההדברה כשעתיים ביום לפחות.
המחסנים הינם בשטח גדול של אלפי מטרים מרובעים, שורות ארוכות של מדפים עם אריזות רפואיות ותרופות, ודלתות ענקיות ותקרה מאסבסט, בלי מערכות אוורור או מיזוג אוויר.
המשרד שלי בתוך המחסן, כשעתיים - שלוש שעות ביום עבדתי בתוך המשרד לבצע עבודות רישום ותיעוד משרדי, ביתר הזמן ביצעתי את עבודתי מחוץ למשרד, בקבלה ואספקה של ארגזים וקרטונים
במהלך העבודה במחסנים נחשפתי לכמויות גדולות של אבק, אשר היה על המדפים והארגזים וכן כתוצאה מעבודת המלגזות אשר נסעו הלוך ושוב בתוך המחסנים וכל נסיעה הביאה לפיזור האבק שעלה מרצפה.
כמו כן במהלך העבודה נחשפתי לעשן דיזל מהמלגזות והמשאיות שעבדו סמוך לדלת הכניסה של המחסנים.
אציין כי רופא תעסוקתי ד"ר אירן בן הרוש מטעם קופת החולים ביקר במחסנים ותיעד את כמות האבק ואף המליץ לעביר אותי למקום מאוורר יותר בסיכום ביקורו הרופא כתב "לא צריך ניתור סביבתי כדי להבין שהחשיפה לאבק מטריד היא גבוהה".
בשנת 2015 לאחר המלצת הרופא התעסוקתי עברתי לעבודה משרדית יותר, כך שעבדתי במשרד רוב שעות העבודה, וחשיפתי לאבק הייתה פחותה יותר.
כל תקופת העבודה אני עובד 5 ימים בשבוע, כ 8-9 שעות ביום.
אציין כי במשך שלוש שנים משנת 1988 עד לשנת 1991 עבדתי בתפקיד כאחראי מתקן וכחלק מהתפקיד עבדתי על מלגזת דיזל בחצר ונחשפתי רוב שעות היום לגזי פליטת דיזל, ובשנה נוספת עבדתי כראש חוליית האחזקה."
20.בחקירתו הנגדית חזר התובע על האמור בתצהירו ופירט בפירוט רב את אופי עבודתו והיקף חשיפתו לחומרים וציין כי משנת 82'-86' עבד כמנהל קו ייצור בו נדרש לקחת תרופות, חומרים, נוזלים וחבישה, עושים מזה ערכות ושולחים לחיילים. לאחר מכן משנת 86'-88' עבד במחסנים של תרופות בהם עבד מול אנשים שמרכיבים את התרופות. בהמשך עבד משנת 88'-91' במחסן של חומרי הדברה במסגרת עבודה זו קיבל חומרי הדברה מספקים שונים, חומרי הדברה למיניהם, מאחסנים במכולות, חלקן סגורות וחלקן פתוחות. וכשבאים מדבירים מנקים אותן. משנת 91' עד להיום חזר למחסן תרופות בו מנהל את המחסן אשר דורש ממנו לעבוד מול הספקים, מלגזות, משאיות, בצורה סיטונאית גדולה מאות ועשרות משטחים. (עמ' 2-4 לפ')
21.התובע פירט אודות ביקורו של הרופא התעסוקתי שערך ביקור בתוך המחסן בו עבד התובע והתרשם בעצמו מכמות האבק המצויה במחסן: " הגיעה רופאה תעסוקתית, היא עשתה סיבוב, היא רשמה מה שחשבה לנכון לרשום. היא ראתה הכל, מה שהיא רשמה" (עמ' 9 לפ' ש' 5-6).
22.ב"כ הנתבע שאל בדיון את התובע " היו נערכים שם מסדרים, אבל יחד עם זאת, אתה טוען שהמחסן היה מלוכלך ומלא באבק, איך זה מסתדר?" (עמ' 4 לפ' ש' 23-25), והשיב :" מחסני רפואה, זה לא מחסן, זה לא בית מרקחת עם מגירות, זה מחסן גובה של 10-12 מטר, עם מדפים של 3-4 קומות, עובדים שם, מלגזות חשמליות, 6, 7, 5, מלגזות כל יום וכל היום, ובחוץ עובדות מלגזות דיזל ומשאיות שחונות לרמפה, צמוד לרמפה של המחסן, ומפרקים סחורה, ומעמיסים. כמו שמעמיסים, ככה גם, מפרקים ומנקים, אבל כל היום, מלגזות נעות". כמו כן: "אבק, אבק, לא היה, עד היום יש אבק". (עמ' 4 לפ' ש' 26-37).
23.התובע הוסיף וציין בחקירתו לשאלת ב"כ הנתבע כי הנהלים שנדרשו במקרה של חשיפת חומרים מסוכנים הם:
"העד מר בבג׳ינוב: הנהלים של המדבירים, הם היו צריכים להשתמש בחליפות ובמסכות, מדביר שהוא פותח את זה, אבל, כשזה קורה פתאום, את לא, עכשיו, הולכת ומחפשת סרבל, או דברים כאלה, שוטפים את המקום וזהו." (עמ' 8 לפ' ש' 31-33).
24.התובע ציין בסעיף 8 לתצהירו כי הוא מעריך שבממוצע נחשף לריחות חומרי ההדברה כשעתיים ביום לפחות. עדותו של התובע הייתה מהימנה על בית הדין.
