אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ׳ קזיוף ואח׳

פלונית נ׳ קזיוף ואח׳

תאריך פרסום : 14/10/2021 | גרסת הדפסה

רע"א
בית המשפט העליון
3457-21
13/10/2021
בפני השופט:
עופר גרוסקופף

- נגד -
מבקשת:
פלונית
עו"ד גד לנדאו
משיבים:
1. עו״ד אלון קזיוף
2. עו"ד שמואל להב
3. משרד המשפטים - כונס הנכסים הרשמי באמצעות עו"ד רועי נירון

פסק דין

 

 

          לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא, השופט חגי ברנר) בפש"ר 43636-01-18 מיום 21.4.2021, במסגרתה הורה בית המשפט על פדיון הכספים שהצטברו בקופת הגמל של המבקשת, והעברתם לקופת פשיטת הרגל.

 

רקע והשתלשלות עניינים

 

  1. הרקע העובדתי הדרוש לעניין יובא להלן בתמצית. המבקשת, פלונית (להלן: החייבת), הייתה בעלת המניות היחידה בחברת XXX בע"מ (להלן: החברה), וערבה לחובותיה. בשנת 2017 נקלעה החברה להליכי חדלות פירעון. על רקע זה, ביום 18.1.2018, נפתח הליך חדלות פירעון נגד החייבת, לבקשת אחד מנושיה, וניתנו צווי איסור דיספוזציה זמניים על כלל נכסיה. בהמשך, ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, בהסכמת הנאמנים והחייבת, ובמסגרתו הוסכם כי על החייבת יושת תשלום חודשי בסך של 350 ש"ח. ביום 27.11.2019, הוכרזה החייבת כפושטת רגל, והמשיב 1 – עו"ד אלון קזיוף והמשיב 2 – עו"ד שמואל להב, מונו כנאמנים לנכסיה (להלן יחד: הנאמנים). עוד יצוין כי נכון ליום 21.4.2021, סך הנשייה הנטען עומד על 32.9 מיליון ש"ח.

 

          להשלמת התמונה יצוין, כי גם בני משפחתה של החייבת מצויים בהליכי חדלות פירעון, ובהחלטה מיום 3.2.2019, קבע בית המשפט המחוזי כי תיק החייבת, תיקי שני ילדיה, ששימשו כמנהלי החברה (פש"ר 43802-01-18 ופש"ר 47870-01-18) ותיקי החברה (פר"ק 33634-01-18 ופר"ק 25894-01-18), יידונו במאוחד בשל היותם תיקים קשורים.

 

  1. במסגרת הליך חדלות הפירעון, ביום 7.11.2019, עתרו הנאמנים (המנהלים המיוחדים דאז) בבקשה למימוש דירת המגורים שהייתה בבעלותה של החייבת (ששוויה הוערך בכ-3.9 מיליון ש"ח), ולקביעת גובה דמי הסידור החלוף שיפסקו לטובתה. בתגובתה, ציינה החייבת כי היא מתקיימת מקצבת שארים והשלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של כ-3,100 ש"ח בלבד (להלן: קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי).

 

  1. ביום 9.3.2020, פסק בית המשפט המחוזי לטובת החייבת דמי סידור חלוף בסך של 462,000 ש"ח מתמורת הדירה לכשתימכר (להלן: דמי סידור חלוף). נקבע, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לחרוג מברירת המחדל הקבועה בסעיף 38(ג)(2)(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הוצאה לפועל), לפיה דמי הסידור החלוף ייפסקו למשך תקופה שלא תעלה על 18 חודשים, ובמקום זאת, לפסוק לחייבת דמי סידור חלוף למשך תקופה של 84 חודשים (דהיינו 7 שנים). זאת, לנוכח גילה של החייבת (שהייתה בת 69 במועד ההחלטה); מצבה הכלכלי, באשר מתקיימת מקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי בלבד, ואינה יכולה להסתייע בבני משפחתה, המצויים אף הם בהליכי חדלות פירעון; ועצם כך שהדירה לא שועבדה לצרכיה האישיים של החייבת, אלא להבטחת חובות החברה.

