פלונים נ' רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים

המערער שהינו אזרח ישראלי, והמערערת שהינה אזרחית רוסיה, הגישו בקשה למתן מעמד למערערת בישראל מכוח נישואיהם, במסגרת הליך מדורג לפי נוהל 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן בהתאמה: הבקשה למעמד ונוהל נשואים). רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) דחתה את הבקשה למעמד בשל התרשמות שלילית מכנות הקשר הזוגי שבין המערערים ובלעדיותו (להלן: החלטת הסרוב). ערר שהוגש על החלטת הסרוב נדחה בהחלטתו הסופית של בית הדין לעררים מיום 22.05.2024 (ערר (ת"א) 2652-23 כב' הדיין יואב בר-לב להלן: הערר וההחלטה בערר), ובקשה לעיון חוזר בהחלטה בערר נדחתה ביום 19.06.2024. מכאן הערעור שלפניי.

רקע הדברים וההליכים הרלוונטיים

1. המערער, פלוני, אזרח ישראלי יליד שנת 1966, עלה לישראל בשנת 1997. המערערת, פלונית, אזרחית רוסיה ילידת שנת 1963, נכנסה לישראל בעבר מספר פעמים ברשיון, וביום 30.12.2015 נכנסה שוב ברשיון מסוג ב'2 שהיה בתוקף עד יום 30.06.2016.

    

2. ביום 27.03.2016 הגישו המערערים בקשה להסדרת מעמדה של המערערת בישראל מכוח נוהל 5.2.0009 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: נוהל ידועים בציבור). ביום 07.06.2016 נערך למערערים הריאיון הראשון לבחינת כנות הקשר, וביום 28.08.2016 אושרה בקשתם לתחילת ההליך המדורג במסגרת נוהל ידועים בציבור. ביום 13.09.2016 לאחר קיום ראיון נוסף, ניתן למערערת רישיון ב/1, שהוארך מעת לעת עד ליום 14.09.2018.

    

3. ביום 15.05.2018 נישאו המערערים בקפריסין. ביום 20.09.2018 נערך למערערים ריאיון נוסף, בקשתם הוסבה מהבקשה לפי נוהל ידועים בציבור לבקשה למעמד כהגדרתה לעיל, ובמסגרת ההליך המדורג לפי נוהל נשואים הונפק למערערת רישיון תושב ארעי מסוג א/5, שהוארך מעת לעת עד ליום 12.12.2022.

    

4. ביום 11.09.2022 נערך למערערים ריאיון נוסף לבחינת כנות הקשר, ולטענת הרשות, עלו ממנו חוסר בידע בסיסי וסתירות מהותיות בין תשובות המערערים. ביום 22.09.2022 דחתה הרשות את הבקשה למעמד בשל התרשמות שלילית מכנות הקשר. ביום 26.12.2022 הגישו המערערים ערר פנימי כנגד החלטה זו.

    

5. ביום 01.03.2023 נערכה על-ידי יחידת המודיעין וכנות הקשר של הרשות בדיקה בדירת המערערים. לטענת הרשות, מבדיקה זו עלו ממצאים שלפיהם לא מתקיים קשר זוגי בין המערערים כלל. בראיון שנערך ביום 17.05.2023, עומתו המערערים עם ממצאי הבדיקה, ובאותו יום דחתה מנהלת לשכת הרשות את הערר הפנימי.

    

6. ביום 12.06.2023 הגישו המערערים את הערר כהגדרתו לעיל, ולמחרת נתן בית הדין לעררים צו ארעי המונע הליכי אכיפה כנגד המערערת, בכפוף להפקדת ערבות. ביום 22.05.2024 התקיים דיון בערר, ובסיומו ניתנה ההחלטה בערר, שדחתה אותו וחייבה את המערערת לצאת מישראל, וכן חייבה את המערערים בהוצאות הרשות בסך של 7,500 ₪. ביום 19.06.2024 דחה בית הדין את הבקשה לעיון מחדש בהחלטה בערר שהגישו המערערים.

    

7. משכך, הוגש ביום 27.06.2024 הערעור שלפני, ועמו בקשה למתן סעד זמני. בתמצית, המערערים מבקשים לבטל את ההחלטה בערר, ובכלל זה את הרחקת המערערת מישראל ואת החיוב בהוצאות; לחייב את הרשות לחדש את ההליך המדורג להסדרת המעמד, ולהחזיר להם את הערובה שהפקידו. הרשות טוענת כי המערערים לא הוכיחו קשר זוגי כן, אמיתי, בלעדי ויחידני, וזאת לאור ממצאי הבדיקה בדירתם וסתירות מהותיות וחוסר ידע בסיסי שעלו מהראיונות עמם. ביום 25.09.2024 קבעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים, וניתן סעד ביניים המונע הליכי אכיפה נגד המערערת עד לדיון בערעור גופו.

