ביה"ד הגדול - מזונות לאישה שמסכימה או רוצה להתגרש

הנדון: מזונות לאישה שמסכימה או רוצה להתגרש

בדיון שהתקיים ביום 12.3.25 בפני ביה"ד בערעורה של התובעת כנגד החלטת ביה"ד האזורי בחיפה מיום 14.11.24 בה הוחלט לדחות את תביעת האישה לחיוב האיש במזונות עד למועד בו יתגרשו הצדדים.

הנימוקים להחלטה הוזכרו בפרוטוקול הדיון בו נאמר לב"כ האישה ע"י ביה"ד האזורי כי מכיוון שהאישה רוצה להתגרש אינה זכאית למזונות.

ביה"ד דנן שמע את הצדדים בארוכה כמופיע בפרוטוקול הדיון, ואף ניסה להביא את הצדדים להסכמות כפי שניסה ביה"ד האזורי, אולם הניסיון לא צלח.

העובדה שנמצאת בפני ביה"ד היא שהאישה רוצה להתגרש מבעלה ואינה רוצה בשלום בית עמו. ביה"ד התרשם כי המחלוקת בין הצדדים הוא העיתוי של סידור הגט כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים בביה"ד האזורי.

יש להדגיש כי האישה לא רק הסכימה להתגרש אלא רוצה להתגרש, כפי שעולה מתשובתה של האישה לביה"ד שגם היא רוצה להתגרש.

יותר מפורש בהמשך הפרוטוקול הנ"ל כדלהלן:

דהיינו האישה רוצה להתגרש אלא שהיא דורשת פרק זמן שהאיש ישלם לה את כלכלתה עד שתוכל להסתדר בכוחות עצמה.

גם בדיון בפנינו חזרה ב"כ האישה על טענה זו שיש לתת את הדעת על ההפרש של היכולת הכלכלית בין הבעל לאישה.

ב"כ האישה אפילו לא ניסתה להעלות טענה שהאישה מתנגדת לעצם הגירושין ואף נימקה זאת בשל טענתה לבגידה של הבעל.

ביה"ד מבהיר הדיון העומד בפנינו הוא לא ערעור על תביעת הגרושין אלא על תביעת מזונות שהגישה האישה כנגד האיש. ומכיוון שאלו פני הדברים, צודק ביה"ד האזורי שאישה שאינה רוצה בבעלה אין צורך להיכנס לסיבות שאינה רוצה בבעלה ואפילו אם הצדק עימה, אשה כזו יש לה דין מורדת שאינה זכאית למזונות מבעלה. ושונה דין מורדת המפסידה מזונות אפילו אם היא צודקת במרידתה לבין מורדת מאיס עלי שמפסידה את כתובתה רק לאחר התראה. וכן מבואר בשו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן יד.

לפיכך לדעתי יש לדחות את ערעורה של התובעת.

בעניין חיוב האישה בהוצאות אני מצטרף לדעתו של כבוד עמיתי ראב"ד חיפה שליט"א.

הרב מרדכי רלב"ג – דיין

קראתי בכל לב דברי כבוד עמיתי הרה"ג מרדכי רלב"ג שליט"א ודבריו נאמנו מאד. ואציגה נא בזה ממה שכתבתי בעבר בכיוצא בזה (תיק 1170039/6 מיום י"ב אדר א תשע"ט 17.2.2009) בתוספת נופך שפי'ר וכדלהלן:

הנה פסק בשולחן ערוך (סימן עז סעיף א):

המורד על אשתו ... מוסיפין לה על כתובתה ... ויש אומרים דאם רוצה לגרש מיד וליתן לה הכתובה, אין מוסיפין לה על כתובתה.

וכתב הרמ"א שם שכן משמע מהרמב"ם. ובאר שם בחלקת מחוקק שלכאורה מאי קמ"ל שאם הבעל רוצה לגרש את אשתו שאין מוסיפין על כתובתה, פשיטא הוא שהרי מדינא דגמרא יכול לגרשה בעל כרחה ובוודאי שאינו עובר בלאו עונתה לא יגרע ואדרבה אסור לשמש עם אשתו כשדעתו לגרשה שנאמר אל תחרוש על רעך רעה, ומאי קמ"ל בזה.

ועל כרחך דקמ"ל שאף אחר תקנת רבנו גרשון שאסור לגרש את האשה בעל כרחה דאפילו הכי אין מוספין על כתובתה, ולהוציא מליבן של טועים דשמא בזה אם הוא רוצה לגרש יוסיפו על כתובתה שהרי אינו יכול לגרשה בעל כרחה קמ"ל שאפילו אחר תקנת רבנו גרשון אין מוסיפין על כתובתה.

