אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בעתירה לביטול דמי מזונות מוסכמים ומאושרים בין הצדדים נוכח שינוי נסיבות מהותי

פס"ד בעתירה לביטול דמי מזונות מוסכמים ומאושרים בין הצדדים נוכח שינוי נסיבות מהותי

תאריך פרסום : 21/03/2023 | גרסת הדפסה

תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה קריות
68248-03-18
12/02/2023
בפני השופטת:
ליאת דהן חיון

- נגד -
תובע:
צ.ק
נתבעת:
ט.ג
עו"ד שלומית סטרוגנו
פסק דין
 

 

עניינו של פס"ד בעתירה לביטול דמי מזונות שנקבעו בהסכם שנערך בין הצדדים ואושר בתוקף של פס"ד נוכח שינוי נסיבות מהותי, ולמצער הפחתתם באופן משמעותי;

 

רקע בקצרה:

 

1.התובע (להלן: "התובע" או "האב") והנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "האם") התגרשו בחודש 1/2014. מנישואיהם נולד הקטין *** יליד 7.12.12, בן כ- 10 (להלן: "הקטין"). התובע נישא בשנית ונולדו לו שני ילדים נוספים.

 

2. הצדדים חתמו על הסכם גירושין ביום 17.1.14 וזה אושר בתוקף של פס"ד ע"י בית הדין הרבני ב*** ביום 26.1.14 (להלן: "ההסכם"). דמי המזונות עבור הקטין נקבעו בהסכם בסך של 2,800 ₪ לחודש, בתוספת מחצית מהוצאות החינוך והבריאות החריגות. עוד באותו הסכם, נקבעו זמני שהות מצומצמים עם האב שלא כללו לינה בביתו, זולת לילה בסוף השבוע, פעם בשבועיים.

 

3.התביעה לפניי הוגשה ביום 29.3.18 בד בבד עם תביעת האב לאכיפת זמני שהות (תלה"מ 33907-03-18). אציין ברקע שבעניינם של הצדדים הוגשו במרוצת השנים כ- 26 תסקירים וחוות דעת שונות ומונתה אפוטרופוס לדין עבור הקטין. כך גם ניתנו החלטות רבות ביחס לזמני השהות של הקטין עם האב, עד אשר הורחבו באופן משמעותי. ביום 2.12.21 ניתן פסק דין בהתאם לו אושרו המלצות העו"ס בתסקירה מיום 1.11.21 ונקבעו זמני השהות כדלקמן:

  • בשבוע הראשון, בימי שני ורביעי החל מהשעה 17:00 ועד למחרת ישירות למסגרת החינוכית ובסוף השבוע מיום שישי מסיום המסגרת החינוכית וככל ואיננה מתקיימת, מהשעה 12:00 ועד יום ראשון ישירות למסגרת החינוכית.

  • בשבוע השני, בימי שני וחמישי מהשעה 17:00 ועד למחרת ישירות למסגרת החינוכית. ככל ואין מסגרת חינוכית, עד יום שישי בשעה 12:00. באחריות האב לאסוף את הקטין ולהחזירו לבית האם.

  • בחגים ובחופשים חלוקת זמני שהות שוויונית.

    4.במסגרת הליך זה, עתר האב בסעד זמני להפחתת דמי המזונות שנקבעו בפס"ד. ביום 21.2.21 ניתנה החלטתי בבקשה, בהתאם לה, נוכח השינוי בזמני השהות, הופחתו דמי המזונות לסך של 2,150 ₪ בחודש, בתוספת מחציות.

     

    5.עוד אציין ברקע שלמן המועד בו הוגשו התביעות התקיימו 6 דיונים, מסגרתם נעשו ניסיונות רבים לגשר על הפערים בין הצדדים ולהביאם לכדי הסכמות. ואולם, הנתבעת עמדה על טענתה ולפיה דין התביעה להידחות במלואה, ומכאן, פס"ד זה.

     

    עיקר טענות הצדדים:

     

    טענות התובע:

     

    6.בנסיבות עסקינן מתקיים שינוי נסיבות מהותי למן היום בו נחתם ההסכם כך שבין היתר עת גיבשו הצדדים הסכמותיהם הקטין היה בן שנה וכיום הוא בן 9.5 שנים; בנוסף, נישא בשנית ונולדו לו 2 ילדים נוספים (בני 6 ושנה), וכולם מתגוררים בביתו יחד עם בנה של אשתו מנישואיה הקודמים. כיום, המשפחה מונה 6 נפשות שעול פרנסתם מונח על כתפיו יחד עם אשתו; כמו כן, זמני השהות שלו עם הקטין הורחבו בהשוואה להסכם הגירושין המקורי לחלוקה של 8:6 לטובת האם, כשנטל הנסיעות רובץ לפתחו בלבד. כך לטעמו, חרף הבדלי החלוקה, מתקיים עקרון השוויון.

     

    7.התובע מפרט שהכנסתו מסתכמת משכר עבודתו בסך 12,000 ₪ נטו בחודש, בתוספת קרן השתלמות בסך 2,000 ₪ בחודש ושווי רכב. לדבריו, נושא בהוצאות משפחתיות ובכללן תשלום עבור מעון לבנו בן השנה בעלות של 3,000 ₪ בחודש. לאחרונה נאלץ לעבור לדירה גדולה יותר ההולמת את צרכי המשפחה שהורחבה, עליה רובצת משכנתא גבוהה עבורה משלם 5,500 ₪ בחודש, בהשוואה לעלות ההחזר החודשי עובר לכך בסך של 4,000 ₪. כך גם תשלומי הארנונה והחשמל עלו בסך של מעל 1,000 ₪ בחודש.

     

    8.לדבריו, הכנסות הנתבעת כוללות בין היתר משכורת בסך 7,000 ₪ נטו, לא כולל שעות נוספות בסכום לא ידוע, ובונוסים על מכירות, סיוע בשכ"ד מהמדינה בסך 1,200 ₪, מענק עבודה 300 ₪ בחודש, קצבת ילדים כ- 100 ₪ בחודש, הנחות שונות (ארנונה, חשמל) וסבסוד מכל המקורות לאור מעמדה כאם חד הורית, ובכל אלה יש להתחשב. כמו כן, הנתבעת לא הכחישה שהיו לה הכנסות מעסק בכמה אלפים בחודש, ולא ידוע אם הכנסות אלה ממשיכות.

