אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונים נ' בית החולים רמב"ם ואח'

פלונים נ' בית החולים רמב"ם ואח'

תאריך פרסום : 14/03/2024 | גרסת הדפסה

ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
51311-08-15
11/03/2024
בפני השופט:
עודד שחם

- נגד -
תובעים:
1. פלונית (קטינה)
2. פלונית
3. פלוני

עו"ד א' רוזנווסר
עו"ד ר' שולמן
עו"ד א' לוטן
נתבעים:
1. בית החולים רמב"ם
2. מדינת ישראל

עו"ד ד' לוין
עו"ד א' סאנאנס
פסק דין
 

בפניי תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית.

1. התובעת 1 (להלן – התובעת) היא ילידת 20.11.99. היא נולדה כשהיא סובלת מליקויים שונים, ביניהם מום לב מורכב ופגיעה קוגניטיבית.

2. שאלת חבותם של הנתבעים נדונה והוכרעה בהחלטה מיום 5.2.24, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן – החלטת החבות). בהחלטה נקבע כי הוכח שאם היו הנתבעים פועלים באופן סביר היה מופסק ההיריון, וכי הנתבעים אחראים לנזקי התובעת בגין הולדה בעוולה. בהחלטת החבות אף נדחתה טענת הנתבעים כי יש להגביל את החבות לנזק הלבבי בלבד, וכי שאר הנזקים, ובהם הלקויות הקוגניטיביות, לא היו צפויים בעת ההיריון ולכן הנתבעים אינם חבים לפצות בגינם. נקבע כי בעיותיה הרפואיות של התובעת, ובהן ההפרעה ההתנהגותית והקוגניטיבית מהן היא סובלת, הן ביטוי של תסמונת גנטית; כי תסמונת גנטית בלתי ידועה היה חלק ממערך הסיכונים שיצרו הנתבעים במקרה זה; וכי משזו הוחמצה, בשל התרשלות הצוות הרפואי, חבים הנתבעים בגין כל הנזקים הקשורים לתסמונת זו.

3. על רקע כל האמור, נותר לדון בפיצוי לו זכאים התובעים. התביעה הוגשה לאחר התיישנות תביעת ההורים ובהתאם לפסק הדין ברע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014), כך שלא חלה בענייננו הלכת המר (בע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012)) ויש לבחון את התביעה בהתאם להלכה שנהגה עד שניתנה.

4. הנכות. הצדדים הגישו חוות דעת לעניין הנזק בתחומי הנוירולוגיה והקרדיולוגיה, וכן בתחום השיקום.

5. בתחום הנוירולוגיה מצויות בפניי חוות דעת של ד"ר רונן חדי-כהן מטעם התובעים, ושל פרופ' אברהם שטיינברג מטעם הנתבעים.

6. על פי המתואר בחוות דעת ד"ר חדי-כהן (19.2.23), כבר בגיל 5-4 חודשים הציגה התובעת עיכוב התפתחותי רב תחומי וכשל בשגשוג והחלה מעקב התפתחותי. היא שובצה בכיתת חינוך מיוחד בשל שילוב של הפרעת קשב, הפרעות רגשיות ולקויות למידה. למרות הסיוע שקיבלה התקשתה מאוד ותפקודה הדידקטי היה נמוך. גם בגילאי תיכון תוארו קשיים קוגניטיביים ובעיות התנהגות. אובחנה עם מוגבלות שכלית התפתחותית שהוגדרה כגבולית.

7. לפי חוות הדעת, התובעת מתקשה להבין תפקודים מנטליים בסיסיים. בעלת יכולת ורבלית מופחתת, יכולות דידקטיות גלובליות נמוכות ביותר כולל בקריאה, הבנת הנקרא, כתיבה וחשבון. לא יכולה לנהל את עצמה מבחינה עצמית (כסף, תרופות והיגיינה) או מבחינת משק בית. התובעת אף לא מתפקדת בהתאם ליכולת הקוגניטיבית המצופה ממנה. התנהגותה לא תקינה ולא מותאמת לגילה. לתובעת הפרעת התמצאות, היא אינה מודעת למצופה ממנה ולמצבה הרפואי כהווייתו, צריכה תיווך בניהול היגיינה בסיסית ולא יכולה לנהל את עצמה ביעילות. היא פאסיבית וזקוקה לעזרה בארגון. צוין כי השילוב בין היותה מושתלת קוצב לב והמוגבלות השכלית הגבולית יכול בזמנים מסוימים לסכן את חייה. השארתה ללא ליווי והשגחה צמודים מסכנת את חייה. טופלה לאורך חייה בטיפולים רגשיים, פסיכולוגיים והתפתחותיים ותצטרך גם בעתיד. סובלת מקיפוזיס המצריך התייחסות כולל טיפול פיזיותרפיה, וצריכה טיפולים פסיכולוגיים וריפוי בעיסוק לאור הפרעות ההתנהגות שלה. בשילוב כל אלה, תפקודה ההסתגלותי של התובעת נמוך מהיכולת הקוגניטיבית שלה (מוגבלות שכלית גבולית), ולמעשה היא מתפקדת בדרגת מוגבלות שכלית התפתחותית קלה.

8. ביחס לצרכיה של התובעת נקבע בחוות דעת ד"ר חדי-כהן כי התובעת זקוקה למסגרת ביתית. נכתב, כי הטיפולים הרבים, הליווי והחברה שניתנים לה לא יינתנו באופן מספק ודומה במסגרת חוץ ביתית, בפרט בשל מצבה הייחודי הכולל מום לבבי מורכב בשילוב קוצב לב ובשילוב של הפרעות התנהגות וקשיים בהסתגלות. התובעת לא תוכל להתגורר באופן עצמאי אלא במסגרת המשפחה ולאחר מכן בדיור עצמאי עם מטפלת. זקוקה לליווי צמוד והשגחה לכל מקום ובכל שעות היממה עקב תלות בזולת בשל חוסר התמצאות במרחב והבנה לקויה של הסובב אותה. זקוקה לעזרה ברחצה, היגיינה אישית, כביסה ומשק בית, ניהול כספים, הכנת אוכל והתארגנות לפעילות יומיומית. היא לא תוכל לעבוד בשוק החופשי.