    

8. ביום 14.05.2025 התקיים הדיון בערעור, ובסיומו המלצתי לרשות לבחון מחדש את עניינם של המערערים לאור פסק הדין שבו קיבל בית המשפט העליון, ימים ספורים קודם לכן, את הערעור בעע"מ 906/24נטליה סולובייב נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה ‏(‏נבו 6.5.2025‏ להלן: עניין סולובייב). בתמצית, בעניין סולובייב קבע בית המשפט העליון, כי רשויות ההגירה אכן נדרשות לבחון את כנות הקשר בטרם מתן מעמד מכח נישואין כדי לוודא שאין מדובר בנישואין פיקטיביים, אולם מטרת הבחינה היא לוודא את קיומו של "קשר מהותי", ולא לבחון אם הקשר "סטנדרטי" או "אידיאלי". כב' השופטת דפנה ברק-ארז קבעה כי "ניתן לצפות מהרשויות העוסקות בדבר להיות ערות לכך שקשרים זוגיים יכולים לשאת מאפיינים שונים ומגוונים, מבלי שהדבר יגרע מכנותם" (שם, בס' 40), ובנסיבות אותו מקרה נקבע כי הרף שהציבה הרשות בהקשר זה היה גבוה "במידה שעלולה לעורר חשש כי זוגות רבים אחרים החיים במדינה לא היו עומדים במבחן, אילו נדרשו לכך" (שם, בס' 55). משכך, התקבל הערעור בעניין סולובייב.

    

9. ביום 14.07.2025 הגישה הרשות הודעה ובקשה, שהבהירה כי היא עומדת על עמדתה כי דין הערעור להידחות, וביקשה כי יותר לה להגיש התייחסות מטעמה לפסק הדין בעניין סולובייב.

    

10. לפיכך הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, ומשאלה הוגשו ניתן עתה פסק הדין בערעור.

     

    תמצית טיעוני הצדדים

    טיעוני המערערים

11. המערערים טוענים כי נפלו פגמים חמורים בראיות שהציגה הרשות, וביניהם הצהרות שנגבו מהנוכחים בבדיקה בדירתם, שצורפו לדו"ח הבדיקה במצב בלתי קריא וללא תרגום לעברית, וכן צורף סיכום הבדיקה בלבד במקום פרוטוקול מלא וקריא שהיה על הרשות לערוך. המערערים טוענים עוד, כי הראיונות עמם אינם מהווים ראיה מספקת לאי כנות הקשר, וכי הם נערכו באופן מגמתי, תוך התמקדות בסתירות מינוריות והוצאת דברים מהקשרם. בתוך כך לטענתם, פרוטוקול הריאיון מיום 17.05.2023 הוא פיקטיבי, אינו משקף את המציאות, ומגמתי, והם מקשרים בין כך לבין סירובה של הרשות להקליט ראיונות.

     

12. המערערים טוענים כי הקשר הזוגי ביניהם אינו פורמלי בלבד והם אינם רק "שותפים לדירה" כמסקנת הרשות, אלא הם אוהבים זה את זו והקשר ביניהם הוא אמיתי ומהותי. לטענתם, הם עמדו בכל התנאים הנדרשים מכוח נוהל נשואים, והוכיחו את כנות הקשר ביניהם באמצעות מסמכים מקוריים וראיות שהציגו בדבר כנות הקשר וקיום משק בית משותף, לרבות תמונות משותפות, תעודת נישואין, הסכם שכירות ומכתבים מחברים, וכן מספר ראיונות שעברו בהצלחה. לטענת המערערים, החלטת הרשות להפסיק את ההליך המדורג שלהם רק בגלל סתירות קלות במספר שאלות בראיון וביקור אחד בדירתם, לאחר שהתקדמו בהליך במשך שש שנים והתקרבו לסיומו, הייתה לא מידתית והתקבלה בחיפזון. לטענתם, גם אם היו סתירות בדבריהם, הן היו קלות ושוליות ולא מעידות על נישואין לא כנים, ובראיונות קודמים הם ענו באופן זהה על שאלות רבות באופן המעיד על כנות הקשר.

     