     

    9.התובע סבור שבדיון ההוכחות לא הובררו עובדות חדשות מעבר לנתונים שהונחו בפני בית המשפט, וחרף זאת, הנתבעת סירבה להגיע לפשרה אותה הציע. בהתנהלותה גרמה לכך שההליך נמשך כ- 4.5 שנים וגרמה לו ולבני משפחתו נזק ממוני ונפשי. אשר על כן עותר לבטל את "תשלומי האיזון" (המזונות) ולקבוע שעליו לשאת במחציות חינוך ובריאות חריגות בלבד, תוך הבהרת הוראות הסעיף, שכן נוסח בהסכם ללא עו"ד ואינו רלוונטי לנסיבות כיום. זאת ועוד, מבקש לקזז רטרואקטיבית את ההפרש בין דמי המזונות ששולמו אל מול דמי המזונות שיפסקו שכן התשלום ביתר פגע קשות ברווחת בני משפחתו.

     

    טענות הנתבעת:

     

    10.במסגרת ההסכם, קבעו הצדדים שיהווה סילוק סופי של טענותיהם. חרף זאת, במשך 7 שנים למן המועד בו נחתם, התובע ממשיך להתעמר בה, דבר הגורם לפגיעה בחיי הקטין. לדבריה, כלל לא התרחש שינוי נסיבות כפי שמכתיבה הפסיקה בכל הקשור להרחבת זמני השהות, כאשר ההסכם צופה פני עתיד ונקבעה אפשרות להרחבת הלינה בבית האב (ס' 3.ג.(ב)); משלא נקבע בהסכם, שהרחבת הלינה תהווה עילה להפחתת מזונות, אזי, שאין להפחית את הסכום שנקבע. כך גם סכום המזונות מגלם בתוכו את כל הוויתורים שערכה, כך למשל על מזונות אישה, כתובה, תוספת כתובה ואיזון זכויות הפנסיה; למעשה כיום מבקש התובע, לשנות רק חלק מתנאי ההסכם שאינם נוחים לו תוך שנצמד למילוי תנאים אחרים בהסכם שהיו נוחים לו והיטיבו עמו. כמו כן, התובע מעולם לא שילם בעבור הפרשי מדד, לא משלם אגרות חינוך, הוראה פרטנית, ציוד וכיוצ"ב; גם תשלומי המחציות מבוצעים בהתאם לנוחותו ורצונו ועל כן נאלצה לפנות לגבייתם באמצעות הוצל"פ.

     

    11.כן לטענתה, לא ברורה בקשת התובע להשבת תשלומים רטרואקטיביים מקום בו לפי ההסכם עליו לאסוף את הקטין מסיום מסגרת החינוך וחרף זאת ממשיך ואוסף אותו רק לאחר השעה 17:00. בנוסף, התובע אינו מבלה עם הקטין במועדים נוספים שאינם קבועים בזמני השהות, קרי בשביתות ביה"ס, בידוד, מחלה, חופשה וכד', וכל נטל הטיפול בו בשעות אלה נופל על כתפיה. יש לזכור שהקטין עדיין לא הולך לאב באופן רציף ולעיתים נשאר בביתה, בו רואה כבית עיקרי, כדברי העו"ס בתסקירה מיום 23.7.22 ועמדת האפוט' לדין מיום 17.7.22. כך גם דמי המזונות הופחתו באופן משמעותי בתקופת הקורונה, אז הייתה מובטלת והיו סגרים, והתובע התנער מלקחת חלק בנטל הטיפול הקטין; התנהלותו זו טרפדה את יכולתה להתבסס במקום עבודה קבוע ומתגמל, ואף ההוצאות הפכו גבוהות יותר (כגון צריכת חשמל, מזון, אירוח חברי הקטין ופעילותיו אחה"צ).

     

    12.הנתבעת מפרטת שמתגוררת בשכירות ביישוב *** ונושאת בשכ"ד חודשי בסך 3,400 ₪. לגרסתה, רק בחודש יולי 2022 החלה לעבוד בעבודה חדשה כפקידה שכירה בשכר ממוצע של 6,300 ₪ לחודש, ולמעט שכרה ודמי אבטלה מעת לעת אין לה הכנסות נוספות. זאת ועוד, לאחרונה הופחת סכום הסיוע בשכ"ד וכיום זכאית לתשלום חודשי בסך 1,090 ₪ בלבד. כשהייתה מובטלת בתקופת הקורונה, בחנה את האפשרות לפתיחת עסק לממכר אוכל ביתי, אולם מדובר בניסיון קצר שלא צלח. בהתאמה לכך היו מספר הפקדות בודדות בחשבונה כשבמקביל נשאה בהוצאות חומרי הגלם, קופסאות אחסון, גז, חשמל ודלק. כך גם בשל מצבה הכלכלי הקשה נאלצה לפדות לאחרונה קרן פנסיה ופיצויים מקופת "מנורה" ונטלה הלוואות לצרכי קיום תמורת החזר חודשי בסך 1,800 ₪; לעומת זאת, התובע עובד כ**** בעמדה בכירה בחברה מבוססת מזה שנים רבות. הכנסות התא המשפחתי שלו גבוהות משלה, ואף ממה שהצהיר באופן משמעותי . רק מהנתונים שצירף, משכורתו החודשית הינה לכל הפחות בסך של 18,000 ₪ נטו והכנסות אשתו בסך של 9,100 ₪ נטו. מכאן, הכנסות התא המשפחתי הינן כ- 27,000 ₪ בחודש, בעוד שלה אין בן זוג לחלוק עמו בנטל. מדגישה הנתבעת שהכנסות אשת התובע רלוונטיות להליך זה, קל וחומר כשטוען לשינוי נסיבות הקשור עם מצבו המשפחתי החדש.

