אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בתביעה לקיום צוואה שבה הועלתה טענת זיוף

פס"ד בתביעה לקיום צוואה שבה הועלתה טענת זיוף

תאריך פרסום : 12/11/2023 | גרסת הדפסה

ת"ע
בית משפט לעניני משפחה תל אביב -יפו
26298-06-18
11/09/2023
בפני השופטת:
ורד שביט פינקלשטיין

- נגד -
תובעים:
1. י' ח' א'
2. מ' א'

עו"ד עדי רוזנשטיין ואח'
נתבעים:
1. ב"כ היועצת המשפטית לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב
2. א' ט' ו- 10 אח'

עו"ד מוריה יונגר ו/או עו"ד בת אל צידון - בשם הנתבע 1
עו"ד איתן לוי - בשם שאר הנתבעים
פסק דין
 

בעניין:     עיזבון המנוח מ' י' ז"ל

 

בפסק דין זה עומדת להכרעה תובענה לקיום צוואת המנוח מ' י' ז"ל (להלן: "המנוח"), צוואה בעדים מיום 1.3.2012.

 

הנתבעים מתנגדים לקיום הצוואה בטענה כי מדובר בצוואה מזויפת אשר לא נחתמה כלל על ידי אחת העדות לצוואה וכן בשים לב למכלול נסיבות המקרה שיש בהם כדי להוכיח כי לא מדובר בצוואה שמשקפת את רצונו האמיתי של המנוח, והכל כמפורט להלן.

 

רקע עובדתי:

 

  1. המנוח מ' י' ז"ל נפטר ביום 31.01.2017, בהיותו כבן 83 שנים, רווק וללא ילדים.

     

  2. המנוח הותיר אחריו מסמך הנחזה להיות צוואה בעדים מיום 1.3.2012. יצוין, כי בצוואה ציווה לכאורה המנוח את מלוא עזבונו לתובעים, אשר אינם בני משפחתו של המנוח.

     

  3. יצוין, כי העדים המצוינים בצוואה הם מר י' מ' וגב' א' ע'. במהלך ההליך, התברר כי העדה ע' א' נפטרה ביום 10.05.2014 וכי העד הנוסף י' מ' הינו בהליך פשיטת רגל וככל הנראה אינו בעל כשרות משפטית.

     

  4. יצוין, כי טרם פטירת המנוח ביום 24.07.2012 לקה המנוח באירוע מוחי קשה שלאחריו מונתה עמותת "גג לנזקק ולחוסה" כאפוטרופא על גופו ורכושו של המנוח, וזאת עד למועד פטירתו (א"פ 22067-08-12).

     

  5. במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בתיק האפוטרופסות עלו חששות בדבר ניצול ועושק של המנוח על ידי התובע וכן גורמים נוספים. בנסיבות אלו, לאור ספקות באמיתותה של הצוואה, לרבות זיופה, השפעה בלתי הוגנת, עושק וכפייה כלפי המנוח, הודיע ב"כ היועמ"ש לממשלה על התערבותו בבקשה לקיום צוואה.

     

  6. ביום 13.5.2018 הועברה התובענה לדיון לביהמ"ש לענייני משפחה ובפני מותב זה.

     

  7. ביום 14.11.2019 נעתרתי לבקשת ב"כ היועמ"ש לממשלה למינוי גנאלוג מומחה לשם איתור יורשיו על פי דין של המנוח ומיניתי את גב' אורית לביא כגנאלוגית מומחית מטעם ביהמ"ש.

     

  8. יצוין, כי רק ביום 21.11.2021 הוגשה חוות דעתה של הגנאלוגית המומחית ובהתאם לממצאיה אותרו יורשיו של המנוח על פי דין.

     

  9. בהתאם להחלטתי מיום 29.12.2021 בת"ע 59796-06-21 צורפו יורשי המנוח על פי דין אשר אותרו על ידי הגנאלוגית המומחית כצד להליך. יצוין, כי חלק מהיורשים הינם הנתבעים 2-11 אשר נטלו חלק בהליך זה.

     

  10. ביום 27.07.2017 מונה עו"ד ש' ר' למנהל עיזבון זמני של המנוח. מינויו ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בלוד בהליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינם של התובעים. יצוין, כי עו"ד ש' ר' היה ועודנו מנהל מיוחד לנכסי התובעים במסגרת הליך פשיטת הרגל הנ"ל.

     

  11. נוכח טענת הזיוף שהועלתה מטעם ב"כ היועמ"ש לממשלה, הוריתי ביום 05.01.2019 על מינויה של הגב' איה שוחט כמומחית מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחית לכתבי יד") על מנת שתחווה את דעתה בשאלה האם הצוואה נחתמה על ידי המנוח.

     

  12. ביום 14.10.2020 הוגשה חוו"ד המומחית אשר קבעה כי הצוואה נחתמה על ידי המנוח.

     

  13. ביום 08.02.2021 הוגשה ע"י ב"כ היועמ"ש לממשלה בקשה להרחבת מינויה של המומחית לשם בדיקת אמיתות חתימות עדי הצוואה וזאת לאור טענות בגין אי התאמות בולטות בין החתימות המקוריות של העדים לצוואה ובפרט העדה ע' א' ז"ל לבין החתימה המופיעה על גבי הצוואה.

     

  14. ביום 24.02.2017 נעתרתי לבקשה זו ובהתאם לכך הורחבו סמכויות המומחית לבדיקת חתימות עדי הצוואה.

     

  15. ביום 1.04.2021 ניתנה חוות דעתה המשלימה של המומחית לכתבי יד אשר קבעה כי קיימת אפשרות סבירה שהחתימה על גבי הצוואה היא חתימתו של מר י' מ', ואולם החתימה של העדה ע' א' המופיעה בצוואה אינה חתימתה.

     

  16. ביום 11.07.2021 נעתרתי לבקשת ב"כ היועמ"ש לממשלה להחלפת מנהל העיזבון הזמני ומיניתי את עו"ד ת' ש' כמנהל עיזבון זמני ניטראלי (ת"ע 59795-06-21).

     

  17. בימים 28.12.22 ו-16.2.23 התקיימו דיוני הוכחות במהלכם נחקרו: התובע, מר ד' ג' (חתנו של מר ר' ג', קרוב משפחה רחוק של המנוח) (להלן: "מר ג'") והמומחית לכתבי יד.

     

  18. לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.

     

    דיון והכרעה:

     

  19. במקרה דנן, נוכח טענות הצדדים בסוגייה המרכזית בהליך זה, יש להכריע האם מדובר בצוואה מזוייפת, אם לאו.

     

  20. סעיף 20 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") מפרט את הדרישות והתנאים לצוואה בעדים לאמור: "צוואה בעדים תהא בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד מצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו: העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".

     

  21. הוראת סעיף 25(ב)(2) לחוק הירושה קובעת את מרכיבי היסוד בצוואה בעדים: "הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים". משמע, בהעדר מרכיבי יסוד אלו, אין לפנינו צוואה כלל.

     

  22. כאשר הצוואה מקיימת את כל דרישות סעיף 20 לחוק הירושה ואין חולק על אמיתותה הרי שהיא תקפה לכל דבר. ואולם כאשר מתעורר ספק ממשי באמיתות הצוואה ובאשר להיותה מסמך אוטנטי עליו חתם המצווה אזי עובר נטל ההוכחה לתקינותה של הצוואה לשכמו של המבקש לקיימה (ר', למשל: ע"א 3186/97 היועץ המשפטי לממשל נ' נאק (פורסם בנבו, 11.1.98); ת"ע 41666-07-11 מ.צ נ' האפוטרופוס הכללי (פורסם בנבו, 2.9.13) וההפניות שם).

