אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן יעקב נ' סלאריקס

בן יעקב נ' סלאריקס

תאריך פרסום : 23/01/2022 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב יפו
45609-12-18
02/01/2022
בפני השופטת:
אסנת רובוביץ - ברכש

- נגד -
תובע:
רונן בן-יעקב
עו"ד אורן וינברג
נתבעים:
1. סלאריקס מובייל בע"מ (בפירוק)
2. שלמה זיטמן

עו"ד שגיא פדוראנו
פסק דין
 
 
 

 

נציג ציבור (עובדים) גב' נורית לפידות

נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליברמן

 

  1. לפנינו תביעת התובע להרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של נתבע 2, זאת בכל הנוגע לתביעת התובע לתשלום זכויות המגיעות לו לטענתו כפועל יוצא מתקופת העסקתו וסיומה בנתבעת 1, אשר ניתן צו פירוק כנגדה.

  2. התשתית העובדתית כפי שעולה מחומר הראיות

    • התובע, מר רונן בן יעקב (להלן: התובע), הינו טכנולוג בכיר עם ניסיון של מעל עשרים שנה בתחום ההייטק.

    • הנתבעת 1, סלאריקס מובייל פיימנטס בע"מ (להלן: הנתבעת), הינה חברת הזנק (סטארט אפ) בתחום הטכנולוגיה, העוסקת בפיתוח מוצרי תשלום סלולריים.

    • הנתבע 2, מר שלמה זיטמן (להלן: הנתבע), הינו אחד ממייסדיה ובעלי מניותיה של הנתבעת, ומשמש כמנהל הכללי שלה למן היווסדה.

    • בשנת 2015 התקשרה הנתבעת עם התובע בהסכם העסקה, והתובע החל לעבוד כמנהל פיתוח של הנתבעת. בהסכם העסקתו של התובע סוכם כי התובע יהיה זכאי לשכר יסוד של 24,000 ₪ ו- 6000 ₪ עבור רכיב שעות נוספות גלובאליות. לפי תלושי השכר, ההפרשות הפנסיוניות בוצעו גם מרכיב השעות הנוספות הגלובליות. יצוין כי כעולה מתלושי השכר שצורפו, שכרו של התובע עלה ל- 35,000 ₪ ( כולל שכר יסוד ורכיב שנ"ג).

    • ביום 26.4.18 עודכנו תנאי העסקתו של התובע וסוכם כי החל משכר אפריל 2018 שכר היסוד של התובע יעמוד על 38,000 ₪ ובנוסף יהיה זכאי התובע ל- 3000 ₪ כתוספת גלובלית עבור שעות נוספות. כן הוסכם כי הפרשות פנסיוניות תהיינה מחושבות לפי הברוטו הקודם בסך של 35,000 ₪ בלבד (ר' נספח 2 לכתב ההגנה של הנתבע ונספח 6 לתצהיר הנתבע).

    • התובע אישר לנתבעת להקפיא תשלומים לקרן השתלמות, כעולה מנספח 3 לכתב ההגנה בו נכתב:

      "למען הסדר הטוב אנו מעלים על הכתב את ההסכמות עמך, כדלקמן: 1. במסגרת תהליך הבראה המיושם בחברה סוכם עמך כי בתקופה שמיום 1.2.17 ועד ליום 31.5.17 לא תבוצע לזכותך הפקדות לקרן השתלמות לרבות זו המנוהלת על ידי חברת אלטשולר שחם .2. כמובן שגם חלקך בהפקדות לא ינוכה. 3. בתום התקפה הנ"ל יחודשו ההפקדות החל מאותו מועד ואילך...".

    • התובע עבד בנתבעת החל מחודש מרץ 2015 ועד ליום 2.10.2018, מועד בו, לטענת התובע, התפטר בדין מפוטר.

    • כנגד הנתבעת ננקטו עיצומים כספיים נוכח העדר תשלום זכויות סוציאליות לעובדיה (ר' נספח 5 לתצהיר התובע).

    • הנתבעת פורקה וניתן צו עיכוב הליכים כנגדה והתובע הגיש תביעת חוב.

      טענות הצדדים

  3. לטענת התובע:

    • הנתבע הינו מנהל הנתבעת, מורשה החתימה שלה, המביא והמוציא, מייסדה, בעל מניות ודירקטור יחיד בה למשך תקופות ארוכות או בעל הרוב במועצת המנהלים של החברה יחד עם חתנו. הנתבעת הינה הצגה של איש אחד - הנתבע, כל הפעילות נעשתה מביתו של הנתבע, ששימש כתובת של הנתבעת. עוד טוען התובע כי הנתבעת הינה כלי בידי הנתבע לצורך פגיעה בזכויות עובדים, עובדיהם הופכים נושים בלתי רצוניים וקרבן למדיניות של פגיעה מכוונת, שיטתית ובלתי נסלחת בזכויות יסוד של עובדים. הנתבעים ממנים את פעילותם באמצעות פגיעה בעובדיהם.

    • משכך, נאלץ להודיע על התפטרות בדין מפוטר ביום 2.10.2018. זאת לאחר שהנתבעים שללו ממנו את שכרו ולא ביצעו בגינו הפרשות בניגוד להוראות הדין.

    • הנתבעים לא שילמו לו את מלוא שכרו, הלינו את שכר עבודתו מידי חודש בחודש, לא מסרו לתובע הודעה בדבר תנאי העסקה, ולא העבירו לו תלושי שכר. הנתבעים ניכו סכומי כסף בגין תשלומי ביטוח לאומי, מס בריאות, ביטוח מנהלים וקרן השתלמות, אולם לא העבירו חלק מכספים אלה ליעדם, והסתירו מהתובע את שעשו בניגוד לחוק ותוך גרימת עגמת נפש. כמו כן, לנתבעים חוב בגין אי תשלום דמי הבראה, חופשה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ושכר שלא שולם.

    • כפועל יוצא מאי תשלום שכרו והלנתו נגרמו לו הוצאות מימון שעל הנתבעים להשיב לו.

    • משכך יש להרים את מסך ההתאגדות אל מול הנתבע. הנתבעים שילמו למפרסמים ולספקים ומנגד המשיכו להעסיק את עובדיהם תוך שלילת זכויותיהם. הנתבעים העדיפו להשיא רווחים ולממן את פעילותם באמצעות גזל עובדיהם והפרת חוק.

  4. מנגד לטענת הנתבע:

    • בחברות מסוגה של הנתבעת, מקובל כי בראשית שנותיה, כאשר החברות אינן בעלות נכסים וממון ופעילותן עודנה בחיתולה, ואינה מייצרת הכנסות משמעותיות, נדרשת החברה להתאמות שונות מעת לעת במכלול תחומי פעילותה, לרבות לעניין הזכויות והתמורה הניתנות לעובדיה.

    • בתחילה אחזקותיו בחברה היו בגדר אחזקות מיעוט והמשקיעים בחברה שרכשו את האחזקות בה, דיללו את המייסדים המקוריים, שבתחילה היו שלושה. הנתבע אינו מכחיש כי שימש באופן רשמי כמנהל החברה, אולם בעלי המניות האחרים היו מעורבים בפעילות החברה, מינו דירקטורים מטעמם והיוו רוב מכריע של בעלי המניות. הנתבע היה רשאי למנות דירקטור אחד בלבד מתוך מינימום של 3 דירקטורים, כאשר ברובה הגדול של פעילות החברה שימשו בה 5 דירקטורים לפחות ובעלי המניות האחרים מינו את יתר הדירקטורים לפי רצונם ובחירתם. לכן, אין לומר לגבי הנתבע כי הוא היה בעל השליטה בחברה.

    • בשנת 2012 השקיע ערוץ הקניות בע"מ בחברה, ורכש בה אחזקות בשיעור נכבד. כפועל יוצא, אחזקות הנתבע ירדו לסך של 20% בלבד. על רקע ניסיון השתלטות שבוצע בידי ערוץ הקניות, בין היתר כנגד הנתבע ואחזקותיו בחברה, שלא על דעתו וכנגד רצונו, הופסקה פעילות החברה ועובדיה בשנת 2013. כפועל יוצא מחתימת הסכם פשרה בין החברה לערוץ הקניות, במסגרתו אושרה מסירת אחזקותיו של ערוץ הקניות וחלוקת האחזקות בין כלל בעלי המניות של החברה. משכך חזרה החברה לפעול, ופעלה גם לגייס עובדים, שעה שהנתבע החזיק כ- 23% מהון המניות המונפק של החברה.

    • בכל התקופה היה התובע בעל מניות מיעוט בחברה, והיו מעורבים בה גורמים נוספים מלבדו. לאורך התקופה החברה הוחזקה בידי שורה של בעלי מניות משמעותיים, אשר אינם הנתבע ואלו מינו דירקטורים. הנתבע לא היה בעל מניות יחיד. בכל התקופה הרלוונטית החברה הוחזקה בידי בעלי מניות משמעותיים יותר מהנתבע, וחרף האמור הם לא נתבעו.

    • התובע ידע על התנודתיות הרבה המאפיינת את פעילות הנתבעת.

    • רק תקופה קצרה הפעילות נעשתה ממרתף ביתו ברעננה, ולאחר מכן עברה הנתבעת לפעול במשרדים שנשכרו עבור פעילותה ברעננה.

    • היו הסכמות עם התובע להימנע מביצוע תשלומים מסוימים כמו תשלומים לקרן השתלמות לחודשים מסוימים. בנוסף, הוסכם כי לאור מצבה הקשה של החברה יופחת שכרו כנגד הענקת מאות אלפי אופציות וכך נעשה. כמו כן, התובע אישר להקפיא תשלום עבור קרן השתלמות (ר' נספח 3 לכתב ההגנה).