 

  1. להשלמת התמונה יוער, כי ביני לביני, ביום 16.3.2020, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת החייבת לביטול צו התשלומים החודשי שהושת עליה, חרף התנגדות הנאמנים, מהטעם שלא ניתן לחייבה בתשלום חודשי כאשר הכנסתה היחידה היא הקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי.

 

  1. בחלוף כשנה מאז נפסקו לטובת החייבת דמי סידור חלוף, ביום 8.2.2021, הגישה החייבת בקשה לביטול העיקול שהיטלו הנאמנים במסגרת ההליך דנן על כספי קופת הגמל המנוהלת על שמה בחברת הביטוח "מנורה מבטחים", בסך של 391,396 ש"ח (נכון למתן ההחלטה. להלן: כספי הפנסיה). בבקשתה טענה כי מדובר בכספים מוגנים, אשר לא ניתן לעקלם.

 

  1. בתגובתם, התנגדו הנאמנים לבקשה, וטענו כי יש לממש את כספי הפנסיה ולהעבירם לקופת פשיטת הרגל, ולחלופין לשחרר את כספי הפנסיה לידי החייבת, אך להפחית מהם את דמי הסידור החלוף שנפסקו לחייבת. לעמדתם, דמי הסידור החלוף שנפסקו היו גבוהים מהמקובל, והסיבה לכך היא הצהרתה (הכוזבת על פי הנטען) של החייבת כי היא מתקיימת אך ורק מקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, ואין לה מקור כספי אחר לצורך מימון המגורים. על כן, נטען כי אין לאפשר לחייבת ליהנות הן מכספי הפנסיה במלואם והן מדמי סידור חלוף גבוהים במיוחד. כמו כן, הבהירו הנאמנים, כי כספי הפנסיה ניתנים לפדיון מעת שהגיעה החייבת לגיל הפנסיה. משכך, כספים אלו הם ככל נכס אחר של החייבת, ואין כל מניעה להורות על העברתם לקופת פשיטת הרגל.

 

  1. ביום 17.3.2021 הבהיר בית המשפט המחוזי כי לאחר שהגיע המועד לפדיית כספי הפנסיה (דהיינו – החייבת הגיעה לגיל הפרישה), אין להגבלה שבסעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) תחולה בענייננו, ועל כן לא קיימת מניעה לממש את הכספים לטובת הנושים, כטענת הנאמנים. לפנים משורת הדין, ניתנה לחייבת אפשרות להתייחס לטענה זו.

 

  1. בהתייחסותה של החייבת, ביקשה להבהיר כי לא הטעתה את בית המשפט כאשר הציגה בשעתו את מקורות הכנסתה – שכן, הואיל וכספי הפנסיה מעוקלים לטובת הנאמנים, הרי שלא ניתן היה לראות בהם מקור הכנסה. בנוסף, טענה החייבת כי סידור חלוף אינו מהווה תחליף לדמי מחייה שוטפים, ובהתאם, במסגרת שיקוליו של בית המשפט בעניין זה, הוא אינו רשאי להביא בחשבון את דמי הסידור החלוף שנפסק לטובתה. עוד הוסיפה החייבת וטענה, כי על פי ההלכה שנקבעה בע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ – נ' רון לוי (2.2.2020) (להלן: עניין קרן מקפת), מימוש כספי הפיצויים ייעשה רק כמוצא אחרון, והוא מחייב עריכת איזון בין אינטרסים הקשורים בחייב וברווחתו אל מול אלו הנוגעים לנושיו. לשיטתה, השקלול שבין גילה ומצבה המשפחתי והכלכלי (לרבות היעדר כל יכולת השתכרות), אל מול האינטרסים של נושיה, מוביל למסקנה כי יש להותיר את כל כספי הפנסיה בידה, ולמצער את רובם.