     

  23. כך נקבע, למשל, בה"פ (חי') 331/94 לביא (לייבה) זאב נ' לייבה אייזיק, תק-מח 97(2) 941, 943 (1997):

     

    "שתי הנחות בסיס היו בפני: האחת,לפיה עיקר תכליתו של החוק הוא קיום רצונו של המת, וההנחה האחרת, שתכלית זו ניתן להגשים רק כאשר ברור שמדובר בצוואה שאין ספק באמיתותה לרבות הוכחת גמירות דעתו ורצונו של המצווה. על בסיס אלה הגעתי למסקנה שכאשר המתנגד מצליח לעורר ספק, במידה של הטיית מאזן ההסתברות האזרחי, כי זו לא נכתבה בכתב ידו של המנוח, והמבקש לקיים את הצוואה אינו מצליח להתגבר על אותו ספק, אף לא במידה של הטיית מאזן ההסתברות המתחייב בהליך אזרחי לטובתו, הרי שהתוצאה המתחייבת היא, שאין לתת צו קיום ויש להכריז על הצוואה כבטלה" (ובדומה ראה את דבריה של כב' הש' טובה סיוון בת"ע (ת"א) 5610/00 א.פ נ' י.מ וכן דברי כב' הש' גרמן בת"ע 6292/00 בעניין עזבון המנוחה ר.מ ז"ל)".

     

  24. משכך, עלינו לבחון בראש ובראשונה האם הנתבעים הצליחו לעורר את אותו ספק באשר לאמיתות הצוואה במידה של הטיית מאזן ההסתברות הנדרש בהליך אזרחי, וככל שהתעורר ספק שכזה האם התובעים הצליחו להסיר את הספק ברמת ההוכחה הדרושה, אם לאו.

     

  25. בהקשר זה יש לזכור כי על הטוען טענת זיוף מוטל הנטל להוכיח את טענתו ברמה של הטיית מאזן הסתברויות, ואולם כמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת זיוף שהינה בעלת גוון מעין פלילי הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון טענה זו בזהירות ובקפדנות (ר', למשל: ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (פורסם בנבו, 11.4.13); ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (פורסם בנבו, 18.4.2012); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (פורסם בנבו, 3.2.2011); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589; ת"א (חי') 426/02 בנימין לקרץ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ (פורסם בנבו, 14.2.06).

     

  26. עוד יש לצין כי "דרך המלך" להוכחת טענת זיוף כתב יד היא באמצעות מינוי מומחה להשוואת כתבי יד, ועל כן משנטענת טענה כזו, מן הראוי שבית המשפט ימנה מומחה להשוואת כתבי יד שכן מדובר בעניין של מומחיות מקצועית (ר', גם ברמ"ש 17188-06-10 נ.א. נ' ר.א. (פורסם בנבו)). משכך, לצורך בחינת אמיתות החתימות שעל גבי הצוואה מיניתי כאמור את גב' איה שוחט אשר שימשה בעברה בין השאר כראש המעבדה לבדיקת מסמכים במז"פ במשטרת ישראל (כמפורט בחוות הדעת).

     

  27. עם זאת, חשוב לציין כי בית המשפט אינו מחוייב לקבל את מסקנות המומחה על אף שמונה מטעמו, וההכרעה הסופית בהקשר זה הינה של. כך, למשל, נקבע בע"א 5293/90 בנק הפועלים נ. שאול רחמים פ"ד מז (3) 240, בעמ' 262 - 263 לאמור: "אין להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, בכל מקרה בית המשפט הוא המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל אם בכלל יש לייחס לה ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות בתיק" (וכן, ר': י.קדמי, על הראיות, מהדורת תש"ע, עמ' 759 ובע"א 86/58 טאהר פהום נ' א' רוזנפלד, פ"ד יג 477).

     

  28. משכך, נפנה לבחינת חוות דעתה ומסקנותיה של המומחית.

     

    חוות דעת המומחית להשוואת כתבי יד:

     

  29. כאמור, ביום 1.4.2021 הגישה המומחית לכתבי יד את חוו"ד המשלימה ובה קבעה באופן חד משמעי כי חתימתה העדה המנוחה ע' א' על המסמך לא נכתבה על ידה. המומחית הסבירה בחקירתה כי מסקנתה זו הינה ברמת הוודאות הגבוהה ביותר.

     

  30. אומנם, בחקירתם וכן בסיכומיהם ניסו התובעים להטיל דופי בחוות דעת המומחית הן בנוגע לאופן שבו נערכה חוו"ד מבחינה מקצועית והן לגופם של הממצאים. ואולם, לאחר בחינת מכלול הטענות וכן לאחר חקירת המומחית בפני ביהמ"ש, שוכנעתי כי אין בטענות אלו ממש, ואפרט:

     

  31. ראשית, במקרה דנן, מנסים התובעים לאחוז במקל בשני קצותיו: מחד, התובעים טוענים כי צוואת המנוח משקפת את רצונו של המנוח תוך הסתמכות והפנייה אל מסקנות חוו"ד הראשונה של המומחית מיום 1.10.2020 (סעיף 8 לסיכומי התובעים) ומאידך, טוענים כי אותה המומחית אשר הגיעה למסקנה הנכונה בחוו"ד הראשונה שגתה ואף התנהלה באופן לא מקצועי במסגרת חוו"ד המשלימה מיום 1.4.2021 כאשר בחנה את חתימות העדים על גבי הצוואה. ברי כי סתירה מובנית וסלקטיבית זו פוגמת במהימנות טענות התובעים הן בנוגע למקצועיות המומחית והן בנוגע לממצאיה.

     

  32. שנית ולגופם של דברים, כאמור, לא מצאתי כי התובעים הצליחו לסתור את ממצאי המומחית ו/או להוכיח כי נפל פגם בתהליך עריכת חוו"ד. יצוין, כי במקרה דנן, המומחית קבעה באופן חד משמעי כי החתימה של העדה א' ע' ז"ל לא נחתמה על ידה. המומחית לא שינתה חוות דעתה אף לאחר חקירתה הארוכה בביהמ"ש ולאחר שהתרתי לתובעים להסתייע באיש מקצוע שהובא מטעם התובעים שהינו גרפולוג במהלך חקירתה.

     

  33. אציין כי לצורך הגשת חוו"ד בחנה המומחית מסמכים מקוריים וכן צירפה לחוו"ד את ניירות העבודה שלה בצירוף טבלאות והסברים. בניגוד למסקנתה לפיה חתימת העד מר י' מ' נחתמה על ידו, קבעה המומחית כי חתימת העדה גב' ע' א' לא נחתמה על ידה. המומחית הצביעה על אי התאמות רבות בתכונות הכתיבה כגון: קו כתיבה שונה, אותה הגדירה כתכונה כבדת משקל, אותיות הפוכות, יחסי גודל וגובה שונים ואף ציינה כי החתימה של העדה נראית איטית ומצויירת, וככל הנראה נכתב כחיקוי לחתימתה.

     

  34. אציין כי עיקר השגות התובעים בנוגע לממצאי חוו"ד התמצו בעניינים טכניים ושוליים, כגון זהות החברה שיצרה את המיקרוסקופ של המומחית (ר' בעמ' 102-104); מהו טווח ההגדלה של המיקרוסקופ, היכן נרכש וכו' וכן האם שיטת עבודתה של המומחית להיעזר במיקרוסקופ נייד שמתחבר למחשב ומקרין את התמונות וזכוכית מגדלת היא שיטת עבודה ראויה (ר' בעמ' 108-עמ' 110). המומחית הסבירה כי מדובר באביזרי עזר בלבד וכי בפועל מה שחשוב הוא הפענוח המקצועי של כתב היד כפי שהדברים פורטו בחוו"ד עצמה. כמו כן, ב"כ התובעים ניסה לטעון (שלא בצדק) כי חוו"ד המשלימה של המומחית הסתכמה במספר שורות בלבד בעוד שהמומחית הסבירה כי יש לראות את חוו"ד המשלימה כמכלול לרבות ניירות העבודה שצורפו, טבלאות להמחשה, הסברים מפורטים לשינויים בתכונות הכתיבה וכן דף נוסחים מקובל שמפרש את ממצאי חוו"ד (עמ' 115, ש' 5-9). המומחית שבה וציינה כי במקרה דנן מדובר ברמת וודאות גובהה בהתאם לסעיף 5 לדף הנוסחים, קרי מסקנה חד משמעית ולא מסוייגת.

     

  35. בנוסף, בניגוד לטענות התובעים, נחה דעתי כי המומחית השיבה לשאלות ב"כ התובעים באופן ברור, ענייני ומפורט. כך, למשל, כאשר נשאלה המומחית על בדיקת הלחץ של החתימה, השיבה כי במקרה דנן נוכח הממצאים אין לבדיקה זו רלבנטיות. כך מתוך עדותה:

     

    "עו"ד רוזנשטיין: או-קיי. אז תגידי לי, אולי אני פספסתי, איפה רשום, או איפה יש התייחסות, אני מסתכל בחוות הדעת שלך, איפה יש התייחסות לנושא הלחץ?

