אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שאלת "מזונות שוויוניים" והטלת מזונות מופחתים על אב בהסדר של משמורת משותפת

שאלת "מזונות שוויוניים" והטלת מזונות מופחתים על אב בהסדר של משמורת משותפת

תאריך פרסום : 19/02/2015 | גרסת הדפסה
עמ"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
51098-09-14,54256-09-14
08/02/2015
בפני השופטים:
יעל וילנר (אב"ד)

- נגד -
המערערים:
1. א.כ. (קטין) 2. ר. כ. (קטינה) 3. י.כ. (קטינה) 4. ה.כ.ל.
עו"ד עוה"ד זאב הבר
המשיבים:
ב.כ.
עו"ד עוה"ד אלון אלדר ואח'
פסק דין
 

 

השופט חננאל שרעבי:

 

מדובר בשני ערעורים שהוגשו על ידי שני הצדדים אודות פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט בן ציון ברגר) מיום 23.6.14 בתמ"ש 60285-12-12,העוסק בקביעת מזונות הקטינים בלבד.

 

רקע

 

1.         עסקינן בבני זוג יהודים, וטרינרים במקצועם, שנישאו ביום 27.6.2000 והתגרשו ביום 12.5.13, ומנישואיהם נולדו שלושת הקטינים שפרטיהם לעיל.

לשם הנוחות למערער ב -51098-09-14(המשיב בעמ"ש 54256-0914) נקרא להלן: "האב" ולמשיבה (המערערת בעמ"ש 54256-09-14) נקרא להלן: "האם".

           

2.         ביום 1.3.13 עזבה האם את הדירה המשותפת ושכרה דירה למגוריה ומגורי הקטינים.  

 

3.         ביום 21.3.13, פסק בית המשפט קמא לקטינים מזונות זמניים בסך של 6,300 ₪ בחודש החל מיום 1.3.13, ובנוסף הוא חייב את הצדדים לשאת בחלקים שווים בהוצאות בריאות וחינוך חריגות.

 

4.         ביום 25.6.13,  אימץ בית הדין הרבני חוות דעת של מומחה (ד"ר דניאל גוטליב), וקבע כי הקטינים יהיו במשמורת הורית משותפת.

לאור זאת, הורה בית המשפט קמא ביום 7.8.13, על הפחתת סכום המזונות הזמניים לסך של 5,500 ₪ החל מיום 1.7.2013, ואף הורה כי האב ישא ב 60%  מהוצאות חינוך ובריאות חריגות בעוד שהאם תשא ב- 40%.

 

פסק הדין קמא מיום 23.6.2014

 

5.         בפסק הדין קמא קבע השופט קמא כדלקמן:

 

א.         יש לייחס לאב הכנסה בשיעור של 10,000 ₪ בחודש לפחות.

 

ב.         יש לייחס לאם הכנסה בשיעור של  8,000 ₪ בחודש לפחות.  

 

ג.          צורכי הקטינים לא הוכחו, אולם בכתבי הטענות פורטו צורכיהם על ידי האם, על הצד הגבוה שאינה תואמת את המציאות.

 

ד.         פסיקת מזונות ומדור בסך של 4,500 ₪ בחודש לשלושת הקטינים תשקף נכונה את צורכי הקטינים, בשים לב למכלול הנתונים ובכלל זה השתכרות הצדדים, רמת חייהם והעובדה ששני ההורים נושאים בנטל גידול הילדים באופן שווה (משמורת משותפת)

 

ה.         החלטת המזונות הזמניים תעמוד בתוקף עד ליום 1.6.2014. החל מיום 1.7.2014 האב ישא בתשלום מזונות הקטינים לרבות הוצאות אחזקת מדור בסך של 1,500 ₪ לכל קטין, ובסה"כ 4,500 ₪.

 

ו.          דמי המזונות ישולמו עד הגיע כל קטין לגיל 18 ו/או עד סיום כיתה י"ב, בחינות הבגרות, לפי המאוחר. ממועד זה ועד לשחרור משירות חובה בצה"ל ו/או שירות לאומי, ורק אם יתגייס, ישולם סכום השווה לשליש מסכום המזונות הפסוקים. 

 

ז.          הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך חריגות, ומהוצאות אלה, ינוכה כל מענק הניתן כסיוע למשפחות חד הוריות.

 

            ח.         הצדדים ישאו בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ.

 

            ט.         הצדדים ישאו בחלקים שווים בעלות חוג אחד לכל קטין.

           

            י.          הצדדים ישאו בחלקים שווים בעלות שיעורים פרטיים לקטינים, במידת הצורך.

 

י"א.      הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות בריאות חריגות שאינן מכוסות על ידי חוק בריאות ממלכתי.

 

            י"ב.       קצבת הילדים תועבר לאישה בנוסף לדמי המזונות.

 

ערעור האב (עמ"ש 51098-09-14):

 

6.         עיקר ערעורו של האב נוגע לארבע נקודות:

 

א.         ייחוס הכנסה של 8,000 ₪ בלבד לאם.

 

ב.         ייחוס הכנסה של 10,000 ₪ לאב.

 

ג.          חיובו בתשלום מזונות כלשהו לקטינים, הגם שמדובר במשמורת משותפת.

 

ד.         אי הפחתה מדמי המזונות שהושתו עליו לנוכח המשמורת המשותפת.

