אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד במחלוקת סביב מעמד של בן ממשיך

פס"ד במחלוקת סביב מעמד של בן ממשיך

תאריך פרסום : 15/07/2021 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה באר שבע
30962-03-14
20/02/2019
בפני השופט:
בן שלו

- נגד -
תובעים:
1. ג.כ.מ.
2. ית.כ.

עו"ד יהושע שחם
נתבעים:
1. ש.א.מ.
2. מושב XXX מושב עובדים ואגודה שיתופית
3. הסוכנות היהודית לא"י
4. מנהל מקרקעי ישראל

עו"ד תמיר יחיא (ב"כ נתבע 1)
עו"ד גיא אבני ועוה"ד רעות אביטל (ב"כ נתבע 2)
עו"ד אלון איפרגן (ב"כ נתבעת 3)
עו"ד מטעם היועמ"ש (ב"כ נתבעת 4)
פסק דין
 

 

במסגרת התביעה שלפני מבקשים התובעים, אחיו של נתבע 1, להורות על ביטול רישומו כבן ממשיך במשק מספר XX  במושב XXX לפני עשרות שנים ; כפועל יוצא, להורות על ביטול רישום זכויותיו כבר הרשות במשק הנ"ל (להלן: "המשק"). 

 

רקע כללי

  1. נתבעים 2 עד 4 הם האגודה השיתופית XXX, הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל, בהתאמה (להלן: "המושב", "הסוכנות" ו"רמ"י", לפי העניין).

 

לנוחות הקריאה, מעתה ואילך יכונו התובעים ונתבע 1 גם בשמותיהם הפרטיים.

 

  1. אין מחלוקת, שהמשטר הנורמטיבי שלאורו תיבחן התביעה נגזר בעיקרו מן המשטר ההסכמי הנוהג מכח הוראות ההסכם המשולש שבין המושב, הסוכנות ורמ"י, ההסכם האחרון בענייננו אשר נחתם ביום 1.1.03, והדין הנוהג בהקשרו (להלן: "ההסכם המשולש" ; להעתק ההסכם המשולש ראו בין היתר בנספח א' לכתב הגנת רמ"י). בהקשר זה, וכידוע, זכויות המחזיק בנחלה הן זכויות של בר רשות.

 

 

  1. בתמצית, טענו התובעים בכתב התביעה כנגד פגמים ברישומו של ש' כבן ממשיך לאור רישומו המאוחר של המינוי ברמ"י, כ-22 שנה לאחר הרישום בסוכנות. בנסיבות אלה לא ניתן לראות בכך כמתנה שהושלמה, אלא כהתחייבות בלבד ליתן מתנה. כן  נטען כי כלל לא ידעו שש' השיג את הסכמת הוריהם, שלא ידעו קרוא וכתוב בעברית, להירשם כבן ממשיך במשק וכי הוריהם כלל לא התכוונו לנשל את כלל ילדיהם מעזבונם. ג' אף טוען כי אמו המנוחה כלל לא התכוונה שש' יהא הבן הממשיך. עוד טוענים התובעים, כי ג' שילם בשנת 2001 את חובה של אימו המנוחה בסך 65,000 ש"ח, אולם אילו היה יודע כי ש' נרשם כבן ממשיך, לא היה עושה כן.

 

  1. במסגרת שמיעת הראיות העלו התובעים בחקירותיהם טענה לפיה מסמכי הבן הממשיך זויפו ואף טענו כנגד המסמכים שבתיקי הרשויות. הגם שטענות אלה לא נזכרו מלכתחילה, נידונו גם טענות אלה ואף מונתה מומחית לבחינת טענת הזיוף.

 

בטרם אדרש לטענות הצדדים ולרקע הדיוני, אפרט את העובדות הקשורות עם המשק, כעולה ממסמכי הסוכנות ורמ"י.

 

המשק והשתלשלות מצב הזכויות בו

  1. כעולה מהאסמכתאות שהוגשו לתיק, הגם ששני ההורים המנוחים, י' וע' כ' ז"ל (להלן: "י'" ו"ע'"),  היו רשומים כחברים במושב ואין מחלוקת כי שניהם החזיקו במשק, זכויות בר הרשות במשק היו רשומות על שם י' (ראו, בין היתר במסמכי הרישום בקשר עם המשק כפי שהוצגו מתיק רמ"י ביום 27.12.16, לרבות: מכתב המושב; ההצהרה מיום 30.5.77; שאלון לקבלת זוגות צעירים בקשר עם ש' ורעייתו ; אישור הסוכנות בקשר עם בקשת י' המנוח לאשר הלוואה לבן ממשיך לש' ; הסכם בין רמ"י, המושב וש', לבניית יחידת דיור שניה לש' מיום 29.1.79 עליו חתם י' המנוח כבעל הזכויות במשק; אישור מש"ח לרישום בפנקסי המקרקעין לפיו זכויותיו של י' הועברו בשלמותן לאלמנתו, ע', מיום 29.5.88).

 

  1. המושב קיבל את ש' כבן ממשיך על פי הודעתו מיום 20.5.77, על יסוד החלטת מזכירות המושב מיום 10.5.77 (נספח ב' לכתב הגנת רמ"י).

 

  1. ש' נרשם באותה השנה בסוכנות היהודית כבן ממשיך על בסיס רישומיה. רישומים אלה כוללים את הצהרת י' מיום 30.5.77 לפיה בנו ש' יהיה הבן הממשיך ויבנה בית מגורים בחצר המשק ואת אישור הסוכנות מיום 18.8.77 (ראו למשל בנספח א' לכתב הגנת הסוכנות ; להלן: "ההצהרה" ו"האישור").

 

  1. ביום 26.12.77 הוציא המושב מכתב, שמוען לכל מאן דבעי, ולפי ש' נתקבל כבן ממשיך במשק הוריו וכי אין למושב כל התנגדות שש' יבנה בית במשק (נספח ד' לכתב הגנת רמ"י).

 

  1. י' נפטר ביום 9.9.79.

 

  1. הסוכנות פנתה לרמ"י ביום 29.5.88 והודיעה על העברת הזכויות במשק על שם רעייתו, ע' (נספח ב' לכתב הגנת הסוכנות).

 

  1. ש' פנה וביקש העתק ממסמכי הבן הממשיך, לבקשת רמ"י. כפועל יוצא, עדכנה הסוכנות ביום 19.4.09 את רמ"י על אודות מינויו של ש' כבן ממשיך (נספחים ג' – ד' לכתב הגנת הסוכנות ; ראו גם נספח ז' לכתב הגנת רמ"י).

 

  1. ע' נפטרה ביום 24.10.12.

 

  1. ביום 5.11.12, ביקש ש' מהסוכנות להעביר את הזכויות במשק על שמו, בהיותו הבן הממשיך. ביום 11.11.12 שלחה הסוכנות לרמ"י הודעה על העברת הזכויות לש' מכח "העברת זכויות לבן ממשיך לאחר פטירת ההורים" (נספח י' לכתב הגנת רמ"י). כתב הסכמה של המועצה XXX  להעברת הזכויות והיעדר חובות מס נערך ביום 12.11.12 (נספח יא' לכתב הגנת רמ"י).

 

  1. ביום 12.11.12 ערכה רמ"י אישור זכויות ולפיו הזכויות במשק נרשמו על שם ש' (נספח יב' לכתב הגנת רמ"י).

 

  1. ביום 14.11.12 חתם ש' על חוזה ההתיישבות בסוכנות (באשר למפורט לעיל ראו גם בנספחים ה' עד ח' לכתב הגנת הסוכנות). 

 

עד כאן, באשר למשק. מכאן, להשתלשלות ההליך. כפי שאראה, ההליך לבש ופשט צורה ככל שהתפתחו טענותיהם העובדתיות והמשפטיות של התובעים. לפיכך, אין מנוס מלפרט גם את השתלשלות ההליך בהרחבה יחסית.

 

רקע דיוני

  1. התובענה הוגשה תחילה במהלך חודש מרס 2014, כהמרצת פתיחה.

לאחר שש' הגיש בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות ולחילופין לתיקון כתב התביעה לאור היעדרו של הליך המרצת פתיחה בבית המשפט לענייני משפחה, תוקן ביום 22.12.14 כתב התביעה, כנוסחו עתה. כתב התביעה נתמך בתצהירו של ג' בלבד.

 

  1. הוגשו כתבי הגנה, למעט מטעם רמ"י. מטעמו של ש' הוגשה גם ביום 12.3.15 בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות ושיהוי (להלן: "בקשת הסילוק"). ג' וית' הגישו שניהם תצהירים מיום 13.11.14 בתגובה לבקשת הסילוק. לשיטתם, בתמצית, התובענה לא התיישנה הואיל ורק בסמוך להגשת התביעה נודע להם על אודות המסמך (כפי הנראה כוונתם למסמכי הבן הממשיך) ובהם גם חזרו על עיקרי טיעוניהם בתביעה עצמה.

 

  1.  במהלך חודש אוקטובר 2015 הועברה התובענה לטיפולי. בהסכמה, הופנו הצדדים ליחידת הסיוע על מנת לנסות ולמצות הליך של הידברות בין האחים כשבמקביל ניתנה לרמ"י ארכה  להגיש כתב הגנה. ההליך הושהה בעקבות הסכמת האחים לנסות ולמצות את הליך ההידברות ביניהם ביחידת הסיוע.