13. המערערים טוענים עוד כי הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד חוקתית, ולא ניתן לפגוע בה באופן בלתי מידתי. בסיכומיהם טוענים המערערים בהרחבה, כי יש חשיבות לקביעות בעניין סולובייב בנושא פרשנות חוק השבות וזכויות בני משפחה, כהלכה עדכנית ומוסכמת על כל המותב שנתן את פסק הדין. לטענת המערערים, גם טרם פסק הדין בעניין סולובייב הם עמדו בקריטריונים לבחינת כנות הקשר, ולטענתם פסק הדין שם רק חידד את ההלכה שלפיה לא כל קשר שאינו סטנדרטי הוא בהכרח לא כן ואמיתי. לטענת המערערים, המושג "כנות הקשר" צריך להתפרש במובן של חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ללא ריב או אלימות, ולא מחייב לינה במיטה אחת או ידיעת פרטים אינטימיים. לטענתם, מה שחשוב בזוגיות בגיל מבוגר הוא דאגה הדדית, עזרה, בריחה מבדידות, חום ביתי והרגשה שמישהו זקוק לך, ואין הכרח שישנו באותה מיטה. בהקשר זה, טוענים המערערים, כי בעוד שבנסיבות עניין סלובייב בני הזוג חיו במדינות שונות, הם רק ישנים בחדרים נפרדים בדירתם. המערערים טוענים כי הזכות לעצב את חיי הנישואין והזוגיות בהתאם לצרכים ולרצונות האישיים של בני הזוג גם היא זכות יסוד הקשורה לכבוד האדם, חירותו והאוטונומיה שלו. לטענתם, הם נישאו בגיל מבוגר, לאחר הליכי גירושין קודמים של שניהם, ומקיימים חיי משפחה ומשק בית משותף, והרשות הייתה צריכה לקחת בחשבון את גילם המתקדם ואת הנסיבות שבהן יחסים אינטימיים הם פחות חשובים. לטענת המערערים, בהלימה עם פסק הדין בעניין סולובייב, על הרשות לבחון את כנות הקשר ביניהם מהותית, ולא רק על בסיס סממנים פורמליים, ואין להסיק מסקנות על אי-כנותו רק משום שהם ישנים בחדרים נפרדים ושאין להם חשבון בנק משותף. לטענתם, מסקנות הרשות בדבר העדר "קשר בלעדי" או קיום "קשרים רומנטיים מקבילים" הן שגויות, משום שמדובר במפגשים אקראיים ונדירים במהלך שלוש שנים, לצורך יחסי מין בלבד, אשר אינם מהווים קשר רומנטי או פוליגמיה שהביאו במקרים אחרים למסקנה כי לא מתקיים קשר זוגי כן ואמיתי. בנוסף טוענים המערערים כי התנהלות הרשות כלפי המערער היא הומופובית, וכי אין להעניש אותו על כנותו. לטענת המערערים, החלטה הדוחה את הערעור היא בעלת משמעות חמורה וסופית עבורם, כי הם רואים את עצמם כמשפחה אוהבת, ויהיה למערער קשה אם המערערת תיאלץ לעזוב את ישראל.

     

    טיעוני הרשות

14. הרשות מפרטת את המסגרת הנורמטיבית בנוגע לכניסה לישראל של זרים שאינם אזרחים או עולים, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) וההלכה הקובעת כי לשר הפנים שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו לפי החוק. שיקול דעת זה נובע מעקרון הריבונות, המעניק למדינה סמכות רחבה להחליט מי ייכנס בשעריה, ולשם כך, נקבעו קריטריונים מחמירים, המבוססים על שיקולים כבדי משקל, וככלל, רק מי שעמד בהם נבחנת בקשתו לקבל אשרה או רישיון ישיבה בישראל.

     

15. בכלל זה, מפרטת הרשות כי לא כל קשר זוגי ולא כל קשר רומנטי חוסים תחת הנהלים המאפשרת מתן מעמד מכח זוגיות עם אזרח ישראלי. הרשות מפרטת את הבסיס הרעיוני וההוראות הרלוונטיות לבקשה למעמד כאמור, ובכפוף להוכחת כנות הקשר, מרכז חיים בישראל והעדר מניעה בטחונית או פלילית. הרשות מוסיפה ומפרטת את דרך בדיקת כנות הקשר בהתאם לנוהל, באמצעות ראיונות שבמסגרתם מתבקשים בני הזוג להמציא מסמכים להוכחת כנות הקשר, נשאלים שאלות, והרשות שוקלת שיקולים נוספים כמו משך הקשר, נסיבות הגשת הבקשה לקבלת מעמד, היכרות הדדית שלהם את אורח החיים היומיומי, התנהלותם הכלכלית ועוד.

     

16. הרשות טוענת כי ההליך המדורג הוא מדורג, כשמו, ומחייב עריכת בדיקות עדכניות לפני כל מועד הארכת תוקף הרשיון, כדי לבדוק האם קיימת כנות בקשר המצדיקה מתן מעמד בישראל, וכך נעשה גם במקרה זה. הרשות מדגישה כי על מנת שקשר בין בני זוג ייחשב ל"כן" לצורך מתן מעמד בישראל, עליו להיות בלעדי וייחודי, וכי נוהל נשואים קובע כי מטרת הסדרת המעמד היא לאפשר לבני הזוג לקיים יחד תא משפחתי כן, אמיתי, בלעדי וייחודי. הרשות מוסיפה, כי הזכות לחיי משפחה אינה זכות מוחלטת, ובן הזוג הזר אינו זכאי אוטומטית למעמד, וכי נטל ההוכחה להוכחת קשר זוגי אמיתי מוטל על המבקשים לקבל מעמד מכח הזוגיות. לטענתה, משהגורמים המקצועיים אצלה קבעו שבנסיבות העניין המערערים לא הוכיחו קיום חיים משותפים ואת כנות הקשר הזוגי הנטען ביניהם כנדרש, נדחתה בקשתם למעמד בצדק.