 

7.         עיקר טענות האב:

 

כאמור את עיקר טענותיו של האב כנגד קביעות פסה"ד קמא ניתן לחלק לארבע קבוצות כדלקמן:

 

א.         כשייחס לאם הכנסה בשיעור של 8,000 ₪ בלבד תוך התעלמות מיכולת השתכרותה כוטרינרית, העוסקת למעלה מ-12 שנים ברציפות במרפאת הצדדים אשר נותרה בחזקתה לאחר פרידתם, הגבוהה הרבה יותר, ומגיעה עד כדי הכנסה של 10,000 עד 18,000 ₪ בחודש.

            בנדון אף טען האב כי בית המשפט התעלם מתגמולים שאינם מדווחים על ידי האם, מהכנסות נוספות שמקבלת מהוריה ו/או מעבודותיה במרפאות נוספות בעיר ..... והתעלמות מהצהרותיה של האם כי הוצאותיה בחודש עומדות על כ-18,900 ₪ מבלי שנטלה כל הלוואות וחשבונה נמצא ביתרת זכות. מכאן כי הכנסתה היא לפחות כמו הסכום האמור.

           

ב.         כשייחס לאב הכנסה בשיעור של 10,000 ₪ תוך התעלמות מהיותו מובטל במהלך ניהול התיק, שהשתכר בתקופה זו סכום של 7,600 ₪.

 

ג.          כשחייב בכלל במזונות הקטינים את האב, הגם שמדובר במשמורת משותפת והכנסת האם גבוהה משל האב. זאת לנוכח פסיקה עדכנית שפוטרת אב מתשלום מזונות ילדיו הקטינים במצב של משמורת משותפת.

 

ד.         כשלא הפחית מסכום המזונות שהושת על האב, ולו אחוז אחד מדמי מזונות אלה, לנוכח המשמורת המשותפת.

 

8.         בעיקרי הטיעון של האם (בעמ"ש 51098-09-14) היא חזרה על נימוקי הערעור שהגישה, שיפורטו להלן.

 

ערעור האם בעמ"ש  54256-09-14:

 

9.         עיקר טענותיה של האם הן כנגד קביעת השתכרותו של האב ו/או פוטנציאל השתכרותו בשיעור של 10,000 ₪, על ידי בית המשפט קמא, שלטענתה מנותקים מהממצאים העובדתיים והראייתיים בתיק. 

 

10.       לטענת האם עד סמוך למועד דיון ההוכחות בתיק קמא, עבד המשיב כשכיר בחברת ....... והשתכר סכום שלמעלה מ 20,000 ₪, בנוסף להטבות נוספות דוגמת, רכב, טלפון, מחשב נייד ועוד.  

 

11.       לטענת האם, האב "דאג" כי יפוטר מעבודתו בחברה זו על מנת שישלם מזונות נמוכים לקטינים, הגם שעדיין נותר בעל אופציות באותה חברה  אשר להן פוטנציאל רווחיות ניכר.

 

12.       האב הוא וטרינר במקצועו, בעל כושר השתכרות גבוה יותר ממה שקבע ביהמ"ש קמא, הן לנוכח כישוריו האישיים והן לנוכח מומחיותו בתחום עיסוקו, הן בצד השיווקי והן בפן המקצועי.

 

13.       מאידך השתכרות האם דלה ביותר ועומדת על כ- 4,000 ₪ בחודש, ובניגוד לקביעת השופט קמא כשקבע שהכנסתה היא בשיעור של 8,000 ₪ לפחות.

 

14.       צורכי הקטינים הוכחו ועומדים על סכומים כדלקמן:

 

…. – 3,947 ₪.

…. – 3,017 ₪.

             …. – 2,767  ₪.

 

15.       האב גם אמור להיות מחויב בתשלום דמי טיפול לאם בגין טיפול בקטינים בסכום של 2,000 ₪ לכל קטין לפחות.

 

16.       הוצאות המדור של הקטינים והחזקתו הם בשיעור של 7,795 ₪  ועל האב לשאת בהוצאות אלה.

 

17.       האב בחר לנהל מאבק למשמורת משותפת רק במטרה להפחית את סכום המזונות ולא מעבר לכך (כפי שאף קבע בית הדין הרבני בהחלטה מיום 3.12.2014).

 

18.       פסיקת המזונות צריכה היתה להיות מיום הגשת התביעה ולא בשלב מאוחר יותר.

 

19.       על כן טעה בית המשפט קמא בקביעת השתכרותו ו/או פוטנציאל השתכרותו של האב, אשר הם גבוהים יותר. 

כך גם טעה השופט קמא בקביעת השתכרותה ו/או כושר השתכרותה של האם, אשר הם נמוכים יותר.  

 

20.       השופט קמא גם טעה בקביעת צרכי הילדים, כמו גם הוצאות מדורם והחזקתו.

 

 

 

 

21.       עיקר טענות האב (המשיב) בעמ"ש 54256-09-14:

 

בעיקרי הטיעון מטעמו חזר למעשה האב על כל טענותיו בעיקרי הטיעון בערעור שהוא הגיש על פסק הדין, שפורטו לעיל.

 

דיון והכרעה

 

22.        עיון בטענות הצדדים מלמד כי הן מכוונות ברובן כנגד ממצאים עובדתיים ו/או קביעת מהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא.

כך הוא הדבר באשר לנתונים העובדתיים שהובילו את בית המשפט קמא לקבוע את שיעור הכנסת האם והאב הקובעים לצורכי תשלום המזונות וצורכי הקטינים, תוך שהוא מתייחס לטענות הצדדים ולנתונים עובדתיים כפי שהובאו בפניו.

 

23.        כידוע אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים ו/או קביעות מהימנות, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים יוצאי דופן שנמנו בפסיקה.