והיינו טעמא כמו שכתב בשם הב"ח שכיון שהוא אנוס שאינו יכול לגרשה מחמת תקנת רבנו גרשון אך מדינא היה יכול לגרשה לכן אין לחייבו בחיובים של בעל לאשתו ופטור מכל החיובים שלו כלפיה וגם ממזונות וכן פסק המזרחי (סימן ל).

והביא ראיה מהגמרא בכתובות (ב.) שמבואר שם (נז.) שנותנים לבתולה שנים עשר חודש לפרנס עצמה בתכשיטין. ואם הגיע זמן ועדיין לא נישאו אוכלות משל הבעל שהבעל חייב לזון את אשתו.

ופרכינן בגמרא היכי דמי שהגיע זמן ולא נישאו אוכלות משל הבעל, אם העיכוב מחמת האישה מדוע אוכלת משל הבעל הרי היא מעכבת את הנישואין ותרצה הגמרא שהעיכוב מחמת הבעל ולכן כשהגיע הזמן אוכלות משל הבעל ע"ש.

ולפי דרכנו למדנו מקושיית הגמרא, שאם העיכוב אכן מחמת האישה אין סיבה שתאכל משל הבעל ולפיכך הגם שאסר רבנו גרשון לגרש את האישה בעל כורחה מכל מקום עיכוב זה היינו מחמת האשה שאינה חפצה להתגרש ולא מחמת הבעל ולפיכך פטור הוא ממזונותיה, ויכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה כדי שתסכים להתגרש.

אמנם בחלקת מחוקק שם כתב לפקפק על ראית הרא"ם שהרי יש לחלק בין קודם שנשאו שעדיין לא התחייב כלל לזון את אשתו לכן כשהעיכוב מחמת האשה פטור הוא מלזון אשתו כיון שלא חל עדיין החיוב. אבל אחרי שכבר נשאו וכבר התחייב לזון אשתו יש לומר שאף אם העיכוב ממנה נשאר לו החיוב שכבר התחייב לזון אשתו.

וראיה שהרי כשחלתה בתחילת הנישואין אין הבעל חייב לזונה שעדיין לא חל חוב המזונות אבל אם חלתה אחר שנשאו שכבר חל חיוב המזונות חייב לזונה גם בימי מחלתה כמבואר בסימן עט (סעיף א).

אכן הרב בית שמואל (סק"ו) כתב שלמעשה כבר הקשה כן בתשובת מהר"א בן ששון (סימן נה) ולדינא פסק שם שהבעל יכול לומר קים לי כרא"ם וכמו שפסק הב"ח.

וכתב הרב בני אהובה (פרק יד מהלכות אישות הלכה ח) דהרא"ם מיירי בטוען מאיס עלי או שאר טענות שאילו ידעינן שהאמת כדבריו היה בידו לגרשה רק דאין אנו מאמינים לו, אבל לענין מזונות יש לו לומר אני יודע שהאמת כדברי ואם כך אני יכול לגרשך ואת המעכבת, ואף אם אין מאמינים לו מכל מקום אין כח בידינו לכופו למזונות דהמוציא מחברו עליו הראיה ע"ש. וע"ע בפסקי דין רבניים (חלק יא עמוד 204 ובחלק ו עמוד 25) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק כא סימן לט וחלק טז סימן סח) ואכמ"ל.

גם בשו"ת רב פעלים (אבן העזר חלק ב סימן ח) הסכים שבכל ספק או מחלוקת אין לחייב את הבעל במזונות כיון שהבעל מוחזק ואין להוציא מידו בספק. וכן הסכים מרן הראש"ל זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חלק ג אבן העזר סימן טו) מפי סופרים ומפי ספרים ע"ש.

ומרן הראש"ל הניף ידו שנית (חלק ט אבן העזר סימן כד) והעלה שהבעל המוחזק יכול לטעון קים לי כרא"ם אף במקום שלא נהגו לפסוק כמותו (או אף כשנהגו לפסוק שלא כמותו כמבואר בדברי הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות (חלק ב סימן פט) משפטי עוזיאל (מהדו"ת סימן א אות א) ישכיל עבדי חלק ב (סימן ח אותו יא) תבואות שמ"ש (סימן קכח אות ב) וראה גם פסקי דין רבניים (חלק ג עמוד 185 וחלק ה עמוד 297)) מאחר וניתן לטעון קים לי אף נגד המנהג כמבואר בשו"ת דבר משה (חלק ב סימן קו) ובשו"ת נדיב לב (חלק ב חושן משפט סימן מב) וראה עוד בפתחי תשובה, ויש עוד לפלפל בזה כמו שהארכנו שם בפסק הדין, ומשם באר'ה.