 

  1. כתב הגנה מטעם רמ"י הוגש אף הוא ביום 7.1.16.

 

  1. הואיל הליך ההידברות לא נשא פרי, לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם רמ"י נקבע דיון נוסף ליום 11.5.16, אליו לא זומנו נתבעים 2 – 4. ניתנה להם שהות להודיע עמדתם באשר לשמיעת הראיות. בעקבות הודעותיהם של נתבעים אלה (רמ"י, הסוכנות והמושב) לפיהם אין בכוונתם ליטול חלק בהליך שמיעת הראיות, נקבעו שני מועדים לשמיעת הראיות מטעם התובעים וש' וניתנו הוראות בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

 

  1. התובעים הודיעו ביום 28.6.14 כי התצהירים שתמכו בכתב התביעה ושהוגשו במסגרת הבקשה לסילוק על הסף ישמשו כתצהירי עדותם הראשית. כן צירפו מסמכים שונים: פרוטוקול דיון ופסק דין בהליך פלילי בענייני תכנון ובניה, העתק הסכם בין ע' ובין רמ"י והמושב לעניין הקצאת מגרש נוסף לנחלה, מיום 25.9.05, תצהיר מטעם ש' שהוגש במסגרת ההליך הפלילי הנ"ל וכן אישור  המושב מיום 3.11.04 בדבר רישום המשק על שם ע'.

 

  1. גם ש' הודיע ביום 6.10.16 כי מכלול התצהירים, כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו עד כה ישמשו כתצהירי עדות ראשית מטעמו.

 

  1. במועד הדיון הראשון שהיה קבוע לשמיעת הראיות, ליום 13.10.16, הודיע ב"כ התובעים כי רק לצרכי "יעילות" לא טען כנגד קבילות חלק מן המסמכים שצורפו לכתבי ההגנה מטעם רמ"י והסוכנות וביקש שתינתן לו האפשרות להתייחס לכך בסיכומיו. בא-כוחו של ש' התנגד להודעה זו, ונתן דגש לכך שהואיל ועד אותה העת לא היתה מחלוקת על אודות התיעוד שבתיקי הנכס ברמ"י ובסוכנות, ניתן לצדדים להסכם המשולש פטור מהתייצבות לדיון. עם תום הדיון ניתנה החלטה מנומקת ולפיה בוטלה שמיעת הראיות על מנת לאפשר גם לרמ"י ולסוכנות את יומן בבית המשפט לאור חזית המחלוקת שלכאורה פתחו התובעים בהודעתם. לצד חיוב התובעים בהוצאות הצדדים, הוריתי להם גם להגיש רשימה מפורטת שבה יבהירו קונקרטית את טענותיהם לעניין קבילות איזה מן המסמכים שהוגשו על ידי רמ"י והסוכנות. הוריתי כי לדיון הנוסף שהיה קבוע יתייצבו כלל הנתבעים.

 

  1.   ביום 19.10.16 הוגשו התנגדויות התובעים לעיקרם של המסמכים שצורפו לכתבי הטענות מטעם הנתבעים השונים, מטעמים ראייתיים בעיקרם כפי שנומקו בתמציתיות רבה. תגובת ש' לכך הוגשה אף היא ובה לצד התנגדותו לגופו של עניין טען כנגד הרחבת החזית האסורה שבכך.

 

  1.  לאור התנגדויות התובעים, גם את הדיון הנוסף שהוקדש לשמיעת הראיות, ביום 3.11.16, לא ניתן היה לקיים, על מנת לאפשר גם לנתבעים 2 – 4 להיערך כדבעי לקיום החקירות. לפיכך, עם תום אותו הדיון, קבעתי שני מועדים נוספים לשמיעת הראיות.

 

  1. ביום 29.11.16, כשנתיים ומחצה לאחר שהוגשה התובענה, הוגשה מטעם התובעים בקשה להמצאת תיקי הנכס המצויים אצל נתבעים 2 – 4. ביום 19.12.16 נעתרתי לבקשה.

 

  1. תיק הנכס המצוי ברמ"י הומצא לתיק ביום 27.12.16.

 

  1. ביום 24.1.17 הגישו התובעים "הודעה על צרוף המסמכים", שהתקבלו כתוצאה מהחלטתי מיום 19.12.16.

 

  1. לאור בקשת ש' להגיש תצהירים משלימים בעקבות צירוף המסמכים על ידי התובעים, התרתי הגשתם (תצהיר משלים מטעמו של ש' ותצהיר מטעם בנו, שו' ; להלן: "שו'"). בעקבות בקשת התובעים גם התרתי קיומן של השלמות חקירה ראשית קצרות, בהחלטתי מיום 12.2.17.

 

  1. ביום 15.2.17 התקיים הדיון הראשון לשמיעת הראיות. במועד זה העידו ית' וג' ונחקרו בחקירות נגדיות ממושכות בין היתר על ידי בא-כוחו של ש'. עם תום עדויותיהם הכריז בא-כוחם "אלה עדיי", משמע על סיום פרשת התביעה (עמ' 58 לפרוטוקול).

 

  1. בדיון ההמשך למחרת, 16.2.17, נחקרו נציגת הסוכנות, גב' א.שו', ונציגת רמ"י, גב' ס.גנ. (להלן: "גב' שו'", ו"גב' גנ'", בהתאמה). בנוסף, ביקש ב"כ התובעים להעיד עדה נוספת, גב' נ.כ., אחייניתם של הצדדים (להלן: "נ'"). הואיל וממילא היה צורך לסיים את שמיעת הראיות בחקירתו של ש', והעד הנוסף מטעמו לא יכול היה להתייצב לדיון, קבעתי מועד נוסף לשמיעת הראיות והתרתי הגשת תצהיר מטעמה של נ' ואת חקירתה באותו המועד, שנקבע לסיום שמיעת הראיות ליום 5.3.17.

 

  1. תצהיר מטעמה של נ' הוגש ביום 19.2.17.

 

  1. ביום 22.2.17 הגישו התובעים בקשה שהוכתרה כדחופה, למינוי מומחה גרפולוגי לבחינת חתימתו של י' על גבי ההצהרה. הבקשה נקבעה לדיון במועד סיום שמיעת הראיות.

 

  1. ביום 5.3.17 העידה נ'. ש' הבהיר כי איננו חפץ להתחיל בפרשת ההגנה מטעמו בטרם תוכרע הבקשה למינוי מומחה. לפיכך, ועל מנת לברר האם מסמך ההצהרה המקורי אמנם מצוי בתיק הסוכנות, שלא הגיבה לבקשה, הוריתי לסוכנות להבהיר מפורשות עמדתה לבקשת התובעים למינוי המומחה כמו גם להבהיר האם מסמך המקור מצוי בחזקתה.

 

  1. ביום 8.3.17 הודיעה הסוכנות כי מסמך המקור מצוי בחזקתה וניתן לתאם אצלה את בדיקתו.

 

  1. ביום 9.4.17 ניתנה החלטתי המנומקת ובמסגרתה נעתרתי לבקשה והוריתי על מינויו של מומחה להשוואת כתבי יד. לצד זאת, השתתי את מימון הביניים של שכר הטרחה על התובעים, שאף חויבו בהוצאות כלל הנתבעים גלל ההכבדה הדיונית הנוספת שנגרמה.

 

  1. ביום 14.5.17, לאחר שגם לעניין זהות המומחה התגלעה מחלוקת בין הצדדים, מיניתי את המומחית להשוואת כתבי יד, גב' א.ש., לבדיקת חתימת י' על ההצהרה (להלן: "המומחית").

 

  1. ביום 2.7.17 הוגשה חוות דעת המומחית (להלן: "חוות הדעת"). על פי חוות הדעת, שנערכה לאור השוואת דוגמאות חתימה משבעה מסמכי השוואה שונים, שתי החתימות שבהצהרה הן אמנם חתימותיו של המנוח, "בדרגת הוודאות הגבוהה ביותר" (שם).

 

ביום 5.7.17 התקבלו לתיק בית המשפט תשובות המומחית לשאלות הבהרה מטעם ב"כ התובעים, שצורפו אף הן לתיק. גם בתשובות אלה לא חזרה בה המומחית ממסקנתה.

 

  1. ביום 26.12.17 הסתיימה שמיעת הראיות בחקירתו הנגדית של ש'. שו' לא יכול היה להתייצב ותצהירו נמשך.

 

  1. סיכומי כלל הצדדים, לרבות סיכומי תשובה (ומחלוקת נוספת גם לעניין הגשתם) הוגשו בכתב.

 

 

תמצית טענות התובעים

  1. התובעים טוענים שתמוה מדוע אדם צעיר יחסית (י'), ימנה דווקא את ש' כבן ממשיך.

 

ע' עצמה לא חתמה לש' על מסמך "בן ממשיך" ולטענת התובעים ראתה בכל בניה כיורשיה, לרבות לעניין המשק. ע', בין אם שהמשיכה או "ירשה" את זכויות י' היא שנרשמה כבעלת הזכויות במשק, עיבדה אותו בסיוע בניה ובני משפחה נוספים. לטענת התובעים ע' כלל לא ידעה על מינויו של ש' כבן ממשיך.