    • התובע שימש בתפקיד בכיר מאוד וידע מה מצב הנתבעת והיה מעורב בתחומים המשפיעים על יכולותיה הכספיות והתזרימיות של הנתבעת.

    • הנתבע לא עשה שימוש בחברה באופן שיש בו כדי לפגוע בתובע. הנתבע פעל לטובת החברה כדי להרחיב את פעילותה ולהגדיל את הכנסותיה. הוא לא נטל כספים שאינם מגיעים לו ולא עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. משכך אין מקום להרמת מסך, והתובע אינו זכאי לתשלום הנתבע על ידו.

    • התובע נטש את עבודתו ביום 2.10.2018 ללא התראה מוקדמת. כמו כן, התובע המריד עובדים נוספים וחיוניים לנטוש כמוהו את הנתבעת תוך גרימת נזקים לנתבעת. כפועל יוצא, רשת שופר סל, לקוח מרכזי של החברה, עזבה את הנתבעת והדבר גרם לנזקים גבוהים של למעלה מ- 100,000 ₪.

  5. ביום 21.10.2020 התקיים דיון הוכחות בו נשמעו התובע ועדיו (מר מני שחר, גב' לירון בר מאיר ומר ישראל קיל), וכן הנתבע ועד הנתבע, מר גארי הוכוולד.

    להלן הכרעתינו בנוגע לעילת התביעה כנגד הנתבע

  6. בכתב התביעה טען התובע שיש מקום להרים את מסך ההתאגדות, כך שהנתבע יחויב ביחד ולחוד עם הנתבעת בכל הסכומים שאותם נקבע שהנתבעת נותרה חייבת לתובע.

  7. נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (ר' דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994)). בית הדין הארצי שב וחזר על כלל זה בשורה של פסקי דין (ר' ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן – ניסני (9.12.07); ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב – שיינפלד (16.2.12); ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל – פלזן, (8.5.12)). משכך, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ הוא כלל בסיסי בדיני חברות.

  8. עם זאת, קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות חברה לבעלי מניותיה בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). מאז חקיקתו של חוק החברות קבועה הדוקטרינה בסעיף 6(א) לחוק זה, הקובע (כפי שתוקן במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות בשנת 2005) את הדברים הבאים:

    "(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

    (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו - 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

    (2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".

  9. בע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין - G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.11) נקבע בנושא זה כך:

    "בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ראו ע"ע 1201/01 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, 17.12.2002)]. בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים".

  10. בכל הנוגע לאי העברת חלק העובד בגמל לפנסיה, פסק לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 21196-05-18 מיכאל שון נ' נעמי קאהן – לינדר (7.8.20) כי:

    "לאחרונה הודגש כי "אין מקום לצאת מנקודת מוצא גורפת בדבר עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות" הרמת מסך, אלא יש להפעיל שיקול דעת פרטני בהתאם לנסיבות כל מקרה - ובמסגרת זו לבחון גם את האפשרות להרמת מסך חלקית ולאו דווקא מלאה (עניין סטפנסקי). באותו עניין נדרש בית הדין לשאלת הרמת המסך במקרה בו החברה המעסיקה ניכתה משכרו של העובד את חלקו בדמי הגמולים אך לא העבירה אותו לקופת הגמל. בית הדין ציין כי הגם שנקבע בפסיקה קודמת כי אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם עשויה להוות עילה להרמת מסך (עניין אדיב) - גם ביחס לעילה זו יש להפעיל שיקול דעת ואין מדובר בקביעה אוטומטית. בלשונה של השופטת חני אופק גנדלר (ההדגשות אינן במקור):

    "שליחת היד בכספי העובד ביחד עם הניסיון לטשטשה באמצעות רישום מטעה בתלוש השכר מהווה מעשה פסול שנועד להונות את העובד, ולכן היא עשויה להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות. עוד נדגיש כי לחסכון הפנסיוני משקל מיוחד בביטחונו הכלכלי של העובד, ומכאן גם חובת האמון המיוחדת בהקשר זה. לאור האמור, נקודת המוצא היא כי שליחת היד בכספים שיועדו להפקדה עבור בטחון פנסיוני לעובד עשויה להוות נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים שבסעיף 6 לחוק. אולם נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום, כשיש ליתן משקל גם למכלול נסיבות הענין."

  11. מהפסיקה למעשה עולה כי עילת הרמת מסך תבוצע במקרים בהם מוצא בית המשפט ש"נכון וצודק" לעשות כן, אולם בכפוף לקיומם של 2 תנאים מצטברים: האחד, עשיית שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב; התנאי השני עניינו מודעות או למצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה (ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי ליווי וייעוץ חברות בע"מ - אלעד סטפנסקי (17.3.20)).

  12. לאחר שעיינו בכלל הראיות ושמענו את כלל העדים שוכנענו כי יש לקבל את טענת התובע להרמת מסך מלאה ולחיוב אישי של הנתבע לכלל חובות הנתבעת לתובע, וזאת מהנימוקים הבאים:

  13. ראשית, בשונה מגרסתו של הנתבע כי היו עימו עוד שותפים בניהול הנתבעת, עולה מעדויות הצדדים כי התקשורת בכל הנוגע לכל דבר הקשור לעבודתו של התובע וכן של עובדים נוספים היתה רק מול הנתבע, ששימש גם כבעל מניות, דירקטור ומנכ"ל בנתבעת.

    עיון בתצהיר התובע מעלה כי הצהיר בנוגע לאמור כי:

    "הנתבע הינו מנהל הנתבעת, מורשה חתימה שלה, המביא והמוציא, מייסדה, בעל מניות גדול בה ודירקטור יחיד למשך תקופות ארוכות או בעל הרוב במועצת המנהלים של החברה יחד עם חתנו. הנתבעת היתה הצגה של איש אחד הוא הנתבע."

    גם עיון בסעיף 3 לתצהירה של עובדת נוספת, הגב' לירון בר מאיר, מעלה כי הצהירה בדומה לתובע ביחס לתפקידו של הנתבע כי:

    ".3 שלמה זיטמן הוא שקיבל אותי לעבודה, הוא היה המנהל הישיר שלי, הוא שימש כמנהל החברה והוא היה הכתובת לעניינים כספיים, שכר ותנאי העסקה. הייתי פונה אליו כשהולן שכרי וכאשר הולן שכר העובדים תחתיי. תמיד היו לו תירוצים, הבטחות וסיפורים על הצלחה ורווחה מעבר לפינה. זה כידוע לא קרה. זיטמן גם הנחה אותנו מה לומר ללקוחות שהחברה לא העבירה להם את כספם. הוא היה בעל הידע והשליטה במהלכים וכל דבר משמעותי עבר דרכו...."

    עיון בחקירתה הנגדית מעלה כי תצהירה לא נסתר בנדון, והיא אף מציינת כי היא רואה בהתנהלות הנתבע כמנכ"ל כחריגה:

    "ש: את רואה את מעורבות של שלמה בנתבעת כמנכ"ל כחריג?

    ת. פרט לכך שהוא לא שילחם משכורות ופנסיות. אני חושבת שהתנהגות הזאת חריגה של המנכ"ל כלפי העובדים." (ר' עמ' 18 שורות 20-21 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

    גם עיון בתצהירו של מר מני שחר מעלה כי גרסת התובע בנדון לא נסתרה:

    "3.... הנתבע הינו מייסד הנתבעת וככל הידוע לי ולכל הפחות בתקופה בה עבדתי אני בחברה היה גם מבעלי המניות הגדולים בה, המנהל הכללי, דירקטור, המוציא והמביא והרוח החיה בה וכל מעשי הנתבעת המתוארים מטה נעשו למעשה על פי הוראותיו ובאחריותו האישית והמנהלית. "

    עיון בנספח 4 לתצהירו של מר מני שחר, הכולל תמלול שיחה בינו לבין דניאל מהנהלת החשבונות של הנתבעת מעלה כי דבריו עולים בקנה אחד עם גרסת התובע:

    "מני:... אתה קיבלתי ממני את האימייל שמבקש את המכתב שחרור קרנות וביטוחים ואת המסמך שמאפשר לי לחתום בביטוח לאומי? דניאל: קיבלתי, אבל אתה יודע, אני כפוף להנחיות של שלמה. הוא אומר "הכל דרכי" אז א... תאלץ לפנות אליו ישירות...".

    עיון בחקירתו הנגדית של מר מני שחר מעלה כי תצהירו לא נסתר.

  14. ערים אנו לכך כי הנתבע צרף לתצהירו תדפיס רשם חברות, ממנו עולה כי הוא לא היה דירקטור יחיד. עם זאת, מהעדויות עולה כי בפועל הוא זה שעמד מאחורי כל פעילות החברה והקשר היחיד של העובדים היה עימו. זה המקום לציין כי הנתבע בחר שלא לזמן לעדות את אותם דירקטורים שיסתרו את עדות התובע ועדיו, ומשכך הדבר יפעל לחובתו, במיוחד שעה שהתובע הציג מסמך רשמי המעלה כי הנתבע הוצג כלפי הרשויות כבעל מניות יחיד בחלק ניכר מתקופת העסקתו של התובע , וכן שעה שהמינוי של שני הדירקטורים האחרים היה רק ב 3/2016 (ר' נספח 1 לתצהיר הנתבע).