ובנדון דידן מגרעות נתן, שהרי המבקשת הצהירה כי רוצה היא להתגרש ומשכך ודאי שאין לה מזונות כלל וכפי שהתבאר בפסקי דין רבניים בהרכב מיוחד של שבעה גדולי הדיינים (נדפס בכרך חי עמודים 1-28 הרכב הדיינים הרב יצחק ניסים, הרב יוסף אלישיב, הרב בצלאל ז'ולטי, הרב אליעזר גולדשמידט, הרב סלמן עבודי, הרב עובדיה יוסף, והרב שאול ישראלי זצ"ל) והסכימו שם על פי דברי הרמ"א (סימן ע-יב) כי תנאי סף לחיוב הבעל במזונות הוא מגורים משותפים.

הן אמת, כי במקום שהבעל גרם לפרוד וביטול המגורים המשותפים עדיין חייב הוא במזונותיה, אך כל זה דווקא כאשר האשה חפצה בשלום בית, אבל במקום בו האשה חפצה להתגרש גם אם המניעה למגורים המשותפים הינה מחמת הבעל הכריעו שם בפסק הדין שפטור הוא ממזונותיה. (וראה עוד בשו"ת יביע אומר חלק ג אבן עזר סימן טו, וחלק ה סימן יד ע"ש).

והוסיפו עוד, כי במקום שהאשה חפצה להתגרש שאין לה מזונות, אין חילוק אם הבעל מבקש שלום בית או מבקש להתגרש, מאחר והאשה אינה חפצה בו דינה כמורדת דמאיס עלי שאין לה מזונות. ונמצא כי תנאי סף לכל תביעת מזונות הוא הרצון לחיים משותפים. אין אפשרות להכריז מצד אחד כי האשה מעוניינת להתגרש, ובד בבד לבקש מזונות. בקשות אלו הנה הינן תרתי דסתרי.

וסוף דבר הסכימו למעשה, שכל שיש ספק גמור מי אשם בפירוד, ספק הוא אם האשה זכאית למזונות, ובלאו הכי יש מחלוקת מי המוחזק במזונות ובפרט לפוסקים שחיוב המזונות מתחדש מיד יום דודאי אין הבעל בחזקת חיוב ולא נוכל לחייב ממון בספק כמבואר ביביע אומר (חלק ג סימן טו) ע"ש.

זאת ועוד, גם כבוד אב"ד דידן, הגאון הרב מימון נהרי שליט"א הינו שר המסכי'ם לכל האמור בזה עליונים למעלה, שהרי בפסק דין מיום כ"ד סיון תשע"ו (תיק 1070300/6 מיום 30.6.16) תקע יתד במקום נאמן, וחיזק את פסק דין בית הדין האזורי שפטרו את הבעל ממזונות בכיוצא בזה, וערעור האשה נדחה במדוכ'ה.

ושם כבר הביא כבוד האב"ד שליט"א את דברי הריטב"א עליהם נשען כעת בכל כוחו (תשובה קנ) וסוף דבר כתב שגם אם הדבר במחלוקת לא נוכל להוציא ממון מהבעל המוחזק כיון שיכול הוא לטעון קים לי שאני פטור ולכן אין לחייבו במזונות ע"ש. ונמצא לכאורה שה'ן נסת'ר מחמת'ו.

סוף דבר כל כתב הערעור שלפנינו מתחילתו לסופו אינו אלא מקש'ה אחת, שהרי כבר הצהירה המבקשת שברצונה להתגרש ופסק הדין לגירושין הפך לחלוט זה מכבר ואף מעולם לא הוגש עליו כל ערעור, ומשכך בוודאי שאין למבקשת מזונות.

לאור האמור מן הדין לחייב את המערערת בכל הוצאות המשפט.

אכן לפנים משורת הדין אסכים לדברי כבוד עמיתי שליט"א לחייבה בחמשת אלפים ₪ בלבד, ובכפוף לכך שסידור הגט יבוצע ביום 19.3.25 כפי שנקבע.

במידה ולא יסודר גט ביום זה, יש להעביר את כל כספי ההפקדה לטובת המשיב ובידו לפעול בהתאם לכל ההליכים כמקובל.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

• בית הדין דוחה את הערעור והמבקשת אינה זכאית למזונות.

• במידה והמבקשת תתגרש במועד שנקבע (יום 19.3.25) יורה בית הדין על החזר חמשת אלפים ₪ בלבד למערערת.