 

  1. לטענת התובעים, רק בשנת 2012 הושלם כביכול הליך מינוי הבן הממשיך, מבלי שבמשך 32 שנים ידעו הם דבר מה על כך. הדבר תמוה במיוחד הואיל וג' שילם את חובות המשק של אמו, בסך, ₪ והיה שותף עימה בחשבון הבנק שלה משנת 1990.

 

  1. לטענת התובעים, י' כלל לא ידע לכתוב מכתבים פרט לשמו ואך ידע לקרוא בסידור.

 

ית' טוען כי סבר שחתם כערב לש' על הלוואה רגילה וכי ש' כלל לא בנה או עשה דבר במשק.

 

התובעים מלינים על כך שש' התנער מזכויות במשק במסגרת ניהול ההליך הפלילי כנגדו וכנגד ע'.

 

  1. מסיכומי התובעים לא ברור האם זנחו את טענת זיוף מסמך ההצהרה. כך או אחרת, התובעים גם טוענים כי מן ההצהרה ניתן ללמוד אך ורק על אודות ההסכמה לבניית בית במשק ולא למינוי בן ממשיך. 

 

התובעים טוענים להיעדר אימות של המסמכים שהוצגו מטעם הסוכנות ומלינים כנגד נהלי הסוכנות בעבר, בעת עריכת ההצהרה.

 

הואיל ועל פי נהלי רמ"י אין הם מעדכנים בני משפחה לעניין רישום בן ממשיך אצלם, יש להסיק מכך שע' כלל לא ידעה שש' יהיה הבן הממשיך.

 

התובעים מלינים כי לא הומצא פרוטוקול אסיפת המושב שבמסגרתו אושר מינויו של ש' כבן ממשיך (כזכור, בשנת 1977).

 

  1. התובעים טוענים, כי חלפו 35 שנים מאז מאי 1977 (מועד עריכת ההצהרה) ועד לסוף 2012, או-אז לשיטתם אושר המינוי על ידי כלל הנתבעים. בנסיבות אלה בשל חלוף הזמן יש לקבל את גרסתם לפיה מעולם לא ידעו על מינויו של ש' כבן ממשיך (סעיף 17.3 לסיכומיהם). כן יש לקבל את טענתם לפיה הליך מינוי הבן הממשיך כלל לא הושלם בחיי האב, י'.

 

  1. התובעים מלינים על נסיבות החתימה על מסמך ההצהרה, אצל מזכיר המושב שנפטר בינתיים.

 

לטענת התובעים, ש' כלל לא בנה דבר במשק ולא סייע במאום, לא לניהול המשק ולא לע' בחייה.

 

עוד טוענים התובעים כי גם אם ייקבע שמינויו של ש' עדיין תקף, יש למנות מומחה שייקבע מהם תשלומי האיזון הראויים שעליו לשלם לשאר יורשי המנוחה.

 

 

תמצית טענות נתבע 1, ש'

  1. לטענת ש', עסקינן בתביעת סרק.

 

ש' מלין כנגד דרך הילוכם של התובעים, לפיו רק במהלך שמיעת הראיות, עת התברר להם שאין בטענותיהם העובדתיות ממש, העלו לראשונה את טענת זיוף ההצהרה. במקרה שלפנינו, המתנה נשלמה כבר בשנת 1977, משנרשם ואושר מינויו כבן ממשיך אצל הסוכנות. כפי שגם הסוכנות ורמ"י אישרו, הרי שאותן שנים הושלם הליך מינוי בן ממשיך ברישום בסוכנות ולפיכך עסקינן במינוי תקף.

 

  1. לשיטת ש' לתובעים אין זכות עמידה בהיעדר צווי ירושה כדין.

 

  1. עוד טוען ש' כי התובענה התיישנה לפני למעלה משלושים שנה, עוד בחיי הוריו, ולכל הפחות מדובר בשיהוי ניכר בהגשתה. ש' אף מבהיר, כי נגרם לו נזק ראייתי חמור לאור השיהוי הרב בהגשת התביעה.

 

  1. יש לדחות את טענות התובעים כנגד הליכי הרישום אצל הסוכנות ורמ"י, שגם העדים מטעמם אישרו שהליך המינוי נשלם והסתיים והמסמכים שנבדקו נמצאו תקינים, שעה שמוסדות אלה נהנים מחזקת התקינות. 

 

  1. לא זו שש' מונה כחבר וועד המושב וע' אף נהגה ללכת עימו לאסיפות הכלליות, הרי שעובדתית, דבר מינויו כבן ממשיך היה ידוע לכלל בני המשפחה, עוד בחיי ע', שתמיד נהגה להצהיר כי המשק שייך לו. הדברים יפים במיוחד עת גם התובעים הבהירו בחקירותיהם הנגדיות כי יחסי כלל בני המשפחה היו תקינים וקרובים מאוד. עוד מוסיף ש' ומבהיר כי תובע 2, ית', חתם בעצמו כערב להלוואת משכנתא שנטל על מנת לבנות את ביתו במשק.

 

  1. טענת התובעים לפיה איש לא ידע על מינויו סותרת את עובדת מגוריו במשק, קבלתו כחבר אגודה, כחבר וועד המושב, כמו גם את העובדה שעוד בשנת 2009 ע' קיבלה הודעה בדבר רישומו של ש' כבן ממשיך גם בספרי רמ"י.

 

  1. ש' מלין על התנהלותם הדיונית הפסולה של התובעים, בדחיות ההליך החוזרות והנשנות, בבקשות המאוחרות להוספת ראיות, לעיון בתיקי רמי"י והסוכנות, ובבקשה למינוי המומחית לאחר שכבר הוצהר "אלו עדיי".

 

  1. ש' מאמץ את חוות דעת המומחית.

 

  1. באשר לטענת ג' לפיה שילם חוב למושב בסך 65,000 ₪, טוען ש' כי גם אם שולמו למושב סכומים הרי שכנגד סכומים אלה נמסרו לג' פיצויים וזכויות כספיות נוספות של ע' והוא אף קיבל את המגרש בהרחבה ללא כל תמורה. טענה זו, לשיטת ש', לא נסתרה כלל.

 

 

  1. ש' אף מבהיר, כי דווקא מעדותה של נ', העדה מטעם התובעים, עולה כי התובעים ידוע ידעו על היותו בן ממשיך, שכי אביה, א' ז"ל, דרש מע', אמו, שהמשק יחולק שווה בשווה בין כלל האחים.  דווקא עדות זו, לשיטתו, סותרת את טענות התובעים בדבר אי מודעותם להיותו של ש' בבחינת בן ממשיך. עוד טוען ש', שחרף כלל המריבות, אמו, ע', כלל לא פעלה בחייה על מנת לבטל או לשנות את המינוי.

 

  1. ש' אף טוען כי הוכח עובדתית שאמו, ע', היתה שותפה מלאה למינויו כבן ממשיך. ש' התגורר עימה במשק, בנה בשנת 2005 שתי יחידות דיור נוספות, היה חבר אגודה ובוועד האגודה, והאם אף חתמה עוד בשנת 2007 על הסכם מתיישב ובו לאחר אריכות ימים יעבור המשק לבן הממשיך.

 

  1. ש' מלין כנגד הרחבות החזית האסורות. שכן בעוד בכתב התביעה נטען כי המינוי כבן ממשיך הושלם שלא כדין רק כעבור 22 שנה, עם הרישום בספרי רמ"י, וכי מות אחד ההורים טרם השלמת המינוי מנתק את אפשרות המינוי בפועל, רק בשלבים מאוחרים יותר ולאחר תום פרשת התביעה למעשה החלו לעלות טענות בדבר זיוף מסמכים והיעדר חתימת האם, ע'. אף לא נתבקש כל סעד חלופי בדמות תשלומי איזון.

 

  1. לבסוף אף מבהיר ש', כי על פי הדין הנוהג, משנשלמה המתנה בדמות מינויו כבן ממשיך, הזכויות במשק אינן חלק מעזבונה של ע' וממילא אין נפקות להוראות אחרות בהקשר זה.

 

תמצית טענות נתבע 2, המושב

  1. המושב, שככלל איננו מתערב בסכסוך המשפחתי, טוען כי התובעים לא עמדו בכל נטל לייחס להם דבר מה ועותר לדחות התביעה כלפיו.

 

המושב טוען כי לא ברור מה זכות העמידה של התובעים לבד מהטענה לפיה הם ילדיה של ע'.

 

המושב מצטרף אף הוא לטענות ש' בדבר התיישנות ושיהוי, לאור מועד השלמת רישום מינויו כבן ממשיך, בשנת 1977.

 

המושב מבהיר אף הוא כי הוראות ההסכם המשולש הן הרלוונטיות לענייננו, ולא הוראות חוק הירושה.

 

  1. המושב מבהיר כי במינויו של שש' כבן ממשיך פעל בדיוק על פי הוראות תקנון המושב, סעיף 3 לפקודת האגודות השיתופיות ובהתאם להוראות ההסכם המשולש.

 

המושב מבהיר כי מינויו של ש' כבן ממשיך נעשה כדין, שכן באותן השנים לא היתה ולא נדרשה כל מעורבות מטעם רמ"י בהליך המינוי, כפי שאף הבהירו הסוכנות ורמ"י עצמן. כן הבהיר המושב כי ש' משמש כחבר אגודה מאז שנת 1977. התובעים עצמם אף הודו כי ידעו שש' שימש גם כחבר וועד המושב.