  15. משכך שוכנענו כי מסכת הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו הוכיחה את טענות התובע בעניין היות הנתבע בעל השליטה ומקבל ההחלטות המרכזי, אם לא הבלעדי, בנתבעת. יתר על כן, הנתבע לא הציג לנו כל התכתבות או קשר שהיה לתובע או לאחד מהעובדים האחרים שהעידו בפנינו על הפגיעה בזכויותיהם עם בעל מניות, דירקטור, או אורגן אחר של הנתבעת, לא הוצגו פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון לתקופת העסקת התובע ככל שהיו כאלה, ולמעשה התמונה הראייתית היא אכן ברורה ותומכת בטענה שהנתבע הוא זה שפעל בכל תחום אל מול העובדים, לרבות בנוגע לתנאי העסקתם.

  16. שנית, עולה מעדויות הצדדים כי אי תשלום שכר ואי תשלום פנסיה, וחמור מכך אי העברת כספי פנסיה שנוכו משכר, היה דבר שגרתי בנתבעת וקרה מספר רב של פעמים לתובע ואף גם באופן רוחבי לכלל עובדי החברה, ולא באופן חד פעמי. שוכנענו כי הוכח כי המקרה של התובע אינו המקרה היחיד של אי תשלום שכר וזכויות סוציאליות בנתבעת, אלא מדובר בהפרה שיטתית ואי תשלום זכויותיהם הבסיסיות של עובדי הנתבעת, לרבות אי תשלום שכרם, ואי העברת הפקדות לקופות במועד, לרבות ניכוי חלק העובד מהשכר של התובע ואי העברתו לקופות.

  17. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר על כך שהנתבעת לא שילמה לו את מלוא שכרו, תוך פירוט החודשים הרבים ששכרו לא שולם (במלואו או רק באופן חלקי). התובע הצהיר כי הנתבעים ניכו משכרו סכומים להפרשה לביטוח מנהלים וקרן השתלמות, אך שילשו אותם לכיסם וכן גם לא הפרישו את חלקם לרכיבים אלו. בנוסף הצהיר התובע כי הנתבעים ניכו סכומי כסף להפרשות לביטוח לאומי ומס בריאות ולא העבירו אותם ליעדם (ר' סעיפים 7-12 לתצהיר התובע).

    עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי תצהירו לא נסתר והתובע אף הדגיש בתצהירו כי פנה לנתבע אינספור פעמים כדי לקבל את שכרו:

    "ש. נטען בתצהיר של הנתבע שאתה לא סיפקת אינדיקציות והיית אדיש שלא קיבלת שכר? ת. אני שלחתי מיילים וואטסאפים לנתבע מה קורה עם החוב שלי, מתי ישולם לי שכר, הבראה ופנסיה וקרן השתלמות. אי אפשר לספור את כמות השיחות שעשיתי איתו בטלפון ובמיילים." (ר' עמ' 27 שורות 9-23 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

    זה המקום לציין כי גם הנתבע הודה בעדותו כי אכן התובע פנה אליו כל חודש כדי לקבל את שכרו:

    "גם אתה מכיר התכתבויות אחרות בינך לבין התובע על שכר? ת. היו לנו התכתבויות. רובן היו בתחילת החודש, היה לו חשוב לקבל את הכסף בזמן ולי היה חשוב מול בעלי הדירקטוריון לקיים את מה שהבטחתי לו". (ר' עמ' 37 שורות 1-4 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

  18. גם עיון בתצהירו של מר מני שחר מעלה כי הוא עולה בקנה אחד עם גרסת התובע בנדון ועם מסקנתנו כי דרך התנהלות זו של אי תשלום שכר ואי הפרשות לפנסיה, לרבות ניכוי משכר העובדים ואי העברה לקרנות הפנסיה, היה דבר רוחבי שנעשה מספר רב של פעמים ביחס לכלל עובדי הנתבעת, אל מול התנהלות ישירה עם הנתבע:

    "5. בתחילת שנת 2014, לאחר מספר "דחיות" כפויות בתשלום חלק משכרי, חדלה הנתבעת כמעט כליל לשלם את שכרי. הנתבע הבטיח לי שוב ושוב כי תשלום שכרי רק נדחה וכי בקרוב תתקבל השקעה נוספת וכל המגיע לי ישולם במלואו. חודשים ארוכים נתתי אמון בנתבע, החודשים חלפו. כמעט וכיליתי את כל משאבי וחסכונותיי... 10. הנתבעת ניכתה משכרי סכומי כסף בגין תשלומי ביטוח מנהלים, קרן פנסיה וקרן השתלמות אולם לא העבירה סכומי כסף אלה ליעדם ואף לא את חלקה שלה. חברת הביטוח הגישה נגדה תביעה במסגרת ק"ג 4082 -02-16... קופת הגמל של ילין לפידות הגישה כנגד הנתבעת תביעה במסגרת ק"ג 50021-12-15"

  19. גם עיון בחקירתה הנגדית של גב' לירון בר מאיר מעלה כי אכן העידה גם היא כי כל חודש שכרה לא שולם במועד והפנסיה לא הועברה ויש חודשים שעדין השכר לא שולם ולכן הגישה תביעת חוב:

    "כשעזבת, למה? ת. כי לא שולם שכרי וגם הפנסיות לא שולמו וגם לא שולמו לעובדים שלי. ש.איך עזבת? מה אמרת? ת. הייתה לי שיחה עם הנתבע 2 ואמרתי על הכספים לאורך התקופה. ש. מה עשית כשעזבת? ת. שלחתי הודעה למנהלת הכספים וגם הנתבע 2 היה מכותב. ביקשתי שיסדירו את כל החובות כלפיי לפני עזיבתי וגם שלחתי מייל שמודה לכולם. ש. לא היה לך כעס אל הנתבע 2 אישית? כן.." (ר' עמ' 17 שורות 13-20 לפרוטוקול דיון ההוכחות)

    ובהמשך בחקירה החוזרת של גב' לירון בר מאיר:

    "ציינת שאת ועובדייך לא קיבלתם פנסיה ושכר בזמן שעבדתם אבל לא ציינת אם השכר התקבל בסופו של יום?....

    ת. לא קיבלתי, יש חוסרים וגם לעובדים היו חוסרים והם תובעים, אני חושבת בתביעת חוב". (ר' עמ' 19 שורות 2-3, 18,20 לפרוטוקול דיון ההוכחות)

    ערים אנו לכך שגב' לירון בר מאיר כתבה מייל לנתבע ב27.6.18 בו הודתה לו על תקופה של למידה וצמיחה (ר' נ/1), אולם שוכנענו כי יש לקבל את ההסבר שלה לניסוח זה וכי אין באמור משום הודאה כי כן קיבלה את זכויותיה:

    "האם זו ההודעה שלך לסיום העסקה? מוגשת ומסומנת נ/1. ת. כן. אבקש להסביר. יש כאן מייל שעלול להתפרש כהפוך למה שאמרתי עכשיו. הסיטואציה קצת יותר מורכבת ממה שמנסים להציג, במיוחד כשמעורבים כספים. אני רציתי לסיים טוב מול שלמה כדי להבטיח שישולם כל מה שחסר לי." (ר' עמ' 17 שורות 27-32 לפרוטוקול דיון ההוכחות)

    גם עיון בחקירתו הנגדית של מר ישראל קיל מעלה כי העיד כי הבעיה של אי תשלום שכר היתה כל הזמן מתחילת העסקתו:

    "החל ממתי אתה יודע שהתובע מבין שיש בעיה? ת.מההתחלה שהחלו העיכובים. ש. ממתי? ת. העיכובים החלו אני חושב כמה חודשים לאחר שהצטרפתי לחברה" (ר' עמ' 23 שורות 14-17 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

    גם עיון בעדותו של מר גארי הוכוולד, עד מטעם הנתבע, מעלה כי גם הוא הודה כי היו עיכובים בתשלום השכר של העובדים:

    " אתה העדת באותו תיק שהעובדים של הנתבעת "אכלו חצץ"? ת. מה שאמרתי אמרתי. אני לא זוכר בדיוק מה אמרתי אבל אני עומד על משפט זה שמשמעותו היא שבניגוד לחברות הייטק עם המון כסף בקופה שהעובדים שלהם מצ'ופרים על ימין ועל שמאל, ואני הייתי בלא מעט חברות כאלה, סלאריס הייתה חברה לא משופעת, לא השקיעו בה קרנות הון סיכון ולכן היא גם לא הייתה חברה עם תנאי עבודה מפנקים וגם לעיתים היו פיגורים עיכובים בתשלומים לעובדים. זאת הייתה כוונתי במשפט זה." (ר' עמ' 33 שורות 21-27 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

  20. שלישית, עולה כי הנתבע בעדותו הודה כי אכן היה ערבוב בין נכסיו לנכסי החברה, וכן הודה כי היו תקופות בהם לא היה כסף לשכירות ופעילות החברה בוצעה במרתף ביתו.

  21. עיון בתצהירו של עד הנתבע, מר גארי הוכוולד, מעלה כי הוא בעצמו הצהיר כי אכן חלק מפעילות הנתבעת נעשתה מביתו של הנתבע, וזאת לא רק בתחילת הפעילות אלא גם לאחר מכן:

    " 6. לאחר התקופה הראשונית של הקמתה שבה פעלה מביתו של שלמה (מתוך כורח כלכלי וכמקובל בחברות הזנק בשלב הקמתן)... בשלב מסויים, עקב קשיים תזרימיים חזרה החברה לפעול תקופה מסויימת מביתו של שלומה ואחרי חזרה לשוב למשרדים ברעננה.