    העדה, גב' שוחט: או-קיי. בחוות דעת של חתימת העדה, מצאתי אי התאמות ואפילו ניגודים בתכונות הכתיבה ובמידה כזאת שאפשרו לי לקבוע שזה לא נכתב, שהחתימות לא נכתבו על ידה, בהשוואה לדוגמאות שהיו בפניי, ואני לא צריכה להתייחס לכל מיני, לכל תכונה ותכונה, מספיק שאני מוצאת כמה הבדלים מהותיים, בשביל להבהיר שזה לא מדובר באותו כותב.

    עו"ד רוזנשטיין: אבל אמרת, שבכל הכבוד הראוי, אמרת פה, שנושא הלחץ הוא נושא חשוב. אז אני אומר, למה אין בכל חמש וחצי השורות שכתבת פה, למה אין שום התייחסות למילה לחץ? אני הופך ואני מסתכל ועדיין אין לזה שום התייחסות, למה? אם זה כל כך חשוב.

    העדה, גב' שוחט: ברגע שראיתי שלפחות שתי אותיות מהחתימה כתובות הפוך בחתימות שבמחלוקת והפוך להם בדוגמאות, אני לא צריכה, בשבילי זה כאילו טביעת האצבע הלא זהה בין שתי החתימות. כאילו, בן אדם בדרך כלל כותב, נגיד אני מדברת על אותיות ע' ו-ל'. האותיות ע' ו-ל' כתובות פה הפוך, בכיוון כתיבה הפוך במסמך שבמחלוקת ובדוגמאות ,ממש הפוך. בשבילי זה, ועוד כשאני מוצאת עוד כל מיני הבדלים בתכונות שהם לא מודעות, אני לא צריכה להתייחס לכל מרכיבי הכתב, זה מספיק לי. זה כמו להגיד שאני לא יודעת ,אני רואה שני אנשים עם שיער שחור, עם עיניים חומות, אני יכולה להגיד הם אותו בן אדם, אבל לאחד יש צלקת על הלחי ולשני אין, אז הם לא אותו בן אדם. אז,

    עו"ד רוזנשטיין: איך בודקים לחץ? באיזה מכשור?

    העדה, גב' שוחט: איך בודקים לחץ? אין מד לחץ שאפשר להכניס לתוך הנייר. אבל רואים את זה, רואים את זה. וכשיש לחץ חזק גם ניתן להרגיש ב,

    עו"ד רוזנשטיין: איך אפשר להרגיש?

    העדה, גב' שוחט: בחלק האחורי של הנייר. אם הלחץ מאוד חזק הוא עובר לצד השני של הנייר.

    עו"ד רוזנשטיין: כדי לבדוק לחץ, נכון שצריך לבדוק את המסמך המקורי?

    העדה, גב' שוחט: כן.

    עו"ד רוזנשטיין: את בדקת את הנושא של הלחץ במסמכים המקוריים?

    העדה, גב' שוחט: היו לי מסמכים מקוריים, בדקתי אבל,

    עו"ד רוזנשטיין: בדקת? את הנושא של הלחץ במסמכים המקוריים והשוות ביניהם?

    העדה, גב' שוחט: כן, בדקתי. תשמע בדקתי שתי חתימות במחלוקת לעומת, כמה? 3,4 חתימות דוגמה, מצאתי אי התאמות זועקות לשמיים.

    עו"ד רוזנשטיין: אבל זה לא מה ששאלתי, איה.

    העדה, גב' שוחט: אני מסבירה. וזהו ,אני לא צריכה לבדוק אם הלחץ מתאים או לא מתאים.

    עו"ד רוזנשטיין: אז לא בדקת?

    העדה, גב' שוחט: לא בדקתי כי זה לא, כי זה כבר לא רלוונטי" (עמ' 121, ש' 1- עמ' 122, ש' 7).

     

  36. וכן, כשנשאלה האם מאחר שנבדקו חתימות על גבי מסמכים שמאוחרים למועד עריכת הצוואה בשנת 2012, אזי החתימה יכולה להשתנות, השיבה כי במקרה דנן לא מדובר בווריאציות שונות אלא בניגודים מובהקים בחתימה שמלמדים כי החתימה על גבי הצוואה לא נחתה על ידי העדה. כך מתוך עדותה:

     

    "עו"ד רוזנשטיין: אני אשאל שאלה כזאת. האם יכול להיות שבשנים, יכול להיות שהחתימה משתנה? נכון יכול להיות שבן אדם גם יחתום בסוגים שונים? אני יכול להראות לך מספר חתימות שלי, אני בטוח גם שלך ולפעמים הם קצת שונות, נכון? הם אף פעם לא אחד לאחד.

    העדה, גב' שוחט: ברור. ... שינוי בכתב יד ,אבל לא שינויים של ,שבן אדם שתמיד כותב את ה-ל' מלמעלה פתאום הוא יכתוב אותה מלמטה. או שיש איזה העמדה של נגיד האות י' בין האותיות שעל ידה שהיא שונה לחלוטין, זה דברים שהם טבועים, זה לא,

    עו"ד רוזנשטיין: למה שונה,

    העדה, גב' שוחט: הכתב יכול להשתנות באיכות שלו.

    עו"ד רוזנשטיין: כן.

    העדה, גב' שוחט: אם בן אדם הוא חולה או מרגיש לא טוב או מבוגר או זה.

    עו"ד רוזנשטיין: איך זה נקרא, רק אם יורשה לי לשאול, ההבדלים האלה? איך זה נקרא ההבדלים, לפי מה שאת אומרת בחתימה עצמה? איך זה נקרא מבחינת התחום שלכם ,שאני אדע רק פשוט לחפש בהמשך.

    העדה, גב' שוחט: הבדלים בין תכונות כתיבה?

    עו"ד רוזנשטיין: לא, אני שואל, וריאציות אולי, זה את מתכוונת?

    העדה, גב' שוחט: לא, אני לא מתכוונת לווריאציות, אני מתכוונת לניגודים. ניגודים זה דברים שממש לא מתאימים, וריאציות זה דברים שמופיעים אצל אותו כותב בצורות קצת שונות, פה זה ממש לא וריאציות. החתימה ... החתימה במחלוקת היא ממש לא וריאציה בהשוואה לדוגמאות, היא שונה לחלוטין.

    עו"ד רוזנשטיין: או-קיי. תגידי לי בבקשה, אני אבל מסתכל על החתימות של הדוגמאות שהבאת לנו והם נראות לי, אני אומר בזהירות, שוב אני לא מומחה כמוך, אני לא רואה ממש שינויים מהותיים ואת אומרת שיכולים להיות שינויים, בין החתימות השונות על המסמכים שהבאת לעומת החתימה של המנוחה על הצוואה, אין פה ממש, את יודעת ,שינויים מהותיים. אז איך אני יודע שאולי ,פה היא הייתה קצת אולי יותר עייפה, פה יותר מבוגרת. את יודעת, אנחנו הרי לא נותנים, את יודעת, לחתום תמיד עם אותו ,ואת אמרת גם בעצמך, עם אותו לחץ ואותו חוזק ויש שינוי, אז איך אני יודע?

    העדה, גב' שוחט: איך אתה יודע?

    עו"ד רוזנשטיין: ואני מראה לך את ההבדלים.

    העדה, גב' שוחט: אני לא יודעת. אני יכולה להגיד איך אני יודעת. איך אני יודעת? ועל סמך הדוגמאות, צריך לזכור שאני עושה בדיקה על סמך דוגמאות שיש בפניי, לא על סמך איזה כתב יד שלא מצוי לי. מה שאני רואה זה שאם בחתימה שבמחלוקת פעמיים האות ל',

    עו"ד רוזנשטיין: כן.