 

התובעים לא סתרו את כלל האמור במסמכי העברת הזכויות ומינויו של ש' כבן ממשיך, שנחתמו כדבעי.

 

עומדת לכלל המוסדות הפועלים חזקת התקינות בכל הנוגע למינויו של ש' כבן ממשיך.

 

העברת הזכויות מי' המנוח לע', בוצעה בהתאם להוראות סעיף 20ה' להסכם המשולש.

 

  1. המושב אף הוא מלין כנגד הרחבות החזית האסורות של התובעים.

 

 

התובעים לא הציגו כל ראיה או עדות כנגד איזו מפעולות המושב.

 

 

תמצית טענות הסוכנות

  1. הסוכנות עותרת לדחות התובענה כלפיה.

 

  1. הסוכנות חוזרת על עמדתה ולפיה מינויו של ש' כבן ממשיך בוצע בשנת 1977 תוך שהנוהל הרלוונטי אותה העת דרש את ביצוע המינוי בסוכנות בלבד, תוך שמינויי בן ממשיך כלל  לא נהג להירשם ברמ"י. בנסיבות אלה טוענת הסוכנות כי אין יסוד לטענת התובעים לפיה המינוי כלל לא הושלם.

 

לאחר פטירת ע', הועברו הזכויות כדין על שם ש' מכח היותו הבן הממשיך.

 

  1. גם הסוכנות מלינה כנגד אופן ניהול ההליך על ידי התובעים, תוך ביצוע הרחבות חזית אסורות והגשת בקשות באיחור.

 

 

תמצית טענות רמ"י

  1. בתמצית, מציינת רמ"י, כי הגם שאיננה צד לסכסוך המשפחתי, רישומו של ש' כבן ממשיך בוצע כדין, תוך סקירת מלוא השתלשלות ההליך כפי שמצוי בספריה.

 

גם רמ"י מבהירה, כי במועד מינויו של ש' כבן ממשיך לא היתה כל דרישה לרישום המינוי גם אצלה, וכי הרישום הסתיים עם ביצועו בסוכנות.

 

  1. רמ"י אף מבהירה, כי העברת הזכויות מי' לע' ומ' לש' בוצעה כדין, בהתאם להוראות סעיף 20(ה) להסכם המשולש ובהתאם להוראות אגף חקלאי 55, שעל פיו אף היא פועלת.

 

דיון והכרעה

  1. עיינתי במכלול המצוי בתיק. שמעתי את בעלי הדין, העדים ובאי כוחם, והגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות, בין היתר מנימוקי כלל הנתבעים.

 

בבסיס הדיון מצוי כמובן אופי הזכות הנתקפת על ידי התובעים. הזכות העיקרית שבמוקד המחלוקת בענייננו היא זכות בר רשות להחזיק בנחלה, מטעמו של המושב (הוא הגורם האמון על חלוקת זכויות בר הרשות הספציפית בין חבריו). זכות זו כפופה במקרה שלפנינו למארג היחסים ההסכמי הנוהג בין בעל המקרקעין (רמ"י), הגורם המיישב (הסוכנות), והמושב. הסדר ה"בן הממשיך" נוצר על מנת למנוע פיצולה של הנחלה החקלאית לשם המשך תפקודה כיחידה חקלאית אחת (בהקשרים אלה, על אודות אופי זכות בר הרשות, הגבלות העבירות השונות בזכות זו ועל הסדר הבן הממשיך, בהקשרים תלויי חוזה המשבצת, השוו, למשל: עמ"ש (ב"ש) 38381-06-16 ש.פ נ' א.פ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 6.9.17 ; עמ"ש (ב"ש) 62373-11-15 י. נ' י. (מצוי במאגרים המשפטיים ; 22.7.16) ; תמ"ש (ב"ש) 62162-03-14 א.ד נ' ש.ד (מצוי במאגרים המשפטיים ; 6.3.17) ] .

 

כפי שאכן נפסק לא פעם, הסדרת זכויותיו של בר הרשות במשק, והאופן שבו ניתן להעבירן, נבחנת בראש ובראשונה מהוראות ההסכם המסדיר את אופן ההתיישבות החקלאית. במקרה שלפנינו – ההסכם המשולש, במסגרתו ניתן תוקף מפורש להסדר הבן הממשיך.

 

ברוח זו אבחן את טענות הצדדים והעובדות במקרה שלפני.

 

טענת זיוף ההצהרה

  1.  טענה זו נטענה רק במהלך חקירותיהם הנגדיות של התובעים ולא בא זכרה בכתבי התביעה (המקורי והמתוקן).

 

כמפורט לעיל, לא ברור מסיכומי התובעים די הצורך האם אמנם חזרו בהם מן הטענה לפיה ההצהרה (שהיוותה יסוד משמעותי לרישומו של ש' כבן ממשיך בשנת 1977), אמנם זויפה.

 

 

למען הסר כל ספק אבהיר, כי לאחר העיון בראיות שהוצגו הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל יסוד לטענה זו ויש לדחותה. זאת, משני טעמים עיקריים. האחד – חוות הדעת המפורשת, שאיננה משתמעת לשתי פנים ואשר לא נסתרה כל עיקר (המומחית אף לא נתבקשה להיחקר). השני, כבישת הטענה במשך למעלה משנתיים, עד לשמיעת ראיות התביעה.

 

  1. מסמך ההצהרה הוא טופס מודפס, כפי הנראה בנוסח מובנה באותם הימים, ובו מקום למילוי פרטים: שם המומלץ למינוי כבן ממשיך, מספר המשק, שם המושב, שם בעל המשק, תאריך, עד לחתימה, וחתימת בעל המשק.

 

המומחית, ראש המעבדה לבדיקת מסמכים של מז"פ בעברה, בדקה את ההצהרה והשוותה אותה למספר רב של חתימות מאומתות של י' (כמפורט בסעיפים 2א. עד 2.ז לחוות הדעת). מסקנתה היתה כי שתי החתימות הנחזות להיות חתימותיו של י' על גבי ההצהרה נכתבו על ידו. מסקנה זו הוערכה על ידי המומחית בדרגת הוודאות הגבוהה ביותר.

 

יתר הפרטים למילוי, שאינם חתימות י', הוערכו כפרטים שנכתבו על ידי אחר (קרי – אדם אחר, הוא שמילא אותם, וי' הוא זה שחתם).

 

גם בתשובותיה לשאלות ההבהרה , לרבות בהתייחס לטענה לפיה המנוח לא קרא או כתב עברית, לא חזרה בה המומחית ממסקנתה זו (ראו בתשובות, נושאות תאריך 5.7.17).

 

התובעים ביכרו שלא לזמן את המומחית לחקירה על חוות דעתה. התובעים אף לא הציגו כל ראיה עצמאית מטעמם, למעט טענות בלתי מבוססות בחקירותיהם הנגדיות, לפיה אין מדובר בחתימותיו של י' על גבי ההצהרה. משמעות הדברים והדין הנוהג, באשר לקביעת ממצאי עובדה מקום בו מומחה לא נחקר על חוות דעתו, ידועים.

 

  1. בנוסף, כאמור, אין להתעלם מאופן העלאת הטענה. מסמך ההצהרה לא היה בבחינת "סוד" והוא אף צורף לכתב התביעה. לא מצאתי כל הסבר של ממש מדוע, רק במסגרת חקירותיהם הנגדיות, כעבור כמעט שלוש שנים מאז הוגשה התביעה, מצאו לנכון התובעים להעלות את הטענה לפיה אין מדובר בחתימות אביהם המנוח.

 

 

למעלה מן הצורך אבהיר, כי ההסבר המינורי שביקשו התובעים בחקירותיהם הנגדיות להציג לכבישת הטענה תמוה מאד בעיני. כך, למשל ציין ג' בחקירתו הנגדית: "...אני הגעתי למסקנה שזה מזוייף שבאתי לקחת את האישור של המושב לפני כחודש ראיתי חתימות בתיק של אבא שלי בתיק שלו ראיתי שזה לא נכון חיכיתי ליום הזה להגיד.... את זה ראיתי פעם ראשונה בכתב ההגנה לפני חודש ראיתי את התיק של אבא והשוויתי את החתימה והגעתי למסקנה שזה מזוייף...." (עמ' 38 שורות 12 – 17). מה מנע מג' במשך למעלה משלוש שנים לבקש עיון בתיקי הנכס בכל מקום שהוא? מה מנע מג' להעלות סברה לפיה יכול וי' , אביהם, לא חתם בעצמו על ההצהרה? הרי לפני ג' היו מונחים לא מסמך ההצהרה בלבד, אלא תיעוד לא מבוטל שצורף לכתבי הטענות. בכלל זה צורף תיעוד בכתבי הטענות שכלל לכל הפחות דוגמת חתימה אחת נוספת של י', וזאת למשל בכתב ההגנה מטעם רמ"י, שהוגש עוד בחודש ינואר 2016. 

 

על משמעות כבישת טענה זו ללא כל הסבר סביר, אין צורך להרחיב.