• במידה והמבקשת תסרב להתגרש, יש להעביר למשיב את כל ההפקדה בסך עשרת אלפים ₪ והמשיב זכאי למצות את ההליכים כמקובל.

  הרב אברהם מאיר שלוש – דיין

  עיינתי במה שכתבו עמיתיי הרה"ג שליט"א

  להלן עמדתי כפי שהבעתי דעתי בנימוקיי לפסק דין שכתבתי לפני מספר ימים (להלן ציטוט ממה שכתבתי)

  לפנינו ערעור האשה (להלן המערערת) על החלטת בית הדין האזורי חיפה מיום י' בחשון תשפ"ה 11.11.2024 בו דחה תביעתה למזונותיה וסגר את התיק.

  בית הדין שמע באורך רוח את הצדדים וב"כ ועיין בחומר שבתיקים הכולל תיק בית הדין האזורי חיפה, כתבי תביעה של מזונות אשה כן תביעת גירושין של האיש (להלן המשיב) כמו כן עיין בפרוטוקול הדיון ובהחלטות בית הדין וכן בכתב הערעור והתשובה.

  מן המקובץ עולה כדלהלן

  בתאריך 01.10.1995 נישאו הצדדים זל"ז כדמו"י ולהם שני ילדים בגירים.

  הצדדים מתגוררים במושב X בבית דו קומתי מזה כשלושים שנה.

  בתאריך 12.09.2024 פתחה המערערת תיק תביעה בבית הדין לחיוב המשיב במזונותיה.

  בתאריך 03.11.2024 פתח המשיב תיק תביעה לגירושין.

  בתאריך י' בחשון תשפ"ה 11.11.2024 התקיים דיון בתביעות הצדדים ובתאריך הנ"ל הוציא בית הדין החלטה נשואת הערעור לאישור הסכמתם להתגרש ודחה תביעת המערערת למזונות נשואת הערעור ובה נקבע:

  בפני בית הדין תיק גירושין ותיק מזונות אשה. הצדדים הסכימו להתגרש ובית הדין הבהיר לב"כ האשה שבמצב זה האשה לא זכאית למזונות.

  יש לציין שכאמור בפרוטוקול בית הדין ניסה להביא את הצדדים להסכמות בהם האשה תזכה למזונות ומדור לתקופה קצובה, האשה וב"כ סרבו להצעה.

  לאמור:

  תביעת האשה למזונות נדחית.

  התיק ייסגר.

  בית הדין רואה לנכון לציין שב"כ האשה התעקשו לטעון טענות רכושיות הנידונות בערכאה אחרת ואינן בסמכות בית הדין וזאת למרות שבית הדין הבהיר להם יותר מפעם אחת שבית הדין מנוע מלשמוע טענות אלו.

  עד כאן.

  נציין שבמהלך הדיון שהתקיים בפני בת הדין האזורי הציע בית הדין הצעה לסיום ההליכים בתשלום מזונות של המשיב למערערת בסך 4,000 ₪ לחודש למשך ששה חדשים, המשיב הסכים והמערערת לא הסכימה.

  הצעה זו חזרה על עצמה גם בהחלטת בית הדין האזורי מיום ט"ז בחשון תשפ"ה 17.11.2024 ודחה את מועד סידור הגט עד ליום 19.03.2025.

  במהלך הדיון בפנינו הציע בית הדין שוב הצעה זו לסיום ההליכים ברוח טובה ובהסכמה תוך הותרת מועד סידור הגט שנקבע לעוד מספר ימים.

  המערערת וב"כ הסכימו אולם המשיב סירב בטענה שהמערערת גרמה לו הוצאות משפט בערעור שהגישה.

  עד כאן תקציר עובדתי.

  להלן טיעוני המערערת המרכזיים

  בית הדין לא קיים כלל דיון בתביעת המזונות ולא שמע מה טענות המערערת בעניין זה, לטענתה המשיב בוגד בה עם אשה אחרת ויש לו הכנסות מהמשק שהוא מנהל בסכומים גבוהים של כחמשים אלף ₪ לחודש כאשר היא נותרה ללא כל הכנסות וללא עבודה. עוד לדבריה, המשיב נוסע ברכב מפואר שעלותו 400,000 ₪.

  עוד טוענת כי המשיב מעלים כספים וכי היא פתחה בבית משפט תיק לזכויותיה על פי החוק לפני כששה חדשים כדי לבדוק את הזכויות שלה ועדיין לא החלו ההליכים שם.