    גם עיון בעדות עד התובע, מר ישראל קיל, מעלה כי הוא העיד כי הנתבע:

    "כן, הוא סיפר שהוא הביא כסף מהבית לחברה" (ר' עמ' 24 שורה 22 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

    בהמשך העיד מר ישראל קיל כי אכן נותר עבורו חוב גדול בגין אי תשלום שכר ופנסיה, וכן העיד על העברת כספים של הנתבע לנתבעת:

    "ש. מה אתה יודע להגיד מידיעה אישית שהנתבע 2 העביר כסף לחברה? ת. אני לא מעורה בכספים אבל כשבאתי וביקשתי כסף על חשבון החוב הנתבע 2 פעל להעביר לי את הכסף והוא אמר לי שזה הגיע ממנו אבל אין לי דרך להוכיח זאת. ש. כמה חוב נותר לאחר שהעביר לך? ת. חוב גדול מאוד, עשרות אלפי. ש. שכר או גם פנסיה? ת. שכר ופנסיה." (ר' עמ' 25 שורות 4-12 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

  22. רביעית, מחומר הראיות עולה כי הנתבע ידע מראש כי לא יוכל לשלם לעובדיו שכר בתחילת הפעילות וכך גם בהמשך הפעילות ולמרות זאת המשיך להעסיק את התובע ועובדים נוספים תוך מתן הבטחות להסדר החובות, הבטחות שידע שלא יכולות להתקיים ואכן לא מומשו, נוכח חובות של הנתבעת. חרף האמור הנתבע המשיך להעסיק את התובע. ערים אנו לתצהיר הנתבע לפיו פעל בהתאם להבטחותיו. עם זאת, מחומר הראיות עולה כי אין לקבל הצהרה זו של הנתבע, שעה שעולה כי התובע ועובדים נוספים לא קיבלו את מלוא השכר בגין עבודתם, לא הופרשו עבורם כלל ההפרשות הפנסיוניות, ואף לא כל ההפרשות שנוכו משכרם הועברו לקופות הפנסיה. בכך הנתבע לקח במודע סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולתה של הנתבעת לפרוע את חובותיה ומנגד המשיך להעסיק את התובע.

  23. מר מני שחר הצהיר בתצהירו בנוגע לכך כדלהלן:

    "19. הנתבע מגייס עובדים, לא משלם את שכרם, נהנה מפירות עבודתם לפיתוח מוצרים וגיוס השקעות, משתמש בכספי ההשקעות למימון ייצוג משפטי כנגד העובדים ובסוף " מכופף" אותם כדי שיתפשרו על פחות מן המגיע להם לאחר שהביא אותם למחסור קיומי ממש. אני כמעט ונשברתי כמי שהיה אחראי על התחום הטכנולוגי בנתבעת אני יכול לומר כי שיטת פעולה זו, " שיטת זיטמן", היא אמצעי מימון אשר מזה שנים משמש את הנתבע למימון פעילות הנתבעת. 20. כמי שהיה ער למצוקה שגורם שלמה לעובדים האחרים הפצרתי בו לא אחת שלא ישכור עובדים אם אין ביכולתו לשלם את שכרם....".

    זה המקום לציין כי אופן פעילות זה היה ידוע לנתבע לכל אורך הדרך, ולמרות זאת המשיך להעסיק את התובע. יצוין כי מר מני שחר פנה אל הנתבע מספר פעמים בנדון, כעולה מהתכתבויות אותן צרף כנספח 5 לתצהירו, מהן עולה כי הבהיר מספר פעמים לנתבע כי לא ניתן להעסיק עובדים שעה שמראש יודעים שלא יכולים כלכלית לשלם את שכרם, כפי שעלה במייל של מר מני שחר לנתבע 2 מיום 5.6.14:

    "היי שלמה, בהמשך לשיחתנו מיום ראשון בבוקר... על מנת למנוע אי הבנות וקצרים בתקשורת, סיכמנו שלא נמשיך להחזיק בעובדים מעבר ל10.6 במידה ולא תשולמנה משכורות מלאה. ברמה האישית, לי אין את היכולת להסתכל לעובדים בעיניים בלי לשלם להם משכורות. כמו כן, מבחינה אישית וכלכלית אינני יכול להמשיך לעבוד בלי משכורות" (ר' נספח 5 לתצהיר מר מני שחר).

    אכן מדובר בתכתובת לפני תחילת העסקתו של התובע, אולם המצב הכלכלי לא השתנה בנתבעת, וחרף האמור גם לאחר מכן המשיך הנתבע לאפשר העסקת עובדים, תוך ידיעה מראש כי לא יוכל לעמוד בתשלום שכרם, ובכך השתמש בהם והכניס אותם לסיכון ידוע מראש, למרות ידיעתו את המצב לאשורו.

  24. ערים אנו לטענת הנתבע לפיה סיכם עם התובע לוותר על שכרו תוך חלופת מתן אופציות עבורו כמפורט, וכן לטענתו כי התובע לא הוכיח את תביעתו לשכר נוכח סיכום זה, כמפורט בסעיף 52 לתצהיר הנתבע:

    "בנקודה זו אבקש להבהיר, כי בן יעקב לא הבהיר מה הסכום שכן שולם לו לטענתו בחודשים בגינם הוא טוען שלא שולם לו מלוא השכר המגיע לו ולא פירט מה הסכום שכן שולם לו לטענתו בחודשים בגינם הוא טוען שלא שולם לו מלוא השכר המגיע לו ולא פירט מה השכר לו היה זכאי (לטענתו). יש לכך חשיבות מיוחדת משום שפעמים רבות, הוסכם עם בן יעקב כי כחלופה לחלק משכרו יוענקו לו אופציות בחברה. כך למשל, בעוד שבתצהירו טוען בן יעקב כי לא שולם לו מלוא שכרו לחודשים יולי ואוגוסט 2017, הרי שבפועל הוסכם עימו כי 25% מהשכר לחודשים יולי עד ספטמבר יופחת לחודש כנגד הענקת אופציות....בן יעקב אישר את הדברים בעצמו בכתב, בתכתובת דוא"ל מיום 7.90.16 ובהתאם הוענקו לו אופציות מתאימות"

    עם זאת, לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו. התובע פרט בסעיף 7 לתצהירו בדיוק את החודשים בהם לא שולם לו שכרו, לא הופרשו לו פנסיות ולא הועברו לו ניכויים לפנסיות שירדו משכרו, תוך שהוא מציין גם את המקרים בהם שולם לו שכר חלקי. משכך לא ברור מדוע הנתבע מכחיש את הדברים לעניין חובות שכר ופנסיה המגיעים לתובע, כאשר מנגד לא מציג כל אסמכתא לתשלום. זאת במיוחד כאשר מעיון בנספחים 11-12 לתצהיר הנתבע עולה כי הנתבע מודה במיילים כי אכן העובדים לא קיבלו שכר. כך למשל בתכתובת מיום 31.8.18 מציין הנתבע כי:

    " .... קשה לי גם כך לקדם את החברה עם עובדים ויועצים שאינם מקבלים שכר הולם- לתרומתם המדהימה, אם בכלל הם מקבלים כסף..."

  25. בכל הנוגע לאופציות, הרי שהנתבע לא הציג כל מסמך חתום או הסכם אופציות ממנו עולה כי אכן הצדדים הסכימו לתשלום אופציות במקום שכר, וכי הנושא שעלה הבשיל לכדי הסכמה.

  26. עיון בנספחים 11-12 לתצהיר הנתבע מעלה כי הנתבע מודע לכך שהוא לא משלם לתובע שכר וכי לא אושר לו לתת אופציות לתובע. חרף האמור, ממשיך הנתבע להעסיק את התובע, הגם שהוא יודע שאין לו יכולת לשלם את שכרו, וכן לא אושר תשלום אופציות לתובע בוודאי לא במקום שכר.

  27. עוד יצוין כי עיון בנספח 11 לתצהיר הנתבע (מייל של הנתבע לתובע מיום 9.7.2016) מעלה כי ההסכמה שהיתה, היתה מותנית בהסכם אופציות, וזאת בכל מקרה לתקופה קצובה בלבד. מנגד, הנתבע לא הציג כל הסכם אופציות חתום ומאושר כדין. חמור מכך, עולה מנספח 11 כי הנתבע מתחייב בפני התובע ביחס להענקת אופציות במצב בו הוא יודע כי כלל לא התקבלה החלטה רשמית לגבי האופציות שהציע לתובע, כעולה ממייל ששלח לבעלי מניות נוספים ביום 22.8.18 :

    " .... לאחר עבודה מאומצת של שבועות רבים, הצלחנו ליישר קו בעניין הענקת האופציות הנדרשות – לעובדי ויועצי החברה. על חלק מהאופציות כאן כבר שוחחנו בישיבת דירקטריון מלפני שנה וחצי, אך לא קיבלנו החלטה רשמית לגביהן. ולכן גם אותן הענקות- נכנסות לסבב אישורים רשמי זה..."

    קרי, התחייבות והצעת הנתבע לתובע לאופציות בשנת 2016 כלל לא אושרה כעולה ממייל זה וחרף האמור הנתבע מצא לנכון להציג מצג הפוך לתובע.

  28. עוד עולה מתכתובות אלו כי ביום 31.8.18 הנתבע יודע כי כלל לא אושרו האופציות בדירקטוריון, כעולה מנספח 13 לתצהירו - מייל מיום 31.8.2018 ששלח הנתבע ובו כתב:

    "היי מוטי, קשה לי גם כך לקדם את החברה עם עובדים ויועצים שאינם מקבלים שכר הולם – לתרומתם המדהימה, אם בכלל הם מקבלים כסף... בהמשך לפניותיי הרבות הנוספות אליך... שאף אחת מהן לא נהנתה, איני מצליח להבין מדוע אינך מאשר את האופציות העוזרות לנו לתחזק במינימום את הנדרש או מבקש הבהרות נוספות מעבר לאור שכבר קיבלתי מגרי. יקשה עליי מאוד לבקש ביום ראשון לעובדים המצפים לכך – בכיליון עיניים , כי העניין עדיין לא נסתיים...".