    העדה, גב' שוחט: כתובה מלמטה למעלה, מכיוון הלולאה כלפי מעלה ובדוגמאות להשוואה היא כתובה הפוך, זה לא פונקציה של עייפות, של גיל של אני לא יודעת מה. או אם בחתימה שבמחלוקת, יש איזה גובה יחסי מסוים בין ה-י' וה-ל' בשם עליה שה-י' היא נמוכה, היא בחצי גובה של ה-ל '.ובארבע דוגמאות ה-י' גם הרבה יותר גדולה וגם ממוקמת גבוה, זה תכונה של כתיבה והיא שונה .לעניין כיוון כתיבה גם באות ע' ,בחתימה שבמחלוקת היא כתובה מימין לשמאל, ובדוגמאות להשוואה היא כתובה משמאל לימין, זה לא פונקציה של מחלה, של מצב רוח, של שינויים, לא יודעת, שינויים בכתב היד, זה שונה ... אני רוצה להדגיש בפני בית המשפט שחוות הדעת שלי מתבססת על ארבע חתימות בלבד שהיו בפניי, זה מה שהיה ועל זה ביססתי, ולכן גם בחוות הדעת כתבתי שעל סמך הדוגמאות שהיו בפניי, לא נראה לי שהחתימה במחלוקת נכתבה ע"י כותבת הדוגמאות האלה" (עמ' 125, ש' 5 – עמ' 126, ש' 32).

     

  37. וכן, כשנשאלה על מספר החתימות שבדקה, השיבה: "זה לא מצב אידיאלי להשוות לארבע דוגמאות בלבד. אבל מה שהכריע פה את העניין זה היה המהות של הניגודים, של ההבדלים. הבדלים מהותיים, כאילו זה לא יכול להיות שפתאום בן אדם שכותב ע' בכיוון אחד יכתוב אותה בכיוון אחר. זה לא ,מהניסיון שלי זה לא קורה ועוד בארבע פעמים, לא פעם אחת" (עמ' 127, ש' 22-26). יצוין, כי בהקשר זה מקובלת עלי גם תשובת המומחית לפיה מאחר שהאינטרס הוא של התובעים להביא בפני המומחית חתימות רבות ככל שניתן, לא יכולה כיום להישמע טענה אודות מספר החתימות שנבדקו, ומכל מקום תשובת המומחית אודות ניגודים משמעותים בחתימה של העדה על גבי הצוואה בהשוואה לכל החתימות על גבי מסמכים אחרים שנבדקו, יש בהן כדי ללמד כי מדובר במסקנה ברמת וודאות גבוהה ביותר.

     

  38. אשר על כן, נחה דעתי כי המומחית נתנה הסבר מפורט וענייני לכל השאלות שנשאלה. המומחית פרטה את השוני בתכונות הכתיבה, הסבירה את המסקנה תוך צירוף דפי עבודה שבהם המחישה את מסקנותיה וכן צירפה את דף הנוסחים כדי שביהמ"ש יוכל להיווכח במשמעות ובמשקל של מסקנותה.

     

  39. יתר על כן, לתיק ביהמ"ש צורפה חוו"ד דעת נוספת של המומחית לכתבי יד בהליך אחר שהתנהל בבית משפט לענייני משפחה ובפני מותב אחר בעניין המנוחה גב' צ' ק' ז"ל שגם בעניינה הועלתה טענת זיוף בצוואה (ת"ע 8161-04-20). יצוין, כי בצוואת המנוחה גב' ק' התנוססו חתימותיהם לכאורה של אותם העדים נשוא הצוואה דנן, קרי מר י' מ' וגב' ע' א'. כאמור, לתיק ביהמ"ש הוגשה חוו"ד של המומחית בהליך הנ"ל מיום 17.01.2021 בה קבעה המומחית כי חתימת המנוחה על גבי הצוואה הנ"ל הינה מזויפת (נספח 4 למוצגי ב"כ היועמ"ש). משמע, העובדה שקיימת צוואה מזויפת נוספת של מנוחה שאין לה כל קשר למנוח ובה מצויות חתימותיהם לכאורה של העדים בהליך זה, מהווה ראיה וחיזוק למסקנת המומחית לפיה מדובר במסמך מזויף.

     

  40. כן, יצוין כי אין לקבל את ניסיונם של התובעים בסעיף 67 לסיכומיהם להסתייע בסעיף 25(א) לחוק הירושה לצורך הכשרת הצוואה. הואיל ונקבע כי חתימת העדה גב' ע' א' ז"ל על גבי הצוואה הינה מזויפת, אזי אין עסקינן בצוואה כלל שכן לא מתקיים רכיב היסוד של "הבאת הצוואה בפני שני עדים" ולא ניתן להכשיר את הצוואה מכוח סעיף זה כל שכן משכלל לא הובאו ראיות בנוגע לנסיבות עריכת הצוואה.

     

  41. סיכומם של דברים, נוכח ממצאי חוו"ד המשלימה של המומחית שלא נסתרו לפיהם חתימתה של העדה ע' א' זויפה ובשים לב לחיזוק שניתן למסקנה זו בצוואת המנוחה צ' ק' ז"ל, שוכנעתי כי הנתבעים עמדו בנטל להוכיח במאזן הסתברות את קיומם של ספקות באמיתות הצוואה ומשכך עובר נטל ההוכחה להוכחת תקינותה של הצוואה לשכמם של התובעים.

     

    האם התובעים הצליחו להסיר את הספקות באשר לאמיתות הצוואה?

     

  42. במקרה דנן, לאחר בחינת מכלול הטענות, העדויות והראיות שהונחו בפני, נחה דעתה כי  התובעים לא הצליח לעמוד בנטל הראיה הנדרש לצורך הסרת הספקות באמיתותה של הצוואה. נהפוך הוא, בחינת כלל נסיבות המקרה לרבות הנסיבות העלומות של עריכת הצוואה, מערכת היחסים הבעייתית (בלשון המעטה) של המנוח עם התובע, עדות התובע בפני ביהמ"ש, אי הבאת עדים נחוצים מטעם התובעים ונסיבות נוספות שיפורטו להלן, כולם מצטרפים ומחזקים את מסקנת המומחית לפיה המסמך הנחזה להיות צוואת המנוח אינו אלא מסמך מזוייף שדינו להתבטל. להלן אפרט הנימוקים ביסוד מסקנתי זו.

     

    נסיבות עריכת הצוואה:

     

  43. אין חולק כי בענייננו מדובר בנסיבות תמוהות ועלומות של עריכת צוואה, אשר הוגשה לקיום "יש מאין". בפועל, התובע לא העיד על נסיבות עריכת הצוואה ואף לא הסביר כיצד הגיעה הצוואה לידיו ו/או לידי עו"ד שהגישה לקיום. בנוסף, הן מבחינת צורת הצוואה והן מבחינת תוכנה עולים ספקות, תמיהות ותהיות ממשיים באשר לאמיתותה, כמפורט להלן:

     

  44. מן הבחינה צורנית – מדובר במסמך מודפס בשפה העברית, כאשר לא ברור מי הדפיס אותו. בנוסף, עולה בבירור כי המסמך הודפס מבעוד מועד שכן תאריכי החתימה של המנוח ושל העדים נותרו פתוחים, וכך גם פרטי העדים ותאריך החתימה על הצוואה. משמע, מדובר בצוואה שהוכנה מראש ע"י מאן דהוא כאשר פרטי המנוח ופרטי התובעים היו ידועים לו, אך פרטי העדים ומועד חתימת הצוואה לא היו ידועים בעת הדפסת המסמך אלא הוספו לאחר מכן.

     

  45. יתרה מזו, העובדה כי המסמך הוכן והודפס מראש לפני שהיה ידוע מי יהיו העדים לצוואה ו/או תאריך החתימה על הצוואה אך מחזקת את מסקנת חוו"ד המומחית לכתבי יד לפיה החתימה של העדה המנוחה ע' א' ז"ל אינה חתימתה שכן נראה כי מדובר באישור עדים פיקטיבי שלא ברור מתי ואיך נחתם ואף אין כל מניעה להוסיף את שמות כל אחד מהעדים בשלב מאוחר יותר.

     

  46. מן הבחינה המהותית – כעולה מהמסמכים שהוגשו לתיק האפוטרופוסות (א"פ 22067-08-12) המנוח עלה לארץ בשנת 1970 מרומניה. בסעיף 5 לתצהיר עדותו של מר ג' הוא מציין כי "המנוח דיבר עברית דלה ולרוב דיבר ברומנית. המנוח לא ידע קרוא וכתוב בעברית אלא ברומנית בלבד...". יצוין, כי טענה זו לא נסתרה. משכך, ספק רב באם המנוח היה יכול להבין את הכתוב בצוואה. נוכח הספקות בנוגע לידיעת המנוח את השפה העברית, שומה היה על התובעים להסיר את הספקות ולספק ראיות להוכחת ידיעת המנוח את השפה העברית על בוריה, וזאת לא נעשה.