כך הוא המצב גם בבית המשפט לענייני משפחה, כעולה מהפסיקה.

 

ראה לעניין זה:  

עמ"ש (ת"א) 6564-03-12 ס.ד. ואח' נ' ב. ד. (פורסם במאגר נבו)

עמ"ש (מרכז) 1044-09-07 בראמי נ' סופיר לאפיויאל (פורסם במאגר נבו)

עמ"ש (ים)  24628-11-11 ד.ח נ' ס.ח ואח' (פורסם במאגר נבו)

 

24.        המקרה דנן אינו בין המקרים יוצאי הדופן המצדיקים התערבות בממצאי עובדה ומהימנות.

על כגון דא ציין ביהמ"ש העליון (ע"א 91/88 בסרגליק נ' בסרגליק ואח' – פורסם במאגר נבו) כי :

"ענין יכולתו הכלכלית של המערער הוא כל כולו שאלה שבעובדה, ואין לגלות כל עילה מן המקובלות עלינו, שערכאת הערעור תתערב בממצאיה של הערכאה הראשונה"

 

25.        למעשה בטענות האב והאם בפנינו, כל אחד בערעורו הוא, הם חוזרים ומעלים את הטענות שנטענו בבית המשפט קמא לעניין ההשתכרות ו/או יכולת ההשתכרות של הצד האחר וצרכי הקטינים.

        בית המשפט קמא לא התעלם מטענות אלו בפסק דינו אלא בחן אותן אחת לאחת וקבע את רמת ההכנסה של כל צד ויכולת השתכרותו בהתאם לנתונים העובדתיים שעמדו בפניו, ואף את צרכי הקטינים שנראו סבירים בעיניו לנוכח הנתונים העובדתיים שמסרו לו הצדדים. 

             ככל שיסתבר בעתיד כי נתונים עובדתיים אלה השתנו, פתוחה לכל צד האפשרות לפנות

בתביעה לשינוי נסיבות בקביעת שיעור המזונות.

 

26.        גם אין זה מדויק לומר, כפי שציין האב בערעורו, כי השופט קמא התעלם מהמשמורת המשותפת בקביעת סכום המזונות ולא הפחית, ולו אחוז אחד, מדמי המזונות שפסק לחובת האב.

            יצוין כי השופט קמא היה מודע להלכה שנקבעה על ידי חברתי כבוד השופטת יעל וילנר בבע"מ 318/05, כי בעת קביעת משמורת משותפת יש מקום להפחית את שיעור דמי המזונות בהם יחויב האב, נוכח העובדה כי נושא באופן ישיר בהוצאות הקטינים, בשיעור של כ-25% מדמי המזונות שהיו נפסקים אילו המשמורת היתה נתונה באופן בלעדי בידי האם, וגם זה תלוי בנסיבות המקרה התלוי ועומד לדיון (ראה סע' 19 לפסק הדין).

 

במקרה דנן פסק תחילה השופט קמא מזונות זמניים לקטינים בשיעור של 6,300 ₪ לחודש. 

בהמשך, ולנוכח המשמורת המשותפת הפחית את סכום המזונות לסכום של 5,500 ₪ בחודש, ובפסק הדין פסק מזונות ומדור לשלושת הקטינים בסכום של 4,500 ₪ לחודש.

מכאן עולה כי סכום המזונות הקבועים שפסק השופט קמא בסופו של יום קטן בכ-30% מסכום המזונות הראשון שפסק טרם קביעת המשמורת המשותפת (4,500 ₪ לעומת 6,300 ₪).

 

27.        אמנם נכון כי בפסק הדין לא ציין השופט קמא ב"רחל בתך הקטנה", כי פוסק סכום של 4,500 ₪, תוך לקיחה בחשבון הפחתה מסוימת לנוכח המשמורת המשותפת, אולם דבר זה מוסק מהנתונים דלעיל (בין היתר מודעות השופט להלכת בע"מ 318/05, אותה אף הזכיר כאמור בסע' 19 לפסה"ד), ומעצם הסכום שנפסק – 4,500 ₪ לשלושה קטינים – 1,500 ₪ לכל קטין, לרבות מדור והוצאות מדור, סכום יחסית נמוך לו היה מדובר במשמורת בלעדית של האם.

            חיזוק למסקנה זו גם ניתן למצוא בהחלטת השופט קמא מיום 13.1.15, שהוזכרה בעיקרי הטיעון של האם בערעור האב (החלטה הדוחה בקשה שהגיש האב לשינוי המזונות שנקבעו בפסק הדין – שאף צורפה כנספח ב' לעיקרי הטיעון האמורים), בה ציין השופט קמא כי בפסיקת סכום המזונות לקטינים בפסק הדין (נשוא הערעורים דנן), לקח בחשבון גם את טענת האב לקיומה של משמורת משותפת (עמ' 2 להחלטה שו' 6-7). 

 

28.        גם אין מקום במקרה דנן  לפטור את האב לחלוטין מחובתו לזון את ילדיו לנוכח המשמורת המשותפת, בהתאם לפסיקה אותה הזכיר האב גם בפני השופט קמא וגם בפנינו (תמ"ש 16785-09-12; תמ"ש 41194-06-13; תמ"ש 21460-06-10; תמ"ש 26574-04-12; תמ"ש 4881-10-12).

            טענה זו נדונה והוכרעה על ידי השופט קמא בסעיף 20 לפסק דינו, ונימוקיו בנדון משכנעים ומקובלים עלינו, כדלקמן:

 

"... בכלל פסקי הדין דובר על נסיבות מיוחדות, בהם הכנסות ההורים היו לכל הפחות זהות ואף לעתים הכנסות האם עלו במידה ניכרת על הכנסות האב. אין זהו המקרה הנדון... ".