 

  1. הנאמנים בתגובתם טענו, כי עניין קרן מקפת אינו חל בענייננו, שכן באותו מקרה דובר על כספי פיצויים שנצברו בקופת גמל, וטרם הגיע מועד תשלומם כקצבה,ומשכך כלל לא ניתן היה להורות על העברתם לידי הנאמן (כלשון סעיף 85(1א) לפקודה); ואילו במקרה דנן, מדובר בכספי פנסיה הניתנים לפדיון, בהגיע החייבת לגיל פרישה, ומכאן שניתן להעבירם לקופת פשיטת הרגל בכפוף לקבלת אישור בית המשפט. בנוסף, הנאמנים הבהירו כי דמי הסידור החלוף שנפסקו לטובת החייבת הביאו בחשבון את כל צרכיה, כמו גם את מקורות ההכנסה להם טענה, ומשכך אין החייבת זכאית לסכום נוסף. זאת ועוד, הנאמנים העלו מספר טענות נוספות: משפחתה של החייבת בעלת יכולות כלכליות לסייע לה – וניתן ללמוד זאת מעצם כך שהציעו לרכוש את דירתה בסך של כ-3.2 מיליון ש"ח; החייבת נמנעת מלפרט את סכום ההוצאות החודשיות שלה; והחייבת אף נמנעת מלציין היכן היא מתגוררת כיום, וסביר להניח כי מתגוררת אצל בני משפחתה – ומשכך, הלכה למעשה, דמי הסידור החלוף משמשים אותה למחייתה.

 

  1. ביום 21.4.2021, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת החייבת. בית המשפט ציין, כי על פי סעיף 85(1א) לפקודה, בהגיע המועד לתשלום כספי הפנסיה, אין מדובר עוד בכספים מוגנים, ושיקול הדעת האם להעביר את הכספים לקופת פשיטת הרגל נתון לבית המשפט. בית המשפט המחוזי ניתח בהרחבה את תכליתו הסוציאלית של סעיף 85(1א) לפקודה, ולאחר מכן, בחן את השיקולים שהותוו בעניין קרן מקפת בנוגע לאופן חלוקת הכספים בין קופת פשיטת הרגל לחייב, וזאת על אף שבאותו עניין דובר בכספי פיצויים שטרם הגיע המועד לתשלומם (בניגוד למקרה דנן, בו כספי הפנסיה ניתנים למימוש שעה שהגיעה החייבת לגיל פרישה).

 

          תחילה, נדרש בית המשפט המחוזי להתנהלות החייבת, ובחן את מידת שיתוף הפעולה שלה עם בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל בעניינה, ובתוך כך, עמד על מעשה ההטעיה שביצעה, כאשר נמנעה מלדווח על כספי הפנסיה. טענת החייבת כי לא הטעתה את בית המשפט משום שכספים אלו, מעת שעוקלו, אינם בבחינת מקור הכנסה, נדחתה, ונקבע כי החייבת מבקשת לאחוז בחבל בשני קצותיו – מחד גיסא, טוענת כי אין להסתמך על הכספים המעוקלים לצורך קביעת דמי סידור חלוף, ומאידך גיסא, מבקשת להסיר את העיקולים על מנת שהכספים המעוקלים יעוברו לידיה. כך גם נקבע כי אף שהנאמנים ידעו על כספי הפנסיה (באשר הם הטילו עליהם את העיקולים, כטענת החייבת), אין בכך כדי לשנות את מעשה ההטעיה שביצעה החייבת כלפי בית המשפט. יתרה מכך, נפסק כי קיים השתק שיפוטי מהעלאת טענה לזכות בכספי הפנסיה, אשר הפוכה לזו שנטענה לצורך קביעת דמי הסידור החלוף (לפיה אין לה נכסים מלבד הקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי).

 

          , בציינו כי אומנם מדובר בסכום זעום ביחס למצבת החובות (אשר עומדת כאמור על כ-32.9 מיליון ש"ח), אך מנגד, זהו הנכס האחרון שנותר לרשות הנושים, ומשכך לא עומדות להם אפשרויות פירעון חלופיות.

 

          לנוכח האמור, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה, כי יש להעביר את מרבית כספי הפנסיה לקופת פשיטת הרגל. יחד עם זאת, לאור גילה המתקדם של החייבת, חוסר יכולתה לצבור רכוש נוסף, ועצם כך שאין לה הכנסה מלבד הקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי ודמי הסידור החלוף, נפסק כי יש להותיר בידי החייבת סכום של 80,000 ש"ח מתוך כספי הפנסיה.

 

          על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.