  עוד טוענת שאמנם היא הסכימה להתגרש אבל יש לה תנאי לקבל קודם זכויותיה על פי החוק וכן מזונות עד למועד סידור הגט. ב"כ המערערת מציינת לפסקי דין רבניים שאין לחייב אשה בגט עד לבירור זכויותה.

  לסיכום: עותרת לביטולה של ההחלטה.

  להלן תגובות מרכזיות של המשיב

  צדק בית הדין בקביעתו שלא מגיע מזונות מהנימוק שהמערערת מעוניינת להתגרש. מציין לפסיקות בתי הדין הרבניים בעניין זה.

  לטענתו כל ההליך הרכושי שהמערערת פתחה עשוי לקחת זמן רב ואין כל הצדקה לעכב את הגירושין לאחר שהצדדים נפרדו לפני יותר משנה וגרים בשני בתים בדירה הדו קומתית.

  לסיכום: דורש לדחות את הערעור.

  עמדת בית הדין

  לאחר שבית הדין שמע טענות ומענות הצדדים ולאחר שיקול דעת הנדרש לנסיבות מקרה זה עמדת בית הדין שיש ללכת ברוח הצעת בית הדין האזורי עליה חזר פעמיים.

  נימוקינו

  המערערת טענה שהמשיב המשיך לשלם לה דמי מזונות בסך 4,000 ₪ לחודש עד הדיון ולדעת בית הדין למרות שהמערערת סירבה בעבר להצעת בית הדין האזורי אולם הואיל והסכימה בדיון שהתקיים לפנינו להצעה זו לאחר שבית הדין הבהיר לה שמן ההיבט ההלכתי אין לאשה שאינה אוכלת עם בעלה על שולחנו זכות לקבל מזונותיה כמבואר בפוסקים טור שו"ע אה"ז סוף סימן ע', אשר על כן בית הדין רואה זו הצעה טובה לסיים הליך גירושין ברוח טובה.

  ברם מצאנו לנכון להתייחס לטענתו הצודקת של המשיב שהמערערת גרמה לו הוצאות משפט ולכן בית הדין מפחית את הסכום לארבעה חדשים בכל חודש 4,000 ₪ סך 16,000 ₪ שהמשיב יעביר למערערת במועד סידור הגט ובכפוף לסידור הגט.

  בית הדין מציין שהצעה זו תקפה בכפוף לסדור הגט במועד שקבע בית הדין ביום 19.3.25.

  לאור האמור פוסק בית הדין:

  • בית הדין קובע שהצעת בית הדין האזורי ניתנה לאחר שיקול דעת מתוך היכרותו את הצדדים ואת ההיבט ההלכתי ולכן אין בית הדין מתערב בשיקולי החלטת בית הדין לאור הסכמת המערערת בדיון שהתקיים לפנינו.

  • עם זאת. יש צדק בדברי המשיב להוצאות שנגרמו לו ועל כן בית הדין מחייב את המשיב בסך 16,000 ₪ בלבד.

  • התשלום הנ"ל יועבר לידי המערערת במועד סידור הגט ובכפוף לסידור הגט ביום 19.3.25 ויופקד בידי דייני ההרכב עד לסיום ביצוע הגט שיעבירו לידי המערערת.

  • בית הדין קורא לצדדים להתעלות מעל עצמם ולכבד החלטת בית הדין שניתנה לאחר שיקול דעת במצבם הכלכלי של הצדדים ובהתייחס לטיעוניהם.

  • במידה ויסודר הגט ביום 19.3.25 המזכירות תשיב את כספי הערבות למערערת.

    על הצדדים להמציא לבית הדין הודעה על סידור הגט ובכך ייסגר התיק והערבות הכספית תושב למערערת בהתאם לנהלים

    עד כאן פסק הדין שכתבתי כהצעה לעמיתיי הרה"ג שליט"א.

    עיינתי היטב במה שכתבו עמיתיי שליט"א ואיני מסכים עם מסקנתם.

    אטעים עמדתי בהצעתי לפסק הדין.

    נכון אמנם שעל דרך הכלל אשה שאינה סמוכה על שולחן בעלה מפסידה מזונות וכמו שפסקו להלכה רבים מהפוסקים אולם מרן הב"י בשולחנו הטהור סעיף י"ב הכריע שאלה זו בהאי לישנא

    "אשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר ובאה מחמת טענה שהיא בשכונה שיוציאוה עליה שם רע וכיוצא בזה, חייב לזונה שם אם תבעה מזונות"

    עכ"ל מרן. מקור דבריו בהלכה זו הם דברי הריטב"א בחידושיו לכתובות שכתב וז"ל

    "וה"ה לאשה בחיי בעלה שיצאה מביתו והלכה לה, שאם נתנה טעם לדבריה, חייב לתת לה מזונות שלמים במקום שהיא, אבל אם לא נתנה טעם לדבריה אינו חייב לה מזונות, שאין חיוב מזונות אלא כשהיא עמו על שולחנו... ואפילו לפי ברכת הבית אפשר דלא יהיב לה, דלא תקון לה רבנן מזונות אלא ביושבת תחתיו ומשמשת"

    וכן הביאו מרן הב"י.