     

  47. יתר על כן, התובעים אף לא הרימו את נטל להוכיח כי הצוואה הוקראה ו/או תורגמה למנוח בשפתו. בהקשר זה יפים דבריו של כב' השופט ברנזון בע"א 423/75 מרדכי בן נון בעניין צוואת המנוחה אסתר אלבכרי נ' מטילדה ריכטר, ואח' פ"מ לא(1), 372 לאמור: "חוסר תרגומה של הצוואה, הכתובה בשפה שאין המצווה שולט בה, לשפה שהוא שולט בה, הוא פגם היורד לשורשו של עניין ושולל את עצם קיומה של הצוואה כהבעת רצונו האמיתי של המצווה". על כן, בשים לב לטענה בדבר אי ידיעת המנוח את השפה העברית ו/או אי הוכחת תרגום לשפתו של המנוח במועד חתימתה, נזקפת לחובת אמיתות הצוואה.

     

  48. בנוסף, האמור בסעיף 3 לצוואה בו כתב לכאורה המנוח כי "אין לי משפחה אחרת פרט למשפחתו של י' ..." נסתר מהמסמכים שהוגשו לתיק לרבות בהליך האפוטרופסות בעניינו של המנוח. ממסמכים אלו עולה כי הגורמים השונים התייחסו למר ר' ג' (חתנו של העד מר ג') כמשפחתו של המנוח ואין כל אזכור לתובע כבן משפחה או קרוב למנוח. כך לדוגמא, בסיכום ייעוץ של השירות הסוציאלי מיום 01.08.2012 במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראקי שנערך בסמוך לאחר האירוע המוחי שעבר המנוח ביום 24.07.2022 צוין כי קיימים: "יחסים לא ברורים ועשויים להיות בעייתיים עם י'. יש בן דוד – ר'. בשיחה עם ר' ... מדבר על ניצול של י' על מ'". כן, בסיכום נוסף מיום 20.8.12 נכתב: "מ' בן 78, רווק ללא ילדים, ונתון לחסדיו של מכר אשר טיבו לא ברור" ובסיכום מיום 2.8.2012 נכתב כך: "כרגע איש הקשר הוא ר' הבן דוד" (ר' בנספח 5 למוצגי ב"כ היועמ"ש). קרי, אמירות שסותרות את האמור בצוואה בנוגע לקשר קרוב ומשפחתי של התובע למנוח.

     

  49. יתרה מזו, לא ניתן להתעלם מכך שמר ר' ג' ומר ד' ג' נכחו בלוויה של המנוח ומר ג' אף קרא קדיש על המנוח בעוד שהתובע כלל לא נכח בהלוויה של המנוח (ר' עדות מר ג' בעמ' 65 ש' 12-14 ועמ' 92 ש' 1-2 וש' 18-21).

     

  50. מכל האמור לעיל, יש כדי לחזק את המסקנה כי המסמך הנחזה להיות צוואה לא נכתב ע"י המנוח ו/או לא הובן ע"י המנוח ו/או לא הוקרא ו/או תורגם למנוח ועל כן אינו משקף את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח.

     

    מערכת היחסים הבעייתית (בלשון המעטה) בין התובע למנוח:

     

  51. בחינת המסמכים שהוגשו לתיק מלמדת על תמונה בעייתית ביותר בנוגע למערכת יחסים בין התובע למנוח לרבות גילויי אלימות מצדו של התובע כלפי המנוח, כמפורט בהרחבה להלן:

     

  52. כאמור, במהלך אשפוזו של המנוח בבית החולים איכילוב ביום 01.08.2012 נכתב על ידי העובדת הסוציאלית בבית החולים כי למנוח יחסים לא ברורים שעשויים להיות בעייתיים עם התובע. כן, כאמור, התובע כלל לא מוזכר במסמכים רפואיים אלו אלא נכתב כי איש הקשר הוא מר ר' ג' בלבד, בן דודו הרחוק של המנוח (נספח 5 למוצגי ב"כ היועמ"ש).

     

  53. כאמור, בעקבות האירוע המוחי הקשה שעבר המנוח ביום 24.07.2012 ולאור המלצת גורמי הרווחה בדבר מינוי גורם ניטראלי מונתה ביום 06.09.2012 עמותת "גג לנזקק ולחוסה" לאפוטרופא על גופו ורכושו של המנוח (א"פ 22067-08-12).

     

  54. לאחר המינוי, ביום 07.01.2013 אושפז המנוח בבית החולים מאיר בגין בצקת בריאות, כאשר המנוח היה תחת חסותו של עו"ד ג' ו'. המנוח היה צפוי להשתחרר מבית החולים ביום 15.01.2013, ובבוקר יום ה-15.01.2013 יצר האח הראשי של בית האבות קשר ישיר עם בית החולים לגבי מועד שחרורו המדויק של המנוח, אולם מבית החולים נמסר לו, כי המנוח שוחרר כבר ביום 14.01.2013 לחסותו של התובע, וזאת מבלי שהיתה לתובע כל הרשאה לעשות כן (ר' תצהיר מטעם ג' ו' מיום 10.02.2013 אשר צורף כנספח 12 למוצגי ב"כ היועמ"ש). אציין כי גם התובע עצמו אישר בעדותו כי הוא לקח את המנוח מבית החולים כאמור (עמ' 28 ש' 18).

     

  55. משכך, עולה בבירור כי התובע פעל בניגוד לדין ובהתעלם מהחלטה מפורשת של ביהמ"ש בעניין מינוי אפוטרופוס על המנוח והגם שהיה מודע היטב לאיסור לקחת את המנוח מבית החולים ללא אישור של האפוטרופא.

     

  56. לא זו אף זו, התובע החזיר את המנוח לבית האבות רק ביום 15.01.2013, כאשר מבדיקה רפואית שנערכה ע"י ד"ר בשארה עולה כי המנוח הוחזר לבית האבות ע"י התובע כשעל גופו של המנוח נמצאו "המטומות שונות, הזנחה פיזית של המנוח כגון: רחצה, גילוח, צואה, תלישת קטטר ואי נטילת טיפול תרופתי במשך 24 שעות" (ר' מכתב מיום 15.01.2013 מטעם ד"ר בשארה, נספח 11 למוצגי ב"כ היועמ"ש). כמו כן, צורפו תמונות של המנוח אשר צולמו ע"י צוות בית האבות עם החזרתו של המנוח כשעל גופו חבלות בחלקים השונים של הגוף (נספח 6 למוצגי ב"כ היועמ"ש). יצוין, כי בעדותו העלה התובע טענות לא ענייניות לקיומן של החבלות בגוף המנוח, כגון אלרגיה (עמ' 32 ש' 11) ולמזרון שמייצר כינים (עמ' 33 ש' 13). ואולם, די לעיין בתמונות כדי להיווכח כי מדובר בחבלות ממשיות וכן בהזנחה פיזית.

     

  57. יצוין, כי בעקבות התנהלות זו של התובע, הגיש ביום 06.01.2013 עו"ס עמותת גג לנזקק ולחוסה תלונה למשטרת ישראל (תיק 24003/2013) בגין הפרת הוראה חוקית ובגין תקיפת סתם של המנוח (נספח ג' לבקשה בהולה להתנגדות לשטר שצורפה כנספח 7 למוצגי ב"כ היועמ"ש).

     

  58. כמו כן, בעקבות אירוע זה, הגישה עמותת גג לנזקק ולחוסה בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת לבית המשפט השלום בת"א (ה"ט 19106-02-13, נספח 10 למוצגי ב"כ היועמ"ש).

     

  59. ביום 07.03.2013 ניתן ע"י כב' השופט אראל צימרמן בבית משפט השלום בת"א כנגד התובע צו הרחקה מהמנוח (בהסכמה) לתקופה של חצי שנה (עד ליום 26.08.2013) (נספח 13 למוצגי ב"כ היועמ"ש).