 

  1. במסגרת בקשת רשות הערעור, שבה החייבת על טענותיה שנטענו בבית המשפט קמא, אך מוסיפה ומלינה על שבית המשפט קמא יישם באופן שגוי, לשיטתה, את ההלכה שנקבעה בעניין קרן מקפת. לעמדתה, מסקנת בית המשפט כי יש להעביר לקופת פשיטת הרגל את מרבית כספי הפנסיה, אינה מתיישבת עם השיקולים אותם מצא כרלוונטיים, ובכללם גילה של החייבת, היעדר מקור פרנסה חלופי והתועלת הנמוכה שבהעברת כספי הפנסיה לנושי החברה.

 

  1. הכונס הרשמי (הוא המשיב 3) סבור כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל, במובן זה שכספי הפנסיה לא יחולטו והעיקול שהוטל עליהם יוסר, תוך שהחייבת תהא רשאית לקבל קצבה חודשית מתוכם (גובה הקצבה הצפוי לחייבת לאחר פדיון כספי הפנסיה הוא 1,800 ש"ח, כפי שעולה מהנתונים המופיעים בדו"ח השנתי לשנת 2020 שצירפה החייבת לבקשת רשות הערעור). לצד זאת, מבהיר הכונס הרשמי כי אין מניעה לקבוע לחייבת צו תשלומים על יסוד דמי הקצבה החודשית שתשולם לה מכספי הפנסיה, וכי אלו יובאו בחשבון בתכנית הפירעון שתאושר בעניינה. לעמדתו של הכונס הרשמי, גילה המתקדם של החייבת, היותה ללא נכסים וללא הכנסה, ומנגד התמורה הזעומה שיקבלו הנושים מחילוט כספי הפנסיה, מטה את הכף לטובת הותרת כספי הפנסיה בידי החייבת. כן מציין הכונס הרשמי כי בשל גילה של החייבת, היא תתקשה לממן דמי שכירות, בהינתן שדמי הסידור החלוף נפסקו לתקופה בת 7 שנים. עוד מוסיף הכונס הרשמי ומבהיר, כי אין מניעה עקרונית שבית המשפט יפחית את דמי הסידור החלוף לאור מעשה ההטעיה הנטען. ואולם, ככל שהנאמנים מבקשים להפחית את דמי הסידור החלוף, סבור הכונס הרשמי כי היה עליהם לעשות זאת במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה העוסקת בדמי הסידור החלוף, עליה הייתה יכולה החייבת לערער, ולא באמצעות קיזוז רעיוני רטרואקטיבי של דמי הסידור החלוף, באופן המונע מהחייבת לערער על כך, שכן ההחלטה בעניין זה הפכה חלוטה.

 

  1. הנאמנים, לעומת זאת, סבורים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, תום ליבו של החייב הוא שיקול שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון את גובה הסכומים שיש להותיר בידי החייב, וכך גם נקבע בעניין קרן מקפת. בנסיבות המקרה, התנהלותה הקלוקלת של החייבת בהסתרת כספי הפנסיה, כמו גם בהכבדה שהכבידו החייבת ובני משפחתה על הליך מכירת הדירה, הצדיקו אף את שלילת כל כספי הפנסיה מהחייבת, ולא רק את מרביתם. למעלה מכך, דמי הסידור החלוף נפסקו בהיקפים חריגים, והביאו בחשבון את צרכי החייבת, כך שהיא אינה זכאית לסכומים נוספים. בנוסף, לא מן הנמנע, כך לגישת הנאמנים, שדמי הסידור החלוף משמשים את החייבת לצרכיה האישיים ולא למגורים, וכי החייבת מתגוררת עם משפחתה.

 

דיון והכרעה

 

  1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש מקום לדון בבקשת רשות הערעור שלפניי כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

 

  1. כידוע, שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט המחוזי הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית בתחומו ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין, ומשכך לא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרשמי, פסקה 11 (6.3.2019); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (16.10.2018)). ואולם, מצאתי כי המקרה שלפנינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים אשר מצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. אפרט.

