תפ"ח
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
1956-10-15
26/03/2017
|
בפני הרכב השופטים:
1. מ. דיסקין - אב"ד
2. ר. בן-יוסף
3. צ. קאפח
|
| - נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד רביד שיפמן
|
הנאשם:
ולדמיר ("וובה") צ'רנישב (עציר)
עו"ד טלי גוטליב
|
| גזר דין |
הנאשם, ולדימיר ("וובה") צ'רנישב, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון.
מלכתחילה הועמד הנאשם לדין בכתב אישום אשר ייחס לו, בין השאר, אינוס בנסיבות מחמירות (שלוש עבירות) באישום הראשון, ושיבוש מהלכי משפט באישום השני. משכפר במיוחס לו נקבע התיק להוכחות, אך בטרם הוחל בשמיעתן, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן שעובדותיו מותנו על ידי השמטת העבירות הנ"ל.
ואלה עובדות כתב האישום המתוקן, המונה שני אישומים:
האישום הראשון
המתלוננת הוברחה לישראל דרך גבול מצרים בלילה שבין ה-21.07.05 לבין ה-22.07.05, על פי הזמנת הנאשם ואחיו, פבל צ'יבס (להלן: "פבל"). עם הגיעה לגבול, הועברה המתלוננת מרכב לרכב, כשהנהג ברכב האחרון (להלן: "הנהג") הובילה לת"א.
הנהג שזהותו אינה ידועה, הלין את המתלוננת בלילה הראשון בביתו וכעבור יממה הביאה למכון בראשל"צ (להלן: "המכון"). במכון הוכנסה לסלון (להלן: "הסלון"), שם הוצגה לאשה בשם קמילה (להלן: "קמילה"9 ונאמר לה שקמילה תסביר לה הכל. קמילה הבהירה למתלוננת כי תאלץ לספק במכון שירותי מין ללקוחות, ולא תשמש כרקדנית המועדון לילה כפי שהוסבר לה עת הסכימה להגיע לישראל. עוד הוסיפה קמילה שהיא עצמה הייתה כלואה מאז הגעתה כששה חודשים קודם לכן, ורק לאחרונה הותר לה לצאת בליווי שומר ראש. המתלוננת נותרה המומה למשמע הדברים.
הנאשם הבהיר למתלוננת שיהא עליה לעסוק במתן שירותי מין כמו כל "הבנות שלנו" ועליה להישמע לו ולשותפיו ולהמשיך לעסוק בכך עד שתשיב את כל הוצאות נסיעתה והבאתה לארץ, שהיו לו ולשותפיו, בגובה 5,000$ לפחות (להלן: "החוב"). המתלוננת, המומה ובוכייה, התחננה על נפשה וביקשה שלא יאלצו אותה לעסוק בזנות ואף הבטיחה כי הוריה יגייסו את הסכום הדרוש על מנת לשלם את החוב ולשחררה. תחנוניה לא הועילו.
בהמשך הצטרף לנאשם אנדריי גרילנסקי (להלן: "אנדריי). הנאשם חזר ופנה למתלוננת ושאלה בקול מאיים "את בטוחה שלא תעבדי בתור זונה?", וכשעמדה בסירובה, הוסיף ואיים עליה: "... או שאת עובדת בתור זונה או שיהיו לך בעיות". משנוכח שאינה מתרצה לו, החל הנאשם לתקוף את המתלוננת באלימות. תחילה היכה אותה בפניה במכת אגרוף והמשיך להכותה בפניה עד שעיניה חשכו וכל גופה התנדנד. הנאשם לא הסתפק בכך, ושב והיכה את המתלוננת מתחת לבטנה, עד שכל גופה התקפל והיא נפלה. בשלב זה, כשהיא שוכבת על הרצפה היסטרית ובוכייה, הורה לה אנדריי לקום. המתלוננת, מוכה ומפוחדת ניסתה למלא אחר דרישתו ולהתרומם, אלא שאז, חבט אנדריי בפניה ושאל אותה "אז מה, את תעבדי בתור זונה?".
כתוצאה מהמכות שהפליאו בה הנאשם ואנדריי נגרמו למתלוננת המטומות מתחת ומסביב לעיניה ובבטנה, וכן נפיחות בפניה.
המתלוננת, מוכה, מאוימת ומפוחדת, הבינה שכל התנגדות תגרור אלימות נוספת כלפיה, נכנעה בלית ברירה ואמרה לנאשם ולאנדריי, שהיא מסכימה לספק שירותי זנות בהתאם לדרישתם.
לאחר פרק האלימות שוכנה המתלוננת בימים הראשונים לאחר הגעתה לישראל במספר דירות. הנאשם פיקח עליה כל העת, בעצמו או על ידי אחרים, ואם יצא מהדירה, נעל אחריו את הדלת והותירה כלואה. בהמשך, הועברה המתלוננת לגור עם בחורה נוספת בשם ... (להלן: "..."), בדירה ב.... תל אביב (להלן: "הדירה").
מספר ימים לאחר הגעתה לישראל, ביולי 2005, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, על פי הוראת הנאשם, החלה המתלוננת לספק שירותי זנות במכון. אולם בהגיעה למכון, לאחר שנשים אחרות ששהו במכון והקופאי הסבירו לה את פרטי ונוהלי העבודה, היא פרצה בבכי ואמרה שאינה מסוגלת לנהוג כנדרש ממנה ולספק שירותי זנות. הקופאי במכון הזעיק את אנדריי, ומשהתברר לאחרון שהמתלוננת עדיין עומדת במריה, לקח אותה לדירה, וכלא אותה בתוכה.
באותו לילה הגיע הנאשם לדירה, צעק והטיל את חיתתו על המתלוננת באיימו עליה: "לא היה לך מספיק מתי שהגעת?". משעמדה המתלוננת בסירובה לעבוד במכון ולספק שירותי זנות, תקף אותה הנאשם, הכה אותה בבטנה באמצעות אגרופו, סטר ללחיה ודחף אותה בגבה. מחמת פחדה מהנאשם ובהבינה שלא נותרה לה כל דרך מילוט, הבטיחה כי תספק שירותי זנות בהתאם להנחיות הנאשם ושותפיו ולא תמרה עוד את פיהם.