 

נוסיף ונאמר, את שציין בטיעוניו בפנינו ב"כ האם, אודות השתכרותו של האב ו/או פוטנציאל השתכרותו, כי האב חזר לעבוד בעבודה קודמת אותה עזב קודם לכן, כ"פרי לנסר", והוא טס כ- 8 פעמים בחודש האחרון לחו"ל כוטרינר מומחה בינלאומי (עמ' 2 לפרו' שו' 27-29).

האב לא הכחיש את נסיעותיו לחו"ל ואת עבודתו כ"פרי לנסר" בעבודה שעבד קודם לכן, אלא רק "סייג" את דברי ב"כ האם בכך שלא טס 8 פעמים לחו"ל בחודש האחרון אלא  רק פעמיים (עמ' 3 לפרו' שו' 16-18).

           

אמנם טיעונים אלה לא גורמים לנו להתערב בקביעות העובדתיות של השופט קמא בסוגיית הכנסתו ו/או יכולת השתכרותו של האב (המחייבים בדיקה עובדתית מעמיקה, שאינה צריכה להיעשות בערכאת הערעור), אולם הם מצדיקים הקביעה כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לפטור האב מחובתו על פי הדין האישי היהודי לזון את ילדיו.  ודוק – כל פסקי הדין העוסקים בקביעת מזונות הקטינים במשמורת משותפת, גם אלה שפטרו מתשלום מזונות את האב, הדגישו כי הכל תלוי בנסיבות המקרה הספציפי (ועמד על כך גם ב"כ האם בטיעוניו בפנינו, עמ' 3 לפרו' שו' 6-10). 

 

זאת ועוד, במקרה דנן קשה להתעלם מהחשש, כי יש אפשרות שרצונו של האב במשמורת משותפת נובעת בחלקה גם מהרצון לזכות בהקלות בתשלומי מזונות לקטינים.

בנדון אצטט, את שציטט ב"כ האם, בראשית עיקרי הטיעון שלו בערעור הקטינים, מהחלטת בית הדין הרבני שניתנה ביום 3.12.14, כדלקמן:

 

"... לדעת בית הדין כל רצונו ומאודו הוא לקבל את ילדיו וזאת אך ורק בכדי להוריד את סכום המזונות או לבטלם בכלל ואז השמחה היתה שלמה.

אין ספק לבית הדין אילו היתה מסכימה האם להורדת המזונות או לביטולם לא היה ממשיך האב להציף את בית הדין בבקשות או לתבוע האשה וגם לא היתה כל תביעה בעניין הסדרי הראייה והילדים יכולים להיות עם האם וללכת עמה לכל מקום שתחפוץ.

                        כל תביעת האב סובבת סביב הכסף... ".

 

נזכיר את דברי חברתי כב' השופטת וילנר בבע"מ 318/05, שבהפחתת דמי המזונות המוטלים על האב במצב של משמורת משותפת, יש להיזהר ממתן תמריץ לאב לבקש משמורת משותפת מתוך מטרה להביא להפחתת דמי המזונות, ואנכי אוסיף – ממתן תמריץ לאב לבקש איון המזונות.

על כן סבורני שנסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות הפטרת האב מתשלום מזונות הקטינים לחלוטין על אף המשמורת המשותפת.

 

סוף דבר:

 

29.        לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחבריי לדחות את שני הערעורים, ובנסיבות אלה לא לעשות צו להוצאות. 

 

 

 

ח. שרעבי, שופט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט ד"ר עדי זרנקין:

 

אני מסכים.

 

ד"ר ע. זרנקין, שופט

 

 

השופטת יעל וילנר (אב"ד):

 

1.         אני מסכימה עם חוות דעתו של חברי, כב' השופט שרעבי,כי יש לדחות את שני הערעורים. כן מסכימה אני עם קביעתו כי בית משפט קמא הפחית למעשה כ- 30% מסכום המזונות שעל המערער לשלם לילדיו, בין היתר בהתחשב בכך שהמשמורת על הילדים היא משותפת (ראו החישוב שנעשה על ידי כב' השופט שרעבי בסעיף 26 לחוות דעתו). אף אני בדעה כי הפחתה זו, בנתוני המקרה שלפנינו ובשים לב לקביעת בית משפט קמא לגבי שיעור הכנסותיהם של שני ההורים, היא סבירה ואין מקום להתערב בה, ואבקש להוסיף בהקשר זה מספר הערות.

 

2.         המערער טוען כי נוכח היות המשמורת משותפת, יש לפטור אותו כליל מתשלום מזונות הקטינים, ולמצער יש לחייבו במחצית מסכום המזונות. אין בידי לקבל טענות אלה.

 

אקדים מספר מילים כלליות בסוגיה:

 

החיוב במזונות מוטל על המערער מכוח הוראת סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, הקובע כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ... לפי הוראות הדין האישי החל עליו ...".

 

            על פי הדין האישי העברי החל על המערער, חיובו במזונות ילדיו הוא על פי צורכיהם ההכרחיים, ומדין צדקה חייב הוא בצורכיהם הנוספים (רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3), 347, 351 (1988)בחובה שמדין צדקה חייבת המשיבה, בכפוף ליכולתה הכלכלית.