     

  60. הנה כי כן, מהאמור לעיל ומהמסמכים שצורפו עולה כי בניגוד מוחלט לגרסת התובע לפיה בינו לבין המנוח היתה קיימת מערכת יחסים חמה ואוהבת, ניתן לראות כי כלל הגורמים שטיפלו במנוח ובכלל כך גורמי הרווחה, גורמי הטיפול הרפואיים, האפוטרופא וצוות בית האבות בו שהה המנוח, הגיעו למסקנה לפיה מדובר במערכת יחסים אשר אינה מיטבית עבור המנוח ופעלו להרחקתו ממנו. כמו כן, מהתיעוד שצורף מבית האבות עולה כי בעת שהמנוח שהה במחיצתו של התובע ביטחונו הפיזי ושלמות גופו היו בסכנה ממשית, ויש בכך אינדקציה ברורה למערכת היחסים הבעייתית ביניהם. יצוין, כי מדובר בגורמים שכולם גורמים ניטרלים שאמונים על טובתו של המנוח בלבד ואין להם כל עניין ברכושו של המנוח, ומשכך יש ליתן לתיעודים אלו משקל רב.

     

  61. זאת ועוד, חיזוק למערכת היחסים השלילית של המנוח והתובע, ניתן אף למצוא בעדותו של מר ג' אשר גם הוא אינו בעל אינטרס בעיזבון המנוח. מר ג' הצהיר בתצהירו כי המנוח היה אדם חלש, תמים וקל לניצול על ידי אחרים. כן, בסעיף 13 לתצהירו הצהיר מר ג' על הקשר הבעייתי שלו עם התובע, וכדבריו: "לאחר פטירתה של אם המנוח, המנוח החל להסתבך כלכלית עקבות הקשר שלו עם המבקש, חתם על שיקים לטובת המבקש...". עוד העיד מר ג' כי התובע הטיל אימה על המנוח ועל קרוביו כאשר מהמסמכים שמצויים בתיק האפוטרופסות עלה כי הם אלו שביקרו את המנוח וכי הם היו אנשי הקשר שלו מול הגורמים הרפואיים.

     

  62. יצוין, כי מר ר' ג' ובני משפחתו סירבו בכל תוקף להעיד בתיק זה נוכח חששם מהתובע (ר' עדות מר ג' בעמ' 61 ש' 36, בעמ' 62 ש' 25, בעמ' 64 ש' 7, בעמ' 66 ש' 21, בעמ' 74 ש' 5 ובעמ' 79 ש' 2). אציין כי לא מצאתי לפקפק באמינות עדותו של מר ג' בענין זה שכן חששות אלו נתמכים מהמסמכים שצורפו לתיק אודות מערכת יחסים בעייתית של המנוח עם התובע אשר מושתתת גם על פחד ואלימות מצד התובע כלפי המנוח.

     

    אינדיקציות נוספות המלמדות על השתלטות וניצול כלכלי של המנוח ע"י התובע:

     

  63. ניתן ללמוד על ההשתלטות והניצול הכלכלי של המנוח ע"י התובע מעדותו של מר ג' כדלקמן: "אני פוחד, כך מ' היה מספר כל פעם לר' גם בנוכחותו וגם מה שאני יודע מר' בעצמו מה עושה לו י'. פעם אחת הוא לקח אותו לסיבוב בנקים והוציא מהחשבון שלו כספים" (עמ' 74 ש' 23-25). כן העיד מר ג' בהתייחסו אל המנוח כי: "הבן אדם נשלט ע"י מישהו אחר" (עמ' 72 ש' 10).

     

  64. בנוסף, השתלטותו הכלכלית של התובע על המנוח התבטאה בכך שגם לאחר שעמותת גג לנזקק ולחוסה נתמנתה כאפוטרופוס על המנוח, המשיך התובע להחזיק בפנקסי השיקים של המנוח ובמפתחות לדירותיו של המנוח וסירב להשיבם לידי האפוטרופא (ר' מכתב מיום 24.10.2012 מטעם עו"ד מלי קובה לתובע אשר צורף כנספח 9 למוצגי ב"כ היועמ"ש, סעיף 4 ל"בקשה בהולה ביותר להתנגדות לשטר" וסעיף 8 לתצהיר מטעם מר אורי אורלב מיום 02.08.2016 אשר צורפו כנספחים 7 ו-9 בהתאמה למוצגי ב"כ היועמ"ש).

     

  65. כן, ביום 9.6.2014 הגיש התובע בקשה להתמנות כאפוטרופוס על גופו ורכושו של המנוח במקום עמותת גג לנזקק ולחוסה. ואולם, במסגרת בקשה זו לא גילה התובע לבית המשפט כי התובעים נמצאים בהתמוטטות כלכלית וכי קיימים כנגד התובעים הליכי הוצל"פ בגין חובות בסדר גודל של -1,600,000 ₪. כמו כן, התובעים לא טרחו לציין בבקשתם להתמנות כאפוטרופוס על רכושו של המנוח כי למנוח יש חוב כספי לתובע ו/או למי מטעמו.

     

  66. התנהלות זו של התובע ממחישה ביתר שאת את חוסר מהימנותו של התובע ואת ניסיונו להשתלט על רכושו של התובע בדרכי כחש ותוך הסתרת נתונים מהותיים.

     

  67. יצוין, כי ביום 25.12.2014 נדחתה בקשת התובע להתמנות כאפוטרופוס על גופו ורכושו של המנוח בפסק דין שניתן כב' השופטת איריס ארבל-אסל (א"פ 14636-06-14) וזאת בין היתר לאור קיומן של עדויות מבוססות לפיהן אין מקום להיעתר להחלפת המינוי וכן בשים לב לצו ההרחקה אשר ניתן כנגד התובע ע"י בית המשפט השלום בת"א כמפורט לעיל (נספח 15 למוצגי ב"כ היועמ"ש).

     

  68. ואולם, לאחר שבקשתו של התובע להתמנות כאפוטרופוס לגופו ולרכושו של המנוח נדחתה, הגישה רעיית התובע (התובעת) תביעה לביצוע שטר בטענה כי העבירה לידי המנוח סך של 150,000 ₪ במזומן ובתמורה לכך קיבלה המחאה בנקאית של המנוח בסכום זה (תיק הוצל"פ 454341-02-15). בנוסף, התובעת לא הסתפקה בהגשת תביעה זו ופתחה כנגד המנוח תיק בהוצל"פ (נספח 7 למוצגי ב"כ היועמ"ש), וזאת בניגוד לטענת התובעים כי המנוח היה בן לכאורה בן משפחה עבורם (ר' סעיף 9 לתצהיר התובע).

     

  69. יצוין, כי גם בחקירתו בבית המשפט התובע לא היה עקבי לגבי מקור הסך של 150,000 ₪. בעדותו טען שהסך של- 150,000 ₪ ניתנו למנוח כהלוואה (עמ' 55 ש' 16). אולם, למותר לציין כי התובעים לא הציגו הסכם הלוואה כלשהו בין המנוח לבין התובע ואף לא פירטו מתי ניתנה הלוואה ובאילו נסיבות היא ניתנה. בנוסף, כאמור, ההלוואה עליה העיד התובע כלל לא נזכרה בבקשתו של התובע להתמנות כאפוטרופוס על רכושו של המנוח. משכך, יש לראות בעדות זו כעדות כבושה שאין ליתן לה כל משקל ובפרט נוכח מצבם הכלכלי הקשה של התובעים בתקופה הרלבנטית שספק רב אם היה ביכולתם להלוות למנוח סכום כלשהו.

     

  70. הנה כי כן, מהמסמכים שהוגשו עולה התנהלות בעייתית של התובעים אשר ניסו שוב ושוב לשים ידיהם על רכושו של המנוח במהלך חייו, בתחילה באמצעות ניסיונו של התובע להתמנות כאפוטרופוס לרכושו ולאחר מכן בהגשת תביעה למימוש המחאה בנקאית שהמנוח לכאורה העביר לתובעת.

     

     

    עיתוי עריכת הצוואה בהתייחס למצבם הכלכלי של התובעים בשנת 2012:

     

  71. כאמור, המסמך הנחזה להיות צוואה נחתם לכאורה ביום 01.03.2012 ובו ציווה המנוח את כל רכושו לתובעים.