    למותר לציין כי הנתבע לא צירף כל ראיה בדבר הסכם אופציות או אישור חתום על ידי הגורמים הרלוונטיים. חרף האמור, ממשיך הנתבע בתצהירו לטעון על הסכמות לאופציות וזאת בניגוד למצב הדברים בפועל.

  29. ערים אנו למוצג נ/12 בו צוין נושא האופציות. עם זאת מדובר במסמך מיום 20.8.18, קרי לאחר המועד בו לא שולם לתובע שכר מידי מספר חודשים. מעבר לאמור, למסמך לא צורף כל נספח ולא ניתן לראות האם שמו של התובע נכלל בו, וכן לא הוצגה הסכמת התובע לכך. משכך, לא שוכנענו כי הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי אכן סוכם עם התובע על מתן אופציות כנגד ויתור על שכר, ובוודאי לא הוכח כי ההסכמה היתה כחלופה לאי תשלום שכר, גם לא במועד מאוחר יותר.

  30. מנגד, עיון בהשלמת חקירתו הראשית של התובע מעלה כי הוא הבהיר בצורה ברורה וחד משמעית שלא נסתרה כי לא סוכם עמו נושא האופציות:

    "ש. בסעיף 53 לתצהיר הנתבע הוא מתייחס להסדר שבוצע כמה פעמים, 25% יופחת לחודש כנגד הענקת אופציות והוא טוען שהסדר זה בוצע מספר פעמים, האם הוא אכן בוצע? ת. לא. מפורשות. בכל תקופת העסקתי בחברה עד שהתפטרתי בדין מפוטר מעולם לא קיבלתי אופציות בחברה. כדי לקבל אופציות יש הסדר משפטי ויש מסמכים שצריך לחתום ולא מדובר בדברים בעלמא. כל פעם שעלה שכרי מ35,000 ל 38000 ₪ חתמתי על מסמך. לא ויתרתי על שכרי מעולם ובוודאי שלא כנגד כלום." (ר' עמ' 26 שורות 25-30 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

  31. עוד הבהיר התובע במסגרת השלמת חקירתו הראשית כי פנה לנתבע מספר רב של פעמים בבקשה לשלם לו את שכרו ואת הפנסיה:

    "אני שלחתי מיילים וואטסאפים לנתבע מה קורה עם החוב שלי, מתי ישולם לי שכר, הבראה ופנסיה וקרן השתלמות. אי אפשר לספור את כמות השיחות שעשיתי איתו בטלפון ובמיילים." (ר' עמ' 27 שורות 24-27 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

  32. גם עיון בעדותו של הנתבע מעלה כי הוא מאשר כי אכן התובע פנה אליו כל חודש לקבל את שכרו:

    "ש: ממך הוא ביקש ששכרו ישולם לו? ת. הוא ביקש ממני כל 9 לחודש שהכסף יגיע בזמן." (ר' עמ' 36 שורות 16-17 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

  33. ערים אנו לכך שהיתה הסכמה של התובע לותר על קרן השתלמות, אולם ההסכמה היתה לתקופה קצובה בלבד של מספר חודשים ולא מעבר לכך.

  34. חמישית, בית הדין הארצי אישר גם את קביעת בית הדין האזורי בעניינו של מר מני שחר בדבר הרמת מסך כנגד הנתבע בתיק שדומה עובדתית לתיק שבנדון (ר' ע"ע (ארצי) 8784-04-18 מני מנחם שחר - סלאריקס מובייל פיימנטס (17.9.18), סע"ש 24671-10-14 מני מנחם שחר - סלאריקס מובייל פיימנטס (5.3.17)).

    זה המקום לציין כי גם עיון בתצהירו של התובע ועדותו מעלה כי פסק הדין בעניינו של מר מני שחר שחייב את הנתבע בתשלום באופן אישי לכלל חובות הנתבעת, שולם בפועל על ידי הנתבעת ולא על ידי הנתבע, כעולה מחקירתו הנגדית של התובע:

    "מפנה לסעיף 8 לתצהירך. הנתבעים שלשלו לכיסם סכומי כסף, ז"א שלשלו לכיס שלהם? ת. נכון. ש. הנתבע 2 לקח כסף לכיס? ת.כן. ש. יש לזה אסמכתא? ת.מפנה לפסק דין בעניין מני שחר. במהלך עבודתי ידעתי שיש תביעה כנגד הנתבע 2 ושיש פס"ד בעקבות הרמת מסך המחייב אותו לשלם. פס"ד זה כלל פיצויים. במהלך היותי במשרד באחד הימים ראיתי במדפסת תלוש שכר שהודפס. תלוש השכר שהודפס של מני שחר היה כרבע מיליון ₪. הנתבע שילם את פס"ד מכספי החברה. באותה עת שהיו עיכובי שכר לעובדים שעבדו".

    למותר לציין כי הנתבע לא הביא כל ראיה לסתור טענה זו וכן לא זימן לעדות עדים שיכלו להכחיש את דברי התובע בנקודה זו, ומשכך הדבר יפעל לחובתו.

  35. שישית, כמו כן שוכנענו, הן מעדות התובע והן מתצהירו והצרופות שצורפו לתצהירו ועדותו, לרבות עדות מר מני שחר והנספחים שצורפו לתצהירו, שהנתבע היה מודע למצב הכלכלי של החברה ולכך שהנתבעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובע.

  36. מחומר הראיות עולה כי התובע בחר שלא לשלם את שכרם של עובדיו הגם שהיו כספים לנתבעת. עיון בעדות הנתבע מעלה כי הנתבע הודה כי היה גיוס כספים והכנסות. עם זאת, מחומר הראיות עולה כי למרות האמור, עדיין יש חובות של שכר לתובע ולעובדים (ר' עמ' 36 שורות 23-32 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

    ובהמשך עמ 37 :

    "ב- 2017 הייתה כבר בעיית כספים. החברה היו לה תמיד בעיות של כספים עולות ויורדות בהתאם ליכולות. עבדנו קשה מאוד להביא את הכספים. הייתי צריך לוותר על מניות שלי הייתי צריך לשכנע את הדירקטורים שלי ולהביא עוד הלוואות. תמיד ידעתי שחסר כסף בחברה. מעולם לא הסתרתי את זה מהעובדים. ש. יש אסמכתא שאתה גילית לעובדים את נתוניה הכספיים של החברה? ת. כן. לבקשת רונן הוא יוכל להעיד פה. מה שיש פה זה המסמכים. " למותר לציין כי התובע לא אישר את האמור.

  37. משכך, הדברים הבאים, שנכתבו ע"י כב' השופט שמואל צור בע"ע (ארצי) 96-09 אסעד אסעד - גדעון פאדי (12.7.10), יפים ומתאימים אף למקרה שלפנינו:

    "בנסיבות הענין ניתן להסיק כי המערער היה מודע למצבה של החברה ולמעשיו כלפי המשיב שהולכו אותו שולל והעמידו אותו בפני שוקת שבורה. המערער היה המנהל. הוא היה הרוח החיה. במעמדו זה פעל המערער בניגוד למצופה ממנו כמעסיק ובניגוד לחובתו לנהוג בתום לב כלפי עובדו. בנסיבות אלה לא תעמוד למערער הגנת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה וראוי שהוא יישא באופן אישי בחובות החברה כלפי המשיב".

  38. משכך שוכנענו כי הנתבע פעל כמנהל בנתבעת, תוך שהוא פוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ותוך שהוא מודע לשימוש זה נוכח תפקידו והיותו בעל מניות, דירקטור ומנכ"ל הנתבעת. שוכנענו כי הנתבע היה מודע לחוסר יכולת הנתבעת לפרוע את חובותיה, כאשר זכויות העובדים והתובע יהיו אחרונים בתור, וכן ידע מראש כי שימוש בכוח עבודתו של התובע יעשה מבלי יכולת לשלם את המגיע לו. חרף האמור, המשיך הנתבע להעסיק את התובע, כעולה מחומר הראיות שפורט לעיל.

  39. ערים אנו לכך שהנתבע הציג תדפיס רשם חברות ממנו עולה כי הוא לא דירקטור יחיד, עם זאת נראה כי הוא בעל המניות עם כמות המניות הגדולה ביותר. זאת בשונה מהנטען בכתב ההגנה, שם טען כי החזיק 20% מהמניות, ובסעיף 18 לתצהירו טען ל 8% מהמניות - נתונים שאינם עולים בקנה אחד עם נספח 1 לתצהיר הנתבע. ערים אנו לכך שהנתבע טען שיש בעל מניות גדול ממנו, ערוץ הקניות. אולם עיון בעמ' 58 לתצהיר הנתבע, הסכם מיום 20 יוני 2013 עולה כי ערוץ הקניות וויתר על המניות בנתבעת וזאת כי הנתבעת עומדת על סף פירוק.

  40. אשר על כן שוכנענו כי בנסיבות העניין יש להורות על הרמת מסך אל מול הנתבע, ומשכך לחייבו בחיובי הנתבעת שטרם שולמו כפי שיפורט.

  41. משכך נפנה לבחון את הרכיבים שטרם שולמו לתובע:

    אי מסירת הודעה לעובד

  42. לטענת התובע הנתבעים לא מסרו לו כל הודעה וזאת בניגוד לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, ובשל כך התובע תובע פיצוי בסך 10,000 ₪.

  43. מנגד לטענת הנתבע, משאינו מעסיק של התובע אין לו חובה ליתן לו הודעה, ובכל מקרה נחתם בין התובע לנתבעת הסכם העסקה מפורט בכתב המקיים את דרישות הדין בדבר הודעה על תנאי העסקה.