 

עם זאת, אף שאין חולק כי החובה לזון את ילדיו מוטלת על האב, לא מצאנו שעליו למלא חובה זו בתשלום כספי דווקא, ולכן בהסדר משמורת משותפת, על דרך העיקרון, רשאי האב למלא אחר חובה זו באמצעות נשיאה בפועל של הוצאות הקטינים (ראו והשוו דברים שכתבתי בעניין נשיאה בהוצאות הישירות חלף תשלום מזונות בעמ"ש (חיפה) 42513-09-14 א.ש. נ' י.ש. (4.1.15) (להלן: "עניין א.ש.")).

 

3.         הנחת יסוד זו היא שעמדה בבסיס פסק דיני בע"מ (חיפה) 318/05 פלוני נ' פלונית (30.1.06)(להלן: "ע"מ  318/05"), שם נדרשתי לאמות המידה לפסיקת מזונות לקטינים במקרה של משמורת משותפת של שני ההורים, וקבעתי כי ראוי להפחית משיעור החיוב במזונות המוטל על האב:

     
"חובת האב לתשלום מזונות הקטינים קמה לטעמי, רק באותם מקרים בהם הקטינים נמצאים במשמורת האם, והיא זו אשר נושאת באופן ישיר בהוצאותיהם ההכרחיים. מטבע הדברים, במקרים בהם נושא האב באופן ישיר בהוצאות ילדיו הקטינים, יוצא הוא ידי חובת מזונותיו כלפיהם. הפועל היוצא הינו שכאשר הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של שני הוריהם, והאב נושא באופן ישיר בחלק מהוצאות ילדיו הקטינים, על האב לשלם לקטינים במקרה כזה, מזונות מופחתים" (סעיף 12 לפסק הדין).

 

ודוק, חובתו של האב לזון את ילדיו היא חובה מוחלטת מכוח הדין האישי. אולם, האמצעי לעמידה בחובה זו, בעת שהאב משמורן על הילדים בהסדר של משמורת משותפת, יכול וייעשה על ידי הזנת הקטינים בפועל חלף תשלום כספי. לעומת זאת, בעת שהות הילדים במשמורת האם בהסדר זה - עומדת בעינה חובתו של האב לזון את ילדיו בתשלום מזונות לאם עבור הקטינים.

 

4.         ערה אני לגישות השונות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים בעניין "מזונות שוויוניים", לפיהן יש והאב יהא פטור כליל מתשלום מזונות לילדיו (מעבר לכיסוי הוצאותיהם בפועל כשהם תחת משמורתו). כך, היו מי שהתבססו על דיני היושר במשפט העברי; היו מי שצמצמו את הגדרת "הצרכים ההכרחיים"; היו מי שקבעו כי חובת ההורים לזון את ילדיהם מדין צדקה לאחר גיל 6 היא חובה שווה; והיו מי שבחרו לילך בדרכים אחרות בניסיון להתאים את פסיקותיהם להוראות הדין (ראו לדוגמה תמ"ש (תל-אביב) 41194-06-13 מ' נ' א',סעיף ב' 15 לפסק הדין (23.3.14); תמ"ש (ראשון לציון) 16785-09-12 ס.ר נ' ד.ר (11.12.13); תמ"ש (תל-אביב) 26574-04-12 פלונית נ' אלמוני (2.6.14); ע"מ (ירושלים) 367/02 פלונית נ' פלוני (22.5.03), וכן ראו פירוט הגישות בפסק דינו המקיף של כב' השופט א' זגורי שניתן בימים אלה ולרבות גישתו הוא, בתמ"ש 35921-05-13 ש.ל. ג נ' מ.ג, סעיפים 40 - 43 לפסק הדין (1.2.15)).

 

 

ספק רב אם גישות אלה מתיישבות עם הוראות החוק ועם הלכות בית משפט העליון. וראו לדוגמא פסק דינו המפורש של כב' השופט א' רובינשטיין בעניין החובה המוחלטת של האב לזון את ילדיו עד גיל  15:

 

"המצב דהאידנא הוא כי קיימת חובה מוחלטת על האב לתשלום מזונותיהם ההכרחיים של ילדים עד גיל 15, וחלוקת נטל המזונות שמעבר לכך היא על פי 'דין צדקה' על האב והאם" (בע"מ 8719/13 פלוני נ' פלוני (5.2.14) הדגשה שלי י.ו.).

 

            אומנם ניתנו לא מעט פסקי דין אשר קבעו כי "בהערכת המזונות שעל אב לשלם לילדיו נוהג בית המשפט לקחת בחשבון את צרכיו של הילד וכן את גובה הכנסתו של אב ויכולתו הכלכלית. במסגרת זו, ממילא נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם" (בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, סעיף 5 לפסק הדין (8.6.05), וכן האסמכתאות המאוזכרות שם). ואולם, בעוד בית המשפט העליון מאפשר התחשבות בהכנסותיה של האם, טרם יצאה תחת ידו הלכה עקרונית בדבר ביטול החובה המוטלת על האב לזון את ילדיו, תוך החלת "מזונות שוויוניים".

 

כך, בעניין חובתו המוחלטת של האב לשאת במזונות ילדיו בכל מצב, ולרבות בעת היותו משמורן בלעדי (על אחת כמה וכמה בהסדרי משמורת משותפת), ראו את פסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל בבע"מ 2561/08 פלוני נ' פלונית, סעיף 7 להחלטה (20.7.08):

 

"חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת על הילדים נמסרת לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים. מאחר והמבקש בענייננו הוא בעל המשמורת על הקטינה וממילא זה הנושא בהוצאות גידולה, החיוב שהוטל עליו לשלם למשיבה נועד אפוא לספק אך את צרכיה של הקטינה בזמן שהיא שוהה אצל אמה" (ההדגשות שלי - י' ו').