     

    13.מכל האמור סבורה שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב מוחלט ונראה שהתובע רוצה לקיים את ההסכם רק בחלקים שנוחים לו, בעוד המדובר בהסכם שתנאיו שלובים. לכן יש לדחות את התביעה ואין להורות על הפחתה נוספת במזונות הקטין שמשמעותה פגיעה ישירה בחייו באופן קריטי שתביאוהו לחרפת רעב.

     

     

    דיון והכרעה:

     

    לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל בחלקה. אנמק:

     

    המתווה הנורמטיבי;

     

    14.כידוע, פסק דין למזונות אינו בחינת מעשה בית דין ועל כן, ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט לבחון את סכום המזונות, וזאת בכפוף לכך שחל שינוי נסיבות מהותי. מבחינה זו אין שונה בין פסק דין שהוגש על יסוד הסכמה בין הצדדים, כבענייננו, לבין פסק דין שהכריע במחלוקות לאחר שמיעת ראיות (ע"א 363/81 פייגנה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982) (להלן: "הלכת פייגה")) שם נקבע:

    "לצורך העניין שלפנינו אין נפקא מינה, אם פסק הדין הקודם ניתן על יסוד הסכמה, אליה הגיעו הצדדים, או על יסוד הכרעה, המתבססת על העדויות, שנשמעו במשפט. בשני המקרים גם יחד תמה בכך ההתדיינות בין הצדדים בשלב הקודם האמור, ונקבע סכום המזונות, להם זכאי מי שתבע אותם. בכך גם נוצרה נקודת המוצא, הפסוקה לכל תביעה עתידה: כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות. עיקרו של דבר, מבחינה זו אין שוני בין פסק-דין, שהושג על יסוד הסכמה בין הצדדים, לבין פסק-דין, שהכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות".

     

    15.בבע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (13.6.07) (להלן: "עניין פלונית")קבע בית המשפט העליון כדלקמן: "פסק המזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של הצד החייב בהם" . עוד נקבע כי "נקודת המוצא לבחינת השינוי תהא למן היום שבו ניתן פסק הדין למזונות ועד לעת הנוכחית" (ע"א 381/86 אבין נ' אבין [פורסם בנבו] (31.12.86).

     

    16.בכל הקשור להתערבות בית המשפט בגובה דמי המזונות שנקבעו בין הצדדים בהסכם נקבע כי זו לא תעשה בנקל שכן יש לראות את גיבוש ההסכם כחלק מן ההסכם עצמו; הסכם גירושין בדרך כלל כולל נקודות רבות שבמחלוקת ולעיתים צד מסוים מתפשר על רכיב מסוים, לצורך הסכמה כוללת של יתר רכיבי ההסכם (ראה בהרחבה: ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין סעיף 3 לפסק דינו של כב' הנשיא שמגר (13.6.1994) פורסם בנבו). כפי שנפסק לא פעם, השיקולים המנחים בעלי דין בעת כריתת הסכמים מגוונים וכוללים מערך שיקולים השזור מקטגוריות שונות. מטעם זה, כאשר מבוקש לשנות רק רכיב אחד מתוך הרכיבים והיסודות הרבים שכורך בתוכו הסכם גירושין, פעמים רבות עצם השינוי הוא שעלול להוביל לתוצאה שאיננה צודקת [עמ"ש (ב"ש) 43749-05-18 ע.ב.ס נ' ס.ב.ס (פורסם במאגרים 3.1.19)]. עוד נפסק לא אחת שלא בנקל יורה בית המשפט על סטייה משיעור מזונות מוסכמים שנקבעו במסגרת הסכם גירושין כולל, המביא בין כתליו שיקולים שונים ובמסגרתו נקבעים חיובים שלובים (בתלה"מ (ב"ש) 25849-09-18 ב' נ' ד' (פורסם במאגרים 4.5.20). לצורך שינוי גובה דמי מזונות יידרש כי "השינוי המדובר נדרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני". כבוד השופט פ' שטרק קבע בתמ"ש (ר"ג) 41272/06 ס.א.ש נ' א.א.ש (פורסם במאגרים):

    "תביעת מזונות קטינים בהסכמת הצדדים נעשית בידיעה מלאה באשר לנסיבות הכלכליות שלהם. כמו כן, ברור שיש עליות ומורדות כלכליות אשר בפני עצמן לא די בהן כדי להפחית במזונות הקטינים, אלא אם כן מדובר במצב שהופך להיות הכלל עבור האב לעומת החריג".

     

    17.בהלכת פלונית (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (נבו 20.01.2021) ) עמד כבוד השופט הנדל על הגישות השונות ביחס לשאלת רף הנסיבות לבחינת דמי המזונות שנקבעו בפס"ד, וקבע שהרף לשינוי נסיבות נותר משמעותי ואין להקל בדרישה זו. וכלשונו:

    "על מנת לאזן בין עיקרון הצדק ובין עיקרון סופיות הדיון, נקבע כי על שינוי הנסיבות להיות מהותי, ובעת בחינת השינוי יש להשוות את המצב המקורי בעת מתן פסק הדין למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב (בע"מ 3984/15, [פורסם בנבו] פסקה כ"ה).

    ובהמשך קבע:

    "זאת ועוד, בהתאם לאותו קו – דעתי היא כי אין בהלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] כדי לשנות או להקל בדרישת השינוי המהותי בנסיבות הפרטניות, כפי שפורשה בפסיקה קודם שניתן פסק הדין בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו]. יש להותיר את מבחן שינוי הנסיבות המהותי על כנו לשם דיון מחודש בחיובי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים שניתנו לפני הלכת בע"מ 919/15, [פורסם בנבו] וזאת מארבעה טעמים עיקריים."