  44. חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 קובע את חובתו של מעסיק למסור לעובד עם תחילת עבודתו הודעה מפורטת אודות תנאי העבודה, ובכלל זה פירוט של כלל התשלומים שיהיה זכאי להם במהלך עבודתו. עוד קובע החוק את חובתו של מעסיק למסור לעובד הודעה בכתב על כל שינוי שחל בתנאי עבודתו, וזאת בתוך 30 יום ממועד שינוי התנאים. לטענת התובע, הנתבעת לא מסרה לו הודעות כאמור, ועל כן עליה לפצותו.

  45. עיון בחומר הראיות מעלה כי אין חולק כי בשנת 2015 התקשרה הנתבעת עם התובע בהסכם העסקה. התובע החל לעבוד כמנהל פיתוח של החברה. בהסכם העסקה סוכם כי התובע יקבל שכר יסוד של 24,000 ₪ ו-6000 ₪ עבור רכיב שעות נוספות גלובאליות. כמו כן, אין חולק כי ביום 26.4.18 עודכנו תנאי העסקתו של התובע וסוכם כי החל משכר אפריל 2018 יהיה זכאי לשכר יסוד בסך 38,000 ₪ ובנוסף ל- 3000 ₪ כתוספת גלובלית עבור שעות נוספות (ר' נספח 2 לכתב ההגנה של הנתבע ונספח 6 לתצהיר הנתבע).

  46. מחומר הראיות עולה כי אין חולק כי התובע קיבל את הסכם העסקתו וכן את הנספח להסכם העסקה בדבר עדכון שכר אפריל 2018. שוכנענו כי בהסכמים אלו היה כדי למלא את החובה בעניין זה שהיתה מוטלת על המעסיקה לפי חוק הודעה לעובד וזאת נוכח המפורט בהם. משכך לא שוכנענו כי התובע זכאי לפיצוי כלשהו בגין רכיב זה.

     

     

     

    לעניין שכר עבודה שלא שולם

  47. לטענת התובע הנתבעים לא שילמו לו את שכרו או שילמו לו באופן חלקי את שכרו, והלינו את שכר עבודתו באופן קבוע באופן שיש לשלם לו הפרשי שכר בסך של 122,945 ₪.

  48. מנגד, לטענת הנתבע התובע לא הוכיח רכיב תביעה זה. עוד נטען על ידי הנתבע כי אין לקבל את גרסת התובע לעניין הפרשי שכר, שעה שלא רשם דבר בנוגע לחוב השכר בהודעת עדכון להעלאת שכרו.

  49. בנוסף טוען הנתבע כי סוכם עם התובע כי בחלופה לחלק משכרו יוענקו לו אופציות בחברה, וסוכם איתו כי 25% מהשכר לחודש יולי עד ספטמבר יופחת לחודש כנגד הענקת אופציות וכן לחודשים נוספים.

  50. משלא קיבלנו את טענות הנתבע בכל הנוגע לתשלום אופציות לתובע במקום שכר, כפי שפורט בהרחבה לעיל, נבחן האם התובע זכאי לתשלום הפרשי השכר שהוא תובע.

  51. עיון בחומר הראיות מעלה כי אין חולק כי היה הסכם בין התובע לנתבעת שנחתם עוד בשנת 2015, לפיו סוכם כי התובע יקבל שכר יסוד של 24,000 ₪ ו- 6000 ₪ עבור רכיב שעות נוספות גלובאליות. כמו כן, אין חולק כי ביום 26.4.18 עודכנו תנאי העסקתו של התובע וסוכם כי החל משכר אפריל 2018 שכרו יעמוד על 38,000 ₪ ובנוסף יהיה זכאי ל- 3000 ₪ כתוספת גלובלית עבור שעות נוספות. כן הוסכם כי הפרשות פנסיוניות תהיינה מחושבות לפי הברוטו הקודם בסך של 35,000 ₪ בלבד (ר' נספח 2 לכתב ההגנה של הנתבע, ונספח 6 לתצהיר הנתבע).

  52. ככל שהנתבעים טוענים כי אין חוב לשכר, הרי שמדובר בטענת פרעתי ומשכך הנטל להוכיח את תשלום השכר עובד לפתחם. למותר לציין כי הנתבעים לא הציגו כל ראיה לפיה שילמו את השכר שהתובע טוען שלא שולם לו.

  53. עם זאת, גם ללא העברת הנטל שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעים לא שילמו לו את השכר, כפי שפורט לעיל בהרחבה.

  54. עיון בסעיף 7 לתצהיר התובע, מעלה כי התובע פרט את השכר שלא שולם לו, כמצוטט:

    "בשנים 2016-2017 החסירו הנתבעים משכרי 49,865 ₪ ( 7/16 – 20,000 ₪, 8/16 - 12,250, 2/17- 4,375 ₪ , 3/17- 4,380 ₪, 4/17- 4380 ₪ , 5/17- 4380 ₪) בלא הצדק. בנוסף , הנתבעים לא שילמו לי הפרשי שכר בסך 74,954 ₪ לאחר שהחסירו משכרי – 3,000 ₪ בגין חודש יוני 2018, החסירו 28,625 ₪ בחודש אוגוסט 2018 ( ולא מסרו תלוש שכר), את משכורת ספטמבר על סך 38,000 ₪ לא שילמו כלל ולא שילמו 3,454 ₪ בגין ימי העבודה בחודש אוקטובר 2018. סכומים אלו מצטברים לסך של 122,945 ₪ ועל כך יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום סיום העסקה ועד למועד התשלום בפועל".

    עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי ב"כ הנתבע בחר שלא לשאול את התובע דבר בנוגע לחוב השכר והוא נשאל רק בנוגע לחוב הפנסיה, כפי שיפורט בהמשך, ומשכך תצהירו בכל הנוגע להפרשי שכר לא נסתר. כמו כן, הנתבע לא הציג כל ראיה ממנה עולה שכרו של התובע שולם.

  55. משכך, שוכנענו כי על הנתבע לשלם לתובע הפרשי שכר בסך של 122,945 ₪ .

    לעניין הפרשות פנסיוניות

  56. לטענת התובע הנתבעים הפרו את חובתם ולא הפרישו לטובתו הפרשות לפנסיה לרבות אי העברת חלק עובד, חלק מעסיק ופיצויי פיטורים בסך של 210,033 ₪, כפי שפורט בסעיף 9 לתצהירו.

  57. מנגד לטענת הנתבע התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו, וזאת נוכח העובדה שהנתבע הציג אסמכתאות לפיהן הנתבעת הפרישה לתובע הפרשות פנסיוניות בגין חודש אפריל ומאי 2017 כעולה מנספח 14.

  58. לאחר ששמענו את כלל הראיות שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעים חבים לו הפרשות פנסיוניות כפי שיפורט.

  59. עיון בנספח 9 לתצהיר התובע מעלה כי התובע פירט ביחס לכל שנה ושנה מה הסכומים שהיו אמורים להיות מופרשים ומה היה סכום ההפקדות בפועל. התובע צרף לתביעתו את הדוחות הן של חברת הפניקס והן של חברת אלטשולר, מהם עולה כי אכן חודשים רבים לא היו הפרשות בכלל וזאת למרות שעיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי הנתבעת ניכתה משכרו את חלק העובד, ולא העבירה סכומים אלו ליעדם מספר רב של חודשים.

    במסגרת עדותו של התובע, ב"כ הנתבע שאל את התובע בכל הנוגע לתחשיב נשוא רכיב זה והתובע הבהיר את תחשיבו בעדותו:

    "מפנה לסעיף 9 לתצהירך. הסבר את התחשיב? ת. יש לי אקסל שניהלתי בתקופת עבודתי, אני יכול להציג אותו וזה יענה על השאלה. הכנתי אותו לאורך כל תקופת עבודתי. התחשיב פשוט. יש לי שכר הידוע לי ולנתבע 2. יש לי ביטוח מנהלים משנת 2000 ויש חוק שמסביר מה אחוזי ההפרשה לביטוח המנהלים. ש.אני מפנה אותך לטבלה בסעיף 9 לשנת 2017. אתה זוכר מה היו האחוזים? ת.האחוזים השתנו פעמיים. זה התחיל ב-18 ושליש. זה כולל הכל כי המעסיק ניכה גם את חלק העובד ולא העביר אותו. יש מה שהופרש בפועל שרואים בפירוט של הפניקס שהצורף לתצהירי ויש מה שמגיע לי על פי דין. החוב הוא ההפרש ביניהם. כסף שלא קיבלתי, הריבית הזאת גם מגיעה לי. ש. כשאתה אומר שהבאת את המסמכים של הפניקס זה נספח 5 לתצהירך? ת. אני חושב שכן. ש. בטבלה אמרת שסך ההפקדות לשנת 2015 הוא 17,875 ₪? ת. שלוש שורות ראשונות מתייחסות לדצמ' 2014 וינואר פברואר 2015, וזה קשור למעסיק קודם וזה לא נכנס לתחשיב. ואז מגיעים ל-17,875 לשנת 2015. ש. מפנה לעמ' 22 לתצהירך. חודשים יוני עד דצמ' כולם פה? ת.אני עשיתי חישוב בסך הכל. לקחתי את כל ההפרשות. אתה מנסה לבלבל אותי." (ר' עמ' 31 שורות 6-22 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

  60. עיון בדו"ח חברת הפניקס לשנת 2015 שצרף התובע לתביעתו מעלה כי אכן יש להפחית את הסכומים המפורטים בשלוש השורות הראשונות, שעה שמדובר על תקופת העסקה קודמת של התובע. ואכן לאחר ההפחתה מגיעים לסכום שקבע התובע בסעיף 9 לתצהירו. יצוין כי ב"כ הנתבע לא מצא לנכון לשאול את התובע בנוגע לשנים אחרות או לתחשיבים אחרים ומשכך תצהירו של התובע לא נסתר בנקודות אלו.