    ובח"מ סקמ"ב ביאר וז"ל "אם באה מחמת טענה, כלומר, וביררה שדבריה כנים שיש לחוש לטענתה" ולכאורה מדבריו נראה שאין צורך בעדים להצדקת טענתה אלא בירור שדבריה כנים ע"י התרשמות ואולי עד פסול נאמן.

    ובב"ש סקל"ד כתב וז"ל "היינו דביררה הדברים, אבל בדברים בעלמא אינה נאמנת" עכ"ל.

    ולכאורה ממה שכתב למעט דברים בעלמא שאינה נאמנת שאין צורך בעדים כלל אלא התרשמות הדיינים מכנות דברי האשה.

    וכ"כ בנתיבות השלום נתיב כ"א "שניכרין דברי אמת" ומשמע די בהתרשמות בית הדין.

    אולם בספר משנת יעקב פי"ד מהלכות אישות כתב שעל האשה הטוענת כך להוכיח זאת ואם לא הוכיחה אין הבעל חייב במזונותיה. וכתב שם הטעם כיון שחיוב המזונות של הבעל הוא כאשר האשה עמו ואם אינה עמו אינו חייב ועל כן חובת ההוכחה עליה.

    אמנם לא ביאר מה גדר ההוכחה שהיא צריכה להביא, האם שני עדים כשרים או אפילו פסולים וכן האם ניתן להסתפק בעד אחד.

    ובספר שבילי דוד הובא באוצר הפוסקים סעיף י"ב אות ס"ד כתב שעליה להביא עדים להצדקת טענתה והסתפק האם צריך עדים כשרים או לא.

    דעת הרמ"א

    עתה נבוא לבאר שיטת הרמ"א וז"ל

    והוא הדין אם היתה לה קטטה עם בעלה ולא מיתדר לה עמו והמניעה ממנו ולוותה למזונות צריך לשלם, אבל אם המניעה ממנה, אין צריך לשלם, דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו (מרדכי, ב"י בשם הריטב"א)

    פסק הרמ"א מבוסס על דברי הריטב"א והמרדכי והאמור לעיל בדעת מרן השו"ע שייכים היטב גם כאן.

    ובמרדכי שהביאו הרמ"א בהגה כהמשך למה שכתב מרן הב"י כתב שיש להביא עדים. אלא שבאוצר הפוסקים ציין לפד"ר כרך ט"ו שיובא לפנינו שדברי המרדכי לאו דווקא שיש צורך בעדים אלא די במה שמשכנע בית הדין בכנות טענתה.

    נמצא אפוא שלוש שיטות בחובת הבירור של אשה שעזבה את הבית להוכחת טענתה שהמניעה היא מהבעל.

    דעה א': יש צורך בשני עדים שיעידו שסיבת עזיבתה את הבעל מוצדקת.

    דעה ב': די אפילו בעדים פסולים או אף בעד אחד פסול.

    דעה ג': די בהתרשמות הדיינים בכנות טיעוניה.

    בפד"ר כרך ט"ו עמוד 99 לאחר שהביאו דברי המרדכי והמפרשים כתבו במסקנתם שאין צורך בעדות גמורה ויש להסתפק ש"בית הדין משתכנע בצדקת טיעוניה לפי אומדנא דמוכח טובא" וראה שם שעל בית הדין לשמוע עדות פסולים או נשים.

    בנסיבות מקרה דנן לא התברר בבית הדין האזורי כלל מה הם טיעוניה של המערערת ומה תגובת המשיב לטיעוניה וממילא אין לנו הוכחה האם בית הדין האזורי התרשם מכנות טענתה לבגידת המשיב ולכן הציע את הצעתו במהלך הדיון או לא.

    די במה של התברר הדבר כדי להצדיק את הצעת בית הדין האזורי שפעל להביא את הצדדים להסכמה לתשלום סמלי של ששה חדשים שלדעתי הינה הצעה מושכלת עם המבט קדימה.