     

    18.אציין בקצרה שהטעמים העיקריים בגינם אין להקל בדרישת השינוי המהותי עליהם עמד כבוד השופט הנדל הינם עיקרון סופיות הדיון, שמירה על יציבות משפחתית והגנה על עיקרון טובת הילד, חשש להפרת מערך האיזונים בין הצדדים והשלכות הרוחב. על כן, ולאור פסק דינו של השופט הנדל אשר הכריע במחלוקת וקבע שהלכת פייגה (ע"א 363/82 פייגה נ' פייגה) עומדת בעינה - הכלל הוא ששיעור המזונות אינו מהווה מעשה בית דין כאמור, ואולם, ניתן לשוב ולעתור בעניין המזונות רק בעת שינויי נסיבות מהותי ובלתי צפוי. מכאן, זהו התנאי בענייננו לדון בבקשת התובע להפחתת דמי המזונות.

     

    19.לעניין בחינת השפעת השינוי על דמי המזונות נקבע "שבעת הכרעה בדבר שינוי דמי-מזונות נוכח שינוי נסיבות מהותי, בית המשפט אינו פועל בחלל ריק הואיל והמצב שהיה קיים בעבר הוא נקודת מוצא מחייבת" [הדגשה אינה במקור, ל.ד-ח ] (עמ"ש (חי') 47200-12-20‏ ‏א. נ' ב.‏ פורסם במאגרים משפטיים ביום 27.6.21). כך גם "בית המשפט אינו בודק איזה סכום מזונות היה פוסק היום אילו הנתונים דנן הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה, אלא יש לבחון האומנם חל שינוי נסיבות מהותי בהתאם לתנאי פסק המזונות המקורי" (עמ"ש (חי') 53288-03-18 פלוני נ' פלונית, פורסם במאגרים משפטיים, מיום 13.11.18).

     

    ומן הכלל אל הפרט:

     

    20.האב מבסס תביעתו על שלושה שינויים מרכזיים, בעקבותיהם סבור שיש לבטל את החיוב בדמי מזונות. ואלה הם;

     

    • הסכם הגירושין נחתם עת הקטין היה בן שנה וכיום הוא בן כ- 10 שנים;

    • נישואיו בשנית והולדת 2 ילדים נוספים (בגילאי 6 ושנה), כמו גם שבנה של אשתו מנישואיה הקודמים (בן 14.5) מתגורר עמם דרך קבוע, וכיום משפחתו מונה 6 נפשות;

    • הרחבת זמני השהות עם הקטין כך שבהתאם להסכם, זמני השהות היו מצומצמים וכיום הינם בחלוקה של 8:6 לטובת האם, כשהוא לבדו נושא בנטל הנסיעות.

       

      21.האם מנגד מעלה שלל טענות ביחס לטענות האב, ומוסיפה שהכנסתו גדלה למן המועד בו נחתם ההסכם, בעוד הכנסתה פחותה. לכך יש להוסיף שהאב טוען להוצאות גבוהות עבור התא משפחתי מבלי להידרש ולפרט אודות הכנסות אשתו, ומהמסמכים שצורפו על ידו, זו משתכרת שכר של 9,100 ₪ נטו, וכן זכאית לדמי מזונות עבור בנה המתגורר עמם.

       

      22.כמפורט לעיל, במסגרת החלטתי בבקשת האב להפחתת דמי המזונות, כסעד זמני, נתתי דעתי לנסיבות הנ"ל ובחנתי אותן לעומק, לרבות גילו של הקטין כיום ובמועד בו נחתם ההסכם; הפרשי הכנסות אותם מצאתי כמסתכמות אצל האב בסך 14,275 ₪ בחודש משכר עבודה, ואצל האם בסך 7,500 ₪ (עפ"י ממוצע שכרה בהפחתת תשלומי חובה ע"ס 7,207 ₪ בחודש והכנסותיה ממקורות נוספים, ובכלל זה קצבת ילדים בסך של 152 ₪ בחודש, תשלומים חד פעמיים מחב' ביטוח, מענקי עבודה וקצבת סיוע בשכ"ד ממשרד הבינוי והשיכון); העובדה שהתובע נישא פעם שנייה ומכלכל יחד עם אשתו משפחה בת 6 נפשות (כולל בנה מנישואיה הקודמים; כן נדרשתי להרחבת זמני השהות באופן שבו יחס זמני השהות הינו 43%:57% לטובת נתבעת, תוך שקבעתי בסיפא לסעיף 23 להחלטתי כדלקמן:

      "מובהר שאין בקביעתי זו בכדי לחייב או ללמד על תוצאות התביעה לגופה, ופס"ד יינתן רק לאחר שניתן יהיה לקבוע זמני שהות באופן סופי כמו גם יומצאו כלל המסמכים מהם ניתן ללמוד על השתכרות הצדדים מכל מקור שהוא, כמו גם הכנסתם הפנויה. הוצאות בגין בקשה זו יילקחו בחשבון במסגרת פסה"ד הסופי."

      בהתאמה, אבחן את רכיבי המזונות בהם לטענת הצדדים חל שינוי נסיבות מהותי, ובמידת הצורך השפעתם על דמי המזונות שנקבעו;

       

      שינו במצבם הכלכלי של הצדדים;

       

      23.לפי תלושי שכר מחודשים 2/21 ועד 1/22 התובע מועסק בחברת ***** בשכר ממוצע של 14,436 ₪ לחודש לאחר ניכוי תשלומי חובה ובתוספת רכב צמוד בשווי 3,170 ₪. עיון בתדפיסי חשבון הבנק המשותף של התובע עם אשתו השנייה מלמד שבוצעו מספר תנועות חריגות, ביחס להן הבהיר שסך של 72 אש"ח ו- 92 אש"ח נתקבל ממכירת דירתו הקודמת ונעשה בהם שימוש לצורך רכישת דירתו החדשה. כן מפרט שנתקבל בחשבון סך של 2,500 ₪ בגין החזר שכ"ט; 33 אש"ח בגין דמי לידה, 35 אש"ח הלוואה ממקום העבודה (ולכך צירף ההסכם), הפקדות ותקבולים שונים בכמה מאות שקלים בגין מתנות לאירועים (ברית ובר מצווה).

      מכל המפורט לעיל, ולאחר בחינת הכנסותיו הממוצעות מצאתי לקבוע את שכרו הממוצע, המשקף את פוטנציאל השתכרותו ואת יכולתו הכלכלית בסך של 17,600 ₪ בחודש.