  61. ערים אנו לטענת הנתבע כי הציג אסמכתאות לפיהן הנתבעת הפרישה לתובע הפרשות פנסיוניות בגין חודש אפריל ומאי 2017 כעולה מנספח 14 שלא נלקחו בחשבון במסגרת התחשיבים שלו.

  62. עיון בנספח 14 מעלה כי הנתבע הציג 2 אסמכתאות בלבד, האחת ע"ס 5993 ₪ שעברה מהנתבעת לחברת הפניקס לחודש מרץ 17 ושולמה רק ביום 14.5.17, ואסמכתא נוספת ע"ס 5,993 ₪ שהועברה לחברת הפניקס בגין תשלומים לחודש אפריל 17 ושולמה רק ביום 3.7.17.

  63. מנגד, עיון בתדפיסים שהציג התובע של חברת הפניקס מעלים כי לא רואים תשלומים אלו, כאשר מנגד יש תשלומים אחרים שרואים אותם והתובע קיזז אותם ולא מן הנמנע כי מדובר בתשלומים שנמצאים שם, שעה שנראה כי מדובר באותו סכום.

  64. משכך, משכלל לא ברור כי תשלומים אלו הועברו עבור התובע ולא מן הנמנע כי עברו לעובדים אחרים, שעה שכלל לא מצויים בנספח 14 שם משפחה של העובד או תעודת זהות, הרי שלא שוכנענו כי יש לקבל את גרסת הנתבע בנדון.

    מעבר לאמור, אין חולק כי הנתבעים לא שילמו את כלל החובות עבור התובע וכי חברות הביטוח פתחו בתביעה כנגדם כעולה ממכתב ששלחה חברת הפניקס לתובע ביום 8.10.18 בו ציינה:

    "הודעה על אי העברת תשלום תקופתי ( פרמיה) במועד לפוליסות ביטוח מנהלים / קרנות פנסיה, מבוטח יקר, חשוב לשנו לשמור אותך מעודכן ולכן אנו מבקשים להסבת את תשומת לבך כי על פי הרישומים שבידינו לא התקבלת תשלום ממעסיקך, סלאריקס מובייל פיימנטס ב"ע"מ בחברתינו. קיים חוב סזך 153,217 ₪ הכולל הפרשי הצמדה וריבית". ר' נספחי כתב התביעה.

  65. אשר על כן שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את החוב בגין הפרשות לפנסיה, לרבות אי העברת ניכויי עובד שנוכו משכרו, ומשכך על הנתבע לשלם לתובע סך של 210,033 ₪. מנגד, לא שוכנענו כי יש לקבל את רכיב הרווח שאבד, שעה שלא הוגשה חוות דעת התומכת בסכומים שפורטו בנוגע לרכיב זה.

  66. יצוין כי עיון בתחשיבים של התובע אל מול השכר שסוכם עימו מעלה כי התחשיבים בסעיף זה כללו גם את רכיב גמל עובד, גמל מעסיק וכן רכיב פיצויי פיטורים (8.33%), וכן הסכום שקוזז במסגרת סעיף זה, כלל את הסכומים שהופרשו לתובע בגין חלק עובד, חלק מעסיק ופיצויי פיטורים כעולה מהתדפיסים של חברות הביטוח שבהם בוטח התובע ושצורפו כנספח לכתב התביעה. משכך רכיב זה כולל גם בתוכו תשלום פיצויי פיטורים שעה שתחשיב התובע נעשה לפי 8.33%. לצורך הדוגמא ניקח את שנת 2016; במהלך שנה זו אמור היה התובע לקבל 30,000 ₪ לחודש לחצי השנה הראשונה, ו35,000 ₪ לחצי השנה השניה, קרי סך של 390,000 ₪ ומשכך הפרשות גמל עובד, גמל מעסיק ופיצויים מגיעים ל- 20.33%, קרי לסך של כ-79,000 ₪ כפי שעולה מתחשיב התובע בסעיף זה. משכך תחשיב התובע בגין רכיב הפנסיה כולל כבר את רכיב הפיצויים.

  67. זה המקום לציין כי עיון בהסכם העסקה של התובע שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה מעלה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שבין הצדדים נחתם הסדר לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, שעוגן בהסכם העבודה שנחתם בתקופה הראשונה. לפיו, היה התובע זכאי להפקדות לביטוח מנהלים בגובה 8.33% במקום פיצויי פיטורים (ר' סעיף 2 לנספח ב' להסכם העסקה), משכך רכיב תביעה זה כבר לוקח בחשבון את רכיב פיצויי הפיטורים ואין התובע זכאי לתשלום נוסף בשל כך כפי שנבהיר בהמשך.

    לעניין התפטרות בדין מפוטר

  68. לטענת התובע, הנתבעים הפרו את חוקי המגן ולכן נאלץ לאחוז בזכותו להתפטר בדין מפוטר לאחר 42 חודשים כאשר הנתבעים לא שילמו לתובע זכויות ושכר במאות אלפי שקלים.

  69. מנגד, לטענת הנתבע התובע לא פנה ולא שלח מכתב המודיע כי הוא דורש "תיקון" הפרות כלשהו ומבהיר כי ככל שאלו לא יתוקנו הוא יתפטר מעבודתו. בנוסף מצבה של החברה היה ידוע לתובע מתוקף תפקידו. חמור מכך , ביום 2.10.19 תקופה קצרה לאחר שהתובע קיבל העלאת שכר הוא נטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת. כמו כן התובע הסית עובדים נוספים לעזוב וזאת בנקודה שבה היתה הנתבעת במצב פגיע ורגיש ונטישתו גרמה לחברה נזק אדיר, כי היתה נתונה במו"מ מול מימון ישיר.

  70. לאחר שעיינו בכל הראיות שוכנענו כי יש לראות בהתפטרותו של התובע כהתפטרות בדין מפוטר. עם זאת נציין כי מבחינת הכימות הכספי אין לכך משמעות שעה שבין הצדדים נחתם הסדר לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, שעוגן בהסכם העבודה שנחתם עימו וכי רכיב זה נלקח בחשבון במסגרת הפיצוי לפנסיה שפורט לעיל.

  71. עיון במכתב מיום 2.10.18 ששלחה ב"כ התובע לנתבעים מעלה כי צוין שם בנוגע להתפטרות בדין מפוטר:

    "7. חרף הגילויים של סבלנות נדיבה ויוצאת דופן מצד מרשי לא תיקנתם אל ההפרות החמורות שרק חלקן מתואר מעלה והסכומים המפורטים מטה יבהירו עד כמה חמורות, רבות, קשות ומתמשכות הפרות אל. בנסיבות אלא אין ברירה בידי מרשי אלא לאחוז בזכותו על פי דין והיא להתפטר בדין מפוטר בנקודת זמן בה אתם חבים לו מאות אלפי שקלים, עליכם לשלם למרשי בנסיבות אלא פיצויי פיטורים..."

  72. עיון בעדותו של התובע מעלה כי התייחס להודעה זו והעיד כי:

    "מפנה לסעיף 5. נאלצת להודיע על התפטרות בדין מפוטר. אתה יודע מה התנאים? תפני אותי להודעה שלך שאתה מתפטר בדין מפוטר. ת. יש מכתב שנשלח ב-2.10.2018, סעיף 7. גם סעיף 8 מדבר על זה. ש.אין הודעה חוץ מזה? ת. לא. ברגע שהתפטרתי בדין מפוטר כל ההתקשרות הייתה מול עורך הדין. ש. במכתב הזה אתה מודיע שאתה עוזב היום? ת. לא, אני מודיע שאני מתפטר. ההודעה הייתה מיידית החל מהיום. ע"מ 39 לתצהירי. ש. התחייבת כלפי החברה לתת הודעה מוקדמת של 60 יום. אין הודעה כזאת? ת. נכון, אבל יש לזה סיבה." (ר' עמ' 30 שורות 20-30 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

    גם בחקירתו החוזרת הבהיר התובע את נסיבות סיום העסקתו ועדותו לא נסתרה:

    "נשאלת לעניין תקופת הודעה מוקדמת ולא התאפשר לך להשלים את תשובתך? ת. זה בא בעקבות הפנייה שנשאלתי בסעיף 7 למכתב של התפטרות בדין מפוטר, נשאלתי עם הצורה המיידית בה עשיתי את הדברים אז רציתי להוסיף שאני יודע שברגע שזכויות של עובד מופרות ואצלי הופרו כל הזכויות – פנסיה, שכר, וזכויות, זכותי להתפטר בדין מפוטר. למרות הפגיעה הזאתי וצבירת חובות של מאות אלפיי שקלים, למרות זאת ניסיתי לייתר את ההתנהלות בבימ"ש וניסינו לפנות לנתבע 2 מספר פעמים" (ר' עמ' 32 שורות 28-32 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

  73. מעבר לאמור, מחומר הראיות כפי שפורט לעיל, עולה כי התובע פנה אינספור פעמים לנתבע כדי לשלם לו את החוב המגיע לו וכי הנתבע אף לא הכחיש זאת, כפי שפורט לעיל.