 

  1. סעיף 85(1א) לפקודה מורה כי "הנאמן לא יפדה כספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, אלא לאחר שקיבל את אישורו של בית המשפט לכך; בית המשפט רשאי להורות על פדיון הכספים האמורים, כולם או מקצתם, ובלבד שאם כספי קופת הגמל הינם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה, לא יורה בית המשפט על העברתם לנאמן". עניינו של סעיף זה בכספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל, והוא מהווה חריג לכלל לפיו הנאמן רשאי לממש את נכסי החייב אף ללא קבלת אישור מבית המשפט (סעיף 42 לפקודה; עניין קרן מקפת, פסקה 8; רע"א 2512/17 פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 12 (10.4.2018). יצוין כי הוראת סעיף 85(1א) לפקודה נותרה על כנה, בשינויי נוסח קלים, גם בסעיף 228 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון), המורה כי "משיכת כספים המגיעים לחייב שהוא יחיד מקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, טעונה אישור של בית המשפט; בית המשפט רשאי להורות על משיכת הכספים האמורים, כולם או חלקם, למעט כספים המיועדים למטרת קצבה שטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה"). מלשונו של סעיף 85(1א) לפקודה ניתן להסיק, כי כל עוד לא הגיע המועד לתשלום כספי הקצבה – הכספים מוגנים מפני העברתם לקופת פשיטת הרגל; אולם אם כבר הגיע מועד תשלומם כקצבה –בית המשפט רשאי להעבירם לקופת פשיטת הרגל, כולם או מקצתם, תוך שהוא מפעיל מלאכת איזונים בין צורכי מחייתו של החייב לבין הצורך לפרוע את החובות כלפי הנושים (עניין קרן מקפת, פסקה 35; ע"א 1057/18 עברון נ' ורדי, פסקה 44 (23.1.2019) (להלן: עניין עברון)).

 

  1. בבסיסה של ההוראה הקבועה בסעיף 85(1א) לפקודה עומדת תכלית סוציאלית מובהקת. היא נועדה להקנות הגנות מיוחדות על כספים שחסך החייב בקופת גמל, וזאת מתוך הכרה בכך שכספי החיסכון הפנסיוני נועדו להבטיח רמת קיום מינימלית לפורשים משוק העבודה, ובכללם חייבים בפשיטת רגל (עניין עברון, פסקה 31; עניין קרן מקפת, פסקה 8; ע"א 7114/09 בן עמי נ' רבין, פסקה 5 (9.5.2012)). לפיכך, בבוא בית המשפט להחליט האם להעביר את כספי הקצבה לקופת פשיטת הרגל, עליו להביא בחשבון את מטרתם "להבטיח את בטחונו הכלכלי של החוסך בתקופות קשות או לאחר פרישתו משוק העבודה" (דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ה"ח הממשלה 604, 716), ובהתאם, להתחשב במצבו הכלכלי של החייב ושל התלויים בו בהווה ובעתיד, כמו גם במצבו הבריאותי והמשפחתי. מטבע הדברים, החלטה זו נושאת השלכות מעשיות משמעותיות במיוחד עבור חייב פנסיונר אשר מקורות הכנסותיו הנוספים דלים, ואשר יכולתו להסתייע בקרובי משפחתו מצומצמת. לפיכך, ככלל, כאשר מקורות ההכנסה הנוספים וגורמי התמיכה העומדים לרשותו של החייב עלולים שלא לאפשר קיום בכבוד בשנות זקנתו, ראוי להותיר ברשות החייב כספי פנסיה שהגיע המועד לתשלומם כקצבה בהיקפים בהם עסקינן – מאות אלפי ש"ח בודדים המאפשרים קבלת קצבה של אלפי ש"ח בודדים מדי חודש. רק במקרים יוצאי דופן, כגון כאשר מתקיימות נסיבות חריגות הנוגעות להסתבכותו הכלכלית של החייב או להתנהלותו בהליך פשיטת הרגל, מן הראוי לעשות שימוש בסמכות בית המשפט לפי סעיף 85(1א) לפקודה (וכיום, סעיף 228 לחוק חדלות פירעון), ולהורות על חריגה מכלל זה (השוו: ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הכנסים הרשמי, פסקאות 22-19 (9.8.2009); ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות י"ד-ט"ו (6.10.2013); ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 16 (14.8.2012)).