 

  1. בנוסף, בוודאי שלא ניתן להתעלם מן השיהוי הממושך מאז מונה ש' כבן ממשיך ועד אשר הועלתה הטענה שבנדון, כמו גם מהנזק הראייתי הפוטנציאלי שנגרם לנתבע כמו גם למושב, באפשרות להתגונן כדבעי מפני טענה שכזו. בהקשר זה אציין כבר עתה כי אני מקבל את טענת הנתבעים לפיה התובענה הוגשה בשיהוי ניכר ואת נימוקיי אפרט בהמשך.

 

כך או אחרת, מן הנימוקים שלעיל אני דוחה את הטענה לפיה חתימות י' על ההצהרה זויפו.

 

הטענה בדבר היעדר מודעות התובעים למינויו של ש' כבן ממשיך

  1. לטענה זו חשיבות הן לשם הערכת מהימנות גרסות בעלי הדין. זאת, הן בקשר עם טענות השיהוי וההתיישנות שהעלו הנתבעים והן לבחינת השלכת השיהוי הנטען על טענותיהם היסודיות של התובעים. אדרש לה עתה.

 

לפי הנטען בכתב התביעה, התובעים "...לא ידעו ולא יכולים היו לדעת כי הנתבע אשר התגורר בחצר משק ההורים השיג את הסכמת הוריהם מאז 10.5.77 למנותו כבן ממשיך במשק, ספק אם באופן כשר, עובדות אשר נודעו להם רק בסמוך טרם הגשת תובענה זו..." (סעיף 13 לכתב התביעה וכן סעיף 13 לתצהיר התמיכה של ג').

 

 

לאחר ששמעתי את הראיות, ספק רב בעיני אם אמנם נכונה טענת התובעים. כבר לעצמה מעוררת הטענה תהייה של ממש, שכן התובעים אינם מכחישים, שלמעט פרק זמן קצר יחסית של כשנתיים (בין השנים 2002 – 2004) התגורר ש' בחצר המשק במשך עשרות שנים (ראו סעיף 13 לתצהיר ג').

 

  1. מכח מה התגורר ג' בחצר המשק? היכן התגורר ובאיזה מבנה בחצר התגורר? עם מי התגורר? מי בנה את המבנה ומכח מה? כל אלה לא היו בבחינת סוד לכלל בני המשפחה. גם התובעים אישרו כי ככלל יחסי בני המשפחה בחיי הוריהם היו תקינים ואף קרובים (ראו למשל: דברי ית' בעמ' 22 בחקירתו הנגדית  ודברי ג' בעמ' 46 בחקירתו  הנגדית).

 

כפועל יוצא, הטענה לפיה בני משפחה, בני ויוצאי מושב, שביניהם יחסי קרבה, כלל לא העסיקו עצמם מעולם בשאלת הזכויות במשק – בדגש על השאלה האם אמנם אחיהם שמתגורר במשך עשרות שנים עם משפחתו בתחומי המשק, מונה כבן ממשיך אם לאו -  מוקשית מעיקרה.

 

  1. השאלה מוקשית גם נוכח העובדה שג' עצמו, אשר שב ומבהיר כי סילק חובות עבור אימו ע',  דאג וטרח לבקש מאמו את מעורבותה בהמלצה עליו כעל מי שיקבל את זכות הנחלה למגרש בהרחבה (ראו למשל עמ' 47 לפרוטוקול, בחקירתו הנגדית). מדוע טרחו האחים להסדיר רק סוגיה אחת הקשורה עם הזכויות המשויכות למשק? האמנם, בעת שנדרשו לשאלות לעניין מגרש ההרחבה, לא שאלו דבר באשר לזכויות העתידיות בקשר עם המשק? מסופקני.

 

התרשמתי גם שתשובותיו של ג' בחקירתו הנגדית לעניין זה לא הסירו את מעטה הספקות הניכר מעל טענות התובעים : "ש. שישבת עם המזכיר הוא לא אמר לך שיש בן ממשיך וש' חבר וועד? ת. אם הייתי יודע שש' חבר וועד ובן ממשיך לא הייתי משלם שקל. ש: איך זה לא עולה אתם מדברים על המשק, חובות אמא שלך נמצאת שם לא שואלים מי בן ממשיך? ת: אין דבר כזה כולם ביחד אם היה לא הייתי משלם שקל למה שאני אשלם? אתה יודע איזה סכום זה היה בזמנו? סכום של דירה. .... ש: מי היה המזכיר שנסע איתך? ת: אני חושב שלמה. ש: למה לא פניתי אליו שיכתוב לך תצהיר שיספר לך שהתחיל המשפט? ת: כי אנחנו לא חושבים על זה. פניתי לחבר וועד לא למזכיר. המזכיר לא חייב לי כלום. ש: המזכיר היה איתך בתל אביב? ת: בשנת 98. ש: הוא היה איתך בשנת 98 ואתה היית בדיוק בפגישה שמדברים על המשק למה לא הבאת את המזכיר שנשמע ממנו שלא דיברו על ש' שהוא בן ממשיך וחבר באגודה? ת: אני לא דיברתי איתו על הנושא הזה בכלל...." (עמ' 47 – 48 לפרוטוקול).

 

מדוע, כאשר עומת ג' במישרין עם השאלה מדוע משהתברר שלע' חובות בגין המשק לא נשאלה כלל השאלה מיהו הבן הממשיך, לא השיב ג' במישרין אלא השיב "...אם היה לא הייתי משלם שקל.." (ראו לעיל)? התרשמתי שג' אדם אינטליגנטי, שידע לענות במישרין לשאלות ישירות. אולם כפי הנראה, יותר קל היה להצדיק היעדר הגיון כלכלי נטען לסיוע לאם, מאשר לענות במישרין לשאלה האם אמנם דובר באותה ישיבה עם המזכיר, על שאלת קיומו של בן ממשיך.

 

  1. בצדק אף נשאל ג' מדוע לא זימן למתן עדות את אותו המזכיר, שעודנו בין החיים. בניגוד, למשל, למזכיר היישוב שלמולו חתם י' המנוח על ההצהרה ולמולו בוצע הליך אישור מינוי הבן הממשיך, מדובר במי שעודנו בין החיים. לכאורה לא היתה כל מניעה שיוזמן למתן עדות לתמיכה בטענה כה משמעותית עבור התובעים ; קרי - הטענה לפיהם כלל לא ידעו על אודות מינויו של ש' כבן ממשיך. בהקשר זה, הפסיקה באשר להימנעות מהצגת ראייה רלוונטית ללא הצדק סביר ידועה וברורה.

 

  1. לא זו בלבד, אלא שג' המתגורר בנתיבות אישר בחקירתו הנגדית, למשל, שהיה גם שותפו העסקי של ש' במשך כעשר שנים (עמ' 40 לפרוטוקול) . האם אמנם לא ידע כל עיקר דבר על אודות סטאטוס המגורים והזכויות של שותפו העסקי, אחיו, במשק?

מערך עובדות אלה כשלעצמו, כאמור, מעורר תמיהה.

 

  1. אל מול טענות אלה של התובעים ניצבת הכחשתו הנמרצת של ש' בדבר הטענה לפיה היותו בן ממשיך לא היה ידוע להם (ראו, למשל: סעיף 11.ד לתצהיר המשלים של ש' מיום 9.1.17 ; סעיף 61 לכתב ההגנה מטעם ש' ; עמ' 88 לפרוטוקול בחקירתו הנגדית של ש'). הכחשה, שבניגוד לגרסות התובעים, לא ראיתי שקרסה כל עיקר בחקירתו הנגדית.

 

לו זה היה המארג העובדתי היחיד שהוצג במסגרת ניהולו של ההליך, הרי שלכל הפחות היה מקום לקבוע שכפות המאזניים מעויינות (אם לא למעלה מכך, נוכח התמיהות שעלו מגרסות התובעים), ולפיכך לא עלה בידי התובעים לשכנע כי לא ידעו על אודות מינויו של ש' כבן ממשיך. אולם כפי שאראה, לתמונת יסוד זו מצטרפות ראיות נוספות, המטות את הכף לעבר דחייה מפורשת של טענת התובעים.

 

הכוונה, בעיקר, לעדותה של נ' ולערבותו של ית' להלוואת המשכנתא שנטל ש', בקשר עם המשק.

 

  1. נ' טענה בתצהירה, בין היתר, כי אביה א' ז"ל היה נוהג לומר כי המשק יחולק בין ארבעת האחים, וסוגייה זו עלתה לא פעם במהלך חגיגות משפחתיות אצל ע'. עוד טענה נ' כי למעשה, לאחר מותו של אביה, השתלט ש' על המשק. גם בחקירתה הנגדית אישרה נ', כי במהלך חגיגות משפחתיות התעוררו ויכוחים ומריבות בעניין גורלו של המשק (ראו למשל בעמ' 77 לפרוטוקול). אלא שבחקירתה הנגדית גם הרחיבה נ' וטענה, כי נהגה לשמוע את אביה טוען כנגד ש', ש"בסוף" הוא יהיה זה שייקח את המשק: "...אני שאלתי שתאשרי שאת שמעת במריבות האלה את המילים ש' הוא הבן הממשיך, או למה רק ש' הוא הבן הממשיך? ת: זה הקטע לא שמעתי ש' הבן הממשיך שמעתי ש' בסוף ייקח הכל כי יש שם משהו שלא אמור להיות. ש: לשאלת בית המשפט את שמעת? ת: זה בדיוק מה ששמעתי שאבא שלי היה אומר שבמשך השנים שסבתא שלי תמות שהוא ידע שבסוף הוא ייקח הכל כי הוא תמיד ככה נוכל. זה המילים של אבא שלי...." (עמ' 78 לפרוטוקול).