9. אשר לשיעור הנכות, קבע ד"ר חדי-כהן 40% נכות בשל מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) בדרגה קלה, לפי סעיף 91(2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - תקנות המל"ל) ו-60% נכות בשל ליקוי התנהגותי המפריע באופן חמור לתפקוד בעבודה ולהקשרים החברתיים, לפי סעיף 32א(1)(ה) לתוספת.

10. מבחינת מעקבים רפואיים נכתב כי התובעת זקוקה להמשך מעקב קרדיולוגי לכל חייה והחלפת קוצבים כל מספר שנים בהתאם להנחיות הקרדיולוגים; למרפאת ריאות, לגנטיקה, לנוירולוגים ופסיכיאטרים בשל הלקות הקוגניטיבית שלה והמופע ההתנהגותי הייחודי שלה; לאנדוקרינולוגים ולגניקולוגים בשל היפרטרופיה של הלביות המצריכות תיקונים ניתוחיים; ולאורתופדים בשל קיפוזיס גבי. צוין כי התובעת לא מתמצאת בבעיות הרפואיות שלה והיא זקוקה לעזרה בליווי, קביעת תורים, לקיחת תרופות והשגחה, כאשר כיום אימה היא שאחראית על כך.

11. מבחינת טיפולים נקבע כי התובעת זקוקה לטיפול פסיכולוגי; לפיזיותרפיה בשל הקיפוזיס הגבי; לריפוי בעיסוק לאור הקשיים הניכרים בתפקודיה הניהוליים; להכשרה מקצועית וניסיון לתעסוקה קבועה במפעל מוגן; להקניית מיומנויות חברתיות על מנת לאפשר לה להשתלב בחברה; ולטיפול מיני ורגשי. צוין כי ההורים זקוקים גם הם לתמיכה רגשית. נקבע כי התובעת תהיה זקוקה למינוי אפוטרופוס לטיפול בענייניה. עוד נקבע כי בטיפול מסור של הוריה ולאור המעקב השיקומי שמקבלת, אין איום על תוחלת חייה.

12. מטעם הנתבעים הוגשו שתי חוות דעת של פרופ' שטיינברג. בחוות הדעת הראשונה (19.5.17) נקבע כי התובעת מתקשרת שפתית בצורה טובה. פעילותה המוטורית תקינה. לדברי ההורים זקוקה לסיוע חלקי ברחיצה, בהיגיינה אישית ובהכוונת פעילויות יומיומיות. לומדת בכיתה יא במגמת תקשורת בכיתת חינוך מיוחד עם בגרות חלקית. יש תלונות על קשיי קשב וריכוז, לקויות למידה, קשיים חברתיים ובעיות התארגנות והתמצאות. אינה נוטלת ריטלין. בבדיקה התנהגות תקינה ושיתוף פעולה מלא. צוינו גם דיסמורפיזם והיפוטוניה קלה. כן נקבע כי סובלת מהפרעות פסיכודידקטיות.

13. פרופ' שטיינברג העמיד את דרגת הנכות על 40% לפי סעיף 32א(1)(ד) לתוספת לתקנות המל"ל בגין הפרעות נוירופסיכולוגיות, ו-10% לפי סעיף 91(1) (מותאם) בגין תפקוד קוגניטיבי ממוצע עד גבולי. בחוות דעת עדכנית (5.10.23), לאחר בדיקה חוזרת של התובעת, תיקן פרופ' שטיינברג את חוות דעתו והעמיד את הנכות לפי סעיף 91(1) על 20% בגין תפקוד קוגניטיבי גבולי.

14. אשר לצרכיה של התובעת, נקבע בחוות דעת פרופ' שטיינברג כי נדרשים מעקב רפואי משולב בהתאם לנכויותיה; מסגרת לימודית מתאימה לקשייה; סיוע במטלות יומיומיות. נקבע כי מבחינה נוירולוגית אין צורך בטיפולים פארארפואיים, ואין צורך בליווי והשגחה.

15. בחוות הדעת העדכנית לא חזר פרופ' שטיינברג על הקביעה כי אין צורך בהשגחה. בחקירתו הנגדית נשאל על כך ואישר כי עמדתו לאחר הבדיקה הנוספת של התובעת היא כי התובעת אינה יכולה להישאר ללא השגחה. בין היתר ציין כי היא תתקשה לזהות סיטואציה מסוכנת ולהבחין בין מותר לאסור.

16. כעולה מהאמור, שני המומחים סבורים כי יש לקבוע לתובעת נכות בשל הפרעה התנהגותית לפי 32א(1) לתוספת לתקנות המל"ל וכן בגין מוגבלות שכלית התפתחותית לפי סעיף 91 לתוספת, אך חלוקים על גובה הנכויות בכל אחד מהסעיפים.