       

      24.מהנתונים כפי שהובאו לפניי ומטענות הנתבעת הן בסיכומיה והן עפ"י גרסתה בחקירתה עולה שבחודש 7/22 החלה לעבוד כפקידה בשכר ממוצע של 6,300 ₪ לחודש. כן זכאית לקצבת ילדים וסיוע בשכ"ד ע"ס 1,090 ₪. בחקירתה ציינה ששכרה יהיה גבוה יותר, וכפי שהצהירה:

      "התחלתי עבודה לפני שבועיים ב******. אשתכר 7,500 ₪. אין לי תלוש להראות. אני מציגה בפני בית המשפט הסכם עבודה.

      ....

      זה לא מכירות, זה רכזת. המשרה זה לרכז את כל הפניות שמגיעות למשרד, אין להם שם מערכת ממוחשבת, הם עובדים עם אופיס, הם רוצים שזה יהיה מסודר להם באופיס."

       

      מכל המפורט לעיל, לאחר בחינת כלל הכנסותיה כמפורט לעיל, כמו גם הנתונים הספציפיים לרבות השכלתה ועיסוקה כיום ובעבר ורכושה מכל סוג, מצאתי לקבוע את ממוצע שכרה, המשקף את פוטנציאל השתכרותה ואת יכולתה הכלכלית בסך של 7,500 ₪. (יובהר שסכום זה מתייחס לשכר עבודה ואינו כולל את הסיוע בשכ"ד).

       

      25.מעיון בטענות הצדדים, כמו גם המסמכים שצורפו, עולה שלמן היום בו הוגשה התביעה ועד היום משכורתם של שני הצדדים עלתה (כך לשם הדוגמא משכורתו הממוצעת של האב הייתה כ- 13,000 ₪ ומשכורתה הממוצעת של האם הייתה כ- 4,300 ₪). ואולם, מי מהצדדים לא עמד והוכיח את השינוי הספציפי בהכנסות הצד השני, למן המועד בו נחתם ההסכם. על כן, בנסיבות אלה לפיהן משכורת שני הצדדים עלתה בשיעור קרוב, ושעה ששניהם בחרו להתייחס להכנסות אלה כמחייבות, הן שיעמדו בבסיס ההכרעה, ללא שהגידול בשכר החודשי של שני הצדדים יחשב כשינוי נסיבות.

       

      זמני השהות של הקטין עם האב;

       

      26.כידוע, לשינוי מהותי בזמני השהות קיימת השפעה על גובה דמי המזונות. ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט סארי ג'יוסי [אב"ד] עמ"ש (מחוזי חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (נבו 27.06.2021) שם קבע; "בענייננו יש לקבוע את גובה דמי-המזונות בהם על המערער לשאת, בפריזמה של השינוי שחל מאז מועד מתן פסק-הדין הראשון בעניינם של הצדדים, וזאת כשהשינוי התחולל בשל הפסקת הסדרי-השהות של המערער עם הקטין."

       

      27.בהתאם להוראות ההסכם, זמני השהות של האב עם הקטין נקבעו לימים ב' ו- ד' בין השעות 17:00-20:00 וכן בכל סופ"ש, ביום שישי החל מהשעה 09:00 / סיום המסגרת החינוכית ועד השעה 18:00, או בשבת החל מהשעה 09:00-18:00. לעניין חגים נקבע שהקטין יחגוג עם הצדדים לסירוגין, בעוד בחופשים תשמר חלוקת זמני שהות הרגילה.

       

      28.כיום בהתאם להמלצות העו"ס שקיבלו תוקף של פס"ד ביום 2.12.21, זמני השהות עם האב הורחבו באופן משמעותי, כך שאלה מתקיימים במועדים כדלקמן:

      •בשבוע הראשון, בימי שני ורביעי החל מהשעה 17:00 ועד למחרת ישירות למסגרת החינוכית ובסוף השבוע מיום שישי מסיום המסגרת החינוכית וככל ואיננה מתקיימת, מהשעה 12:00 ועד יום ראשון ישירות למסגרת החינוכית.

      •בשבוע השני, בימי שני וחמישי מהשעה 17:00 ועד למחרת ישירות למסגרת החינוכית. ככל ואין מסגרת חינוכית, עד יום שישי בשעה 12:00. באחריות האב לאסוף את הקטין ולהחזירו לבית האם.

       

      29.כמו כן, ביום 2.1.22 הגיש העו"ס המלצות משלימות לעניין חלוקת זמני שהות בחופשים ובחגים, וזאת בזיקה להוראות פס"ד מיום 2.12.21 (ראה סעיף 8 לפס"ד שם קבעתי שאלה ימסרו לצדדים). אציין שבתסקירו ציין העו"ס שלחלוקה זו הגיעו הצדדים בהסכמה (ראה שורה אחרונה בעמוד הראשון לתסקיר). בהתאם, נקבע שגם בחגים ובחופשים תתקיים חלוקת זמני שהות שוויות, כך לדוגמא, בחופש הגדול, הקטין ישהה עם כל הורה שבוע שלם באופן מתחלף.

       

      30.אציין, שחרף כך שזמני שהות אלה נקבעו בפס"ד שניתן לא מזמן, נטועה מחלוקת בין הצדדים, בעוד האם גורסת שהאב אינו חולק בנטל הטיפול בזמן מחלות, סגרים ובידודים, כמו גם שאינו אוסף את הקטין מהמסגרת החינוכית אלא במועד מאוחר לכך, ישירות מביתה. מאידך, גורס האב שזמני השהות מתקיימים כסדרם ואלה עולים לכדי משמורת משותפת, ובניגוד לטענות האם שהה עם הקטין גם בחופשים, בחגים ובימי מחלה. כך למשל הצהיר "שבועיים אני והבן היינו אחד על אחד בבית, נאלצתי להוציא את אמי מהבית שלה כדי שנהיה שם בבידוד" (עמ' 36 לפרוטוקול שו' 5-6). עוד גורס שהאם שינתה ממקום מגוריה, כך שכיום מתגוררת ב*****, והוא נושא במלוא נטל הנסיעות, למרחק לא מבוטל.