לכל הפחות, טענותיו הנמשכות של אב' המנוח, שחזקה שלא היו זרות לאיש, היו צריכות להדליק אצל התובעים "נורה אדומה", גם לו אניח כי טענת התובעים נכונה. אלא שיש בדברים אלה שאישרה נ' כי שמעה במסגרת הכינוסים המשפחתיים כדי להעלות תהייה נוספת. מדוע טען זאת אב' ז"ל? האם רק לאור חששו מפני אישיותו של אחיו, ש'? מדוע דרש חלוקה שוויונית בנכס של אמו לאחר מותה, ושב והעלה זאת לא פעם, כפי שגם ביתו ציינה? הנחת המוצא למשמע עובדות אלה היא שכפי הנראה, צריכה להיות הפוכה מזו שטוענים לה התובעים. שכן דווקא העובדה שכבר מונה בן ממשיך למשק יכולה היתה להעלות ולהציף מטענים שליליים אצל איזה מן האחים שלא זכה להתמנות.

 

  1. בנוסף, הוכח כי תובע 2, ית', חתם כערב להלוואה שנטל ש' בשנת 1979 מבנק משכנתאות לשיכון  בע"מ, בסך 125,000 ל"י (חוזה ההלוואה צורף כנספח 9 לכתב הגנת ש'). עיון בהסכם הלוואת המשכנתא מגלה כי מדובר בהלוואה שניטלה מפורשות לשם "מימון הקמת מבנים בנכס...." (שם). זאת, בצמוד לאישור שניתן לי' על ידי הסוכנות למתן הלוואה לש' כבן ממשיך, לשם בניית בית בחצר המשק, ובו בין היתר התבקש י' גם להציג "...אישור ממשרד השיכון מינהל לבניה כפרית XXX שהנך הורס את הבית הישן..." (נספח 10 לכתב ההגנה).  חרף האמור, בחקירתו הנגדית התכחש ית' לאמור וטען כי "... אני לא חתמתי הוא אמר לי ית' אני נמצא בחובות הוא בא אלי לבית וחתמתי לו על ההלוואה בהלוואה הוא לא עשה כלום בבית הוא לא עשה כלום במשק הוא הלך וקנה ווספה.... אני חתמתי בבנק על הלוואה זה מה שהסבירה לי הפקידה בבנק..." (עמ' 25 לפרוטוקול).

לא זו בלבד שכידוע, חזקה כי אדם מודע למשמעות חתימתו, הרי שבתצהיר התגובה שהוגש מטעמו לבקשה לסילוק על הסף ביום 16.11.14, העלה ית' גרסה אחרת. בגרסה זו נטען כי רק אחד מהתובעים ערב על הלוואת המשכנתא ואין נפקות למסמך שאיננו נושא תאריך: "... אף הטענה בדבר הידיעה מתוך הסכם המשכנתא..., אם בכלל, מתייחסת רק (הדגשה במקור – ב.ש) לאחד מאיתנו האחים (שהיה ערב) (ולא לשניים) וגם אין על הסכם המשכנתא תאריך כלשהו נקוב ממנו נלמד דבר מה כלשהו לחובותינו כך שלמסמך ללא תאריך אין כל נפקות.... " (סעיף 4.1 לתצהיר התגובה מטעם ית').

מדוע לא מצא ית' להעלות בתצהירו את הטענה לפיה סבר שמדובר בהלוואה לחובותיו של ש'? לא מצאתי לשאלה זו תשובה של ממש. בוודאי שטענה לפיה למסמך ללא תאריך אינה יכולה להחזיק מים (מה גם שמלשון סעיף 2 להסכם ההלוואה עצמו ברור שסכום ההלוואה ניתן לתקופה  החל מיום 30.4.79, באופן שאך מתיישב דווקא עם גרסתו של ש').

נותרנו, אפוא, עם המסקנה לפיה גם בסוגיה זו גרסת התובעים (במקרה זה- ית'), התפתחה בהתאם לאינטרס הרצוי המשוער שלהם. הדברים יפים במיוחד במשנה תוקף עת מתצהירו של ית' כאמור לעיל ניתן לכל הפחות לראות בדבריו כ"ראשית הודיה" בטענת ש'.

 

  1. סיכום ביניים – אני דוחה את טענת התובעים לפיה לא היו מודעים למינויו של ש' כבן ממשיך. יחסי המשפחה הקרובים ; העובדה שש' וג' היו שותפים עסקיים ; כמו גם ערבותו של ית' להלוואת המשכנתא שנטל ש'  כבן ממשיך עוד בשנת 1979 ; קריסת גרסות התובעים בהקשר  זה ; מכל אלה  אני קובע כי מודעותם של התובעים להיותו של ש' בן ממשיך השתרעה, כגרסתו של ש', על פני שנים ארוכות (כפי הנראה עשרות שנים, בשים לב למועד ערבותו של ית'). 

 

ממצא עובדתי זה מוביל למסקנה, כי לכל הפחות הוגשה התובענה בשיהוי ניכר עד מאד.

 

 

 

 

 

 

 

השיהוי ומשמעותו

  1. התובעים ידעו במשך עשרות שנים על מעמדו של ש' כבן ממשיך. י', כזכור, נפטר בשנת 1979 (שנתיים בלבד לאחר מינויו של ש', ובאותה השנה בה נטל ש' את הלוואת הבן הממשיך). ע', נפטרה בשנת 2012.

בכל דרך ובכל צומת זמנים שבה נבחנת הסוגיה, קשה להגיע לכל מסקנה אחרת מלבד המסקנה כי התובענה הוגשה בשנת 2014 בשיהוי ניכר. לפיה לו היו לאיזה מן התובעים השגות או טענות כלשהן בדבר הבחירה בש' כבן הממשיך, יכולים היו להשיג על בחיררה זו כי הנראה עשרות שנים קודם לכן.

 

לשיהוי זה אין נפקות דיונית גרידא. שכן הגשת תובענה עשרות שנים לאחר המינוי שכנגדו מלינים התובעים טומנת בחובה גם את היעדר היכולת לזימון עדים רלוונטיים במיוחד להליך. ההורים שניהם אינם, למרבה הצער, בין החיים. מזכיר המושב, למולו בוצע ההליך והוא שהיה מעורב גם בתהליך האישור, אף הוא כפי שנמסר איננו בין החיים.

 

בנסיבות אלה יש להטיל את השיהוי לפתחם של התובעים. המשמעות הראייתית למסקנה זו, היא שיש לייחס חזקה ראייתית לפיה זימונם של ההורים המנוחים ושל מזכיר המושב למצער לא היה תומך בגרסתם של התובעים. 

 

מכאן, לטענות התובעים בדבר תקינות הליך המינוי עצמו.

 

הליך המינוי לבן ממשיך 

  1. לא מצאתי שנפל כל פגם בהליך מינויו של ש' כבן ממשיך בשנת 1977. אדרש לטענות התובעים בהקשר זה.

 

  1. אין כל יסוד לטענת התובעים לפיה הואיל ומינויו של ש' נרשם במשרדי הסוכנות בלבד בשנת 1977 ורק כעבור שנים ארוכות נרשם בפועל במשרדי רמ"י, מדובר בהליך בטל.

הטעם העיקרי לכך, כפי שהבהירו ש', כמו גם הסוכנות ורמ"י, הוא שרישום ברמ"י (או במשרדי מינהל מקרקעי ישראל, כפי שכונה קודם לכן), כלל לא היה דרוש בעת שש' מונה כבן ממשיך.

 

 

 

את האמור הבהירו הן הסוכנות והן רמ"י בכתבי טענותיהן (ראו בסעיף 10 לכתב ההגנה מטעם הסוכנות ובסעיף 25 לכתב ההגנה מטעם רמ"י), וחזרה על כך גם גב' שו', העדה מטעם הסוכנות  (ראו בעמ' 62 לפרוטוקול שורות 20-27, בעמ' 63 שורות 1 – 3 , בעמ' 64 שורות 11 – 19, בעמ' 66 שורות 19 – 20, עמ' 67 שורות 12 – 16, עמ' 68 שורות 15-16).

 

העדה מטעם רמ"י, גב' גנ', כלל לא נחקרה על ידי ב"כ התובעים על אודות אופן הליך המינוי בעת שבוצע, בשנת 1977, הגם שבכתב ההגנה מטעם רמ"י צויין כאמור מפורשות שכלל לא היה צורך באישור בעל המקרקעין להשלמת מינוי הבן הממשיך (ראו חקירתה הנגדית הקצרה ע"י ב"כ התובעים בעמ' 69 – 71 לפרוטוקול). הדבר מעלה תמיהה. בהגינותה, ודווקא לשאלת ב"כ נתבע 1, ציינה העדה כי איננה מודעת לנהלי מינוי בן ממשיך שנהגו בשנת 1977 (עמ' 71 שורות 3 – 12).

