מבוא
1. בפניי תביעת התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 21.10.04 (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת - קרן סטטוטורית (להלן: "קרנית"), שהוקמה על פי החוק, על מנת לפצות, בין היתר, נפגעים בתאונות נשוא הדיון שבפנינו.
3. לטענת התובע, בכתב תביעתו, תוך כדי רכיבתו על אופניו, הוא נעקף משמאלו על ידי מכונית פרטית אשר פגעה עם הראי הימני של המכונית בכידון האופניים, וכתוצאה מכך הופל לכביש ונגרמו לו נזקי גוף.
4. בכתב הגנתה טענה קרנית :" ...5. הנתבעת תקדם ותטען, כי לא ארעה כלל תאונת דרכים...
6. הנתבעת תטען כי על פי מידע אשר ברשותה דין התביעה להידחות על הסף ו/או להימחק על הסף מן הטעם שנסיבות התאונה, כפי שהן מתוארות בכתב התביעה, לא כך ארעו במציאות ומובאות לצורך התביעה בלבד ו/או פגיעתו של התובע מקורה בתאונה ו/או במחלה אחרת ו/או במצב פיזי קודם, ולכן אין מוטלת חבות על הנתבעת כלפי התובע.
7. הנתבעת תטען כי על פי הידוע לה התאונה, המוכחשת לכשעצמה, אירעה, אם בכלל, עת התנגש התובע ברכב אשר במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה מבוטח בפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ. בנסיבות שכאלה היה על התובע להפנות תביעתו אל הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ולא אל הנתבעת.
הנתבעת עותרת לקיום דיון מקדמי בשאלת האחריות... כלל לא אירעה תאונת דרכים בנסיבות המתוארות ע"י התובעים." (סעיפים 5-7, 10 לכתב ההגנה). ההדגשות וההבלטות מופיעות במקור בכתב ההגנה למעט המשפט האחרון.
5. נוכח הכחשת החבות על ידי קרנית הוריתי לצדדים, בהחלטתי מיום 3.1.06, להגיש ראיות בשאלת החבות. התובע הגיש תצהיר מטעמו, ממנו עלה כי הנסיבות הינן כנטען על ידו בכתב תביעתו, וכן כי "נזרק" לעבר משאית שחנתה לצד הדרך (להלן: "המשאית"). גרסת התובע נתמכה בתצהירו של מר מיכאל רחנוב (להלן: " העד"). כן עלה מתצהיריהם כי התובע נבהל, איבד השליטה ופגע במשאית לאחר שהרכב שפגע באופניים נמלט מהמקום.
6. במצורף לתרשים הנזק מטעמה, הגישה קרנית, במעטפה סגורה, דו"ח חקירה באשר לנסיבות אירוע התאונה. מדו"ח החקירה למדתי כי החוקר אשר נפגש בנפרד עם התובע והעד וגבה מהם הודעות בכתב הטיל ספק אם התובע אכן נפגע ע"י רכב חולף. החוקר סבר כי התאונה אירעה כתוצאה מאובדן שליטה של התובע באופניו בסיבוב ובעת שהתנגש במשאית שחנתה במקום. החוקר הביע דעתו כי יכול והמשאית חנתה בקרבת הצומת במקום אסור לחנייה וכי בכוונתו להמשיך ולחקור בעניין. באותו שלב לא הוגש בפניי דו"ח חקירה נוסף.
בתחשיבה שבה קרנית וחזרה על טענותיה כאמור בכתב הגנתה מבלי שטענה כי המשאית חנתה במקום אסור לחניה (ס' 3 לתחשיבה).
7. לאחר שעיינתי בראיות שהוגשו בפניי הוריתי על מינויו של פרופ' גנאל כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש וכן הוריתי כי בשלב זה תשא קרנית בשכרו.
8. בסופו של יום, מאחר והתובע חלק על קביעת המומחה הרפואי ומאחר וב"כ קרנית הצהיר בישיבת יום 17.9.06 "אנו חולקים על שאלת החבות, הצגתי בעניין זה דו"ח חקירה" - הוריתי על הגשת ראיות וכן נקבע התיק לשמיעת הראיות. במסגרת ראיותיה הגישה קרנית, במעטפה סגורה, תצהיר חוקר באשר לנסיבות אירוע התאונה ובעיקר מקום חניית המשאית. גם תצהיר זה לא הועמד לרשות התובע. בתצהירו העמיק החוקר בשאלה היכן חנתה המשאית.
9. רק בפתח ישיבת יום 27.2.07 הובא לראשונה לידיעת ב"כ התובע כי לטענת קרנית דין תביעת התובע להידחות שכן המשאית חנתה, לטענת קרנית, שלא כדין. על כן, לכאורה, עומדת לתובע עילת תביעה על פי החוק כנגד מבטחת המשאית - הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ להלן: "הפניקס"). באותו מעמד לא חזר בו ב"כ קרנית מהכחשת עצם קרות התאונה.
כפי שניתן ללמוד מכתב הגנתה של קרנית - לא נטען על ידה כי המשאית חנתה במקום אסור לחניה.
10. יובהר ויודגש כי בפתח ישיבת יום 27.2.07 כל שידע ב"כ התובע הוא כי קרנית כופרת בעצם אירוע התאונה. הטענה בדבר עילת התביעה כנגד הפניקס נטענה באופן מובלע בלבד בכתב ההגנה שכן הטענה בדבר חניית המשאית במקום אסור (אשר רק היא יכולה להקנות לתובע עילת תביעה כנגד הפניקס ופטור לקרנית) לא נטענה בכתב ההגנה. על כן, ב"כ התובע לא יכול היה לדעת כי לשיטת קרנית אכן יש מקום לצרופה של הפניקס כנתבעת נוספת.
11. מאחר וסברתי כי קיים סיכון כי בסופו של יום תידחה תביעת התובע כנגד קרנית היה ויוכח כי טענת קרנית נכונה (ככל שהדבר נוגע למקום חניית המשאית), ומשהבאתי בחשבון כי קביעה שכזו אין בה כדי לחייב את הפניקס שאינה צד להליך זה - המלצתי לתובע לעתור לדחיית הדיון ולצרף את הפניקס והבעלים של המשאית כנתבעים נוספים (כפי שהוצע על ידי ב"כ קרנית בתחילת הישיבה) וזאת חרף בזבוז הזמן השיפוטי שעלול להיגרם.
ב"כ התובע עמד בתוקף על קיום ההליך ולא נכון היה לצרף את הפניקס כנתבעת נוספת. על כן, שמיעת הראיות החלה עוד באותה ישיבה. המשך הדיון נדחה, לבקשת ב"כ קרנית, ליום 14.3.07 וזאת לאחר תום חקירותיהם הנגדיות של התובע והעד.
12. ביום 11.3.07 הודיע ב"כ קרנית כי מרשתו חוזרת בה מהכחשת החבות ומודה כי עליה לשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו, ככל שיקבעו. בנסיבות אלו נקבע כי בישיבת יום 14.3.07 לא תישמענה ראיות וכי הצדדים יסכמו בעל פה, כפי שנקבע מלכתחילה.