       

      31.לאחר מתן פס"ד הקובע את זמני השהות, שוב נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלת המסגרת החינוכית אליה ירשם הקטין. בהליך שם, מונתה עו"ס לס"ד ואפוט' לדין ואלה הגישו תסקיר ודיווח, בהתאמה. מעיון בהם עולה שלא דווח על הפרת זמני שהות מטעם מי מהצדדים, למעט טענה שהאב אוסף את הקטין בשעה 17:00 ולא מהמסגרת החינוכית. ואולם, הוראות פס"ד קובעות כי זו שעת האיסוף ועל כן אין המדובר בהפרה, ולעניין זה טענת האם נדחית. כן מצאתי לדחות את טענות האם ולפיה ההסכם צופה פני עתיד ונקבעה אפשרות להרחבת לינה, ועל כן השינוי כיום אינו מהווה שינוי מהותי; לעניין זה די בכך שהאב נדרש בהגשת הליך משפטי, אשר התברר למעלה משנתיים ונדרשו החלטות שיפוטיות רבות, בטרם הורחבו זמני השהות לרבות לינה בביתו. ככל וכטענת האם, עניין זה היה מעוגן בהסכם, הרי שלא היה צורך בהליך המשפטי, בו יוזכר, התנגדה האם להרחבת זמני השהות.

       

      32.מכל האמור עולה שחל שינוי נסיבות מהותי ביחס לזמני השהות כך שבמועד בו גובשו ואושרו ההסכמות, הקטין לא לן בבית האב כלל ולא הייתה חלוקת זמני שהות בחופשים. לעניין זה אפנה לדבריו של כבוד השופט סילמן בעמ"ש 1237-09-21 שם קבע: " אין חולק כי שינוי בהיקף קשר בין קטינים להורה מהווה בגדר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של גובה דמי המזונות. כך כשמדובר בניתוק קשר וצמצום זמני השהות, וכך כשמדובר בהרחבתם. יודגש, כי כמדיניות ראוי ונכון להכיר בהרחבת זמני שהות משמעותיים בין הורה לילדיו כשינוי נסיבות, משנעלה מספק בעיניי כי הדבר עולה בקנה אחד עם טובת קטינים."

       

      שינוי בגיל הקטין והוצאותיו, ובהרכב משפחת האב:

       

      33.אכן, כטענת האב, ההסכם נחתם כאשר הקטין היה בן כשנה וכיום הינו בן כ- 10 שנים. מכאן, טבעי והגיוני שפילוח ההוצאות וטיבן, השתנה בהתאם לצרכיו, כאשר במועד בו נחתם נדרשו הצדדים להוצאות גבוהות יותר הקשורות בעלויות גנים וצהרונים כמו גם תצרוכת אישית (טיטולם ותמ"ל), בעוד כיום, אלה התחלפו בהוצאות אחרות המאפיינות קטין בגילו. יחד עם זאת, אין באמור בכדי להוות בהכרח שינוי נסיבות מהותי. עובדה זו מקבלת משנה תוקף מקום בו לא עלה בידי התובע, לפתחו נטל ההוכחה, להצביע על שינוי ספציפי. וחשוב מכך; כמפורט לעיל, בפסיקה ארוכה נקבע שהסכם שנחתם בין צדדים צופה פני-עתיד. נהיר, כי בעת חתימת ההסכם ידעו הצדדים שטיב ההוצאות ישתנה, בהתאם לגילו של הקטין, ואין המדובר בעובדה חדשה אשר לא היתה ידועה לאב, או לא ניתן היה לצפותה.

       

      34.כך גם לעניין טענת האב ולפיה מצבו האישי השתנה; נהיר כי עת נפרדו הצדדים לפני כ- 9 שנים, בעודם צעירים בגיל, ידעו, ולמצער כך תיכננו, שימשיכו בחייהם, ויבנו תא משפחתי חדש. בנסיבות אלה, אין המדובר בנסיבות חדשות אשר לא היו ידועות וצפויות. לכך יש להוסיף שמקובלת עליי טענת האם ולפיה, אשת התובע עובדת ומשתכרת ולא נסתרה הטענה שהכנסתה ממשכורת הינה כ- 9,100 ₪ נטו, וכן זכאית לקבל דמי מזונות עבור בנה המתגורר עמה, שכן התובע נמנע מלצרף מסמכים להוכיח את הכנסתה. אכן, כפי שנפסק בהלכת ורד (ע"א 552/87), הולדת ילד נוסף מאישה אחרת מהווה עקרונית שינוי נסיבות מהותי לצורך דיון בסוגיית המזונות. עם זאת, הודגש, כי שינוי נסיבות זה יחול רק מקום בו יעלה בידי העותר להוכיח ירידה חדה במצבו הכלכלי ובכלל זה ירידה בהכנסותיו. בחובה זו לא עמד האב; כמפורט לעיל, לא הוכחה ירידה בהכנסתו, ומתלושי השכר שהוצגו עולה שהכנסתו גדלה. לכך יש להוסיף שאשתו עובדת, תוך שלא הובררה התמונה הכלכלית השלמה ביחס לתא המשפחתי, מקום בו האב סירב להציג את כלל המסמכים ביחס לשני בני הזוג. מכאן, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"א 381/86 מפי כבוד השופט שמגר ולפיה "אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי בהרכב המשפחתי החדש יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות" מצאתי לדחות את טענות האב, לעניין זה.

       

      צרכי הקטין;

       

      35.במסגרת תביעה להפחתת מזונות נבחנת רק שאלת השינוי בנסיבות ואין בודקים את היכולת של החייב או את הצרכים של הזכאי מן ההתחלה. (ראה בתמ"ש (ת"א) 52946/97 ג.א נ' ג.ב.א (פורסם במאגרים, 30.3.09)). לאמור; עת בית המשפט נדרש לבחון שינוי נסיבות, הוא אינו אומד את צרכי הקטין מהתחלה, והסכמת הצדדים מחייבת לעניין זה. בעניינו, לא עלה בידי הצדדים בכדי להוכיח שחל שינוי מהותי ספציפי בצרכי הקטין, תוך שמצאתי לדחות את טענת האב ולפיה נוכח השינוי בגיל הקטין, חל שינוי בהוצאותיו. מכאן, הוצאות הקטין הינן כפי שנקבעו ע"י הצדדים, בסך של 2,800 ₪ לחודש, כולל מדור ואחזקתו.