 

  1. בענייננו, החייבת יצאה לגמלאות לפני מספר שנים (בהיותה ילידת שנת 1951), ועולה כי היא מתקיימת אך ורק מקצבאות מטעם המוסד לביטוח לאומי בסך של 3,124 ש"ח ומדמי הסידור החלוף שנפסקו לה (אשר מטרתם לאפשר "לחייב לשכור דירת מגורים באזור מגוריו" כלשון סעיף 38(ג)(2)(א) לחוק הוצאה לפועל, ולא לשמש לדמי מחייה, ומכל מקום – נפסקו לתקופה בת 7 שנים). זאת ועוד, אין בבעלותה של החייבת נכסים, ובני משפחתה מצויים גם הם בהליכי חדלות פירעון, כך שיכולתה להסתייע בהם מוגבלת. במצב דברים זה, בהיעדר כושר השתכרות ובהיעדר נכסים, ולנוכח אופיין המינימלי של הקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי (השוו: רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 17 (11.2.2020)), דומה כי כספי הפנסיה נדרשים למחייתה הבסיסית של החייבת וליכולתה להתקיים בכבוד (רע"א 4874/16 דימיטרי נ' רונן, פסקה 8 (10.8.2016); ע"א 5388/07 גיל נ' עו"ד בן דרור, פסקה 8 (1.10.2009); עניין קרן מקפת, פסקה 30). בנקודה זו יובהר, כי גובה הקצבה החודשית לה תהיה זכאית החייבת עם פדיון כספי הפנסיה הוא בשיעור נמוך יחסית, בסך של 1,800 ש"ח בלבד, ומשכך ברי כי עסקינן בסכומים שנועדו להבטיח את צורכי מחייתה הבסיסיים.

 

  1. לא זו אף זו, הסתבכותה הכלכלית של החייבת באה על רקע כניסתה של החברה לחדלות פירעון, וזאת לאחר שירשה את מניותיה בעקבות מות בעלה ז"ל, ומבלי שהיא עצמה נטלה חלק פעיל בניהולה. ממילא, אין מדובר בחובות שנוצרו תוך הפגנת זלזול בנושיה (ראו למשל, ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 22 (1.2.2011); ע"א 3382/17 צימבר נ' סמט, פסקאות 18-17 (29.8.2018)). על האמור יש להוסיף, כי ממילא התועלת לנושי החייבת כתוצאה מהעברת הכספים לקופת פשיטת הרגל תהא מועטה, בשים לב לכך שערכם הוא כ-1% ממצבת החובות של החייבת.

 

  1. אכן, החייבת נמנעה מלהעלות כל טענה בנוגע לכספי הפנסיה במשך תקופה ממושכת, והיא אף טענה מפורשות כי אין לה כל הכנסה מפנסיה (סעיף 9.2 לתגובת החייבת מיום 23.1.2020 ביחס לדמי הסידור החלוף). יחד עם זאת, ומבלי שנעלמו מעיניי הפגמים שנפלו בהתנהלותה של החייבת, לא ניתן להתעלם מכך שהנאמנים ידעו בשעתו על כספי הפנסיה (באשר הם הטילו את העיקול עליהם), ומשכך יכלו בנקל להביא את דבר קיומם לידיעת בית המשפט קמא. מכל מקום, סבורני כי אין די בליקוי שנפל בהתנהלותה זו של החייבת, בנסיבות המקרה דנן, כדי להצדיק את התוצאה הקשה של אובדן כספי הפנסיה המצומצמים שצברה במהלך שנות עבודתה, ושלילת הקצבה הצנועה שנועדו להצמיח לה לאחר גיל פרישה.

 

  1. סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להתקבל. חלף החלטתו של בית המשפט קמא מיום 21.4.2021, נקבע בזאת כי החייבת זכאית לכספים שהצטברו בקופת הגמל המנוהלת על שמה בחברת הביטוח "מנורה מבטחים" במלואם. הנאמנים יעשו את הנדרש על מנת לאפשר לחייבת לקבל את הכספים האלו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

          ניתן היום, ‏כ"ד באלול התשפ"א (‏1.9.2021).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

   21034570_Y05.docx   מח

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,  https://supreme.court.gov.il

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