     

  72. דא עקא, בחודש ינואר 2012 (חודשיים לפני היום שעל המסמך הנחזה להיות צוואה) נפתח תיק ת"פ 52797-01-12 מ"י נ' י' ח' א' בבית משפט השלום בתל אביב יפו בגין אי ניהול ספרים ואי תשלום מע"מ כדין כנגד התובע.

     

  73. יצוין, כי גם מעדותו של התובע עולה כי בשנת 2012 היו התובעים "בהתמוטטות כלכלית" וכדבריו: "זה שבסוף לקחו לי את העסק ונקלעתי למצב שאנשים הבטיחו לי דברים או שנתתי לאנשים דברים ולא קיבלתי בחזרה ואז זה מוטט אותי כלכלית" (עמ' 50, ש' 2-4).

     

  74. כן, במסגרת טיעוניו לעונש בדיון שהתקיים ביום 27.12.2012 בת"פ 52797-01-12 הצהיר התובע כדלקמן: "באותו זמן שמע"מ כביכול טענו שאני מעלתי ועשיתי, מצבי היה, מגיש לבית המשפט, 1,600,000 ₪ חובות להוצאה לפועל...אני חי בשכירות...אני מרוויח לחודש 8,000 ₪, ואני מפרנס יחיד, יש לי חייל, בת שהשתחררה משירות לאומי כרגע והתחילה ללמוד, ועוד בן קטן. אני נשוי, אשתי אינה עובדת..." (עמ' 5 ש' 23 לבימ"ש/1). עוד הוסיף התובע בעמ' 6 ש' 12 לפרוטוקול אותו דיון, כדלקמן: "לשאלת בית המשפט איזה סכום אני יכול לשלם...אני אשתדל לעמוד בסכום של 250 ₪ בחודש".

     

  75. יצוין כי גם בדיון בהליך זה העיד התובע בנוגע למצבו הכלכלי בשנת 2012 כדלקמן: "הייתה איזושהי תקופה שהצטברו לי חובות ולא הצלחתי להתאזן עם, עם, עם החיים שלי ... לפעמים בן אדם הוא מועד בחיים שלו ואני פשוט הקרקע נשמטה לי מהרגליים ..." (עמ' 50 ש' 22).

     

  76. הנה כי כן, עולה מעדויות התובע עצמו כי בשנת 2012, היא השנה בה נערך המסמך הנחזה להיות צוואה, חוו התובעים התמוטטות כלכלית, כאשר חובותיהם נאמדו בסך של- 1,600,000 ₪, וזאת ללא קשר לכתב אישום אשר הוגש כנגד התובע בינואר 2012 בגין אי ניהול ספרים כדין ואי דיווח למע"מ.

     

  77. בנסיבות אלה קיומו של המסמך הנחזה להיות צוואה מיום 1.3.2012 המצווה את כל רכושו של המנוח לתובעים מעלה תמיהות ותהיות רבות באשר לנסיבות עריכתו ו/או תוקפו ו/או למניעים שביסודו שכן אין חולק כי לתובעים היה אינטרס מובהק בעריכת צוואה אשר מעניקה להם את כל רכושו של המנוח על מנת להוציאם מהתסבוכת הכלכלית בה הם שרויים. מסקנה זו מתחדדת בייחוד לאור מערכת היחסים הבעייתית בין התובע למנוח כמפורט לעיל שביסודה מרכיבים ממשיים של ניצול וניסיונות להשתלט שוב ושוב על רכושו של המנוח.

     

  78. בנוסף, העובדה כי התובעים עדיין מצויים בתסבוכת כלכלית מחזקת את המסקנה לעיל ויש בה כדי לפגום במהימנות גרסתו של התובע אשר טען הן בבקשתו להחליף את האפוטרופא והן בחקירתו בבית המשפט כי כביכול ביקש לסייע כלכלית למנוח ולדבריו: "אני ניסיתי כל הזמן להביא לד"ר י' מטפלת שתסעד אותו בבית החולים מכספי הפרטי ..." (עמ' 26 ש' 8-10). דברים אלו מנותקים מהמציאות הכלכלית אותה חוו (ועדיין חווים) התובעים ומעידים על המניפולטיביות של התובע בהליך דנן ועל חוסר אמינותו.

     

    אי מהימנות עדותו של התובע:

     

  79. התובעים הביאו כעד מטעמם את התובע בלבד, אשר העיד על יחסיו עם המנוח.

     

  80. דא-עקא, בחינת עדותו של התובע רצופה בסתירות, פרצות ופירכות רבות שמאיינות את מהימנותה. כן, ניתן להיווכח כי התובע שינה תדיר את גרסאותיו ובפרט לאחר שעימתו אותו עם מסמכים סותרים. בנוסף, ניתן ללמוד מעדות התובע על התייחסותו של התובע לחוק ו/או לרשויות ועל היותו אדם חסר עכבות שאינו נרתע מאימת הדין, והכל כמפורט להלן;

     

  81. כך, כאשר נשאל התובע, האם עסק בעבר או התחזה לרופא שיניים, השיב על כך בצורה נחרצת "אני לא התחזיתי לרופא שיניים" (עמ' 34 ש' 14-15). בנוסף, כאשר נשאל התובע האם הורשע בעבר, השיב גם על שאלה זו בצורה חד משמעית "לא הורשעתי" (עמ' 34, ש' 21-22). ואולם, כאשר עומת התובע עם נספחים 1-3 למוצגי ב"כ היועמ"ש ובפרט לעובדה שהודה והורשע על ידי בית משפט השלום בתל אביב בעבירה בגין התחזות כמורשה לטיפול שיניים (ת"פ 006226/0), בחר התובע לפתע לשנות את גרסתו והשיב: "אני יצאתי זכאי", אך כאשר נשאל התובע על ידי בית המשפט האם ברשותו פסק דין או החלטה שמזכה אותו, הודה כי "אין לי כזה דבר כבוד השופטת, זה משהו שקרה לפני 10 שנים או 15 שנה" (עמ' 36, ש' 1-6).

     

  82. כך, גם במענה לשאלה האם התובע הושעה לצמיתות מעבודתו כטכנאי שיניים, השיב "לא הושעתי לצמיתות" (עמ' 37 ש' 30), אולם דברים אלו עומדים בסתירה גמורה למכתב שצורף כנספח 3 למוצגי ב"כ היועמ"ש ממנו נלמד כי רשיונו של התובע הותלה לצמיתות החל מיום 01.03.2006. יצוין, כי רק לאחר התערבות בית המשפט נאלץ התובע לתקן את תשובתו (עמ' 39 ש' 16).

     

  83. ויובהר, כי במוצגים שהוגשו ע"י ב"כ היועמ"ש ובפרט בתמצית הרישום הפלילי של התובע עולה בבירור כי התובע הורשע בעבירות פליליות ואף נפסקו כנגדו הוצאות ומאסר על תנאי. מנגד, אין כל תימוכין בראיות לדבר זיכויו לכאורה של התובע ואף לאחר דיון ההוכחות לא הומצאה כל אסמכתא המבססת את דבריו לעיל.

     

  84. בנוסף, עולה כי התובע הינו אדם שאינו לוקח אחריות על מעשיו ומנסה להטיל את מלוא האשמה על אחרים. כן, למשל, כשנשאל על הרשעתו בפלילים בהתחזות לרופא שיניים, בחר להטיל את מלוא האשמה על משרד הבריאות וכדבריו: "במעבדת השיניים ניסו להשתיל לי ממשרד הבריאות ולנסות להכפיש את שמי ולעשות אותי לא בן אדם הכי נכון וטוב שיכול להיות... החליטו לקחת את רישיוני ולסגור את מעבדת השיניים ולא לעבוד במקצוע הזה ובתחום הזה..." (עמ' 41 ש' 17-22). גם בנוגע לאירוע אחר בו הוגש בחודש ינואר 2012 כנגד התובע כתב אישום בגין אי ניהול רשומות או ניהולם נגד התובע (מוצג בימ"ש/1), חזר התובע על טענתו כי "הלבישו עליו תיק" (עמ' 45 ש' 5) וניסה לפתור את עצמו בכך שמדובר באירוע אחר ולדבריו: "זה קשור בכלל לחנות השוארמה שתפסו את ה, את ה, את החנות בחוסר של כסף ..." (שם, בש' 3-5).