 

5.         נדמה לי כי עדים אנו לאחרונה לרוח חדשה הנושבת מהערכאות הדיוניות בסוגיית מזונות הקטינים, אשר יכול ותואמת את המשפט המודרני ואת התמורות החברתיות בעת החדשה, וזאת מתוך שאיפה מובנת ליצור "מזונות שוויוניים". עם זאת, נדמה כי רוח זו אינה עולה בקנה אחד עם הלכות בית המשפט העליון ואף מהווה סטייה מהן. בעניין זה ראו דבריו המפורשים והברורים של הנשיא, כב' השופט א' גרוניס ברע"א 3749/12 בר-עוז נ' סטר (1.8.13):

 

"עדיין נשאלת השאלה האם ערכאה שאינה בית המשפט העליון, רשאית לפעול כאילו הייתה היא בית המשפט העליון, היינו לבטל הלכה שקבע בית המשפט העליון או להתעלם ממנה. התשובה לשאלה זו הינה, כמובן, שלילית. אם נשלים עם מצב בו ערכאות נמוכות מחליטות, ביום בהיר, לבטל הלכה של הערכאה העליונה, תהפוך מערכת המשפט שלנו ל"מערכת שופטים", בה כל שופט עושה כרצונו בלא לראות עצמו מחויב לפעול על פי תקדימים מחייבים (ראו והשוו, ד"נ 23/60 בלן נ' המוציאים לפועל של צוואת ר. ליטוינסקי, פ"ד ט"ו 71, 76-75 (1961)). שופט הסבור כי הלכה של בית המשפט העליון מעוררת בעייתיות, רשאי, כמובן, ליתן לעמדתו ביטוי בפסק הדין או בהחלטה היוצאים תחת ידו. הוא רשאי, ואף מחויב, להסביר ולנמק את עמדתו. עליו לעשות כן בדחילו ורחימו, תוך התחשבות במבנה ההיררכי של מערכת המשפט, ובאופן מכובד ומכבד. ניתן להניח, כי אם קיימת בעיה בהלכה כלשהי שפסק בית המשפט העליון, ייתן בית המשפט העליון את דעתו לכך בעקבות פסיקה של הערכאות האחרות. וזה בדיוק מה שקורה בערעור דנא היום. אך כל עוד לא נעשה כן, על ידי בית המשפט העליון, ברור הוא כי שופטי הערכאות האחרות אינם אמורים לסטות מהלכותיו של בית המשפט העליון (אלא אם נחקק חוק המבטל את אותה הלכה). בוודאי שהם אינם רשאים להכריז על בטלותה של הלכה מחייבת.

...

הכרעות שיפוטיות כגון אלה, אשר אינן עולות בקנה אחד עם עקרון התקדים המחייב, עלולות לגרור אחריהן תקלות חריפות הצפויות לפגוע, בראש ובראשונה, בציבור המתדיינים. ... אל לנו להגיע למצב בו ציבור המתדיינים המתדפק על דלתות בתי המשפט, יהיה נתון במצב של חוסר ודאות, בכל הנוגע לזהותה של הדלת אשר דרכה ניתן להיכנס, בשל כך שבית משפט שאינו בית המשפט העליון מתיימר לבטל החלטה שנפסקה בערכאה העליונה"(סעיפים 19 - 20 לפסק דינו).

 

ויפים הדברים לענייננו.

 

6.         זאת ועוד, נדמה כי רוח חדשה זו השואפת להכיר ב"מזונות שוויוניים" אינה מתיישבת עם הוראות החוק הרלוונטיות, ומהווה חקיקה שיפוטית של הערכאות הדיוניות. ראו בעניין זה דברים ברורים שנאמרו בפסק הדין בערכאת הערעור - עמ"ש (מרכז) 25027-02-14 פלונים נ' פלונית (4.1.15) (להלן: "עניין פלונים"):

 

"חיובה של אם במזונות ילדיה הקטינים, על בסיס עקרונות שוויון וצדק לרבות התאמת הדין לתמורות החברתיות, כנטען על ידי המשיב - עניין הוא למחוקק לענות בו.

חיוב האב בתשלום מזונותיהם ההכרחיים של קטינים הינו חיוב שבדין וסבורות אנו כי לא ניתן להתערב בעצם קיומו, אלא אך בגובהו" (עמ' 5 לפסק הדין הדגשה שלי י.ו.).

 

7.         ונחזור לענייננו - דעתי היא כי על פי הדין והפסיקה של בית המשפט העליון המהווה הלכה מחייבת, אין מקום לפטור את האב מתשלום המזונות. אולם, כאמור לעיל, בהסדרי משמורת משותפת יש מקום לראות בנשיאת צרכי הילדים באופן ישיר על ידי האב כתשלום מזונות, ועל כן ראוי להפחית ממזונותיו של האב  - ובלבד שלא תפגע טובת הקטינים עקב כך. קביעת שיעור הפחתת המזונות אינה מנותקת מהתחשבות בהכנסותיהם של שני ההורים, אם כי כאמור, אין בהתחשבות זו כדי לאיין את חובת תשלום המזונות המוטלת על האב. בעניין ע"מ 318/05 כתבתי כי שיעור ההפחתה יהיה תלוי במכלול הנסיבות בכל מקרה לגופו:

 

"שיעור ההפחתה במזונות האב במקרים של משמורת משותפת, ייעשה בכל מקרה ונסיבותיו תוך איזון ראוי בין מכלול הגורמים לרבות, גובה הכנסות שני ההורים; רמת החיים לה הורגלו הקטינים; צרכי הקטינים ועוד כהנה וכהנה. ... ברי כי יש לבחון את היקף הפחתת דמי המזונות במקרים של משמורת משותפת, בצורה זהירה לבל תפגע טובת הקטינים" (סעיף 14 לפסק הדין).