     

17. הרשות טוענת כי בדיקותיה העלו שהמערערים אינם מקיימים ביניהם קשר זוגי כן, אמיתי, בלעדי ויחידני, המזכה במתן מעמד בישראל, וכי דין הערעור להידחות. לטענתה, ממצאי הראיונות וביקור הבית שנערכו למערערים מדברים בעד עצמם, ומעידים על היעדר כנות הקשר. במסגרת זו טוענת הרשות, כי בריאיון שנערך למערערים עוד ביום 11.09.2022 עלו חוסרי ידע בסיסיים וסתירות מהותיות בתשובותיהם. בנוסף התברר לטענת הרשות, בביקור בית שנערך בדירת המערערים ביום 01.03.2023 כי המערערים מתגוררים בחדרים נפרדים, חפציהם האישיים מופרדים, ובדירה מתגורר עמם גם שותף שלישי. עוד לטענת הרשות, בשיחה שנערכה במהלך הביקור בדירה, הודה המערער כי אין בינו לבין המערערת יחסים רומנטיים ותיאר כי הוא מקיים מערכת יחסים עם גבר ועם אישה נוספת, במקביל, מזה כשלוש שנים. הרשות מוסיפה וטוענת, כי בריאיון שנערך ביום 17.05.2023, כאשר המערערים עומתו עם המידע שעלה מהבדיקה, הודה המערער שוב בקשרים אינטימיים מקבילים וטען כי נישא למערערת כדי להסתיר את השתייכותו לקהילת הלהט"ב, והמערערת הודתה כי מדובר ב"קשר של נוחות". לטענת הרשות, מהראיונות עם המערערים עלה כי אין להם רכוש משותף או חשבון משותף בבנק, וכן עלו סתירות מהותיות וחוסרים בתשובותיהם, ובכלל זה לגבי נופשים וחופשות, לגבי בעיות רפואיות של המערער וקשריו האינטימיים האחרים, לגבי סידורי הבישול והקניות שלהם בשגרה, ולגבי זהותו של האדם המתגורר עמם (שטענו תחילה כי הוא ו' אחיינו של המערער, אך בביקור התגלה שמר א' ג', שנכח בדירה יחד עם אישה נוספת אזרחית אוקראינית, שותף שלהם בדירה, ואילו ו' מגיע לעתים ומתארח בחדרו של המערער).

     

18. הרשות לא השיבה בתגובתה ולא בסיכומיה לטענות המערערים בדבר המנעותה מהקלטת ראיונות, ולא השיבה במפורש גם לטענותיהם בדבר ההצהרות הבלתי-קריאות שהעבירה ללא תרגום. חלף התייחסות לכך, טוענת הרשות כי ממצאי הראיונות וביקור הבית מדברים בעד עצמם, וכי הסתירות ופערי הידע שעלו מהראיונות בנושאים רבים ובסיסיים שלגביהם מצופה מבני זוג הנמצאים בקשר כן ואמיתי לשלוט, מעידים גם הם כי לא הוכחה כנות קשר בין המערערים כנדרש. לטענת הרשות, ממצאי כלל הראיונות וביניהם גם ממצאי הראיון מיום 17.05.2023, מהווים "ראיה מנהלית סבירה" המסייעת להפעלת שיקול דעתה, והיא מתייחסת לתוכנם ולא לקבילותם. יתרה מכך, הרשות טוענת כי פתיחת פתח לערעור מוסד הליך הראיון, תוך מתן אפשרות לספק הסברים לסתירות ולפערי הידע בדיעבד, גורמת לפגיעה חמורה בכלי הריאיון שהוא מהכלים החשובים והשימושיים ביותר שיש בידיה לבחינת כנות קשר ללא הפרעת גורמים מתערבים בבחינתה.

     