       

      יישום;

       

      36.כידוע, מטרת העל הינה "חתירה אל שוויון מהותי שאינו מתעלם ממכלול השיקולים ומהמורכבות של הסיטואציה" (דברי כב' השופט מזוז בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית; ראה גם עמ"ש 52480-06-20). צרכי הקטין, כמפורט, נקבעו בסך של 2,800 ₪ לחודש, כולל מדור ואחזקתו. זמני השהות במועד זה היו מצומצמים עד מאוד, באופן שבו מצאתי לקבוע שלא היה בהם בכדי לפחית מההוצאות בהן נשאה האם, עבור הקטין. כיום, חלה חלוקת זמני שהות נרחבת באופן בו הקטין שוהה בבית האב כ- 43% מהזמן. אדרש להשפעת השינוי על דמי המזונות;

       

      37.ראשית אציין שצורכי הקטין כפי שנקבעו כוללים את הוצאות המדור ואחזקתו. את חלקו של הקטין בהוצאות אלה האם אינה אומדת ואינה מפרטת כלל ועיקר. מעיון במסמכים שצורפו, כמו גם מחקירתה, עולה שהאם והקטין מתגוררים בדירה שכורה, ודמי השכירות הינם בסך של 2,800 ₪, וכזכור האם זכאית לסיוע בשכ"ד. מכאן ולאור סמכותו של בית המשפט לאמוד הוצאות שלא הוכחו על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, עמ' 33 (15.7.1984); ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 עמ' 828 (31.10.1985)), אני קובעת את הוצאות אחזקת המדור בסך 1,200 ₪. מסכום כולל זה יש להפחית את הסיוע אותו מקבלת האם בסך 1090 ₪, ומכאן הוצאות אלה מסתכמות בסך של 2,910 ₪.

       

      38.לעניין חלקו של הקטין בהוצאות אלה קבע ביהמ"ש בעמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. (22.9.20) כי "הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות על פי יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם". עוד נקבע שנהוג לחייב אב בהשתתפות בשיעור של 30% מהוצאות מדור עבור קטין אחד (ע"א 52/87, הראל נ' הראל, פ"ד מ"ג(4), 201, 205) 40% בעבור שני קטינים ו- 50% עבור שלושה קטינים. בהתאמה; חלקו של הקטין בהוצאות המדור ואחזקתו על פי צרכיו כפי שנקבעו ולאור הסיוע לו זכאית האם בתשלום שכ"ד, הינו 900 ₪ והוצאותיו כוללות שהות ושאינן כוללות שהות הינן 1,900 ₪.

       

      39.בהלכת בע"מ 919/15 נקבע שיש להבחין בין הוצאות הקטין הנוגעות לקיום היומיומי והקשורות בזמני שהותו עם כל אחד מההורים (כגון כלכלה) לבין הוצאות שאינן קשורות שהות (כגון ביגוד, הנעלה, ספרים, ציוד בית ספר וכו'). לעניין הבחנה בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות נקבע בעמ"ש 12792-10-19 (מחוזי מרכז, פורסם בנבו) מפי כבוד השופט שוחט כדלקמן: "בהתאם להלכת 919 יש לערוך אבחנה בין צרכים תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון כמה זמן שוהים הקטינים אצל כל אחד מההורים לבין צרכים שאינם תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון רק את יחס ההכנסות. במילים אחרות: לצורך קביעת שיעור המזונות של רכיבים כמו מזון ומוצרי היגיינה יש לבחון בנוסף ליחס הכנסות של כל אחד מההורים, גם את יחס זמני השהות, היות שעלות רכיבים אלו היא פונקציה של משך השהות שהקטין נמצא בביתו של כל אחד מהוריו. אולם, ביחס להוצאות כגון תספורת, תשלום לטלפון נייד, קניית ילקוט, צורכי לימוד - המשתנה היחיד הוא יחס ההכנסות ולא זמני השהות, היות שאין קשר בין עלות רכישת מוצרים אלו לבין זמני השהות שהקטין נמצא אצל כל אחד מההורים".

       

      40.בעניינו, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הצריכים, ובכלל זה חלוקת זמני השהות וצרכי הקטין מצאתי לקבוע שמחצית מההוצאות תלויות שהות ומחציתן אינן תלויי שהות (ראה לעניין זה תלהמ (ת"א) 9494-10-17 פלוני נ' פלונית מפי כבוד השופט יהורם שקד ותלה"מ (קריות) 59480-10-18 פלוני נ' פלונית מפי כבוד השופטת שירי היימן, פורסמו במאגרים). אשר על כן, ההוצאות התלויות שהות מסתכמות בסך של 950 ₪ וההוצאות שאינן תלויות שהות מסתכמות בסך של 950 ₪.

       

      תוצאה:

       

      41.השפעת השינוי בזמני השהות על הוצאות המדור ואחזקתו; חלקו של הקטין הינו כאמור 900 ₪. לאור חלוקת זמני השהות, והכנסות הצדדים, מצאתי לקבוע שכיום חלקו של האב בהוצאות אלה, הינו 400 ₪.

       

      42.השפעת השינוי בזמני השהות על הוצאות תלויות שהות; אלה הוערכו בסך של 950 ₪, לאור חלוקת זמני השהות אני מוצאת לקבוע שחלקו של האב בהוצאות אלה הינו 450 ₪.

       

      43.השפעת השינוי בזמני השהות שאינן תלויות שהות; אלה הוערכו בסך של 950 ₪. לאור הכנסות הצדדים בהן לא חל כל שינוי, אני מוצאת לקבוע שחלקו של האב בהוצאות אלה הינו 650 ₪.