 

            במקרה זה היה פער משמעותי בהכנסות הצדדים באופן שהאב השתכר סכום חודשי העולה על כפל שכרה של האם (שכרו החודשי של האב עמד על 11,000 ₪ ושל האם עמד על 4,500 ₪), ולכן בוצעה על ידי הפחתה של כ- 25% מסכום המזונות בו האב חויב. מובן כי ככל שהפער בין הכנסות הצדדים יצטמצם משמעותית, יש מקום לבצע הפחתה גבוהה יותר. וראו לדוגמא הליכה בנתיב זה בפסק הדין בעניין פלונים,שם בוצעה הפחתה של 50% מסכום המזונות שעל האב לשלם בהיות הכנסות ההורים במקרה זה זהות (כ- 11,000 ₪ כל אחד מהם).

 

8.         עם זאת, יש לזכור כי ברגיל, אין התאמה בין משך הזמן בו הקטין שוהה אצל ההורה המשמורן לבין גובה ההוצאות. חלק ניכר מההוצאות אינן תלויות בזמן השהייה. כך לדוגמא: רכישת ציוד ורהיטים לילדים, ביגוד, חופשות ובילויים. לפיכך, גם אם הכנסות הצדדים זהות בקירוב, נדמה כי כל עוד הדין מורה על חובתו של האב לשאת במזונות ילדיו, אין להפחית את המזונות בשיעור של 50% כדבר שבשגרה, רק נוכח זהות הכנסות הצדדים, ויש לשקול בכל מקרה את מכלול הנתונים וההשלכות של ההפחתה על טובת הקטינים.

 

ראו הביקורת על הפחתת סכום המזונות בהסדרי משמורת משותפת - במאמרם של דפנה הקר ורות הלפרין-קדרי "כללי ההכרעה בסכסוכי משמורת - על סכנותיה של אשליית הדמיון ההורי במציאות ממוגדרת" משפט וממשל ט"ו 91, 158 - 159 (2013):

 

"לכאורה יש הצדקה להפחתת סכומי המזונות שהאב צריך לשאת בהם אם הילדים שוהים אצלו פרקי-זמן משמעותיים, שהרי הוא מממן את עלותם בפרקי-זמן אלה, ועלות זו נחסכת מן האם. אולם בפועל הפחתת המזונות עלולה להוביל לעוני של ילדים ושל אמותיהם.

ראשית, ברור שרמת החיים שאליה הורגל הילד תיפגע אם ההורה שתפקד כמפרנס העיקרי במהלך הזוגיות, ואשר ממשיך מן הסתם להשתכר יותר מההורה האחר, לא יעביר סכומים משמעותיים בעבור הילדים להורה האחר.

...

שנית, הלנה של ילד אינה מיתרגמת באופן הכרחי וישיר לתמיכה כלכלית בו. אב יכול להלין את ילדו בביתו ולספק לו ארוחת-ערב, אך אין קשר בין הוצאה שולית זו לבין רכישת ציוד לבית-הספר, קניית בגדים, מתן כסף לבילויים ועוד.

...

רביעית, עצם ההצמדה של סכום המזונות ל'ימי הורות' עלולה להוות תמריץ לאב להתעקש על לינת הילדים בביתו לפחות חמישה לילות בשבועיים, גם אם הסדר זה אינו לטובת הילדים - למשל, בגין פגיעה בקשר עם ההורה המטפל העיקרי, בגין ריחוק גיאוגרפי בין בתי ההורים או בגין סדר-יום של האב שיצריך הפקדה של הטיפול בילדים בידי גורם שלישי."

 

נימוקים כבדי משקל. אולם, נדמה שיש לבית המשפט את היכולת והכלים לאבחן אימתי הפחתה כאמור תפגע בטובת הילדים. השיקול של טובת הילדים הוא לעולם נר לרגלי בית המשפט בבואו לקבוע את שיעור ההפחתה במזונות בהסדרי משמורת משותפת, אם בכלל.

 

9.         ועוד, יש להיזהר בעת קביעת שיעור ההפחתה מהיסחפות לחישובים אריתמטיים אשר אינם בהכרח לטובת הקטינים. אין מקום לבצע הפחתה מדויקת על פי היחס המתקבל מההפרש שבין הכנסות ההורים, ויש בכל מקרה ומקרה לבחון את הדברים בראייה כוללת, כאשר הנתון של גובה הכנסות ההורים הוא אך חלק מן המכלול. ראו בעניין זה דברים שכתבתי בעניין א.ש.:

 

"על אף השאיפה החשובה ליצירת דרך אחידה ופשוטה לקביעת המזונות, יתכנו מקרים, גם אם חריגים הם, בהם אין בכוחו של חישוב מתמטי מדויק להכיל ולהביא לידי ביטוי את נסיבותיו הייחודיות של המקרה העומד לפתחו של בית המשפט. זאת יש לזכור - החיים אינם מדע מדויק, במיוחד כאשר עסקינן בגידולם ובצרכיהם המשתנים כל העת של קטינים. לפיכך, שומה על בית המשפט לבחון את הדברים בראייה כוללת, בשים לב לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בקביעת טובתו של הקטין, ובכלל זה קביעת גובה המזונות." (סעיף 14 לפסק הדין).