19. הרשות מרחיבה בסיכומיה וטוענת כי פסק הדין בעניין סולובייב, ניתן על רקע נסיבות חריגות ויוצאות דופן, ואין בו כדי לשנות מן הכלל או ליצור הלכה כללית חדשה. בנוסף, לטענת הרשות, נסיבות המקרה שם שונות בתכלית מהמקרה כאן, וגם משום כך אין בפסק הדין שם כדי להשליך על תוצאת ההליך כאן, או לשנות מהמסקנה שאליה הגיעו הרשות ובית הדין, כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח קיומו של קשר זוגי כן, אמיתי, בלעדי וייחודי, כנדרש בנוהל לצורך קבלת מעמד בישראל. הרשות מפרטת בהרחבה מספר הבדלים, לשיטתה, בין הנסיבות בעניין סולובייב לבין הנסיבות של המערערים כאן. ראשית, לטענת הרשות יש להבחין בין זכויות מכח חוק השבות בעניין סולובייב לעומת זכאות המתבססת על שיקול דעת הרשות ועמידה בתנאי הנוהל ובראשם הדרישה להוכיח את כנות הקשר הזוגי בעניין שלפניי, אשר רמת הבדיקה הנדרשת בו היא קפדנית ומעמיקה יותר מזו שנדרשה שם. שנית, לטענת הרשות יש להבחין בין עניין סולובייב שם דובר בבני זוג נשואים למעלה מארבעה עשורים, שהקימו יחד תא משפחתי הכולל ילדים ונכדים, ומעולם לא נקטו בהליכי גירושין, והזוגיות ביניהם קדמה בעשרות שנים לבקשה לקבלת מעמד בישראל, לבין העניין שלפניי שבו מדובר בזוגיות שנוצרה בסמוך להגשת הבקשה, ואין מדובר בתא משפחתי שנבנה לאורך שנים וכולל ילדים ונכדים. שלישית, לטענת הרשות בעניין סולובייב בני הזוג הציגו אינדיקציות רבות לחיים משותפים בחלק מהתקופות (כגון ניהול נכסים משותפים, ביקור המערער בישראל, ומעורבות בחיי הילדים והנכדים), ואילו במקרה שלפניי המערערים מתגוררים בחדרים נפרדים ובדירה מתגורר עמם גם שותף שלישי, חפציהם מופרדים, הם אינם מנהלים משק בית משותף, כלכלת הבית אינה משותפת ואין להם רכוש או חשבון בנק משותף, והמערערת אף אינה יודעת באיזה בנק מתנהל חשבונו של המערער. רביעית, לטענת הרשות בעניין סולובייב נקבע כי נסיבות חייהם הקשות של בני הזוג הובילו למגורים נפרדים משך תקופה ממושכת, ולא היה חשש כי הקשר אינו בלעדי וייחודי או שמדובר בנישואין פיקטיביים, ואילו בעניין שלפניי המערערים עצמם מודים שהקשר אינו ייחודי ובלעדי. וחמישית, לטענת הרשות בעניין סולובייב, לא נפלו סתירות מהותיות בתשובות המערערים בראיונות, ואילו במקרה שלפניי עלו סתירות מהותיות ופערים הנוגעים לנושאים בסיסיים ומצביעים על חוסר היכרות ממשי, היעדר שיתוף חיים, ומכאן על היעדר קשר זוגי אמיתי, בלעדי וייחודי.

     

20. הרשות עומדת על מקצועיותו של בית הדין לעררים כגוף שיפוטי מקצועי ייעודי מומחה בתחום, המשמש בעצמו כערכאת ערעור על החלטות הרשות. עוד עומדת הרשות על חזקת תקינות המינהל, לפיה חזקה שכל פעולה מינהלית נעשתה כדין, וכי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח אחרת. לאור כל אלה, הרשות סבורה כי דין הערעור להידחות לגופו, וכי החלטת הרשות הייתה ראויה, סבירה ומבוססת ולא נפל בה כל פגם.

     

    דיון והכרעה

    קבלת אזרחות בישראל מכוח זוגיות עם אזרחית או אזרח ישראלי - המסגרת החוקית

21. סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל קובע כי הסמכות להעניק רישיונות ישיבה בישראל למי "שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה", נתונה לשר הפנים, או למי שהוסמך על-ידו.

     

22. סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל מסמיך את שר הפנים לתת אשרות ורשיונות מכוחו. תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 קובעות סוגי אשרות ורישיונות מסוימים למעבר, לביקור ולשהות ארעית. בחוק ובתקנות לא נקבעו קריטריונים למתן אשרות ורישיונות לישיבת קבע, וההלכה היא, כי שיקול דעתו של השר במסגרת סמכותו בסוגיה זו רחב ביותר, אם ובאילו תנאים להתיר לזרים להתיישב בישראל בהעדר זכות קנויה לכך. כמובן, החלטות השר נתונות לביקורת שיפוטית ככל רשות, ועליו לקבוע כללים וקריטריונים להפעלת שיקול הדעת כראוי וכמתחייב מסדרי מנהל תקין, כפי שאף עשה בנהלים שונים.

     

23. לצד חוק הכניסה לישראל, קובע סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), שכותרתו "התאזרחות של בעל ואישה", כי:

    "בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)".