 

כך או אחרת, התובעים לא הציגו כל ראיה שיש בה כדי לסתור את טענת ש', הסוכנות ורמ"י, לפיה בעת שאושר מינויו של ש' כבן ממשיך על ידי הסוכנות, בשנת 1977, לא היה כל צורך באישור בעל המקרקעין (רמ"י), לשם השלמת מינוי הבן הממשיך.

 

  1. כפי הנראה לא בכדי לא הוצגה כל ראיה לסתור את הטענה הנ"ל, שכן כפי שמגלה עיון בפסיקה המחייבת והמנחה, באותה העת כל שנדרש על מנת להשלים את המתנה מההורה לבן הממשיך היה אישור המושב והסוכנות ולא נדרשה השלמת ההליך גם ברמ"י [השוו: ע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי פ"ד נד(4), 385 ;  בע"מ 8292/08 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 16.2.09) ; עמ"ש (מרכז) 2029-09-07 א' ס' נ' ב' ס' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 15.7.08)].

 

כפועל יוצא מן האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובעים לפיה בהיעדר השלמת המינוי ברמ"י אלא כעבור שנים רבות, למעשה דינו של ההליך להתבטל. אני עוד קובע (כפי שאבהיר עוד להלן), כי בפועל, הושלם הליך מינויו של ש' כבן ממשיך, כטענת הנתבעים, עוד בשנת 1977.

 

  1. כאשר מעיינים במכלול האסמכתאות שהוגשו מטעם רמ"י והסוכנות, המסקנה היא כי מינויו של ש' כבן ממשיך זכה לאישורי המושב והסוכנות עוד בשנת 1977, כנדרש.

 

אישור המושב בדבר המינוי ניתן בחודש מאי 1977 (ראו סעיף 8 לעיל).

 

רישום המינוי בסוכנות בוצע אף הוא בסוכנות בשנת 1977 (ראו סעיף 9 לעיל וכן מכתב נספח 8 לכתב הגנת ש').

 

בנסיבות אלה בוודאי שפורמלית עסקינן במינוי שהושלם כדין.

 

  1. במיוחד כאשר עסקינן בתובענה שהוגשה בשיהוי כה ניכר, היעדר היכולת לזמן למתן עדות את כלל בעלי התפקיד ובעלי העניין שהיו מעורבים בביצועו של הליך המינוי, פועל לחובת התובעים, ולא כפי שטענו, לחובת הנתבע. הדברים יפים במשנה תוקף עת הלכה למעשה למעט טענת זיוף החתימה על גבי ההצהרה, לא ראיתי שהתובעים העלו בסיכומיהם טענה קונקרטית אחרת ביחס לתכני המסמכים, למעט טענות בדבר חלקיות התיק, היעדר פרוטוקול ישיבת המושב וכיוצ"ב. על כך, בהתחשב בשיהוי הניכר של תובענה שהוגשה ביחס לפעולה בעלת נפקות מינהלית שבוצעה בשנות השבעים של המאה הקודמת, אין לתובעים להלין אלא על עצמם.

 

  1. טענה נוספת שהעלו התובעים היא כי ע' לא חתמה על מסמכי הבן הממשיך. ספק אם לטענה זו יש נפקות של ממש, במיוחד בחלוף שנים כה רבות, ובמיוחד עת כפי שהראיתי לעיל, זכויות בר הרשות במשק היו רשומות על שם י' בלבד אותה העת. בנסיבות אלה, הרי שלמצער פורמלית לא ראיתי שהיה מקום לדרוש בשנת 1977 את אישורה של ע'.

 

 

מהותית, ביום 29.5.88 הועברו באופן רשמי זכויות בר הרשות במשק על שם ע', כתשע שנים לאחר פטירת י' (ראו סעיף 11 לעיל). חזקה שבאותה העת בוודאי שידעה ע' על אודות מינויו של ש' כבן ממשיך, כשם שחזקה שכל בעל זכות יודע על בעלי זכויות קשורות לזכות שלו. אולם לכל הפחות מאז ועד לפטירתה, גם ע' לא עשתה דבר על מנת לפעול לביטולו של המינוי, לו סברה שהמינוי בוצע שלא כדין. גם כאן, השיהוי הניכר אף הוא פועל לרעת התובעים, ולא לטובתם.

 

בנסיבות אלה, גם טענה זו נדחית.

 

 

  1. טענה נוספת שהעלו התובעים, לכל הפחות בכתב התביעה ובתצהירים, היא כי י' וע' לא ידעו קרוא וכתוב בעברית. כך כתב ג' בתצהירו: "... אין מחלוקת כי הורינו שהם גם הוריו של אחינו הנתבע לא ידעו קרוא וכתוב בעברית ולא ידעו ו/או הבינו את המושג 'בן ממשיך'  במשק..." (סעיף 12 לתצהיר ג' מיום 11.3.14).

 

אלא שמחקירתו של ג' התברר כי גם טענה זו איננה מדוייקת, בלשון המעטה. שכן בחקירתו הנגדית טען ג' "... אבא שלי ידע את כתב הקודם את התפילות והסידורים את הכתב הוא ידע לכתוב..... ש: זה לא נכון להגיד שהוא לא ידע קרוא וכתוב? ת: קרוא וכתוב הוא יודע מספר אחד בארץ (הדגשה לא במקור – ב.ש). מאיפה הגעת למסקנה הזו? ש: אם משהו אומר שאבא שלך לא ידוע לכתוב ולקרוא הוא משקר? לקרוא הוא ידע כתב קודש טוב מאוד לכתוב הוא כתב בערבית. את המסמך, כתב בית דין הוא ידע לקרוא. ש: כתוב בתצהיר שלך סעיף שההורים לא ידעו קרוא וכתוב העברית? ת: כתב עגול. ש: המסמך נספח 5 הזה שאבא שלך חתם עליו מינוי בן ממשיך שאתה אומר שהוא מזוייף, הוא יכול היה לקרוא כתב מרובע נכון? ת: כן...." (עמ' 53).

 

אנו רואים, אפוא, כיצד  מדבריו של ג' עצמו קרסה טענת התובעים.

 

בנוסף, ואם נקבל את גרסת ג' בחקירתו הנגדית שי' נהג לכתוב בערבית, מתחזקת האותנטיות של ההצהרה ושל ההליך לרישומה. שכן כזכור, אדם אחר (יתכן מזכיר המושב, שנפטר בינתיים), הוא שמילא את הפרטים הדרושים על גבי הטופס וי' הוא שחתם עליו. אם אמנם י' נהג לכתוב בערבית, נוח היה יותר שאדם אחר ימלא את פרטי הזיהוי על גבי הטופס בעברית.

 

כך  או אחרת, אני דוחה את טענת התובעים לאור קריסתה הפנימית.

 

  1. באשר לטענת התובעים באשר לנסיבות החתימה על ההצהרה אצל מזכיר המושב, גם כאן אין לתובעים להלין אלא על עצמם, לאור השיהוי הניכר, הפועל לחובתם. בנוסף, יש לזכור את החזקה לפיה אדם בהחלט מודע למשמעות חתימתו, שלא נסתרה כל עיקר. חזקה זו אף מקבלת תמיכה ראייתית בעצם העובדה שלאחר השלמת הליך המינוי י' אף ביקש מהסוכנות את אישורה למתן הלוואה לבנו, ש', הבן הממשיך, לצורך בניית בית במשק והתחייב גם להרוס את הבית הישן (נספח 10 לכתב הגנת ש').

 

גם טענה זו של התובעים נדחית, אפוא.

 

  1. טענת התובעים לפיה כתב ההצהרה איננו מלמד על מינויו של ש' כבן ממשיך, מוטב היה משלא תיטען. לשון ההצהרה הוא כדלקמן: ".... בזה אני מצהיר ומאשר שב.מ. ש' יהיה הבן הממשיך במשקי מספר XX במושב XXX ואני מסכים שיבנה בית מגורים בחצר משקי בתנאים המקובלים במשרד השכון לגבי בנית בית נוסף לבן ממשיך..." (שם).

 

לשון ההצהרה ברור, די בו כדי לדחות טענה זו, וכך אני קובע.

 

  1. טענה משפטית שהעלו התובעים היתה שמאחר שעם פטירת י' עברו כלל הזכויות במשק לע', בטל המינוי, גם לאור הוראות סעיף 114 לחוק הירושה.

 

אלא שאין לטענה זו כל יסוד. כידוע, לכשנשלם כדין מינויו של בן ממשיך, האפשרויות לבטלו מצומצמות עד מאד הן, שכן עסקינן במתנה שנשלמה. ספק רב אם מוכרת בפסיקה אפשרות לביטולו של מינוי בן ממשיך שהושלם כדין אך משום שאחד מההורים מת והעביר את זכויותיו להורה שנותר בחיים [בהקשר זה ולאפשרויות המוכרות לביטול מינוי בן ממשיך השוו, למשל: עמ"ש (ב"ש) 38381-06-16 ש.פ נ' א.פ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 6.9.17 ; עמ"ש (ב"ש) 62373-11-15 י. נ' י. (מצוי במאגרים המשפטיים ; 22.7.16)].