17. אשר לנכות לפי סעיף 32א(1), ד"ר חדי-כהן קבע נכות לפי סעיף קטן (ה) שעניינו ליקוי התנהגותי המפריע "באופן חמור" לתפקוד בעבודה ולהקשרים החברתיים תוך ש"ייתכן צורך בעזרת הזולת לתפקוד", המזכה ב-60% נכות. פרופ' שטיינברג קבע נכות לפי סעיף קטן (ד) שעניינו ליקוי התנהגותי המפריע "באופן משמעותי" לתפקוד בעבודה ולהקשרים החברתיים, המזכה ב-40% נכות. בשים לב למצבה של התובעת כפי שהוא עולה מחוות הדעת ומחקירתם הנגדית של שני המומחים, כמו גם מיתר הראיות שבפניי, אני מעדיף בהקשר זה את קביעתו של ד"ר חדי-כהן לפיה עניינה של התובעת בא בגדרי סעיף 32א(1)(ה) לתוספת. אכן, מעדויות שני המומחים עולה בבירור, כי לקותה של התובעת מפריעה באופן חמור לתפקוד בעבודה ולהקשרים חברתיים. לתובעת חוסר יכולת לתפקודים חברתיים בסיסיים. היא לא תוכל לעבוד וללמוד. היא אף זקוקה לעזרה משמעותית של הזולת לצורך תפקוד בסיסי. במצב זה, אני מקבל ללא קושי את עמדתו של ד"ר חדי – כהן בנקודה זו.

18. אשר לנכות לפי סעיף 91. מסעיף זה עולה כי מוגבלות שכלית התפתחותית "גבולית", המזכה ב-20% נכות, מוגדרת כמנת משכל 70 עד 79, בעוד שמוגבלות שכלית התפתחותית "קלה", המזכה ב-40% נכות, תיקבע במקרים של מנת משכל 55 עד 69. בפועל, עולה מחוות דעת ד"ר חדי-כהן כי הוא מסכים כי מנת המשכל של התובעת מצויה בקטגוריה של מוגבלות שכלית גבולית. קביעתו בדבר 40% נכות מבוססת על כך שעקב מכלול הליקויים מהם סובלת התובעת, תפקודה ההסתגלותי נמוך מהיכולת הקוגניטיבית שלה. ברם, מכלול הליקויים מהם סובלת התובעת בא לידי ביטוי בגדרי נכותה המשוקללת של התובעת, לרבות הנכות לפי סעיף 32א(1)(ה), כמתואר לעיל. לא שוכנעתי כי הדבר מצדיק קביעת נכות גבוהה יותר במסגרת סעיף 91.

19. בסיכומו של דבר, מצאתי להעמיד את הנכות הנוירולוגית על 60% לפי סעיף 32א(1)(ה) לתוספת ועוד 20% לפי סעיף 91(1), ובסך הכל 68% נכות נוירולוגית משוקללת.

20. בתחום הקרדיולוגיה הגישו התובעים חוות דעת של ד"ר סרגיי יאלונצקי. הנתבעים הגישו חוות דעת של פרופ' אלי זלצשטיין.

21. משתי חוות הדעת עולה כי סמוך ללידה אובחן אצל התובעת מום לב מורכב שכלל פגם בחיץ הבין פרוזדורי בחלקו הממברנוטי (Membranous VSD) עם דלף משמאל לימין וחסימה דינמית באפיק מוצא של חדר ימין. סבלה מאי ספיקת לב שהתבטאה בקשיי נשימה עם ירידה בריווי חמצן בדם, קשיי אכילה וחוסר שגשוג. בגיל שנה עברה צנתור לב ובהמשך ניתוח לב פתוח לתיקון המום. לאחר הניתוח פיתחה חסם עלייתי-חדרי ועקב כך הושתל קוצב לב קבוע מסוג DDD. החל משנת 2005 נצפתה חזרה של הולכה חשמלית עלייתית-חדרית עם הפסקת פעילות הקוצב, אך בגיל 11 הגיעה לבית החולים עקב הישנות חסם עלייתי-חדרי בהיעדר פעילות הקוצב, והושתלה מערכת קיצוב אנדוקרדיאלית חדשה מסוג DDDR. כחלק ממעקב קרדיולוגי התגלו פעימות מוקדמות עלייתיות וקטעים של טכיקרדיה על חדרית בגינן טופלה תרופתית. צוין כי התובעת סובלת גם ממחלת ריאות חסימתית בגינה נמצאת במעקב במרפאת ריאות.

22. לפי חוות דעת ד"ר יאלונצקי, התובעת תלויה באופן מלא בקוצב לב קבוע. במהלך חייה תזדקק להחלפת הקוצב כפעם ב-10 שנים. מדובר בפעולה כירורגית, שעלולה להסתבך בזיהום בכיס הקוצב או בסיבוכים אחרים. התובעת חייבת להיות במעקב במרפאה לקוצבי לב למשך כל חייה. הפרעות הקצב שנמצאו יכולות לדרוש טיפול תרופתי בחוסמי סידן או חוסמי בטא. תופעות הלוואי של תרופות אלו הן ירידה בלחץ הדם, חולשה כללית והחמרה באסטמה (לחוסמי בטא). התובעת סובלת מכאבים בחזה שיכולים לנבוע מכיס הקוצב הישן או מאלקטרודה אפיקרדיאלית שבורה. צפויה לתובע ירידה באיכות חייה שקשורה לנשיאת קוצב לב קבוע, כאבים בחזה וטיפול תרופתי ארוך שנים. צוין כי אין קיצור בתוחלת החיים. בסיכום חוות הדעת קבע ד"ר יאלונצקי נכות של 50% לאור שילוב של הגבלה תפקודית בדרגה II ואי ספיקה מסתמית מתונה ובנוכחות קוצב לב קבוע.

23. פרופ' זלצשטיין ציין בחוות דעתו כי מזה 13 שנים התובעת אינה תלויה בקוצב וחזרה לקצב סינוס רגיל, אך הוסיף כי כחודשיים לפני עריכת חוות הדעת אירע מאורע של חסם עלייתי גבוה עם קצב עצמוני של 35-50. גם פרופ' זלצשטיין קבע כי נכותה של התובעת היא בשיעור של 50%.

24. בסיכומו של דבר אין, אפוא, מחלוקת בין המומחים על כך שנכותה הרפואית של התובעת בתחום הקרדיולוגיה עומדת על 50%.

25. הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת עומדת, אפוא, על 68% בתחום הנוירולוגי ו-50% בתחום הקרדיולוגי, ובסך הכל 84% נכות רפואית.

26. הוגשו גם חוות דעת בתחום השיקום. התובעים הגישו חוות דעת של פרופ' אברהם עורי. הנתבעים הגישו חוות דעת של ד"ר ראובן לנגר. בהמשך לכך הוגשו חוות דעת לעניין עלויות השיקום, של גב' אילה שיפמן מטעם התובעים ושל מר גדעון האס מטעם הנתבעים. לתוכנן של חוות דעת אלו אתייחס בהמשך, בגדרי הדיון בצרכיה של התובעת.

27. אשר לנכות התפקודית ולגריעה מכושר ההשתכרות. במקרה שבפניי עולה שאלה בדבר המשמעות התפקודית של הנכות הקרדיולוגית, אשר לטענת הנתבעים מסתכמת במניעה מלעבוד בעבודה פיזית מאומצת ומפעילות מאומצת. יחד עם זאת, בסופו של דבר עולה כי גם בהתעלם מהנכות הקרדיולוגית, די בנכותה הנוירולוגית של התובעת על מנת להביא למסקנה כי התובעת נטולת כושר השתכרות. גם המומחה מטעם הנתבעים, פרופ' שטיינברג, הסכים בחקירתו הנגדית כי התובעת אינה יכולה לעבוד.

28. למעשה המחלוקת העיקרית שנותרה בעניין זה בין הצדדים היא בשאלה האם התובעת תוכל להשתכר באופן מוגבל במסגרת עבודה מוגנת. התובעים טוענים כי התובעת לא תוכל להשתכר כלל. הם מפנים בהקשר זה להודעת ועדה רפואית צבאית על כך שהתובעת נמצאה בלתי כשירה לשירות ביטחון (נספח 7 לתצהיר האם). עוד מפנים התובעים לחוות דעת רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) בה סווגה התובעת כ"לא מסוגל לשום עבודה, או מסוגל לעבודה מוגנת שאינה מפרנסת" (11.3.18; כלולה בנספח 8 לתצהיר האם).

29. ספק אם ניתן להסיק מהודעת הוועדה הרפואית הצבאית הנ"ל מסקנות לעניין השאלה שבמחלוקת. אשר לחוות הדעת מטעם המל"ל, זו אינה מחייבת בגדרי ההליך שבפניי. לגופו של עניין, בחוות הדעת הועלתה האפשרות שהתובעת תשתלב בעתיד בעבודה מוגנת. בחוות דעת ד"ר חדי-כהן נכתב כי התובעת לא תוכל לעבוד בשוק החופשי וכי היא זקוקה להכשרה מקצועית וניסיון לתעסוקה קבועה במפעל מוגן. גם פרופ' עורי קבע כי התובעת לא תוכל לעבוד בשוק החופשי ולאחר סיום לימודיה זקוקה להכשרה מקצועית והפניה לעבודה מוגנת. בחוות דעת ד"ר לנגר נכתב כי כדאי שהתובעת תשתלב "בפעילות תעסוקתית מאורגנת ומוגנת". לצד זאת, אין בפניי קביעה של מי מהמומחים לפיה התובעת אכן תוכל להשתלב בהצלחה בעבודה מוגנת ששכר בצידה.

30. האם הצהירה כי ביקשו לשלב את התובעת בהתנדבות צבאית במסגרת תכנית "שילוב מנצח". הניסיון נכשל. האם הצהירה כי התובעת עברה תהליך של כמעט שנה במסגרתו ניסו להכינה להתנדבות בבסיס חיל האוויר או בחיל הים. ברם, התובעת נכנסה לחרדות מהצורך בנסיעה לבד בתחבורה הציבורית, והאחראית על הפרויקט סירבה להמליץ על גיוסה להתנדבות בחיל האוויר (סעיפים 153-149 לתצהיר). גם ניסיון להתנדבות לחיל הים לא צלח, לאחר שהתובעת נכנסה לחרדה ופחדה להיכנס לבד לבסיס (סעיף 154 לתצהיר). מעדות האם עולה כי התובעת נוטה לפאסיביות וישנו קושי רב בהנעתה לפעולה. אין מחלוקת על כך שבפועל, נכון להיום התובעת לא השתלבה בתהליך של הכשרה מקצועית ואינה משתכרת דבר.

31. התמונה המתקבלת ממכלול הראיות שבפניי היא כי בנתוניה של התובעת לא ניתן לקבוע כי הסיכוי שהתובעת תצליח לעבור תהליך של הכשרה מקצועית, להשתלב בעבודה מוגנת ולהתמיד בה לאורך זמן, הוא כזה שיש בו כדי להשפיע על קביעת הפסד ההשתכרות (השוו ת"א (מחוזי חי') 207/07‏ ‏ח.ע. (חסויה) נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (30.4.2014), בפסקה 91 לפסק דינה של כב' השופטת י' וילנר). בנסיבות אלה, מסקנתי היא כי לתובעת אובדן כושר עבודה מלא.

32. הפתרון המוסדי. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לבסס את הפיצוי על ההנחה כי התובעת תתגורר עם משפחתה, או במסגרת מוסדית כזו או אחרת. בעניין זה נכללה בחוות הדעת השיקומית מטעם הנתבעים המלצה על כך שהתובעת תעבור בהדרגה למגורים חוץ ביתיים בפיקוח, שכן עם השנים יהיה קושי גדל והולך להחזיקה בבית ההורים ויש צורך בפתרון לטווח ארוך. ד"ר לנגר ציין כי מדובר בתהליך מורכב מבחינה רגשית ועדיף להתחיל אותו עכשיו, שכן מעבר בגיל מבוגר ובאופן פתאומי (בשל מחלה או הזדקנות ההורים) יהיה קשה הרבה יותר. ד"ר לנגר הוסיף שאינו מכיר נכה במצבה של התובעת המתגורר לבדו עם מטפל, והדבר מסכן את שלום המטופל הזקוק לטיפול מקצועי.

33. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי ככלל, הנטייה היא להעדיף כי הניזוק ישהה בחיק משפחתו ולא במסגרת מוסדית, אף כאשר עלות שהייתו של הניזוק בביתו צפויה להיות גבוהה באופן משמעותי מעלות שהייתו במוסד (ע"א 6978/96‏ עמר נ' קופת חולים הכללית של ההסתדרות, פ''ד נה(1) 920 (1999); ע"א 1952/11 ‏אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים (6.11.2012)). צוין כי "אין צורך להכביר בהסברים מדוע המסגרת הביתית עדיפה מבחינת רווחתו האישית-נפשית-חברתית של הניזוק" (שם, בפסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית). כפי שיפורט, אין הצדקה לחרוג מן הכלל במקרה הנוכחי.

34. התובעת בת 24 כיום, מתגוררת בבית הוריה והאם דואגת לכל צרכיה הרפואיים (האם, סעיף 160 לתצהיר). ההורים העידו כי הם מתכוונים להמשיך ולטפל בה, ועם הזמן למצוא לה דיור עצמאי לידם עם מטפלת ישראלית שתוכל ללוות אותה לטיפולים ולמסגרות שונות (בריכה, חדר כושר, סטודיו לריקודים ומסגרות בקהילה), לסייע לה בפעולות היום יום ולהשגיח עליה (שם, סעיפים 156-155). האם בת 55 כיום. כנקודת מוצא יש להניח כי תוכל להוסיף ולהיות אחראית לצרכיה של התובעת למשך עוד שנים רבות. אשר לעתיד הרחוק יותר, האם הצהירה כי היא מכינה לכך את אחותה של התובעת, הצעירה ממנה בשנתיים (שם).

35. עמדה לפיה יש לצאת מתוך הנחה כי בהגיע ההורים לגיל זקנה יועבר הניזוק לטיפול במוסד, נדחתה בעניין עמר הנ"ל. בית המשפט עמד שם על כך שאמה של הניזוקה, ובהמשך אחיה, אינם נדרשים לבצע בכוחות עצמם את כל פעולות הסיעוד הפיזיות הדרושות לניזוקה, אלא לפקח על הקורה עמה ולהקנות לה "יחס טוב, חיבה והרגשה טובה וחמה" (פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט ת' אור). צוין כי "אפילו יהיה על המערערת בתקופה מסוימת של חייה לקבל עזרה וסיעוד רק ממי שאינם בני משפחתה, והיא לא תתגורר עם בני משפחתה, עדיין עדיף מבחינת טובתה ויהיה מוצדק שתשהה בבית ולא במוסד" (שם).

36. במקרה שבפניי, התובעת איננה עצמאית לחלוטין בפעולות היום יום. עם זאת, היא מתפקדת ואיננה במצב סיעודי. על אף קשייה עולה כי היא מודעת למתרחש סביבה ומתקשרת עם סביבתה. בחקירתו הנגדית של ד"ר חדי-כהן הוסבר בהרחבה כי מצבה הרפואי המורכב של התובעת, המשלב מגבלה קוגניטיבית עם פגם לבבי (לצד ליקויים נוספים), מעורר קושי גם בהיבט של מתן מענה טיפולי במסגרת מוסדית לצרכיה הייחודיים.

37. לכך יש להוסיף כי אין בפניי תשתית ראייתית של ממש באשר לקיומה של אפשרות מעשית לשלב את התובעת במוסד או במסגרת יומית. בהקשר זה, לא נעלמה מעיניי ההצעה הכלולה בחוות דעת מר האס. כנגדה, ישנה טענה בעלת משקל דומה לפיה המקום המוצע אינו מתאים ומעולם לא הביע הסכמה לקבל את התובעת. על רקע כל האמור, לא שוכנעתי כי מצבה של התובעת יוטב אם תשתלב במוסד. אף יש יסוד של ממש לומר כי ההיפך הוא הנכון. סיכומו של דבר, יש לבסס את הפיצוי על ההנחה כי התובעת תשהה במסגרת ביתית כמוצע על ידי התובעים.

38. הפסדי השתכרות. על רקע כל האמור לעיל, אדרש עתה לפיצוי בגין הפסדי השכר לעבר ולעתיד.

39. לעבר, במשך שנתיים מגיל 18 זכאית התובעת לפיצוי בגין הפסד צרכי מחיה בתקופת השירות הצבאי. בסיס הפיצוי לתקופת השירות הצבאי הוא 70% מהשכר הממוצע במשק (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982), בפסקה 35 לפסק דינו של כב' השופט א' ברק). בהתאם לשכר הממוצע לאותן שנים ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה, אני פוסק לתובעת פיצוי בסך (מעוגל) של 206,000 ₪.

40. מהגיע התובעת לגיל 20 ועד היום, לפי השכר הממוצע במשק בתקופה הרלוונטית (ראו ע"א 3175/11 עוליאל נ' שלמה (1.12.2011), בפסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית), ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה, אני פוסק לתובעת סך (מעוגל) של 661,000 ₪.

41. אשר לעתיד, השכר הממוצע במשק נכון להיום הוא 13,709 ₪. לפי הפסד השתכרות מלא, בהיוון מהיום ועד הגיע התובעת לגיל 67, מתקבל סך (מעוגל) של 3,985,000 ₪.

42. לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, בסך של 4,646,000 ₪, יש לצרף הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5%, בסך של 580,750 ₪. בצירוף 206,000 ₪ שנפסקו בגין הפסד צרכי מחיה בתקופת השירות הצבאי, מתקבל פיצוי בסך כולל של 5,432,750 ₪.