  74. ערים אנו לכך כי אין מכתב התראה בכתב עובר להתפטרותו של התובע אולם שעה שקבענו כי התפטרותו של התובע נבעה בשל אי תשלום שכר וזכויות קוגנטיות, ושעה שעולה מחומר הראיות כי אין חולק כי התובע פנה מספר רב של פעמים ואף על פי עדות הנתבע מידי חודש בחודשו לקבל את שכר עבודתו, לא שוכנענו כי בנסיבות אלו היה צורך בהוצאת מכתב התראה עובר להתפטרותו. הפסיקה כבר התייחסה לכך כי:

    "מקום בו לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה, העובד אינו חייב להמשיך להשלים אם התנהלות זו של המעביד, ועומדת לו זכותו להתפטר בדין מפוטר, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מהעבודה, וכן גם אם במהלך תקופת העבודה לא העלה טענה בנוגע לכך. לעניין זה יש לראות באי כיבוד זכויותיו של העובד כ "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו" (ר' ע"ע 267006-05-11 חיים שבתאי נ' טככנובר בע"מ (לא פורסם)).

  75. נוכח האמור, משהוכח כי הנתבעים חבים לתובע שכר עבודה והפרשות פנסיוניות וזכויות קוגנטיות הרי שקמה לתובע הזכות להתפטר בדין מפוטר אף ללא התראה בנסיבות אלו.

  76. משזכאות התובע לפיצויי פיטורים נלקחה כבר בחשבון במסגרת הסעיף הקודם הרי שאין לקבוע מעבר לכך זכאות נוספת.

  77. מנגד, משהתובע התפטר בדין מפוטר לא שוכנענו כי הוא זכאי לרכיב הודעה מוקדמת הואיל וסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים מעמיד התפטרות כזאת על בסיס פיטורים, לעניין פיצויי פיטורים בלבד (ר' דב"ע נה/3-223 עמותת אופק - יאיר בן ארי (6.5.1996)).

    בנוגע לרכיב קרן ההשתלמות

  78. לטענת התובע, הנתבעת התחייבה בהתאם להסכם העסקה להפריש עבורו לקרן השתלמות, וחרף התחייבות זו לא העבירה לתובע את כלל ההפרשות הנדרשות בשל כך.

  79. מנגד לטענת הנתבע, התובע לא הרים את הנטל להוכחת רכיב זה. עוד טוען הנתבע כי במקרים שלא בוצע תשלום לקרן השתלמות, נעשה הדבר באישור התובע, וכי ביום 18.5.17 מתוך הכרות וידיעת המצב הכספי הקשה של הנתבעת הוסכם כי החברה לא תבצע הפקדות לקרן השתלמו בגין חודשים פברואר ועד מאי 2017 (כולל(

  80. עיון בהסכם העסקה של התובע מעלה כי חלק מתנאי העסקתו כללו קרן השתלמות.

  81. עיון בסעיפים 10-11 לתצהיר התובע מעלה כי התובע פרט את כלל החובות בגין קרן השתלמות.

  82. מנגד הנתבע לא חקר את התובע במסגרת עדותו בנושא זה ומשכך לא סתר את התחשיב שמופיע.

  83. אכן עיון בנספח 10 לתצהיר הנתבע מעלה כי התובע הסכים ואישר כי הוא מסכים כי לא יבוצעו הפקדות לקרן השתלמות לחודשים פברואר- מאי 2017, ומשכך נפחית מתחשיב התובע חודשים אלו, קרי מתחשיב התובע יופחת סך של 9,000 ש"ח (7.5%* 30,000 ₪ * 4). יצוין כי עיון בתלושי השכר מעלה כי ההפקדות לקרן השתלמות נלקחו מרכיב שכר היסוד ושעות נוספות גלובליות.

  84. אשר על כן על הנתבע לשלם לתובע סך של 77,318 ₪ בשל חוסר בהפרשות לקרן השתלמות. מנגד לא שוכנענו כי יש לקבל את רכיב התביעה בגין הרווח שאבד, שעה שלא הוגשה חוות דעת התומכת בסכומים שפורטו בנוגע לרכיב זה.

  85. בכל הנוגע לרכיב התביעה של ניכוי סכומי כסף להפרשות לביטוח לאומי ומס בריאות, הרי שעיון בתצהיר ובתביעת התובע מעלה כי רכיב זה לא כומת ומשכך אין אנו פוסקים בשל כך דבר.

     

    דמי הבראה

  86. לטענת התובע חבים לו הנתבעים סך של 2,835 ₪ בגין דמי הבראה. מנגד, לטענת הנתבע הוא קיבל את מלוא דמי ההבראה.

  87. שעה הנתבע לא הציג כל אסמכתא לתשלום מלוא דמי ההבראה ומנגד לא חקר את התובע על תצהירו, שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. משכך, על הנתבע לשלם לתובע דמי הבראה ע"ס 2,835 ₪,.

    פדיון חופשה

  88. משהנתבעים לא הציגו דוחות נוכחות ופנקס חופשה, נטל ההוכחה שהתובע אינו זכאי לפדיון החופשה לו הוא טוען מוטל היה עליהם, והם לא עמדו בנטל.

  89. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעים לפיה התובע לא היה זכאי לחופשה שכן התובע ביקש לשהות עם בנו כל יום ראשון. הנתבע לא הציג כל מסמך לסיכום זה וכן אינו מציין את התאריך המדויק של תחילת האמור .

    מעבר לאמור, עיון בתלוש השכר האחרון של התובע מעלה כי נצברו לו 10.34 ימי חופשה ומשכך על הנתבע לשלם לו רכיב זה, קרי סך של 17,860 ₪ (תחשיב התובע שלא נסתר).

  90. מכאן שהתובע זכאי לפדיון חופשה בסך 17,860 ₪,.

     

    פיצוי על אי מתן תלושי שכר

  91. התובע דרש פיצוי ללא הוכחת נזק בגין 7 תלושי שכר שהיו אמורים להימסר לו לטענתו, ולא נמסרו. אכן חלק מ"התלושים החסרים" לפי התובע מתייחסים לחודשים שבהם לא קיבל שכר כלל, אולם חלק מתייחסים לחודשים בהם קיבל שכר חלקי בלבד. אכן בהתאם להוראת סעיף 24 לחוק הגנת השכר תלוש שכר הינו "רישום נתונים מתוך פנקס השכר, המפרט את פרטי השכר ששולם לתובע". מכאן, שהנתבעים לא היו חייבים למסור לתובע תלושי שכר בגין חודשים שבהם לא קיבל שכר כלל. עם זאת זה לא רלוונטי לכלל החודשים. בנסיבות העניין שוכנענו כי על הנתבע לפצות את התובע בגין רכיב זה, שעה שפיצוי לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר נועד להרתיע, אולם לא שוכנענו כי יש לקבל את הפיצוי הגבוה שנתבע. בנסיבות העניין שוכנענו כי הפיצוי המתאים הינו ע"ס 15,000 ₪ .

  92. בכל הנוגע לטענות בדבר רישום כוזב של הסכום להפרשה לקרן השתלמות ופנסיה, הרי משלא הוצגו באופן פרטני תלושים אלו אל מול ההפרשות לחודשים הנטענים, לא שוכנעו כי התובע הרים את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה.

  93. כמו כן, בכל הנוגע לפיצוי הוצאות מימון בשל אי תשלום שכר עבודה לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב זה. מדובר על רכיב שנתבע באופן כוללני ולא שוכנענו שהתובע הרים את הנטל להוכיחו, מעבר לאמור כי מדובר ברכיב נזיקי.

    עוגמת נפש

  94. התובע תבע פיצוי על עוגמת נפש שנגרמה לו מהתנהלות הנתבעים בעניינו. לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, הגענו למסקנה שאכן יש מקום לפסוק לו פיצוי בגין כך. התובע פנה לנתבע אינספור של פעמים לקבל את שכרו במועד ולמרות האמור, חודשים רבים שכרו לא שולם לו באופן מלא וכך גם לא בוצעו ההפרשות הפנסיוניות, וחמור מכך חלק גמל העובד נוכה משכרו ולא הועבר ליעדו חודשים רבים. התנהלות חוזרת ונשנית זו גרמה לתובע נזקים כספיים כבדים ועגמת נפש רבה שבנסיבות אלו מקנה לטעמינו סיבה לחייב את הנתבע בתשלום בגין עגמת נפש בסך של 15,000 ₪ .

    סוף דבר

  95. התביעה מתקבלת באופן חלקי. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    • הפרשי שכר בסך 122,945 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2016 (אמצע התקופה בגינה משולמים ההפרשים) ועד מועד התשלום בפועל.

    • הפרשי פנסיה בסך 210,033 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2016 (אמצע התקופה בגינה משולמים ההפרשים) ועד מועד התשלום בפועל.

    • הפרשים בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 77,318 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.16 (אמצע התקופה בגינה משולמים ההפרשים) ועד מועד התשלום בפועל.

    • דמי הבראה בסך 2,835 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.10.18 (סיום העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

    • פדיון חופשה בסך סך 17,860 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.10.18 (סיום העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

    • פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (20.12.18 ) ועד למועד התשלום בפועל.

    • פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (20.12.18 ) ועד למועד התשלום בפועל.

       

      יובהר כי מסכומים אלו ינוכו הסכומים ששולמו לתובע במסגרת תביעת החוב שלו בגין הרכיבים שפורטו לעיל, משכך על התובע להציג לנתבע את תביעת החוב ומסמכי ההחלטה בדבר תביעת החוב במלואם והתשלומים שפורטו לעיל ישולמו לתובע על ידי הנתבע, תוך 30 ימים מיום הצגת מסמכים אלו על ידי התובע ותוך קיזוזם.

  96. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל וזאת תוך 30 ימים מהיום.

     

     

    תמונה 3

     

     

    Picture 1

     

    תמונה 4

     

    נציגת ציבור עובדים,גב' נורית לפידות

     

    אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

     

    נציג ציבור מעסיקים, מר מאיר ליברמן

     

     

     

    ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ב, (02 ינואר 2022),  בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    Picture 1

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