 

  1. לא זו בלבד, אלא שטענה זו סותרת הלכה למעשה את תכליתו של מינוי הבן הממשיך, כפי שהזכרתי לעיל. שכן לאור מגבלות העבירות על זכויות בר הרשות במשק החקלאי הנובעות מן הרצון לשמר את המשק כיחידה חקלאית אחת ולמנוע פיצולה, אפשרו הצדדים להסכם המשולש לבר הרשות מנגנון המבהיר כיצד יעברו הזכויות במקרה של פטירה. תחילה, לבן הזוג שנותר בחיים. לאחר מכן, ככל שמונה בן ממשיך, לבן הממשיך.

 

זו בדיוק תכליתו של סעיף 20(ה) להסכם החולש על זכויות הצדדים כיום (ולא נטענה על ידי התובעים כל טענה לפיה בעבר המנגנון היה אחר): "...במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין כאמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על-פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין:

  • במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת זוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ואושר על ידי המישבת.

באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965...." (שם ; הדגשות לא במקור).

              

אנו רואים, אפוא, כי מנגנון העברת הזכות מי' לע' עם פטירתו, ומע' לש' עם פטירתה, נעשה בדיוק על פי הוראות ההסכם המשולש.

 

  1. משמונה ש' כבן ממשיך כדין, אין כל נפקות או צורך להידרש לברירת המחדל, האחרונה בסדר, שקובע ההסכם, והיא שימוש במנגנון שנקבע בסעיף 114 לחוק. שכן משלא נותר עוד איש מן ההורים בחיים, בדין הועברו זכויות בר הרשות לבן הממשיך שמונה כדין, הוא ש'.

משמונה מפורשות בן ממשיך, אף אין כל יסוד לטענה לפיה יש להידרש לתשלומי איזון בין כלל האחרים, במיוחד עת גם ההסכם הספציפי מבהיר כי אין מדובר בזכויות בעזבון.

לאור האמור, גם דין טענה זו דחייה.

 

  1. עוד טענה העלה, כזכור, ג', והיא כי אילו היה יודע כי ש' מונה כבן ממשיך לא היה מסייע לאימו בפירעון חובותיה. מבלי להידרש לתמיהה הנלמדת מהתניה משתמעת של סיוע מבן לאם מקום בו אחר נקבע כממשיכה במשק, הרי שדומני כי ג' מתעלם בטענה זו מכך שהוא עצמו קיבל זכות בעלת ערך כספי לא מבוטל כשלעצמה, והיא הזכות למגרש בהרחבה. מדוע יש להסיק כי את פירעון החובות התנה ג' דווקא בקבלת זכויות במשק ולא במגרש בהרחבה? לכך לא מצאתי מענה ענייני.

 

ודוקו. בחקירתו הנגדית הבהיר ג' כי טרח וביקש את הסכמת כלל אחיו על הסכם המשבצת לעניין המגרש בהרחבה ואחר כך שילם את החוב (עמ' 47 שורות 10-12). אנו רואים, אפוא, כי בניגוד לטענותיו בכתבי הטענות השונים, בעדותו קשר ג' את תשלום החובות ישירות לקבלת המגרש בהרחבה, ולא לזכויות במשק. מכאן שגם טענה זו, שקרסה, לא תוכל לסייע לתובעים.

 

 

 

 

  1. באותה המידה לא מצאתי שטענות התובעים בדבר ההליך הפלילי שהתנהל ביחס למבנים הבלתי חוקיים במשק מסייעות להם. כפי הנראה שההיפך הוא הנכון, שכן אלמלא ש' עצמו התגורר, בנה ופעל במשק, מדוע הוא שהודה בהצבת הקראוונים ללא היתר וטען שהוא מתגורר במשק (ראו בפרוטוקול הדיון מיום 11.10.05 שצירפו התובעים ביום 28.6.16)? גם טענת ש' באותו דיון לפיו "... המשק הוא של אימי..." (שם) כלל איננה מסייעת לתובעים. שכן בוודאי שכל עוד לא הלך לעולמו בר הרשות, אין הבן הממשיך בבחינת בעל הזכויות במשק אלא אך מי שיהיה בעתיד זכאי להירשם כבעל הזכות. מכאן שגם טענה זו למצער איננה מסייעת לתובעים (וכאמור, כפי הנראה אך מחזקת את הזיקה הנמשכת של ש' למשק). 

סיכום אופרטיבי של מכלול האמור לעיל מוביל למסקנה המתבקשת, והיא כי מינויו של ש' כבן ממשיך תם ונשלם כדין בשנת 1977, וכי דין מכלול טענות התובעים כפי שנזכרו לעיל, להידחות.

 

על טענת ההתיישנות, התנהלות דיונית, והרחבות חזית.

  1. בדרך הילוכי דלעיל לא נזקקתי כלל להידרש לטענת ההתיישנות. אולם לאחר שמיעת מכלול הראיות בהחלט יש מקום למסקנה כי התובענה אמנם התיישנה, מקום בו לא התובעים (בהנחה שקנוי להם מעמד כלשהוא נכון להיום), ולא י'  ו/או ע' פעלו בכל דרך על מנת לבטל את מינוי הבן הממשיך, הגם שמינוי זה היה ידוע הן להורים והן לתובעים [ לניתוח התיישנות נטענת מקום בו התבקש ביטול מינוי בן ממשיך, ראו, למשל, בפסק הדין שנזכר על ידי התובעים ולאסמכתאות שבו: תמ"ש (נצרת) 14340-09-09 ש.ב נ' נ.ב (מצוי במאגרים המשפטיים ; 4.10.11) ; כן ראו: עמ"ש (חיפה) י' י' נ' א' ש' ש' י' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 12.12.18)].

 

  1. בדין גם נטענו טענות הנתבעים בדבר הרחבות חזית. שכן טענותיהם העיקריות של התובעים בכתב התביעה נגעו לאי השלמת הליך המינוי ולתוקפו, לכך שע' לא ראתה בש' כמי שמונה בן ממשיך ולכך שש' לא מימש את חיוביו כבן ממשיך (טענה שדומה שהתובעים הלכה למעשה אף זנחו ואין לה יסוד של ממש גם לאור הודאתם כי ש' התגורר במשך עשרות שנים, למעט תקופה קצרה, במשק עצמו עם משפחתו).

 

כפי שראינו, רק בשלב מאוחר ומתקדם של ההליך – בעיבורו ובעיצומה של שמיעת הראיות – נוספו להן טענות חדשות, שאמנם הרחיבו את חזית המחלוקת באופן משמעותי. בהן טענה לפיה אין מדובר בחתימותיו של י'  על גבי ההצהרה ; טענות כלליות כנגד אותנטיות המסמכים שבתיקי הרשות והסוכנות ; טענות כנגד אי חתימת ע' על ההצהרה.

 

חרף הרחבות החזית הברורות, על מנת לאפשר לתובעים בירור מלא של טענותיהם, וחרף התנגדויות ש' והמושב, התרתי להם לנקוט בהליכים לשם בירורן העובדתי של טענות אלה. אלא שגם לאחר מיצוי מלוא אפשרויות הבירור שניתנו לתובעים עלה, כאמור לעיל, כי לא היה להן יסוד.

 

גם אם בית המשפט מתיר את הרחבת החזית על מנת להתיר בירור האמת , צידה השני של המטבע הוא שהתובע, שביקש למצות את האפשרויות לרדת לחקר האמת במלואן,  נטל בעצמו מראש סיכון דיוני. סיכון שמשמעותו היא, כי ככל שטענותיו תידחנה, על בית המשפט יהא להביא בחשבון את מכלול ההוצאות הריאליות שנאלצו הצדדים שכנגד להוציא כתוצאה מכך.

 

הרחבות החזית ; דחיית דיוני ההוכחות כתוצאה מכך ; הוספת מועדי הוכחות בעקבות זאת ; "גרירתם" של נציגי הסוכנות ורמ"י להליך שמיעת ראיות פעיל מצידם לאור מהות טענות התובעים ; בכל אלה יהיה מקום להתחשב במסגרת אומדן הוצאות כלל הנתבעים.

 

סיכום אופרטיבי

  1. קבעתי, בין היתר, כי הליך מינויו של ש' כבן ממשיך תם ונשלם כדין עוד בשנת 1977, וכפועל יוצא אף הועברו הזכויות במשק אליו לאחר מות אחרון ההורים.

אגב כך דחיתי גם את טענת זיוף החתימות על ההצהרה, שנטענה באיחור וקבעתי כי התובענה הוגשה בשיהוי ניכר, עת היותו של ש' כבן ממשיך היתה ידועה לתובעים שנים רבות.

משנדחו מכלול טענות התובעים, המסקנה המתחייבת היא כי דין התובענה דחייה, וכך אני מורה.

 

בשים לב לאופי ההליך, האמור לעיל, קיומם של ארבעה מועדי שמיעת ראיות ושמונה דיונים כמו גם לכלל הידוע לפיו יש לפסוק הוצאות ריאליות ומידתיות, יישאו התובעים, ביחד ולחוד, בהוצאותיו של ש' בסך כולל של 35,000 ₪ ובהוצאות המושב, הסוכנות ורמ"י בסך כולל של 5,000 ₪ כל אחד. זאת, בנוסף להוצאות שכבר נפסקו לחובת התובעים במסגרת הליכי הביניים השונים ולשכר טרחת המומחית, שבו נשאו אף הם.

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

 

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של  הצדדים ובני משפחותיהם.

 

ניתן היום,  ט"ו אדר א' תשע"ט, 20 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