43. עזרה. התובעת שהתה לאחר לידתה במשך כחודש בטיפול נמרץ פגים (סעיפים 31-30 לתצהיר האם). סבלה מאי ספיקת לב עם קשיי נשימה, קשיי אכילה וחוסר שגשוג (שם, בסעיף 32). ההורים העידו על אשפוזים, טיפולים ומעקבים רפואיים רבים מספור במהלך שנות חייה של התובעת, אליהם לוותה על ידיהם (סעיפים 96-33 לתצהיר האם וסעיפים 27-24 לתצהיר האב). האם הייתה נשארת עם התובעת במהלך האשפוזים והאב היה מחליף אותה בלילות (סעיף 111 לתצהיר האם).

44. האם העידה כי בגלל הבעיות הקוגניטיביות התובעת לא בקיאה במצבה הרפואי וצריך לפקח עליה בענייני תרופות (סעיף 95 לתצהיר). האם היא גם זו שמטפלת בכל הקשור בקביעת תורים למרפאות, ייעוצים ובדיקות ומעקב אחר התסמינים, הכאבים ומצבה הכללי של התובעת (סעיף 96 לתצהיר).

45. עוד העידה האם כי בגיל 4 נכנסה התובעת לגן "שפתי", ובהמשך השתלבה בכיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל (סעיף 101 לתצהיר). התובעת סיימה 12 שנות לימוד בכיתה של לקויי למידה וחינוך מיוחד, ללא תעודת בגרות (סעיף 103 לתצהיר).

46. לפי עדות האם, לאחר לידת התובעת ולאור מצבה נאלצה לעזוב את עבודתה, וחזרה אליה רק לאחר כשנתיים ובהיקף עבודה חלקי (סעיפים 122-121 לתצהיר). גם האב העיד על הפסדי השתכרות כתוצאה ממצבה של התובעת (סעיפים 37-33 לתצהיר). בעניין אחרון זה נתבע פיצוי נפרד בגין הפסדי שכר להורים. ברם, כפי שכבר צוין, תביעת ההורים התיישנה זה מכבר. אין בסיס לפסיקת פיצוי להורים בגדרי תביעת התובעת. בהיבט של היקף העזרה לתובעת, עניין זה ישוקלל בגדרי הפיצוי שייפסק בגין עזרה לעבר.

47. בחוות דעת פרופ' עורי נקבע כי התובעת זקוקה להשגחה וטיפול בכל שעות היממה. היא זקוקה לעזרה ברחצה, היגיינה אישית, הכנת אוכל, התארגנות לפעילות יומיומית והתארגנות לשינה. היא זקוקה להשגחה צמודה ולליווי לכל מקום. לא תוכל להתגורר באופן עצמאי אלא במסגרת המשפחה ולאחר מכן בדיור עצמאי עם מטפלת. תזדקק לעזרה במשק הבית בהיקף 4-3 שעות ביום. לפי חוות דעת ד"ר לנגר התובעת לא יכולה לגור בגפה אך אינה זקוקה להשגחה מתמדת. אם לא תגור בדיור מתאים, זקוקה לעזרה במשק בית בהיקף 2 שעות ביום.

48. בשלב זה אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובעת זקוקה למטפל צמוד. כאמור, גם פרופ' שטיינברג אישר בחקירתו הנגדית כי התובעת אינה יכולה להיוותר ללא השגחה. משנדחתה עמדת הנתבעים בדבר הפתרון המוסדי, נותרה המחלוקת בין הצדדים באשר לאופי הטיפול הדרוש. על רקע פסק הדין בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (5.9.2000), אין כל הצדקה לפסיקת פיצוי המבוסס על העסקת מטפל ישראלי ב-3 משמרות כמוצע בחוות דעת גב' שיפמן. למעשה אף התובעים אינם עותרים לכך, אלא לפסיקת פיצוי המבוסס על הפסיקה בעניין אקסלרד כשהוא משוערך להיום.

49. הפיצוי שנקבע בענין אקסלרד "נועד לשקף את הצרכים הטיפוסיים של נכים קשים הסובלים מנכות כגון קוודרופלגיה, הזקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היום" (ע"א 8536/06 כוכבי נ' כלל (13.7.2009), בעמוד 3 לפסק הדין). בענייננו, התובעת אינה סובלת ממגבלה מוטורית. מחוות הדעת עולה כי לצד מספר שעות עזרה יומיות היא זקוקה בעיקר להשגחה ולליווי לנוכח מצבה הקוגניטיבי. בנסיבות אלה, ובשים לב לסכומים שנקבעו בפסקי דין מהשנים האחרונות כמשקפים את עלות העסקת מטפל זר (ראו, למשל, ת"א (מחוזי מר') 49422-04-15 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול (20.1.2020), בפסקאות 54-52 לפסק הדין; ת"א (מחוזי מר') 33690-07-15 פלוני נ' אווניו-מרכז ארועים וקונגרסים בע"מ (30.9.2021), בפסקאות 168-164 לפסק הדין), מצאתי להעמיד את גובה הפיצוי בגין עזרה על סך של 10,500 ₪ לחודש.

50. אדגיש כי העסקת מטפל זר כוללת גם עזרה בעבודות משק הבית ואין מקום לפסיקת סכום נוסף בגינה (עניין אקסלרד, בעמוד 458 לפסק הדין; ע"א 4767/13 ‏המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו (25.11.2013), בפסקה 14 לפסק הדין).