     

    היינו, כאשר אחד מבני הזוג הינו אזרח ישראלי, יכול בן זוגו לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים לקבלת אזרחות לו ביקש זאת ללא זיקה לבן הזוג הישראלי (ראו: עע"מ 6147/11 טטיאנה גורובץ נ' משרד הפנים- מינהל האוכלוסין, פסקה 14 לפסק דינו של כב' השופט אורי שוהם, ‏(‏נבו 3.3.2013‏ להלן: עניין גורובץ) ועע"מ 5983/16פלוני נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה לשכת חיפה, פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט דוד מינץ ‏(‏נבו 10.5.2018‏). מטרת הסעיף היא לאפשר לאזרחים ישראלים לקשור את חייהם בנישואין עם אזרחי מדינה זרה כרצונם, מבלי שיהיה עליהם לבחור בין הקמת משפחה עם בן הזוג או בת הזוג, לבין המגורים בארץ מזה (עניין גורובץ, שם; עע"מ 8611/08 פריהווט זוולדי נ' שר הפנים, פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל, (נבו 27.02.11)). ברם, למדינה יש אינטרס לגיטימי במניעת ניצול לרעה של התאזרחות מטעמים אופורטוניסטיים, ולפיכך אין בהקלה שבסעיף 7 לחוק האזרחות כדי להקנות זכאות גורפת לאזרחות מכוח נישואין, ולרשות מסור שיקול דעת רחב בעניין זה (עניין פלוני 18; בג"ץ 5091/07 ליודמילה בדולב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת איילה פרוקצ'יה (נבו 11.05.10)).

     

24. לשם יישומה של הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות פרסם שר הפנים, במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו בהפעלת סמכויותיו כאמור, נהלים המאפשרים את הסדרת המעמד של אזרחים זרים מכוח זוגיות עם אזרחים ישראלים או בעלי רישיון לישיבת קבע בישראל. אחד הנהלים, הרלבנטי לענייננו, הוא נוהל נשואים כהגדרתו לעיל, "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי מס' 5.2.2008" – שבמסגרתו נבחנות בקשות להתאזרחות מכח נישואין לבן זוג בעל אזרחות ישראלית. על-פי נוהל נשואים, אישור הבקשה נעשה בהליך מדורג, בכפוף לבדיקה מקיפה הכוללת, בין היתר, ראיון אישי בדבר כנות הקשר בין בני הזוג והמשך קיומו; בדיקת מרכז חייהם של המבקשים בישראל; והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה. סיומו של ההליך, בתום ארבע וחצי שנים, במתן אזרחות לבן הזוג הזר, ככל שיימצא כי אכן מתקיימים התנאים הנדרשים, ובהתאם לבקשה מתאימה שתוגש (עע"מ 119/12 קלרה סרמיאנטו נ' משרד הפנים, פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט ניל הנדל (נבו 05.02.12); בג"ץ 1188/10 ילנה פוזרסקי (האם) נ' משרד הפנים, פסקה 40 לפסק דינה של כב' המשנה לנשיאה (כתוארה דאז) לימים הנשיאה מרים נאור (נבו 31.07.13) וראו גם: עניין בדולב, שם.

     

25. נוהל דומה לנוהל נשואים, הוא נוהל ידועים בציבור כהגדרתו לעיל, אשר קובע הוראות בדבר הסדרת מעמדם של זרים שהם בני זוג של אזרחים ישראלים או בעלי רישיון לישיבת קבע בישראל, כאשר בני הזוג הינם ידועים בציבור ואינם נשואים. קיימים הבדלים בהליכי הבדיקה בין נוהל הרלוונטי נשואים לבין נוהל ידועים בציבור, והנימוק לכך, כפי שנקבע בעע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן (נבו 16.03.06 להלן: עניין אורן), בפסקה 23 לפסק הדין, הינו כי:

    "בעוד קשר של נישואין ניתן לזיהוי בקלות על פי אקט פורמאלי מכוֹנן, זיהויו של קשר של ידועים בציבור מחייב בחינה עובדתית של טיב ונסיבות הקשר, על מנת לקבוע האם מתקיימים תנאי הסף – הגמישים כשלעצמם – בדבר חיים משותפים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף".

     

    עם זאת, נקבע כי הנישואין אינם מקנים זכאות אוטומטית לאזרחות (שם, בפסקה 32): 

    "זר הנישא לאזרח ישראל, אינו קונה – בעצם נישואיו – זכות להתאזרחות, ושר הפנים סמכותו עמו להיעתר או שלא להיעתר לבקשת התאזרחות המוגשת לו בידי אותו בן-זוג זר".

     

    בהקשר זה הובהר כי "קשר הנישואין, כשלעצמו, מהווה אך ורק נקודת מוצא ראשונית מאוד לבחינת כנות הקשר הזוגי", ולכן קיים הליך מדורג גם בנוגע לבני זוג נשואים כאמור לעיל (עניין אורן, פסקה 20 לפסק הדין).