    נימוק נוסף ומרכזי

    הריטב"א בתשובה סימן ק"נ כותב וז"ל

    "ופרישנא בגמרא שאין לה מזונות שלמים אלא כפי ברכת הבית, וזה אני אומר אפילו לדברי הרמב"ם ז"ל שפסק מזונות דאורייתא.... כל זה כתבתי באשה שמורדת בוודאי מללכת לבעלה, אבל אם נותנת אמתלא לדבריה מפני מריבה ודברים אחרים שעושה שלא כשורה, פשוט הוא שאילו נתברר כדבריה דלא היתה מורדת ונותן לה מזונות שלמים, חוץ מכדי מעשה ידיה, אבל אם הם חלוקים בדבר, שהוא אומר מינה והא אומרת מיניה, נותן לה החיוב הברור כפי ברכת הבית ועל השאר המוציא מחברו עליו הראיה וישבע הבעל וייפטר" עכ"ל.

    אתה הראית לדעת אחד מהפוסקים הקדמונים ה"ה הריטב"א הסובר שהאשה אינה מאבדת כל חובת המזונות שחייב לה הבעל ובמקרה שיש חילוקי דעות מגיע לה מזונות מהבעל לפי ברכת הבית גם אם לא הוכיחה טענתה.

    ואמנם מלשון הריטב"א בחידושיו לכתובות שלא כתב חילוק זה ואדרבא כתב "יתכן שאף לפי ברכת הבית לא מגיע לה" עכ"ל, משמע להיפך ממה שכתב בשו"ת הנ"ל וכבר עמד בסתירה זו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בפד"ר כרך ו' עמוד 14, והניח דברי הריטב"א בשו"ת בצ"ע.

    וראה בהערה של הגר"י קאפח על תשובה זו של הריטב"א הערה 14 מה שכתב ליישב, ולא זכיתי להבין יישובו.

    אולם הגר"ש ישראלי זצ"ל יישב דברי הריטב"א בתשובה.

    ולאחר המחילה רבתי, לענ"ד הואיל ובשו"ת הנ"ל פסק הריטב"א בסכינא חריפתא ללא כל ספק שוודאי מגיע לאשה מזונות בשיעור של "ברכת הבית" כאשר יש לה טענה שהמניעה מהבעל הרי לנו תשובה ברורה לחיוב מזונות לפי שיעור של ברכת הבית כאשר יש לאשה טענה, ומנגד, ספיקו של הריטב"א בחידושיו. לענ"ד דברי הריטב"א בתשובה לשואל הלכה למעשה, גוברים על מה שהסתפק בחידושיו. ובמקרים שיש ספק וודאי ניתן להסתמך על דבריו בתשובה שיש חיוב מזונות לפי ברכת הבית, ובפרט במקרה דנן שלא נחקר והתברר הדבר.

    זאת ועוד, לענ"ד יתכן והפוסקים הידועים שפסקו שכל עוד האשה מורדת ואינה מוכנה לשבת על שולחנו של בעלה שאין חיוב מזונות, במקרה דנן שהיא רק הסכימה להתגרש יש צד גדול לומר שיודו לחילוק זה של הריטב"א בתשובתו במקרה ויש חילוקי דעות בין האיש לאשה לסיבת עזיבתה את שלוחן בעלה וטיעוני הצדדים לא התבררו.

    וראה עוד בספר נשאל דוד ח"ג סימן י' הובא באוצר הפוסקים סעיף י"ב סעיף ס"ו סוף אות ד' שכל עוד בית הדין לא דן ולא בירר מה המניעים שהמערערת עזבה את הבית עדיין מגיע לה מזונות אם היא לא חייבת לחזור לבעלה, וראה שם מה שהביא ממסכת יומא דף ע"ה ע"א ותרווה צמאונך.

    וראה עוד בספר יד יהודה סימן ע' סעיף י"ב שהרחיב בזה ובביאורים שם בסוף הסעיף דן בשאר ספיקות המתעוררים בשאלת אמינות גרסת האישה מה הדין.

    אציין שפסק הדין שהביא ב"כ המשיב בכתב התשובה שכתבתי לפני מספר שנים המדובר שם באשה שהתברר מעבר לכל ספק שהיא דורשת להתגרש אצטט קטע מנימוקיי שם

    במקרה שלפנינו התרשם ביה"ד האזורי באופן ברור כי אין רצון האישה כלל בשלום בית גם אם הבעל היה מעונין בכך. לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעת זה. מה עוד שגם לדעתנו אין המדובר במקום שיש ספק בכוונת האישה שבכל מקרה הביעה את רצונה בגירושין

    ולא כמו במקרה דנן שהמשיב פתח תביעת גירושין והיא הסכימה להתגרש לאחר קבלת תנאיה אין זו הבעת רצון להתגרש גמורה וכמו שציינה ב"כ המערערת במספר פסיקות של בית הדין הגדול.