51. אשר לעבר, אין מקום לפסוק פיצוי המבוסס על עלויות השגחה מלאה. בהיעדר טענה לעזרה בשכר בעבר (למעט עזרה בלימודים על ידי סטודנטית פעמיים בשבוע במשך כשנתיים (סעיף 31 לתצהיר האב)), יש לפסוק פיצוי שעיקרו בגין עזרה מוגברת מצד בני משפחתה של התובעת. עד גיל 18, בהתחשב בכך שבמהלך רוב השנים התובעת שהתה במסגרת חינוכית לאורך חלק משעות היום, כמו גם בעמדת הנתבעים (העותרים לפסיקת סך חודשי של 2,500 ₪), אני פוסק לתובעת פיצוי גלובלי בסך של 700,000 ₪. סכום זה נכון להיום. אין לצרף לו הפרשי הצמדה וריבית.

52. מהגיע התובעת לגיל 18 ועד היום, ובהיעדר עזרה בשכר, ייפסק פיצוי לפי סך חודשי של 7,500 ₪. בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, מתקבל פיצוי בסך (מעוגל) של 615,000 ₪.

53. אשר לפיצוי לעתיד, אציין כי בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לסטות מהפסיקה המקובלת לפיה הערכת תוחלת החיים לצורך חישוב הפיצוי נעשית בהתאם ללוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לפי סך של 10,500 ₪ לחודש, בהיוון מהיום ועד הגיע התובעת לגיל 85, מתקבל סך (מעוגל) של 3,550,000 ₪.

54. איני רואה הצדקה לפסיקת פיצוי נוסף בגין עלויות יציאת התובעת לחופשה בליווי המטפלת. לא הוכחו העלויות הצפויות בעניין זה. אף לא הוכח באופן מספיק הצורך בכך. בתוך כך לא הונחה תשתית העשויה ללמד כי קיימת אפשרות מציאותית כי התובעת במצבה תוכל לצאת לחופשה בגפה כשאך מטפלת לצידה. אם תצא התובעת לחופשה עם בני משפחתה, אלה יוכלו לספק את ההשגחה הדרושה לימי החופשה.

55. לסיכומו של פרק זה - סך כל הפיצוי בגין עזרה, לעבר ולעתיד: 4,865,000 ₪.

56. הוצאות רפואיות ואחרות. כפי שכבר צוין, התובעת זקוקה למגוון טיפולים ומעקבים בתחומים שונים. לפי חוות דעת פרופ' עורי, יש צורך במעקב רפואי רב תחומי אצל רופא המשפחה ובתחומי הנוירולוגיה, פסיכיאטריה, אורתופדיה, קרדיולוגיה – מרפאת קוצבים, אנדוקרינולוגיה וגניקולוגיה. בנוסף יש צורך בטיפולים בתחומי הפיזיותרפיה (קיפוזיס גבי ותפקודי נשימה – פעמיים בשבוע); הידרותרפיה (לפחות אחת לשבוע); ייעוץ והכוונה פסיכולוגיים (פעם בשבוע); טיפול פסיכולוגי קבוצתי להקניית מיומנויות חברתיות (פעם בשבועיים); ריפוי בעיסוק (פעם בשבוע); מסגרת המשלבת חינוך/ העשרה/ גרייה רב תחומית/ ספורט מותאם; טיפול רגשי; טיפול מיני. עוד נקבע בחוות דעת פרופ' עורי כי לנוכח מצבה התובעת תזדקק להרדמה בעת ביצוע טיפולי שיניים מורכבים.

57. יצוין כי בחקירתו הנגדית של פרופ' שטיינברג הוא נשאל על הצורך בטיפולים כגון ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה והידרותרפיה והשיב כי אלו נחוצים בעיקר בגיל הילדות וכיום הערך העיקרי שלהם הוא בהיבט של מתן תעסוקה לתובעת.

58. ביחס לטיפולי עבר, פורטו בתצהיר האם הוצאות בגין טיפולים תרופתיים, זונדה בשנים הראשונות, חיתולים עד גיל 4, טיפולי אינהלציה, טיפול פסיכולוגי (עד גיל חמש בעלות 50 ₪ לפגישה ומגיל חמש וחצי בעלות של 150 ₪ לשעה מדי שבוע במשך כשנה), שחיה פעם בשבוע במשך כשנתיים, פיזיותרפיה פרטית (פעם בשבוע במשך 4-3 שנים), טיפולי הומאופתיה בשל כאבי ראש קשים (פעם בחודש במשך כשנתיים, בעלות של 300 ₪ לטיפול), מנוי למכון כושר (סעיפים 119-117 לתצהיר האם). בסך הכל נטען לטיפולי עבר בעלות של 130,000 ₪ (נומינלי). צוין כי לא נשמרו קבלות (סעיף 120 לתצהיר).

59. הנחת המוצא היא כי מימון טיפולים ותרופות ייעשה במסגרת סל הבריאות. כאמור, אין בפניי קבלות על הטיפולים שפורטו. אף לא הובהר באופן מספק אילו טיפולים מומנו על ידי קופת החולים ואילו מומנו על ידי התובעים. אוסיף, כי לא הוצג בסיס של ממש לעתירת התובעים לפסוק פיצוי בגין טיפול פסיכותרפי לבני המשפחה. בשים לב לאופי הנכויות, לצורך בטיפולים ופעילויות שאינם ממומנים (לרבות מסגרת ספורטיבית והרדמה בעת טיפולי שיניים) ובתשלום השתתפות עצמית, אני פוסק לתובעת בגין הוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד גם יחד, סכום גלובלי של 400,000 ₪. סכום זה נכון להיום ואין לצרף לו הפרשי הצמדה וריבית.

60. הוצאות נסיעה וניידות. בתחשיב שהגישו עתרו התובעים לפיצוי המבוסס על הוצאות ניידות שנקבעו בהלכת אקסלרד. ברם, כפי שכבר צוין, אין דמיון בין אותו עניין לבין המקרה שבפניי, בו התובעת אינה סובלת ממגבלה מוטורית כלשהי. אכן, יש יסוד לטענת התובעים כי התובעת אינה יכולה לנהוג ואף לא לעשות שימוש בתחבורה הציבורית בגפה. ברם, משנפסק לתובעת פיצוי המבוסס על העסקת מטפל זר צמוד, אין כל מניעה כי התובעת תעשה שימוש בתחבורה הציבורית בסיוע מטפלת.