     

    הראיות המנהליות

26. במקרה זה לא ניתן לבחון את הקשר הזוגי והאם הוא עונה על הוראות החוק והנהלים והבסיס הרעיוני להם, לאור פגמים שנפלו בבסיס העובדתי עליו ביססה הרשות את החלטתה. במצב דברים זה לא ניתן לקבוע האם החלטת הרשות היתה סבירה. ואפרט. כדי לבחון את כנות הקשר ביצעה הרשות ראיונות וכן ביקור בית. אולם, נפלו פגמים הן בראיונות, הן בתצהירים שנגבו במסגרת ביקור הבית. התצהירים של שני האנשים האחרים שהיו בדירה לא הומצאו (הומצאו מסמכים בלתי קריאים), והמערערים טוענים כי דבריהם בראיונות סולפו. במצב דברים זה הרשות לא היתה רשאית להגיע למסקנה כלשהי בדבר כנות הקשר, בהעדר בסיס עובדתי ראוי. יש לזכור ולהדגיש כי ככל שהזכויות הנדונות נמצאות בליבת זכויות האדם, על הבסיס העובדתי להיות איתן יותר. אין ספק כי הזכות לזוגיות וחיי משפחה היא בליבת זכויות האדם.

     

27. בפסקי דין קודמים עמדתי בהרחבה על הקשיים הנגרמים בשל תיעוד לא מספק של הראיונות הנערכים על ידי הרשות, ועל התוצאות של התנהלות לקויה של הרשות באופן שיטתי בהקשר זה (ראו עמ"נ ‏(‏מינהליים ת"א‏)‏ 59872-01-24אלנרה אלייב נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ‏(‏נבו 22.1.2025‏ להלן: עניין אלייב‏); ועמ"נ ‏(‏מינהליים ת"א‏)‏ 19467-01-23Ksenia Sokolova נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ‏(‏נבו 6.8.2023‏)‏‏). בתמצית, כאשר פרוטוקולי הראיונות מתועדים כסיכום בלבד, וכאשר הם אינם מגובים בהקלטה (קולית או חזותית) הדבר מקשה באופן ניכר על יצירת תשתית עובדתית מהימנה, בפרט כאשר עולות טענות מצד המרואיינים בדבר אי-דיוקים או סילוף של דבריהם. בהעדר הקלטה לא ניתן לקבוע מה בדיוק נאמר, באיזה הקשר, מה הייתה האווירה בראיון ומה ניתן ללמוד על הלך הרוח של המרואיינים המשליך על תשובותיהם, והדבר מערער את חזקת התקינות של פעולת הרשות, ומקשה לבחון מה היתה התשתית העובדתית שעמדה בפניה עובר לקבלת ההחלטה הנדונה.

     

28. יתרה מכך, בפסקה 6 לפסק הדין שדחה את הערעור על פסק הדין בעניין אלייב, קבעה כב' השופטת דפנה ברק-ארז כי:

    "למעלה מן הצורך אוסיף, כי המשיבה עצמה עשויה להפיק תועלת מתיעוד מלא יותר של דיונים, לרבות ראיונות ושימועים, שיש בהם כדי להשליך על זכויות של אנשים. זאת, קודם כול, כדי להיערך לקבלת החלטותיה באופן מיטבי. עוד יש לומר כי ככל שהאמצעים המאפשרים תיעוד מלא הם זולים וזמינים יותר כן גוברת הציפייה לשימוש בהם, וזאת בהינתן "מקבילית כוחות" בין שיקולים של יעילות מצד אחד, ושל הגינות והגנה על זכויות מצד אחר. רף הציפיות מן הרשות המינהלית אינו יכול להיות "סטטי", אלא צריך להיות מושפע מן האמצעים העומדים לרשותה ומסטנדרטים מקובלים. במובן זה, ומבלי שאני נוקטת עמדה לגוף המחלוקת, אל לה לרשות להניח כי מה שהיה הוא שיהיה".

     

    (בר"מ 60508-04-25רשות האוכלוסין וההגירה נ' אלייב אלנרה‏(‏נבו 23.10.2025‏)‏‏).

     

29. בעניין שלפניי הרשות ביססה את החלטת הסרוב על ממצאים מביקור בית בדירת המערערים, על הצהרות שגבתה בביקור ועל ראיונות עם המערערים. בין ממצאי ביקור הבית נכללו פרטים לגבי סידור המגורים בדירת המערערים, ונגבו הצהרות מאנשים נוספים שנכחו בדירה בעת הביקור. בנוסף טוענת הרשות לקיומן של סתירות ופערים שעלו בין תשובות המערערים בראיונות עמם.

