44 חודשי מאסר לעובד נקיון שביצע מעשה מגונה בילדה בת 7.5

ההליך התנהל בדלתיים סגורות אך גזר הדין, שאינו כולל פרטים מזהים אודות המתלוננת או בני משפחתה, מותר בפרסום.

1. הנאשם, ויקטור בן אברהם רזון, יליד 1971, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני שלא כלל הסכמה לעניין העונש, בעבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – "החוק").

2. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום הועסק הנאשם כעובד ניקיון בחברת ניקיון (להלן – "החברה"), ועובר ליום 21.7.2013 הזמינה אימה של הקטינה ל.ב. ילידת 26.11.2005 (להלן – "הילדה") שני עובדי ניקיון מהחברה לדירתה באחד מיישובי השרון, על מנת שיבצעו בה עבודות ניקיון.

ביום 21.7.2013 בשעה 8:00 או בסמוך הגיע הנאשם לדירה יחד עם עובדת נוספת. במהלך שהותו של הנאשם בדירה, נכנס הנאשם לחדרה של הילדה בעודה ישנה. הילדה התעוררה משנתה והבחינה בנאשם. הנאשם פנה אל הילדה, מסר לה בגדים שהיו מונחים בחדרה, וביקש ממנה למדוד אותם בעודו בחדר. הילדה נעתרה לבקשת הנאשם, פשטה את בגדיה ולבשה את הבגדים האמורים. לאחר שעשתה כן, אחז הנאשם בחלקם האחורי של מכנסי הילדה, מתח אותם לכיוונו, הכניס את ידו מתחת למכנסיים ונגע בישבנה של הילדה. אחר זאת הורה הנאשם לילדה לשכב על מיטתה, ומשעשתה כן – הפשיט את מכנסיה ותחתוניה מעליה ופיסק את רגליה. בעודה שוכבת בתנוחה זו התיישב הנאשם על רגלי הילדה, נגע באיבר מינה בתנועות מעגליות וליקק אותו, וזאת לשם סיפוק או גירוי מיני.

3. הוכן אודות הילדה תסקיר נפגעת עבירה. התסקיר מפורט ויסודי. עולה ממנו כי משפחת הילדה היא משפחה שעברה מסכת אירועים קשה ביותר ומשברים רבים. בענייננו ראיתי לציין את פטירת בתה הבכורה של האם (מקשר קודם) בשנת 2004 ממחלה ממארת, ואת לידת הילדה כשנה לאחר מכן בדיוק במועד פטירת אחותה למחצה. בני משפחת הילדה חוו את הפגיעה שהסב הנאשם לילדה באופן קשה מאוד. הורי הילדה חשים חסרי אונים וחווים תחושות אשמה. בנוסף, בני משפחת הילדה חוו טראומה משנית כתוצאה מהגשת התלונה וטיפול הרשויות. הורי הילדה עזבו את בית מגוריהם כדי "להתנקות" ממעשי הנאשם. אבי הילדה שינה באופן מהותי את עבודתו על מנת שיוכל לשהות במחיצת בתו ויתר בני המשפחה בבית.

מטבע הדברים הילדה עצמה נפגעה. אמנם, עקב החשיפה והטיפול המידיים, הילדה לא פיתחה תסמינים פוסט טראומתיים, אולם בהינתן "האקלים המשפחתי" בו צמחה וגדלה, נפגעה הילדה אנושות בתפישת הביטחון ובדימוי הגוף החיצוני. קיים עיסוק רב בתכנים מיניים שאינם מתאימים לגילה של הילדה, היא מביעה עמדות מוסריות מבולבלות בעיקר בכל הקשור לשכר ועונש, ולהערכת המטפלת בילדה הטיפול בה יימשך גם בעתיד וקיים סיכון מוגבר לפיתוח קשיים בגיל ההתבגרות. הילדה והוריה מביעים שאט נפש מהנאשם ומבקשים כי יורחק מן החברה לתקופה ממושכת. הם חוששים מפני נקמתו כשיסיים לרצות את עונש המאסר. ההורים מצפים לפיצוי כספי שיסייע להם לממן את הטיפול היקר בילדה.

4. ביוזמת בית המשפט נערכה אודות הנאשם חוות דעת והערכת מסוכנות. חוות הדעת מקיפה ביותר. היא כוללת מספר מצומצם של נתונים שאינם יכולים לשמש, ולא ישמשו בפועל, בגזירת הדין (כגון הפניה לתסקיר המעצר או התייחסות לתיקי מב"ד). בסיכומה של חוות הדעת נרשם כי שילוב גורמי הסיכון הסטאטיים והדינאמיים מצביע על כך שהמסוכנות המינית של הנאשם הינה ברמה בינונית-גבוהה.

עיון בחוות הדעת מעלה כי אצל הנאשם עיוותי חשיבה אופייניים לעברייני מין, ובין היתר מתברר כי הנאשם מאשים את אם הילדה בכך שסמכה עליו והשאירה אותו לבדו עם הילדה. עוד עולה מחוות הדעת כי הנאשם חש משיכה מינית לילדות קטנות. הנאשם הביע מוטיבציה ראשונית לטיפול, אך להערכת כותבת חוות הדעת מדובר בהצהרה ראשונית מאוד ושטחית, וספק אם הנאשם מבין כי סובל מבעיה בתחום המיני וזקוק לטיפול. ההתרשמות מהנאשם הייתה מאדם בעל קווי אישיות פאסיביים-אגרסיביים, שמשתף פעולה באופן חלקי מאוד, מתנהג במניפולטיביות, משליך את האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים, ללא כל תובנה ביחס למניעים שהביאוהו לביצוע העבירה.

5. המאשימה העידה לעונש את אם הילדה. לדברי האם, באה היא לבית המשפט על מנת להשמיע את קולה של בתה. האם תיארה את התנהגותה של בתה ואת אופיה טרם הפגיעה, וציינה כי משהו מת בה לאחר המעשה. לדברי האם, הנאשם ניצל את אופיה הנוח של הילדה על מנת לבצע בה את זממו, והיא הוסיפה ותיארה את הפגיעה הקשה בילדה ובמשפחה, ואת השפעת המעשה על כל תחומי החיים. האם בקשה כי ייגזר על הנאשם עונש משמעותי, כזה שיהלום את חומרת מעשיו, וכן יחויב בפיצוי.