61. יחד עם זאת, בשים לב לריבוי הטיפולים והמעקבים להם זקוקה התובעת, יש לפסוק פיצוי המבוסס על הוצאות נסיעה לטיפולים. אני פוסק, אפוא, לתובעת פיצוי גלובלי בגין הוצאות נסיעה מוגברות, לעבר ולעתיד, בסך של 250,000 ₪, הנכון ליום מתן פסק הדין.

62. התאמת דיור. בראש נזק זה נתבעו עלות חדר נוסף למטפלת בסך של 500,000 ₪ והוצאות שוטפות בסך 200,000 ₪. לטענת הנתבעים אין לתובעת מגבלת דיור והיא אינה זקוקה להתאמת דיור. ברם, גם בהיעדר הגבלה כזו, התובעת זכאית לפיצוי בגין עלות חדר נוסף למטפל הזר (ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת (13.5.2010), בפסקה 14 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית). לא הונחה בפניי תשתית באשר לעלות חדר נוסף במקום מגורי התובעת. בשים לב לסכומים שנפסקו במקרים דומים אני פוסק לתובעת סך של 350,000 ₪ בגין הצורך בהחזקת חדר נוסף למטפלת. איני רואה מקום להוסיף על כך עלות "הוצאות שוטפות", אשר בהיעדר ראיה אחרת יש לצאת מתוך ההנחה כי הן מגולמות בעלות העסקתו של מטפל זר.

63. שכר אפוטרופוס. אין מחלוקת על כך שהתובעת אינה יכולה לנהל את ענייניה וזקוקה לאפוטרופוס. אני פוסק לתובעת בגין שכר אפוטרופוס פיצוי בסך של 150,000 ₪. האפוטרופוס ידאג לענייניה של התובעת, כך שאיני מוצא עילה לפסיקת פיצוי נפרד עבור בעל תפקיד נוסף לצורך תיאום התורים הרפואיים, המעקבים והטיפולים כדרישת התובעים.

64. נזק לא ממוני. הפיצוי הנתבע על ידי התובעים בגין כאב וסבל, בסך של 2 מיליון ₪, אינו תואם את הפסיקה המקובלת אף במקרים קשים מזה שבפניי. כאמור, התובעת אינה סובלת ממגבלה מוטורית. יחד עם זאת, מצבה מורכב ביותר. היא סובלת מליקוי קוגניטיבי חמור, ממום בלב, מדיסמורפיזם (לקות צורנית, בעיקר בפניה) וממספר ליקויים נוספים. כפי שכבר תואר לעיל, היא נדונה לבלות את חייה בין מעקבים וטיפולים רפואיים, לרבות ניתוחים שונים להם תזדקק בהמשך חייה. מבחינה קוגניטיבית מצבה כילדה בגוף של אדם בוגר, היא זקוקה להשגחה מתמדת, אינה יודעת לדאוג לצרכיה הבסיסיים ותלויה בעזרת הזולת. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 900,000 ₪, נכון להיום.

65. ניכויים. אין מחלוקת על כך שהתובעת זכאית לקצבאות מהמל"ל בגין נכותה. הנתבעים הגישו חוות דעת אקטואריות לעניין שווי הקצבאות. לתחשיב שהגישו הנתבעים עובר לדיון בתיק צורפו חוות דעת אקטואריות עדכניות (26.2.24). לא מצאתי ממש בהתנגדות התובעים להגשתן (ראו החלטה, 6.3.24).

66. לפי חוות הדעת העדכניות, סכום קצבת שירותים מיוחדים המשוערך והמהוון עומד על 502,931 ₪. בצירוף ריבית על תשלומי העבר בסך 5,028 ₪, מתקבל סך של 507,959 ₪ (לצירוף ריבית על תשלומי העבר ראו ע"א 709/80 פרלמן נ' לוזון, פ"ד לו(4) 273 (1982), בפסקה 13 לפסק הדין; ע"א 3293/08 מדינת ישראל נ' שוכר (21.2.2011), בפסקה 10 לפסק הדין).

67. סכום קצבת נכות כללית המשוערך והמהוון (בקיזוז קצבת זקנה מגיל 65) עומד על 1,197,235 ₪. בצירוף ריבית על תשלומי העבר בסך 11,810 ₪, מתקבל סך של 1,209,045 ₪.

68. סכום קצבת ילד נכה המשוערך עומד על 308,445 ₪. בצירוף ריבית על תשלומי העבר בסך של 104,200 ₪, מתקבל סך של 412,645 ₪.

69. סך כל סכומי הקצבאות לניכוי בהתאם לחוות הדעת: 2,129,649 ₪.

70. התובעים לא הגישו חוות דעת נגדית, ולא ביקשו לחקור את עורך חוות הדעת. אף אין בפיהם טענה של ממש כנגד התחשיב הכלול בהן. בנסיבות אלה, יש לנכות מהסכום שנפסק את הסך של 2,129,650 ₪.

71. סיכום. סך כל הסכומים שנפסקו מגיע לסכום של 12,347,750 ₪. בניכוי קצבאות המל"ל בסך של 2,129,650 ₪, מתקבל סכום של 10,218,100 ₪.

72. לסכום שנפסק יצורף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בצירוף מע"מ. אשר להוצאות המשפט, יישאו הנתבעים בהוצאות התובעים בגין אגרת המשפט ששולמה, שכר טרחת המומחים הרפואיים ועלות הקלטת הדיונים ותמלולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד למועד התשלום בפועל. כל הסכומים ישולמו עד ליום 17.4.24.

ניתן היום, א' אדר ב' תשפ"ד, 11 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