     

30. המערערים טוענים כי הקשר ביניהם כן ואמיתי, וכי הסתירות והפערים שנמצאו בראיונות הם מינוריים ואינם מהותיים, וניתן להסבירם בלחץ הראיון, בגילם המבוגר, וברצונם לעצב את הזוגיות באופן המתאים להם, שאינו תואם את המודל ה"קלאסי". המערערים הגישו ראיות לתמוך בטענתם בדבר חיים זוגיים משותפים וניהול משק בית משותף, ובכנות הקשר ביניהם, לרבות תמונות משותפות, הסכם שכירות ומכתבי חברים, אשר לטענתם לא נבחנו כראוי על ידי הרשות. בנוסף העלו המערערים, הן בכתבי הטענות הן בדיון בערעור, טענות לגבי פגמים שנפלו בתיעוד הראיונות וההצהרות שגבתה הרשות בעניינם אשר לא הוקלטו ונמסרו בעותקים בלתי קריאים וללא תרגום, וטענות כי הביקור בדירתם לא תועד בפרוטוקול מסודר ומלא, אלא בסיכום הדברים בלבד.

     

    מהכלל אל הפרט

31. לאחר בחינת מכלול הראיות והטיעונים, אני סבורה כי נפל פגם בהחלטות הרשות ובית הדין לעררים. הראיונות, אשר לא הוקלטו, אינם יכולים לשמש תשתית עובדתית מספקת להכרעה כה דרמטית הפוגעת בזכות יסוד. בהעדר הקלטה, קשה להכריע בין גרסת הרשות לגרסת המערערים בנוגע לתוכן הראיונות. טיעוני המערערים, שהועלו גם בדיון, בדבר אי-דיוקים בסיכומי הראיונות, ובדבר אי-התייחסות הרשות לראיות אובייקטיביות נוספות שהוגשו, מקבלות משנה תוקף בהקשר זה.

     

32. זאת ועוד, המעמד הביקור בדירת המערערים נכחו במקום שני אנשים נוספים. המערערים טוענים כי הם חולקים עמם את הדירה כדי לחסוך בהוצאות. הרשות טוענת כי השניים שפכו אור בתצהירים שמסרו על יחסי המערערים. אולם, תצהירים אלו אינם קריאים ולא ברור מה נאמר בהם. המערערים מצידם מכחישים את הדברים שנטען כי נאמרו. התנהלות זו מצטרפת לאי תיעוד הדיונים כנדרש.

     

33. לפיכך, איני יכולה לקבל את קביעות הרשות בדבר אי-כנות הקשר, שכן הן מבוססות על תשתית עובדתית שאינה מהימנה דיה. בית הדין שגה כשאישר את מסקנות הרשות על אף חסרים אלו בבסיס העובדתי. תוצאה אחרת, שתתעלם מכשלים אלו, תהווה תמריץ לרשות להמשיך בהתנהלותה, שממנה לא שינתה גם בעקבות פסקי דין והחלטות קודמות בעניין. אין מקום כי הרשות תקבל החלטות, כאשר המערערים מכחישים את שנטען כי אמרו, והרשות מתבססת על דברים שלכאורה נאמרו ללא כל תיעוד. אין לאפשר לרשות לסטות מחובותיה כרשות מנהלית.

34. לאור האמור, אני נמנעת מלבחון את טיעוני הרשות על בסיס מצע עובדתי חסר. על הרשות לשוב ולבחון את הקשר בין המערערים, וליתן החלטה חדשה, המבוססת על תשתית עובדתית כנדרש.

     

    סוף דבר

35. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. פסק הדין של בית הדין לעררים מיום 22.5.2024 והחלטת הרשות לדחות את בקשת המערערים מבוטלים.

     

36. הרשות תקיים למערערים ראיונות חוזרים לצורך בחינת כנות הקשר ביניהם. ראיונות אלה יוקלטו במלואם (קולית או חזותית), ועל הרשות יהיה לבחון את מכלול הראיות שהגישו המערערים עד כה, לרבות מכתבי חברים ותמונות, וכן כל ראיה נוספת שיבחרו המערערים להגיש. הרשות תתיחס בהחלטתה לכלל הראיות המנהליות שיהיו לפניה. הרשות לא תהיה רשאית להסתמך בהחלטותיה החדשות על תמלילי הראיונות הקודמים שהתקיימו ללא הקלטה, או על מסקנות שהוסקו מהם ואף לא על תצהירים שניתנו במסגרת ביקור הבית. הרשות רשאית להסתמך בכל הנוגע לביקור הבית רק על סיכום הביקור שערכו הפקחים ועל כך בלבד.

     

37. המערערת, גב' פלונית, תישאר בישראל במהלך בחינת הבקשה. הרשות תדאג להאריך את רישיון שהייתה (א/5 ארעי) למשך שנה מהיום. ככל שלא תתקבל החלטה במועד זה, תוארך האשרה בשנה נוספת. בכל מקרה האשרה תהיה בתוקף 30 ימים לאחר החלטה סופית של בית הדין לעררים ככל שתתקבל החלטה ויוגש ערר.

     

38. לאור התוצאה, הרשות תישא בהוצאות המערערים בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין. הערבון הכספי שהופקד על ידי המערערים יושב להם באמצעות בא כוחם.

     

    ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.