    אין אני מסכים עם עמיתיי שליט"א שהבינו מדבריה בדיון בבית הדין האזורי שהמערערת בקשה להתגרש, אין לראות בתשובה המערערת "גם אני" שזה רצונה להתגרש אלא הסכמה בעלמא, הא ותו לא מידי, וכן רואים מדברי באת כחה בהמשך הפרוטוקול הנזכר לעיל.

    אעיר שהמערערת לא תבעה גירושין אלא מזונות וכפי הנראה כבר בפתיחת תיק תביעת מזונות לא תבעה גירושין ללא קבלת זכותה למזונות, ומנגד המשיב הוא זה שפתח תיק תביעה לגירושין ויש רגליים לדבר שעילת הגירושין של המשיב היא העובדה שבגד באשת נעוריו וזה מה שהניע אותו לתביעת הגירושין.

    יתירה מכך כך נראה למעיין בכתב הערעור שציינה ב"כ המערערת לפסקי דין שהסכמה עקרונית להתגרש אינה סיבה להפסידה ממזונותיה.

    עוד איני מסכים עם עמיתי הגר"א שלוש שליט"א במה שהביא מדיני מורד ומורדת בסימן ע"ז והמחלוקת בין הפוסקים בשאלת פסק הרא"ם שהובא בח"מ ובב"ש וכן בפ"ת שם מכיון שעדיין לא עלה נושא הכתובה כלל, ומה גם שלדברינו לא התברר כלל מרידת המערערת במשיב הואיל ולא נחקרה עילת עזיבתה כדי לקבוע שהיא אכן מורדת, וד"ל.

    בפסקי דין אחרים שכתבתי בנסיבות מקרים דומים שלא התברר האם עזיבת האשה את שולחן בעלה הייתה מוצדקת או לא מאחר ויש קושי אמיתי לברר את הדברים פסקתי לחיוב מזונות לפי ברכת הבית עד מועד סידור הגט.

    וראה עוד פסק דין שכתבתי מתאריך א' באלול תשס"ח 01.09.2008 מספר תיק 4674-21-1 דיון נרחב בטעם הדין שאשה מפסידה מזונות כאשר אינה נמצאת עם בעלה באילו מקרים נותר החיוב ובאלו לא ושם נימקתי היטב טעם הדין. עיי"ש.

    מכל הלין טעמי ונימוקי צדק בית הדין האזורי בהצעתו לתשלום של ששה חדשים מזונות בסך 4,000 ₪ לחודש אלא שהתחשבתי בטענת המשיב שהמערערת לא הסכימה להצעה זו בבית הדין האזור וגררה אותו להוצאות משפט בגין הערעור טענה מוצדקת לדעתי ולכן הצעתי לעמיתיי להפחית מהסכום סך 8,000 ₪ ולהעמידו על סך 16,000 ₪.

    בנוסף, סבורני שעדיף להביא את הצדדים להסכמות במקרים מעין אלו על מנת לסיים את הליך הגירושין ברוח טובה ולא לדחוף למצב שאחריתו מי ישורנה.

    אשר על כן אני על משמרתי אעמודה שפסק הדין שהצעתי לעמיתיי הוא סביר ומבוסס הן על אדני ההלכה והן על אדני בחינת המציאות מה עדיף על מה. ואידך זיל גמור.

    דיין- מימון נהרי

     

    לאור האמור פוסק בית הדין בדעת רוב כדלהלן:

    • בית הדין דוחה את הערעור והמבקשת אינה זכאית למזונות.

    • במידה והמבקשת תתגרש במועד שנקבע (יום 19.3.25) יורה בית הדין על החזר חמשת אלפים ₪ בלבד למערערת.

    • במידה והמבקשת תסרב להתגרש במועד הנזכר, יש להעביר למשיב את כל ההפקדה בסך עשרת אלפים ₪ והמשיב זכאי למצות את ההליכים כמקובל.

    • לדעת המיעוט יש לאמץ עקרונית את הצעת בית הדין האזורי לצדדים הואיל והמערערת מסכימה לכך, תוך הפחתת סך 8,000 ₪ בגין הוצאות משפט שנגרמו למשיב.

    • יש להעביר עותק מפסק דין זה לבית הדין האזורי חיפה.

    • ניתן לפרסם את פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

      ניתן ביום י"ח באדר התשפ"ה (18/03/2025).

      הרב מימון נהרי	הרב מרדכי רלב"ג	הרב אברהם מאיר שלוש

      מסמך זה עשוי להכיל שינויי עריכה והגהה