25.גרסתו של התובע מקבלת חיזוק מהעד מטעמו (מר רמי סולטן – מנהלו הישיר). מר סולטן מאשר שאכן התובע היה חשוף לכמות גדולה של אבק: "כל העיסוק הזה, נעשה בתוך מחסנים, שהם, לא צריך, אני חושב שמיותר לציין, שמחסנים של צבא, מתקופת הבריטים, זה לא, זה לא מעבדה," (עמ' 9 לפ'ל ש' 39- עמ' 10 ש' 2). כמו כן, "גם אם היית מנקה את המחסן, זה עדיין מחסן שהוא, עוד פעם, אני מציין את זה בכוונה, זה לא מעבדה, זה לא משהו שנכנסים אליו, עם מרדלים ברגליים. זה מחסן שהוא, מגיעות משאיות, צריכים לפרוק את הציוד או להעמיס ציוד, לקחת את זה ליחידות של צבא, יש מלגזות שעובדות". (עמ' 10 לפ' ש' 34-38).
26.בנוסף, לשאלת ב"כ הנתבע לעניין מניין הימים שבהם עבד התובע, השיב : "כמו כולם, 5, 6 ימים, לפעמים אפילו יותר, לפעמים כולל שבתות, כי היו ימים, שגם היינו מגיעים, להוציא מבצעים מיוחדים, או כל מיני משלחות לחוץ לארץ, כתוצאה מהנחיות של המדינה, שיש רעידת אדמה, במקום מסוים, והיינו צריכים לנפק ציוד, או לקבל ציוד" (עמ' 11 לפ' ש' 11-14).
כמו כן, מר סולטן מעיד לזיקה בין התובע לחומרים המסוכנים: "איפה שהוא היה, כל מיני חומרים... הם פגי תוקף, והיינו צריכים לאחסן אותם במחסן, שהוא עבד, והמחסן שהוא עבד, זה היה מחסן של רעלים. עכשיו, אני גם ציינתי מספר תרופות, מספר חומרים, שהם חומרי הדברה, שזה בעיקר אבק. כי מה זה פרמטרין, מה זה כלור, זה, ברגע שהוא מתמוסס, זה אבק, זה אבקה. זה מה שנקרא, חומר כימי, זה רעיל. עכשיו, כשדבר כזה מתפזר לך בתוך ארגז, וארגזים, בדרך כלל, יושבים ביחידות, בטמפרטורות של 60- 70 מעלות בתוך קונטיינרים, זה לא נעים לנשום את זה, אחר כך.".
27.בנוסף, גירסתו של התובע מקבלת חיזוק באמצעות השאלון למעסיק שצורף לכתב התביעה (מסומן כנספח 3) וכן מהתמונות שצורפו לתצהירו של התובע. בין היתר מציין המעסיק בשאלון כי התובע חשוף לחומרים באופן יומיומי ואין מערכות איוורור וסינון.
סיכום ביניים
28.כעולה מתצהירו של התובע, מחקירתו הנגדית בבית הדין וכן מעדותו של העד מטעמו ובנוסף מהשאלון למעסיק - התובע היה חשוף תקופה ארוכה לחומרים וכימיקלים שונים באופן יום יומי במהלך עבודתו. עבודתו של התובע במחסן הייתה כרוכה בקבלה ואספקת עשרות ארגזים עם חומרים רעילים, וניתן לומר כי התובע הניח תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה בתיק. אנו לא סבורים שעבודתו של התובע הייתה מגוונת.
29.בהקשר לזה נציין, כי עדות אובייקטיבית מזמן אמת לחשיפתו של התובע לאבק ניתן ללמוד מטופס סיכום רפואי מטעם הרופא התעסוקתי ד"ר בן הרוש אירן אשר ביקר במקום העבודה וציין במפורש: "בהתחשב במצב בריאותו הנוכחי הגעתי למסקנה כי הנ"ל מוגבל לעבוד בסביבת אבק או עשן, זקוק לעבודה מקום מאוורר היטב." (נספח 1 לתצהיר התובע). ד"ר בן הרוש מקשר באופן ישיר בין "אבק או עשן" להן נחשף התובע לבין מצבו הבריאותי. הוא כותב: "לא צריך ניתור סביבתי כדי להבין שהחשיפה לאבק מטריד היא גבוהה".
30.לפיכך, מצאנו כי התובע הרים את הנטל והוכיח כי במהלך עבודתו היה חשוף לחומרים מזיקים באופן יומיומי במשך פרקי זמן משמעותיים במהלך כל יום עבודה. גם תקופת עבודתו הארוכה של התובע בתחום (למעלה מ- 40 שנה) מצדיקה מסקנתנו זו.
31.די בכך כדי להקים את התשתית העובדתית של פגיעה על דרך המיקרוטראומה אשר מצדיקה מינויו של מומחה רפואי לבחינת השאלה האם יש להכיר במחלת הריאות ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה, לפי תורת המיקרוטראומה ושאלת הקשר הסיבתי.
32.בנסיבות אלו אנו מורים על מינויו של מומחה בתחום התעסוקתי ו/או הריאות שיבחן האם מחלת הריאות ממנה התובע סובל קשורה לתנאי עבודתו. העובדות שתוצגנה ילקחו מתוך תצהירו של התובע כפי שהובא לעיל.
סוף דבר:
33.אנו קובעים כי הוכחה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, ועל יסוד מסקנתנו זו ימונה מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום התעסוקתי ו/או הריאות, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע למחלת הריאות ממנה הוא סובל.
-
-
-
34.החלטה בדבר מינוי המומחה תינתן במסמך נפרד ותישלח לצדדים.
ניתנה היום, י"ד אדר תשפ"ו, (03 מרץ 2026), בהעדר הצדדים ותשלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
מר גד גפני
נציג עובדים
|
|
תומר סילורה, שופט
אב"ד
|
|
גב' רינה לנצ'נר
נציגת מעסיקים
|