 

לפיכך, לצורכי הפשטה ועל מנת לשמור על אחידות בפסיקה, ומבלי לקבוע מסמרות, נדמה לי כי במקרים בהם קיים פער של ממש בהכנסות הצדדים, ובשים לב לחובת האב לזון את ילדיו, אין מקום לקבוע את שיעור ההפחתה בהתאם לנוסחה זו או אחרת על פי היחס בין הכנסות הצדדים, וניתן לקבוע כי על דרך הכלל, בהעדר נסיבות המצדיקות אחרת, הפחתה בשיעור של כ-25% מסכום המזונות היא המאזנת נכונה בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, ונדמה כי הולמת היא את הוראות הדין (וראו ע"מ  318/05) .

                                                                                                                                 

10.        לסיכום - יישום הדברים על המקרה שלפנינו מוליך למסקנה כי יש לדחות את טענת המערער כי ראוי היה לפטור אותו לחלוטין מתשלום המזונות. אשר לשיעור ההפחתה במזונות עקב המשמורת המשותפת - בהתחשב במכלול הנתונים, ולרבות בפער שבין הכנסות הצדדים כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, מצטרפת אני כאמור לנימוקיו של כב' השופט שרעבי ומסקנותיו כי ההפחתה שביצע בית משפט קמא מסכום המזונות שעל האב לשלם (כולל הוצאות מדור כפי שיובהר להלן), היא סבירה בהחלט.

 

11.        החיוב במדור - יש לדחות את טענת האב כי אין מקום לחייבו בתשלום הוצאות מדור לקטינים נוכח הסדר המשמורת המשותפת.

 

 

 

 

בעניין ע"מ 318/05 כתבתי בהקשר זה כי:

 

"ראוי להדגיש כי על אף האמור בעניין הפחתת שיעור המזונות במקרים של משמורת משותפת, הרי שהוצאות המדור החלות על האב אינן פוחתות אך בשל העובדה שהקטינים נמצאים במשמורת משותפת. עיקר ההוצאה בגין מדור - שכר דירה וארנונה - אינו תלוי במספר הימים בהם מתגוררים הקטינים בדירת האם. לפיכך, אין להפחית חלק זה של מזונות הקטינים מחלקו של האב, על אף שמדובר במשמורת משותפת" (סעיף 16 לפסק הדין).

 

12.        ערה אני לדעתן החולקת של חברותיי בעניין פלונים אשר קבעו כי:

 

"אשר להוצאות המדור - בענין זה שונה דעתנו מדעתה של כבוד השופטת וילנר בפסק דין פלוני [ע"מ 318/05 - י' ו']. אמנם הוצאות המדור של האם אינן משתנות עקב המשמורת המשותפת, ואולם אין חולק כי על האב לשכור מדור שיאפשר דיור הולם לקטינות המצויות במשמרתו כמחצית הזמן. נוכח זהות שכרם של הצדדים, אנו קובעות כי השתתפות האב בהוצאות המדור תהא מופחתת ב- 50% מן החיוב הרגיל שעומד על 40% מהוצאות המדור ... " (עמ' 7 לפסק הדין).

 

            ואולם, נותרתי איתנה בדעתי כי אין מקום לבצע כל הפחתה של הוצאות המדור הכוללים תשלום דמי שכירות וארנונה (להבדיל מהוצאות אחזקת מדור). כאמור לעיל, החובה המוחלטת לתשלום מזונות מוטלת מכוח הדין על האב, ובכלל זה החובה לדאוג למדור לילדיו בכל עת ובכל זמן, ולרבות בעת שהותם במשמורת האם. ברי כי אין בהסדרי משמורת משותפת כדי להפחית מהעלויות המוטלות על האם עבור מדור הילדים. אציין כי גם בהסדרי ראייה מחובת האב לדאוג לדיור הולם לילדיו בעת שהותם במשמורתו אף שהשהות קטנה ממחצית הזמן, ובכל זאת הוא אינו פטור מתשלום מדור (למעשה לא קיים שוני מבחינתו של האב בתשלום הוצאות המדור, בין בהסדרי ראייה הכוללים ברגיל לינה ובין במשמורת משותפת). לפיכך, אין בנימוק זה כדי להצדיק לטעמי לפטור את האב מתשלום המדור בהסדרי משמורת משותפת או להפחיתם במחצית כפי שנעשה בעניין פלונים. עוד ראו בעניין זה דעתו של כב' השופט א' זגורי בתמ"ש (טבריה) 21460-06-10 ג.ד. נ' א.ד. (24.2.11) אשר סבר כי בהסדר של משמורת משותפת ראוי להפחית אך את הוצאות אחזקת המדור בעת שהות הילדים במשמורת האם, וזאת במובחן מחיוב האב בהוצאות המדור.

 

 

 

 

13.        כאמור בפתח הדברים ובשים לב לכל האמור, דעתי היא כי יש לדחות את שני ערעורים, ללא צו להוצאות.

 

י. וילנר, שופטת

[אב"ד]

 

 

אשר על כן, הוחלט לדחות את שני הערעורים ללא צו להוצאות.

 

ככל שמי מהמערערים הפקיד פיקדון, המזכירות תחזיר לו את הפיקדון באמצעות בא-כוחו.

 

 

פסק הדין מותר בפרסום למעט כל פרט מזהה של הצדדים.

 

 

ניתן היום,  י"ט בשבט תשע"ה, 08 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

י. וילנר, שופטת

[אב"ד]

 

ד"ר ע. זרנקין, שופט

 

ח. שרעבי, שופט

 

 

 

 

 

 

                                                                                    


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