       

      44.מכל האמור לעיל חלקו של האב בהוצאות הקטין, הכוללות את הוצאות המדור ואחזקתו הינו 1,500 ₪.

       

      המועד בו יחול החיוב:

       

      45.על פי הפסיקה הענפה, אין להורות על השבת מזונות שנאכלו שמא יהיה בכך בכדי לפגוע ברווחת הקטין. החזר דמי מזונות ששולמו נתונים לשיקול דעת בית המשפט וזה ישקול את "כל הנסיבות, לרבות אם מדובר במזונות אשה או ילדים, האם המזונות כבר נאכלו, האם ההחזר לא יפגע בקיום הילדים, או האשה, האם סביר בנסיבות העניין לצוות על ההחזר, האם הוא צודק, האם מדובר בסכומים גדולים ובמקרה כזה האם הם שולמו בפועל או טרם שולמו וכיו"ב" (תמ"ש (י-ם) 16933/99 ל' ש' נ' ל' י' [פורסם במאגרים] (02/01/2005); ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב, (פורסם במאגרים]; ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449, בעמ' 463).

       

      46.עוד נקבע "ככלל גזירת חיובים היא מיום הגשת התביעה לאור הסתמכות לאפשרות שינוי, אולם, האמור נתון לשיקול דעתה הנרחב של הערכאה הדיונית בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו." (ראה דבריו של כבוד השופט סילמן בעמ"ש 1237-09-21); התביעה לפניי ותביעת האב להרחבת זמני שהות הוגשו שתיהן בחודש 3/18; בחודש 8/19 ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר מיום 8.8.19, וזמני השהות של הקטין עם האב הורחבו כך שנקבע שילון בביתו 6 לילות מהלך שבועיים. ביום 2.12.21 ניתן פסק הדין המאשר את זמני השהות שנקבעו, ובהמשך, אלה הורחבו גם בחגים וחופשים.

       

      47.ביום 2.12.21 הודיעה האם שהיא עומדת על טענתה לפיה אין מקום להפחית את דמי המזונות שנקבעו בהסכם, כלל, חרף הרחבת זמני השהות. לאור עמדתה, אשר הובעה גם במועדים מאוחרים לדיון, התקיים לפניי דיון הוכחות, מסגרתו דבקה בעמדתה. לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הצריכים, ובכלל זה זכותה של האם לקבל את יומה בבית המשפט אגב ניהול ההליך, אל מול התנהלות האב, לרבות ניסיונו לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות; ולאחר שנתתי דעתי לגובה דמי המזונות ששולמו על ידי האב, הפער בין דמי המזונות שנקבעו בהסכם, בהחלטת המזונות הזמניים ובפס"ד זה, והתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע במילוי צרכיו של הקטין, מצאתי שמקרה זו נופל בגדר אותם מקרים בהם יש להורות קיזוז דמי המזונות ששולמו ביתר, באופן רטרואקטיבי. התרשמתי בהתרשמות מלאה שהאב עשה כל שביכולתו על מנת להגיע להסכמות נכונות, אשר יביאו לסילוק המחלוקת כמו גם למציאת איזון ראוי בין טענות הצדדים. האם מצדה דחתה על הסף כל טענה והצעה שהועלתה מצדו, גם בשלבים מאוחרים בהם הונחו לפניה נתונים רבים אשר הם אלה שעומדים בבסיס הכרעתי, ולעניין זה צודק האב בטענותו ולפיה במסגרת ישיבת ההוכחות לא הובאו ראיות ועובדות חדשות שלא היו ידועות עובר לכך. מכאן, מקום בו האם ביקשה לנצל את קיומו של ההליך המשפטי, אגב כך שהאב נדרש לשאת בתשלומי מזונות גבוהים, אין מקום שיצא בחסר.

       

      48.על כן; באיזון הראוי בין כלל השיקולים המפורטים לעיל, אני מוצאת לקבוע שמועד תחולת החיוב בהתאם להוראות פס"ד זה יהיה למן המועד בו ניתן פס"ד הקובע את זמני השהות המורחבים, קרי מיום 2.12.21; הקיזוז יעשה בהתאם לתשלומים שבוצעו בפועל, ובכלל זה החלטה מיום 21.2.21 מסגרתה הופחתו דמי המזונות. על אף שהתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע בקטין כמו גם שכל צרכיו ימולאו, למעלה מן הצורך, אני קובעת שהקיזוז יעשה מחלקו של האב בהוצאות החריגות ולא מתשלומים שוטפים.

       

      סוף דבר:

       

      49.התביעה מתקבלת בחלקה, ובהתאם לכך, אני קובעת שהתובע יהא חב בתשלום דמי מזונות עבור הקטין בסך של 1,500 ₪ לחודש.

       

      50.זולת האמור לא יהיה שינוי בחיובים הקבועים במסגרת ההסכם, לרבות מועדי התשלום. בנוסף, ימשיך ויישא התובע בתשלומים הנוספים עבור הקטין, ובכלל זה בהוצאות החינוך והבריאות, בהתאם לקבוע בהסכם .

       

      51.תחולת החיוב החל מיום 2.12.21; התשלומים בהם נשא האב ביתר, יקוזזו מחלקו בהוצאות החריגות. ככל וקיים חוב, ניתן לקזז מחוב זה; ככל ולא קיים חוב, יקוזז הסכום מתשלומים עתידיים, עבור הוצאות חריגות.

       

      52.לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הצריכים בשאלת ההוצאות ונתתי דעתי בין היתר לכך שהתובע אינו מיוצג, מספר הדיונים שנדרשו, ההליכים, הבקשות וההתנהלות הדיונית, מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות לטובת התובע; בשים לב לכך שהינה מיוצגת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, ועל מנת שלא להחריף את הקונפליקט בין הצדדים, לפנים משורת הדין אני פוסקת את סכום ההוצאות על הרף הנמוך, בסך של 2,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

       

       

       

      בזאת תמה המחלוקת לפניי.

       

      המזכירות תמציא פס"ד לצדדים ותסגור את התיק.

       

      ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ג, 12 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1

       

       

 
 

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