     

  85. בנוסף, התנהלותו חסרת העכבות של התובע באה לידי ביטוי גם באירוע שפורט לעיל בקשר להוצאת המנוח מבית החולים מאיר. כאמור, למרות שהתובע ידע מפורשת כי למנוח מונתה אפוטרופא על גופו ורכושו, כך שהוצאת המנוח ביום 15.01.2013 מבית האבות לרשותו נעשתה שלא כדין, הוא עשה דין לעצמו. לא זו אף זו, כאשר נשאל התובע בחקירתו לגבי אירוע זה הוא השיב כי: "כמו שלקחו אותו מבית האבות עם אמבולנס אני החזרתי אותו כי הוא כבר הרגיש הרבה יותר טוב". דא עקא, כאמור, התובע החזיר את המנוח לבית האבות כשהוא חבול, פצוע ומוזנח וגם לאחר שהוצגו לו התמונות בהן מצולמות החבלות על גופו של המנוח ובמענה לשאלת בית המשפט מה יש לו לומר על התמונות, נתן תירוצים מתירוצים שונים וניסה להטיל את האשמה על אחרים וכדבריו: "תסתכלי בבקשה במקום שהיו לוקחים, שמים עירוי, גם אם שמו אותו בצורה נכונה או לא כל כך נכונה הוא עושה כתם כחול... מה יש פה מאחורי האוזן אני יכול לדעת? (עמ' 31 ש' 14-16 וש' 23-24). ברי כי דבריו של התובע אינם יכולים להתקבל שכן על גופו של המנוח נמצאו המטומות מאחורי האוזן, בפנים ומאחורי הזרוע ומאחורי הכתף וכן הקטטר שהיה מחובר לגופו נתלש ועל גופו נמצאה צואה. משמע, מדובר באזורים שלא נוהגים לחברם לעירוי ועל כן, אין לקבל את הסבריו המאולצים של התובע.

     

  86. כמו כן, כאמור, בשנת 2014 הגיש התובע בקשה להתמנות כאפוטרופוס על גופו ורכושו של המנוח במקום עמותת גג לנזקק ולחוסה. אולם, במסגרת בקשה זו הסתיר התובע מידע קריטי ולא גילה לבית המשפט כי התובעים מצויים במצב כלכלי קשה וכי קיימים כנגדם הליכי הוצל"פ בגין חובות בסדר גודל – 1,600,000 ₪, נתונים משמעותיים לכל מי שמבקש להתמנות כאפוטרופוס על רכושו של אדם.

     

  87. כן, כאמור, התובע העיד כי בינואר 2013 הוא רצה להעביר את המנוח למגדלי הים התיכון על חשבונו (עמ' 28 ש' 23) אולם לא נתן כל הסבר ענייני כיצד יכל להרשות לעצמו הוצאה כזו ובשים לב לכך שבתקופה זו התובעים חוו התמוטטות כלכלית, ונראה כי הדברים נאמרו "מהפה לחוץ" על מנת לייצר מצג שווא כאילו התובעים דואגים למנוח, בעוד שבפועל הוכח כי לא כך היו פני הדברים.

     

  88. אשר על כן, מכל האמור לעיל, עולה כי עדות התובע הינה בלתי מהימנה בעליל והתרשמתי כי התובע הינו אדם שאינו בוחל באמצעים בבחינת "אין לו דין ואין לו דיין" ועל כן לא ניתן ליתן כל אמון בגרסתו.

     

    תשתית ראייתית דלה ביותר - התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה שהוטל עליהם:

     

  89. יובהר, כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם בהליך זה, ולו לכאורה. יצוין, כי התובעת נמנעה מלהגיש תצהיר מטעמה וגרסתה לא נשמעה בפני בית המשפט, כמצופה ממי שהחשיבה את המנוח כבן משפחתה והיתה ברזי האירועים המפורטים לעיל. כמו כן, התובעים הביאו לעדות מטעמם את התובע בלבד אשר כאמור מצאתיה כבלתי מהימנה לחלוטין.

     

  90. בנוסף, התובעים כשלו מלהוכיח את טענתם העיקרית לפיה המנוח היה כבן משפחתם (ס' 3 לצוואה הנטענת וס' 8 לתצהיר התובע). ההיפך הוא הנכון, במסמכים שהוגשו לתיק ניתן ללמוד כאמור על מערכת יחסים בעייתית ביותר של יחסי ניצול, עושק ואלימות של התובע כלפי המנוח. בפועל, התובעים הציגו מספר תמונות של המנוח בחתונתם מלפני כ-30 שנה (שנת 1991) ובברית המילה של בנם הבכור (שנת 1992), אשר אין בהן כדי להוכיח דבר וחצי דבר בקשר ליחסי המנוח עם התובעים בשנים הרלבנטיות לעריכת הצוואה כביכול. בנוסף, התובעים לא טרחו להציג תמונות של המנוח באירועים המשפחתיים, חתונות ובשמחות, למרות שסביר להניח שאלו היו מצולמים ככל שהיו בידיהם.

     

  91. יצוין, כי התובעים הציגו ארבע תמונות אשר צולמו, ככל הנראה, לאחר שהמנוח עבר אירוע מוחי כאשר כבר לא הגיב ולא יכל להתנגד לכלום. בעניין זה העיד מר ג': "בתמונה הזאת איך שהוא נראה פה הוא כבר לא היה מגיב... הוא כבר לא יכל להתנגד לכלום, כבר לא יכל לעשות כלום, אתה יכול לשים עליו את היד לחייך ולעשות סלפי והבן אדם ישאר אותו דבר, הוא כבר לא יכול להגיב לדברים האלה" (עמ' 85 ש' 24-28).

     

  92. הגם שבתצהירו טען התובע כי המנוח היה משחק עם ילדיו הקטנים וכי הם ראו בו סבא לכל דבר ועניין (סעיף 9 לתצהיר) והגם שכיום ילדי התובעים הינם בגירים, בחרו התובעים שלא להעיד את ילדיהם על יחסיהם עם המנוח כטענתם, והימנעות זו נזקפת לחובתם.

     

  93. יצוין, כי התובעים צירפו תצהיר מטעם המנוחה ר' ב' י' ז"ל לגבי חודש אוגוסט 2012 (סעיף 14 לתצהיר התובע) אולם מאחר שהמצהירה נפטרה ביום 29.06.2015 ולא הגיעה להיחקר ולו בעדות מוקדמת מטעם התובעים, לא מצאתי ליתן כל משקל לתצהיר זה.

     

  94. בנוסף, התובעים לא הציגו כל ראיה ו/או הביאו עד כלשהו בקשר עם נסיבות עריכת הצוואה כפי שהיה מצופה מהם לעשות והכל על מנת להפיג את הספקות הממשים בנוגע למסמך זה.

     

  95. הלכה פסוקה היא כי חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שתהא לטובתו ואם נמנע בעל דין מהבאת ראיה, אשר לפי תכתיב השכל הישר היתה תורמת לגילוי האמת, יש להניח כי ראיה זו היתה פועלת לרעתו (יעוין, למשל, בע"א 465/88 הבנק למימון נ' סלימה, פ"ד מה (4) 655).

     

  96. בנסיבות אלו, משהנטל להסרת הספקות בנוגע לאמיתות הצוואה הועבר לכתפי התובעים ושהתובעים נמנעו מלהביא עדויות אשר היו תורמות בהכרח לגילוי האמת, יש לזקוף התנהלות זו לחובתם.

     

  97. סיכומם של דברים, נוכח כל האמור לעיל, עולה בבירור כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה שהועבר לכתפיהם להוכחת מהימנותה של הצוואה ולא הצליחו להסיר את הספקות בנוגע לאמיתותה; ועל כן, דין עתירתם לקיום הצוואה להידחות מכל וכל.

     

    סוף דבר:

     

  98. אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

     

    • התובענה לקיום הצוואה, נדחית.

       

    • נוכח התוצאה ובשים לב להיקף ההליך ומשכו, אני מורה כי התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים בסך 50,000 ₪ ובאופן הבא: 25,000 ₪ לאוצר המדינה ו-25,000 ₪ לנתבעים 2-11. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מועד החיוב ועד התשלום בפועל.

       

    • פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

       

  99. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

     

    ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"ג, 11 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